טעימת שיר


אֲנַחְנוּ בָּאִים בַּיָּמִים כְּמוֹ בְּרֶחֶם גְּדוֹלָה

בָּאִים עֲדֵי צַוָּאר בַּמַּיִם

עַד נֶפֶשׁ

תַּחַת

נֶפֶשׁ

לְהִוָּלֵד חַיִּים

מִן הַקְּרִיעָה –

טְרוּפֵי שֵׁמוֹת וּמִלִּים

נֵצֵא אֵיבָרִים אֵיבָרִים

פְּעוּרִים


¯

בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת

לוֹהֲטוֹת כְּגֶחָלִים

גֶּשֶׁר צַר מְאֹד נִמְתָּח

מִזְדַּעְזֵעַ כְּמֵיתָר

תַּקְשִׁיב, בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת

מִישֶׁהוּ קוֹרֵא בְּשִׁמְךָ


יפעת הרסט

גליון לב מזמור

גליון לב סתיו תשע"א 2010

מזמור כיתת השירה

עורכים יורם ניסינוביץ ושמעון פוגל

gil32

פתח דבר

 

אחד ממקורות המשיכה אל השירה הוא המתח המתמיד בין המיקוד, התמציתיות והדיוק לבין האפשרויות האינסופיות שנותרות מחוץ למלים. מבחינה זו, כיתת שירה היא מעין צורה חברתית של שירה: התהליך גופו הִנו של צמצום, עריכה והערות אך מחוץ לגבולותיה של סדנה, השירה נותרת אינסופית.

יחד עם זאת, הרעיון כי קבוצת אנשים נפגשת לכתוב, לקרוא ולהעיר ומתוך כך צומחת שירה, נראה מוזר. כיצד אמורים החברה, המקום וההנחיה להוליד את השירה? האם אין השירה נובטת מתוך המשורר לבדו, כחוויה מובהקת של אינדיבידואל? האם עלינו לזנוח את התמונה של משורר הספון לבדו בעליית גג, פניו החיוורים מעידים על נפש קרועה? גם אם נוותר (בשמחה) על הדימוי הזה, עדיין קשה להבין כיצד 'סדנה', 'כיתה' ו'קבוצה' עשויות להיות מצע לשירה טובה.

המפגש עם השירים שבגיליון זה יכול להוות התחלתה של תשובה. כל אחד מהכותבים נושא עמו מטען משלו, שפה אחרת והלכי רוח נבדלים; ובכל זאת, נדמה כי בסופו של דבר אכן יש בידינו לא רק לקט אקראי או תיעוד של התרחשות מן העבר. הגיליון הזה יכול להיקרא כסיפורה של קבוצה, כרשת של מלים וקולות שמקיימים ביניהם יחסים מורכבים, שמגיבים זה לזה במלים אבל בעיקר בשתיקות ובהבדלים. בעינינו, הרשת הזו היא חלק מאינסוף האפשרויות ששירה מותירה לאחר הדיוק שבה. זוהי אחת הסיבות לקרוא שירה.

 

שמעון פוגל ויורם ניסינוביץ

מנחי הכיתה

 

סדר השירים

 

בתאל קולמן

חפצים

פיוס

מחתרת ברקיע

שירים שבין יאוש למקוה

 

אלישע נעם קאהן

לגור בטבע

[אמא ממציאה סיפורים מהזיכרון הקולקטיבי]

[בעצב כי פנה יום]

[בבואך לבאר מחוללת]

 

יפעת הרסט

[למד אותי בחירת הגחלים]

[אנחנו באים בימים]

[ממעמקים]

ניגוח

[בין שתי אותיות]

[פחד החומרים הגולמיים]

 

אלנתן מיה

[רווה אותי]

אנא בכח

אמריליוס

רוח

 

אמה שם-בה אילון

ויקרא האדם שמות

תהא נשמתי צרורה בצרור החיים

אתה סתר לי

צעד מתוך השקט והלאה

תהילה גריזים

[היא כבר לא חותכת אותו]

[נשים מעניקות זו לזו]

[כשראיתי באשמורת]

לילה ירושלמי

 

צופיה הרבנד

אינטליגנציות מרובות

לחישות

[שלום. כאן אגודת האנשים]

[ציידי מלים מסתובבים בעיר]

 

יסכה כנרת בדיחי

ברזיה

[סוף קיץ בואכה אלול]

כוּל כלב

יונתן עמרני

יום

לכל חסרי הבית

יונתי

 

שרון לרמן

[לא רוצה לוותר לך]

["נעשה ילד" אתם אומרים]

[עוד שתי דקות צפירה]

[קטן אמונה שכמוך]

 

מרב מדינה

קרנן טבוע

בראשית היה הדבר

בבית החולים למצורעים

בואי הרוח

 

"השירה במיטבה היא שירה שבאה"

שיחה עם זלי גורביץ' w אמה שם-בה אילון

 

צופיה הרבנד, צילומים

אמה שם-בה אילון, ציורים

יונתן עמרני, צילומים

 

 

לרכישת הגליון

pic4_1

logo

"משיב הרוח", לתרבות יהודית ישראלית ע"ר
 
במה איכותית לשירה עברית.
בין פעילויות העמותה- הוצאת כתב העת, אירועים ספרותיים, פסטיבל ימי אהבה לשירה,
מזמור -כיתת השירה וסדנאות כתיבה נוספות.

פעילות העמותה נתמכת על ידי משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים

מספר עמותה 580353597