סיון הר-שפי
זֹהַר
אֲנִי שׂוֹחָה בְּנֵרוֹת הַשַּׁבָּת
מִשְׁפַּחְתִּי מַמְתִּינָה לִי
עַל חוֹף הַיָּמִים וְחוֹלָם
שֶׁאָשׁוּב
מִבִּרְכַּת הַשְּׂחִיָּה
וְאֶצֹּק עַל רֹאשָׁם מִן הָאוֹר.
אֲנִי שׂוֹחָה בְּנֵרוֹת הַשַּׁבָּת
דִּמְעוֹתַי עַל עוֹרִי מַזְהִיבוֹת.
כְּמוֹ קוֹנְכִיָּה עַל אָזְנַי, הַשַּׁבָּת
מַשְׁמִיעָה לִי הֶמְיַת טִישׁ חֲסִידִי
מֵחֲלַל מִקְדָּשׁ שֶׁאָבַד.
אֲנִי שׂוֹחָה בְּנֵרוֹת הַשַּׁבָּת
שֶׁאִמִּי לִמְּדָה לִי לִשְׂחוֹת
וְלֹא לִמְּדָה לִי לִטְבֹּעַ
בְּזֹהַר הָרָקִיעַ, בְּעֵינָיו
הִנֵּה הֵן: שְׁנֵי מִגְדַּלּוֹרִים.
וְיָם הָאוֹר מַאֲפִיר לְעֻמָּתָן.
הִנֵּה הֵן קוֹרְאוֹת לִי לָבוֹא
אֶל לִבּוֹ
יְצִיפֵנִי –
אַךְ אִמִּי לִמְּדָה לִי
אֶת שֶׁלִּמְּדָה לָהּ אִמָּהּ.
עָלַי לָשׁוּב.