skip to Main Content

אודות

"משיב הרוח", כתב עת לשירה יהודית – ישראלית, נוסד בראשית שנת תשנ"ה (1994) בידי חבורת משוררים צעירים דתיים, חלקם מבני ההתיישבות ביש"ע.

המטרה בראש ובראשונה הייתה להקים במה איכותית לשירה העברית, לאחר שחשנו כי לא היה במפה התרבותית בישראל דאז מקום או גוף שיכולים היו להוביל את החוויה הישראלית לגווניה בזיקה לחוויה ולמסורות היהודיות, או בקיצור – להשיב את הרוח! מטרות נוספות של כתב העת הן:

• לפתוח את הציבור האמוני לגווניו ליצירה ולרגישות תרבותית

• לאפשר מפגש בלתי אמצעי בין דתיים וחילוניים לקירוב בין הזרמים ולהעשרת המשתתפים בראיה שונה משלהם.

בהמשך למסורת השירה העברית המתחדשת, בהשראתם של אבות ישורון ושל זלדה, של אורי צבי גרינברג ושל יונה וולך, של רטוש, עמיחי ודליה רביקוביץ' – הופיע לפני כעשר שנים הגיליון הראשון של "משיב הרוח".

אנשי חבורת "משיב הרוח" העושים במלאכת כתב העת אינם מ'עור אחד'; השקפותיהם הדתיות והלאומיות שונות איש מרעהו וכן גם סגנון כתיבתם שלהם וטעמם האמנותי במהלך 'מסעות העריכה'.

הכותבים המשתתפים בכתב העת באים מכלל קשת הזרמים בישראל, וכותרת המשנה – "שירה יהודית – ישראלית" לא באה לגדור ולהגביל בבחירת השירים או הכותבים אלא לסמן אורינטציה תרבותית. את גיליונות "משיב הרוח" מלוות יצירות מן האמנות הפלסטית, שגובשו ברובן במיוחד עבור "משיב הרוח".

תגובות, השפעה ויצירה

כתוצאה מהופעת הגיליונות הראשונים הוליד "משיב הרוח" תנועת יצירה שלמה בציבור האמוני.
מכוחו וכח-כוחו החלו לנבוע פרצי יצירה בישיבות לבנים, במדרשות לבנות וביישובי יש"ע. סדנאות לשירה ולכתיבה יוצרת נפתחו במעוזים תורניים רבים ועולמות תוכן שלמים, שעד אז כמעט ולא באו לידי ביטוי, הובאו אל קדמת הבמה של הספרות העברית.

כמובן, "משיב הרוח" לא רופד רק באהבה. במספר ישיבות, בהנחיית דמויות רבניות מסוימות, הוחרם כתב העת ו"משיב הרוח" על חבורתו הואשמו ב"עיסוק בטומאה ובפורנוגרפיה". מנגד, רבנים ואנשי רוח אחרים מקרב הציונות הדתית ראו ב"משיב הרוח" בשורה רוחנית – אמנותית, שמעודדת את היחיד לבטא את עולמו הפנימי, מעשירה את עולם החוויה הדתית ומקשרת בין יוצאי בית המדרש לבין יוצרי וצרכני תרבות עברית-מקורית.

בתהליך מקביל מצא את עצמו "משיב הרוח" מתקבל בחום בקרב הקהילייה הספרותית והתרבותית. דמויות מפתח מבין אנשי יצירה וביקורת הגדירו את "משיב הרוח" כתופעה המרתקת ביותר כיום בשירה הישראלית וכמוקד חיוני בה.
הוצאתם של הגיליונות גילתה כותבי שירה מוכשרים, ברובם מן הציבור האמוני, זאת לצד פרסומים של משוררים וותיקים ומוכרים.
יוצרים רבים מצאו ב"משיב הרוח" בית לביטוי שירה דתית, במובנה הנרחב והעמוק ביותר, ושירה יהודית – ישראלית, בעלת מגוון תפיסות עולם. כל זאת, כמובן, בלא לבטל או להאפיל אמירה אישית-פרטית בכל נושא בו עוסקת שירה.
ב"משיב הרוח" עוצבה שפת שיר מגוונת ומרובדת, בשילוב תפיסה אסתטית המבכרת ביטויים רגשיים ואירוטיים מרוסנים מהמקובל בשדות השירה הישראלית של העת האחרונה.

Back To Top