skip to Main Content

הרבנית לוריא / סיגלית בנאי

כְּשֶׁאַתְּ מְדַבֶּרֶת אַתְּ מְדַבֶּרֶת שִׁירָה

הַדִּבּוּר הַחַי שֶׁלָּךְ נִמְשָׁךְ בְּצִנּוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים שֶׁל שְׁפִיעָה

אַתְּ אוֹמֶרֶת אֵלֶּה הַמִּילִים שֶׁהוּא שָׂם בְּפִי, וַאֲנִי חוֹשֶׁבֶת

אִם הוּא לֹא קַיָּם, מִנַּיִן הַמִּלִּים הָאֵלֶּה בָּאוֹת

מִכּוֹחַ הָאֱמוּנָה

מִכּוֹחַ הַתּוֹדָעָה

מִכּוֹחַ הַהַשְׁרָאָה

הֵן נִגָּרוֹת אֵלַי מִתַּחַת לָעוֹר

בָּרְעִידוֹת שֶׁבָּאֲוִיר

בְּגַלֵּי הַמּוֹחַ

אַתְּ אוֹמֶרֶת אֱמוּנָה שֶׁבַּשֵּׂכֶל וֶאֱמוּנָה שֶׁבַּלֵּב

וְהַשֵּׂכֶל שֶׁלִּי לֹא מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה

אֲבָל הַלֵּב

הַלֵּב שֶׁלִּי נִמְשָׁךְ

לַמְּתִיקוּת

שֶׁבַּמִּלָּה

(מתוך גיליון ס״ד)

 

Back To Top