והוא זיכרון שהיה / עמיחי חסון

כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת הִתְקַבְּצוּ הַפְּזוּרִים בָּרָמָה
רֵיחַ פְּלַסְטִיק שָׂרוּף עוֹד עָמַד בְּאַפֵּינוּ
הָעוֹלָם שָׁב לִנְהֹג כְּטִבְעוֹ. לֹא עָצַרְנוּ
אֶת הַיְרָקוֹת מֵהֵרָקֵב, אֶת הַבֵּיצִים מִלְּהִטָּרֵף
בְּעַצְמָן. שְׁאֵרִיּוֹת אֹכֶל הֶעֱלוּ עֹבֶשׁ בַּצַּלָּחוֹת
אָסַפְנוּ פֵּרוּר אַחַר פֵּרוּר
לֶחֶם שֶׁנּוֹפֵל כְּחֵטְא בְּעַרְבֵי פְּסָחִים.
נִסִּינוּ לְהָסִיר רֵיחַ בְּעִירָה שֶׁדָּבַק
תַּחַת הַצִּפָּרְנַיִם בִּזְמַן הַמְּנוּסָה.
כְּשֶׁנִּזְקַקְנוּ כָּרַעְנוּ עַל הַקַּרְקַע
הִרְפֵּינוּ אֶת בְּנֵי הַמֵּעַיִם בְּצַד הַדֶּרֶךְ.
זְקֵנִים רָשְׁמוּ מִשְׁוָאוֹת בְּדַפֵּי חֶשְׁבּוֹן
מְחַשְּׁבִים מַה נּוֹתַר וּמִמַּה נִּחְיֶה.
יָשַׁבְנוּ מְיֻתָּמִים כְּאַחֲרוֹנֵי הַמְנַחֲמִים
מַמְתִּינִים לַשֵּׁנָה הַגְּדוֹלָה.
מִי מֵאִתָּנוּ זָכַר
אִישׁ צָנוּם שֶׁעָמַד עַל אַרְגָּז
בְּאֶמְצַע שׁוּק הוֹמֶה עֶרֶב שַׁבָּת
וְצָעַק בְּקוֹל חֲרִישִׁי:
עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם
וְהַבַּיִת נֶהְפָּךְ.
(מתוך גיליון ס״ב)