* / יוסי סוויד

הַמְּכוֹנָה הַמֻּפְלָאָה הַזּוֹ
שֶׁרִחֲפָה מֵעַל שָׁלֹשׁ מִלְחֲמוֹת עוֹלָם
שֶׁנִּצְּחָה כָּל הַעֲרָכַת רוֹפְאִים אֶפְשָׁרִית
שֶׁמּוֹטְטָה כָּל סְטָטִיסְטִיקָה בִּטּוּחִית
הִגִּיעָה כָּעֵת לְסוֹף מְעוֹפָהּ
זְמַן לְסַדֵּר הַנּוֹצוֹת בְּמִבְנֶה אֲוִירִי שֶׁל כָּבוֹד
לִתְמוּנָה אַחֲרוֹנָה
לְהַנִּיחַ פְּרָחִים כְּהִלָּה
סְבִיב קָדְקֹד הַמְּכוֹנָה
וּלְהַצְדִּיעַ
כַּאֲשֶׁר הַלֶּחִי נִרְטֶבֶת מִשּׁוּם מָה
לַמְּכוֹנָה הַמֻּפְלָאָה
אֲשֶׁר נָשְׂאָה מֻרְכָּבוּת בִּלְתִּי נִתֶּנֶת לַהֲכָלָה
כִּמְעַט מֵאָה שָׁנָה
לַמְּכוֹנָה שֶׁהוֹכִיחָה שֶׁמַּה שֶּׁחָשׁוּב
זֶה רִבָּה
לַמְּכוֹנָה שֶׁפִּצְּחָה כָּל קוֹד
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא קֻדַּד
שֶׁפִּעְנְחָה כָּל כַּוָּנָה
שֶׁל מַעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה מִבְּלִי דַּעַת
וְהֵבִיסָה
בִּנְבוּאוֹתֶיהָ
שֶׁנִּתְקַיְּמוּ אַחַת אַחֲרֵי הַשְּׁנִיָּה
אֶת כָּל מְפַקְפְּקֶיהָ וּקְטַנֵּי הָאֱמוּנָה.
יַשְּׁרוּ מַדֵּיכֶם
מִתְחוּ קוֹמַתְכֶם
דֹּמּוּ
וְהוֹדוּ בִּלְבַבְכֶם
כִּי מֻפְלָאָה הִיא הַמְּכוֹנָה
בָּרוּךְ יוֹצְרָהּ
בְּעֵת מִתְכַּסָּה הִיא עָפָר
וְרִגְבֵי אֲדָמָה.
(מתוך גיליון קדישירה)