* / משה ולדמן

לֹא הָיְתָה סִיגַרְיָה שֶׁלֹּא בָּאָה עָלַי
שֶׁלֹּא רוֹקְנָה לִי אֶת הַכִּיס וְהָאֲוִיר
וּכְבָר עָבַרְתִּי שִׁבְעָה נַהֲרוֹת גְּמִילָה
וְאֵיךְ אָשׁוּב לַמָּקוֹם
הַהִמָּנְעוּת נִשְׁעֶנֶת עָלַי
בְּכָל הַכֹּבֶד שֶׁבַּגּוּף
לֶאֱטֹם אֶת הַחַמְצָן
אֶת דַּם הָאֵשׁ הַמְּכוּרָה אֶל הַשּׂוֹרְפִים
הַהִמָּנְעוּת נִשְׁעֶנֶת עַל גַּחֶלֶת הַשַּׁלְהֶבֶת
הָרוּחַ מִתְהַפֶּכֶת בַּבָּשָׂר
כְּמוֹ טַבָּק בֶּעָלִים הַיְּבֵשִׁים
תַּחַת הַכֹּבֶד שֶׁל הָהָר
שֶׁכָּפִיתִי עָלַי כְּהֶרְגֵּל
אֲנִי מִתְכַּוֵּץ כְּמוֹ עֻבָּר
כּוֹסוֹת קָפֶה שֶׁל בֹּקֶר בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים
סַפְסָלִים בַּהַפְסָקָה בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים
מַחְשְׁבוֹת כְּנִיסַת שַׁבָּת כְּתִיבַת שִׁירִים בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים
תַּחַת הַכֹּבֶד שֶׁל הָהָר
הָיִיתִי מִתְפַּלֵּל
 
אֵין הַדָּבָר תָּלוּי בִּי
אֵין הַדָּבָר תָּלוּי בִּי
אֵין הַדָּבָר תָּלוּי בִּי
עַד שֶׁזֶּה עוֹבֵר
(מתוך גיליון ס״ד)