לידות / מיה טבת דיין

בְּלֵדָתִי הָרִאשׁוֹנָה נוֹלַדְתִּי מֵרַחְמֵךְ.
סִפַּרְתְּ שֶׁצָּעַקְתִּי הַרְבֵּה
בָּעַטְתִּי בְּרַגְלַי
הֵסַרְתִּי אֶת הַסְּדִינִים שֶׁבָּהֶם
שׁוּב וְשׁוּב
הָאֲחָיוֹת עָטְפוּ אוֹתִי.
בְּלֵדָתִי הַשְּׁנִיָּה נוֹלַדְתִּי מִמּוֹתֵךְ.
צָעַקְתִּי הַרְבֵּה,
בָּעַטְתִּי בְּרַגְלַי,
הֵסַרְתִּי אֶת תַּכְרִיכֵי מִלּוֹת הַנִּחוּמִים שֶׁבָּהֶן
שׁוּב וְשׁוּב
הַמְנַחֲמִים עָטְפוּ אוֹתִי.
יָצָאתִי אֶל הָעוֹלָם עֵירֻמָּה.
(מתוך גיליון קדישירה)