מקום / אוריה פיציון באום

לטלאל

כְּשֶׁמַּתְּ הָיִיתִי עַל אָסִיד. אַתְּ שָׁכַבְתְּ שָׁם בְּשַׁעֲרֵי צֶדֶק
וַאֲנִי הָיִיתִי בָּאֲוִיר הַיֹּפִי זָחַל לִי מִתַּחַת לָעוֹר הָעֵינַיִם הָיוּ פְּקוּחוֹת
הָיוּ עֵצִים גְּדוֹלִים שֶׁהָיִית אוֹהֶבֶת, אֵין כָּאֵלֶּה בָּאָרֶץ, לִפְעָמִים
הָיִינוּ רוֹאִים עַל הָהָר מִמּוּל עֵצִים שֶׁנָּפְלוּ נִרְאִים כְּמוֹ גַּפְרוּרִים
הִתְפַּלֵּאנוּ. הַשָּׁמַיִם הָיוּ מְתוּחִים בְּהִירִים כְּמוֹ הָעוֹר הַחִוֵּר שֶׁלָּךְ
עֲנָפִים נִרְאוּ לִי כְּמוֹ שָׁרָשִׁים, שָׁרָשִׁים נִגְלוּ לִי פֵּרוֹת
וְעֵץ אֶחָד הֶרְאָה לִי אֵיךְ הוּא חָלוּל וְשָׂרוּף מִבִּפְנִים אֲבָל
שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַכְשָׁו מָקוֹם לְאָדָם שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת לְבַד אֲבָל עָטוּף
יָדַעְתִּי דְּבָרִים שֶׁאַף אֶחָד לֹא יָדַע לְפָנַי הָיִיתִי קְרוֹבָה אֶל הַכֹּל
לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתְּ מִתְרַחֶקֶת
כְּשֶׁחָזַרְתִּי בָּאתִי. בַּמָּטוֹס חָשַׁבְתִּי שֶׁאוּלַי עַכְשָׁו אֲנִי חוֹצָה אוֹתָךְ
אֲבָל הָיִית שָׁם כְּבָר שָׁבוּעַ עִם הָעַמּוּד הַזֶּה
תָּקוּעַ לָךְ מוּל הַפָּנִים וְהָרוּחַ שֶׁהִכְאִיבָה בַּלֶּסֶת
לֹא יָצָאת מִשָּׁם גַּם כְּשֶׁכִּבִּיתִי אֶת הַסִּיגַרְיָה גַּם כְּשֶׁקָּרָאתִי לָךְ שֹׁרֶשׁ
גַּם כְּשֶׁקָּרָאתִי לָךְ
חָלַמְתִּי שֶׁאִשָּׁה בַּת מָאתַיִם עַל בָּמָה אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא תֵּלֵד אוֹתָךְ מֵחָדָשׁ. בֵּינְתַיִם אֲנִי מַדְלִיקָה לָךְ נֵר בְּשַׁבָּת תּוֹלָה תְּמוּנָה עַל הַמְּקָרֵר אַתְּ צְרִיכָה לְהָבִין
אֲנִי נִשְׁאֶרֶת עִם כָּל הָאַהֲבָה בַּיָּד
הִיא מַקְפִּיאָה לִי אֶת הַדָּם הִיא דּוֹקֶרֶת בָּאֶצְבַּע בּוֹדֶקֶת
אֵיפֹה הַגּוּף מַתְחִיל אֵיפֹה הַגּוּף נִגְמָר וְאֵיפֹה כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בֵּין
שְׁנֵי אֲנָשִׁים כְּשֶׁאֶחָד שׁוֹכֵב בָּאֲדָמָה וְהַשֵּׁנִי עוֹמֵד מֵעָלָיו רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב
וְלֹא יָכוֹל
(מתוך גיליון קדישירה)