על השקידה / יוסי סוויד

מִסִּבְכֵי פְּקָעוֹת
מַפַּת עוֹלָם שָׁלֵם רָקַמְתְּ
וְאָנוּ טִיַּלְנוּ בּוֹ
כָּל עוֹד יָכֹלְנוּ
מִלְמַלְנוּ בֵּין מַפְּלֵי מַלְמָלָה
הִתְחָרִינוּ בֵּין חוֹרֵי תַּחֲרָה
קָטַפְנוּ פִּרְחֵי קְטִיפָה
וְאַתְּ רָקַחְתְּ מֵעֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת רִבָּה
שֶׁכְּמוֹתָהּ עוֹד לֹא הָיְתָה
(שָׁמַרְנוּ לְעֵדוּת בְּצִנְצֶנֶת, בְּגִנְזֵי מְקָרֵר)
גַּם שָׁם הָיוּ פְּחָדִים גַּם שָׁם
אַךְ בְּצִבְעֵי אַגָּדָה
קַל יוֹתֵר לְהִתְמוֹדֵד
לְמָשָׁל
דָּהַרְנוּ עִם שְׁלֹשֶׁת הַמּוּסְקֶטֶרִים
וְהָיִינוּ כֻּלָּנוּ דַּרְטַנְיָאן
לָחַמְנוּ וְנִצַּחְנוּ
וְהַסּוֹף הָיָה טוֹב
וְעַל שְׂפַת הָאֲגַם הַלַּחָה
בּוֹ נִמְחֲתָה בָּבוּאָתֵךְ בַּאֲדָווֹת נֶעֱלָמוֹת
לֹא נוֹתְרוּ טְבִיעוֹת רֶגֶל
כְּאִלּוּ בִּמְקוֹם לִטְבֹּעַ
הִמְרֵאת
אֶל עַנְנֵי הַחוּטִים הַתְּכֻלִּים
לִרְקֹם קוֹרוֹת חַיֵּינוּ הַטּוֹבִים
מִלְמַעְלָה
(מתוך גיליון קדישירה)