תרגיל צפייה בדברים נופלים / אוריה פיציון באום

בְּשַׁבָּת יָשַׁבְנוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים חַיִּים. מִישֶׁהוּ אָמַר שֶׁהַכֹּל זָז, גַּם עַכְשָׁו
הַכִּסֵּא זָז מַהֵר בְּתוֹכוֹ וַאֲנַחְנוּ לֹא רוֹאִים. רָצִיתִי לוֹמַר לוֹ שֶׁהַכֹּל נוֹפֵל,
הַכֹּל עַכְשָׁו נוֹפֵל וַאֲנַחְנוּ לֹא רוֹאִים, אֲבָל אִם תִּסְתַּכֵּל מִבְּלִי לָזוּז מַמָּשׁ
בְּקַלּוּת אַתָּה תִּרְאֶה אֶת הַכֹּל נוֹפֵל. כִּי הַכֹּל נוֹפֵל לְאַט, יָפֶה, כָּכָה יֵשׁ
לְךָ הַרְבֵּה זְמַן לְהִצְטַעֵר.
גַּם הָאֲנָשִׁים נוֹפְלִים. בִּכְלָל, בְּכָל פַּעַם שֶׁהִפַּלְנוּ עֵט אוֹ מַטְבֵּעַ אוֹ כַּדּוּר
אוֹ צַלַּחַת, זֶה הָיָה תַּרְגִּיל צְפִיָּה בִּדְבָרִים נוֹפְלִים, שֶׁנֵּדַע שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה
דְּרָכִים לִפֹּל. לְהִתְגַּלְגֵּל עַד שֶׁנִּתְקָלִים בְּקִיר אוֹ בְּדָבָר אַחֵר שֶׁנָּפַל, אוֹ
עַד שֶׁמְּאַבְּדִים שִׁוּוּי מִשְׁקָל אוֹ לִפֹּל וְלִקְפֹּץ עוֹד כַּמָּה פְּעָמִים עַד
שֶׁהַכֹּחַ נִגְמָר אוֹ לְהִתְנַפֵּץ לַהֲמוֹן חֲלָקִים שֶׁכָּל אֶחָד נֶעֱצָר בְּמָקוֹם
אַחֵר. אֶפְשָׁר גַּם פָּשׁוּט לִפֹּל פַּעַם אַחַת חָזָק וְלֹא לָזוּז יוֹתֵר.
גַּם אִמָּא שֶׁלִּי נוֹפֶלֶת, הַפָּנִים שֶׁלָּהּ קְרוֹבוֹת אֶל הָאֲדָמָה יוֹתֵר מִפַּעַם.
אֲבָל זֶה לְאַט לְאַט קוֹרֶה, תִּצְטָרֵךְ לְהִסְתַּכֵּל כַּמָּה רְגָעִים רְצוּפִים. גַּם
אֲנִי, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת, נוֹפֶלֶת כָּל הַזְּמַן. וְשֶׁתֵּדַע שֶׁלֹּא חַיָּבִים לַעֲמֹד כְּדֵי
לִפֹּל, הִכַּרְתִּי מִישֶׁהִי שֶׁשָּׁכְבָה הַרְבֵּה זְמַן עַד שֶׁהִיא נָפְלָה, כִּי הַכֹּל
אֶפְשָׁרִי. הִיא נָפְלָה לְאַט לְאַט, מְאֹד יַצִּיב, כְּמוֹ שֶׁיּוֹרְדִים בַּמַּעֲלִית
מִקּוֹמָה שֶׁבַע בְּשַׁעֲרֵי צֶדֶק עַד לַכְּנִיסָה אֵיפֹה שֶׁהַמּוֹנִיּוֹת מְחַכּוֹת,
לוֹקְחוֹת אוֹתְךָ אֶל הַמִּטָּה שֶׁלְּךָ לְהִתְאַמֵּן בִּנְפִילָה לֵילִית אוֹ לָתֵת
לַדְּמָעוֹת שֶׁלְּךָ לִפֹּל. זֶה בֶּאֱמֶת לֹא מְאֹד שׁוֹנֶה מִכָּל מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ
מַכִּירִים, זֶה קוֹרֶה כָּל הַזְּמַן, לֹא צָרִיךְ לְפַחֵד.
(מתוך גיליון קדישירה)