גיליון י'

סדר השירים
משה בן הראש
(ומתוך האספלט) / (פעם חשבתי) / (אחי אחי) / (בפני קהל עם)
דפנה כרם
(אז נגנוז) / (ממית את אברי) / (עכשיו כשגעגוע חד)
אילנה יפה רוסאנו
האות / באר יש בלב ים / באותו הספסל / ברחוב המוצף מים
מאיר ספרא
(בשעת ערבית) / לבנה במאונה
הרצל חקק
ואחר כך השתאות / האדמה שקטה
אלה בת ציון
(מה שזורם) / (איך משכתבים)
יחזקאל קדמי
בכי לב הזוכר אמא
הנייה וייס
(רק אני עמלי) / שיר לטבולי שמניך
שרית מגן
(הים שבי) / (שמיים דקים) / (בבקר הדקות מהדקות)
הרב מנחם פרומן
הגדרה: יצירה
נחום פצ'ניק
(את קול צעדי) / כסה בגואנג סי / (ראיתי)
טניה הדר
בין קפלי ההרים:
חוט אפרסק דק / (קוים אחרונים של אור) / מלכה של בין ערבים / ניחוחות של קינמון / הרים רחוצים / טבועה
בלפור חקק
לחיות בפתח התהום
עידו לוינגר
(נשמות יחפות) / (אהובתי כורעת)
אפרת יקותיאל
מובטחת
הרב שג"ר
על החידלון
יניב מזומן
(כמעט בסוף הנעורים) / ארץ מתים / חודשי אלול
אליעז כהן
יחוד שם / נסיעה / ברחוב אין דבר
אפרת אייזן
(הייתי טסה אליך)

שמואל קליין
(והייתי משייט) / (והיינו יושבים)
יורם ניסנוביץ'
שני שירי אהבה / כרם מהר"ל
בנימין שבילי
משירי העצבות שבשמחה:
(לאהובי חביבי) / (רבי נתן נעמירוב) / (שמעתי אומרים) / (לך בחור צעיר)

חורף תשס"ב
עורכים: אבישר הר-שפי, אליעז כהן, יורם ניסינוביץ, נעמה שקד ושמוליק קליין
אמנית מלווה: רחל קיציס
"משיב הרוח" חוגג את הגיליון העשירי.
לאורך השנים נשאלנו על-ידי אחרים ועל-ידי עצמנו על הגדרת "משיב הרוח" ככתב עת לשירה יהודית ישראלית.
האם ניתן להגדיר שירה?
איך משליכה כותרת כזו על בחירת שירים או כותבים לחוברת?
ואולי אפשר לוותר על הכותרת? (ושמא אז נאבד את זהותנו?)
סביב שולחן העריכה שלנו נשמעים קולות שונים ומשתנים, וכל אחד תורם איכול משלו בדיבור בשאלות אלה.
אנחנו רוצים לראות במילים "יהודית ישראלית" לא גדר, כי אם מקום פתוח לארבע רוחות.
בדפי כתב-העת נבנה מקום לשירה מגוונת ורבת-פנים; למשוררים צעירים רבים עם משוררים ותיקים ומוכרים המוצאים ב"משיב הרוח" בית; לשירה מקורית, מקומית ועכשווית, לצד תרגומים מתרבויות אחרות.
בפתיחת הגיליון הראשון (תשרי תשנ"ה) נכתב:
שירה – שהעת נצרכת לקשב הרוח.
שירה יהודית – קשב להדיו של זמן עתיק ומתחדש.
שירה יהודית ישראלית – ביטוי למקום, לתקופה ולנפשות הכותבות אותה.
אחרי עשרה גליונות, יש בנו תקוה שהדרך הולכת ומתממשת ומסתמן כיוון.
זה הזמן לאמר תודה לכל מי שבמשך שמונה שנים מלווים באהבה את הילד השובב ועוזרים לו לגדול, ולכם, הקוראים, השותפים עמנו בהשבת הרוח הזו – אהבה רבה ושיר,
בית משיב הרוח