לוגו כתב העת משיב הרוח לשירה יהודית ישראלית
באור התכלת העזה - כריכת גליון סו חורף תשעט

גיליון ס״ו – פסטיבל ״ימי אהבה לשירה״ #22

 25.00 55.00

השירים בגיליון
ספינת האם / ליאל אלכסנדרה אדמון
1
רָאִיתִי אֶת הַזְּרִיחָה הַשַּׁקְרָנִית תַּחַת הַמַּיִם
אֶת הַגַּלִּים הַגְּבוֹהִים, אֶת טְבִיעוֹת הַגֶּשֶׁם
בָּלַעְתִּי פַּעַם אַחַר פַּעַם אֶת קֶצֶף הַזַּעַם
כְּשֶׁמָּעַדְתְּ אֶל הַנּוֹזֵל הָאָרוּר
לֹא כְּאַחַד הַמַּלָּחִים הָיִיתִי
כְּנוֹסַעַת סְמוּיָה מִן הָאַיִן
מְלֻכְלֶכֶת, נָעַצְתִּי שִׁנַּיִם בְּשִׁנַּיִם
לֹא אָחַזְתְּ בְּיָדִי, בְּקֹשִׁי הֶחְזַקְתְּ בְּשֶׁלָּךְ
רַק מַחֲלַת הַיָּם דָּבְקָה בִּי וְאַתְּ?
גַּם עַל קַרְקַע יַצִּיבָה כָּשַׁלְתְּ
לֹא קָרָאת לִי בַּשְּׂפָתַיִם
כְּשֶׁנִּסִּיתִי לְהַגִּיד לָךְ "אִמָּא"

מָה יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת
יָרַדְתִּי מִתַּחַת לַסִּפּוּן
וּבָאתִי לַאֲרוֹן הַסְּפָרִים כְּלוֹמַר,
נִכְנַסְתִּי אֶל שִׁירַת הַיָּמִים
נֶחְטַפְתִּי אֶל מִשְׁתְּאוֹת יְמֵי בֵּינַיִם.
מָתַחְתִּי אֶת מִפְרְשֵׂי הַשִּׂמְלָה וְשַׁרְתִּי,
לֹא לַסִּירֶנוֹת; לָאֲבָנִים
לְרֶגֶב אֲדָמָה, וְהַגַּלִּים
הַגַּלִּים הֵטִיחוּ מַיִם בַּדְּפָנוֹת
אָחַזְתִּי בְּקִירוֹת הַסֵּפֶר
קִפַּלְתִּי אָזְנַיִם בַּדַּפִּים
וְנִדְנַדְתִּי מִתּוֹךְ הָאָרוֹן הַסָּגוּר
"אִמָּא מָתַי מַגִּיעִים?"

רָצִיתִי לָלֶכֶת מִמֵּךְ
לִשְׁכֹּחַ אֶת נִדְנוּד הַנִּדּוֹנִים
רָצִיתִי צִי יַצִּיב.
אַתְּ יוֹדַעַת, אוֹמְרִים
שֶׁבַּמִּדְבָּר קַו הָאֹפֶק קָבוּעַ, גַּם בִּנְסִיעָה
תָּאֲרִי לָךְ דְּמָמָה.

2
רָצִיתִי לִיצֹר לָנוּ חוֹף
בָּאתִי אֵלַיִךְ בְּיָדַיִם מְלֵאוֹת אֲדָמָה
וּפִזַּרְתִּי
לְיַד מִטָּתֵךְ, עַל הָרִצְפָּה
יָשַׁבְתִּי מִזְרָחִית עַל הַחוֹף שֶׁלָּנוּ וְצִיַּרְתִּי
שֶׁמֶשׁ מְחַיֶּכֶת, עֵצִים. צִיַּרְתִּי מֵזַח
רָצִיתִי לְהָעִיר אוֹתָךְ
לְנַעֵר אוֹתָךְ
וְלֹא נִעַרְתִּי

גִּלְגַּלְתִּי פֶּתֶק לַבַּקְבּוּק שֶׁלָּךְ:
הִגַּעְנוּ

מתוך הספר "לכל התליינים שלי", 2016
—–
פגאנים אוהבים שירה / אלמוג בהר

פָּגָאנִים אוֹהֲבִים שִׁירָה.
מַשְׂבִּיעִים בָּהּ אֶת אֵלֵיהֶם וּמַלְכֵיהֶם.
מְקַלְּלִים אֵלִים וּמְלָכִים אֲחֵרִים.
מְעִירִים אֶת גִּלְגֶּמֶשׁ לָשׁוּב לַחַיִּים.

מְאַהֲבִים אוֹהֲבִים שִׁירָה.
מַשְׂבִּיעִים בָּהּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶם.
מְעִירִים אֶת אַהֲבָתָן עַד שֶׁתֶּחְפַּץ.

אֲבָל אֲנַחְנוּ, מַאֲמִינֵי הָאֵל הָאֶחָד
הַנְּשׂוּאִים לָאִשָּׁה הָאַחַת
שׂוֹנְאִים שִׁירָה. הִיא מַאֲרִיכָה
אֶת חַיֵּי הָאֵלִים הָאֲחֵרִים, שֶׁאֵינָם
אֱלֹהֵינוּ, וְאֶת גַּעְגּוּעֵינוּ לַנָּשִׁים הָאֲחֵרוֹת,
שֶׁאֵינָן נְשׁוֹתֵינוּ.

אֲנַחְנוּ הַמּוֹנוֹתֵאִיסְטִים הַמּוֹנוֹגָמִיִּים
לֹא אוֹהֲבִים שִׁירָה. הִיא
פּוֹעֶרֶת מֵעָלֵינוּ אֶת לֹעַ חֵרוּתָהּ, וְאוּלַי
נִפְגֹּשׁ בָּהּ אֵל אַחֵר אוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת
שֶׁיְּבַלְבְּלוּ אֶת חַיֵּינוּ.

אֲנַחְנוּ מְשׁוֹרְרִים כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל הַשִּׁירָה.
אֲנַחְנוּ הַסֶּכֶר הַמּוֹנֵעַ מִן הָאֵלִים הָאֲחֵרִים
לַעֲלוֹת שׁוּב מִן הַתְּהוֹם. אֲנַחְנוּ לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת
הַשּׁוֹמֶרֶת אֶת דֶּרֶךְ גַּן הָעֵדֶן, שֶׁלֹּא יִכְלוּ חַיֵּינוּ בְּגַעְגּוּעִים
לְחַוָּה אוֹ לְלִילִית אוֹ לִשְׁתֵּיהֶן.
—–
* / אפרת מישורי

103.

חַד
אֲבָל לֹא מַשְׁמָעִי

מתוך:  Thinkerbell – סיפור בהמשכים של משוררת בהפסקות, הקיבוץ המאוחד, 2015.
—–
ליד ביתו של אברהם סוצקבר / רפי וייכרט

קָשֶׁה לְנַחֵשׁ שֶׁכָּאן גָּר מְשׁוֹרֵר גָּדוֹל.
סָפֵק אִם הַשְּׁכֵנִים נוֹהֲגִים בְּךָ
כָּבוֹד בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁיּוֹרְדִים בַּמַּעֲלִית
לִזְרֹק אַשְׁפָּה אוֹ לִקְנוֹת עִתּוֹן
כְּאוֹמְרִים: "הָעִבְרִית נִצְּחָה".
רַק הַפְּרָחִים שֶׁבַּגַּן,
בְּהִמְנוֹן אָבִיב הָרָחוֹק מֵעַרְבוֹת סִיבִּיר,
שָׁרִים לְךָ הַלֵּל בְּלֹעוֹת אֲדֻמִּים.
שִׂפְתוֹתֵיהֶם חֲרֵבוֹת עוֹד מְעַט, שֶׁכֵּן
טַל הַשַּׁחַר מַמְרִיא.

שֶׁלֶג פּוֹקֵד אוֹתָנוּ פַּעַם בְּיוֹבֵל
וְהַיּוֹנִים נוּגוֹת וַאֲפֹרוֹת כַּדְּרוֹר.
הֶחָתוּל שֶׁמַּפְחִיד אוֹתָן עָצֵל
וּמְפֻנָּק. מָוֶת לֹא יִשְׁתַּתֵּף בְּמַחֲבוֹאֵי
הָעֶרֶב הַיּוֹרֵד בֶּחָצֵר.

וְאַתָּה בַּקּוֹמָה הַגְּבֹהָה בּוֹעֵר
בְּשָׂפָה שֶׁדּוֹבְרֶיהָ מֵתִים מִיַּבָּשָׁה
לְיַבָּשָׁה מִלָּשׁוֹן לְלָשׁוֹן וּמִסֵּפֶר לְסֵפֶר.
עֳפָאֵי הַמִּלִּים לְרֹאשְׁךָ
כּוֹתֶרֶת שֶׁל אוֹר וְצֵל־אֵפֶר.

לְיַד כִּכַּר הַמְּדִינָה, בְּלִבָּהּ הַפּוֹעֵם שֶׁל הָעִיר,
אַתָּה יוֹשֵׁב כְּאֶבֶן־הָרֹאשָׁה,
שׁוֹמֵר עַל פְּתִיל חַיֶּיךָ שֶׁהִבְעִיר
אֶת הַמֵּאָה בְּנִצָּחוֹן נָדִיר,
וְשִׁירָתְךָ אֵינָהּ מַחֲשָׁה.

מתוך ״גג החשכה״, הוצאת אבן חשן 2013
—–
איך / סיגל בן יאיר

אֵיךְ לֹא סִפְּרוּ לִי
שֶׁתִּהְיִי פַּעַם גְּדוֹלָה וְתִהְיִי אִמָּא שֶׁלִּי
וַאֲבַקֵּשׁ מִמֵּךְ עֵצָה וְנִחוּמִים וְאֶחֱסֶה
בִּצִלֵּךְ הַגָּדוֹל, הֶחָכָם.
וְאֵיךְ לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֵלֵד לִי בַּת וְאֵם
וַאֲנַעְנֵעַ אוֹתָךְ בִּזְרוֹעוֹתַי עַד שֶׁנֵּרָדֵם
וְכַמָּה חֶמְדָּה יֵשׁ בַּמִּלָּה שֶׁלָּךְ –
תִּינֹקֶת
—–
שיר שני לדניאל / רחל חלפי

בַּחֲלוֹמוֹתַי
הַיָּם קָרֵב וּבָא
עוֹמֵד לִבְלֹעַ
וּבְהָקִיץ
אַתָּה חוֹף מִבְטַחִים קָטָן־גָּדוֹל
מְחַכֶּה לָעַד לִסְפִינוֹתַי

כַּף יָדְךָ – מַעֲגָן
לְשִׁבְרֵי כָּל הַסְּעָרוֹת

לִפְעָמִים אַתָּה עֲנָק
פָּנֶיךָ מְמַלְּאוֹת אֶת הָעוֹלָם
לִפְעָמִים אַתָּה זָעִיר כְּאַדְוָה
לְבָנָה קוֹצֶפֶת בִּצְחוֹק בְּתוֹךְ מִטָּתִי הַגְּדוֹלָה
אֲבָל תָּמִיד אַתָּה אַתָּה
בַּשִּׁעוּר הַנָּכוֹן

עַכְשָׁו אֲנִי יוֹשֶׁבֶת לְיַד הַיָּם
וְאַתָּה לֹא כָּאן
וּכְבָר אֲנִי שׁוֹלַחַת
דְּגֵי־גַעְגּוּעִים מְרַצְּדִים דֶּרֶך הַמַּיִם
אֵלֶיךָ

הַיָּם נָסוֹג

17.5.83, דניאל בן 11 שבועות
—–
שיר שלישי לדניאל

כָּתַבְתִּי לְךָ זָנָב שֶׁל שִׁיר
וּבֵינְתַיִם שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ

קֹדֶם לְךָ   לֹא הָיִיתִי מַחֲמִיצָה רֶגַע אֶחָד שֶׁל שְׁקִיעָה

עַכְשָׁו   גַּרְמֵי הַשָּׁמַיִם מַבְלִיגִים לִכְבוֹדְךָ
עַל עֶלְבּוֹנוֹת כָּאֵלֶּה

17.5.83
—–
אוכֶל נפש  / עמיחי חסון                                                 

מָה יַעֲשֶׂה אָדָם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה?
אִשְׁתּוֹ נִרְדְּמָה בָּנָיו בַּמִּטָּה הוּא
מִתְפַּתֵּל רָצוֹא וָשׁוֹב בֵּין סְדִינִים
מְבַקֵּשׁ לְהַעֲבִיר אֶת הַחֹשֶׁךְ עַד
אוֹר, מוֹנֶה אֶת כֵּלָיו הַסְּדִירִים:
אֹכֶל בַּטֵּלֵוִיזְיָה, בַּעֲלֵי אוֹב בָּרַדְיוֹ
יְדוּעָנִים בָּעִתּוֹנִים, עֵשֶׂב בְּקֻפְסַת הַלֶּחֶם
לַחַשׁ תְּפִלּוֹת בְּמַכְשִׁירִים נַיָּדִים
מְאוֹת סְפָרִים שֶׁלֹּא קָרָא
חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁטֶּרֶם שִׁלֵּם, טְפָסִים
תַּסְרִיטִים שֶׁאֵינָם נִכְתָּבִים.

מָה יַעֲשֶׂה בַּחֲצִי הַלַּיְלָה?
כְּבָר אַשְׁמֹרֶת שְׁנִיָּה אוּלַי שְׁלִישִׁית
כְּבָר אֵינוֹ זוֹכֵר הֵיכָן אוֹחֲזִין.
אִישׁ לֹא יָבוֹא פִּתְאוֹם בַּלַּיְלָה
וּבַחוּץ הַבִּנְיָנִים דּוֹמִים.
הוּא פּוֹנֶה לְהַבִּיט בַּיְּלָדִים
מְנַסֶּה לֹא לִפֹּל בֵּין צַעֲצוּעִים
יֵשׁ אֹכֶל בַּטֵּלֵוִיזְיָה בְּשִׁדּוּרִים חוֹזְרִים
הוּא מִתְפַּתֶּה לְהַדְלִיק אֶת הַגָּז
בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה לִשְׂרֹף חֲצִילִים
פַּעַם קָרָא בְּסֵפֶר בִּשּׁוּל הוֹרָאוֹת
טִפּוּל בְּחַסָּה: "כְּשֶׁמַּגִּיעִים לַלֵּב,
פָּשׁוּט קוֹרְעִים אוֹתוֹ בַּיָּדַיִם".
—–
הבּנות / ליאור שטרנברג

הַבָּנוֹת מִתְרוֹצְצוֹת בַּבַּיִת. הַקַּיִץ
מְגַדֵּל אוֹתָן יָפֶה. רַגְלַיִם יְחֵפוֹת רוֹקְדוֹת
עַל מִרְצָפוֹת חֲדָשׁוֹת. הַגְּדוֹלָה סוֹבֶבֶת
כִּלְהָבָה דַּקָּה, הַקַּיִץ מַשְׁחִים אֶת עוֹרָהּ, מַלְהִיט
אֶת שְׂעָרָהּ, מְאַבֵּךְ אֶת מִזְגָהּ הַנּוֹחַ לִרְגֹּז,
מַרְפֶּה אֶת רֹאשָׁהּ עַל כְּתֵפִי וּמוֹשֵׁךְ
אֶת מִלּוֹת הַסִּפּוּר עֲיֵפוֹת מִלְּשׁוֹנִי,
מוּל עֶרֶב גּוֹלֵשׁ כָּל כָּךְ לְאִטּוֹ בְּמוֹרְדוֹת
הַשְּׁכוּנָה. אֲחוֹתָהּ, בֵּינְתַיִם,
רוֹקַעַת בְּכוֹחַ עֲקֵבִים חֲזָקִים, דּוֹרֶשֶׁת
מַיִם בְּכוֹס וּמְנַטֶּפֶת מֵהֶם אֶל רִצְפַּת הַסָּלוֹן בִּפְלִיאָה.
אֱלֹהִים, אֲנִי רָץ אַחֲרֶיהָ עִם נְיַר מִטְבָּח מְקֻפָּל
וְלָמָּה בְּעֶצֶם, הַמַּיִם הָאֵלֶּה עוֹלָם סוֹבֵב
עַל צִירוֹ, טַעַם הַיָּמִים כֻּלָּם. זְמַן אָרֹךְ מְאוֹד
תִּזְלֹג טִפָּה אַחַת בַּקַּיִץ הַמְּגַדֵּל אוֹתָן
לְפִי הֲבָנָתוֹ, וְעָלַי מוֹרֶה:
תַּבִּיט.

מתוך: "מעט", הקיבוץ המאוחד, 2016
—–
* / עדי עסיס

מָה בִּכְלָל אַתָּה?
אַסְפִּירִין, חֻמְצָה פוֹלִית,
פְּיוּרִיגוֹן, דֶקַפֶּפְּטִיל

פְּרוֹגִינוֹבָה? אַתָּה מַחַט
בַּתַּחַת שֶׁל אִמָּא
שֶׁלְּךָ? עֶרֶב כֵּן

עֶרֶב לֹא? אַתָּה
שִׁגְעוֹן הוֹרְמוֹנִים, סֶקְס
תַּנִּים, בֵּיצִים

טְרוּפוֹת שֶׁאָנוּ חוֹלְקִים
בְּאַרְבַּע בַּבֹּקֶר?
יוֹם גָּדוֹל עוֹמֵד

בַּפֶּתַח? לֹא הַיּוֹם
שֶׁלְּךָ

מתוך: ילד, הוצאת הליקון 2013
—–
לְאחד בבֵּירות / קרן אלקלעי־גוט

לֹא עוֹבֵר יוֹם בְּלִי שֶׁאֶחְשֹׁב עָלֶיךָ.
כְּמוֹ בְּפָרָשָׁה חֲשָׁאִית אֲנִי נִזְכֶֶּרֶת
מֵהָעִתּוֹנִים, מֵהַקּוֹלוֹת בָּאֲוִיר,
שֶׁאַתָּה שָׁם, וַאֲנִי בְּתֵל אָבִיב.

הַיּוֹם מֵבִיא מִכְתָּב, חוֹתֶמֶת דֹּאַר פְּרִינְסְטוֹן,
נִשְׁלַח מִגּ'וּנְיָה לְלַרְנָקָה בַּדֶּרֶךְ לְכָאן.
אַתָּה בָּרִיא, נָכוֹן לְ־16 בְּיוּלִי 1982,
וְהַיּוֹם זֶה הַ־30. אֶמֶשׁ
בַּחֲדָשׁוֹת, עֲדַיִן תּוֹקְפִים אֶת הָעִיר.

כָּל עוֹד נִמְנַעְנוּ מִפּוֹלִיטִיקָה, הָיִינוּ חֲבֵרִים
מְטַיְּלִים לְאֹרֶךְ הַטַּיֶּלֶת בַּעֲיָרָה אוֹסְטְרִית,
מְזַעְזְעִים אֶת הַמַּדְרִיךְ עִם זֶהוּתֵנוּ הַלְּאֻמִּית
וּמְדַבְּרִים עַל סֶקְס, אֹכֶל, יַיִן, גֵּרוּשִׁים.

אֵיךְ הָיוּ חַיֵּינוּ טוֹבִים
לוּ יָכֹלְנוּ לְדַבֵּר רַק עַל זֶה.
אֲבָל בַּמָּקוֹם בּוֹ אֲנַחְנוּ חַיִּים
מְדַבְּרִים עַכְשָׁו עַל מָוֶת
וְחוֹשְׁבִים
עַל מָקוֹם אַחֵר.

—–
הילינג / סיון הר שפי

צִלְצוּל הַהַפְסָקָה בְּבֵית הַסֵּפֶר הָעֲרָבִי
הוֹפֵךְ לְנִגּוּן הַתְּפִלָּה שֶׁלִּי
מִלּוֹת הַתְּפִלָּה פּוֹתְחוֹת מֶרִידְיָאנִים בְּגוּף הָעוֹלָם
אֶל־חַ'דֶר וַאֲנִי מִתְמַתְּחוֹת
בְּלִי לָגַעַת וּבְעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, אֲנַחְנוּ עוֹשׂוֹת הִילִינְג
יָדִי מִשְׁתַּהָה מֵעַל בֵּית הַיְּתוֹמִים
מוֹשֶׁכֶת כְּאֵב מִטַּבּוּרָהּ
יָדָהּ מַחְלִיקָה עַל הַהִלָּה הַשְּׁחֹרָה
סְבִיב רֹאשִׁי.
—–
ג'ורג' / רוני סומק

"אֲנִי פִּיקָסוֹ בְּלִי בַּד",
הָיָה אוֹמֵר ג'וֹרְג' הַמְּקַעְקֵעַ הָאַרְמֶנִי
מֵהָעִיר הָעַתִּיקָה.
מִי שֶׁרָצָה חָתוּל, קִבֵּל נָמֵר,
עוֹרֵב הָפַךְ לְנֵץ,
וְלַבַּחוּרוֹת שֶׁרָצוּ רַק לֵב, הָיָה מוֹסִיף
(בְּשֵׁם קוּפִּידוֹן) קָצֶה שֶׁל חֵץ.
חֵצִי מֵהַזְּמַן עָצַם עֵינַיִם
גַּם בִּשְׁבִיל לַחְסֹם אֶת עֲשַׁן הַסִּיגַרְיוֹת
שֶׁבְּלָשׁוֹן בִּלְתִּי נִרְאֵית גִּלְגֵּל עַל שְׂפָתָיו
מִצַּד לְצַד.
אַפּוֹ הָיָה הַשְׁרָאָה לְמַקּוֹר נְשָׁרִים,
וּבְלֶחְיוֹ הַשְּׂמָאלִית נֶחְרְתָה צַלֶּקֶת מִקְּרַב אוֹלָרִים,
אַחֲרֵי שֶׁקִּעְקֵעַ לְבַחוּרָה אַחַת אַרְיֵה
קָרוֹב לַמָּקוֹם שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל מַסְתִּירִים בַּתַּחְתּוֹנִים.
"קַעֲקוּעַ", אָהַב לְהַגִּיד, "זֶה כְּמוֹ לִשְׁתֹּל כַּלָּנִיּוֹת
בְּאֶמְצַע שְׁלוּלִית וּלְלַמֵּד אֶת רֹאשָׁן הָאָדֹם
לָשִׁיר שִׁירֵי אַהֲבָה לָאוֹקְיָנוֹס".
לֹא יוֹדֵעַ מָה בַּעֲלֵי הַגִּבְעוֹל חָשְׁבוּ עַל זֶה, אֲנִי
שַׁרְתִּי אִתּוֹ. זֶה קָרָה בַּיּוֹם בּוֹ אָמַר שֶׁהָיָה נוֹתֵן לִי
אֶת בִּתּוֹ לְאִשָּׁה אִם לֹא הָיִיתִי יְהוּדִי.
"כַּמָּה קַעֲקוּעִים", שָׁאַלְתִּי, "יֵשׁ עָלֶיהָ?"
"אַף אֶחָד", הֵשִׁיב כִּמְעַט נֶעֱלָב.
"אֲנִי", הוֹסִיף, "לֹא נוֹגֵעַ בִּיצִירוֹת מוֹפֵת
שֶׁל אֱלֹהִים".
—–
אנחנו אנחנו / ענת זכריה
 
אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ
אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם
אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר.
אַתֶּם וַאֲנַחְנוּ אַחִים בְּנֵי אָבִינוּ,
גַּם אַתֶּם גַּם אֲנַחְנוּ
רָאשֵׁינוּ בְּרִגְבֵי אַדְמָתֵנוּ.
וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה
הִנֵּה אֲנַחְנוּ מְחוֹלְלִים לִפְנֵי גְּבָעוֹת
שׁוֹחֲטִים לְשֵׁם הָרִים
אֲנַחְנוּ בּוֹנִים אֶת הַחוֹמָה
אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים פֹּה
אַתֶּם יוֹשְׁבִים פֹּה
אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים שָׁם
וְאֵיךְ נַעֲמֹד?
אֲנַחְנוּ פָּשַׁטְנוּ שָׂרַפְנוּ בָּאֵשׁ
כֻּלָּנוּ פֹּה חַיִּים.
אֲנַחְנוּ כּוֹבְשִׁים
הִנֵּה אֲנַחְנוּ עוֹבְרִים
מַצְבִּיעִים בָּאֶצְבַּע.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ
וְיֵשׁ אֲשֶׁר אַתֶּם אוֹמְרִים שְׂדוֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ וּבָתֵּינוּ.
אֲבָל אֲנַחְנוּ בַּבַּיִת.
אֲנָשִׁים נְקִיִּים אֲנַחְנוּ
עוֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם
אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו.
אֲנַחְנוּ מִתְכַּנְּסִים תַּחַת
תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן
אֲנַחְנוּ מְחַפִּים עֵינַיִם,
מַפְשִׁילִים שַׁרְווּלִים
אֲנַחְנוּ חוֹרְצִים בְּלַהַב
דָּם חוֹסֵך זֵעָה
אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים חוּשׁוּ אַחִים חוּשׁוּ
נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר,
כֵּנִים אֲנַחְנוּ
אֲנַחְנוּ אֲנַחְנוּ.

מתוך: פלשתינה אַי, סדרת כבר, הוצאת מוסד ביאליק
—–
אוֹרי שב מהגן / צביקה שטרנפלד

אַרְגַּז חוֹל בְּנַעֲלָיו.
מִבַּעַד לַמַּעֲקֶה נִעַרְתִּי סוּפָה.
רָאִיתִי אוֹתוֹ פּוֹסֵעַ בָּהּ,
נֶשֶׁק עַל כָּתֵף.
—–
בארץ החושך על פני תהום / בתאל קולמן

1
בָּעֶרֶב מַגִּיעַ עֲרָפֶל אֶל הָהָר שֶׁעָלָיו אֲנִי גָּרָה.
קָשֶׁה לָדַעַת אִם פָּנָיו לְמִלְחָמָה אוֹ שָׁלוֹם,
וּמָה אוֹמֶרֶת חֲתִימַת זְקָנוֹ.
חֶלְזוֹנוֹת פּוֹרְקֵי עֹל יוֹצְאִים לִרְקֹד לִכְבוֹדוֹ בִּשְׁלוּלִיּוֹת הַטַּל
נִגָּר פֹּה כָּבֵד בָּאָרֶץ הַחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם.

כָּעֵת, לַיְלָה סָמִיךְ לוֹפֵת אֶת הַבָּתִּים
עֲרָפֶל מִתְמַקֵּם הֵיטֵב בֵּין קִמּוּרֵי הֶהָרִים
וְשׁוֹקֵעַ בְּעַנְנֵי חֲלוֹמוֹתָיו.
אִישׁ אִישׁ כּוֹנֵס אֶת רוּחוֹתָיו בְּבֵיתוֹ –
זֶה שֶׁאִשְׁתּוֹ מֵתָה עָלָיו וְזֶה שֶׁיְּלָדָיו,
לְעֵת עֶרֶב יַפְשִׁיטֵם מִן הַחוּץ וְיַלְבִּישֵׁם מִן הַפְּנִים
וְיִשְׁתְּקוּ בְּיַחַד
וִינַשְּׁבוּ יַחַד
וְיִתְכַּסּוּ בִּשְׂמִיכָה
וְיֹאמְרוּ לַיְלָה טוֹב.

2
פִּתְאוֹם שֵׁדִים קְטַנִּים יוֹצְאִים מִמְּחִלַּת הַחֲלוֹם שֶׁטִּפַּחְנוּ
(אֵלּוּ שֶׁעָדַרְנוּ הֵיטֵב וְהִשְׁקֵינוּ בְּאַהֲבָה עֲצוּמַת עֵינַיִם),
יְבַקְּשׁוּ: 'מַיִם', 'פִּיפִּי', 'נְשִׁיקָה אַחֲרוֹנָה'
שֵׁדִים קְטַנִּים מְבַקְּשִׁים חֹם גּוּף לְהִתְעַטֵּף בּוֹ.
'אֵיפֹה אַבָּא שֶׁלָּכֶם?' אֲנִי שׁוֹאֶלֶת, 'לְכוּ מִפֹּה!'
וְהֵם יִבְכּוּ מְאוֹד: אֲנַחְנוּ יְתוֹמִים מֵאָב וְאֵם
אִמֵּנוּ הוֹרָתֵנוּ אֱנוֹשִׁיּוּת שַׁבְרִירִית
אָבִינוּ יוֹצְרֵנוּ רֹעַ עַתִּיק
וְאָנָה אֲנַחְנוּ בָּאִים? שׁוֹטְפוֹת דְּמָעוֹת אֶת פְּנֵיהֶם הַקְּטַנּוֹת

3
בַּבֹּקֶר, אֲנִי יוֹדַעַת בְּדִיּוּק לְאָן אֲנִי הוֹלֶכֶת
מְגֵרַת הַקָּפֶה, מֶתֶג הַקּוּמְקוּם, מַדַּף הַסֻּכָּר
הָאֶצְבָּעוֹת הוֹלְכוֹת מֵאֲלֵיהֶן.
הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הַמַּקְפִּיא, הַמְּחַמֵּם עַל גַּלֵּי הַמִּיקְרוֹגַל
וְהַבּוֹרֵא פְּרִי שַׂקִּיּוֹת הַפְּלַסְטִיק. אֹכֶל אָרוּז,
נְשִׁיקָה וְחִבּוּק אָרֹךְ לִשְׁנֵי יְלָדִים. שָׁלוֹם אֲהוּבִים
אִמָּא מְמַהֶרֶת לָעֲבוֹדָה
הֲרֵי בַּבֹּקֶר אֲנִי יוֹדַעַת בְּדִיּוּק לְאָן אֲנִי הוֹלֶכֶת
כְּבִישׁ 60, רַמְזוֹר, מַחְסוֹם
הָרַגְלַיִם נִשְׁלָחוֹת מֵאֲלֵיהֶן לְדַוְשׁוֹת הַגָּז
וְהַבְּרֶקְס מָתַי תִּלְמְדִי לַעֲצֹר בְּלִי לִבְלֹם בַּחֲרִיקַת
חַיִּים. בְּבֹקֶר תָּכֹל־אָפֹר מִסְתַּכֶּלֶת
עַל כָּל מָה שֶׁחוֹלֵף דֶּרֶךְ הַזְּגוּגִית:
אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁשָּׁוֶה לָמוּת לְמַעֲנוֹ

4
וְהַיּוֹם אַתָּה שׁוֹאֵל כַּמָּה אַתְּ בּוֹכָה מֵאַחַת עַד עֶשֶׂר
וַאֲנִי עוֹנָה הַיּוֹם אֲנִי שָׂדוֹת שְׂרוּפִים וַעֲפִיפוֹנִים דְּלוּקִים
הַיּוֹם אֲנִי מְטַר אֲבָנִים נִתָּכוֹת סַכִּינִים שְׁלוּפוֹת בַּצְּמָתִים
בְּאִיֵּי שָׁלוֹם יְרִיּוֹת עַל נָשִׁים כְּפוּתוֹת מִרְדָּפִים אַחֲרֵי מְחַבְּלִים,
הַלְוָיוֹת רַבּוֹת מִדַּי שֶׁל צְעִירִים
הַיּוֹם אֲנִי בּוֹכָה אֶת כָּל מָה שֶׁלֹּא קִיַּמְתִּי אֶתְמוֹל
כָּל מָה שֶׁזֶּרַע מִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי הַיָּרֹק
כָּל מָה שֶׁגַּרְגֵּר מִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי הָרִים
כָּל מָה שֶׁשָּׁלוֹם מִתְבַּיֵּשׁ בִּפְנֵי אַרְבַּע אוֹתִיּוֹתָיו
כָּל מָה שֶׁנּוֹרְמָלִיּוּת מִתְבַּיֶּשֶׁת כְּשֶׁהִיא מַבִּיטָה בְּפָנֵינוּ

5
וּמָה טַעַם מָצָאת לִכְתֹּב עַל אֲנָשִׁים מֵתִים,
וּמָה טַעַם לִכְתֹּב עֲלֵיהֶם מִלִּים יָפוֹת?
(חָמוּץ)

6
וּפַעַם אַחַת עַל הָהָר שֶׁבּוֹ אֲנִי גָּרָה יָרַד הַמָּן,
וְכֻלָּם הִתְפַּלְּאוּ מְאוֹד
אֵיךְ דַּוְקָא פֹּה פִּתְאוֹם שׁוּב יוֹרֵד הַמָּן וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח
וְכָל הַיְּלָדִים נִסּוּ לֹא לִמְעֹךְ אֶת הַמָּן בְּמַגְּפֵי הַגּוּמִי הַצִּבְעוֹנִיּוֹת
וְאָסְפוּ אוֹתוֹ בְּבִּימְבּוֹת קְטַנּוֹת,
אִמָּהוֹת חָדְלוּ מִבִּשּׁוּלֵיהֶן וְאָבוֹת עָרְכוּ הִתְחָרוּת
מִסָּבִיב לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְעַד לַשְּׁבִיל
מִי יְלַקֵּט הֲכִי הַרְבֵּה שָׁלוֹשׁ אַרְבַּע וְ
כֻּלָּם צָחֲקוּ כְּשֶׁגִּדְעוֹן הֶחְלִיק וְנָפַל וְגַם הוּא צָחַק
הֲרֵי לֹא בְּכָל יוֹם יוֹרֵד מָן מֵהַשָּׁמַיִם כָּכָה חֲגִיגִי וּמָתוֹק
וּבַשָּׂדוֹת שֶׁמְּעַבְּדִים הַפָלַסְטִינִים בְּתֵאוּם כּוֹחַ צְבָאִי
גַּם יָרַד הַמָּן וְגַם הֵם רָקְדוּ אִתּוֹ בַּשָּׂפָה שֶׁלָּהֶם
שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מְדַבְּרִים אֲבָל מְבִינִים אֶת חִתּוּכֶיהָ
וְסִפַּרְנוּ לָהֶם בִּתְנוּעוֹת יָדַיִם שֶׁאָסוּר לִשְׁמֹר אֶת הַמָּן
רַק הַיּוֹם לֶאֱכֹל רַק הַיּוֹם!
חִקָּה מְנַשֶּׁה אֶת קוֹלוֹת הַבַּסְטְיוֹנֶרִים בַּשּׁוּק
וְהֵם הִתְפַּלְּאוּ מְאוֹד לָמָּה זֶה אִם יוֹרֵד מָן מֵהַשָּׁמַיִם,
רַק לְיוֹם אֶחָד
חֲלוֹמִי בְּהָקִיץ שֶׁכָּזֶה
אֲבָל שָׁתְקוּ
וּמִלְּאוּ פִּיהֶם מָן
—–
שדרת עצי הפיקוס בכפר הס / מירי גלעד

א.
מוֹרֵי הַזְּמַן הָאִטִּי
מְאוֹתְתִים לַחוֹלְפִים מִבַּעַד חַלּוֹנוֹת הַמְּכוֹנִית
לַעֲצֹר,
לֶאֱצֹר אֶת סוֹד הַהִשְׁתַּהוּת
אֶת הַנֶּאֱמָנוּת לְתַהְפּוּכוֹת הָעוֹנוֹת
אֶת עֲדִינוּת הַכֹּבֶד הַמִּתְעַבֶּה בְּסַבְלָנוּת
לְלֹא הִתְפָּרְצוּת לְלֹא דְּחִיפוּת

עֵץ לְעֵץ מוֹסֵר אֶת שְׂפַת הָאֲדָמָה,
אֶת מְסִלּוֹת הַשֹּׁרֶשׁ הַנֶּאֱרָג
בְּנִגּוּן טָמִיר,
אֶת תְּשׁוּקַת הֶעָנָף לִנְשִׁיקַת מְרוֹמִים

יְלָדִים רָצִים לְבֵיתָם כִּפְתִיתֵי זְמַן
מְשַׂחֲקִים בֵּינוֹת נַפְתּוּלֵי הַגְּזָעִים,
אֵינָם מַבְחִינִים בְּעַמּוּדֵי הָעִתִּים,
בַּיְּדִיעָה הָעֲמֻקָּה הַמִּשְׂתָּרֶגֶת לְאִטָּהּ
כְּדַרְכּוֹ שֶׁל מַסַּע הַצְּמִיחָה
לְאַחַר הַגֶּזֶם

מְטַפְּסִים עַל הָעֲנָפִים כַּחֲרוּזִים עַל צַוַּאר הַמַּחְזוֹר הַגָּדוֹל
נִשְׁזָרִים בְּיָפְיוֹ הַקָּבוּעַ,
וּלְרֶגַע פּוֹרְקִים אֶת עֻלּוֹ בְּצַהֲלַת יַלְדוּתָם.

רַגְלֵיהֶם הַקַּלּוֹת נוֹגְעוֹת בִּתְנוּעָה סְמוּיָה
בֵּין גּוּפוֹ הַכָּבֵד שֶׁל הַזְּמַן
לְבֵין רֶטֶט צְחוֹק הַמִּסְתַּלְסֵל בִּנְשִׁימָתָם

ב.
עֲצֵי הַפִיקוּס בִּכְפַר הֵס
צוֹעֲדִים צַעֲדַת פִּילִים,
צַעֲדַת דּוֹרוֹת בַּסָּךְ, כְּדֶרֶךְ עֲנָנִים נְטוּלֵי זְמַן.

רַגְלֵיהֶם מְשֹׂרְגֵי עוֹרְקִים
מִתְפַּתְּלִים
מִמַּאֲמַץ הֵאָחֲזוּת בַּלִּבְלוּב הָעִקֵּשׁ

יְפִי הַכְּאֵב נֶחְרָט בִּבְשַׂר גִּזְעָם
בַּהֲמֻלַּת גִּלּוּפִים כְּלוּאִים וּפוֹרְעִים,
כָּעֲבָדִים הַשְּׁבוּיִים בְּפִסְלוֹ שֶׁל מִיכֶּלאַנְגֶ'לוֹ,
שֶׁלְּעוֹלָם נֶאֱבָקִים בִּתְנוּעָה עַזָּה
כִּפְרִיחָה וּצְעָקָה.

יְלָדִים מְטַפְּסִים אֶל עֵץ דִּמְיוֹנָם
בִּתְנוּעַת נַדְנֵדוֹת,
רָצוֹא וָשׁוֹב אֶל מַחְבּוֹא בַּצַּמֶּרֶת

מִשְׁתַּעְשְׁעִים בִּזְמַן־עֵץ
הַמַּבְקִיעַ אֶת הַמֶּרְחָב
כְּיֶלֶד בִּתְנוּעָה מַתְמֶדֶת
—–
צלצח / יוסף עוזר

שֶׁלֶג בָּא עַל יְרוּשָׁלַיִם.
עַל בֵּית הָאֲרָזִים יוֹרֵד שֶׁלֶג,
נִתְפָּשׂ בִּשְׂעַר הַשֵּׂיבָה
וְעַל בֵּית הַיְּרִיעָה.

בָּא נָתָן הַנָּבִיא לְפַזֵּר מֶלַח עַל הַפְּצָעִים,
כָּל יְרוּשָׁלַיִם קְפוּאָה וְנַחְלִיאֵלִי שָׁר
עוֹד לָהִיט מִשִּׁירֵי דָּוִד,
מְנַדְנֵד זָנָב, עוֹמֵד.
עַל חוּט נֵבֶל קָרוּעַ יִצְוַח וִיצַיֵּץ:

עַל הַגַּג מִתְרַחֶצֶת בֻּבַּת שֶׁלֶג
וְעוֹד בֻּבַּת שֶׁלֶג,
בּוֹכָה עַל מָה שֶׁהוּא עָשָׂה לָהּ
בַּלַּיְלָה: צְוִיץ וְעוֹד צְוִיץ.

בְּרֶשֶׁת א' נָתָן הַנָּבִיא מַאֲזִין וּמִשְׁתַּגֵּעַ.
גַּם הִיא תִּהְיֶה שְׁלוּלִית
וְתִשְׁתַּקֵּף בָּהּ עֲנָנָה מִשְּׁמֵי הַתְּכֵלֶת.
וְלֹא אוּרִיָּה אֶחָד יָמוּת בַּקְּרָב.
וְעוֹד סְתָו עָבַר עַל
יְרוּשָׁלֵם, צֶלְצַח, יְרוּשָׁלַיִם,
שֶׁעוֹד אַלְפַּיִם שָׁנָה תּוֹצִיא עוֹד
רַקֶּפֶת בּוּשָׁה מִתַּחַת סֶלַע קִיּוּמֵנוּ הַכּוֹאֵב.

אֲנִי נוֹשֵׁק לָךְ מֵעַכְשָׁו שֶׁל אֶתְמוֹל,
נוֹשֵׁק לָךְ רַקֶּפֶת צֶלְצַח יְרוּשָׁלַיִם.
—–
צבי גילת

הלכנו והתכנסנו, איש לנפשו, מרווחים את המרחק בינינו. בנקיקים הצרים המתנו איש לרעהו,  מושיטים יד תומכת לעזרה. במפלים היבשים עצרנו והבטנו אל על, אומדים את גון כהותם של העננים, מסמנים מדרגות סלע גבוהות מעלינו, אליהן נימלט במקרה חירום. עקפנו בזהירות גושי סלע עתיקים, שרבצו בערוץ ועל המורדות. גושים שפעם, לפני עשרות אלפי שנים, לפני מיליוני שנים, ניתקו מההר הגבוה שמעליהם. בעוברך על פניהם, אינך חושב על תהליך הבליה הנסתר, המתרחש אל נכון גם עתה. אתה רק עוקף את תוצאותיו. אבל הבן – גם תהליכי בליה של מיליוני שנים, מתגלים ומתממשים ברגע אחד, פתאומי. הרגע הזה מתחיל בסדק. סדק קטן, מים או רוח יוצרים אותו, ודרכו הם מתחילים לחלחל אל מעבה האבן הקשה. והוא הולך ומתרחב עד שמגיע רגע אחד, מדויק, שבו ניתק הסלע הגדול מההר, ואלפי טונות של אבן מתגלגלים במורד ללא מעצור. זה קרה פעם, לסלע הזה, לפני מיליון שנה. זה יכול לקרות גם עכשיו, על ראשנו. זה קורה עכשיו לי.
תמיד יישאר סדק. הוא יכול להיות תחילתה של מפולת. אבל ממנו יכול גם לבקוע אור פנימה.
ענן שחור נפרש מעל ראשינו כשמיכה עבה. כשאתה בעומק הערוץ, פיסת השמיים שמעליך היא כל השמיים. מראם הקודר עלול להפחיד אותך. עמדתי תחתיהם בתקווה. כמה רציתי שיטפון. כמה השתוקקתי לזרם גועש, שישטוף את המררה, זרם גדול ומכסה תהומות. קול המיית המים הרבים חלחל אליי כמו קריאה. ממעמקים קראתיך.

מתוך קובץ הסיפורים "תמיד יישאר סדק", יוצא לאור בקרוב בהוצאת "הקיבוץ המאוחד".
—–
פתחֵי עולם / יורם ורטה

1
נִמְצָא חַלּוֹן נָמוּךְ
רֹאשׁוֹ לֹא נִשָּׂא
נִפְתָּח לֹא רָחוֹק
שָׂדֶה לֹא רָחָב

וְנִמְצָא שֶׁאֶפְשָׁר בָּרוּחַ
לִהְיוֹת גּוֹאֶה שָׁפֵל
לְהִנָּשֵׂא בָּעֵינַיִם
עַל גַּלֵּי עֵשֶׂב חִוֵּר

וְנִמְצָא שֶׁאֶפְשָׁר לָצֵאת
לִהְיוֹת לְגַמְרֵי בַּחוּץ
כָּל פָּנָיו לְפָנָיו
לִפְנֵי הָרֶגַע וְאַחֲרָיו

וְנִמְצָא שֶׁאֶפְשָׁר לָשֵׂאת
רֹאשׁ בְּרֶגֶל קַלָּה
לְאֹרֶךְ דֶּרֶךְ כֻּרְכָּר
לְצַד טַיּוּן דָּבִיק

אֶת הַשָּׂדֶה חָצָה
וְשָׁב וְחָצָה וְנִמְצָא
וְנִמְצָא.
—–
בחלוני / אלון בר
 
1
בְּחַלּוֹנִי
רָאִיתִי מַלְאָךְ נוֹסֵק
מִתְנַפֵּץ לִרְסִיסִים בְּקֶרֶן הָרְחוֹבוֹת
שִׁיבַת צִיּוֹן / הַר צִיּוֹן.
נֵס לֹא קָרָה.

אִישׁ, אִישׁ בְּבֵיתוֹ
אֵשׁ, אֵשׁ מְדוּרָה

2
בְּחַלּוֹנִי
רָאִיתִי אוֹתְךָ מַפְגִּין עֵירֹם.
וּבְחַלּוֹנְךָ אַתָּה רוֹאֶה אוֹתִי מַפְגִּין בּוּשָׁה
נוֹגֵעַ בַּגּוּף כְּמוֹ זִכְרוֹנוֹת תּוֹקְפָנִיִּים
מִגִּיל הַהִתְבַּגְּרוּת. נֵס לֹא קָרָה לָנוּ
עַד הַיּוֹם מִישֶׁהוּ מַעֲלִיב אוֹתִי
חוֹתֵר תַּחְתַּי,
שׁוֹלֵל אֶת יַהֲדוּתִי.
אַתָּה עוֹמֵד נִנּוֹחַ,
הַיָּד בַּכִּיס, מַבָּט אָדִישׁ
לְעֵבֶר הֶעָתִיד שֶׁהַיּוֹם הוֹפֵךְ
בְּאֹפֶן רִשְׁמִי לְהַבְטָחָה
שֶׁפָּג תָּקְפָּהּ.

3
בְּחַלּוֹנִי
הַקִּיסוֹס מְסָרֵב לְהַכּוֹת שֹׁרָשִׁים
לְכַסּוֹת אֶת הַחַלּוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים
וְאוֹתִי לִפְנֵי הַשֵּׁנָה.
גִּדּוּלֵי פֶּרֶא מְטַפְּסִים
בְּלִי הֶרֶף וּמְכַסִּים גַּם אֶת הַלָּשׁוֹן
בֶּאֱמֶת צְרוּבָה.
נֵס לֹא קוֹרֶה
מִתַּחַת לְכָל כָּרִית שֵׁן חָלָב נִרְקֶבֶת.
פֵיוֹת לֹא בָּאוֹת לַבַּיִת הַזֶּה
אַחַת לִשְׁבוּעַיִם הַמְּנַקָּה מַגִּיעָה,
הַשָּׁלִיחַ עִם הַקְּנִיּוֹת בָּא
הַשָּׁלִיחַ מֵהַמִּכְבָּסָה בָּא
דֹּאַר רָשׁוּם בָּא
הַכֹּל מְחַכֶּה שֶׁאַלּוֹן
בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יָבוֹא
לֶאֱסֹף, לְהַכְנִיס וּלְסַדֵּר.
אֲנִי לֹא בָּא.

4
בְּחַלּוֹנִי
רָאִיתִי נַעַר עֵירֹם
עוֹמֵד בִּשְׁעַת זְרִיחָה
מַנִּיחַ תְּפִלִּין.

תּוֹדָה, אֱלֹהִים,
גַּם עַל רִגְעֵי הַחֶסֶד.
—–
פוסט לרחל / אגי משעול

שַׁרְתִּי לְאַרְצִי,
גַּם שְׁבִיל כָּבְשׁוּ רַגְלַי,
עֵץ נָטְעוּ יָדַי
וְעִם אוּרִי בְּנִי פָּסַעְתִּי לְאַט
בִּשְׁבִילֵי הַגַּן,
אַךְ לֹא אֲפָאֵר אֶת שְׁמָהּ
עַל שְׁלַל קְרָבוֹת
וַעֲלִילוֹת.
מַיִם רַבִּים זָרְמוּ בַּשּׂוֹרֵק
מֵאָז הַקִּיקָיוֹן,
עֲצֵי אַגָּס פָּרְחוּ וְנָבְלוּ,
אוֹרוֹת רְחוֹקִים קָרְצוּ וְכָבוּ
וְנִיב אַחַר נִיב
קוֹרְסִים פֹּה לְאָחוֹר.
שִׁירַי יוֹרְדִים מֵהָאָרֶץ
מְחֻפָּשִׂים לְשָׂפוֹת זָרוֹת
בְּלִי וִיזָה
בְּלִי דַּרְכּוֹן,
הַכֹּל אֲנִי אוֹרֶזֶת לְבַד
וְחוּץ מִבְּכִי בַּמִּסְתָּרִים
אִישׁ לֹא נָתַן לִי דָּבָר
לְהַעֲבִיר.

***
 
הָעִתִּים מִשְׁתַּנּוֹת, רְחוֹקָתִי שֶׁלִּי –
כִּנֶּרֶת מִתְיַבֶּשֶׁת מִשָּׁנָה לְשָׁנָה
וְרַבִּים בָּהּ הַטּוֹבְעִים,
וְהַדְּקָלִים –
לֹא מֵעֲנָוָה הֵם שִׁפְלֵי צַמֶּרֶת
כִּי אִם מֵחִדְקוֹנִית הַדֶּקֶל
הַמְּחוֹרֶרֶת אוֹתָם מִבִּפְנִים
עַד שֶׁנּוֹבְלִים כַּפּוֹת הַתָּמָר
וְהָעֵץ קוֹרֵס תַּחְתָּיו,
רַק יְלָדִים עוֹד גּוֹלְשִׁים
מֵחֶרְמוֹן הַסַּבָּא
וּמְיַדִּים זֶה בָּזֶה
כַּדּוּרֵי דֶּמִי מִשֶּׁלֶג.
שֶׁתֵּדְעִי.
—–
שהיא מים / חיה לוי

וּמְבִינָה זֹאת הֵיטֵב
רַק הָאִשָּׁה שֶׁאִבְּדָה רֶגֶל
רַק הָאִשָּׁה שֶׁנִּפְּצָה יָד אוֹ רֹאשׁ
רַק הָאִשָּׁה שֶׁמֵּתָה וְחַיָּה בְּאוֹתוֹ גּוּף
מְבִינָה זֹאת הֵיטֵב רַק הָאִשָּׁה
שֶׁרָאֲתָה פֶּרַח וְלַיְלָה
מְבִינָה זֹאת רַק הָאִשָּׁה
שֶׁפָּתְחָה אֶת יָדֶיהָ לִירִיקוֹת
רַק הָאִשָּׁה שֶׁהִיא כַּעַס
מְבִינָה זֹאת
מְבִינָה זֹאת רַק הָאִשָּׁה
שֶׁהִיא מוּכָנָה
שֶׁהִיא מַיִם
שֶׁהִיא לֹא מוּכָנָה יוֹתֵר
שֶׁהִיא לֹא מַיִם
כָּל אִשָּׁה
מְבִינָה זֹאת.
—–
חירות / שי דותן

הַחַבַּדְנִיק בַּכְּנִיסָה לַשּׁוּק
יוֹדֵעַ שֶׁמַּבָּטִי
חַף מֵאֱלֹהָיו.
עַל הַשֻּׁלְחָן מֵאֲחוֹרָיו
תְּפִלִּין מְכֻוָּצִים
כְּמוֹ תְּמָנוּנִים
נְכוֹנִים לָעוּט עַל רֹאשִׁי
לִלְפֹּת אֶת זְרוֹעִי הַשְּׂמָאלִית
לָמֹץ אֶת דָּמִי הַנָּגוּעַ
חֵרוּת עִקֶּשֶׁת
מְתוּקָה.

מתוך: הון עצמי, הוצאת הקיבוץ המאוחד / מקום לשירה, 2017
—–
קערות האורז / שלומית נעים נאור

עֶרֶב עֶרֶב אֲנִי אוֹסֶפֶת אֶת קַעֲרִיּוֹת הָאֹרֶז שֶׁלֹּא נֶאֶכְלוּ
מֵהַשֻּׁלְחָן הַקָּטָן בַּסָּלוֹן לְפִנַּת הַשַּׁיִשׁ בַּמִּטְבָּח
עֶרֶב עֶרֶב עָלַי לְהִתְכּוֹפֵף וּלְהָרִים גַּרְגְּרִים לַחִים דְּבוּקִים אֲפֹרִים
גַּם אוֹתָם אַשְׁלִיךְ
לֵאלֹהֵי הָאֹרֶז הָאָבוּד שֶׁל הַבָּתִּים שֶׁאֵינָם מְסֻדָּרִים
אוּלַי תִּתְקַבֵּל הַמִּנְחָה וּבְכוֹחָהּ שֶׁל הַנְּדִיבוּת הַיּוֹמְיוֹמִית
הַזֹּאת שֶׁהֲרֵי אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהִיא לֹא תֹּאכַל
כַּמּוּת כָּזֹאת לָמָּה אֲנִי מְנַסָּה לְהַאֲכִיל אוֹתָהּ
בְּכוֹחַ וּמָתַי כְּבָר תַּפְסִיקִי לְהָנִיק
הֵם אוֹמְרִים לֹא מְבִינִים
זוֹ לֹא אֲנִי שֶׁצְּרִיכָה לְהַפְסִיק פֹּה
אֶלָּא הִיא
רַק תִּינֹקֶת וְהַשָּׁד הַחַם הַזֶּה מַרְגִּיעַ אוֹתָהּ וְיֵשׁ בּוֹ שִׁמּוּשׁ
סוֹף סוֹף אַחֲרֵי שָׁנִים שֶׁל כְּלִיאָה וְזֵעָה
מָה אִכְפַּת לִי
שֶׁהִיא כְּבָר בַּת שָׁנָה וְהִנֵּה הִיא מִמֵּילָא לֹא אוֹהֶבֶת אֶת הָאֹרֶז הַזֶּה
שֶׁעַכְשָׁו גַּם אוֹתוֹ צָרִיךְ לְהַשְׁלִיךְ לַפַּח יַחַד עִם
הַחֲלוֹם עַל מִשְׁפָּחָה גְּדוֹלָה
שֵׁבֶט מַמָּשׁ אוֹ הַחֲלוֹם עַל חֲדַר אֲרוֹנוֹת
עִם מָקוֹם לְנַעֲלַיִם אוֹ לְפָחוֹת כְּבִיסָה
מְקֻפֶּלֶת וְשֶׁקֶט נַפְשִׁי כִּי
אֵיךְ לְהִתְרַכֵּז כְּשֶׁצָּרִיךְ לִקְבֹּעַ תּוֹר לָרוֹפֵא וְלֶאֱסֹף מֵהַחוּג
וְהַפִּילָטִיס שֶׁכְּבָר צָרִיךְ לָלֶכֶת אֵלָיו וְלִקְנוֹת תַּחְלִיף
חָלָב וּמָה כְּבָר אֶפְשָׁר לְבַקֵּשׁ מֵאֱלֹהִים שֶׁעֲבוּרוֹ אֲנִי אוֹסֶפֶת
קַעֲרִיּוֹת אֹרֶז וּמַגִּישָׁה לוֹ אוֹתָן בְּהַכְנָעָה מָה כְּבָר
אֱלֹהֵי הָאֹרֶז הָאָבוּד יָכוֹל לַעֲשׂוֹת
שֶׁאַתָּה לֹא?
—–
פרשתי לפנַי את שמות אלוהַי / רבקה מרים
 
פָּרַשְׂתִּי לְפָנַי אֶת שְׁמוֹת אֱלֹהַי
עַל רִצְפַּת חַדְרִי הַקְּרִירָה.
שֵׁם שֶׁקְּרָאתִיו בּוֹ כְּשֶׁרוּחוֹ נָפַח בִּי.
וְשֵׁם שֶׁקְּרָאתִיו בּוֹ בִּהְיוֹתִי נַעֲרָה.
שֵׁם שֶׁקְּרָאתִיו בּוֹ כְּשֶׁלְּאִישׁ נִמְסַרְתִּי.
וְשֵׁם כְּשֶׁלַּכֹּל שׁוּב אֲנִי מֻתָּרָה.
שֵׁם שֶׁקְּרָאתִיו בּוֹ כְּשֶׁהוֹרַי הָיוּ גַּג לִי. וְשֵׁם בְּאֵין לִי תִּקְרָה.
שֵׁם שֶׁקְּרָאתִיו בּוֹ לְמַעַן אִירָאֶנּוּ. וְשֵׁם בּוֹ קְרָאתִיו לְמַעַן לֹא אִירָא.
שֵׁם שֶׁקְּרָאתִיו בּוֹ לְמַעַן יִזְכְּרֵנִי. וְשֵׁם כְּדֵי שֶׁיִּמָּנַע מִזְּכִירָה.
כְּחֹם הַיּוֹם אֶשְׁתַּטֵּחַ אַפַּיִם
עַל רִצְפַּת חַדְרִי הַקְּרִירָה.

מתוך: אמר החוקר, הוצאת מגנס, 2005

—–
יורם ניסנוביץ
 
הַחוֹלֵף עַל פָּנַי מְצַנֵּן אֶת וַרְדֵי הַגַּן
מִתְחַפֵּר אֶל מְאוּרַת שׁוּעָל
וְנִתְלֶה עָלָיו כְּפַרְפַּר
הוּא הַמַּבְרִיג אֶת הַגַּלְגַּל וּמְגַלֵּף
מַעַרְכוֹת יְחָסִים עַל הָעֵץ
הַשָּׁב אֵלַי
הַפּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל
סְדָקִים וּבְרִיחִים
הַמֶּתַח הַגָּבוֹהַּ וְהַנָּמוּךְ
הַשֶּׁמֶשׁ הַמְּכֻנֶּה גַּם יָרֵחַ בְּעֵמֶק וְכוֹכָבִים
הַנּוֹזֵל כְּחָלָב עַל פְּנֵי
הַיְּשֵׁנִים וְהָעֵרִים
הַתְּלוּתִי הֶחָכָם רֵאשִׁית חָכְמָה
רֹאשׁ הָעַיִן וְהַלֵּב
בַּעַל הַבִּירָה בַּעַל בַּיִת
הֶעָלֶה
בַּעַל הַחַיִּים
הַגֶּבֶר הָאִשָּׁה הַתִּינוֹק
הַדּוֹבֵר בִּי וּבָכֶם
הַנִּיצוֹץ
הַנּוֹגֵס וְהַנָּגוּס
זֶה שֶׁאֵינוֹ
חָסֵר כָּל כָּךְ
—–
בחמש בבוקר / עודד פלד

בְּחָמֵשׁ בַּבֹּקֶר תַּשְׁכִּים צֵאת
לֶחָצֵר וְצִיּוּץ צִפּוֹרִים בֵּין
עֳפָאֵי עֵץ כְּזִמְרַת מַלְאָכִים
בְּאָזְנֶיךָ, מְסַפֶּרֶת תְּהִלּוֹת יָהּ

עֶבֶד אֲדֹנָי. צוֹפֶה אֲנִיצֵי
אוֹר נִטְוִים בַּסְּבַךְ וּפַרְפַּר
אֶחָד לָבָן שֶׁעִם רֶדֶת יוֹם
יִתַּם לִגְוֹעַ, מְחוֹלֵל נִפְלָאוֹת
סְבִיב פֶּרַח צָהֹב

צֵא וּלְמַד
הִכָּנֵס בַּשַּׁעַר הַפָּתוּחַ
וּבוֹא בְּסוֹד פַּשְׁטוּת
שְׂמֵחָה בְּחֶלְקָהּ
—–
מים סוערים / אפרת ביגמן

כְּשֶׁשָּׁרוּ הוֹרַי עַל גֶּשֶׁר
צַר מְאוֹד
סָבַרְתִּי כִּי מִמֶּנִּי בִּקְּשׁוּ
לֹא לְפַחֵד כְּלָל.
חָלְפוּ הַיָּמִים וַאֲנִי בְּגִילָם
עֵת שָׁט בֵּיתֵנוּ הַלָּבָן הַקָּטָן
עַל פְּנֵי הַיָּם הַגָּדוֹל הַהוּא
וּמְבִינָה כִּי לְאָזְנֵי לִבָּם
כֻּוְּנוּ תַּחֲנוּנֵיהֶם.
—–
דגי זהב / אורית גידלי
 
וְאוּלַי הַבַּיִת קָטָן
וְאוּלַי מָלֵא בְּמַיִם,
וְאוּלַי אַתָּה וַאֲנִי זוּג דְּגֵי זָהָב
שֶׁשָּׁטִים זֶה סְבִיב זוֹ בִּסְחַרְחֹרֶת,
וְאוּלַי כְּבָר קָרוֹב הַדַּיָּג,
וְאוּלַי קְרוֹבָה אִשְׁתּוֹ הַחוֹמֶדֶת,

אֲבָל בֵּינְתַיִם אַתָּה וַאֲנִי
זוּג דְּגֵי זָהָב
שֶׁשָּׁטִים זֶה סְבִיב זוֹ בִּסְחַרְחֹרֶת,
וַאֲנַחְנוּ הַמִּשְׁאָלָה שֶׁל עַצְמֵנוּ
שֶׁמִּתְמַלֵּאת מוּל עֵינֵינוּ כְּמוֹ קֶסֶם.
—–
גאולה עם בוא הערב / מיה טבת דיין

אֲנִי מְדַלֶּגֶת מֵעַל הַמּוֹקְשִׁים
שֶׁל חַיַּי; מְלָפְפוֹן חָמוּץ עַל הַשָּׁטִיחַ,
פִּסַּת בָּנָנָה בְּפִנַּת הַחֶדֶר, פֵּרוּרֵי גִּיר;
הַיַּלְדָּה בַּגִּיל בּוֹ הִיא זוֹרֶקֶת הַכֹּל.

חִשַּׁבְתִּי: עֶשֶׂר פְּעָמִים בְּשָׁעָה,
מֵאָה בִּימָמָה, אַלְפַּיִם
וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת הִתְכּוֹפְפֻיּוֹת בְּחֹדֶשׁ.
וּבַחֲפָצִים: חֲמִשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף
פְּרִיטִים שֶׁיֵּשׁ לִרְכֹּן וּלְהָשִׁיב לִמְקוֹמָם.
קָרָאתִי שֶׁכְּאֵבִים בְּגַב תַּחְתּוֹן נוֹבְעִים

מִדְּאָגוֹת כַּלְכָּלִיּוֹת.
בֶּטַח גֶּבֶר כָּתַב אֶת זֶה.
כְּמוֹ גַּם אֶת סִפּוּר הַבְּרִיאָה. וְהַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.
בַּתָּנָ"ךְ שֶׁלִּי, אֱלֹהִים עוֹלֶה מִן הַכִּיּוֹר
בָּעֶרֶב, כְּשֶׁהַמִּטְבָּח נָקִי,
מַלְאָכִים אֶקוֹלוֹגִיִּים
בְּרֵיחַ לָוֶנְדֶר וְלִימוֹן
פּוֹרְשִׂים לְרַגְלַי שְׁטִיחַ לַיְלָה.
אַדְמַת שַׁיִשׁ בָּרָה מְצַפָּה לְהִזָּרַע
בְּמַחְשָׁבוֹת שֶׁעַד כֹּה לֹא נִמְצָא לָהֶן מָקוֹם.

אֲנִי שׁוֹאֶבֶת אֶת שְׁיָרֵי הַמַּפָּץ הַגָּדוֹל
שֶׁל הַיּוֹם. הַבְּרִיאָה מִתְרַחֶשֶׁת לִצְלִילֵי
נְשִׁימוֹת סְדוּרוֹת מִכָּל הַחֲדָרִים. כְּלוּם מֵאֲחוֹרַי,
כְּלוּם מִלְּפָנַי, אֲפִלּוּ הַהִסְטוֹרְיָה
רְחוֹקָה עֲדַיִן
בָּאֹפֶק הֶעָתִיד שֶׁל הַבֹּקֶר.

מִדֵּי עֶרֶב אֲנִי אִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה,
עַל אוֹתָהּ סַפָּה אֲדֻמָּה בַּסָּלוֹן
נִבְרֵאת מֵחָדָשׁ בִּדְמוּתִי הַיְּשָׁנָה.
—–
ההבטחה / איריס אליה כהן

וּמִמָּחָר נַחְזֹר לַהַתְחָלָה,
לְפֶתַח הַבְּרִיאָה
לִזְמַן בּוֹ לֹא הָיָה לָנוּ עָבָר וְלֹא הָיָה לָנוּ
דָּבָר מִלְּבַד הָאוֹר, הַדָּם, הַנְּגִיעָה
נִלְבַּשׁ מְאוּם, נִשְׁתֹּק וְנִתְבּוֹנֵן
בִּמְנוּסַת הָאַיָּלוֹת
עַל קִיר הַמְּעָרָה הָאֲדַמְדַּם
כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת כְּמוֹ הַלְּבָנָה
בְּמִלּוּאָהּ יְרוֹפְפוּ
בְּאִטִּיּוּת אֶת דֹּק הַחֲשֵׁכָה

לֹא נְחַכֶּה לִכְלוּם, מִלְּבַד
לַהַבְטָחָה.

בַּבֹּקֶר נְעַבֵּד אֶת נְקִישׁוֹת רַגְלֵינוּ
בַּסְּלָעִים, בָּעֵשֶׂב, בִּתְלוּלִית
הַנְּמָלִים וְאֶת יִפְחוֹת הָאֲדָמָה נָסֵב
לַהֲבָרוֹת, קַוֵּי מִתְאָר לְאוֹת, מַעַיְנוֹת
גֵּבִים לְפִסְקָאוֹת
שְׁלֵמוֹת, נִמְצָא מִלִּים חֲלוּפִיּוֹת
לָעִצּוּרִים וְלַדְּגֵשִׁים, לְסִימָנֵי הַשְּׁאֵלָה,
הַמְּתִיחָה, עַד שֶׁתַּחְלִיק בֵּינֵינוּ
הַשָּׂפָה בְּרֹךְ
כִּלְטִיפַת פַּרְוָה

שִׁירָה הִיא מַחֲסֶה, הִיא חֵיק
מָקוֹם לְהִתְנַחֵם עִם רֶדֶת הַבְּדִידוּת
לִמְצֹא בּוֹ מְנוּחָה

לֹא נְדַבֵּר עַל כְּלוּם, מִלְּבַד
בַּהַבְטָחָה.

גִּשְׁמֵי פִּתְאוֹם יַנִּיחוּ מַיִם בַּנְּהָרוֹת
כְּשֶׁנִּהְיֶה צְמֵאִים
נִשְׁתֶּה מִתּוֹךְ גְּבִיעֵי עָלִים, פִּנְכוֹת פְּרָחִים
אֵינִי יוֹדַעַת מָה נֹאכַל
אֶפְשָׁר שֶׁנְּלַקֵּט פִּרְאֵי פֵּרוֹת
לַאֲרוּחָה (שְׁקֵדִים וּפֶטֶל בַּר)
בַּלַּיְלָה נִתְחַכֵּךְ כְּמוֹ אֲבָנִים
עַד שֶׁתִּפְרֹץ בֵּינֵינוּ אַהֲבָה

נֵשֵׁב מוּלָהּ וְנִתְפַּעֵל, אֶפְשָׁר
שֶׁנִּתְכַּסֶּה בָּהּ כְּמוֹ שְׂמִיכָה, (כָּל אֶחָד יִמְשֹׁךְ
אוֹתָהּ לַצַּד שֶׁלּוֹ, אִם לֹא תִּהְיֶה
דֵּי רְחָבָה)

כָּךְ אוֹ כָּךְ
לֹא נִתְפַּתֶּה לִכְלוּם, מִלְּבַד
לַהַבְטָחָה.

בֵּין לְבֵין נָבוּז לַבִּירוֹקְרַטְיָה, לַסְּטָטִיסְטִיקָה
לַמְּשִׁיכָה לְכֶסֶף, לָרְדִיפָה אַחַר הַהַצְלָחָה
וּנְמוֹטֵט אֶת כָּל הַסֵּדֶר הַקַּיָּם שֶׁל
יְלָדִים (שְׁלוֹשָׁה)
וּמִשְׁפָּחָה וְלֹא נִשְׁאַף לִכְלוּם,
מִלְּבַד לַהַבְטָחָה.

נָשׁוּב לַחְשֹׁב שֶׁהָעוֹלָם שָׁטוּחַ
כְּמוֹ כַּף יָד פְּקוּחָה, כְּמוֹ יָם חָלָק
רָחְבּוֹ כְּרֹחַב שְׂדֵה הָרְאִיָּה,
נִשְׁכַּח אֶת הַגַּלְגַּל,
אֶת הַחַשְׁמַל, אֶת הַמְצָאַת הַדְּפוּס וְהַנְּיָר
גַּם אֱלֹהִים, צָרִיךְ לוֹמַר, יַחְזֹר
לִהְיוֹת סוּג שֶׁל שְׁמוּעָה
ולֹא נַאֲמִין בִּכְלוּם,

מִלְּבַד בַּהַבְטָחָה.

מתוך: פלא פואמות ושירים, ידיעות ספרים 2017
—–
*  / ישראל נטע

בְּקֹשִׁי קַמְתִּי לָרְכִיבָה, צַעַר הָעוֹלָם גָּנַח אֵלַי הַלַּיְלָה. חָזַרְנוּ מִקּוֹנְצֶרְט בְּפָּרִיז לְמוּדֵי רִיב נְסִיעוֹת וּמִטְעָנִים, וּבָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה אֵיזֶה עַבְדְּקָן פָּצַח בִּנְאוּם גִּימַטְרִיּוֹת וְלֹא נָח עַד שֶׁיָּרַדְנוּ. בַּבֹּקֶר כְּבָר הִגִּיעָה אֵלַי נְשִׁימַת הַשָּׂדֶה. עַל כְּבִישׁ 234, מַמָּשׁ עַל גְּדַת הַוָּאדִי, תַּכְשִׁיטֵי אֲדָמָה צִפּוֹרִיִּים, עֶפְרוֹנִיִּים, הִצְטַיְּצוּ לְאָזְנַי וּשְׂדֵה חַמָּנִיּוֹת בְּשִׂיא תִּפְאַרְתּוֹ: הַפֶּלֶא הַקְּדַם קֵיצִי הַזֶּה, מִילְיוֹנֵי דְּבוֹרִים חָגְגוּ סָבִיב בְּהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁל עוֹלֵי רֶגֶל, שׁוֹסְטָקוֹבִיץ' הָיָה מִתְעַלֵּף מֵחֲזוֹן הַמֵּיתָרִים הַזֶּה. וּבְאֶמְצַע חֶלְקַת הַחַמָּנִיּוֹת, בְּחַיַּי, חָתָן כַּלָּה הִצְטַלְּמוּ לִקְרַאת הַחֻפָּה וְהַקִּדּוּשִׁין. מִילְיוֹן דְּבוֹרִים נִגְּנוּ לָהֶם אֶת שִׁיר הַחֲתֻנָּה, שׁוֹסְטָקוֹבִיץ' הִתְעַלֵּף מִיֹּפִי, נַצְנַצֵּי עֲדָשׁוֹת הִבְזִיקוּ לְאֹרֶךְ הַשָּׂדֶה. צָעַקְתִּי מַזָּל טוֹב מֵעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַוָּאדִי, וּמִישֶׁהוּ בְּפָמַלְיַת הַמַּלְאָכִים שֶׁלָּהֶם, בֶּטַח אַחַד הַצַּלָּמִים, צָעַק מַשֶּׁהוּ בַּחֲזָרָה. מָה לָנוּ רַכָּבוֹת, מָה לָנוּ פָּרִיז, מָה לָנוּ מְטוֹסִים. הִנֵּה חָתָן כַּלָּה בִּלְבוּשׁ מְלָכִים, עַל כְּבִישׁ 234 מִילְיוֹן דְּבוֹרִים בִּשְׂדֵה חַמָּנִיּוֹת וְצֹהַב שֶׁלֶף חִטָּה. בַּחֶלְקָה הַסְּמוּכָה, בְּבֶטֶן הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה, הִמְתִינוּ אֶלֶף טוֹנָה תַּפּוּחִים לַקּוֹמְבַּיְן שֶׁלָּהֶם.
—–
אושר / אליעז כהן

שַׁבָּת בַּבֹּקֶר, אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה
קוֹרֵא עַמִּיחַי כִּבְאַחַד הַפֵּרוּשִׁים
(בְּבֵית הַכְּנֶסֶת קָרְאוּ בְּאַחֲרֵי מוֹת־קְדוֹשִׁים)
סָמוּךְ אֵלַי יַלְדִּי בְּשַׂרְעַפָּיו
מֵעַל רֹאשׁוֹ, בַּחַלּוֹן, מִתְנַשֵּׂא
לֹעַ־הָאֲרִי בִּפְרִיחַת הָאַרְגָּמָן
וְהַצָּהֹב
(פַּעַם, לְקוֹל פְּלִיאַת הַיְּלָדִים, הָיִיתִי פּוֹתֵחַ אֶת
לֹעֵי־הַפְּרָחִים וְשׁוֹאֵג)
מְכַוֵּן אֶת עַדְשַׁת הַלֵּב:
מֵרֹאשׁ יַלְדִּי וְעַד לַתְּכֵלֶת
קַו שֶׁל אוֹר
הַכֹּל קָרוֹב
יוֹדֵעַ עַכְשָׁו: אַף כִּי יָבוֹא הָרַעַשׁ
שָׁמָּה לֹא יִשֹּׁב
מֵאַחֲרֵי כָּל זֶה מִסְתַּתֵּר אֹשֶׁר לָרֹב

טבת תשע"ט
ניהול אמנותי: רפי וייכרט, אליעז כהן, בתאל קולמן
מה עושֶׂה המקום הזה, מה עושָׂה הארץ הזאת על כל יופייה ומוראותיה, אנשיה ומאורעותיה, לשירה שנכתבת בה? ומה עושה השירה לארץ ולכותביה?

בשנת השבעים למדינת ישראל, אנחנו בכתב העת לשירה "משיב הרוח" מזמינים אתכם להצטרף אלינו למסע חווייתי סביב שבעה עולמות השירה שנכתבת כאן:

נהלך בין העברית ובין שפות־אם אחרות, נפגוש בנופי הארץ, החיצוניים והפנימיים, נחרד ונייחל יחד בהורות ישראלית, נמשש בעיניים פקוחות את פני המלחמה, נגשש אחרי אמונה ונשהה גם בשמחה ובתקווה.

הפסטיבל ה־22 שלנו מזמין אתכם לחוות את כל אלה, יחד עם עשרות משוררות ומשוררים, מוזיקאים ויוצרים.

אולי תתעניינו גם:

 25.00 55.00
 25.00 55.00
 25.00 55.00
 40.00 55.00
 25.00 55.00
מ
ה

הֵרָשְׁמוּ לְקַבָּלַת אִגֶּרֶת מֵידָע מִמַּשִּׁיב הָרוּחַ

(ניוזלטר בלעז)