גיליון עד – תָּמִיד אֶחָד שֶׁמִּתְנוֹעֵעַ – מסדרת שפתי תפתח

תשרי תשפ"א

גיליון עד – תָּמִיד אֶחָד שֶׁמִּתְנוֹעֵעַ  – מסדרת שפתי תפתח

עורכות: שרה שקל וצופיה הרבנד

פתח דבר
באסופת השירים שלפניכם ביקשנו לבחון את החיבור העדין בין התפילה
לגוף הנושא אותה.
הבקשה לכתוב על תפילה מתוך התבוננות בגוף, כמו הציבה מנסרה
ועזרה לפרוט את התפילה לגוני צבע שונים.
התפילות התפרטו למקצבי הגוף לאורך התקופות – מלידה, להתבגרות,
להורות ולזקנה ועד לכלות הגוף והמוות. לתוך מקצבים אלה נשזרו
הבריאות והחולי, התנועה וההשתהות, הבדידות והיחד, פנים ואחור.
כמה מהשירים המופיעים בדפים שלפניכם נכתבו לאחרונה בעת
הקורונה והם מציבים את התפילה במקומה הזמני – כתפילת יחיד או
משפחה בבית, סגורה בין ארבעה קירות ומרוחקת מהציבור.
אחרים נחצבו מתוך סידור התפילה והם בבחינת המשך טבעי למילות
התפילה השגורות.
ישנם שירים הזועקים את זעקת הגוף הדואב ומבקשים על שלמות
הגוף; ובשירים רבים נרקמת תפילה אישית, מחוברת וכנה, הנובעת
מתוך תחושות הגוף ומתחברת אל מקור גבוה יותר.
ההתבוננות וההקשבה לגוף פותחות מרחב חדש ואישי מתוכו נוצרת
תפילה־שירה כנה ואותנטית.
בעת בחירת הנושא לגיליון חשבנו שאנחנו לקראת סיומה של המגפה,
ושגיליון זה יצא באווירת סיכום. כעת עם סגירה מתברר שהסוף עדיין
לא נראה לעין והאתגרים שהפכו לשגרת חיינו מתמשכים משנה אחת
אל האחרת.
אנחנו מקוות שהקריאה בגיליון תהיה כנשימה עמוקה מרחיבת חזה
וריאות, חיזוק קטן לקראת הבאות.
תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה.
העורכות