לוגו כתב העת משיב הרוח לשירה יהודית ישראלית

גיליון פ"ב

 25.00 55.00

פתח דבר

"וְלַחְשֹׁב שֶׁנּוֹלַדְנוּ פְּתוּחִים / עַצְמוֹת הָרֹאשׁ יַבָּשׁוֹת נוֹדְדוֹת בְּיַם הָאֶפְשָׁר" (שירי פריזנט־פסל)
הגיליון שאתם אוחזים בידיכם עניינו הוא חיי אדם, רוצה לומר, האופן שבו אלה מסתבכים ונפשטים, מתכווצים ומתרצים בהתאם לנסיבות הפוקדות
אותם. כל גוף מתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני, אך החיים — שלפִתחם כולנו מונחים — פועלים בנו מרגע לידתנו, ולכל פעולה קיימת
תגובה נגדית, וכך, נעשה אדם.
"אֵיפֹה שֶׁאֵין תִּקְרָה / אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת הָרֶוַח / בֵּין הָעוֹלָמוֹת" (רות ארן)
ברבים מן השירים מדובר בשירה ביתית, במובן של שירה הנכתבת מתוך הבית או ביחס אליו. אדם לאדם — בן זוג, הורה וילד, כשאלה יכולים לבקש גאולה
זה בזה או זה מזה, להיות נאהבים או נכזבים, נוחים או מוחים, טורף או קורבן.
"זֶה אֶל זֶה נַחְתֹּר / בְּאֵינְסוֹף הַמֶּרְחָק / בֵּין פָּנִים אֶל פָּנִים / עַל גְּחוֹנֵינוּ נְבַקֵּשׁ אַהֲבָה" (צפנת בן דוד)
השירים בגיליון שאתם אוחזים בידיכם רצים ושבים את כל הדרך מאינטימיות עמוקה אל עומק חילולה, מקצות הצער היוקדים אל הבִּטנה החמה של הנחמה,
מן הילדות אל המוות ושוב, אל אמצע החיים. אם יש גאולה ישפטו הקוראים, כך או כך, השירה ממשיכה לפלס את דרכה מתוכנו ומבעדנו,
"הַגְּלוּיָה הִמְשִׁיכָה לְהִשָּׁלַח מֵחַדְרֵי הַדֹּאַר הַחוּמִים / בִּתְחִלָּתָהּ שֶׁל כָּל שָׁנָה / אֶל הָעוֹלָם שֶׁבַּחוּץ" (נגה אשד)
אנחנו מקווים שהגלויה תהיה נקראת, ברצון.
יצחק כהן ואפרת רפל־פראווי
עורכי הגיליון

סדר השירים

[ולחשוב שנולדנו פתוחים] / שירי פריזנט־פסל

על הסף / ענת זוסמן

אדום / ענת זוסמן

מסֶכֶת טווס / חנן סבח טייכר

בוקר / אוריאן זכאי

[נשים עפות] / אוריאן זכאי

[כל היום רעדה בתשוקה וברוך] / ללי אלכסנדר

מותרים / דעאל רודריגז גרסיה

מפתחות / הדר בר נוי

ביפן / לי מניס

לוּט / לי מניס

כד הפרחים / אמונה בן יעקב

חלום האגם / אמונה בן יעקב

[צהריים מאוחרים] / שירה לוי

אל המִבְדָד / צפנת בן דוד

פנים אל פנים / צפנת בן דוד

ספירת מלאי זוגית / אורה ינאי

תמר / אסתי הלפרין־מימון

שיר לשירה / קארינה ס. לינצקי

בירלי לגראן / איתיאל קריספין

משורר / אמיר אשד־ליברמן

[זה כמעט שלושה עשורים] / אורי פרץ

דומה מותי לעופר איילים / אילה גליק מגיד

יוגה / יסמין גורנברג

סכמה של הגוף / יסמין שפירא

ינשוף / רז סופר

היא שואלת מה חדש / חנן בולר

אני רוצה בךָ רחם / אפרת לוצאטו

סוֹמֵאת / אפרת לוצאטו

כמהה / ורד שם טוב

[לאט, לאט, לאט] / רעות וויספר

סתיו / ישראל ורמן

[נאנח ומתוק] / לאה ארנטל

ביום שבו הפסקנו לאהוב / אבי דבש

קיץ בעיירתנו / מור בנדק

מבול / אורית קלופשטוק

אני שומעת בכי / ליאת מורבצ'יק

חיים בקְרִיפְּטָה / מרב מדינה קרניאל

אמוּנת חינם (אוֹת הבל) / משה דביר

עכו / בניהו טבילה

[אלוהים מריח מאיתנו] / שפי רוזנצויג

אֲבָל אֲבָלִים / יונה שפירא

מילים לָרבי / רות ארן

ליעלי / רות ארן

[לבית שחלונותיו פתוחים לחושך] / אשר גל

[אבי סגר חלונות] / שגיא כהן

סבא פינת שולחן סבתא / לאה אוירבך

עובדת זרה / מרגלית טובי

שיטיון / לילך גליל

ידךְ / משה קול

בתי / רותם רסלר

כשבני הקטן פותח את הפה / חנן סבח טייכר

דין הורג / אלי וילצ'יק

אימה / מרב קינן

עדות / מרב קינן

גלויה מהקיבוץ / נגה אשד

הִנה כבר כמעט עולה האור / נגה אשד

התבגרות / עדי קוגלר

אלוהים באשר אינו / שבתאי מג'ר

רקדנית בטן / שרי אפיק צוויג

[אני אאחוז בקצות הדברים] / אודליה גולדמן

טראומה/ שירה צרי

תופי הפרא / שחף ארז

[להביט אל תוכנו] / שמחה רודיק

סוף סוף אני מדברת / דניאל פרלמוטר

[אני בורח מפני השלום] / ראובי קומר

ויטגנשטיין, חביבה ואני / בינה סבג פינקלשטיין

היכל קן צפור / שורי חזן

[ועכשיו, כשהצעקה נוטה על צידה] / שירי פריזנט פסל

כשמשיח תבוא / אבישג עמית שפירא

 

שירי הגיליון:

סדר השירים

[ולחשוב שנולדנו פתוחים]/ שירי פריזנט־פסל  

 

וְלַחְשֹׁב שֶׁנּוֹלַדְנוּ פְּתוּחִים

עַצְמוֹת הָרֹאשׁ יַבָּשׁוֹת נוֹדְדוֹת בְּיַם הָאֶפְשָׁר

וְלַחְשֹׁב קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

פַּעַם רִצְּדוּ עַל אֵיבְרֵי הַפְּנִים,

וְהַיָּרֵחַ

יֵשׁ וַאֲנִי שׁוֹמַעַת

קַרְקָעִית הַלֵּב פּוֹעֶמֶת

קִינַת הַצֵּל הָעִקֵּשׁ, מַסִּיעָה

חוֹלוֹת רַכִּים

תַּחַת הִדּוּקֵי הַלֹּא וְהַכֵּן

 

—-

על הסף/ ענת זוסמן

 

הַלֵּב מִבַּעַד לַיָּדַיִם

הַזְּמַן מִבַּעַד לָאַגָּן

הָעֵינַיִם מְלַכְּדוֹת הַשְּׁנַיִם

לְאַחַת

תְּמוּנַת

מֻחְלָט

רַק לְרֶגַע שֶׁיֻּחְזַק

עִנְבַּל הַפַּעֲמוֹן

שֶׁיְּחַכֶּה הַצְּלִיל

שֶׁתִּתְאַפֵּק הַפְּעִימָה

שֶׁיִּנָּתֵן לִי

עוֹד רֶגַע

עַל הַסַּף

אדום/ענת זוסמן

 

וְהִנֵּה בִּקְצֵה אֶרֶץ נֶעֱמֶדֶת

וְהִנֵּה יַם סוּף: צַר וּמָלוּחַ

יַם סוּף שֶׁלֹּא נֶחְצָה

רַק נַחֲצִי עִצּוּרוֹ בִּגְרוֹנִי, דָּלוּחַ

וְהוּא לִי אוֹת סוֹפִית, צוּרָה סְגוּרָה

כְּמוֹ קְצֵה סוֹף הָרַחֲמִים.

וְהִנֵּה עַל סַף שָׂפָה, יָמִים חַמִּים,

מָלֵא פִּי חוֹל

וּמָה לַעֲשׂוֹת בּוֹ — לִירֹק אוֹ לֶאֱכֹל?

בֶּאֱמֶת אֲנִי שׁוֹאֶלֶת

וְהִנֵּה גִּבְעוֹת מִדְבָּר סָבִיב, תֵּל מִלָּה מֻלְחֶמֶת

וּמָה אֹמַר כְּדֵי לְחַלֵּק הַיַּמְבָּשָׁה?

כְּדֵי לְהִתְחַלֵּק בִּי וּלְאַפְשֵׁר מַגָּע

בִּמְקוֹם בּוּשָׁה?

וְאֵיךְ לָדַעַת אֶרֶץ מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי

לְהִשָּׁעֵן —

פָּשׁוּט מִשְׁקַל גּוּפִי לְהַעֲבִיר

אֶל שִׁפּוּלֶיהָ שֶׁכְּלַפַּי?

וְאֶת הַמּוֹט כִּבְכוֹר לִשְׁמֹט

לְרַגְלַי

וְדַי, כָּאן לִהְיוֹת — —

וְדַי?

מסֶכֶת טווס/ חנן סבח טייכר

הִנֵּה זֶה קוֹרֶה לִי שׁוּב

נְסִיגַת שִׁגְרַת יוֹם חוֹשֶׂפֶת חֲתִימַת פַּרְסַת סוּס לָבָן עַל חוֹל הַיָּם יָפוֹ
הִנֵּה זֶה קוֹרֵא לִי שׁוּב לָשׁוּב לְשׁוֹטֵט בְּשִׁבּוּשׁ רְחוֹבוֹת אֶל חוֹף הַיָּם יָפוֹ הִנֵּה זֶה קוֹרֶה לִי שׁוּב לִי וְלֹא לָךְ לִי וְלֹא מַלְאָךְ יֶלֶד אֶחָד יָשֵׁן אַחֵר רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו פִּיו סָתוּם וְטַבּוּרוֹ פָּתוּחַ וַאֲנִי כֵּיוָן שֶׁיָּצָאתִי אֶל אֲוִיר הָעוֹלָם יָשֵׁן כָּאן בִּזְמַן שֶׁטַּוָּס בְּחוֹף הַיָּם יָפוֹ פּוֹרֵס בִּצְוָחָה אֶת לֵילוֹתַי לִשְׁנַיִם הָאֶחָד יָשֵׁן הַשֵּׁנִי סָתוּם הָאֶחָד סָתוּם הַשֵּׁנִי פָּרוּס הִנֵּה זֶה קוֹרֶה שׁוּב אֵין עֲקֵבוֹת רַק זְרוֹעוֹת שֶׁל כְּתָמִים דְּמוּיֵי עֵינַיִם שֶׁאִישׁ לֹא רָאָה נִפְרָשׂוֹת עַל גַּבֵּי קִצְפֵי יָם וְאֵין חוֹל גַּם לְפֹה חוֹף הַיָּם לֹא יָבוֹא הִנֵּה זֶה קוֹרֵא שׁוּב קוֹרֵא בִּשְׁמִי שׁוּב בְּקוֹל חַד כְּתַן בֹּקֶר טוֹב חָתָן בֹּקֶר טוֹב חָתָן נִפְתָּח הַסָּתוּם הַפָּתוּחַ נִסְתָּם

—                               

בוקר/ אוריאן זכאי

הַבֹּקֶר רִבּוּעַ

כְּמוֹ שֶׁהַכְּמִיהָה עֲגֻלָּה.

כְּמוֹ שֶׁהַבֹּקֶר שָׁלָה

אֶת לִבֵּךְ מִנָּהָר

הֱנִיחוֹ

אַצָּה וִירֹקֶת

רוֹעֵד עַל הַכַּר

בָּאוֹר הָעֵירֹם.

כְּמוֹ שֶׁהַבֹּקֶר יָתוֹם.

כְּמוֹ שֶׁאַהֲבָתִי הִיא כְּסוּת.

כְּמוֹ שֶׁאַהֲבָתִי הִיא עֵירֹם.

כְּמוֹ שֶׁהַבֹּקֶר הוּא קִיר.

כְּמוֹ שֶׁאַהֲבָתִי הִיא יַתְמוּת.

בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר,

אֵין לָנוּ דְּמוּת.

—                               

[נשים עפות]/  אוריאן זכאי

נָשִׁים עָפוֹת

בְּמִסְדְּרוֹנוֹת הַמַּחְלָקָה לְשָׂפוֹת

אִשָּׁה, אִשָּׁה

וְהַקּוֹלוֹת שֶׁבְּרֹאשָׁהּ

אֲנִי הָיִיתִי יָם

אֲנִי הָיִיתִי הַר

אֲנִי הָיִיתִי אִוְשָׁה

אֲנִי אָמַרְתִּי מְתִיקוּת תְּמָרִים

טְמִירִים

בִּלְחִישָׁה.

אֲנִי בַּחַלּוֹנוֹת רָאִיתִי

כְּשֶׁהָעֶרֶב הַסָּגֹל הִקְשָׁה,

נָשִׁים רוֹכְנוֹת

וְרוֹחֲשׁוֹת

אִשָּׁה, אִשָּׁה

זִכְרוֹן

מַבָּט, כָּנָף, אִוְשָׁה

 

       

[כל היום רעדה בתשוקה וברוך] / ללי אלכסנדר

"וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד־הָעָרֶב"

 

כָּל הַיּוֹם רָעֲדָה בִּתְשׁוּקָה וּבְרֹךְ

וּבְכִסּוּפִים רַבִּים

הַנֶּפֶשׁ הַנּוֹגַעַת.

וּבְבוֹאוֹ שֶׁל הָעֶרֶב לֹא יָכְלָה עוֹד לַעֲמֹד

בְּכִסּוּפֵי הַמַּגָּע

וְנִטְמְאָה.

גּוּף בִּקְּשָׁה לָהּ, הַנֶּפֶשׁ הַנּוֹגַעַת,

גּוּף חָרִיף וְזוֹלֵל

לֹא שׂוֹבֵעַ

גּוּף נוֹגֵעַ.

לְמַלֵּא כֵּלִים רֵיקִים, טֶרֶם בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ,

בִּקְּשָׁה.

נָגְעָה וְנֶעֶנְגָה שָׁפְלָה וְגָאֲתָה

עַד נָטְפוּ כֵּלֶיהָ

וְנִטְמְאָה.

מָה יֵעָשֶׂה בָּהּ,

מָה תַּעֲשֶׂה הִיא,

עַד־הָעָרֶב

 

מותרים/ דעאל רודריגז גרסיה

א.

חֲצִי הַלַּיְלָה

צְלָלִיּוֹת אַיָּלוֹת

מְדַלְּגוֹת מִקְּצֵה הַמִּטָּה

שֶׁלִּי לַקָּצֶה הָאַחֵר.

קֶשֶׁת רַגְלֵיהֶן נִמְתַּחַת

בֵּין גְּבוּל הַגְּוִיָּה

לְפַחַד הַגְּבָהִים.

הֵן מְדַלְּגוֹת מַהֵר.

חֲצִי הַלַּיְלָה

מֵעַל תְּהוֹם

שֶׁנִּפְעָר בֵּין הַמִּטּוֹת

הַנִּפְרָדוֹת. מֵעַל נְהַר כְּבָר

אַרְבָּעָה־עָשָׂר יוֹם

וְשִׁכְחָה נְעוּצָה

כְּמוֹ חֶרֶב.

 

ב.

נוֹתַרְנוּ לְבַדֵּנוּ מֵעֵבֶר

אֲבָל שַׁבְנוּ וְחָצִינוּ

אֶת נְהַר הַדָּם

שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה לֵילוֹת

וּמָחָר בְּשָׂרֵנוּ מֻתָּר

כִּצְבָאוֹת וּכְאַיָּלוֹת

עֶרְגָּה הֲרוּגָה

מִגַּעְגּוּעִים וַאֲנַחְנוּ

חֲצָאֵי אֲמִתּוֹת

יְלָדִים אַרְבַּע שָׁלוֹשׁ שְׁתַּיִם

וְעוֹד מְעַט אַחַר

חֲצוֹת וְנִלְבַּשׁ

בָּשָׂר אֶחָד

ג.

הָאֲוִיר לַח

בָּעֵינַיִם

רְווּי צִפִּיּוֹת סְמִיכוֹת.

עֶשְׂרִים אֶלֶף וּמֵאָה שִׁשִּׁים דַּקּוֹת

דִּינֵי הַרְחָקוֹת כְּמוֹ

מְכוֹנַת הַנְשָׁמָה

לָךְ וְהַגּוּף שֶׁלָּךְ

וְכָל מָה שֶׁהָשְׁלַךְ

בֵּינֵינוּ. הַנְּשָׁמָה לָךְ

וְהַגּוּף שֶׁלָּךְ

מָה הוּא מְגַלֶּה לִי

שֶׁל מִי אֲנַחְנוּ

כְּשֶׁאֲנַחְנוּ תּוֹבְעִים

וְנִטְבָּעִים אֶחָד בַּשֵּׁנִי

כְּמוֹ צוּרָה שֶׁל צֹהַר

בְּחֹמֶר אָפֵל

שֶׁהִתְעוֹרֵר לְהִתְפַּלֵּל

מְאֻחָר.

—                               

מפתחות/ הדר בר נוי

רְאֵה, לֵבָב זֶה פֶּלֶא

כָּל הָאֶצְבָּעוֹת הָאֵלֶּה

וַאֲנַחְנוּ נִנְעָלִים עַל

קַוֵּי מִתְאָר שֶׁל יְרֵכַיִם מִתְעַגְּלִים

וּמִסְדַּר הַנְּשִׁיקוֹת הַסּוֹגֵר בַּסְּדָקִים

הָיִיתָ חוֹשֵׁב שֶׁאֶחְסַר בִּמְקוֹמוֹת מְסֻיָּמִים

אֲבָל שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת מְלַטְּפוֹת

בִּנְתִיבֵי מָלֵא וְחָסֵר וְנִצְרָב

וְהַצִּוּוּי לֹא תִּשְׁמֹט

אֶתְמוֹל כְּשֶׁעָלָה עַל גְּדוֹתָיו

הַבְּכִי וְהֶחָלָב

אָמַרְתִּי שֶׁזֶּה לִפְעָמִים לֹא בְּדִיּוּק

אַתָּה אוֹ אֲנִי,

לִפְעָמִים לֹא דַּי בְּמַנְעוּל וּמַפְתֵּחַ

מִפְּנֵי מָה שֶׁיַּעֲלֶה מֵהָעֵבֶר הַשֵּׁנִי

ביפן / לי מניס

הַבַּיִת שֶׁשָּׁקַע פְּנִימָה

מַעֲמִיק יְסוֹדוֹת

וְהַתִּקְרָה מִתְקַעֶרֶת

כְּכִפָּה

כִּיס אֲוִיר כֶּחָרָבָה

בְּיַפָּן הִתְאַמַּנְתִּי לֶאֱחֹז בְּתִיק לִשְׁעַת רְעִידָה

וּבוֹ מַשְׁרוֹקִית לִנְשֹׁף בָּהּ

'הִנְנִי'

לוּט/ לי מניס

הַיּוֹם הֵסַרְתִּי

אֶת הַקְּרוּם הַדַּק

שֶׁנִּקְרַשׁ מֵעַל לַחֲלַב הַזִּכָּרוֹן הַנִּגָּר

עוֹדֶנּוּ חָמִים לְמַגָּע

עוֹדֶנּוּ מַפְשִׁיט מִמֶּנִּי בְּרֹךְ

אֶת הַצּוּף הַשָּׁמוּר

בֵּינוֹת עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת

—                               

כד הפרחים/ אמונה בן יעקב

כַּד — לְהָכִיל פְּאֵר עַד יִבֹּל

שָׁבוּעַ אַחַר שָׁבוּעַ, בְּהִתְמַלְּאוּת

בִּשְׂפָתַיִם פְּתוּחוֹת וִיהִי מָה

לְהַצִּית אֶת אֱמוּנַת הַבַּיִת

כַּד — לְהָכִיל פְּאֵר עַד יִבֹּל

מַיִם שְׁקוּפִים מְרַשְׁרְשִׁים

בֵּין קִירוֹת אַפְלוּלִית

מְחַכִּים

יָמִים בָּאִים מִן הַדֶּלֶת

נִגָּפִים אֶל הַתְּרִיסִים

יוֹם הַשִּׁשִּׁי וַאֲנַחְנוּ, מְחַפְּשֵׂי רֵאשִׁית

מְנַקִּים אֶת הַתַּחְתִּית

אֶפְשָׁר יָפוּג הַחוֹל מֵחֲרִיצֵי הַזְּמַן

וְתִגָּלֶה, עָלֶה עָלֶה

בְּעֹמֶק זְרִיחַת הַיָּמִים.

—                               

חלום האגם/ אמונה בן יעקב

הַאִם בָּאתָ אֵלַי בַּחֲלוֹם לוֹמַר, מָה.

אֲגַם בְּאֶלֶף גּוֹן

תַּחְתִּיתוֹ שֶׁל עֵמֶק צִיָּה

מְקוֹם חִדָּלוֹן וּמְאוּמָה

וּפֶתַע — כְּחוֹל עַיִן, מוֹרִיק מַבָּע

וַאֲנִי, שֶׁאָבַדְתִּי וְעָבַרְתִּי

שַׁעֲרֵי הַסְכָּמָה, שַׁעֲרֵי שְׁתִיקָה

שַׁעֲרֵי — אֶל אֲשֶׁר תּוֹלִיכֵנִי אֵלֵךְ

קַמְתִּי אֶל וַדָּאוּת מַעֲמַקִּים.

 

—                               

[צהריים מאוחרים] / שירה לוי

צָהֳרַיִם מְאֻחָרִים

שֻׁלְחַן הָעֵץ הַכָּבֵד עָמוּס

שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל לֶחֶם וּגְבִינָה

פֵּרוֹת רַכִּים מִתְפַּקְּעִים

פְּרָחִים בְּנֵי יוֹמַיִם

כֵּלִים מְלֻכְלָכִים

הֵדֵי הַצְּחוֹק עוֹד תְּלוּיִים בָּאֲוִיר

כֻּלָּם כְּבָר יָצְאוּ אֶל הֶחָצֵר

אוֹ לְדַרְכָּם

מוֹרְחִים יָדַיִם דְּבִיקוֹת בַּחֲצָאִיּוֹת אוֹ מִכְנָסַיִם

מְחַכְּכִים כַּף יָד בְּרֹאשׁ

אֲנִי יוֹשֶׁבֶת עַל הַסַּפְסָל הָאָרֹךְ וְנָחָה

הָאוֹר הַחַלָּשׁ מַחְלִישׁ גַּם אוֹתִי

אֲבָל אֲנִי מְחַיֶּכֶת לְעַצְמִי וְרוֹאָה

אֶת הַיּוֹם הַטּוֹב

 

אל המִבְדָד/ צפנת בן דוד

הַטּוֹב שֶׁהִצְטַבֵּר לָנוּ

נִסְחָב אַחֲרֵינוּ בִּכְבֵדוּת

רְתוּמִים זֶה לָזֶה בָּעֲלִיָּה

פַּעַם אַתָּה פַּעַם אֲנִי

נוֹפֶלֶת.

בַּפִּסְגָּה

נוֹף אַדִּירִים יִפְעַר לִבּוֹ אֵלֵינוּ

שֶׁנִּקְפֹּץ

כָּל הַטּוֹב יִשָּׁאֵר

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

 

פנים אל פנים/ צפנת בן דוד

בְּפָנִים אֶל פָּנִים

לֹא נִהְיֶה

אֶלָּא שְׁנַיִם

נִשְׁלַח שָׁרָשִׁים נִפְתָּלִים

כִּנְחָשִׁים

בְּלַחֲשֵׁי כְּאֵב אֶל כְּאֵב

לֹא נִהְיֶה אֶלָּא

רְבָבָה

מִתְפּוֹרְרִים לְאַבְקָה

מְגַבְּבִים גְּבִישֵׁי בֹּץ

כּוֹלְאִים נִיצוֹץ

בִּשְׂמִיכַת רָקִיעַ שֶׁרָחַק

נַחְתֹּר זֶה אֶל זֶה בַּמְּחִלָּה

נְקִישׁוֹת לֵב

מֵעֵבֶר אֶחָד אֶל שֵׁנִי

זֶה אֶל זֶה נַחְתֹּר

בְּאֵינְסוֹף הַמֶּרְחָק

בֵּין פָּנִים אֶל פָּנִים

עַל גְּחוֹנֵינוּ

נְבַקֵּשׁ אַהֲבָה.

 

ספירת מלאי זוגית/ אורה ינאי

"סְפִינָתִי"

אַתָּה קוֹרֵא לִי, "אֵינְסוֹפִית"

אֲבָל נוֹגֵעַ בַּקְּצָווֹת

וַאֲנִי נִדְרֶכֶת.

כְּשֶׁזָּוִית מַבָּטִי

נוֹפֶלֶת עַל דֹּפֶן סְפִינָתְךָ

אַתָּה נִרְאֶה דּוֹמֵם

אַךְ חֶרֶשׁ שָׁט אֵלַי.

בְּבֶהָלָה,

אֲנִי מְחַשֶּׁבֶת חֶשְׁבּוֹנוֹת

סוֹפֶרֶת אֶת הַמְּלַאי.

טוֹב שֶׁאֵיפֹה שֶׁאֲנַחְנוּ נִגְמָרִים

יֵשׁ מִי שֶׁמַּמְשִׁיךְ אוֹתָנוּ

מְשַׂרְטֵט מַפּוֹת

קַוֵּי אֹפֶק לִסְפִינוֹתֵינוּ.

מֵפִיחַ בָּנוּ רוּחַ סְתָו

רוּחַ נְקִיָּה מֵאֶרֶץ הָרוּחוֹת הַחֲדָשׁוֹת.

חוֹתֵךְ לָנוּ חַיִּים בִּנְקֻדַּת הַהַתְחָלָה

חוֹתֵךְ לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ

פִּסּוֹת אַהֲבָה חַמּוֹת

מִשְׁתּוֹקְקוֹת

לְהִתְחַבֵּר.

—                               

תמר/ אסתי הלפרין־מימון

אֵינֶנּוּ סַךְ הַדְּבָרִים שֶׁקּוֹרִים אוֹתָנוּ. יֶשְׁנָם הַדְּבָרִים. יֶשְׁנָן הַקּוֹרוֹת.

וַאֲנַחְנוּ? רָז דַּק מִתְכַּוֵּץ, נִסְתָּר בַּסֶּדֶק שֶׁבֵּין הַדָּבָר לְהִתְרַחֲשׁוּתוֹ, בְּעוֹד הַקּוֹרוֹת קוֹרְסִים.

לָלוּשׁ מוּל עֵינַיִם הָעוֹקְבוֹת כְּדֶרֶךְ הַטּוֹרְפִים.

הַפְּתִיל, הַמַּטֶּה וְהַחוֹתֶמֶת שֶׁרוֹדְפִים.

הַכֹּל מִתְעַרְבֵּב בִּפְנִים לִכְדֵי עִסָּה דְּבִיקָה.

אֶבְרֶה מִיָּדֵךְ הוּא אָמַר, וּבְרֶגַע הָפַכְתְּ חַיַּת תַּחֲנוּנִים,

נִמְלֶטֶת מִמַּלְכּוֹדוֹת, הַיָּדַיִם מְלַבְּבוֹת, אֵיבְרֵי הַפַּח נוֹקְשִׁים.

אֶת הַצָּעִיף שֶׁמְּכַסֶּה אֶת הַפָּנִים כְּבָר אֵין דֶּרֶךְ לְהָסִיר.

—                               

שיר לשירה/ קארינה ס. לינצקי

לשירה איסקוב

אֲנִי הַמְּשׁוֹרֶרֶת

שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה בָּאָרֶץ

מַכָּה עַל חֵטְא:

שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי, לֹא הִכַּרְתִּי

אֶת הַמִּלָּה "מַעֲרוֹךְ",

עַד שֶׁחָבְטָה בִּי בְּסִפּוּרֵךְ

פַּעַם אַחַר פַּעַם

וּמֵאָז נִטְבְּעָה בִּי הַחֲדָשָׁה

כְּצַלֶּקֶת, כְּתִזְכֹּרֶת חַיָּה

לִכְאֵב בִּלְתִּי נִדְלֶה

בְּאֵינְסוֹפוֹ הָאָרֹךְ,

מְשַׁנֶּנֶת לְעוֹלָם

"מַעֲרוֹךְ,

מַעֲרוֹךְ,

מַעֲרוֹךְ“.

—                               

בירלי לגראן/ איתיאל קריספין

הָיְתָה פֹּה אַזְעָקָה שֶׁל אַמְבּוּלַנְס,

אוֹי וַאֲבוֹי, אוּלַי מִישֶׁהוּ מֵת, אוּלַי רַק נִפְצַע,

אוּלַי שָׁמַע מוּזִיקָה שֶׁהוּא שׂוֹנֵא.

שׂוֹנֵא עַד מָוֶת, אוֹ עַד שִׁגָּעוֹן.

אוּלַי.

הֶגְיוֹנִי שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם יִהְיוּ אַזְעָקוֹת שֶׁל אַמְבּוּלַנְס, הֶגְיוֹנִי.

קוֹרִים פֹּה דְּבָרִים בִּירוּשָׁלַיִם,

אוּלַי מִגְדַּל דָּוִד נָפַל עַל אִישׁ

וְהִשְׁאִיר לוֹ גִּבֶּנֶת תַּבְנִיתִית וּמוּזָרָה

אוּלַי הַכֹּתֶל נָשַׁךְ אָדָם,

אוּלַי חַיָּה מֵחֲזוֹן דָּנִיֵּאל נָשְׁכָה אָדָם.

טוֹב לְהַכְחִישׁ אַזְעָקוֹת שֶׁל אַמְבּוּלַנְס!

מְצֻיָּן לְהַכְחִישׁ אַזְעָקוֹת שֶׁל אַמְבּוּלַנְס!

מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְהַכְחִישׁ אַזְעָקוֹת שֶׁל אַמְבּוּלַנְס!

צָרִיךְ לְהַכְנִיס לְלִמּוּדֵי הַלִּיבָּ"ה

אֶת הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁל הִתְחַמְּקוּת מֵאַזְעָקוֹת שֶׁל אַמְבּוּלַנְס.

אֶפְשָׁר, כְּהַסָּחַת דַּעַת,

לְהַקְשִׁיב לְגָ'אז,

בְּאָזְנִיּוֹת כְּחֻלּוֹת גְּדוֹלוֹת וּמְבוֹדְדוֹת,

אֶפְשָׁר, לִקְרֹא סֵפֶר מַמָּשׁ טוֹב,

אוּלַי לִקְרֹא שִׁירָה בְּקוֹל.

אֲנִי שׁוֹמֵעַ גָּ'אז מַמָּשׁ עַכְשָׁו,

אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת בִּירְלִי לֵגְרַאן

מַטְרִיד אֶת הַגִּיטָרָה שֶׁלּוֹ בִּמְשִׂימוֹת טַרְחָנִיּוֹת.

(כָּאן וְשָׁם כָּאן וְשָׁם שָׁם וְכָאן

וְתֻפִּים וּפְסַנְתֵּר וְצֵ'לוֹ אוֹ קוֹנְטְרָה־בָּס.)

מָחָר,

אִם אֲנָשִׁים יַמְשִׁיכוּ לָמוּת וּלְהִפָּצַע

וּלְאַבֵּד אֶת יַלְדֵיהֶם יוֹנְקֵי שָׁד

בְּטָעוּיוֹת שֶׁכָּאֵלּוּ

וְיִתְנַגְּנוּ שׁוּב אַזְעָקוֹת שֶׁכָּאֵלּוּ,

אֶקְרָא סֵפֶר טוֹב, כֵּן, אֶקְרָא סֵפֶר טוֹב,

אֶקְרָא שִׁירָה,

אַרְחִיב אֶת אַמּוֹת הַמִּדָּה הַמּוּסָרִיּוֹת שֶׁלִּי

עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר סָפֵק בְּנוֹגֵעַ לָאַמְבּוּלַנְס

וּבְנוֹגֵעַ לְעֶצֶם קִיּוּמוֹ שֶׁל הַסֵּפֶר שֶׁבְּיָדִי.

—                               

משורר/ אמיר אשד־ליברמן

כָּל חַיַּי רָצִיתִי לִהְיוֹת סוֹפֵר

וַעֲלִילוֹת הִתְנַקְּזוּ בִּי כְּמוֹ מַעַיְנוֹת שִׁכְבָה,

נָבְעוּ בְּמַחְזוֹרִיּוּת הֶחֳרָפִים, וְשָׁטְפוּ אֶת הַזְּמַן הָרָחָב.

כְּשֶׁגָּדַלְתִּי נָפַל לִי: מְשׁוֹרֵר.

אֵין טַעַם לִכְתֹּב עַל הַמַּסָּע שֶׁל כָּל גַּרְגִּיר בִּשְׁעוֹן הַחוֹל.

אֵינְסְפוֹר סִפּוּרִים בְּטַעַם שֶׁל חוֹל

שֶׁהָיָה פַּעַם סֶלַע, שֶׁהָיָה פַּעַם דָּג, שֶׁהָיָה פַּעַם אוֹר.

כָּעֵת אֲנִי מַבִּיט עַל כָּל רֶגַע כְּמוֹ אַרְכֵאוֹלוֹג הָפוּךְ,

חוֹשֵׂף הוֹוֶה זוֹהֵר בִּמְלוֹא הַזְּהִירוּת, אֲבָל עֲדַיִן מַסְתִּיר

אֶת מָה שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לֹא לִזְכֹּר,

כָּל הַזְּמַנִּים הֵם בְּעֶצֶם אֶחָד: עָבָר, עוֹבֵר, יַעֲבֹר.

 

—                               

[זה כמעט שלושה עשורים] / אורי פרץ

זֶה כִּמְעַט שְׁלוֹשָׁה עֲשׂוֹרִים שֶׁלֹּא כָּתַבְתִּי דָּבָר.

הַלֵּילוֹת שָׁבוּ לְהִתְקַצֵּר וּקְלִפּוֹת אַחֲרוֹנוֹת שֶׁל שְׂמִיכָה נִשָּׁלוֹת מֵעָלֵינוּ.

זֶה כִּמְעַט שְׁלוֹשָׁה עֲשׂוֹרִים שֶׁהָיִינוּ יַחַד.

אַתָּה הִלְבַּשְׁתָּ אוֹתִי בִּבְגָדִים שֶׁאָהַבְתָּ וַאֲנִי הִבְשַׁלְתִּי לְךָ פֵּרוֹת מִן הָעֵץ שֶׁצִּמַּחְתִּי בִּי.

הָיִיתָ שׁוֹאֵל: מָה לְךָ וְלַבְּגָדִים וַהֲרֵי לֹא יָצָאתָ מֵעוֹלָם.

וְהָיִיתִי עוֹנֶה: וּמָה לְךָ וְלַפֵּרוֹת, וַהֲרֵי אֵינְךָ טוֹעֵם דָּבָר.

וְהָיִיתָ מְהַנְהֵן וְחוֹלֵץ אֶת יָדִי מִפֶּתַח הַשַּׁרְווּל.

שְׁלוֹשָׁה עֲשׂוֹרִים וְכָל הָאוֹתִיּוֹת הָיוּ סוֹפִיּוֹת וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַרְכִּיב מִלָּה.

וּכְשֶׁכִּמְעַט עָבְרוּ אָמַרְתִּי לְךָ: כָּתַבְתִּי לְךָ שִׁיר וְאַתָּה קָרָאתָ -םם.

וְלֹא הֵבַנְתָּ. כַּמָּה רֵיקִים הָיִינוּ. כְּנוּעִים לַפַּחַד מִן הַסּוֹף

כְּשֶׁעוֹד לֹא הִתְחִיל דָּבָר

—                               

דומה מותי לעופר איילים / אילה גליק מגיד

מתוך מחזור השירים

"דומה מותי לעופר האיילים"

"הַשִּׁנּוּי הוּא הָאֱלֹהִים, הַמָּוֶת נְבִיאוֹ"

(יהודה עמיחי)

 

1.

הַמָּוֶת נְבִיא־תָּמִיד

קוֹרֵא אֵלַי מִן הֶהָרִים

בּוֹאִי. בּוֹאִיבְּשָׁלוֹם. וַאֲנִי צוֹעֶקֶת לֵךְ

לְךָ מֵאַרְצִי, מִגַּנִּי, מִמִּפְתָּנִי.

הוּא מוֹשְׁכֵנִי אַחֲרָיו בְּחֶבֶל מְטַפְּסִים

בְּלוּלָאוֹת וּפִתּוּלִים. שֶׁאָרוּצָה, שֶׁאֶרְצֶה, אֵינִי

רוֹצָה. עֵץ לְטַפֵּס עָלָיו אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת

וְלֹא לָרֶדֶת. לִצְפוֹת רְחוֹקָה מִן הַגְּבָעוֹת

בְּקוֹל דּוֹדִי דּוֹפֵק הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵק

בְּקוֹל דּוֹדִי וְלֹא לִשְׁמֹעַ

מְדַלֵּג וּמְקַפֵּץ

וּפַעַם גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי

לְקַפֵּץ. אַךְ הַחַיִּים

 

4.

אֵינִי מִשְׁתַּנָּה. אֲנִי הוֹלֶכֶת

וּמִתְגַּלָּה, מְסִירָה

מַלְבּוּשִׁים. לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הָיוּ שְׁמוֹנָה בְּגָדִים. לִי שִׁשָּׁה

עָשָׂר וְעוֹד שִׁשָּׁה עָשָׂר, שְׁלוֹשִׁים וּשְׁנַיִם. אֶחָד

לְכָל שָׁנָה

בָּהּ לֹא מַתִּי.

אֵינִי מֵתָה. עוֹד לֹא. פָּרָמֵדִיק

מִתְקַשֵּׁר לִשְׁאֹל: הַכֹּל בְּסֵדֶר?

אֲנִי בְּסֵדֶר, אֲנִי בְּסֵדֶר, אֲנִי

צוֹעֶקֶת, הַטֶּלֶפוֹן קָטוּם. הַכֹּל כַּשּׁוּרָה

אֲרֻכָּה בִּלְתִּי נִגְמֶרֶת נְטוּלַת רְוָחִים אוֹ סִימָנֵי פִּסּוּק אֲנִי צְרִיכָה

לִפְסֹק

לִיפ. סוֹק. לִיפ. סוֹק.

פְּסוּקִי. לִפְסֹק פְּסוּקִי. פְּסוּקִי

אֵינוֹ פּוֹסֵק.

אֵינִי פּוֹסֶקֶת. אֲנִי רוֹצָה לִפְסֹק אַךְ אֵינִי פּוֹסֶקֶת. כִּי יְלָדִים

וּבֶן זוּג, מִשְׁפָּחָה

שְׁלֵמָה תְּלוּיָה. לְאָן

אֶפְסֹק פְּסִיקָה גַּסָּה. לְאָן אֹבַד, וְהַיְּלָדִים

מָה יִהְיֶה אִתָּם? אֵינִי פּוֹסֶקֶת. לֹא כִּי אֵין לְאָן. כִּי אָבַדְתִּי כְּבָר.

אֲנִי וְהַמָּוֶת, שְׁנֵינוּ אֲבוּדִים בַּמֶּרְחָב. מְחַפְּשִׂים

עֵץ לְטַפֵּס עָלָיו. רְחַב יָדַיִם אִם אֶפְשָׁר. כָּזֶה שֶׁצָּרִיךְ לִקְפֹּץ אֵלָיו

לְדַלֵּג. לְהִתְנַדְנֵד. בּוֹאִי בִּי רוּחַ טוֹבָה וְנַדְנְדִי אוֹתִי כְּמוֹ הָיִיתִי

הַיַּלְדָּה שֶׁלֹּא הָיִיתִי.

 

 

5.

הַמָּוֶת מוֹשִׁיט לִי יָד לְוַלְס

אַחֲרוֹן. אֲנִי כְּלוּאָה, אֵינְךָ רוֹאֶה?

נֶאֱסָר עָלַי לָנוּעַ. הַמְּכוֹנָה הַמַּפְעִימָה

סְלִילֵי מַגְנֵט זוֹעֲקִים לִי אַל תָּזוּזִי. וְאֵיךְ אֶרְקֹד אִתְּךָ עַכְשָׁו

כְּשֶׁהַטְּפָסִים כְּבָר נֶחְתְּמוּ

וְהַמְּנִיּוֹת כֻּלָּן נִמְנוּ. לְמִנְיָן שֶׁאָנוּ מוֹנִים

כָּאן, בָּעִיר הַזֹּאת. הַנְּצוּרָה. הַבְּצוּרָה.

אֲנִי נִתְלֵית בְּעֵץ־שָׂדֶה, אַךְ הֶעָלִים שׁוֹתְקִים. רוֹאִים חֶרְפָּתִי. לֹא מְשִׁיבִים.

קוֹבְרִים עַצְמָם בְּמִזְוָדוֹת. עֵדִים עִוְּרִים.

גַּם אֲנִי עוֹצֶרֶת מִלּוֹתַי: עֵדוּת הִיא דָּבָר מְסֻכָּן.

הַמְּצִיאוּת עוֹלָה עַל דִּמְיוֹנִי

לְכָבְשׁוֹ, צָרָה עָלַי מָצוֹר, חוֹמוֹת, הַכֹּל,

אֵיל־נִגּוּחַ בַּכְּתָלִים. אֲנִי נִכְנַעַת לִי. אֵינִי עֵץ־שָׂדֶה.

אֶגְרֹף בַּרְזֶל בְּחוֹמוֹתַי, סְדָקִים. אֲנִי בָּאָה מִפָּנַי

בַּמָּצוֹר.

אֵיל־נִגּוּחַ בַּכְּתָלִים

יוגה/ יסמין גורנברג       

בִּכְנֵסִיָּה מֵאֶלֶף שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים,

בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ

מִבְנֶה צָעִיר — נֶחְשָׁב יָשָׁן,

אֲנִי לוֹמֶדֶת

לְהָזִיז אֶת הַגּוּף שֶׁלִּי

לִצְלִילֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה הֹדִּית

שֶׁהִיא בַּת אֲלָפִים

מִפִּי מוֹרָה מִוֶּנֶצוּאֶלָה

עִם מִבְטָא סְפָרַדִּי

וַאֲנִי שׁוֹאֶפֶת וְנוֹשֶׁפֶת

וְשׁוֹאֶפֶת וְנוֹשֶׁפֶת

וְגוּפִי נָע כְּעֵץ

וְעוֹמֵד כְּלוֹחֵם

וּמִתְפַּתֵּל כְּנָחָשׁ

וְנָח כְּכֶלֶב

הַקְּלִפָּה

הָעוֹטֶפֶת אֶת הַלֵּב

נִסְדֶּקֶת

וְנוֹפֶלֶת

וְנֶבֶט שֶׁל עֵץ לִימוֹן

צוֹמֵחַ מִתּוֹךְ שַׁבְּרִיָּה

כְּמוֹ הָעֵץ

עַתִּיר הַפְּרִי

שֶׁגָּדֵל בְּאַהֲבָה

בַּגִּנָּה

מֵעֵבֶר לָאוֹקְיָנוֹס

וּמֵעֵבֶר לַיָּם

וְאִמָּא מְכִינָה מִלִּימוֹנָיו

אֶת כָּל טוּב הָאָרֶץ

—                               

סכמה של הגוף/ יסמין שפירא

רְשֹׁם זֹאת,

בִּסְכֵמָה שֶׁל הַגּוּף

הָעוֹלָם יֻטְבַּע בְּכָל פְּרָט

בְּךָ

כַּמָּה

אֲרֻכּוֹת הַזְּרוֹעוֹת

הִנֵּה, מַמָּשׁ כָּךְ

לְחַבֵּק מִמְּךָ אֶת הָאִי־וַדָּאוּת

וְחוֹדְרוֹת הָעֵינַיִם

הֵן נִנְעָצוֹת מִמֶּרְחָק

וְכַמָּה מְהִירוֹת הָרַגְלַיִם

וּמַהִי עָצְמַת הַתְּנוּפָה

קְפֹץ לַגֹּבָהּ

אֱמֹד מֶרְחָק

הִסְתּוֹבֵב בְּמַעְגָּלִים

חֲקֹר אֶת הַצְּדָדִים

הַבֵּט יָשָׁר בַּפָּנִים

הַרְגֵּשׁ אֶת גְּבוּלוֹת הַגּוּף

וּלְעוֹלָם אַל תַּאֲמִין לָהֶם

ינשוף/ רז סופר

יַנְשׁוּף לוֹחֵשׁ לַחֲשֵׁכָה,

סֻלַּם מַחְשָׁבוֹת חוֹנֵק אֶת שְׁנָתִי

וַאֲנִי מַקְשִׁיב לִכְשָׁפֶיךָ.

טִפַּסְתִּי הָרִים כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ,

הַצֵּל שֶׁלִּוָּה אוֹתִי הָיָה לְעָנָן

וְהַמִּדְבָּר לְשֶׁפַע.

בּוֹא אֵלַי, גּוֹזָל לֵילִי

אֶת כָּל הַיֹּפִי נְגַלֶּה

בְּטֶרֶם בּוֹא הַמִּלִּים.

—                               

היא שואלת מה חדש/ חנן בולר

מִבַּעַד לִתְרִיסֵי הַחוֹב

נִפְתָּחִים הַשָּׁמַיִם

בְּחִבּוּק עֲנָנִים מְנַחֵם

גַּם הַכּוֹכָבִים מַמְטִירִים עַל הַדֹּפֶק

הֶבְזֵקֵי נְגוֹהוֹת

בְּרִיצוֹת הַלַּיִל

עֲטַלֵּפֵי פֵּרוֹת לְבָנִים

מְרַצְּדִים רִקּוּד

תַּחַת אִישׁוֹנֵי הָרְחוֹב

סוֹף סוֹף מִזֶּה זְמַן

נָמַסָּה שַׁעֲוַת הָרַעַשׁ

שֶׁטִּפְטְפָה וְטִפְטְפָה

עַל הָאוֹר

אַךְ

זֶה לֹא

זֶה

לֹא טַבַּעַת. לֹא כּוֹס

זֶה

לֹא חָדָשׁ.

אני רוצה בךָ רחם/ אפרת לוצאטו

אֲנִי רוֹצָה בְּךָ רֶחֶם,

עֲטוּפָה בְּקִפְלֵי קַבָּלָה אֲדֻמִּים

שֶׁאֵינָם דּוֹרְשִׁים דָּבָר מִלְּבַדִּי.

רַק: בּוֹאִי, בּוֹאִי.

לָבוֹא פְּרוּשָׂה אֵלֶיךָ,

לִינֹק עַד אֶתְמַלֵּא שׁוּב,

אוֹתִיר אֶת הַכְּאֵב עַל שָׁטִיחַ שָׂעִיר.

אַל תִּדְרֹשׁ דָּבָר מִמֶּנִּי.

הֱיֵה לִי אֵם וְשָׁד,

נְשָׁמָה חַפָּה וִיחֵפָה

לְפֹת אֶת הָרַעַד

אֱמֹר לִי בְּשֶׁקֶט

יַלְדָּה, יַלְדָּה,

הִנֵּה אַתְּ.

—                                                                                        

סוֹמֵאת/ אפרת לוצאטו

אֲנִי רוֹצָה עוֹד

מֵהַדָּבָר הַמָּתוֹק הַזֶּה

דְּבַשׁ הָאֲרָיוֹת

עַז

מֻרְעָל

מָלֵא תַּאֲוָה לַחַיִּים.

אֶהְיֶה הַשּׁוֹפֶטֶת

הָעוֹמֶדֶת בֵּין כָּתְלֵי חַיֶּיהָ,

יָדֶיהָ עַל הָעַמּוּדִים

הִיא מִסְתַּכֶּלֶת מַעְלָה

וּמִתְחַנֶּנֶת

לִרְאוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ.

פָּנֶיהָ שְׁטוּפֵי דְּמָעוֹת,

וְהִיא כֻּלָּהּ

סוֹמֵאת

וְאֵשׁ אַחַת בּוֹעֶרֶת.

 

—                                                                                        

כמהה/ ורד שם טוב

אַחֲרֵי הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן

חַפֵּשׂ בִּלְשׁוֹנְךָ

בְּעֹמֶק אַדְמָתִי

כְּמֵהִין יְקַר עֹנֶג

לִטְעֹם.

—                               

[לאט, לאט, לאט] / רעות וויספר

לְאַט, לְאַט, לְאַט,

כְּמוֹ דְּבַשׁ, כְּבָר אָמַרְתִּי?

כְּמוֹ שְׂרָף, כְּבָר אָמַרְתִּי?

כְּמוֹ שֶׁאַף אֶחָד מֵעוֹלָם.

סתיו/ ישראל ורמן         

סְתָו מַכֶּה בַּתְּרִיסִים

עֲלֵי שַׁלֶּכֶת

מַשְׁחִירִים בַּשְּׁלוּלִיּוֹת,

פִּי עַל פִּיךְ

עֵינַי עַל עֵינַיִךְ

אוֹר עָצוּב

עַל נַעֲלַי הָעֲיֵפוֹת.

מָה אִחַרְתְּ לָבוֹא,

יָמַי הַכָּלִים

אוֹחֲזִים

בְּשׁוּלֵי נְעוּרַיִךְ

[נאנח ומתוק] / לאה ארנטל

נֶאֱנָח וּמָתוֹק, נֶאֱחָז בַּשִּׁמְשָׁה הֶבֶל פִּינוּ

זָוִיּוֹת נִמּוֹחוֹת זוֹ אֶל זוֹ

אֶצְבְּעוֹתֵינוּ פּוֹרְטוֹת קְדֻשַּׁת הָעֶרְגָּה.

אַתָּה מְהַבְהֵב בְּצִלּוֹ הַכָּתֹם שֶׁל פָּנַס הָרְחוֹב

וְדִמְעוֹת הַגֶּשֶׁם.

וְאֵין עוֹד פַּחַד,

אֵין אֶתְמוֹל, אֵין מָחָר, רַק הָרֶגַע הַזֶּה

הַמְּבַקֵּשׁ נֶחָמָה.

לְהַצִּיל אֶת הַנֶּפֶשׁ הַשּׁוֹכַחַת.

לַחְסוֹת תַּחַת סֻכַּת רַחֲמִים,

אִם נִבְצָר לִבְנוֹת בַּיִת

נוּכַל לְזַמֵּן אֶת הַשְּׁכִינָה גַּם הֵנָּה.

הַאֵין דַּי בְּכָךְ?

אַתָּה נֶאֱבָק בַּשֵּׁדִים,

אֲנִי מְחַבֶּקֶת אֶת שְׁנֵינוּ.

זֶה לֹא רַק הַבָּשָׂר.

תַּקְשִׁיב — —

שָׁמַעְתָּ?

זֶהוּ צְלִיל פַּעֲמוֹן וְרִמּוֹן

בְּשׁוּלֵי הַחַיִּים.

—                               

ביום שבו הפסקנו לאהוב/ אבי דבש

בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ הִפְסַקְנוּ לֶאֱהֹב,

קִנֵּאתִי עַד מָוֶת בִּמְעוֹף הַצִּפּוֹרִים.

כָּל הָעֶרֶב הִבַּטְתִּי מֵחַדְרִי,

אֶל הַכִּכָּר הַמֶּרְכָּזִית

דֶּרֶךְ מִשְׁקֶפֶת

מִשּׁוּם שֶׁעֵינַי סָפְגוּ מַכָּה.

כָּךְ לִלְמֹד אוּלַי,

אֵיךְ זָרוּת הוֹפֶכֶת לִהְיוֹת בַּיִת

בְּאִבְחַת כָּנָף.

כַּאֲשֶׁר אֲהָבוֹת מֵתוֹת,

זֶהוּ מָוֶת מְדֻמֶּה

אֲשֶׁר הוֹפֵךְ קָבוּעַ

רַק לְאַחַר מַשָּׁק אָרֹךְ

שֶׁל כַּנְפֵי הַזְּמַן.

בֵּינְתַיִם, שַׁחֲפִיּוֹת הַקֹּטֶב,

חוֹצוֹת אֶת הָעוֹלָם מִצָּפוֹן לְדָרוֹם,

לְלֹא גְּבוּל.

לְלֹא גְּבוּל.

—                               

קיץ בעיירתנו/ מור בנדק

הַקַּיִץ מֵת, אַךְ

אִישׁ לֹא הִכְרִיז עַל כָּךְ

בְּחוּצוֹתֵינוּ.

הוֹזַת חֹם

עֲיָרָתֵנוּ.

אֲבוֹתָיו חֲמוּרֵי הַסֵּבֶר

הֵיטִיבוּ לְהֵהָרֵג בְּלֵב

שְׂדֵה הַקְּרָב

לְקוֹל נְהִי הַשּׁוֹפָרוֹת.

תְּרֵיסַר מַצֵּבוֹת לְבָנוֹת

קָטְעוּ

אֶת נוֹף חִלּוּפֵי הָעוֹנוֹת.

וְאַחַר מִכֵּן קְרִיאוֹת

"יְחִי הַסְּתָו הֶחָדָשׁ!"

רוּחוֹ הַמִּזְרָחִית שֶׁל

הַקַּיִץ שֶׁלָּנוּ

נָדַמָּה בִּשְׁנָתוֹ:

הַקַּיִץ חָדַל, הַשֵּׁנָה נִמְשְׁכָה

(הַשֵּׁנָה עוֹדֶנָּה נִמְשֶׁכֶת).

בַּעֲלָטַת עַנְנֵי הַפִּיחַ

שֶׁל הַתַּעֲשִׂיָּה הַמְּקוֹמִית

 

אִישׁ לֹא הִבִּיט עַל הַשָּׁעוֹן

שֶׁעָלָיו הִצְבִּיעַ;

שׁוֹטֶה מִכֹּל — הָרָקִיעַ.

כְּרוּ קֶבֶר אַחִים,

קֶבֶר פִּגְרֵי תַּאֲרִיכִים.

שְׁמֵי סְתָו

לֹא עוֹלִים, רַק מַחְשִׁיכִים.

מבול/ אורית קלופשטוק 

הַאִם אֶפְשָׁר לְהַשְׁאִיר אֶת הַחֹרֶף בַּחוּץ

לְהִתְעַלֵּם מִדַּהֲרוֹת סוּסֵי הַגֶּשֶׁם

מֵהַצְלָפוֹת זַנְבוֹתֵיהֶם בְּחַלּוֹנִי

מֵרְעִידוֹת תִּקְרַת עוֹלָם?

הַאִם אוּכַל לַעֲצֹם עֵינַי

לְחַשְׁמַלֵּי שָׁמַיִם

לְשַׁאֲגוֹת הָעֲנָנִים

כְּנִיעַת הַיְּעָרוֹת הַמִּתְכַּהִים

וְקוֹל הַבְּכִי הַבְּכִי הַבְּכִי

הַאִם מִחוּץ הוּא אוֹ

בְּתוֹךְ חַדְרִי.

אני שומעת בכי/ ליאת מורבצ'יק

אני שומעת בכי

מתוך מחזור חלומות

א.

"הַבֶּכִי הוּא כֶּלֶב עָצוּם"

פדריקו גרסיה לורקה

אֲנִי שׁוֹמַעַת בֶּכִי,

אֲנִי שׁוֹמַעַת קוֹל בֶּכִי,

זֶה לֹא קוֹל זֶה מָקוֹם —

אֶתֵּן עָלָיו לְבֵנִים לְהַחְנִיקוֹ,

אֶתֵּן עָלָיו צוֹפָרִים לְהַחְנִיקוֹ,

אֶתֵּן עָלָיו מוֹךְ צָפוּד לְהַחְנִיקוֹ

אֲנִי שׁוֹמַעַת בֶּכִי,

מַעֲמַקֵּי בֶּכִי —

זֶה לֹא קוֹל זֶה מָקוֹם —

זֶה צַלְעוֹת בֶּכִי זֶה

גָּרוֹן מִתְנַמֵּל זֶה

צְלִיל הוֹמֶה בְּצָהֳרֵי הָעִנְבָּל

אָז אָקוּם וְאֶבְרַח מִפְּנֵי הַבֶּכִי

אָז אֶצְעַק בְּפָנָיו שֶׁל הַבֶּכִי,

אָז בֵּין אֲגוּדָלָיו שֶׁל הַבֶּכִי

אֶתֵּן אֶת יָדַי עַל צַוָּארוֹ שֶׁל הַבֶּכִי,

צַוָּארוֹ הַדַּק שֶׁל הַבֶּכִי,

הֶעָנֹג שֶׁל הַבֶּכִי

וְאַטְמִינוֹ לְאַט בַּשָּׁרָב הַלּוֹאֵט.

ב.

מִשְּׁמֵי הַהֵיכָל צוֹמְחִים עֵצִים בִּמְהֻפָּךְ,

אָנוּ מַבִּיטִים בְּגוּף הַגֶּבֶר שֶׁלָּהֶם,

בְּגוּף הָאִשָּׁה שֶׁלָּהֶם, וְאֵינֶנּוּ מְבִינִים דָּבָר

הַפֶּה מִתְנַמֵּל וְאֵין אוֹרֵשׁ אֶלָּא בִּרְאִי הַחֲלוֹם.

אֲהוּבִי מִתְבּוֹנֵן בִּי בְּעֵינֵי תַּפּוּחִים

בְּמַבָּטוֹ נִגְלֶה הַחֲלוֹם צָלוּל,

זָהוּר כְּזַג הַתַּפּוּחַ,

הָעוֹר מִתְנַמֵּל וְאֵין קָרֵב אֶלָּא בִּרְאִי הַחֲלוֹם.

בַּזְּמַן אָנוּ שׁוֹכְבִים בִּמְהֻפָּךְ לַשֶּׁמֶשׁ,

בִּמְהֻפָּךְ לָאֱמֶת,

בִּמְהֻפָּךְ לָאוֹר,

וְאֵין אָנוּ זָרִים זֶה לָזֶה,

וְאֵין אָנוּ אֲהוּבִים זֶה לָזֶה

מִתּוֹךְ קֶצֶף הַחֲלוֹם עוֹלֶה רָעָב נִרְגָּן,

לַשָּׁוְא אֵין אֲהוּבִי בֵּין הַתַּפּוּחִים שֶׁבַּשְּׂדֵרָה,

אֵינו בֵּין הַשְּׁוָקִים הַטְּמִירִים

הַמְּרַחֲפִים בַּצּוּף הַלַּיְלָה,

וְאֵין אֲנִי, אֶלָּא בִּרְאִי הַחֲלוֹם.

—                               

חיים בקְרִיפְּטָה/ מרב מדינה קרניאל

בָּרוּךְ אֲדֹנָי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּקַד אֶת עַמּוֹ…

וְהִצְמִיחַ לָנוּ קֶרֶן יְשׁוּעָה בְּבֵית דָּוִד עַבְדּוֹ…

לְהַצִּילֵנוּ מִיַּד אוֹיֵב לְתִתֵּנוּ לְעָבְדוֹ בְּאֵין מוֹרָא…

לְהָאִיר לְיוֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת."

הבשורה על פי לוקס, א

מִסַּת צָהֳרֵי יוֹם רִאשׁוֹן. נַעֲרֵי הַמַּקְהֵלָה בְּקוֹלוֹת מְצֻחְצָחִים

עוֹלִים וְיוֹרְדִים בַּסֻּלָּמוֹת.

מִתַּחַת לָאֲדָמָה הַחַיִּים מְהַלְּכִים עַל בְּהוֹנוֹת.

נִצְמָדִים לְקִירוֹת הַמְּעָרָה, לֹא מִתְגָּרִים בַּיְּשׁוּעָה.

נוֹשְׁמִים בִּמְשׂוּרָה,

מַשְׁאִירִים אֲוִיר לַמֵּתִים הַקְּדוֹשִׁים.

בְּקִדְמַת הַבָּזִילִיקָה מַלְאָכִים בְּשָׁחוֹר שְׁקוּעִים בַּעֲבוֹדַת אֱלֹהִים.

צַוָּארוֹן לָבָן מְכַסֶּה עַל פִּיקַת הַגָּרוֹן הָרוֹעֶדֶת

מִפַּחַד.

קוֹל הָאָב רוֹעֵם בַּהֵיכָל,

מְחַפֶּה עַל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית מְאֻחֶרֶת בַּקְּרִיפְּטָה.

קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ.

שִׁירַת הַמַּאֲמִינִים הַיּוֹשְׁבִים זָקוּף עַל סַפְסָלִים

מִתְעַרְבֶּבֶת עִם לַחַשׁ עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לָאָדוֹן

שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כַּגּוֹיִים.

אֲנָחוֹת שְׁתוּקוֹת

עוֹלוֹת מִמ"ט שַׁעֲרֵי קְבוּרָה

חוֹתְרוֹת תַּחַת גֻּמְחַת הַמִּזְבֵּחַ

מְבַקְּשׁוֹת רַחֲמִים

מֵאֵל הַמָּלֵא כְּבָר מִצַּעֲקוֹת הַכּוֹרְעִים אֵלָיו.

קִירוֹת הַכּוּךְ הַטָּחוּב סוֹפְגִים בִּשְׁתִיקָה אֶת זֵעַת

הָאֲנָשִׁים הָרָצִים בַּחֲלוֹמוֹתֵיהֶם

מַעְלָה מַעְלָה,

מְבַקְּשִׁים לְהַסְפִּיק,

לְהַגִּיעַ בַּזְּמַן.

—                               

אמוּנת חינם (אוֹת הבל) / משה דביר

עַל רִצְפַּת דִּירָתֵנוּ כּוֹרֵעַ אַפַּיִם

הֶשַׁאם עַבַּדִיֶה קַבְּלַן שִׁפּוּצִים.

פּוֹרֵס אֶל מוּל עֵינַיִם עֲצוּמוֹת

כַּפּוֹת יָדַיִם מְגֹאָלוֹת בְּעָמָל

וְלוֹחֵשׁ מִלּוֹתָיו.

שָׁב וְכוֹרֵעַ כּוֹפֵף גֵּווֹ, שֶׁמִּצְחוֹ

תִּהְיֶה נוֹשֶׁקֶת מִרְצֶפֶת מְאֻבֶּקֶת.

מִזְדַּקֵּף עַל בִּרְכָּיו בְּמִלְמוּל פְּסוּקִים

נוֹשֵׂא עַל מִצְחוֹ חוֹתַם אָבָק.

אוֹת הֶבֶל,

עוֹלָה לֹא הָעָלְתָה

רַק שְׁבוּעָה נָשָׂא כְּמִנְחָה,

שֶׁאֵין אֱלֹהִים מִלְּבַדּוֹ.

אֱלֹהַי,

נִמְלָא קִנְאָה.

—                               

עכו/ בניהו טבילה

עֶרֶב נִיסָן בְּעַכּוֹ. רֶסֶס

מֶלַח מִתְנַשֵּׂא בָּרוּחַ,

נוֹגֵשׂ בָּאֲבָנִים הַמְּתֻלָּאוֹת

עוֹפוֹת פּוֹרְחִים בָּאֲוִיר. בְּסִירָה מְהִירָה אִשָּׁה

צוֹעֶקֶת כִּכְרוּכְיָא

וַהֲלֹא אַחֲרֵינוּ הַגָּלִיל. יָפִים

אִילָנָיו הַזְּקֵנִים לְהוֹלִיד

מֹחִין חֲדָשִׁים

בָּרוּךְ תִּהְיֶה גָּלִיל!

שָׂדוֹת, שְׁרָצִים וּתְאֵנִים

צִפּוֹרִים עוֹתְמָנִיּוֹת בָּאוֹת

בֵּין הַזְּקִירִים בַּסִּמְטָאוֹת. בָּאוֹת

עוֹמְדוֹת וְהוֹלְכוֹת. קִירוֹת

הָעִיר וְעִדּוּיָן עוֹמְדִים

וּמְשַׁבְּרִים בַּמַּיִם

עֶרֶב נִיסָן בָּאַכְסַנְיָה. רַמְחַ"ל

עוֹלֶה מִן הַיָּם בְּסֻלָּמוֹ שֶׁיָּצַר,

מַטִּיף אֲהָבָיו.

הַמִּסְגָּדִים קוֹרְאִים

לִתְשׁוּבָה.

—                               

[אלוהים מריח מאיתנו] / שפי רוזנצויג

אֱלֹהִים מֵרִיחַ מֵאִתָּנוּ

בְּלֶנְד שֶׁל צַעֲקַת סְדוֹם

וְשַׁוְעַת מִצְרַיִם

הַטְּעָמִים שֶׁל חָבִיוֹת הַגָּלוּת

אֲרָזִים וָאֳרָנִים אֵירוֹפִּיִּים

צֵל אָפֵל

בַּמַּרְתְּפִים

עַכְשָׁו אִיָּר קֵיצִי יִשְׂרְאֵלִי

אֲנַחְנוּ מְבַעְבְּעִים קַלּוֹת

וַאֲפִלּוּ מְרַעַנְנִים בַּמִּרְפֶּסֶת

אֲבָל הַמִּשְׁקָעִים

עֲכוּרִים, כְּבֵדִים

צוֹעֲקִים

עַד הָאֱלֹהִים

—                               

אֲבָל אֲבָלִים/ יונה שפירא

הַמִּגְדָּל שֶׁכָּרִינוּ

רֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה

נִדָּף כְּנֹחַם אֱלֹהִים

הָאֲדָמָה, פּוֹרִיָּה

צָפָה עַל קְרוּם

אָנוּ זוֹרְעִים בָּהּ

מָשָׁל הָיִינוּ הַקּוֹצְרִים בְּרִנָּה

אָנוּ מוֹסִיפִים וּפוֹשְׁעִים לַחְלֹם עַל

עַמּוּד עָנָן בַּמִּדְבָּר הַחַם

אוֹ צַפִּיחִית שֶׁעֵינָהּ כַּבְּדֹלַח

גַּם לְאַחַר שֶׁרָאִינוּ אֶת

הַחַיִּים הַמְּהַלְּכִים

תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

מילים לָרבי / רות ארן    

אַבָּאִמָּא לִמְּדוּ אוֹתִי שֶׁכְּדַאי לַעֲשׂוֹת מָקוֹם

בָּעוֹלָםהַבָּא. בָּעוֹלָם הַזֶּה לֹא הָיָה

מָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לָשֶׁבֶת בְּגוּף רָפוּי

וְלִנְשֹׁם

(כָּכָה הָעוֹלָםהַבָּא הוּא מֶטֶר וָחֵצִי וּקְצָת עַד

קְצֵה אֶפְשָׁרוּיוֹת הַקִּיּוּם).

אֲנִי בַּת אַרְבַּע וָחֵצִי, בַּת שְׁמוֹנֶה, בַּת שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה

מִסְתַּכֶּלֶת בְּכַמָּה הָאוֹר גָּדוֹל

וְכַמָּה קְטַנִּים הַגַּפְרוּרִים.

וְכָל הַזְּמַן הָאוֹר יִקְרָא לִי לְהַבִּיט בּוֹ וַאֲנִי אֲנַסֶּה

לִשְׁמֹר גַּפְרוּרִים

וְלִדְאֹג

בַּלֵּילוֹת אֲנִי מְפַחֶדֶת לָקוּם. אֵיפֹה שֶׁאֵין תִּקְרָה

אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת הָרֶוַח

בֵּין הָעוֹלָמוֹת, בֵּין מָה

שֶׁיָּכֹלְנוּ לָדַעַת בְּיַחַד, לְמָה שֶׁחַיָּב בְּנִפְרָד.

בֵּין נְשִׁימוֹת אֲוִיר מֵהַחֶדֶר הַזֶּה,

לְנִסָּיוֹן מְחַרְחֵר לִנְשֹׁם מֵהָעוֹלָםהַבָּא.

אֲנִי בַּת אַרְבַּע וָחֵצִי

בַּת שְׁמוֹנֶה

בַּת שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה

 

חוֹשֶׁבֶת אוּלַי הִשְׁתַּמַּשְׁנוּ כְּבָר בְּכָל הַמֶּטֶר וָחֵצִי וּקְצָת

וְעַכְשָׁו, מָה

עַכְשָׁו

מָה

—                               

ליעלי/ רות ארן

אַתְּ זוֹכֶרֶת אֵיךְ הָיִינוּ יְלָדוֹת,

מִתּוֹךְ הַתְּשׁוּקָה לְסַפֵּר

בָּלַעְנוּ מִלִּים לֹא בְּשֵׁלוֹת

כְּמוֹ קְלִפּוֹת נְעוּלוֹת שֶׁל שְׁקֵדִים.

אַחַר כָּךְ הָיִיתִי עֲיֵפָה,

עֲיֵפָה

וְהֵן כָּאֲבוּ לִי בִּפְנִים.

אֵיךְ הָיוּ מְקוֹמוֹת קְטַנִּים לְהֵרָדֵם וּלְחַכּוֹת

וְכָל הֶמְשֵׁכֵי הַשִּׂיחוֹת הָיוּ סְבִיבֵנוּ

כְּמוֹ רֶשֶׁת גְּדוֹלָה לְבָנָה

מִמְּקוֹמוֹת רְחוֹקִים מְאוֹד, מִמְּקוֹמוֹת קְרוֹבִים מְאוֹד.

מַסְפִּיק כְּדֵי לְהִסְתַּנְוֵר,

לֹא מַסְפִּיק כְּדֵי

לְהִתְכַּסּוֹת.

בְּכָל בֹּקֶר הֶאֱמַנּוּ בְּבִיאַת

הַמָּשִׁיחַ שֶׁיָּבוֹא —

וַאֲנִי דִּמְיַנְתִּי אֵיךְ מִתּוֹךְ קְלִפּוֹת הַשָּׁקֵד פּוֹרֵץ יָרֹק,

מְכַסֶּה אֶת

כָּל הַצִּפּוּיִים, אֶת כָּל הַחֲלוּדָה,

הַיָּדַיִם שֶׁלָּנוּ אֲחוּזוֹת חָזָק חָזָק

וּבֵינֵיהֶן

פְּרָחִים.

—                                                                                        

[לבית שחלונותיו פתוחים לחושך]/ אשר גל

לַבַּיִת שֶׁחַלּוֹנוֹתָיו פְּתוּחִים לַחֹשֶׁךְ

יֵשׁ דֶּלֶת שֶׁעַל סִפָּהּ יָרֵחַ אוֹמֵר שִׁירָה.

בַּשְּׁבִיל אֶל הַבֻּסְתָּן כּוֹכָבִים מְטַפְטְפִים

פְּתוֹתֵי כֶּסֶף זַהֲרוּרֵי יָשְׁפֵה

חֲתוּלִים פּוֹרְטִים מְיֻחָמִים עַל מֵיתָר נִרְדָּם.

כְּמוֹ אָז אֲנִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה בָּאוֹר הַקָּלוּשׁ

צָמֵא כְּיֶלֶד, נֶעֱטָף צִדְפָּה.

—                               

[אבי סגר חלונות] / שגיא כהן

א.

אָבִי סָגַר חַלּוֹנוֹת.

מַחְשְׁבוֹתַי הָיוּ לוֹ רוּחַ.

עֵינָיו שָׁתְקוּ רְגָשׁוֹת.

פִּיו לֹא דִּבֵּר אִתִּי מֵעוֹלָם.

אַךְ זְרוֹעוֹתָיו בָּנוּ לִי אֲרוֹנוֹת,

אֶצְבְּעוֹתָיו הִתְקִינוּ מַדָּפִים,

וְהוּא הִתִּיר לִי לְאַפְסֵן בָּהֶם

אֶת סְפָרַי הָאֲחֵרִים.

וּבְיָדָיו הַטּוֹבוֹת הוֹסִיף עַמּוּדוֹת,

מִזְנוֹן מֵעֵץ מָלֵא.

שֻׁלְחָן

וּמִטּוֹת.

הַרְבֵּה מִטּוֹת.

שֶׁאוּכַל לַחְלֹם חֲלוֹמוֹת.

שֶׁכְּלָל לֹא רָצָה שֶׁאֶחְלֹם

כְּמוֹתָם

בַּיָּמִים

וּבַלֵּילוֹת.

ב.

הָיוּ לִי מוֹרִים,

בֶּנֶדִיקְטוּס הַשִּׁשָּׁה־עָשָׂר הָיָה פּוֹרֵק עֹל עַל יָדָם.

אָבִי לֹא הֵעִיר אוֹתִי לִתְפִלַּת הַבֹּקֶר מֵעוֹלָם,

הֶעֱדִיף אֶת הַנַּעַר שֶׁאִחֵר לְהַשְׁכִּים

עַל פְּנֵי משֶׁה רַבֵּנוּ לְמָשָׁל

אוֹ הָרַב עוֹבַדְיָה,

שֶׁעָמַד תַּחַת חֻפָּתוֹ,

שֶׁסְּפָרָיו הָיוּ לְקֹדֶשׁ בְּעֵינָיו

וְאִמְרוֹתָיו שְׁגוּרוֹת עַל לְשׁוֹנוֹ.

אָבִי כָּמַהּ אֶל הַנִּשְׂגָּב.

לִבּוֹ הָיָה לַקֹּדֶשׁ.

יָדָיו נִסְּרוּ קוֹרוֹת עֵץ.

זְרוֹעוֹתָיו הִתְקִינוּ אֲרוֹנוֹת.

וּמִי אָמַר שֶׁיּוֹסֵף הַנַּגָּר הָיָה אֲבִי־הָאֱלֹהִים?

הָיָה הָאֵל עַצְמוֹ. הִתְהַלֵּךְ בֵּין מַלְאָכִים וְהִתְקִין עוֹלָמוֹת.

וְהוּא אָהַב אוֹתִי, הַנַּגָּר הַזֶּה.

וְלֹא יָדַעְתִּי אָז

עַד כַּמָּה. הָלַכְתִּי רָחוֹק.

שַׁמְרָן גָּדוֹל הֲרֵי לֹא הָיִיתִי.

אֲבָל בְּשֶׁקֶט.

לִכְבוֹדוֹ

מָרַדְתִּי

תָּמִיד

בְּרֹאשׁ מֻרְכָּן.

—                               

סבא פינת שולחן סבתא/ לאה אוירבך

סַבָּא־אֶצְבָּעוֹת־מְחֻסְפָּסוֹת

בָּהֶן נִתֵּחַ מְנוֹעֵי מְטוֹסִים וְלָכַד נַחֲשֵׁי

מִדְבָּר בְּחוֹלוֹת בְּסִיס חֵיל הָאֲוִיר;

עוֹמֵד בְּמִטְבַּח הַבַּיִת בְּפַרְדֵּס־חַנָּה

(עוֹד מִזְּמַן שֶׁנִּרְקְמָה בַּאֲבַק דְּרָכִים)

בֵּין סִירִים רוֹחֲשִׁים, מוֹדֵד תַּבְלִינִים

מַרְכִּיב טְעָמִים אֲרֻכִּים, קוֹצֵץ חֲמִשִּׁים

שָׁנָה לַחֲלָקִים שָׁוִים; אֵדִים

מִתְלַפְּפִים סְבִיבוֹ, מְהַדְהֲדִים מִקַּצְווֹת

הַבַּיִת הָרֵיק.

סַבְתָּא־עֵינַיִם־רַכּוֹת

מִצְטַנֶּפֶת בְּפִנַּת הַשֻּׁלְחָן

הָעוֹלָם שֶׁלֹּא רָאֲתָה נִשְׁפָּךְ מֵחוּם עֵינֶיהָ

אֶל רוֹמַן בּוֹהֵק כְּרִיכָה, מְעַלְעֶלֶת

בְּדַפָּיו, מַקְפִּיצָה מִלִּים. בּוֹזֶקֶת

חַיִּים אֲחֵרִים

עַל שֻׁלְחַן עֵץ רָחָב.

כְּשֶׁיַּחְשִׁיךְ, יִטְעֲמוּ שְׁנֵיהֶם בִּשְׁתִיקָה אֶת הַתַּבְשִׁיל,

וְיַשְׁאִירוּ לְמָחָר.

—                               

עובדת זרה/ מרגלית טובי

סָבְתָא,

מָה תִּתְּנִי לִי אִם אֶתֵּן לָךְ אֶת כּוֹחִי?

זִכְרוֹנוֹת נִמְחָקִים וּבְכִי.

וּתְמוּרַת הַשָּׁנִים הַיָּפוֹת, מָה?

שְׁטָרוֹת בַּעֲרֵמָה.

וּתְמוּרַת הַשָּׁנִים שֶׁל יְלָדַי

הַגְּדֵלִים בִּלְעָדַי?

אִשּׁוּר חָתוּם מִמִּשְׂרַד הַהֲגִירָה

שֶׁאַתְּ מֻתֶּרֶת לִי, בִּתִּי הַזָּרָה.

וּתְמוּרַת הַמֶּרְחָק מִבַּיִת, מִנָּהָר וּמִיַּעַר?

אֶת מוֹתִי הַנִּצָּב מֵאֲחוֹרֵי הַשַּׁעַר

שיטיון/ לילך גליל

חָרִישׁ עָמֹק בְּעַצְמוֹתַי

בְּגֻלְגָּלְתִּי זוֹ שֶׁכּוֹלֵאת

אֶת סִפּוּרִי מָחָר אָקוּם

וְלֹא אֶהְיֶה עוֹד וְכָל מָה

שֶׁשֶּׁלִּי לֹא יִהְיֶה

שֶׁלִּי

חָרִישׁ עָמֹק אֶצְבְּעוֹתַי

כְּמַסְרְקוֹת בְּזִכְרוֹנִי

אוּלַי מָה שֶׁאֵינֶנִּי

נִלְפָּת לְמַעֲרֶה

רֹאשִׁי

אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לֹא

זוֹכֶרֶת לֹא מַגִּיעָה

אֶל הֱיוֹתִי

ידךְ/ משה קול

מֻטֶּלֶת עַל סָדִין אִיכִלוֹבִי עָיֵף

מְטֻטֶּלֶת נְטוּלַת הַכָּרָה

תַּחַת יָדִי, רָפָה

נָגוּעַ בְּקוֹר עוֹרֵךְ

לַחַשׁ אֶצְבָּעִי אֶל שֶׁתֶק גִּידֵךְ

אֶל שֶׁתֶת מַזְרְקֵי־דָּם תּוֹעִים

וְלֹא זְכוּרָה לִי מַגָּעָהּ

לֹא עַל לֶחְיִי הַלַּחָה

לֹא בְּטִלְטוּלֵי הַתַּלְתַּלִּים

עַל נַדְנֵדָה

וּמוֹנִיטוֹר נֶאֱמָן מְטַפְטֵף אֶת הַלַּיְלָה

אֶל הַסּוֹף

אַךְ עַד רֶדֶת בֹּקֶר

יָדֵךְ לִי מְסוּרָה,

אִמָּא

בתי/ רותם רסלר

דָּבָר לֹא יַסְגִּיר לָךְ אֶת יְגוֹנִי.

לֹא חִיּוּכִי שֶׁיָּאִיר אֶת פָּנַיִךְ הַיָּפוֹת עִם שַׁחַר

לֹא הָאֵדִים שֶׁיְּחַבְּקוּ אוֹתָךְ אֶל הַמִּטְבָּח

לֹא רַגְלַי הַמְּשֻׂכָּלוֹת עַל הַשָּׁטִיחַ לְצִדֵּךְ

לֹא צָהֳלוֹת הַנִּצָּחוֹן מִבֵּין הַכָּרִיּוֹת הַמֻּטָּלוֹת

לֹא אֶצְבְּעוֹתַי הַנָּעוֹת בְּשַׂעֲרוֹתַיִךְ

לֹא כַּפּוֹתֵינוּ הַשְּׁקוּעוֹת בַּחֵמָר

בְּשָׁעָה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מַתְחִילָה לְהִתְעַיֵּף,

יוֹצְרוֹת יַחַד כֵּלִים שְׁבִירִים.

רַק הָרֶוַח:

שַׁבְרִיר הַשְּׁנִיָּה הַנִּסְדָּק

בֵּין קְרִיאָתֵךְ: "אִמָּא" לִתְשׁוּבָתִי: "כֵּן".

וְאַתְּ תֵּדְעִי.

—                               

כשבני הקטן פותח את הפה/ חנן סבח טייכר       

יֵשׁ מִלָּה

אַחַת

לְכָל הַפֵּרוֹת

תּוּת זֶה              תֻּ

תַּפּוּחַ זֶה            תֻּ

תַּפּוּז זֶה             תֻּ

בָּנָנָה זֶה             תֻּ

אֲפַרְסֵק זֶה          תֻּ

שְׁזִיף זֶה             תֻּ

מִשְׁמֵשׁ זֶה          תֻּ

וְגַם אֲבַטִּיחַ זֶה    תֻּ

כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר      תֻּ

אֲנִי מֵבִיא לוֹ       תֻּ

וְאָז הוּא אוֹכֵל     תֻּ

אֶת כָּל הַתֻּ

 

¯

יֵשׁ מִלָּה אַחַת

לְכָל הָאֲנָשִׁים

אַבָּא זֶה בָּ

אִמָּא זֶה בָּ

סַבָּא זֶה בָּ

סָבְתָא זֶה בָּ

הָאִישׁ מִלְּמַעְלָה זֶה בָּ

הַשְּׁכֵנָה זֶה בָּ

הַמּוֹכֵר בַּחֲנוּת זֶה בָּ

הַקַּבְּצָן זֶה בָּ

כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר בָּ

אֲנִי בָּ

עַכְשָׁו וְתָמִיד

אֲנִי בָּ

 

¯

קַח זֶה קַ

גַּם תֵּן זֶה קַ

הַהֶבְדֵּל הוּא בִּתְנוּעַת כַּף הַיָּד

 

¯

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים

תַּחַת הָעֵץ

פְּרָחָיו כְּתֻמִּים

לִכְשֶׁיַּחְלֹף הַקַּיִץ יַחְלְפוּ הַפְּרָחִים

וְיַבְשִׁילוּ פֵּרוֹת

גַּם בְּנִי יַבְשִׁיל

וּמִלִּים רַבּוֹת כְּרִמּוֹן יַעֲלוּ עַל שְׂפָתָיו

וְרֹאשׁוֹ יִתְמַלֵּא פְּרָטִים פְּרָטִים

וְקַעֲרָתוֹ תִּתְמַלֵּא עֲסִיסִים

אֲדֻמִּים

וְלֹא יֹאכַל עוֹד מִפְּרִי עֵץ הַתֻּ

—                               

דין הורג/ אלי וילצ'יק

וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת…

וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת…

אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ וַיָּמֹת

רֹצֵחַ הוּא, מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ.

גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ.

(במדבר לה)

 

אִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וָמֵת —

מוֹת יוּמַת הָרוֹצֵחַ

אִם בְּמַחֲלָה הִכָּהוּ וָמֵת —

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא

אִם בְּאֶבֶן יָד הִכָּהוּ וָמֵת —

מוֹת יוּמַת הָרוֹצֵחַ

אִם בְּיִסּוּרִין הִכָּהוּ וָמֵת —

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם

אִם בִּכְלִי עֵץ יָד הִכָּהוּ וָמֵת —

מוֹת יוּמַת הָרוֹצֵחַ

 

 

אִם עוּל יָמִים הָיָה כְּשֶׁהִכָּהוּ וָמֵת —

וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל

אִם בִּכְלִי בַרְזֶל, בְּאֶבֶן יָד, בִּכְלִי עֵץ הִכָּהוּ וָמֵת

גּוֹאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרוֹצֵחַ

אִם בְּסַרְטָן, בְּמַכְאוֹבִים, כְּשֶׁהוּא עוּל יָמִים הִכָּהוּ וָמֵת

גּוֹאֵל הַדָּם יְבָרֵךְ — יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא

 

 

לזכר בני עֹז וילצ'יק שנפטר מסרטן לפני חמש וחצי שנים,

בטרם מלאו לו שש־עשרה שנים

אימה/ מרב קינן

א

כָּל עֲווֹנוֹת בִּדְבַר יְלָדִים מִשְׂתָּרְכִים

אֶל פִּתְחִי כְּנִיחוֹחַ נִצַּת פַּרְדֵּסֵי הַתַּפּוּז

וְשִׂיחֵי יַעֲרָה בַּשָּׁעוֹת הַפְּשׁוּטוֹת שֶׁבֵּינִי

וּבֵין בְּנִי וַאֲנִי מִתְעַנָּה, מִתְעַנָּה מְבַכָּה

עַל כֻּלָּם זֶה כֵּיצַד רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם

מִתְקַיְּמִים עֲווֹנוֹת בִּמְתִיקוּת שֶׁכָּזֹאת

ב

וְאֵיךְ שֶׁהֵן מְרַחֲפוֹת הַצִּפּוֹרִים עַל פְּנֵי

הֵיכַל רָקִיעַ כִּנְעָרוֹת נֶחְפָּזוֹת כְּבִתִּי אֲנִי

מְלַוָּה אוֹתָן בִּמְעוֹפָן אֶל שְׁעָרָיו שֶׁל הָאֹפֶק

שׁוֹעֲטוֹת וַאֲנִי עַל רְצִיף הַמִּרְפֶּסֶת בְּבֵיתִי

כָּל כָּךְ מְעַט אֲנִי יוֹדַעַת אוֹדוֹתָן

ג

עַלְמוֹת הַדְּבוֹרִים טוֹפְפוֹת בֵּין סְדִינָיו הַסְּגֻלִּים

שֶׁל שִׂיחַ הַלָּבֶנְדֶּר עִדַּן הִלּוּלַת הַחַמְסִין רַחֲשָׁן

כְּיַלְקוּט מַטְבְּעוֹת מְרַשְׁרֵשׁ אוּלָם מָה מִתְרַחֵשׁ

בִּנְבָכָיו שֶׁל הַשִּׂיחַ וּמִי מְלַחֵשׁ בֵּין קִירוֹת הַרְמוֹנוֹת

מִן הַתֶּבֶן פָּדִיתִי נְחֹשֶׁת בִּשְׁטַר לְבָנָה וּבֵינָהּ וּבֵינִי

הֵיכְלֵי אֲלֻמּוֹת צִפּוֹרִים טַל רִגְבֵי אֲדָמָה וּדְמָמָה

אַךְ הַשֶּׁקֶט עָמַד רַק לְרֶגַע אֶחָד שַׁאֲנָן וּמָעַד

ד

וּמָה נוֹתַר, מָה הוּא הַנּוֹתָר, קִיסוֹס מִתְפַּשֵּׁט

עַל פְּנֵי כֹּתֶל יָשָׁן אֲפַרְפַּר כְּאֵימָה הַנִּלְפֶּתֶת סְבִיב

גֶּזַע נִחָר וְזוֹעֶקֶת אֲנִי וְקוֹלִי לְאָזְנַי הוּא מֵיתָר

הַפּוֹרֵט יְגוֹנוֹ מִתְפַּתֵּל מִתְחַנֵּן אֶל עֻצְבַּת מַלְאֲכֵי

עֲנָנָה כִּי חָמְקוּ מִיָּדַי וְרָאִיתִי הֵן גַּם בְּרָקִיעַ צָלוּל

חֲבוּיָה סַכָּנָה

 

       

עדות / מרב קינן

הִלְבַּשְׁתִּי יַלְדָּתִי בְּשִׂמְלַת מוֹעֵד לָבָן לִפְנֵי

שֶׁהוּצְאָה לַהוֹרֵג וּסְרָטִים תּוֹאֲמִים בִּשְׂעָרָהּ

קָלַעְתִּי חָשַׁבְתִּי יָפָה תָּבוֹא בִּפְנֵיהֶם וְיַחְמְלוּהָ

הֵם פְּשָׁטוּהָ מִגּוּפָהּ וְהִשְׁלִיכוּהָ עֵירֻמָּה פְּזוּרַת

שֵׂעָר וְעוֹד רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהִשְׁלִיכוּ גַּם אוֹתִי רָאִיתִי

הַשִּׂמְלָה מְקֻפֶּלֶת לְמֵישָׁר וּבִנְיָר עָדִין אֲרָזוּהָ

וְכָרְכוּ בְּסֶרֶט תּוֹאֵם יָקָר בָּכִיתִי בִּתִּי תָּבוֹא

בִּפְנֵי הָאֱלֹהִים וְיִהְיֶה לָהּ קַר

—                               

גלויה מהקיבוץ/ נגה אשד

בַּמַּרְתְּפִים הָיָה חָשׁוּךְ וְקַר

וְאַף לְמַעְלָה מֵהֶם, כִּמְעַט עַד קְצוֹת הַלֵּב.

מִבַּחוּץ שֶׁמֶשׁ שַׁקְרָנִית חִמְּמָה אוֹתָנוּ —

גְּדֵלִים בַּר עַל כָּרֵי דֶּשֶׁא אֵינְסוֹפִיִּים.

פְּרָחִים שֶׁנֶּאֶלְצוּ לְהִפָּתַח טֶרֶם זְמַנָּם

נְעָרוֹת הוֹלְכוֹת עַל קֶרַח דַּק, מְנַסּוֹת לְאַזֵּן אֶת עַצְמָן, בֵּין חַיּוֹת טֶרֶף.

אֲחָדוֹת נִטְרְפוּ, אֲחָדוֹת נִצְּלוּ.

אֲחָדוֹת הִמְשִׁיכוּ לְהַחְזִיק פָּנִים שְׂמֵחוֹת

עַד שֶׁתַּם הַזְּמַן וּמֻתָּר הָיָה כְּבָר לְהִסָּדֵק.

נְעָרִים צְרוּבֵי שֶׁמֶשׁ, נוֹשְׂאִים עַל גַּבָּם מוֹרֶשֶׁת אָבוֹת כְּבֵדָה

מִצְוַת יֵהָרֵג וּבַל יַעֲבֹר.

שָׂמִים אֶת יָדָם בָּאֵשׁ בָּזֶה אַחַר זֶה.

אֶל מוּל עֵינֵי בְּנֵיהֶם הַמַּבִּיטוֹת עֲלֵיהֶם מִן הֶעָתִיד

דִּבַּרְנוּ מִלִּים שֶׁל אֲחֵרִים

מִלִּים קָשׁוֹת, דּוֹקְרוֹת

סִפַּרְנוּ בְּדִיחוֹת

צָחַקְנוּ מֵהֶן בְּקוֹל

פָּגַעְנוּ, נִפְגַּעְנוּ

הִסְתַּרְנוּ אֶת הַדִּמְעָה.

מֵאֲחוֹרֵי הַשִּׂיחִים הִסְתַּתְּרוּ תָּמִיד חַיִּים אֲחֵרִים

לֵב רַךְ

 

חֲלוֹמוֹת.

עוֹלָם שֶׁבַּחוּץ.

מַנְגִּינָה עֲדִינָה לָחֲשָׁה לָנוּ מִן הַשִּׂיחִים.

רַק בּוֹדְדִים הִצְלִיחוּ לִשְׁמֹעַ.

חָיִינוּ תָּמִיד עַל קְצוֹת הַלֵּב, נוֹגְעִים וְלֹא נוֹגְעִים

דָּלִינוּ פְּנִינִים מִמַּעַיְנוֹת הַמַּיִם הַחַיִּים

הֵטַחְנוּ אוֹתָם זֶה בְּפָנָיו שֶׁל זֶה

אֶת הַנּוֹתָרוֹת עָנַדְנוּ עַל צַוָּארֵנוּ לְרַאֲוָה.

עַל קַו הַגְּבוּל יָשַׁבְנוּ

לֹא עֵרִים וְלֹא יְשֵׁנִים

לֹא מִפַּעַם וְלֹא מֵעַכְשָׁו

מְחַכִּים לַזְּרִיחָה שֶׁתַּתְפִּיחַ אֶת הַלֶּחֶם

שֶׁתְּסַפֵּר אֶת סִפּוּרֵנוּ

שֶׁנִּכָּתֵב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים.

כְּבָר לֹא עָבָר וְעוֹד לֹא עָתִיד

הַהוֹוֶה הָיָה עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ.

הַחֲלוֹם וְשִׁבְרוֹ שִׁמְּשׁוּ בָּנוּ בְּעִרְבּוּבְיָה

וְלֹא יָדַעְנוּ.

הַגְּלוּיָה הִמְשִׁיכָה לְהִשָּׁלַח מֵחַדְרֵי הַדֹּאַר הַחוּמִים

בִּתְחִלָּתָהּ שֶׁל כָּל שָׁנָה

אֶל הָעוֹלָם שֶׁבַּחוּץ

הַגַּעְגּוּעַ סִמֵּן לָנוּ אֶת הַשְּׁבִילִים,

טָמַן רָעָב בְּבִטְנֵנוּ

יָצַרְנוּ מִמֶּנּוּ יְצִירוֹת פְּלָאִים.

מִפִּסּוֹת הַחֲלוֹם שֶׁרָקַמְנוּ

הִשְׁאַרְנוּ לָנוּ סִימָנֵי דֶּרֶךְ

שֶׁנּוּכַל לָשׁוּב הַבַּיְתָה

כְּשֶׁיִּתַּם הַזְּמַן.

—                               

הִנה כבר כמעט עולה האור/ נגה אשד

זְנַב זְרִיחָה מַתְחִיל לִמְחֹק בִּי רִשּׁוּמֵי הַלַּיְלָה

עוֹד כֻּלָּם יְשֵׁנִים וְזֶה רֶגַע נָדִיר שֶׁל טֶרֶם עוֹלָם.

בַּלַּיְלָה הִתְגַּלָּה זָהָב בְּמִכְרוֹתַי

אַךְ לֹא הָיָה שָׁם אִישׁ מִלְּבַדִּי לֶאֱסֹף אוֹתוֹ,

יָדַי קְטַנּוֹת, וְהוּא נוֹזֵל.

אֲנִי קוֹרֵאת לְךָ מִתּוֹךְ חֲלוֹם, לָבוֹא אֵלַי, אֶל הָעֵרוּת

אֵשׁ אֵשׁ אֲנִי צוֹעֶקֶת לְךָ

וְאַתָּה מַבִּיט בִּי בְּאוֹתָן עֵינֵי נָהָר שֶׁלְּךָ

שֶׁהַכֹּל חוֹלֵף בָּהֶן.

קֹדֶשׁ קֹדֶשׁ אֲנִי צוֹעֶקֶת

אַתָּה מַבִּיט בִּי וּמְעַפְעֵף

בֵּין עַפְעַפֶּיךָ חוֹל

מִי יֶאֱסֹף מִמֶּנִּי רְסִיסֵי זָהָב,

פַּרְפָּרִים שֶׁהִשִּׁיקוּ כָּנָף עֲדִינָה מְאוֹד

וְנֶעֶלְמוּ בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁכְּבָר עַז

שֶׁכְּבָר יוֹם.

 

—                               

התבגרות/ עדי קוגלר     

פְּרָחִים אַלִּימִים פּוֹעֲרִים לִי אֶת בֵּית הֶחָזֶה

מִתְכַּוְּנִים לְהָפֵר אֶת הַשְּׁמָמָה

בִּרְצִינוּת

אִמָּא שׁוֹאֶלֶת

מָה חָשַׁבְתְּ שֶׁיִּקְרֶה

אלוהים באשר אינו/ שבתאי מג'ר

אֱלֹהִים לֹא רָאָה אִישׁ בְּעֵינָיו

אֱלֹהִים לֹא נָתַן אֶת שְׁמוֹ.

אֱלֹהִים בְּשֵׁם הַתְּבוּנָה, בְּקִרְבּוֹ בְּקִרְבֵּנוּ,

מַעֲשָׂיו אֶחָד לְאֶחָד, עַד לָעֵשֶׂב הַקָּטָן,

בְּחֹסֶר מַעֲשֶׂה מֻחְלָט, מִחוּץ לְכָל דֵּעָה.

רַעַם הֲגִיגָיו שׁוֹלֵט, אֵין לוֹ אֶלָּא חֲרָטָה

עַל אִי־קִיּוּמוֹ הַנּוֹדָע.

אֱלֹהִים בַּסְּפָרִים. אֱלֹהִים בְּשִׂפְתֵי מְעֻנִּים.

אֱלֹהִים מַעֲשֵׂי בְּרֵאשִׁית, חֲדָשׁוֹת לַבְּקָרִים

הוֹוֶה בְּאֵינוֹ. הוּא וּבִלְתּוֹ.

מֵרֶגַע לְרֶגַע אַכְזָב וְתָכוּף. אֱלֹהִים

יוֹצֵא מִכֵּלָיו. נִגְזָר עָלָיו צֹאנוֹ

לִהְיוֹת נֶאֱמָן לְאִי־קִיוּמוֹ. לֵב, נְשָׁמָה,

דָּם וְאֵשׁ. פֹּעַל פְּחָדֵינוּ,

אֶחָד אֶחָד בְּהִמָּנַע, חֲלוֹמוֹת וּזְרִיחוֹת

מִשַּׁחַר חַיֵּינוּ עַד אֵימַת חִדָּלוֹן.

שְׁמוֹ עֵדוּת לְאִי־יְכֹלֶת נִשְׂגֶּבֶת

לְחַבֵּק, וְלִחְיוֹת.

—                               

רקדנית בטן/ שרי אפיק צוויג

פַּעַם כְּשֶׁהָיִיתִי קְטַנָּה

בָּלַעְתִּי רַקְדָנִית בֶּטֶן עֲרָבִיָּה.

הִיא הָיְתָה מְנַעְנַעַת בִּי

אֶת יְרֵכֶיהָ

וּמַקְפִּיצָה אֶת שָׁדֶיהָ

וַאֲנִי — הָיִיתִי מְכַסָּה אֶת גּוּפִי

בַּחֲצָאִית פְּלִיסֶה כְּחֻלָּה

וְחֻלְצָה וְרֻדָּה

מְגַדֶּלֶת שַׁרְווּלִים

וְגַרְבַּיִם עָבוֹת

שֶׁל בֵּית יַעֲקֹב הַיָּשָׁן

וּשְׁתֵּי צַמּוֹת הָיוּ מְסַלְסְלוֹת בִּי

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ

ה' אֶחָד

—                               

[אני אאחוז בקצות הדברים] / אודליה גולדמן

אֲנִי אֶאֱחֹז בִּקְצוֹת הַדְּבָרִים

מִבִּפְנִים

וְאֶמְשֹׁךְ, כְּמוֹ בְּכִסּוּי שְׂמִיכָה

עַד שֶׁיִּתְהַפְּכוּ

וְנִקּוּד הַכְּאֵב שֶׁל הַכּוֹכָבִים יִתְחַלֵּף

בַּדַּף הֶחָדָשׁ שֶׁל הַבֹּקֶר.

כָּכָה אוּכַל לְהִתְכַּסּוֹת

בַּדְּבָרִים שֶׁקָּרוּ

בְּלִי פַּחַד.

—                               

טראומה/ שירה צרי

סַכִּין שֶׁנִּנְעֲצָה בִּי פַּעַם,

הִשְׁרִישָׁה בְּתוֹכִי כְּמוֹ עֵץ.

הַלַּהַב הוֹצִיא שָׁרָשִׁים שְׁחֹרִים

וְהֶעֱמִיק אֶת אֲחִיזָתוֹ בְּחָזִי,

מִתּוֹךְ הַיָּדִית עָלוּ וּבָאוּ עֲנָפִים וְעָלִים —

עַד שֶׁנִּרְאֶה הָיָה שֶׁלֹּא הָיְתָה פֹּה סַכִּין מֵעוֹלָם,

כָּךְ חָשַׁבְתִּי גַּם אֲנִי.

אַךְ בְּרֶגַע שֶׁל תְּנוּעָה חַדָּה, לֹא זְהִירָה

הִרְגַּשְׁתִּי שׁוּב אֶת הַלַּהַב הַחַד —

שֶׁמַּזְכִּיר לִי.

 

תופי הפרא/ שחף ארז    

הָבִיאוּ לְפָנַי תֻּפֵּי הַפֶּרֶא וּפַרְווֹת דֻּבִּים.

הַאֲזִינוּ מֶרְחַקִּים לִרְקִיעוֹת תְּחִיַּת הַחַיִּים.

יָשַׁבְתִּי דַּי. כָּעֵת הוֹלֵם הַזְּמַן. כָּל כֹּבֶד

מִשְׁקָלִי פּוֹרֵץ אֶת דֶּלֶת הַחַדְרוֹן.

פִּצְפּוּץ שַׁלְשְׁלָאוֹת בּוּשָׁה, לְפָנַי עַמּוּד

הַדָּם. עוּר הַשּׁוֹכֵן בְּבֶטֶן הַחַיָּה.

עוּר הַשּׁוֹכֵן עָמֹק

בְּבֶטֶן הַחַיָּה.

רִקּוּד יָתוֹם.

רִקּוּד פְּרָאִים.

אֲנִי.

[להביט אל תוכנו]/ שמחה רודיק

לְהַבִּיט אֶל תּוֹכֵנוּ

לֹא כְּקַרְנֵי רֶנְטְגֶּן הַחוֹדְרוֹת עַד הָעֶצֶם

לֹא כְּנִתּוּחַ פּוֹתֵחַ לֵב בְּיָדַיִם חֲשׂוּפוֹת

אֶלָּא

כִּקְרִיאָה בְּמַגְדִיר צְמָחִים:

הַשֹּׁרֶשׁ, הָעוֹרְקִים הַדַּקִּים, סִימָנֵי הַהֶכֵּר

תְּנָאֵי הַגִּדּוּל וְאֵזוֹר הַמִּחְיָה

מִבְּלִי לְהִתְיַמֵּר לְהָבִין

רַק לְהִתְחַקּוֹת בְּסַקְרָנוּת אַחַר הַתְּנוּעָה הַמְּאַפְשֶׁרֶת הִשָּׂרְדוּת

רַק לְהִתְפַּעֵם מֵהַיֹּפִי הַחַי

רַק לִלְמֹד שֵׁם

לַסָּמוּי מִן הָעַיִן

סוף סוף אני מדברת/ דניאל פרלמוטר    

יוֹם אֶחָד אַתָּה תַּחְלִיט לָלֶכֶת

וַאֲנִי סוֹף סוֹף אֶהְיֶה לִמְדַבֶּרֶת.

יִקַּח לִי זְמַן לְהָבִין שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה:

בַּהַתְחָלָה אֶחְשֹׁב לְהֵחָנֵק.

לֹא אֶתְלֶה אֶת חֶבֶל הַתְּלִיָּה, לֹא,

רַק אַרְגִּישׁ אֶת עָצְמָתוֹ בֵּין כַּפּוֹת יָדַי הָאֲשֵׁמוֹת.

אַחַר כָּךְ עוֹרְבִים

יַעֲלוּ לְפֶתַע מִן הָעֲנָפִים

וְיַבְהִילוּ אֶת נִשְׁמָתִי לְהִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶם,

אַךְ כְּשֶׁאֵרָגַע קִמְעָה אֶרְאֶה אֶת הֶעָלִים הַיְּרֻקִּים,

וְ"אֵין כְּמוֹ גִּנַּת פֶּרֶא יְרֻקָּה לְהַעֲבִיר בְּלִבָּהּ אֶת הַחַיִּים", אָמְרָה לִי אִמָּא.

לָכֵן, אֶת הַחֶבֶל אֶהֱפֹךְ לְסֶרֶט אָדֹם־לָבָן־אָדֹם

וַאֲסַמֵּן בְּעִגּוּל אֶת זִירַת הָרֶצַח שֶׁרָצַחְתָּ בִּי,

וְלֹא אָמוּשׁ מִמֶּנּוּ וּמֵהָעֵץ הַזֶּה, נְוֵה מִדְבָּר שֶׁלִּי,

שֶׁבֵּינְתַיִם נָתַן לִי (וּלְאִמִּי) אֶת רֶגֶשׁ הַהִסְתַּכְּלוּת בִּלְבַד.

מְאֻחָר יוֹתֵר הָעֵינַיִם הַמַּבִּיטוֹת בַּצַּמֶּרֶת

יַעֲשׂוּ לִי כּוֹאֵב וְקָשֶׁה בַּצַּוָּאר וּבְצַוַּאר הָרֶחֶם,

וְאַגַּב הִתְמַתְּחוּת וְלִטּוּף שֶׁל חֶסֶד אֶזָּכֵר בִּגְרוֹנִי הַיָּבֵשׁ שֶׁבִּקֵּשׁ.

יוֹם אֶחָד אַתָּה תַּחְלִיט לָלֶכֶת

וַאֲנִי אוּכַל סוֹף סוֹף

אַתָּה בַּשַּׁלֶּכֶת

וַאֲנִי בְּשֶׁלִּי

סוֹף כָּל סוֹף

תְּחִלָּה הַשְּׂפָתַיִם הַמְּלֵאוֹת יִפָּתְחוּ

וְהַלָּשׁוֹן שֶׁתָּחוּשׁ אֶת הָרוּחַ

וּמֵהַגָּרוֹן יְנַגְּנוּ הַמֵּיתָרִים

מָטָר

—                               

[אני בורח מפני השלום] / ראובי קומר

אֲנִי בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם    יָשֵׁן בְּשִׁנֵּי סֶלַע    יַעַבְרוּ הָרִים רַבִּים מֵעַל רֹאשִׁי

כֻּלָּם מְקִיצִים     כֻּלָּם קָמִים     כֻּלָּם עוֹנִים     כֻּלָּם שׁוֹתִים שׁוֹט כְּבוֹדְךָ שׁוֹט נָקִי

מִתֵּבַת הַמִּזְמוֹר עוֹלֶה מֶלֶךְ אָסוּר

וּמִסּוֹף הָעוֹלָם נִשְׁמָע הֵד הוֹשִׁיעַ      לָצֵאת מֵהַנְּקִיק

לְגַלְגֵּל בַּלֶּחִי וּלְהַכּוֹת     לִשְׁבֹּר שִׁנַּיִם וְעַמּוּדֵי     שֶׁיֵּשׁ שֶׁהֵם לְשֵׁם שָׁמַיִם

יַעַבְרוּ עֲנָנִים מֵעַל קוֹלֵנוּ   יִמָּלְאוּ אַבְנֵי צַר־לִי־הַמָּקוֹם

לְבָרֵךְ אֶת לִבְבוֹת עַמְּךָ בְּשָׁלוֹם

 

—                               

ויטגנשטיין, חביבה ואני/ בינה סבג פינקלשטיין

מתוך מחזור השירים "שיירת הר הצופים"

וִיטְגֶנְשְׁטֵין לִמֵּד אוֹתִי לְכַוֵּן לְאַט

וִיטְגֶנְשְׁטֵין עָצַר לִי אֶת הָרַכָּבוֹת

בָּרֹאשׁ,

וִיטְגֶנְשְׁטֵין הוֹרָה:

הִתְבּוֹנְנִי בַּחֲתוּלָה, בְּעֵת שֶׁהִיא

מִתְגַּנֶּבֶת

לְעֵבֶר הַצִּפּוֹר

זֶהוּ בִּטּוּי טִבְעִי לְכַוָנָה

לִהְיוֹת דָּרוּךְ בְּשֶׁקֶט, מֵאָחוֹר

לָתֵת לַמִּלִּים לַעֲבֹר

לְנַקֵּר, כְּמוֹ בַּסַּךְ

לִסְפֹּר אֶת הַלָּבָן בֵּין הַשָּׁחֹר

לְהִתְעַכֵּב עַל הַהִתְבּוֹנְנוּת

בְּעַצְמֵךְ, בְּתוֹכֵךְ, לֹא לִסְגֹּר

אֶת הַהֲבָנָה אֶת הַתְּפִיסָה אֶת הַתְּחוּשָׁה

בְּתוֹךְ הָעוֹר

מוֹרָתִי חֲבִיבָה לִמְּדָה אוֹתִי לְכַוֵּן מִלְּמַטָּה, מֵהַצַּד

מוֹרָתִי חֲבִיבָה לִמְּדָה לְכַוֵּן מֵהָרְחוֹב

מִקָּרוֹב,

 

מוֹרָתִי חֲבִיבָה הוֹרְתָה:

הִתְבּוֹנְנִי בַּחֲתוּלָה, בְּעֵת שֶׁהִיא

כְּמֵהָה לְקַעֲרַת מַיִם

בְּיוֹם שָׁרָב

לִרְגָעִים דַּקִּים מְאוֹד כָּמוֹנוּ כְּגוּרִים בִּפְנֵי הָאֱלֹהִים

הַכֵּלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה הֵם שְׁבִירִים, אַוְרִירִיִּים

אֲנָשִׁים צוֹעֲדִים בַּשּׁוּק כְּבֵדִים, עֲרִירִיִּים

בַּפֵּרִיפֶרְיָה יֵשׁ כְּבִישׁ וְאָז חוֹל

וְשָׁמַיִם אַפְרוּרִיִּים, סַגְרִירִיִּים

כְּדֵי לִמְצֹא מוֹלֶדֶת יֵשׁ לָלֶכֶת בַּגּוֹלָה

כְּדֵי לִמְצֹא אָדָם יֵשׁ לִדְרֹשׁ בַּחֲתוּלָה

כְּדֵי לִמְצֹא חַיִּים אֵין לֶאֱטֹם אָזְנַיִם

מֵהֲמוּלָה

גַּם אֵין מָשִׁיחַ מִבְּתוּלָה

הַכְּאֵב לִמֵּד אוֹתִי לְכַוֵּן חָזָק

הַכְּאֵב לִמֵּד לִלְחֹץ קְלִידִים וּלְשַׁחְרֵר מַחֲנָק

הַכְּאֵב הוֹרָה:

הִתְבּוֹנְנִי בַּחֲתוּלָה, בְּעֵת שֶׁהִיא

שְׂרוּעָה עַל הַכְּבִישׁ

וְאֵין מְאַסֵּף

אֵין לָךְ שְׁעַת רַחֲמִים גְּדוֹלָה מִזּוֹ

גַּם אֵין לִי כְּבָר יְכֹלֶת לִנְשֹׁם

מַעֲבִירָה דַּפִּים בְּסֵפֶר תְּהִלִּים וּמְמַלְמֶלֶת

אֲנִי אֶסְתַּדֵּר אֲנִי אֶסְחֹב הַכֹּל

אֲנִי מְסֻגֶּלֶת

בְּבַקָּשָׁה תֵּן לִי בְּבַקָּשָׁה תֵּן לִי בְּבַקָּשָׁה

נִדְחָק עָלַי הָעוֹלָם אֲנִי מֻטֶּלֶת, מְקַלֶּלֶת

בָּאתִי עַד לְכָאן וְלֹא יְכוֹלָה

וְלֹא רוֹצָה לָזוּז בְּלִי   ֶ  ֶ

אַתָּה שׁוֹמֵעַ תִּפְקֹד אוֹתִי

תִּפְקֹד אוֹתִי

תִּפְקֹד

אוֹתִי

—                               

היכל קן צפור/ שורי חזן 

וּבְיוֹם חֹרֶף אֶחָד

הָיִיתִי מִתְפַּלֵּל תַּחַת אִילָן שֶׁנָּשְׁרוּ כָּל עָלָיו.

וְהִבַּטְתִּי מַעְלָה וְרָאִיתִי קַן צִפּוֹר בֵּין עֲנָפָיו,

וּבִקַּשְׁתִּי לְרַפֵּד תְּפִלּוֹתַי.

וּמִלְמַלְתִּי מוֹדִים,

וְעַל הַכֹּל הִזְכַּרְתִּי שְׁמֶךָ,

וּמִבֵּין הָעֲנָנִים יָצְאָה שֶׁמֶשׁ

וְהִגִּיעוּ אֵלַי רַחֲמֶיךָ.

—                               

[ועכשיו, כשהצעקה נוטה על צידה]/ שירי פריזנט פסל

עַכְשָׁו, כְּשֶׁהַזְּמַן נוֹטֶה עַל צִדּוֹ

הֵיכָן הַצְּעָקָה שֶׁתַּחְלִיף אֶת כִּוּוּנֵי הָאוֹר

(מתוך מחזור השירים
"מותרת לכל רוח", דנה אמיר)

וְעַכְשָׁו, כְּשֶׁהַצְּעָקָה נוֹטָה עַל צִדָּהּ

נִמְזֶגֶת אֶל אֲפַרְכֶּסֶת רוּחוֹת

הַזְּמַן שָׁב לְהִפָּרֵט כְּדֹפֶק

הַגֶּשֶׁם נִפְרָט לְטִפּוֹתָיו

הָאוֹר לְאוֹר

לְאַט

אִישׁוֹן מִתְרוֹצֵץ

נֶאֱסָף אֶל אֲרֻבָּתוֹ

מַחְשָׁבוֹת אֶל קַרְקַע שָׂפָה

בִּעוּתִים אֶל מִצְנֶפֶת חֲלוֹמוֹת

חַיִּים עוֹנִים מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת: הִכָּנְסִי

—                              

כשמשיח תבוא / אבישג עמית שפירא                                       

הִיא תִּמְשַׁח בִּלְטִיפָה מְצָחִים קְפוּצִים

רוּחַ הַשֵּׁם הִיא תַּרְקִיד לְפָנֵינוּ. נָבוֹא

בְּסוֹד תַּלְתַּלִּים קוֹפְצִים, בְּחֶסֶד אַגָּן מִסְתַּחְרֵר

לְהָשִׁיב אֶת נַפְשֵׁנוּ מָשִׁיחַ תָּבוֹא, לְהַרְטִיט מֵיתָרִים חֲבוּיִים שֶׁל אוֹר הַטּוֹב

כְּשֶׁמָּשִׁיחַ תָּבוֹא הִיא

תִּצְחַק

צְחוֹק מִתְרוֹנֵן בְּלִי קָצֶה, הַמֶּרְחָק יִתְקַצֵּר

שַׁעֲרֵי צְחוֹק יִפָּתְחוּ וְלֹא נִשְׁמַע דָּבָר מֵרֹב

שֶׁאָזְנֵינוּ יִמָּלְאוּ כְּנָפַיִם כְּנָפַיִם. עַל פְּנֵי תֵּבֵל יִמְתְּקוּ הַקְּמָטִים,

עַל בִּטְנָהּ הֲרַת הָעוֹלָם יְרַצְּדוּ סִימָנֵי מְתִיחָה,

עוֹדְפֵי עוֹר רְפוּיִים יִצְחֲקוּ, תְּהוֹם רַבָּה תִּרְעַד מִצְּחוֹק.

מָשִׁיחַ תַּבְעִיר בְּשֵׂיבָה לְהַכְסִיף כִּסּוּפִים, בְּעוֹרְבֵי שְׂעָרִי הֵן מִכְּבָר פַּסֵּי כֶּסֶף רַצִּים,

לְחַבֵּק נְפוּלִים הִיא תָּבוֹא

יָדֵינוּ כֻּלָּן יֻכְתְּמוּ

בְּתוּתֵי הַשָּׂדֶה,

הַמַּר יִתְקַלֵּף אֶל הַמֹּר, הֶעָיֵף לְמָעוֹף

מָשִׁיחַ זְקֵנָה שֶׁכָּמוֹהָ, יוֹדַעַת מָה טוֹב

נִטְוֶה זָהָב מִן הַקַּשׁ

מִלִּים שֶׁטִּוַּחְנוּ בְּלַהַט כְּחֵץ מְנַקֵּב נָלוּשׁ מֵחָדָשׁ

וּמָה שֶׁאַכְזָר יִתְיַתֵּם

אָטוּם יִפָּתַח לְהַטְבִּיעַ בְּאוֹר וּפָרוּץ יֵאָטֵם

לַחְפֹּר מְחִלָּה לְקָרֵב

כָּל מָה שֶׁהִגְבִּיהַּ בֵּינֵינוּ מְבֻצָּר כִּכְאֵב

וַאֲדָמָה כְּבוּשָׁה תִּפְעַם בְּפִתְאוֹם רַכָּה,

מַצְמִיחָה וּתְחוּחָה

כְּשֶׁתָּבוֹאִי מָשִׁיחַ

תְּכַתְּתִי נְשָׁקִים לִנְשִׁיקָה

 

 


מ
ה

הֵרָשְׁמוּ לְקַבָּלַת אִגֶּרֶת מֵידָע מִמַּשִּׁיב הָרוּחַ

(ניוזלטר בלעז)