לוגו כתב העת משיב הרוח לשירה יהודית ישראלית
עטיפה - מזמור יט

גיליון פ"ו – מזמור י"ט

 25.00 55.00

להקשיב לקול העובר בעולם,
לדובב את הסוד

משורר תהילים במזמור י״ט כתב את הבלתי ייאמן:

הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵ־ל   וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ

יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר   וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת

אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים   בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם

ההתבוננות במוכּר־לכאורה מאפשרת לנו לשמוע את הבריאה מדובבת את עצמה. כאילו השמים מספרים על עצמם, והלילה מדבר עם היום. כל זה קורה בלא קול, בלא אומר ודברים.

כמו כל משורר טוב מלמד אותנו דוד המלך אמת חשובה על נס הולדת השיר: המבט והקשב לסובב אותנו מאפשרים גילוי של סוד.

פעמים רבות אנו נשאלים: איך אפשר ללמד לכתוב שירה, מה זו “כיתת שירה“?

ובאמת אין לשאלות הללו תשובה פשוטה אחת. אבל מתוך מזמור י“ט, כמו ממזמורים רבים אחרים בתהילים, אנחנו יכולים להתחיל לסגל לעצמנו את הערוץ הזה. שירה היא דברים רבים, אבל אולי, בראש ובראשונה, שירה היא קול נסתר.

ארבעה־עשר כותבות וכותבים מכל גוני הקשת הישראלית, בני כמה דורות, התאספו ובאו למזמור י“ט שלנו, המחזור ה־19 לכיתת השירה של משיב הרוח. בראשית תשפ“ב היתה עדיין בעולם, כבדה ומעיקה, שמיכת מגפת הקורונה שהמשיכה להדאיג וגם להפיל חללים. ובמהלך השנה, בעת האביב, פרצה מלחמה מבעיתה במזרח אירופה וגם המצב בארץ היה מדמם ומתוח.

שמונת מפגשי הכתיבה, הקריאה, הלימוד וההשראה שלנו, כל אחד על פני יום שלם, בירושלים, היו כהתכנסות כמעט עובּרית למול כל אלה; אבל תוך קשב דק ועירני גם למה שקורה בחוץ. ניסינו להעניק כלים וסודות להיות פקוחים אל עצמנו ואל העולם, ובאופן מיוחד אלו לאלו, בתוך הכיתה. ההפריה ההדדית שנוצרה למן הרגעים הראשונים ממלאת אותנו, מנחי הכיתה, בפליאה ובהכרת הטוב. ההתמסרות והקשב המיוחד שראינו והרעוּת שהתגבשה לאורך השנה היו שיעור חשוב גם עבורנו. מתלמידינו ומתלמידותינו – יותר מכולם.

יחד קיווינו והתפללנו, כמו במזמור י“ט בתהילים שליווה אותנו, שהשירה החדשה שתיכתב ותיערך תזכה להיות כפי שמשבח דוד את תורת ה' ומצוותיו:

 

תּוֹרַת ה׳ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ   עֵדוּת ה׳ נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי

פִּקּוּדֵי ה׳ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב   מִצְוַת ה׳ בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם

יִרְאַת ה׳ טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד   מִשְׁפְּטֵי ה׳ אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו

הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב   וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים

שירה יכולה להיות מזור וגאולה, משמחת ומלאת צדק, ולפעמים־לפעמים, אם זוכים, אפילו “טהורה“, אפילו “עומדת לעד“. אבל לשירה נדרשים גם עבודה רבה, עמל ויגיעה, רצינות ואחריות, ברירת טוב מרע, עיקר מִטפל, זהירות ושמירה. ולכן גם יש להתפלל עליה:

גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם   בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב

שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין   מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי

גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ, אַל יִמְשְׁלוּ בִי   אָז אֵיתָם

וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב

עכשיו, כשחלק מפירות הכיתה ערוכים ומונחים לפנינו, אנחנו יכולים לקוות ולהמשיך לייחל, גם כלפי השירות הבאות שבוודאי עוד נזכה להן מן הבוגרות והבוגרים של מזמור י“ט:

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ

ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי

בַּכֹּל ואליעז

ערב ראש השנה תשפ“ג

אולי תתעניינו גם:

 25.00 55.00
 25.00 55.00
 40.00 55.00
 25.00 55.00
מ
ה

הֵרָשְׁמוּ לְקַבָּלַת אִגֶּרֶת מֵידָע מִמַּשִּׁיב הָרוּחַ

(ניוזלטר בלעז)