דּוֹרְכִים עַל אֲדָמָה מִיתִית

ההר והעלייה לרגל אליו הם מרחבי ההשתוקקות המיתולוגיים – הם מסמלים את הִתעלות האדם והתרוממותו אל גבהים רוחניים. ההר בשפה ובתרבות העברית עשוי שתי קומות: ההר הפיזי, על אדמתו וטרשיו, וההר המיתולוגי־רוחני, שמכיל רובדי תודעה ורובדי לשון – ההר כעוגן של המיתי והנשגב. כיצד מחזיקים את המתח הזה במרחב ובשפה?