skip to Main Content

גיליון ל"ב – כיתת שירה
[מזמור ז']

25.0055.00

Clear selection
מק"ט: אין מידע קטגוריות: ,

תיאור

גיליון ל"ב – כיתת שירה [מזמור ז']

שער גיליון לב

סדר השירים

בתאל קולמן
חפצים / מחתרת ברקיע / פיוס / שירים שבין יאוש לתקווה

אלישע נעם קאהן
לגור בטבע / [אמא ממציאה סיפורים מזיכרון הקולקטיבי] / [בעצב כי פנה יום] / [בבואך לבאר מחוללת]

יפעת הרסט
[למד אותי בחירת הגחלים] / [אנחנו באים בימים] / [ממעמקים] / ניגוח / [בין שתי אותיות] / [פחד החומרים הגולמיים]

אלנתן מיה
[רווה אותי] / אנא בכח / אמריליוס / רוח

אמה שם-בה אילון
ויקרא האדם שמות / תהא נשמתי צרורה בצרור החיים / אתה סתר לי / צעד מתוך השקט הלאה

תהילה גריזים
[היא כבר לא חותכת אותו] / [נשים מעניקות זו לזו] / [כשראיתי באשמורת] / [לילה ירושלמי]

צופיה הרבנד
אינטליגנציות מרובות / לחישות / [שלום. כאן אגודת האנשים] / [ציידי מילים מסתובבים בעיר]

יסכה כנרת בדיחי
ברזיה / [סוף קיץ בואכה אלול] / כוּל כלב

יונתן עמרני
יום / לכל חסרי הבית / יונתי

שרון לרמן
[לא רוצה לוותר לך] / ["נעשה ילד" אתם אומרים] / [עוד שתי דקות צפירה] / [קטן אמונה שכמוך]

מרב מדינה
קרנן טבוע / בראשית היה הדבר / בבית החולים למצורעים / בואי הרוח

שיחה עם זלי גורביץ', אמה שם-בה אילון
"השירה במיטבה היא שירה שבאה"

צופיה הרבנד, צילומים
אמה שם-בה אילון, ציורים
יונתן עמרני, צילומים

סתיו תשע"א

כיתת שירה [מזמור ז']

עורכים: יורם ניסינוביץ ושמעון פוגל
אמנים מלווים: רפי קפלן, בית 'מעלה'

אחד ממקורות המשיכה אל השירה הוא המתח המתמיד בין המיקוד, התמציתיות והדיוק לבין האפשרויות האינסופיות שנותרות מחוץ למלים. מבחינה זו, כיתת שירה היא מעין צורה חברתית של שירה: התהליך גופו הִנו של צמצום, עריכה והערות אך מחוץ לגבולותיה של סדנה, השירה נותרת אינסופית.

יחד עם זאת, הרעיון כי קבוצת אנשים נפגשת לכתוב, לקרוא ולהעיר ומתוך כך צומחת שירה, נראה מוזר. כיצד אמורים החברה, המקום וההנחיה להוליד את השירה? האם אין השירה נובטת מתוך המשורר לבדו, כחוויה מובהקת של אינדיבידואל? האם עלינו לזנוח את התמונה של משורר הספון לבדו בעליית גג, פניו החיוורים מעידים על נפש קרועה? גם אם נוותר (בשמחה) על הדימוי הזה, עדיין קשה להבין כיצד 'סדנה', 'כיתה' ו'קבוצה' עשויות להיות מצע לשירה טובה.

המפגש עם השירים שבגיליון זה יכול להוות התחלתה של תשובה. כל אחד מהכותבים נושא עמו מטען משלו, שפה אחרת והלכי רוח נבדלים; ובכל זאת, נדמה כי בסופו של דבר אכן יש בידינו לא רק לקט אקראי או תיעוד של התרחשות מן העבר. הגיליון הזה יכול להיקרא כסיפורה של קבוצה, כרשת של מלים וקולות שמקיימים ביניהם יחסים מורכבים, שמגיבים זה לזה במלים אבל בעיקר בשתיקות ובהבדלים. בעינינו, הרשת הזו היא חלק מאינסוף האפשרויות ששירה מותירה לאחר הדיוק שבה. זוהי אחת הסיבות לקרוא שירה.

שמעון פוגל ויורם ניסינוביץ,

מנחי הכיתה

25.0055.00בחר אפשרויות

מידע נוסף

פורמט

דיגיטלי, מודפס, דיגיטלי ומודפס

Back To Top