skip to Main Content

גיליון ל"ט – כיתת שירה
[מזמור ט']

25.0055.00

Clear selection
מק"ט: אין מידע קטגוריות: ,

תיאור

גיליון ל"ט – כיתת שירה [מזמור ט']

שער גיליון לט

סדר השירים

אוריה פיציון
[אני מחפשת אותך בשמש] / [כל המילים שהתגרו בי] / בקו ישר / [אי אני כשאיני בשר] / [אשה מפתחת התמכרות למרפסות] / לקומוצק

אהובה רקנטי
[ונשמתי את הלילה] / שיבה / אורנים / עכשיו / אתה רואה / עשני גבעול

ד' גלבוע
פחד קיומי / דברי איתי / אינסופים בני מניה / תורת היחסות / אתה אתי / אין כלום תחת השמש

יוסי אולך
[תמיד לכתוב אני צריך אותך] / [באיזשהו שלב נשאלת השאלה] / [כמסתובב בתוך בתי זרים] / דברים שהיו בחלון / [הנך רואה אותם תמיד] / [עד כי נותר לחיות] / [כשעיניים פקוחות באימה]

דקל יהוד
תפוחים / רישומים / קרוב לשמש / עץ / מוצאי שבת / אביב

חננאל רוס
הזורע / מפתן / לאן נושרים החלומות / נטיעות / הרוח הירוקה / נביעות / קירות רפאים

דוד בראון
ללטף קירות משבר / מחזור שירי תפוח / גאולה / מחזור עיני חתול / אין קץ / מה לא היה שישנו עדיין איננו

שיחה עם יוסף עוזר
"לגלות את האדמה בזמן"

תמה עובדיה
ירושלים ממלכה עזובה / [עצמתי את עיני] / [כל החומות נפלו בן / רגע] / [דברים לא מחזיקים לי] / [זה או שאני התקרבתי לאלהים]

מאיר עולמי
מילים לקצה תנועה / זונה יראת אלוקים / כרמי כלה / אגדת חופש / שער העיר

שמעון אלירז
[אני ביובש גדול] / [שנים של צמאון] / בואי אלי לגג הלילה / יחסינו לאן / [כמה שירים אכתוב עליך] / [השם]

שירה ווקר
[אין לנו דבר מלבד האהבה] / [ישנה] / [שוב הלילה] / [אני מתחת למים] / [הנני גובלת במים] / [אני דווקא רוצה להתפוצץ] / [אשה] / [ואולי יום אחד]

לימור כהן, צילומים

סתיו תשע"ג

כיתת שירה [מזמור ט']

עורכים: אליעז כהן ויורם ניסינוביץ
אמן מלווה: לימור כהן

השורות הללו נכתבות לאורם של נרות החנוכה. בחוץ חורק הקור ובפנים מאירים תשעת הנרות.

מסורת חסידית עתיקה מזמינה להתבונן בכל יום בנר מנרות החנוכה ולשמוע, או לכתוב, מה מספר הנר לי.

בהתבוננות לאחור אנחנו יכולים להתבונן בכל אחד משמונת מפגשי הקבוצה שהפכה לכעין חבורה, ולהבחין באור אחר ובסיפור מיוחד שעולה.

נדדנו בין מקומות שונים בירושלים, ואולי דווקא מתוך חוסר היציבות היחסית הזו נוצר המקום של הקבוצה כמקום פנימי, שבו כל אחד ואחת, בתחילה בהססנות, מסמן את עקבותיו ואת קולו.

אנחנו מרגישים שאין אחד או אחת מבין החברות והחברים שלא אירע דבר-מה בכתיבתו. ההשפעה וההפריה ההדדית חלחלו והשפיעו כמו בהאבָקה שמעולם הצמח, שגם ממנו טעמנו בהתהלכנו בגן המופלא של מוזיאון הטבע הירושלמי, שהיה ביתנו הראשון. נזכרים עכשיו בשורות ראשונות שנקראות בקושי, מבקיעות להן אוויר, בעדינות, עם קריאות הציפורים שמסביב. ומי יכול לשורר יותר מהן?

השתדלנו להיות שמָּשים. לתרום מנסיוננו המסוים, ובתוך העמל והנִסים שמשמשים בערבוביה בתהליך כזה של כיתת שירה, גם למדנו לא מעט. בכמעט-שנה סבבנו לא רק במחוזות ההשראה והכתיבה, היינו שותפים לחיים עצמם ולתמיכת היחד בשתי חברות מן הקבוצה שאיבדו אם או אב.

ובשירים שנאספו לכאן ניכרים סימני ההבשלה. אלו שכבר ניתן ליהנות מהם, ואלו שעוד יבואו.

ועוד דימוי של השלמה, של איזו מקלעת שנארגת יחד: שתים-עשרה הכתיבות השונות, המיוחדות, שנאספו לכאן, מהדהדות אסוציאטיבית מעמד אחר, כשבשלהי עלילות הבראשית נאספים שנים-עשר הבנים סביב מִטת האב, והוא מברכם לפועליהם שעוד נכונו להם, "איש אשר כברכתו ברך אותם".

עם חתימת עבודת הגליון ובסגירת מעגל של כשנה מאז מפגשנו הראשון, השירות הללו מצטרפות לל"ח גליונות קודמים של 'משיב הרוח', כאח צעיר שכבר עבר את 'מבחן החניכה' שלו.

באחוות השיר,

יורם ואליעז

25.0055.00בחר אפשרויות

מידע נוסף

פורמט

דיגיטלי, מודפס, דיגיטלי ומודפס

Back To Top