skip to Main Content

גיליון ס"ד – עַל דַּעַת הַמָּקוֹם מסדרת שְׂפָתַי תִּפְתָּח

25.00

Clear selection
מק"ט: אין מידע קטגוריה:

תיאור

עַל דַּעַת הַמָּקוֹם מסדרת שְׂפָתַי תִּפְתָּח

השירים בגיליון

שקרים / דביר שרעבי

 

צַעַר לִי עַל תְּפִלּוֹתַיִךְ הָרֵיקוֹת

אֲנִי הוֹלֵךְ אֶל אֶרֶץ סַעַר

לְהִשָּׁבֵר

אַחֲרֵי שֶׁהַגּוּף הִתְחַנֵּן לִגְאֻלָּה

אֵין זְמַן לְהִתְחָרֵט

לְהִתְוַדּוֹת

כִּי אֻמְלָל אֲנִי

אִמִּי, הַתְּרָפִים שֶׁלָּךְ

חָזוּ בִּי

שְׁקָרִים

—–

לא ענני / דביר שרעבי

 

וּמִי שֶׁעָנָה לְאַבְרָהָם

לֹא עָנַנִי

 

וְאַף עַל פִּי שֶׁרָצִיתִי חַיִּים

שֶׁאֵין בָּהֶם סוֹד

 

גּוּף בְּלִי נְפִילָה

 

לֹא עָנַנִי

—–

תפילת הנופל / דביר שרעבי

 

הִנְנִי, אֵל־בְּרִית, דְּבִיר בֶּן שְׁלֹמֹה

עוֹמֵד עַל אֶבֶן הַטּוֹעִים

הֵיכָן אַתָּה?

עֲזֹר לִי לְהִתְמַסֵּר לְכַף יָד שֶׁל אֵם

שֶׁתַּחְבֹּשׁ פֶּצַע

תַּשְׁקֶה שְׂפָתַיִם סְדוּקוֹת

תֶּאֱזֹר כּוֹחַ

תֹּאהַב

בָּרוּךְ אַתָּה שׁוֹמֵעַ

—–

אומר שירה / אשר גל

 

בִּשְׁעַת אֲהָבִים.

בָּתֵּי קְבָרוֹת שֶׁל הַשִּׁירָה

מְלֵאִים רַבֵּי קוֹמוֹת

סְפָרִים שֶׁנִּכְתְּבוּ

בִּשְׁעַת דְּחָק.

אֲנִי אוֹמֵר שִׁירָה בַּלָּשׁוֹן.

מְחַפֵּשׂ פֶּתַח

לָבוֹא דַּרְכּוֹ לַשָּׁמַיִם.

לְהֵיכָל שֶׁאֶבְנֶה

מִבְּרֵאשִׁית מִלִּים.

—–

קומץ עפר / אשר גל

 

אַתָּה נוֹשֵׂא עָמֹק

בְּכִיסְךָ כָּל חַיֶּיךָ

לְהַזְכִּירְךָ אֶת הַכַּר

עָלָיו הִנַּחְתֶּם רֹאשְׁכֶם

לָרִאשׁוֹנָה.

עַל הַר חוֹל לָבָן

בַּמִּדְבָּר

שְׁנֵיכֶם לְבַד בָּעוֹלָם

קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה

שׁוֹטֵף כַּיָּם

מִקְּצֵה עוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ.

יָרֵחַ מֵגִיחַ

בְּפַרְצוּף מוּאָר

מְחַיֵּךְ כְּתִינוֹק.

—–

לַמקום / אורית קלוֹפּשטוֹק

 

לֶאֱיָל יֵשׁ מַצְפֵּן צְבָאִי.

הוּא מְסַמֵּן לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ

לַנּוּן צַדִּיק שֶׁל

אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח,

וְלִי יֵשׁ מַצְפֵּן פְּנִימִי

עַד תְּהִלָּתֶךָ .

לֹא חָטָאתִי כְּדָוִד עִם בַּת שֶׁבַע,

וּבְכָל זֹאת,

אֲנִי הוֹלֶכֶת כְּמַלְכִּי

שְׁלוֹשָׁה צְעָדִים אָחוֹרָה,

וְשָׁבָה אֵלֶיךָ בְּגַפִּי

שְׁלוֹשָׁה צְעָדִים קָדִימָה,

וּמִי שֶׁיַּבִּיט בִּי מֵהַצַּד,

יִרְאֶה אוֹתִי פּוֹסַעַת אֶת אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ,

הָלוֹךְ וָשׁוֹב,

שְׁלוֹשָׁה צְעָדִים אָחוֹרָה,

שְׁלוֹשָׁה צְעָדִים קָדִימָה,

וְלֹא יֵדַע,

שֶׁבְּכָל יוֹם

אֲנִי מִתְקָרֶבֶת עוֹד צַעַד

לַמָּקוֹם.

—–

סליחות / יפה שלומוביץ

 

רַגְלַי נִתָּקוֹת.

קוֹלוֹת לֹא מִכָּאן

קוֹרְאִים לִי לַעֲלוֹת

אֶל מָקוֹם בּוֹ רוּחַ עוֹבֵר

בָּרֶוַח

בֵּין אוֹת לְאוֹת.

—–

אשמה / יפה שלומוביץ

 

אֲנִי זֹאת

בִּי הָאָשָׁם

בִּי הַחֵטְא

אֲנִי שִׁלַּחְתִּי אֶת הָאֵשׁ.

נוּדוּ לִי

עִבְרוּ עַל פָּנַי

הוֹרוּ בְּאֶצְבָּע

אַל תַּפְנוּ מַבָּטִים

אֶל עוֹבְרִים וְשָׁבִים

אַל תְּנַסּוּ לְאַחוֹת אֶת הַשְּׁבָרִים.

זַהוּ אוֹתִי

אִמְרוּ זֹאת הִיא.

אֵלֶּה הָעֵינַיִם

אֵלֶּה הַגְּבִינִים

הַשְּׁמוּרוֹת הַשְּׁמוּטוֹת

מֵעַל הָאִישׁוֹנִים.

אֵלֵךְ לִי בַּאֲשֶׁר אֵלֵךְ

אֶתֵּן אֶת הַדִּין

אֶשָּׂא עָלַי אֶת הַשֵּׁם,

אֲנִי הִבְעַרְתִּי אֶת הַבְּעֵרָה

אֲנִי אֲשַׁלֵּם.

—–

בקול דממה דקה ביקשתי / שרי אפיק צוויג

 

בּוֹאִי אֵלַי אֵשׁ

בּוֹאִי אֵלַי אֵשׁ

תְּלַחֲכִי אִמְרֵי שִׂמְלָתִי הַפְּרוּמָה

תַּבְעִירִי אֶת הַלֵּב שֶׁלִּי

כְּמוֹ פַּעַם –

הֲרֵי אֲנִי מְקֻדֶּשֶׁת לָךְ מִקַּדְמַת דְּנָא

זִכְרִי אוֹתִי – הַזְּעָקָה הַנִּשְׁמַעַת

מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד קָצֶה

זוֹ אֲנִי –

בִּתּוֹ שֶׁל הֶחָסִיד הָאָדֹם

שֶׁחָזַר מֵהַגֵּיהִנּוֹם –

הֵבִיא אֵלַי סְנֶה בּוֹעֵר

לְהַעֲלוֹתוֹ אֶל הָהָר אֲשֶׁר יֹאמַר אֵלַי

וַאֲנִי אֲכַלְתִּיהוּ כְּמוֹ שׁוֹקוֹלָד מָרִיר…

עַכְשָׁו אַבָּא מְטַיֵּל עִם מַלְאָכִים

הַסְּנֶה אֻכַּל

וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי פְּתִילָה דַּקָּה

לוֹחֶשֶׁת –

"בּוֹאִי אֵלַי אֵשׁ

חַמְּמִי אֶת נִשְׁמָתִי"

שֶׁלֹּא אָמוּת

טֶרֶם זְמַנִּי…

—–

* / שרי אפיק צוויג

 

אוֹחִילָה לָאֵל אֲחַלֶּה פָנָיו

 

חִבּוּק אֶשְׁאֲלָה מִמֶּנּוּ

—–

זיכרון דברים תהא סליחתי / יעל סטטמן

 

זְרוֹעָהּ שֶׁל אִמִּי רַכָּה עַל כְּתֵפִי, הַמִּלִּים מְכַשְּׁפוֹת אוֹתָנוּ יַחַד,

אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם.

חֹם הַמֻּכָּר, קוֹר הַמִּזּוּג, הָרִצְפָּה קָשָׁה תַּחְתַּי בַּכְּרִיעָה,

הָאַהֲבָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, לְפָר הַחַטָּאת, לַמִּזְרָק הַמְּדַיֵּק אֶת הַמְּחִילָה,

אַחַת וְשָׁלוֹשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע.

הִתְפּוֹקְקוּת הַפָּר הַשָּׂעִיר, זָהָב וְלָבָן, חֹם הַמִּדְבָּר

וְהָאוֹר, קִסְמוֹ הַכּוֹבֵשׁ שֶׁל הַצְּלִיל "נִיקָנוֹר".

רֵיחַ הַדַּפִּים וְרִפְרוּף הָרִיסִים בֵּינֵיהֶם בְּעֶצֶב שֶׁאֵין לוֹ סוֹף

עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ הַלְּבוֹנָה וְהַפָּרֹכֶת, רֵיחַ הָאֱמֶת הַמָּתוֹק וְתָמִיד הָאֵשׁ,

אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וָשֵׁשׁ.

מַבָּט הַנָּשִׁים הָרַךְ מֵחֻלְשָׁה וְשַׂקִּיּוֹת הָאֹכֶל שֶׁל יַלְדֵיהֶן,

הַתְּקִיעָה הַמַּפְתִּיעָה תָּמִיד, הַקַּדִּישׁ הַמְּשַׁגֵּעַ וְהַיּוֹם הַפּוֹנֶה,

אַחַת וָשֶׁבַע, אַחַת וּשְׁמוֹנֶה.

כּוֹחוֹ הַמְּשֻׁנֶּה שֶׁל הַסּוֹף, מַעְגְּלֵי הָרוֹקְדִים, הִתְפַּקְּעוּת הָרֶגֶשׁ עַד דְּמָעוֹת,

עַד לַהִתְרַפְּקוּת עַל הַזִּכָּרוֹן וְהִתְמַלְּאוּת הַלֵּב לַמִּלִּים:

יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן

—–

תפילה על הכתיבה / יעל סטטמן

 

אֱלֹהֵי הַמִּלִּים,

שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ אֶת הַמִּלִּים לְנֶחָמָה וּלְשַׁעֲשׁוּעִים

וְלִקְרֹא בְּשֵׁם לְכָל עֶצֶם בְּעוֹלָמְךָ,

אָנָּא רַחוּם, אַל תַּעֲלִים אוֹתָן מִמֶּנִּי.

כְּשֶׁאֲנִי בָּאָה לִפְתֹּחַ לִבִּי, תֵּן שֶׁאֲדַיֵּק בַּתָּוִים

וְלֹא אַנִּיחַ לַשָּׁוְא אוֹתִיּוֹת שֶׁנָּתַתָּ,

אֶלָּא שֶׁיִּדְבְּקוּ זוֹ בָּזוֹ כְּמוֹ זִוּוּג,

שֶׁבִּלְעָדֶיךָ אֵינִי יוֹדַעַת אֵיךְ לְהַתְאִים אוֹת לְאוֹת,

וְכֵיצַד לַהֲפֹךְ מַנְגִּינַת הַלֵּב לְמִשְׁפָּטִים

וּבְבוֹאִי אֶל הַדַּף בְּרַעַד אֲנִי נִגֶּשֶׁת,

מִפַּחַד שֶׁיַּרְחִיקוּ דְּבָרַי מִכַּוָּנָתִי,

סְלַח לִי עַל הַדָּבָר שֶׁאֵינֶנִּי מַצְלִיחָה לִכְתֹּב עָלָיו,

וְכַוֵּן לִבִּי שֶׁיִּפָּתַח בְּאָחְזִי בָּעֵט

כַּוֵּן אֶת אֶצְבְּעוֹתַי שֶׁבְּרִיצָה יֵדְעוּ לְהֵיטִיב

וְכַוֵּן אֶת גּוּפִי שֶׁיָּצוּף שָׁקֵט וְרָגוּעַ בְּתוֹךְ סַעֲרַת

הַנֶּפֶשׁ, וְאֶת נִשְׁמָתִי שֶׁתַּעֲגֹן בְּשַׁלְוָה

בְּסַעֲרַת הַגּוּף.

 

וּשְׁלַח סִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא בְּנִיצוֹצוֹת הַסּוֹד

שֶׁיִּגָּלֶה הַגָּלוּי וְיֻסְתַּר הַנִּסְתָּר בְּתוֹךְ כְּסוּת הַמִּלִּים.

אֱלֹהַי, עַד שֶׁלֹּא אֶכְתֹּב, מוֹשֵׁךְ עוֹלָמְךָ בְּיָדִי

וּבַת קוֹל יוֹשֶׁבֶת עַל כְּתֵפִי

וְעַכְשָׁו כְּשֶׁכָּתַבְתִּי הֲרֵי אֵין מָזוֹר בַּמִּלִּים,

אֲהוּבִי חָמַק וּמֵעַי הָמוּ, סְלַח לִי שֶׁרָחֲקָה מִמֶּנִּי

הַדֶּלֶת.

 

אָנָּא חַנּוּן, הַשְׁרֵה עָלַי רוּחַ מְחִילָה וַעֲנָוָה

שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁוּ מִלּוֹתֶיךָ בִּי וְלֹא אֵבוֹשׁ אֲנִי בָּהֶן

וְהָסֵר מֵעָלַי כָּל עִכּוּבִים, וְתֵן בִּי

צְלִילוּת הַמַּחְשָׁבָה וְחַדּוּת הַמַּבָּט

בִּנְטוֹת הַיּוֹם, שֶׁזְּמַנִּי קָצֵר וְעוֹלָמְךָ מִתְאָרֵךְ

מִקְּצֵה הַשָּׂפָה וְעַד קָצֶהָ

וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּנֵס שִׁיבַת הָאוֹתִיּוֹת לְחֵיק הַמִּלִּים

וְיֵקַלּוּ הַמַּיִם, וְתִשְׁכַּח הַסְּעָרָה,

כִּי אָנוּ בְּנֵי שְׂפָתְךָ וְאַתָּה רַחוּם וְחַנּוּן וְשָׂם מִלִּים

יְקָרוֹת בְּפִי יְשָׁרִים. אָנָּא בַשֵּׁם,

יִהְיוּ הַמִּלִּים שֶׁיָּבוֹאוּ לְפָנַי

לִרְצוֹנְךָ, וְלִרְצוֹן בֵּיתִי וְלִרְצוֹנִי.

תֵּן שֶׁיַּהֲלֹם בְּלִבִּי דֹּפֶק עוֹלָמְךָ

מֵרֵאשִׁית כְּתִיבָה וְעַד אַחֲרִית כְּתִיבָה

וְתֵן שֶׁיִּהְיֶה לִבִּי שָׁלֵם בְּאָחְזִי בָּעֵט.

—–

תחינה / יעל סטטמן

 

יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא נִכָּתֵב בְּסֵפֶר

לֹא אֵצֶל אֱלֹהִים וְלֹא בִּסְפָרִים

שֶׁל אֲחֵרִים, שֶׁלֹּא נֶחֱטָא בָּרָצוֹן

לִהְיוֹת נִכְתָּבִים, לִהְיוֹת נִקְרָאִים

לִהְיוֹת נִרְאִים, לֹא עַל יְדֵי אֱלֹהִים

וְלֹא עַל יְדֵי אֲחֵרִים, שֶׁנַּעֲבֹד לְשֵׁם

הָעֲבוֹדָה וְנַעֲצֹם בְּעֵת הַשֵּׁנָה

גַּם אֶת הָעֵינַיִם שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי

הָעֵינַיִם, אֶת הַכּוֹכָבִים הָאֲחֵרִים

אֶת סִיבוּבָם הַמֻּפְרָע שֶׁל הַכּוֹכָבִים

בָּעֵינַיִם הָאֲחוֹרִיּוֹת

יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּשְׁכַּח אֶת מָה שֶׁהַשָּׂפָה

קִלְקְלָה לָנוּ, אֶת גַּבְהוּת הַלֵּב

אֲנִי אֶתֵּן לְךָ דֻּגְמָה

אֶתְמוֹל חָזַרְתִּי וְקָרָאתִי

אֶת הַהוֹדָעוֹת שֶׁלְּךָ

אַתָּה יוֹדֵעַ מָה זֶה עוֹשֶׂה לִי

 

יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא

הָיִיתִי יוֹדַעַת מָה זֶה עוֹשֶׂה לִי

אֵיךְ זֶה מַרְגִּישׁ לִשְׁכָּב בֵּין הַמִּלִּים שֶׁלְּךָ

יְהִי רָצוֹן שֶׁאֵלֵךְ לָעֲבוֹדָה וְאֶעֱבֹד

שֶׁאֶפְתַּח אֶת הַמַּחְשֵׁב וְאֶעֱבֹד

כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁעוֹבְדִים

יְהִי רָצוֹן שֶׁאֶשְׁכַּח אֶת הַמִּלִּים:

אַתָּה, אֲנִי, אֲנַחְנוּ

וְנַחְזֹר לִהְיוֹת אֲנָשִׁים שֶׁחוֹלְפִים

זֶה עַל פְּנֵי זוֹ בְּלִי לְהוֹרִיד אֶת הַטֶּלֶפוֹן

מֵהַפָּנִים, שֶׁהָעוֹלָם יִהְיֶה

מָתוֹק בְּשַׁלְוָתוֹ

כְּמוֹ עֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶשׁ

וּתְשׁוּבוֹת יִפְּלוּ לְחֵיקֵנוּ

כְּבֵדוֹת וּבְשֵׁלוֹת

מֵרָאשֵׁי הַבִּנְיָנִים.

—–

הרבנית לוריא / סיגלית בנאי

כְּשֶׁאַתְּ מְדַבֶּרֶת אַתְּ מְדַבֶּרֶת שִׁירָה

הַדִּבּוּר הַחַי שֶׁלָּךְ נִמְשָׁךְ בְּצִנּוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים שֶׁל שְׁפִיעָה

אַתְּ אוֹמֶרֶת אֵלֶּה הַמִּילִים שֶׁהוּא שָׂם בְּפִי, וַאֲנִי חוֹשֶׁבֶת

אִם הוּא לֹא קַיָּם, מִנַּיִן הַמִּלִּים הָאֵלֶּה בָּאוֹת

מִכּוֹחַ הָאֱמוּנָה

מִכּוֹחַ הַתּוֹדָעָה

מִכּוֹחַ הַהַשְׁרָאָה

הֵן נִגָּרוֹת אֵלַי מִתַּחַת לָעוֹר

בָּרְעִידוֹת שֶׁבָּאֲוִיר

בְּגַלֵּי הַמּוֹחַ

אַתְּ אוֹמֶרֶת אֱמוּנָה שֶׁבַּשֵּׂכֶל וֶאֱמוּנָה שֶׁבַּלֵּב

וְהַשֵּׂכֶל שֶׁלִּי לֹא מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה

אֲבָל הַלֵּב

הַלֵּב שֶׁלִּי נִמְשָׁךְ

לַמְּתִיקוּת

שֶׁבַּמִּלָּה

—–

עושה התפילה / צור ונטורה

 

א.

אַחֲרֵי הַכֹּל, אֲנַחְנוּ נֵעָמֵד

בַּפַּעַר הַקָּטָן שֶׁבֵּין הַמִּלִּים לַדִּבּוּר אִתְּךָ

וּנְבַקֵּשׁ

תֵּן לָנוּ לְהִתְפַּלֵּל

שֶׁנִּהְיֶה לְצִפּוֹר מְזַנֶּקֶת לְמַעְלָה

לְטִפּוּס הַר אִטִּי עַד פִּסְגוֹתָיו

לְעֵדֶן תְּפִלָּה אִישִׁי. הַשֵּׁם

שְׂפָתַי

 

ב.

הַבְשָׁלַת הַיֶּלֶד מִתְמַשֶּׁכֶת גַּם לְאַחַר בְּקִיעָתוֹ.

נֶאֱמָר בָּעוֹלָם אֱ-לֹהִים לְמַעְלָה מִכָּל רוּם. וּבְעֶצֶם בְּכָךְ

בּוֹנִים לוֹ מִגְדָּל גָּבֹהַּ וְרָחוֹק

וְנוֹתְנִים בְּיָדוֹ הָאֱנוֹשִׁית מֹאזְנַיִם יְשָׁנִים וְחוֹתֶמֶת שְׁחֹרָה

לַחְתֹּם כְּמוֹ בַּבַּנְק,

שָׁנָה טוֹבָה.

 

וְכַמָּה לֵב יֵשׁ

בֵּא־לֹהִים שֶׁהוֹלֵךְ אִתְּךָ יָד בְּיָד

לַגַּן.

מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ הַמְּפֻקָּחִים

כְּבָר הֵבִינוּ.

לֹא הָעִוְּרִים מִשִּׂנְאָה, מֵאַהֲבָה אוֹ מֵאֲדִישׁוּת. הֵם

וְרַק הֵם מְבִינִים

אֵיךְ צָרִיךְ לַעֲמֹד.

וְכִבְמִשְׁפַּט צֶדֶק

הֵם מְגַלִּים בַּלָּאט

אֶת סַכִּינוֹ שֶׁל שַׁיְלוֹק.

סַכִּין פֶּלֶא – חוֹתֶכֶת בִּבְשַׂר הַלֵּב וּבַמַּחְשָׁבָה – וְאֵין דָּם.

בַּחוּץ. הַפְשָׁטָה מִדִּמְיוֹנוֹת כָּזָב הֶכְרֵחִית בַּמִּקְרֶה שֶׁלְּךָ –

הַסַּכִּין שֶׁלָּהֶם מַפְרִידָה בֵּין אוֹרוֹת הָאֱמוּנָה לַבָּשָׂר

הוֹפֶכֶת הַכֹּל לִבְלִיל שֶׁל תּוֹרַת יַלְדוּתִיּוּת וְשִׁבְרֵי שִׁעוּרִים.

 

מָה בְּעֶצֶם אָנוּ יוֹדְעִים

עַל מָה שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים אֵלָיו תָּדִיר.

 

אֲנִי אַרְמוֹן לְלֹא בַּיִת, תְּפִלַּת נֵץ לְלֹא אוֹר יְרוּשָׁלַיִם לְהִתְכַּוֵּן לְעֶבְרוֹ.

יָדֵינוּ אוֹחֲזוֹת בַּדַּקִּים שֶׁבַּפְּתִילוֹת, מְנַסּוֹת לִנְשֹׁם מֵהֶן נֶחָמָה.

לְאָן אֲנַחְנוּ

 

עַכְשָׁו אוֹסְפִים

תְּפִלּוֹת וְשִׁבְרֵי אֱמוּנָה שֶׁלָּנוּ וּמַרְכִּיבִים הַכֹּל לְחָדָשׁ.

 

ג.

הֲלוּם מִלְחָמָה אֲנִי פּוֹסֵעַ

בּוֹדֵק בִּיחֵפוּת כַּף הָרֶגֶל אֶת הַיַּצִּיב בָּעוֹלָם.

הָעוֹלָם שֶׁלְּךָ הוּא אֲדָמָה וְאָנוּ זְרָעִים וְאָנוּ

הָעוֹלָם שֶׁלְּךָ הוּא נְשָׁמוֹת וְאָנוּ בּוֹרְאִים. זֶה אָנוּ

הָעוֹלָם שֶׁלְּךָ, נָכוֹן? כִּי אָנוּ בּוֹרְאִים.

 

אָנוּ מִתְפַּלְּלִים אֵלֶיךָ תָּדִיר

כְּדֵי לִהְיוֹת בְּקֶשֶׁר

כְּדֵי לִהְיוֹת

תְּפִלָּה

שֶׁמִּסְתּוֹבֶבֶת הָעוֹלָם שֶׁלְּךָ

אִתָּנוּ. אַתָּה יָכוֹל לְהִשָּׁאֵר

לְמַעְלָה זֶה פֹּה.

לְמַעְלָה זֶה פֹּה.

—–

מקום מנוחתי / יוסי סוויד

 

בָּנֹה בָנִיתִי מִקְלָט לָךְ

מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים

 

אֵי זֶה חוֹמַת הַפְרָדָה אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי

וְאֵי זֶה מְקוֹם מְנוּחָתִי

 

אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ

שִׁבְתִּי בַּמֶּרְחָב הַמּוּגָן

כָּל יְמֵי חַיַּי

 

וְנָתַתִּי אֶת מַחְסוֹמִי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם

 

טְרֶמְפְּיָאדָה מְמֻגֶּנֶת ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ

 

וּבָנוּ לִי מַמָּ"ד

וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם

 

בִּלְבָבִי דּוֹקְרָן אֶבְנֶה

 

כִּי בֶּטוֹנָדָתִי – בֵּית תְּפִלָּה תִּקָּרֵא

לְכָל הָעַמִּים

—–

העבר אותי בחָרָבָה, העבר אותי בין גִזְרֵי הים / יונה שפירא

 

זוֹ דֶּרֶךְ מְיֻבֶּלֶת

שֶׁל שִׁלְהֵי קַיְטָא

אַתָּה לֹא הָיִיתָ אוֹמֵר עַל זֶה

שְׂדֵה בַּעַל

וְלַטִּפּוֹת הַזְּהִירוֹת

שֶׁעוֹד יָבוֹא יוֹמָן

לֹא הָיִיתָ קוֹרֵא בְּשֵׁם

יוֹרֶה

אוֹ

גַּן רָוֶה

אֲחֹתִי כַלָּה

אֲבָל עַל חֲבַצֶּלֶת הַחוֹף

(וַדַּאי שֶׁעַל חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן)

וְהַמֶּלַח

וְהָרֵיחַ

הָיִיתָ מְגַחֵךְ

וְלֹא הָיִיתָ

מֵעֵז לִלְחֹשׁ

שׁוֹשַׁנָּה,

מִלִּים כְּמוּסוֹת שֶׁל

אֵשׁ שְׁחֹרָה

עַל גַּבֵּי אֵשׁ

לְבָנָה וְצוֹנֶנֶת

אֲשֶׁר תִּלְחֹךְ

אֶת זֵעַת אַפּוֹ

שֶׁל נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן

וְתָעִיר לִי

מִכֵּהוּתָם הַטְּרוּפָה

תַּנִּין וְחַיַּת רְאֵמִים.

—–

נָהָר / תמר פלדברג

 

יָמִים יָרַדְתִּי אֵלָיו

לְבַקֵּשׁ אֶת חֹפֶשׁ

מֵימָיו הַסְּמִיכִים

בְּאֹפֶק לִבִּי תִּיכוֹן לָבָן

(וְאֵיךְ נִתָּן לֶאֱפֹק חֹפֶשׁ?)

 

הַבֹּקֶר שָׁמַעְתִּי נָהָר

שָׁר

שְׂפָתוֹ צְלָלִית סוּפִית

פְּרִיטַת קוּר עֶרֶשׂ

עַרְפִלִּי

 

צְלִיל נְקִישׁוֹתָיו

זְרִיחָה נְמַסָּה

עַל דֶּלְתַּת נַפְשִׁי

 

וְלֹא שָׁאַלְתִּי

מִי

לְהַפְרִיד

אֲנִי מֵהוּא

 

הִנֵּנוּ

 

מַיִם

פּוֹתְחִים

מַיִם

—–

בואי הביתה / תמר פלדברג

 

אֶל הַסְּתָו

אֶל הַמִּלִּים הַנּוֹטְפוֹת

בְּרֵיחַ גּוּיָבוֹת

וּקְלֶמֶנְטִינוֹת רִאשׁוֹנוֹת בַּמְּקָרֵר

 

בּוֹאִי אֶל כָּל הָאֱלוּל הַזֶּה מִתּוֹךְ

הַקֵּיצִים שֶׁל לִפְנֵי

עֲטוּפָה בִּשְׂמִיכַת פִּיקֶה

 

אֶל אִי הַיְּדִיעָה בּוֹאִי

אֶל אֶלֶף מַפְתְּחוֹת

הַנּוֹשְׁרִים בָּרוּחַ

מֵעֵץ הַפִיקוּס

 

בּוֹאִי הַבַּיְתָה

 

בּוֹאִי אֶל אֶלֶף בָּתִּים

גַּם אַתְּ בַּיִת

בּוֹאִי

—–

ממטרים חולפים / טל בלו

 

בִּקַּשְׁתְּ אוֹתִי כְּמוֹ טַל. שֶׁאָבוֹא מִדֵּי לַיְלָה

וּבְמָנוֹת קְטַנּוֹת. כָּל דּוֹר שֶׁלֹּא נִבְרָא מִקְדָּשׁ בְּחַיָּיו, אָמַרְתְּ,

כְּאִלּוּ נֶחְרַב בְּיָמָיו. אֲנִי, שֶׁהַשְּׁכִינָה לֹא הִתְגַּלְּתָה אֵלַי בְּהַר

סִינַי וְהִתְנַפְּצָה עַל הַסְּלָעִים בְּהַר דּוֹב, לֹא בִּקַּשְׁתִּי קְבִיעוּת

וְלֹא רָאִיתִי שָׁמַיִם. כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית

יָרַד מַבּוּל עַל הָאָרֶץ וְעָזַבְתִּי. הַחַזַּאי אָמַר מִמְטָרִים חוֹלְפִים.

אַף אֶחָד לֹא הִתְנַגֵּד.

—–

תראה אותי / אפרת נחמה

 

הָיִיתִי רוֹצָה שֶׁתִּשְׁמַע אוֹתִי

צַחָה וּבָרָה כְּטַל

וְלֹא רְדוּפָה

כְּרוּחוֹת

וְלֹא חֲצוּפָה כִּסְלִיחוֹת

וְלֹא חֲתוּמָה כְּמַכּוֹת

 

הָיִיתִי רוֹצָה שֶׁתִּרְאֶה אוֹתִי

בְּלִי לִפְעֹל בְּכָל הַכּוֹחַ

בְּלִי לִמְצֹא פֶּרְסְפֶּקְטִיבָה סְלָעִים

עַל שָׂדֶה פָּתוּחַ וּבַד מִתְנַפְנֵף

בְּלִי לְהוֹשִׁיט כָּתֵף,

אָח, כָּתֵף,

הָיִיתִי רוֹצָה חֲלָקִים קְצָת יוֹתֵר שְׁלֵמִים

שֶׁל הַגּוּף

לְחַלֵּץ וְלִמְתֹּחַ בַּשְּׁאִיפוֹת, לִנְשֹׁף

וְלָעוּף

הָיִיתִי רוֹצָה עֲלוּמִים טְהוֹרִים

נְהָרוֹת וּפְרִיחוֹת מְתוּקוֹת שֶׁל יַסְמִין

וְלֹא לָדַעַת וְלֹא לְהִפָּגַע

לְהִפָּרֵד מִכָּל הַמְּצִיאוֹת וְלַעֲטֹף רַק אֶת

הָאֲבֵדָה

לָנוּחַ בֵּין הַפִּגּוּמִים וְלֵהָנוֹת מִן הָאָבָק

שֶׁיַּעֲלֶה, שֶׁיְּכַסֶּה עַד הָעֵינַיִם

לִשְׁמֹעַ וּלְהִשָּׁמַע מִתּוֹךְ

דְּמָמָה דַּקָּה מִתּוֹךְ רִפְיוֹן נָעִים וְקַל

שֶׁבַּיָּדַיִם

וְאָז לָתֵת לַגּוּף לְהִתְרוֹמֵם לְעוֹלָמוֹת הָעֲשׂוּיִים אַךְ

מִשָּׁמַיִם

—–

* / מיכל אסל

 

כָּל פֶּתֶק מְקֻפָּל בַּקִּיר

הִתְחִיל כְּעֵץ בְּיַעַר נָשִׁיר

מִתּוֹךְ יַם הַבַּקָּשׁוֹת

אֲנִי טִפָּה אַחַת

לְכָל הַפָּחוֹת

תּוֹחֶבֶת אֶת הַפֶּתֶק

בִּסְדָקָיו

מַבְעִירָה גִּשְׁמֵי בְּרָכָה

עָלָיו

לוֹקַחַת נְשִׁימָה

מַמְלִיכָה בַּקָּשָׁה

הֲתִשְׁמַע?

—–

* / מיכל אסל

 

כְּשֶׁהָאֱמֶת הַגְּדוֹלָה תָּבוֹא

אַל תִּקַּח אִתְּךָ דָּבָר

הֱיֵה כְּמוֹ פֶּרַח הַפּוֹנֶה לַשֶּׁמֶשׁ

הַאֲמֵן.

—–

* / טלי בן ענת

 

הִנְנִי אֲשֶׁר הִנְנִי

הַיַּיִן תּוֹסֵס בַּגְּפָנִים

כֶּרֶם הָאֵל

וַאֲנִי

הִנְנִי אֲשֶׁר הִנְנִי

תָּאֲרוּ לָכֶם

כָּכָה

 

בִּזְמַן שֶׁהַיָּרֵחַ עַל

אֲנִי חָל עַל הָאֲדָמָה

שִׁכּוֹר מִיְּמֵי הָעוֹלָם

כָּכָה

 

הִנְנִי אֲשֶׁר הִנְנִי

הַבֹּקֶר עוֹנֶה לִי בְּשַׁחַר

עַד שֶׁאֶחְפֹּץ

כָּכָה

 

צְדָפִים בָּאִים בְּמַחְשְׁבוֹתַי

וַאֲנִי מַחְזִיר בְּכָל נְשִׁיפָה

הֶבֶל לַטֶּבַע

כָּכָה

 

רוּחַ מִתְגַּלְגֶּלֶת בִּי וְיוֹצֵאת

מִכָּל מָה שֶׁהָיִיתִי וְאֶהְיֶה

 

הַנַּחַל בִּי

וְהָאֲדָמָה שֶׁדָּרַכְתִּי

הָעֵצִים שֶׁעָבַרְתִּי דַּרְכָּם

הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיִיתִי נֶאֱמָן לָהֶם

הַדְּרָכִים, הוֹ הַדְּרָכִים,

וְכוֹכַב הַלֶּכֶת הַזֶּה

הַהוֹמֶה בִּי

מִכָּל מָה שֶׁנִהְיָה בִּי

מוֹדֶה

כָּכָה

—–

* / אסנת ראם

 

אֵין לַחְלוּחִית בָּעֵשֶׂב.

אֵין טִפּוֹת סְגֻלּוֹת בַּעֲלֵי הַסִּתְוָנִית.

הַגֶּשֶׁם נָטַשׁ.

אֵין זֹאת כִּי גַּם אָבִיב לֹא יַגִּיעַ.

בִּמְחוֹזוֹת הָרִים רְחוֹקִים

הוֹלֵךְ וְדוֹעֵךְ הָאוֹר.

פְּתָנִים פּוֹרְצִים מִנְּקִיקֵי מִסְתּוֹר

אֶל הַמִּדְבָּר שֶׁלָּנוּ, הֶחָשׂוּף,

לַעֲקֹץ בִּבְשָׂרֵנוּ.

הַשֶּׁמֶש בְּאֵין חָסוּת עָנָן

קוֹפֵחַ עַל רָאשֵׁינוּ

וְעוֹרֵנוּ מִתְקַלֵּף –

כַּמָּה יִסּוּרִים עוֹד נַעֲבֹר?

 

לֶךְ־לְךָ

לֵךְ מֵאַרְצְךָ,

אַל תַּבֵּט אָחוֹר

 

צֵא אֶל הַמִּדְבָּר,

אֶל אוֹר שׂוֹרֵף, מְחַטֵּא קְצוֹת־

עֲצַבִּים דְּרוּכִים

 

מְצָא פִּנָּה שְׁקֵטָה,

בְּאֵר מַיִם, תְּאֵנָה,

לְאִשָּׁה, וְיַלְדָּה

מִסְתּוֹפֶפֶת בְּצִלָּהּ.

—–

שלהי יום הכיפורים, אור אחרון בגן / מירי גלעד

 

נִמְזָג אֶל מְקוֹמִי בְּטַבּוּרוֹ שֶׁל גַּן,

טִפּוֹת זְמַן נוֹטְפוֹת מוּל פָּנַי,

רוּחַ מְעַלְעֶלֶת בֵּין דַּפָּיו.

אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בַּעֲנָפִים מִתְפַּלְּלִים,

לוֹמֶדֶת מֵהֶם תְּנוּעָה נְכוֹנָה,

 

שׁוֹמַעַת רֶטֶט עָלִים הַהוֹגִים כָּל הֲבָרָה,

לְרֶגַע עוֹצְרִים כְּאוֹמְדִים אֶת מֶרְחַב הָאֲמִירָה,

וְשׁוּב חוֹתְרִים אֶל הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל שֶׁל הַיְּקוּם –

תְּנוּעָה וּנְשִׁימָה

 

הָאוֹר יוֹרֵד כְּיָד הוֹרִית עַל רָאשֵׁי הַבְּרוּאִים.

הַמְתָּנָה מְכֻשֶּׁפֶת – מָה יִהְיֶה בְּסוֹפוֹ

בַּיּוֹם הַזֶּה שֶׁנִּגְזַר דִּין לָאָדָם

 

אֵיךְ יְאוֹתֵת לָנוּ הַשַּׁחַר,

שֶׁרַגְלָיו בַּחֲשֵׁכָה

רֹאשׁוֹ בִּתְשׁוּקַת הָרָצוֹן

וּשְׁמוּעוֹת עַל שֵׁם אַחֵר שֶׁל בֹּקֶר

אוֹרְבוֹת בֵּין סוֹרְגֵי הַשַּׁעַר.

 

שֶׁקֶט נִגָּר מֵהַחֲדָרִים, הוֹדֵף אֶת הַקִּירוֹת

אֶל חוּצוֹת הָעוֹלָם

אֲנִי מֻזְמֶנֶת לְהִצְטָרֵף אֶל הַהִתְמַסְּרוּת הַזּוֹ,

לִשְׁלֹחַ יָד,

לְעַלְעֵל בֵּין הֶעָלִים הַפְּתוּחִים – דַּפֵּי הַתְּפִלָּה,

לִשְׁאֹל עַל מִלִּים יְרֻקּוֹת שֶׁל אֱמוּנָה

 

שֶׁאֵין לָהֶן כְּתָב

רַק אוֹת שֶׁהָיָה רֶגַע

שֶׁהַשַּׁעַר נִפְתַּח

—–

* / מירי גלעד

 

לַיְלָה

דְּקָלִים נֶאֱלָמִים, נֶעֱרָכִים לָשֵׂאת עוֹד עֶרֶב עַל גּוּפָם.

דְּמָמָה אוֹהֶדֶת

צִפּוֹר חוֹצָה מַעֲבַר חֲצָיָה עֶלְיוֹן,

רוּחַ מַחְלִיקָה עַל קִירוֹת הַבָּתִּים

מְפִיחָה עַל פְּנֵיהֶם קוֹלוֹת וּתְנוּעָה שֶׁל תְּפִלָּה.

 

נִשְׁמַת הַיְּשֵׁנִים מְנִיעָה כָּעֵת אֶת חֲלַל הָעוֹלָם

—–

תיקון חצות / הילה מלמד

 

מְקֻבָּלִים מִתְעוֹרְרִים עַכְשָׁו

וְתִינוֹקוֹת. תִּקּוּן חֲצוֹת

דֻּבָּה גְּדוֹלָה עֵינֶיהָ נוֹצְצוֹת

בַּעֲגָלָה שְׁמֵימִית

 

וְתִינוֹקוֹת צוֹרְחִים עַכְשָׁו

הֵם מְעִירִים אֶת אֱלֹהִים

וְהַשְּׁכֵנִים

וְאֶת הַשֶּׁקֶט הַמֵּמִית

 

וּכְאֵבֵי פַנְטוֹם מִתְעוֹרְרִים

בְּעִיר קְטוּעָה

וְלֵב חָסֵר מַתְחִיל לִפְעֹם

 

יְרוּשָׁלַיִם רְחוֹקָה כָּל כָּךְ

מְקֻבָּלִים מִתְעוֹרְרִים

וְתִינוֹקוֹת

—–

תפילת שבת / הילה מלמד

 

שֶׁנִּשְׁכַּח אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ

וְנִהְיֶה רַק עַבְדְּךָ

וְרַק אֲמָתְךָ

שֶׁנִּשְׁכַּח אֶת הַחַלּוֹת בַּתַּנּוּר כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם

עַד שֶׁעוֹרָן הַזָּהֹב יַשְׁחִיר מִלַּיְלָה

שֶׁנִּשְׁכַּח אֶת רֵאשִׁית דַּעְתֵּנוּ, אֶת מְבוּכַת הַגּוּף וְגִמְגּוּמָיו

כִּשְׁנֵי תִּינוֹקוֹת שֶׁאֵין לָהֶם אַפּוֹטְרוֹפּוֹס

וְנִבְצַע וּנְחַלֵּק בֵּינֵינוּ

אֶת הַבָּשָׂר כְּשֶׁהוּא אָפוּי עַד רֹךְ

וְנִלְחַשׁ בְּשׂוֹרָה

וְנַחְקֹק בְּרִית חֲדָשָׁה בִּבְשָׂרֵנוּ

 

שֶׁנַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה

נִישַׁן וְנִצְעַק וּנְטַלְטֵל וְנַעֲבֹד עֲבוֹדָה

שֶׁכְּבָר אֵינָהּ זָרָה לָנוּ וְאֵינֶנּוּ זָרִים בְּתוֹכָהּ

עַד יַחְזֹר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ

לִשְׁנֵי יְצָרָיו שֶׁל אֶחָד אֱלֹהֵינוּ

וְנָקוּם וְנִזָּכֵר

—–

הכנה ללידה II / הילה מלמד

 

עַכְשָׁו כְּשֶׁכָּל הַגּוּף שֶׁלִּי שָׁלוֹשׁ נְקֻדּוֹת

וַעֲדַיִן אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים אֵיזוֹ מִלָּה אַתְּ

אַתְּ מִלָּה שֶׁלֹּא נֶאֶמְרָה מֵעוֹלָם

וּבְכָל זֹאת מְכִינִים לָךְ נִקּוּד

 

שֶׁיִּהְיֶה לָךְ פַּתָּח לִפְתֹּחַ וְסֶגוֹל לְהִסְתַּגֵּל וְחוֹלָם לַחֲלֹם

וּמַחְבִּיאִים אֶת הַקְּמוּצִים

אֶת הַצֵּרֶה

אֶת הַ

לַשָּׁוְא

 

הוֹרִים מְמֻשְׁמָעִים לְהוֹרָאוֹת הַבְּטִיחוּת;

מְכַסִּים שְׁקָעִים שְׁקָעִים מִמֵּךְ

תְּמִימִים לְהַאֲמִין שֶׁלֹּא תֵּדְעִי

אֶת הַכּוֹחַ הַטָּמוּן בְּקִירוֹת

 

הַבַּיִת שֶׁאָנוּ מְבִיאִים אוֹתָךְ אֵלָיו

אֲבָל אַתְּ תְּדַבְּרִי

בְּכָל הַמִּלִּים הַקַּיָּמוֹת בָּעוֹלָם

וְתִשְׁאֲגִי בְּאֵלּוּ שֶׁכִּסִּינוּ

—–

* / יורם גלילי

 

אֱלֹהֵי הַלֵּדוֹת הַשְּׁקֵטוֹת,

הִנֵּה מוּטָלוֹת בְּנוֹתֶיךָ כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ

בְּמַחְלֶקֶת יִלּוֹדִים אָלֶ"ף

 

מִסָּבִיב יֵהוֹם הָאֹשֶׁר

וְרַק אֲנַחְנוּ

אֵיפֹה אֲנַחְנוּ

בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתָּנוּ

וּכְבָר הִשְׁתַּתֵּק הַמּוֹנִיטוֹר

רָצִיתִי לִדְפֹּק עָלָיו

כְּמוֹ עַל טֶלֶוִיזְיָה שֶׁל פַּעַם

אֲבָל זֶהוּ

עַכְשָׁו אֵין עוֹד מִלְּבַד שֶׁקֶט אֶחָד אָרֹךְ

וּנְסִיעָה רֵיקָה הַבַּיְתָה

וּמִי שֶׁרָאָה אֵיךְ אֵין צֹרֶךְ בְּמִתְקַן הַשְּׁאִיבָה לֶחָלָב

לֹא יִרְאֶה עוֹד שִׂמְחָה בְּיָמָיו.

—–

* / שרית עיני ריץ'

 

עַל הַמַּשְׁבֵּר

בְּתוֹךְ תְּבוּסַת הַגּוּף

כְּשֶׁהַבָּשָׂר מְנַצֵּחַ

כְּשֶׁיָּדַיִם זָרוֹת הוֹפְכוֹת בִּקְרָבַיִךְ

כְּשֶׁאֵין עֲלֵה תְּאֵנָה

בְּטֶרֶם תִּתְבּוֹשָׁשִׁי

כְּשֶׁהַשְּׁרִירִים מִתְמַסְּרִים לִהְיוֹתָם שְׁרִירִים

מִתְכַּוְּצִים וּמַרְפִּים

וְקוֹלוֹת מְשֻׁנִּים נֶחְצָבִים

מִתּוֹךְ הֶחָלָל הַכָּלוּא בָּעוֹר הַמִּתְפַּקֵּעַ

הַשְׁמִיעִי

יְבָבָה

וּשְׁבָרִים

וִילָלָה

נְשִׁיפָה

וּצְנִיפָה

מִתּוֹךְ הָאֵימָה הַנִּצְרֶפֶת לְחֶדְוָה

תַּבְקִיעִי

תְּפִלָּה.

—–

המלך והגרוסמן / שרית עיני ריץ'

 

יֵשׁ לִי שְׁנֵי דָּוִידִים

שֶׁאוֹמְרִים אוֹתִי

בּוֹדְדִים בִּמְעָרוֹתֵיהֶם

בּוֹרְחִים מֵהַבְּשׂוֹרוֹת

אוֹמְרִים אוֹתִי כְּמוֹ רְאִי חָכָם

הָפוּךְ

מְסַנְוֵר מֵחַדּוּת לַהֲבֵי מִלִּים

מְלַטֵּף בִּפְלוּמוֹת שֶׁל אוֹתִיּוֹת מִצְטָרְפוֹת

לְנַעֲנוּעַ בְּקֶצֶב לֵב תֻּפִּי שֶׁל אָב.

—–

ויפגע ויברח / משה ולדמן

 

אַבָּא נָשָׂא תְּפִלָּה וְלֹא עֲבוּר עַצְמוֹ

קוֹמָה שְׁלֵמָה בְּבֵית הַחוֹלִים

קְהִלָּה פְּצוּעָה מִתְּאוּנוֹת דְּרָכִים

נָשָׂא עַל כַּנְפֵי הַטַּלִּית

לָחַשׁ כְּשֶׁהִגִּיעַ לַפְּסוּקִים עַל הַשָּׂטָן

בִּתְפִלַּת הִנְנִי

גָּעַר בִּשְׁתִיקָה: "לְבַל יַשְׂטִינֵנִי".

 

וַאֲנִי לֹא הָיִיתִי שָׁם כִּי זָכַרְתִּי

אֵיך הָיִיתִי גּוֹאֶה בְּעַל כָּרְחִי

תַּמְרוּרִים עַל הַשְּׁכִינָה הַגּוֹלָה.

 

וְהַלֵּב הִתְרוֹקֵן מִכָּל הָאֲהָבוֹת וְהָאֱלֹהִים

הַלֵּב הִתְאַבֵּן מִכָּל הַחֲזָרוֹת הַפְּעִימוֹת

נַעֲשׂוּ חֲלוּלוֹת חֲלוּלוֹת כְּמוֹ

נְסִיעַת בֹּקֶר לְגַן הַיְּלָדִים

שָׁכַחְתִּי אֶת הַלֵּב בָּאוֹטוֹ בַּיּוֹם הֲכִי חַם בַּשָּׁנָה

הַלֵּב מֵת בַּתְּפִלָּה הֲכִי חַמָּה

 

לִפְנֵי הַדְּמָעוֹת שֶׁל אָבִי הִתְאוֹנַנְתִּי

אֵיך פָּגַע בִּי מַלְאָךְ

וּבָרַח

—–

* / משה ולדמן

 

לֹא הָיְתָה סִיגַרְיָה שֶׁלֹּא בָּאָה עָלַי

שֶׁלֹּא רוֹקְנָה לִי אֶת הַכִּיס וְהָאֲוִיר

וּכְבָר עָבַרְתִּי שִׁבְעָה נַהֲרוֹת גְּמִילָה

וְאֵיךְ אָשׁוּב לַמָּקוֹם

הַהִמָּנְעוּת נִשְׁעֶנֶת עָלַי

בְּכָל הַכֹּבֶד שֶׁבַּגּוּף

לֶאֱטֹם אֶת הַחַמְצָן

אֶת דַּם הָאֵשׁ הַמְּכוּרָה אֶל הַשּׂוֹרְפִים

הַהִמָּנְעוּת נִשְׁעֶנֶת עַל גַּחֶלֶת הַשַּׁלְהֶבֶת

הָרוּחַ מִתְהַפֶּכֶת בַּבָּשָׂר

כְּמוֹ טַבָּק בֶּעָלִים הַיְּבֵשִׁים

תַּחַת הַכֹּבֶד שֶׁל הָהָר

שֶׁכָּפִיתִי עָלַי כְּהֶרְגֵּל

אֲנִי מִתְכַּוֵּץ כְּמוֹ עֻבָּר

כּוֹסוֹת קָפֶה שֶׁל בֹּקֶר בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים

סַפְסָלִים בַּהַפְסָקָה בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים

מַחְשְׁבוֹת כְּנִיסַת שַׁבָּת כְּתִיבַת שִׁירִים בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים

תַּחַת הַכֹּבֶד שֶׁל הָהָר

הָיִיתִי מִתְפַּלֵּל

 

אֵין הַדָּבָר תָּלוּי בִּי

אֵין הַדָּבָר תָּלוּי בִּי

אֵין הַדָּבָר תָּלוּי בִּי

עַד שֶׁזֶּה עוֹבֵר

—–

* / משה ולדמן

 

הַמִּלִּים הִשְׁתַּגְּרוּ מֵאֲלֵיהֶן

בַּמַּאֲבָק הַחַד צְדָדִי שֶׁל אֱלֹהִים בִּי

אֲשֶׁר בָּרָא לַעֲשׂוֹת אוֹתִי שׁוֹכֵחַ אוֹתוֹ

הַמַּעֲשִׂים הֵם שִׁיר

וְאֵין רִבּוֹן

הָעוֹמֵד בִּפְנֵי הַדְּבָרִים

לִכְשֶׁעַצְמִי

אֲנִי דּוֹרֵשׁ אוֹתִי לְלֹא הֶפְסֵק

דּוֹרֵשׁ אֶת אֵין פָּנָיו

דּוֹרֵשׁ עוֹלָם וּמְלוֹאִי

—–

צריך איון / אהרלה אדמנית

 

תְּפִלּוֹת שֶׁלִּי נוֹשְׁרוֹת

אֱלֹהַי נוֹתָר עָרֹם

מִכָּל הַטְּפִילוֹת שֶׁטָּפַלְתִּי בּוֹ מִנְּעוּרַי

יֵינִי הֶחְמִיץ אֶת הַשָּׁעָה

שָׁקַט עַל שְׁמָרָיו שֶׁמֵּאֲנוּ לִתְסֹס

הַשֶּׁמֶשׁ עָמְדָה עִם הַגַּב לַיָּם

בְּחַמּוּקֵי הַקַּרְקֶפֶת טִיְּלוּ הָאַכְזָבוֹת

הִתְלַבְּטוּ אִם לִקְטֹף תְּפִלִּין בְּשֵׁלוֹת

אוֹ לְהַשְׁאִיר פֵּאָה וְלָלֶכֶת

אֶת הַפִּטְרִיּוֹת הַחֲלוּלוֹת

הִלְעַטְתִּי ווֹדְקָה אַבְּסוֹלוּטִית

אַרְבָּעִים אָחוּז

מַכָּה אַכְזָרִית

שֶׁלֹּא יִכְאֲבוּ לָהֶן הָרַגְלַיִם

וְיִשְׁתּוֹקְקוּ

—–

* / שירה גץ ווקר

 

אֱלֹהִים, שְׁלַח לִי מָן, אֲנִי רוֹצָה לְלַקֵּט עוֹד מֵאוֹתוֹ דָּבָר לָבָן, אֲנִי רוֹצָה עַמּוּד עָנָן, לוּחוֹת הַבְּרִית שְׁבוּרִים, רְצוּצִים, קְצוּצִים, קְצוּצִים. אֲנִי רוֹצָה לְנַסּוֹת אֶת הָרִקּוּד לְעֵגֶל הַזָּהָב אֲנִי רוֹצָה לִזְרֹק לוֹ זָהָב, אֲנִי רוֹצָה לְהִתְחָרֵט עָלָיו, אֱלֹהִים, תַּעֲשֶׂה לִי לֶחֶם הַפָּנִים, כָּכָה לַפָּנִים, אֲנִי רוֹצָה אוֹתוֹ חָמִים, אֲנִי רוֹצָה כֹּהֲנִים קְטַנִּים, מְכַפְּרִים וּמְכַפְּרִים, אֱלֹהִים, שְׁלַח לִי תּוֹרָה, שְׁלַח לִי חֻקִּים שֶׁאֵדַע לְאָן הוֹלְכִים, אֱלֹהִים, תֵּן לִי מַיִם, תֵּן לִי מַיִם חַיִּים, תֵּן לִי סְלָעִים אֲנִי רוֹצָה לְדַבֵּר אִתָּם כַּמָּה מִלִּים, אֱלֹהִים תֵּן לִי שְׂלָו, תֵּן לִי קַבַּאבּ, אֲנִי רוֹצָה אֶת זֶה עַכְשָׁו, אֱלֹהִים שְׁלַח לִי מָן, שְׁלַח לִי מְזֻמָּן, אֲנִי רוֹצָה עוֹד מֵאוֹתוֹ דָּבָר קָטָן, אֱלֹהִים, תֵּן לְהִכָּנֵס, וְתוֹדָה. שְׁנַיִם סֻכָּר אֶחָד נֵס, מָה קוֹרֶה אֱלֹהִים? אַתָּה מְפַסְפֵס, עִם כָּל הַהַבְטָחוֹת הָאֵלֶּה עַל אֶרֶץ, עַל שֶׁנֹּאהַב, אָז דַּוְקָא עַכְשָׁו? אֱלֹהִים, שְׁלַח לִי מְזוֹנוֹת, שְׁלַח לִי בַּזְּמַן, עִם כָּל הַדִּבּוּר הַזֶּה עַל כַּלָּה–חָתָן, אֱלֹהִים נִגְמַר הַכּוֹחַ, עֲזֹב אֶת הָרוּחַ אֲנִי רוֹצָה תַּפּוּחַ.

—–

כוח משיכה / שירה גץ ווקר

 

בְּמִטָּה שֶׁל מַטָּה

גּוּפוֹתֵינוּ מֻטָּלוֹת

בֶּטֶן

לְמִזְרָן

מִזְרָן

לִבְסִיס הָעֵץ

הָעֵץ

לַמַּרְצֶפֶת

הַמַּרְצֶפֶת

לַבֶּטוֹן

הַבֶּטוֹן

אֶל הָאֲדָמָה

הָאֲדָמָה

אֶל הַמַּיִם

הַמַּיִם

אֶל הַתְּהוֹם

הַתְּהוֹם

אֶל הַחֹשֶׁךְ

הַחֹשֶׁךְ

אֶל הָרוּחַ

הָרוּחַ אֶל הָאֱלֹהִים

הָאֱלֹהִים

לְתֹהוּ וָבֹהוּ

—–

תפילה שבלב / דפנה שאלתיאל

 

אוּלַי פַּעַם, כְּשֶׁאֶהְיֶה גְּדוֹלָה,

וְנוֹחָה לָמוּת,

אֶתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ.

 

כִּי רוֹקַנְתָּ אוֹתִי,

מִכָּל תְּפִלּוֹתַי,

יְהָבִי

בַּגַּרְזֶן –

שִׁבַּרְתָּ.

 

דַּם לִבִּי הִתְיַבֵּשׁ,

וְנִקְרַשׁ,

קוֹרֵעַ עֲלִיּוֹת,

וְסוֹתֵם חֲדָרִים,

לְלֹא רַחֵם.

 

אַף כִּי נָעַמְתָּ לִי מְאוֹד –

לֹא עוֹד.

 

וּלְעֵת עַתָּה אִוָּתֵר לְבַדִּי,

וְהַלֵּב הַיָּתוֹם עִמָּדִי.

 

אוּלַי פַּעַם, כְּשֶׁאֶהְיֶה גְּדוֹלָה,

וְנוֹחָה לָמוּת,

אֶתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ.

—–

אי אם / אברהם קלנר

 

יֶשְׁנוֹ תֶּדֶר אֵי אֵם, כָּךְ אָמַר, כָּךְ אָמַר לִי אָדָם

תִּמְהוֹנִי בִּירוּשָׁלַיִם, בִּירוּשָׁלַיִם וּסְבִיבוֹתֶיהָ,

שֶׁמְּשַׁדֵּר בְּרִיפִּיט

קַדִּישׁ.

עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שֶׁבַע, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שֶׁבַע

שֶׁל קַדִּישׁ.

וְהַקַּדִּישׁ יַצִּיב

וְהַקַּדִּישׁ נָכוֹן

וְהַקַּדִּישׁ יָתוֹם   וְנוֹרָא

וְהַקַּדִּישׁ יָפֶה

וּמְתֻקָּן בְּמִנּוּנִים מְדֻיָּקִים שֶׁל חִדָּלוֹן וְשֶׁל חַיִּים

וּנְגִינָתוֹ בַּסֻּלָּם הַמְּקֻבָּל

וּנְגִינָתוֹ בַּסֻּלָּם הַמַּתְאִים

בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם

כָּךְ אָמַר, כָּךְ אָמַר לִי אָדָם

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ

וְכָל הַתַּחֲנוֹת הָאֲחֵרוֹת     שֶׁבָּאֲוִיר

וְכָל הַשִּׁירִים הָאֲחֵרִים     וְהַתְּחִנּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם

דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ

לֹא יְרַכְּכוּ אוֹתְךָ

לֹא יְרַכְּכוּ אוֹתְךָ כְּמוֹתוֹ,

לֹא יְרַכְּכוּ אוֹתְךָ אֶל הַחִסְפּוּס הַזֶּה שֶׁאַתָּה

מְחַפֵּשׂ.

—–

* / אודליה גולדמן

 

בַּמִּסְדְּרוֹן הַקָּטָן מְקוֹם הַצְּעָדִים

הַלֹּא־נִסְפָּרִים וּמִרְצְפוֹת הָעֶצֶב.

כָּל הַפְּתָחִים מוֹבִילִים

לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם

שֶׁהוֹבִילוּ אֶתְמוֹל.

 

יֵשׁ יָמִים שֶׁהַמִּסְדְּרוֹן הוֹפֵך פְּרוֹזְדּוֹר.

כָּל הַפְּתָחִים אוּלַמּוֹת

וְכָל הַיָּמִים אַחֲרִית.

—–

* / חגית מנדרובסקי

 

וְלֹא הָיָה מוֹתֵךְ אֶלָּא זֹהַר,

מְבַקֵּשׁ לִבְטֹשׁ בְּדִידוּת.

מִדַּפֶּקֶת כִּפְלִיטָה.

כְּמוֹ נוֹשֵׂאת תְּפִלָּתִי אֶל אֹפֶק

וְהוּא, כְּהֶרְגֵּלוֹ,

מִתְרַחֵק.

—–

יורדת לשדה / ציפי חורי

 

לְלַכְלֵךְ אֶת הַשָּׂדֶה

שֶׁהַמֶּלֶךְ יָבוֹא

וְיִשְׂמַח

רַגְלַיִם מֵאֶתְמוֹל

נוֹשְׂאוֹת אִתָּן מַשְׁקֵה מִלִּים

שְׁאָר יְרָקוֹת וּתְפִלּוֹת

שֶׁנָּפְלוּ

קַבַּיִם חוֹרְצוֹת בָּעֵשֶׂב

שֶׁיִּצְמַח

כֻּלָּם עוֹמְדִים בַּ"עֲמִידָה"

חוּץ מֵאִשָּׁה שֶׁיּוֹרֶדֶת

לַשָּׂדֶה

לִפְגֹּשׁ אֶת הַמֶּלֶךְ

לִצְמֹחַ פֶּרֶא

 

אִשָּׁה בּוֹרַחַת מֵאֲדָמָה חֲרוּשָׁה

לַעֲיֵפָה. מִשּׁוּרוֹת תְּלָמִים

נִירִים גֵּבִים פִּלְחֵי הַמַּחְרֵשָׁה

שֶׁתַּהֲפֹךְ אֶת מָה שֶׁעַל פָּנָיו

תִּקְבֹּר אֶת שְׁאֵרִית אֶתְמוֹל

אֲדָמָה קַלָּה וּמְחוֹרֶרֶת

מַצְמִיחָה פִּרְחֵי בַּר

 

שָׂדֶה מְלֻכְלָךְ מַצְמִיחַ תְּפִלּוֹת

שֶׁהַמֶּלֶךְ יָבוֹא

לֶאֱסֹף

—–

* / אריאלה נידם פרץ

 

בַּשָּׂדֶה הַמַּגְנֵטִי שֶׁל הָאֵם.אָר.אַי.

הָאֲוִיר דָּחוּס

אֲנִי שׁוֹכֶבֶת פְּרַקְדָּן

סְדִין פְּרָחִים כְּחֻלִּים

הָרֵיחַ לָבֶנְדֶּר

לְבַד בַּשָּׂדֶה. אֲנִי וְהַמֶּלֶךְ.

אָחוֹת טוֹבַת לֵב מוֹרָה

לַחְשֹׁב חִיּוּבִי

כְּמוֹ מִחוּ"ל שְׁלֹמֹה אַרְצִי בְּאָזְנִיּוֹתַי

נִזְכַּר פִּתְאוֹם "אֲהַבְתִּיהָ"

אַבָּא וְיוֹסִי בַּחוּץ

מַמְתִּינִים

חֹמֶר הַנִּגּוּד מְטַפְטֵף לְתוֹכִי גֶּשֶׁם חֻמְצִי

רַעַשׁ הַמְּכוֹנוֹת מַחְרִישׁ

(תשר"ת תשר"ת תשר"ת

תש"ת תש"ת תש"ת

תר"ת תר"ת תר"ת)

זוֹעֵק כְּאֵל נוֹרָא עֲלִילָה

בִּשְׁעַת

נְעִילָה

—–

על חטא / רות בורוש דנינו

 

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּשֵׁם וּבְמִלִּים

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּטוֹן וּבְדִבּוּר

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְאֹכֶל וּבְנִגּוּן

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּשְׁמוֹת הַחִבָּה

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ

בְּחִבּוּקִים שֶׁלֹּא חִבַּקְנוּ וְשֶׁלֹּא חִבְּקוּ אוֹתָנוּ

שֶׁלֹּא נִפּוֹל וְנִטְעֶה וְנַסְגִּיר אֶת הָאֱמֶת הַמַּהְבִּילָה מֵרֹב שֶׁחָטָאנוּ

—–

* / נחום אבניאל

 

הִנֵּה אֶתְפַּלֵּל

אַנִּיחַ יָדִי עַל הַקִּיר

כְּדֵי שֶׁלֹּא יַמְרִיא הַגּוּף מִן הַגְּבָעוֹת,

מִן הַיֵּשׁ

שֶׁלֹּא תֹּאבַד נַפְשִׁי לָרוּחוֹת

—–

(שלוש עשרה מילים) / רוחמה מטלון

 

אֶל אֲשֶׁר אֵלֵךְ תֵּלֵךְ

תְּפִלָּתִי

בַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה תְּפִלָּתִי

אֶהְיֶה

הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינָהּ וּבֵינִי

—–

כמו / אילה גליק מגיד

 

כְּמוֹ תְּפִלַּת שַׁחֲרִית כָּל יוֹם עָפָה

פּוֹרֶשֶׂת זוּג כַּנְפֵי דּוֹנַג דַּקִּיקוֹת

וְיָרֹק הָעַד מִסָּבִיב

וְהַשֶּׁמֶשׁ

 

יֵשׁ יָמִים בָּם פּוֹתַחַת חַלּוֹן וְקוֹפֶצֶת

בִּדְאִיָּה חָפְשִׁית נוֹפִים פּוֹעֲרִים

וַאֲנִי נַעֲשֵׂית אֵיבָרִים אֵיבָרִים

 

זוֹ אֲנִי, אִיקָרוּס שְׂרוּפָה שֶׁלְּךָ

כַּנְפֵי שַׁעֲוָה שֶׁנָּמַסּוּ לִי

כִּי בִּקַּשְׁתִּי

—–

סַנדַלפוֹן / אילה גליק מגיד

 

מִי לִמֵּד אוֹתְךָ דְּרָקוֹנִית

לְשֵׂאתָהּ עַל שִׂפְתוֹתֶיךָ תִּקְנִית, מֻבְנֵית, בָּרָה

לִקְרֹא לָהּ בַּחֹשֶׁךְ שֶׁתָּאִיר דַּרְכְּךָ

לְפִתְחֵי חֻדֵּי מְחָטִים

 

מֵאַיִן שָׁאַבְתָּ הָאֹמֶץ

בְּשִׁבְתְּךָ עַל כַּלְבּוֹ שֶׁל עוֹלָם

לִרְכֹּב עַל אַפּוֹ וְעַל חֲמָתִי

 

אֵיךְ נוֹדְעוּ לְךָ אָרְחוֹת הַסּוּסִים

שֶׁהֵם הוֹגִים שְׁמָהּ בְּרִבְצָם בֵּינוֹת אֳרָנִים

וְאַתָּה מַאֲכִילָם מְחָטִים מְחָטִים שֶׁל קַשׁ כַּפְרִי אִירוֹנִי

וּמַדְהִירָם עַד אֲשֶׁר יַעֲלוּ קֶצֶף

בְּעֵינַי

 

וּבְכָל זֹאת הָיִיתָ לִי הַיָּחִיד

שֶׁהִרְכִּיבַנִי עַל סוּסוֹ

לִדְהוֹר אֱלֵי

 

צִנּוֹרוֹת מֵי שׁוֹפְכִין

שֶׁגִּלָּה אָזְנִי לַמִּלִּים הַנֶּעֱרָגוֹת שָׁם

הַמִּתְחַבְּטוֹת וּמִטַּלְטְלוֹת

לְהִשָּׁפֵךְ, בִּתְמִימוּת טְהוֹרָה, לְפָנָיו

 

וְהִפְצִיר בִּי, חָזוֹר וְהַפְצֵר,

לְשַׁלַּח קוֹלִי עַל פְּנֵי הַמָּיִם

אַךְ אֲנִי

כְּבָר מִזְּמַן שָׁכַחְתִּי

אֵיךְ מְדַבְּרִים דְּרָקוֹנִית

—–

המקום / אילה גליק מגיד

 

אֵין כִּסְּאוֹת רֵיקִים בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ

אַף כָּרִים אֵין, אַף כְּסָתוֹת

עֲיֵפִים רְצוּצִים שֶׁבְּךָ בָּאִים לְהָנִיחַ

סַפְסָל מְיֻתָּם שֶׁאֵינְךָ

חֲלוֹמוֹת מֵתִים

 

לֹא מִשְׁעָן, לֹא חֵיק

לֹא מִסְעָד לְהַטְלִיא בּוֹ אַף לֹא מַחֲצִית הַפְּחָדִים

אִם רַק תּוֹאִיל לְהַקְשִׁיב, אִם תָּהִין לְהַשְׁגִּיחַ

הָאוֹרוֹת הַכְּבוּיִים כָּאן בַּחֶסֶד

הַדְּבָרִים הָרֵיקִים

 

כִּסֵּא כְבוֹדְךָ לְבַדּוֹ מָלֵא הָרָקִיעַ

לֹא מְבַקְּשִׁים מִשְׁכָּן רַק הֱיֵה לָנוּ

מִקְלָט, כֻּרְסָה, שְׁרַפְרַף

אֲפִלּוּ מַחְצֶלֶת, פִּסַּת אֲדָמָה חֲרֵבָה

מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדְךָ, לֹא תִּמְצָא לָנוּ מִדְרָךְ?

—–

אפילו דקארט ידע / אילה גליק מגיד

 

כְּשֶׁמְּשׁוֹרֵר הָאֱלֹהִים קָרָא לִי עַל תְּשׁוּקַת הַנּוֹזְלִים

עֶרְגַּת הַגּוּפִים הַצְּמֵאִים

וְאֵיךְ אַתָּה נִמְצָא בְּכָל אַהֲבָה בְּכָל לַיְלָה

 

נִצְרַבְתִּי

מַקְשִׁיבָה לְקוֹל צְעָדֶיךָ

שֶׁאֵדַע לְהַפְנוֹת אֶת גַּבִּי בְּטֶרֶם תַּעֲלֶה עַל יְצוּעֵנוּ

 

אֲנִי קוֹרֵאת רַק בֶּהֱיוֹתְךָ רָחוֹק

שֶׁלֹּא תִּשְׁמַע בְּטָעוּת

אֵין לִי כָּל מְלָאכָה

כַּפַּי נְשׂוּאוֹת מַטָּה
—–

גומחה / שי דותן

 

אַחֲרֵי הָאַהֲבָה

רֹאשֵׁךְ מֻנָּח עַל חָזִי

בַּשֶּׁקַע שֶׁחָצַבְתְּ בַּלֵּילוֹת

בְּהַתְמָדָה שֶׁל רָץ לְמֶרְחַקִּים.

גֻּמְחָה, תָּא וִדּוּי פְּרָטִי,

כּוּךְ בּוֹ מְפַכּוֹת מִלִּים

מִקַּרְקָעִית הַלֵּב, שָׁם נִקְבְּרוּ

בֻּבּוֹת יַלְדוּת, בָּתִּים שֶׁנֶּעֶזְבוּ,

מְאַהֲבַיִךְ, מַאֲוַיַּיִךְ

הַכְּמוּסִים, הַמְּכֻסִּים

בְּתוֹלְדוֹת חַיַּיִךְ, בַּמִּלִּים.

הֲכִי קָשׁוֹת, הֲכִי זַכּוֹת.

—–

כשמילה תהפוך לגוף / שי דותן

מחווה לחזי לסקלי

אִם יוֹם אֶחָד

אֱלֹהִים יִדְפֹּק בַּדֶּלֶת

יוֹפִיעַ פִּתְאוֹם בַּסָּלוֹן

כְּמוֹ שָׁכֵן מְבֻלְבָּל סַגְפָנִי

אֲחַבֵּק אוֹתוֹ

אָלִין אוֹתוֹ לְצִדִּי

עַד שֶׁיָּפִיחַ אַהֲבָה בְּגוּפִי הֶעָצוּב

כְּרוּחַ בְּמִפְרַשׂ אֲנִי־יָהּ

—–

כי נדמתי / יפעת גלבר

 

כַּמָּה נוּכַל לְטַשְׁטֵשׁ סְבִיבוֹתֶיךָ

אֲנִי וְהָעָם הַזֶּה הַשָּׁתוּק

הַמִּלִּים מִסְתַּבְּכוֹת בְּאוֹתִיּוֹתֵיהֶן

הָאוֹתִיּוֹת נֶעֱלָמוֹת בַּסִּיבוּב

אֲנַחְנוּ נְטוּלֵי מִשְׁפָּט, אַתָּה מֵבִין

וְכַמָּה אֶפְשָׁר

לְקַשְׁקֵשׁ אֶת הָאַחְרָיוּת בֵּין הַנִּדּוֹנִים

 

הַמַּחְשָׁבָה אוֹדוֹתֶיךָ מַבְהִירָה אוֹתִי

אֲבָל רֹב הַזְּמַן

אֵין בִּי מִלִּים

גַּם הַמַּנְגִּינוֹת מִסְתַּחְרְרוֹת בְּלָבָן

מוֹצְצוֹת לִשְׁדֵי כָּל הָעֲצָמוֹת

 

הָאוֹמְרוֹת, בְּעֶצֶם

מִי אֵל כָּמוֹךָ

—–

והיא הכורכת / יפעת גלבר

 

בַּדֶּרֶךְ נוֹשְׁרִים אֵלַי קִרְעֵי מִשְׁפָּטִים

אֲנִי מְנַסָּה לֶאֱסֹף אוֹתָם אֲבָל

הַחֲוָיָה לֹא מִתְעַצֶּבֶת

וְאִי אֶפְשָׁר לֶאֱגֹד

אֶת הַתְּנוּעָה הָרַבָּה

בַּעֲלֵי הַתַּפּוּחִים

 

אִי־נוֹכְחוּתְךָ

 

נִדְמֶה לוֹמַר

שֶׁהִיא הַכּוֹרֶכֶת

—–

תפילה ראשונה / רהב גבאי

 

הַשָּׁעָה מַמְתִּינָה עִמִּי

וְעַל כֵּן רָאוּי שֶׁכָּעֵת אַסְפִּיק וְאֹמַר לְךָ שֶׁ

אַחַר הַצָּהֳרַיִם הָאֵלֶּה, נֶאֱסָפִים אֶל תּוֹךְ עַצְמָם

וְשׁוֹזְרִים אֶת הֶהָמוֹן

אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ

כְּזֵרֵי פְּרָחִים מֻנָּחִים עַל שֻׁלְחַן מִשְׁפָּחָה

מַמְתִּינִים לִסְעוּדַת עֶרֶב חַג.

וְאוּלַי רְאוּיָה הָיִיתִי לוֹמַר לְךָ

"עֵינֶיךָ הַבּוֹרְקוֹת", "צְחוֹקְךָ הַמִּתְגַּלְגֵּל"

"רֹחַב לִבְּךָ".

 

אֲבָל כְּבָר בֵּרַכְתִּי עַל הַלֶּחֶם וְעַל הַיַּיִן

וְשָׁעָה נְמַסָּה לְאוֹר אַחֲרוֹן

וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם

—–

דף / מעיין קרשן

 

עֵירֻמָּה אֲנִי לְפָָנֶיךָ

וְאַתָּה תֵּדַע הַכֹֹּל

סִתְרֵי לִבִִּי וּמַחְשַׁכַּי

וְחֶסְרוֹנִי וְצִמְאוֹנִי

וְאֵשׁ־הַתָּמִיד הַמּׅתְכּוֹנֶנֶת בַּמְּעָרוֹת

לְהַצִּית עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ

—–

(יוגה) / מעיין קרשן

 

שִׁיר תּוֹדָה וְהַלֵּל

שֶׁעָשִׂיתָ בִּי מִבְנִים

וַחֲלָלִים

וְהָיוּ לְהֵיכָלִים

לַעֲבוֹדָתֶךָ

—–

יום הכביסה / מעיין קרשן

 

כָּל הַמַּצָּעִים הַיּוֹם

מִכָּל הַחֲדָרִים

נֶאֶסְפוּ אֶל דּוּד הַמַּיִם הַגָּדוֹל.

נִתְלוּ עַל חֶבֶל דַּק מְאוֹד

כָּל הַכְּסָתוֹת, הַצִּפִּיּוֹת,

הָאֲרִיגִים הַמֻּפְקָדִים

עַל יְלָדֵינוּ בַּחֹשֶׁךְ.

תִּשָּׂא הָרוּחַ מִן הַגַּג הַמְּפֻיָּח

אֶת בֹּשֶׂם הַמְּרַכֵּך אֶל לֵב

מִי שֶׁתִּשָּׂא.

—–

טיול ~ מים / רוני פרינץ

 

בַּחֹפֶשׁ

רָאִיתִי אֶת הַיְּלָדִים

כְּמוֹ

רְסִיסִים מֻגְדָּלִים

שֶׁל שִׁבְרֵי עֲצָמַי

 

וְטָבַלְנוּ אוֹתָם בַּמַּיִם

נוֹסְעִים וְטוֹבְלִים וְנוֹסְעִים

לְטַהֵר אֶת הַשְּׁבָרִים

 

מִזֻּהֲמַת הַהוֹרִים

בַּזְּמַן שֶׁלִּפְנֵי

הַכִּפּוּרִים

—–

* / חנה טואג

 

יֵשׁ מַלְאָךְ הָאוֹסֵף אֶת כְּתוֹבוֹת

הַמֶּלַח

מִמִּפְתְּנֵי הַבָּתִּים

לַעֲשׂוֹתָן יַמּוֹת קְטַנּוֹת שֶׁל

תַּחֲנוּן,

יֵשׁ הָעוֹלוֹת אֵלָיו

מֵעַצְמָן

לְהִתְרַפֵּק עַל הַשַּׁעַר

הַנָּעוּל,

וְיֵשׁ הַלְּכוּדוֹת

בְּמַעְגְּלֵי תּוּגָה

עַל סַף דֶּלֶת,

בַּמָּקוֹם הַזֶּה

אֲפִלּוּ מַלְאָכִים אֵינָם

יְכוֹלִים

לַעֲמֹד.

—–

* / אפרת בן-יהודה לוין

 

בְּרֵאשִׁית

קְרוֹבָה הָיִיתִי אֶצְלְךָ

אַחַר כָּךְ נָגְסוּ הַשּׁוֹכְחִים בִּי

וְטָרֹף טֹרַפְתִּי.

תַּחַת רִגְבֵי אֲדָמָה כְּבֵדָה

שָׁכַבְתִּי. תּוֹלַעַת בּוֹדְדָה.

עָפָר כִּסָּה עֵינַי

כָּבַד עַל עַפְעַפַּי

אַךְ אִישׁוֹנַי זָכְרוּ

קֶרֶן דַּקָּה

אוֹר רָקִיעַ

וְהָיִיתִי שׁוּב

חַיָּה.

—–

* / עמיחי פילוסוף

 

קָרוֹב לִשְׁלוֹשִׁים שָׁנָה וַאֲנִי בְּתוֹךְ הַגּוֹלָה בִּירוּשָׁלַיִם עַל

נְהַר נוּ כְּבָר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים:

הָאִשָּׁה שֶׁהִגִּיעָה לַפְּגִישָׁה בְּקֻפַּת חוֹלִים נִכְנְסָה

וַאֲנִי רוֹאֶה אֶת הַגִּיל וְהִיא בַּת תִּשְׁעִים וְשֵׁשׁ.

וְהִנֵּה מַחֲזֶה עוֹד

וּבְכָל צִפָּרְנֵי יָדֶיהָ לָק וָרֹד.

בֶּטַח הַמְּטַפֶּלֶת הַצְּעִירָה מֵהַפִילִיפִּינִים

(שְׁמָהּ לִיסָה. כְּפָר רָחוֹק. אֶלֶף גַּעְגּוּעַ וְאֶבֶן חֵן)

הֶחְזִיקָה לָהּ יָדַיִם וְצָבְעָה לַהֲנָאָתָהּ בִּקְצוֹת

הָאֶצְבָּעוֹת וְהַחֲסָדִים.

וְעַכְשָׁו הִיא קוֹרֵאת לָהּ "בּוֹאִי אִמָּא הוֹלְכִין"

וְעוֹטֶפֶת אוֹתָהּ בְּצָעִיף עָבֶה אֲשֶׁר כִּי אֵין מַעֲצוֹר מִפְּנֵי הָרוּחַ

שֶׁבַּחוּץ וְגֶשֶׁם אוֹ

רַק חָלַמְתִּי

וּבַחוּץ

רְחוֹבוֹת הַנָּהָר.

עַל הַמִּדְרָכָה הָרְטוּבָה בָּחוּר חֲרֵדִי בֶּן שְׁלוֹשִׁים וְחָמֵשׁ כָּכָה

נוֹסֵעַ עַל אוֹפַנַּיִם חַשְׁמַלִּיִּים

וְאֵין חַשְׁמַל

רַק הָרַגְלַיִם דּוֹחֲפוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ בַּמַּעֲלֶה

וְהַפֵּאוֹת כְּצִפּוֹרִים עָפוֹת אֲחוֹרָיו

וּפָנָיו לֹא יֵרָאוּ

—–

פילטר / עמיחי פילוסוף

 

אַל נָא יֵקַל בְּעֵינֶיךָ

הֶעָשָׁן הָעוֹלֶה

מֵאַלְפֵי חַלּוֹנוֹת

לְפָנֶיךָ

כֻּלּוֹ נְשִׁימוֹת

סִימָנֵי חַיִּים

מִבָּנֶיךָ

כֻּלּוֹ תְּפִלָּה

—–

* / אפרת ביגמן

 

אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת

הָעֲרָפֶל, הֶעָשָׁן

הַסִּיגַרְיוֹת. הַבֵּן שֶׁלִּי חוֹלֶה

הַנֶּפֶשׁ מִתְקַמֶּטֶת וְהַבַּיִת הַזֶּה

שֶׁאָמַרְתִּי לְשַׁכֵּן שְׁמִי שָׁם

רוֹעֵד

אלול תשע"ח

עורכים: תמר גלבוע ושמואל קליין

צילומים: אלעד ליפשיץ ומורן יעיר הנגבי

"איש ונבו לו על ארץ רבה" כתבה רחל בפסוק שיר שחיים גורי הציע להעניק לו "פרס נובל לשורה" נבו הפך שם נרדף לתפילה שלא תסתיים כל עוד הדבר תלוי באדם המתפלל.

הגיליון המיוחד "שפתי תפתח" היוצא כבכל שנה בימי אלול המתרגשים לתפילות חדשות, מוקדש השנה לחיבור של המקום והתפילה. רבים מהכותבים ברחו מהפיזי והגאוגרפי אל המקום הנפשי שמזמן וקורא לתפילה אך המקום כידוע הוא גם כינויו של האל.

כותרת הגיליון, "על דעת המקום" , לקוחה מתפילת כל נדרי הפותחת את יום הכיפורים.

המקום שעל דעתו אנו שרים נוגע בכל מימדי המרחב הפיזי והרוחני.

המקום שבנפש

המקום שבזמן

המקום שבשמיים

והמקום שבארץ

יש בגיליון תפילה המזמנת לה מקום  ויש שהמקום הנפשי/ הרוחני/ הפיזי מזמן לו תפילה. בחיבור שביניהם ובין המקום שמפנה הקורא בחדרי הלב, נוצר הרגע המיוחד של כל כותב ואז  "איש ונבו לו על ארץ רבה" כאן מגיעה השירה. כאן מקומה של התפילה.

25.0055.00בחר אפשרויות

מידע נוסף

פורמט

דיגיטלי, מודפס, דיגיטלי ומודפס

Back To Top