skip to Main Content

גיליון ס"ה – גיליון שירת מקור

25.0055.00

Clear selection
מק"ט: אין מידע קטגוריה:

תיאור

גיליון ס"ה – גיליון שירת מקור

השירים בגיליון

אֵלֶם / ויטל האוזמן

הַיּוֹם נִמְחַצְתִּי שַׁלְוַת עוֹלָמִים
לָתֵת בִּי גּוּף לַחֲבֹשׁ בּוֹ
אֶת הַיְקִיצָה. כִּמְעַט הָיְתָה
הַתִּקְרָה לְרִצְפָּה וְהָרִצְפָּה לְרִצְפָּה
וְהָיִיתִי רֶגַע עוֹד מְעַט
עוֹד מְעַט וְאָבְדוּ בִּי חֲמִשָּׁה מוֹצָאוֹת וּלְרֶגַע הָיִיתִי
עוֹד מְעַט וְאָבְדוּ בִּי כָּל הַסּוֹפִים
וּלְרֶגַע הָיִיתִי חָמֵשׁ מְנוּסוֹת
חָמֵשׁ נְפִילוֹת וְהָיִיתִי לְרֶגַע: עַד מְעַט
שֶׁיֹּאבְדוּ בִּי כָּל הַלֵּילוֹת
—–
לא להיחרד / ליטל קפלן

הַהִשְׁתַּדְּלוּת הָאֲיֻמָּה הַזּוֹ
לֹא לְהֵחָרֵד,
כְּשֶׁהַכְּבִיסָה נִשְׁמֶטֶת מִן הַחֶבֶל,
כְּשֶׁכָּל הָעֲצִיצִים מַתְמִידִים בִּנְבִילָתָם,
וְכָל הַשְּׁעוֹנִים הַמְעוֹרְרִים שׁוֹתְקִים,
אַךְ בַּשֵּׁנָה אֵין טַעַם.
לֹא לְהֵחָרֵד
כְּשֶׁהָעִירִיָּה חוֹמֶסֶת אֶת פַּחֵי הַזֶּבֶל מִן הָרְחוֹב
מוֹתִירָה אוֹתָנוּ מְלֵאִים,
כְּשֶׁהַשִּׁמְשָׁה מְמַגְנֶטֶת אֵלֶיהָ
דּוּחוֹת קִיּוּם מְפֻטָּמִים,
כְּשֶׁאֵין עִם מִי לְדַבֵּר,
וְהַמִּלִּים
שֶׁאַף עַל פִּי כֵן
נִמְסָרוֹת לִפְסִיכוֹלוֹגִים בְּרַחֲבֵי הָעִיר
נִשְׁפָּכוֹת עַל הַסַּפָּה
וַאֲנַחְנוּ לֹא בּוֹכִים.
וְהֵם לֹא בּוֹכִים.
לֹא לְהֵחָרֵד
כְּשֶׁרְשִׁימַת הַמַּטָּלוֹת הַלֹּא־כְּתוּבוֹת
מַמְשִׁיכָה לְהֵעָרֵם בָּאֵינְיוֹמָן.

כְּשֶׁהָאַרְנָק הָרָזֶה מִסְתַּתֵּר בַּמְקָרֵר
וְהָרֶכֶב נוֹתָר מֻתְנָע בַּחַנְיוֹן.
כְּשֶׁאֵין לָךְ כְּפָפוֹת מַתְאִימוֹת
שֶׁיָּגֵנּוּ עָלַיִךְ מִמֶּלַח הַלִּימוֹן
כְּשֶׁעוֹר הַיָּדַיִם נִשְׂרָף
וְיֵשׁ יוֹתֵר מִדַּי חָדָשׁ
תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כְּשֶׁיֵּשׁ
יוֹתֵר מִדַּי שֶׁמֶשׁ
וְגַז הַמַּזְגָנִים
דּוֹלֵף, דּוֹלֵף
לֹא לְהֵחָרֵד.
לִצְעֹד בַּעֲדִינוּת,
לְהַעֲלוֹת אֶת תְּדִירוּת הַמִּקְלָחוֹת,
לְהַרְבּוֹת בְּהָפוּךְ־קָטָן־רָגִיל מֵהַשְּׂדֵרָה
לוֹמַר שִׁירָה. לְבַזְבֵּז אֶת הַזְּמַן
בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה.
לִמְרֹד בַּהִשְׁתַּדְּלוּת הָאֲיֻמָּה הַזּוֹ
לֹא לְהֵחָרֵד.
—–
גלים / ליטל קפלן

כְּשֶׁאִמִּי מְפַרְסֶמֶת בַּפֵיְיסְבּוּק פּוֹסְט
הַהוֹגֶה בְּיָפְיָם שֶׁל הַגַּלִּים הַנִּתָּכִים
עַל רְצִיף הַנָּמֵל,
הִיא מַנִּיחָה יָד וִירְטוּאָלִית
עַל לִבּוֹ הַמְפֻקְסָל
שֶׁל אָבִי.
אָבִי נֶאֱנָח,
מַבִּיט מְרֻכָּז בַּמָּסָךְ,
וּמַקְלִיד בָּאֶצְבַּע הַמּוֹרָה,
בִּמְסִירוּת אֲיֻמָּה,
כָּזוֹ הַשְּׁמוּרָה לְשֻׁתָּפוּת הַבָּשָׂר:
אִשְׁתִּי אִשְׁתִּי
וְהַגַּלִּים.
לִפְעָמִים,
כְּשֶׁשָּׁב אָבִי עָיֵף מִן הָעֲבוֹדָה,
וְאֵינוֹ נָכוֹן לַחֲצִיבַת הַמִּלִּים,
שְׁנֵיהֶם שׁוֹתְקִים.
הַפֶּלֶאפוֹן עוֹבֵר בְּרִקּוּד מִיָּדוֹ
לְיָדָהּ, וְהִיא עוֹשֶׂה לְעַצְמָהּ
לַיְק בִּשְׁמוֹ.
כָּךְ לֶאֱהֹב.
—–
* / לירית גרובר

סִנַּנּוּ אֶת הַחֹשֶׁךְ דֶּרֶךְ הַתְּרִיסִים
עַד שֶׁיָּצָא כֻּלּוֹ,
וְהַשֶּׁמֶשׁ חָבְשָׁה כִּפָּה חֲגִיגִית
וְהָפְכָה לִמְנוֹרָה שֶׁל שַׁבָּת,
וְהָיִינוּ יַחַד.
אַרְבַּע רַגְלַיִם שְׁלוּבוֹת כְּחַלָּה
עַל סַפַּת בַּד קְטַנָּה בַּסָּלוֹן,
בּוֹצְעִים מִפִּסַּת הַשַּׁלְוָה הַפְּרָטִית
בַּעֲטֶרֶת פָּמוֹט שֶׁנָּמַסָּה
—–
גשם על בריכה קרה / רות קרא־איוונוב קניאל

1
אוֹפֶלְיָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָסֵב רֹאשָׁהּ. מַיִם עַל פְּנֵי תְּהוֹם. מַיִם צְלוּלִים וּרְעִילִים. שִׁלְחִי תְּמוּנָה מֵהַגַּב אִמָּא לוֹט. שִׁלְחִי עָנָף. צוּרַת אָדָם לָךְ אֵשֶׁת מוֹט, צוּרַת אִשָּׁה. בִּרְכַּיִם מְכֻסּוֹת בְּדָם, הָאֶבֶן קָמָה מִקִּבְרָהּ.
אֵיךְ זֶה לַחֲזֹר מֵהַחַיִּים? לְהִוָּלֵד יוֹתֵר מִדַּי, לְהִנָּטַע בַּאֲבֵדָה
2
שְׁחֹרָה בַּחֹשֶׁךְ אִמָּא נְחָשָׁה
יֵשׁ לָהּ סֶדֶק אוֹר, מָקוֹם לְחוֹל, גַּרְגִּיר לְהַנְפָּשָׁה.
הָעוֹשֶׂה לְחַיָּבִים טוֹבוֹת חוֹתֵךְ בִּבְשָׂרָהּ
דַּרְכֵי הַטֶּבַע, הַחַיִץ הַנּוֹרָא, וּרְעָדָה בּוֹהֶקֶת וּגְדוֹלָה
3
הַרְדּוּף וְרַדְרַד עַל פִּי הַנַּחַל שָׁט, יָרֵחַ קָט, וּנְהָמוֹת שֶׁל תִּיאַמַת.
עַל הַחַיִּים שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּדִי (כִּמְעַט כִּמְעַט).
—–
* / רות קרא־איוונוב קניאל
לנורית זרחי

עוֹפוֹת פִּלְאִיִּים
אוֹ אַרְנָבוֹת, אוּלַי
אַתְּ אוֹמֶרֶת
עָנָף דַּק מִתְעַקֵּשׁ לִפְרֹץ מִבַּעַד לְחַלּוֹן סָגוּר
וְאַתְּ מִיָּד אוֹמֶרֶת הֵן
צוֹחֶקֶת וּמְטַפֶּסֶת לְמַטָּה
מַצְחִיקָה
תִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא הִשְׁלִימוּ יְמֵיהֶם
מַצִּילָה מִקָּרַחַת הַיַּעַר
נְשָׁמוֹת
מֻכּוֹת יָרֵחַ אוֹ מִלִּים
וְהִנָּךְ
שׁוֹשַׁנָּה זוֹהֶרֶת בָּרָקִיעַ,
וְחוֹחִים
—–
גשם באוגוסט / לילך גליל

הַכֹּל יָכוֹל הָיָה לִקְרוֹת; אַתְּ הֶחֱזַקְתְּ
אֶת לִבִּי בִּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדַיִךְ וְנָשַׁפְתְּ
לְעֶבְרוֹ כְּמוֹ הָיָה סַבָּא לָבָן. וְיָכֹלְתִּי
לִרְאוֹת אוֹתִי עָפָה בְּגוּף אַחֵר, בְּדִיּוּק
כְּמוֹ שֶׁלִּי, וְכָל הַזְּמַן אָמְרוּ לָנוּ
שֶׁאֲנַחְנוּ דּוֹמוֹת.
הַלֵּב שֶׁלָּךְ פָּעַם לְלֹא הַפְסָקָה
וְיָדַעְתִּי שֶׁלֹּא תָּמוּתִי לְעוֹלָם.
הִתְפַּזַּרְנוּ כְּמוֹ זְרָעִים בָּרוּחַ, אוֹ
שֶׁהָיָה זֶה הַחוֹל שֶׁכָּכָה פִּתְאֹם
בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ נִזְרָה בָּעֵינַיִם
וְהֵחֵל לְהַמְטִיר עָלַי וְעָלַיִךְ
מִכָּל טוּבוֹ.
—–
איך הגעתְ אל המקום המדויק / צופיה הרבנד

אֵיךְ הִגַּעְתְּ אֶל הַמָּקוֹם הַמְדֻיָּק, אַתָּה שׁוֹאֵל.
אֵיךְ רָבָה בִּי נַפְשִׁי לְאֹרֶךְ שָׁנִים, אֲנִי עוֹנָה.
אֵיךְ מָצָאת פִּסַּת מֶשִׁי לִטְבֹּל בָּהּ נַחַת, אַתָּה שׁוֹאֵל.
אֵיךְ נִסְגַּר בִּי הַמֶּשִׁי כִּפְקַעַת, אֲנִי עוֹנָה.
אֵיךְ הִגַּעְתְּ לִמְקוֹם הָאֵשׁ?
אֵיךְ נִצְּתוּ בִּי רָאשֵׁי גַּפְרוּרִים לְהַתִּיךְ אֶת לִבִּי הַכָּתֹם.
אֵיךְ לֹבֶן יָדֵךְ?
—–
* / צופיה הרבנד
כַּף יָדִי הַלְּבָנָה סוֹגֶרֶת עַל פִּי הַפָּעוּר
עַל לִבִּי הַשַּׁלְהָבִי
זֶה שֶׁאֵינְךָ רוֹאֶה.
—–
תרופה חדשה / רות קינן

אַתָּה יוֹדֵעַ, יֵשׁ יְלָדִים שֶׁמְּפַחֲדִים מֵהַחֹשֶׁךְ, וְיֵשׁ כָּאֵלֶּה
שֶׁמְּפַחֲדִים מֵחַיּוֹת טוֹרְפוֹת, הוּא אָמַר. מִמָּה אַתָּה מְפַחֵד?
רָאִיתִי אֶת עֵינֶיךָ מִתְרוֹמְמוֹת אֵלָיו כְּאִלּוּ הִתְעַגְּלוּת הָרִיסִים
הַכֵּהִים מוֹשֶׁכֶת מַעְלָה אֶת הַמַּבָּט. מִמַּה שֶׁיִּהְיֶה, עָנִיתָ.
חָשַׁבְתִּי עַל אִי הַוַּדָּאוּת שֶׁמְּכַרְסֶמֶת חֹרִים בַּמִּזְרוֹן, וְאֵיךְ בַּלַּיְלָה
הַשֵּׁנָה נוֹזֶלֶת דַּרְכָּם. גַּם עַל הַטֵּרוּף חָשַׁבְתִּי, וְאֵיךְ שֶׁהוּא נִשְׁמָע
כְּמוֹ שִׁירָה אֲבָל הוּא הַהֵפֶךְ מִמֶּנָּה. אַחַר כָּךְ הוּא נָתַן תְּרוּפָה חֲדָשָׁה
וְשָׁלַח אוֹתָנוּ לְהִסְתּוֹבֵב בַּמּוֹשָׁבָה בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה, לִבְחֹן אֶת הַהַשְׁפָּעָה.
הָלַכְנוּ תַּחַת הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים, בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ הַסְּלוּלָה.
עֵצִים זְקֵנִים הָמוּ דְּבוֹרִים כְּרוֹטְנִים עַל הַפְּרִיחָה.
נִשְׁמְעוּ פְּעִיּוֹת מִדִּיר מְרֻחָק וְחָשַׁבְתִּי שֶׁדַּי שֶׁאַיִל אֶחָד
יִלָּכֵד בַּסְּבַךְ כְּדֵי שֶׁיֶּלֶד יִנָּצֵל, וּכְבָר הִרְגַּשְׁתִּי יוֹתֵר טוֹב.
—–
* / יותם ברששת

רִחַפְתִּי,
בִּשְׁבִיל לָתֵת לְמָשִׁיחַ לַעֲבֹר.
וְהוּא, כָּל כָּךְ אוֹהֵב אֲדָמָה
וְלֶחֶם לָבָן.
אֲנִי זוֹכֶרֶת יָמִים,
שְׁכוּבָה עַל הַקַּרְקַע,
מַעֲבִירָה אֶצְבָּעוֹת עַל מַפָּה שֶׁל עֵשֶׂב.
שְׁאֵרִיּוֹת אֲדָמָה בֵּין הַצִּפָּרְנַיִם.
הָיִיתָ הָרֵיחַ הַנִּכְנָס בַּחַלּוֹן,
קוֹלוֹת שֶׁל שָׁלוֹם נָחִים בַּמִּרְפֶּסֶת.
מָשִׁיחַ עָבַר,
וְלֹא דָּרַשׁ בִּשְׁלוֹמִי.
הִשְׁאִיר אֶת הַחֲמוֹר קָשׁוּר בִּשְׁלוֹמוֹ.
וּכְבָר זְמַן שֶׁאֲנִי בָּאֲוִיר,
מְחַכָּה.
—–
שמשון / שמעון פוגל
(מחזור)

א
כְּשֶׁנָּשָׂא שִׁמְשׁוֹן אֶת שַׁעֲרֵי עַזָּה
הוּא הָיָה צִיר הַדֶּלֶת.
ב
שִׁמְשׁוֹן נָשָׂא אֶת בְּשׂוֹרַת הַדְּלָתוֹת.
כְּשֶׁהִגִּיעַ חָרַץ בִּפְעָמָיו אֶל הַקַּרְקַע
וְיִסֵּד עִיר שֶׁלֹּא קָמָה
ג
כְּשֶׁעָמַד עַל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן
הָיְתָה לְפָנָיו הָאָרֶץ קְדֵרָה
וְהוּא טָבַל אֶת אֶצְבָּעוֹ.
ד
מַשֵּׁשׁ אֶת הָעַמּוּדִים
לְכָל חִידָה יֵשׁ פִּתְרוֹן.
מַשֵּׁשׁ הֵיטֵב אֶת הָעַמּוּדִים.
ה. דלילה
אַתְּ אוֹרֶגֶת בַּלַּיְלָה כֻּתֹּנֶת מִמַּחְלְפוֹתָיו שֶׁל אִישׁ נֶעְדָּר.
שֶׁהוֹתִיר עֲרֵמַת שְׂעָרוֹת
קְטַנָּה בְּאֶמְצַע הַמִּטָּה.
מדבר
(פרגמנטים)
א
כָּל מִלָּה נִפְתַּחַת בִּשְׁתִיקוֹתָיו שֶׁל הַמְדַבֵּר.
ב
אַל תְּנַעֵר מֵהַמִּלִּים אֶת הַצִּפּוּי הַיָּבֵשׁ.
וְאַל תִּתֵּן לַחוֹל לִלְכֹּד אוֹתְךָ.
ג
וּבְמַה תְּגַלְגֵּל אַחֲרֵי שֶׁתָּקוּם מִן הָאָבָק?
הַמְּנוּחָה לְאַחֲרֶיךָ, כְּפֶסַע בֵּינְךָ וּבֵין הָאָרֶץ.
ד
לָמָּה אַתָּה סוֹלֵל שְׁבִילִים בַּמְדַבֵּר?
הַדֵּק הֵיטֵב.
ה
הִנֵּה חֲתִירָה מִתַּחַת לְכִסֵּא הַבּוּשָׁה.
—–
סמותראקי / יוני יחיאלי

הִתְרוֹמֵם פֹּה הַר מִתּוֹךְ הַיָּם
וְהָרֶכֶב הַשָּׂכוּר שֶׁלִּי מְטַפֵּס עָלָיו
דֶּרֶךְ תַּחֲנַת הַדֶּלֶק
הַיְחִידָה עַל הָאִי.
בַּדֶּרֶךְ לְסָמוֹתְרַאקִי
בַּעֲלֵי עֲסָקִים מְזֻקָּנִים יוֹשְׁבִים
בְּפִתְחֵי הַחֲנֻיּוֹת
לְבַד אוֹ בְּזוּגוֹת,
מַרְחִיקִים אֶת מְעַט הַלָּקוֹחוֹת
שֶׁעוֹד חָשְׁבוּ לְהִכָּנֵס.
אוֹ שֶׁהָעוֹנָה פֹּה לֹא הִתְחִילָה,
אוֹ שֶׁכְּמוֹ שֶׁחָשַׁדְתִּי,
אֱלֹהִים שָׁכַח אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה.
עַכְשָׁו אֲנִי יוֹשֶׁבֶת בְּמִרְפֶּסֶת בֵּית הַקָּפֶה
מְנַחֶשֶׁת סִסְמָאוֹת שֶׁל רִשְׁתוֹת Wi־Fi קְרוֹבוֹת
רַק כְּדֵי לִכְתֹּב לְךָ
שֶׁאֲנִי לְבַד.
שֶׁבָּאתִי עַד לְכָאן בִּשְׁבִיל הַשִּׁירָה
וְהַכַּלְבָּה
הִבְרִיזָה.
—–
שתים עשרה בצהריים / יוני יחיאלי

כַּמָּה שָׁעוֹת אוּכַל לְהַמְשִׁיךְ כָּךְ
לִשְׁכַּב עַל הַגַּב בְּבֵית מָלוֹן בְּמַעֲלֵה הַשְּׁבִיל
נְטוּלָה לְבַדִּי עַל אִי בְּסוֹף הָעוֹלָם וְאֵין פֹּה אִישׁ
שֶׁיַּגִּיד לִי בְּעִבְרִית
מָה אֲנִי עַכְשָׁו.
קוֹלוֹת נָשִׁים מִצַּמְּרוֹת הָעֵצִים
וְקוֹלוֹת גְּבָרִים מִקַּרְקָעִיּוֹת הַיָּם מְשׂוֹחֲחִים
בַּמִּרְפָּסוֹת הַשְּׁכֵנוֹת
וַאֲנִי צְרוֹר פְּחָדִים,
גְּבִישׁ בַּלָּהוֹת טָהוֹר.
—–
קולות / ספיר פז

לְפִי שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי קוֹל הַנְּפִילָה
בֹּקֶר, רִקּוּדֵי שָׂפָם דַּל שָׁחֹר־צָחוֹר
דּוֹד עַב סִיגָר
בַּצָּהֳרַיִם כְּבָר כִּמְעַט שֶׁלֹּא נִשְׁאַר
מֵהַבֶּרֶךְ עַד צַוָּאר
קוֹל הִתְנַפְּצוּת כּוֹס הַמַּיִם שֶׁהֶחְלִיקוּ תְּרֵי־עֲשַׂר כַּדּוּרִים
שׁוּב לַיְלָה בָּא עָלַי
עַד הַפֶּה מְלֹא בָּשָׂר
הָיִיתִי — לֹא הָיִיתִי
מְכֻוֶּצֶת וּפְשׂוּקָה
לַיְלָה גָּבַהּ
לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲצֹר
הִתְעַקְּמוּת פָּגוֹשֵׁי מַתֶּכֶת לִכְדֵי סֶדֶק דַּק עַד שִׁבָּרוֹן, לְאֹרֶךְ כָּל הַטְּרוֹמְבּוֹן
כְּשֶׁבָּאתִי עַצְמִי לֶאֱסֹף
מִתּוֹךְ כַּוָּנָה מְלֵאָה לְהִתְכַּנֵּס אֶל הַסּוֹף
וְיָדַעְתִּי כַּמָּה בֹּקֶר הָיָה, וְעַכְשָׁו לַיְלָה —
הַחַיִּים בָּאוּ

בהשראת שיר ללא שם, נורית זרחי, גן המוח (עמ' 25)
—–
ילדות רושמות מודלים בברלין / ספיר פז

נָשִׁים זְקֵנוֹת יָשְׁבוּ עַל שְׁרַפְרַף עֵץ
בִּימֵי שְׁלִישִׁי בְּחָמֵשׁ
וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ עוֹבְדוֹת בְּפֶחָם מְשֻׁנָּן.
פַּסִּים שְׁחֹרִים נִמְשְׁכוּ עַל צַוָּאר,
מִגֵּרוּד לֹא רְצוֹנִי.
הַזְּמַן הִתְהַלֵּךְ בַּגִּנָּה לְכִוּוּן הַחֹשֶׁךְ
וּכְשֶׁנָּגַע בּוֹ, חָזַר
לֹא הִסְתַּכַּלְתִּי לָהֶן בָּעֵינַיִם
מִמֵּילָא נִרְאוּ נְבוֹכוֹת בְּגוּפָן
מַבָּטִי נִמְשַׁךְ מֵעֵבֶר לְשׁוּרַת שִׁבֳּלִים בְּהִירוֹת,
שֶׁצָּמְחוּ פֶּרֶא מֵעַל הָעַפְעַפַּיִם
לְהַגְדִּיר גְּבוּלוֹת רְאִיָּה.
בְּתוֹךְ קִמְטֵי נֵצַח
הָיִיתִי צוֹלֶלֶת אֶל תְּהוֹמוֹת בֵּיתָן
הַבַּיִת לֹא נִצָּב עַל פִּי תְּהוֹם, הַבַּיִת הוּא
אִמָּא שֶׁל שְׁתֵּי צַמּוֹת קַשׁ
אִמָּא שֶׁל נִיחוֹחַ קְלִפּוֹת הָדָר בַּחֹרֶף
אִמָּא שֶׁל כּוֹסוֹת קָפֶה שֶׁהָפְכוּ מַאֲפֵרוֹת
אִמָּא שֶׁל הַתְקָנַת קוֹצִים עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן,
אִמָּא שֶׁל גֵּרוּשׁ יוֹנִים.
צְלוּבָה עַל כִּסֵּא, תַּחַת עֵץ הַלִּימוֹן הַנַּנָּסִי
נִצְחִיּוּת טְלָאֵי גִּנָּה שֶׁלֹּא תַּנְבִּיט דֶּשֶׁא
נִצְחִיּוּת רִצְפוֹת מִטְבָּח שֶׁנֶּעְקְרוּ,
אֲפִלּוּ הַכֶּלֶב הַלָּבָן שֶׁהִסְתַּתֵּר תַּחַת הַמְּכוֹנִיּוֹת בַּגֶּשֶׁם מְטֻלָּא בְּשָׁחֹר.
צפנת בן־דוד
שדה תירס
שְׂדֵה תִּירָס בְּנִי
גָּבַהְתָּ מִמֶּנִּי בְּרֹאשׁ
הַרְדּוּפוֹת הַכְּבִישׁ מְאֹהָבוֹת בְּךָ
מְנוֹפְפוֹת אֵלֶיךָ בְּחֻלְצָה פִּרְחוֹנִית
חֶדְוַת הַקַּיִץ הַתְּכֻלָּה נִמְתַּחַת מֵעָלֶיךָ
וּמִלִּבְּךָ חוֹמֶקֶת נְמִיָּה.
—–
פצעי קיץ / ענבל קליינר

אֶתְמוֹל שָׂמַחְתָּ לִקְרַאת אֱלוּל
וְהִדְגַּשְׁתָּ בְּאָזְנִי רִמְזֵי סְתָו חֲרִישִׁיִּים,
לְנַחֲמֵנִי.
אֲנִי חָשַׁבְתִּי — מַה שֶּׁהַקַּיִץ הַנּוֹרָא הַזֶּה
מְעוֹלֵל לָנוּ, וּלְמָה עוֹד הוּא מְסֻגָּל.
וְרָאִינוּ: עַל גֶּזַע עֵץ פָּצוּעַ, בְּטִפַּת שְׂרָף
צְלוּלָה כְּמַרְאָה וּכְבֵדָה כְּשַׁד יוֹלֶדֶת
נִלְכְּדָה הִשְׁתַּקְּפוּת הַיָּרֹק שֶׁמֵּאָחוֹר,
נֶאֶצְרָה שָׁם בַּשֶּׁמֶשׁ הַשּׂוֹרֶפֶת,
נֶצַח לִפְנֵי הַנְּפִילָה.
וְאָמַרְתִּי בְּלִבִּי שֶׁזּוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה:
לְהִכָּלֵא יְרֻקָּה בְּבוּעַת זְכוּכִית עִנְבָּרִית,
לִקְפֹּא בָּהּ בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה
מֶשֶׁךְ קַיִץ אָרֹךְ מִנְּשֹׂא.

(בעקבות 'צוק איתן')
—–
גרגירי רימונים / מרים קוצ'יק שפר

בַּקְּעָרָה, צְבִירֵי חֲלוֹמוֹת
מְכֻרְבָּלִים בְּפוּךְ אָדֹם
קֶרֶן אוֹר מִתְפּוֹצֶצֶת בִּשְׁקִיפוּת גּוּף
אֲנִי מְלַטֶּפֶת רַכּוֹת אֶת עוֹר הַנֶּפֶשׁ
פִּתְאֹם מַפָּץ
מַכְתִּים שַׁרְווּלִי דָּם
יָדַי לֹא שָׁפְכוּ
חֻרְבָּן בְּכַף יָד
עֻבָּר לְבַנְבַּן מִתְבּוֹסֵס בֵּין קִרְעֵי הַנֶּפֶשׁ
מֵרִיחַ בֹּקֶר
בָּא אֶל הַנִּימִים הַפְּנִימִיּוֹת
מַזְכִּיר אֶת הַסֻּכָּה שֶׁל אַבָּא בְּסוֹף הַקַּיִץ
רִמּוֹנִים תְּלוּיִים בְּכִתְרֵיהֶם
מַמְלֶכֶת חֲלוֹמוֹת
מַמְתִּינָה בֵּין עֲלֵי אֵקָלִיפְּטוּס
חֲרָבוֹת שְׁלוּפוֹת רֹךְ
עוֹד מְעַט יָנוּעוּ בְּחֵיךְ
יַלְדָּה קְטַנָּה תַּחַת עֵץ תְּאֵנָה
יִהְיוּ מִיץ הָרִמּוֹנִים
שֶׁקָּנִיתִי
שֶׁהֵקֵאת
בַּקַּנְיוֹן בִּגְלַל הַהֵרָיוֹן הַהוּא
וְלֹא הָיָה שָׁם נָבִיא
וְלֹא הָיָה שָׁם כֹּהֵן לְסַפֵּר מַרְאוֹת
בְּאֹדֶם וּבְפִטְדַת חֹשֶׁן.
וְלֹא יָדַעְנוּ נוֹרְאוֹת חוֹתַם
טַבַּעַת אֵל.
—–
ירדתי לגן עדן / חנה קרמר

הִנְנִי מִתַּחַת לְאַדְמַת נַחַל זִמְרִי
צְבָיֵי תּוֹמְסוֹן הִתְקָרְבוּ לְהָרִיחַ אֶת הַגּוּפָה
שְׁפַן סֶלַע נָשַׁךְ בְּבָשָׂר מַעֲלֶה רִמָּה
יָדַעְתִּי שֶׁכָּאן מְקוֹמִי בְּרֵיחַ אֲדָמָה
בְּוָאדִי זִמְרִי יְהוֹעַדָּה הוֹלִיד וַאֲנִי מַתִּי נִדְהָמָה
תּוֹלְעֵי מֶשִׁי טוֹוֹת מַלְכּוֹדוֹת סְבוּכוֹת לְגוּפִי בְּעוֹנָה זוֹ
הַשָּׁמַיִם כְּחֻלִּים הַדֶּשֶׁא יָרֹק הָעֵצִים מְלַבְלְבִים הַצִּבְעוֹנִים אֲמִתִּיִּים
הַסַּחְלָבִים פִּרְאִיִּים
הֲמוֹן כַּלָּנִיּוֹת שֶׁלֹּא פּוֹחֲדוֹת מִיַּד אָדָם
הָאִישׁ הַמְשֻׁנֶּה הוֹלֵךְ מְדַדֶּה עִם גֶּ'סִיקָה כַּלְבָּה שֶׁהוּא קוֹרֵא לָהּ אַהֲבָה וְהִיא
מִשְׁתּוֹלֶלֶת בִּבְרֵכַת הַסֶּכֶר שֶׁיָּבַשׁ קִמְעָה
וּמִתְגָּרֶדֶת בַּתַּיִל עַל כְּבִישׁ הַמַּעֲרָכָה
הִפָּטְרִי מִמֶּנִּי אֲדָמָה
לַבְּרֵכָה אֲנִי מַשְׁלִיכָה אֶת כָּל הַגִּלְגּוּלִים שֶׁלִּי מִצִּמְצוּמִין א' ב' ג' וְצ'
אֶת הַמַּחֲזוֹרִים וְהַמַּחֲרוֹזוֹת אֶת הַמִּשְׁאָלוֹת וְהַהַצְדָּקוֹת אֶת הָרְכָסִים וְהַגֵּאָיוֹת
אֶת הַמַּנְעוּלִים וְהַדְּלָתוֹת
אֲנִי חוֹלֶצֶת אֶת הַפְּקָק שֶׁיֵּרְדוּ
הַמָּוֶת נוֹכֵחַ בַּחַיִּים
הַנּוֹף נִבְחַר
מַתִּי בְּפֶתַח הַשַּׁעַר שׁוֹמֶרֶת הַסַּף בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא וְעָלֶמֶת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל
הָרֵי הָעִזִּים חִיזְמֶה וְאָדָם עֵזְמֶה וְאָדָם עַזְמָוֶת וַאֲדָמָה עַזָּהמָוֶת לְחַוָּה
תַּחַת שְׁמִירָה שְׁקוּפָה
צוֹרֵב נַחַל הַדָּם שֶׁמֵּימָיו יִשָּׁפְכוּ אֶל לִבִּי אֲנִי יוֹדַעַת מַהוּ
טַעֲמוֹ שֶׁל הַצַּעַר אֲנִי אֲנוּסָה לִכְתֹּב אוֹתוֹ בְּדָם
אַחֲרֵי שֶׁרָאִיתִי אֶת הָרֵיקוּת וּבָלַעְתִּי כְּאֵב
וְרִסַּקְתִּי הָרֵי חֲרָטוֹת אֲנִי שׁוֹכֶבֶת מִתַּחַת שִׁפְעַת הַדְּבָרִים פּוֹשֶׁטֶת אֶת חֻלְצָתִי
הַהַצָּגָה נִגְמֶרֶת
עוֹד מְעַט יַעֲלוּ חַרְדָּלִים שֶׁיִּשְׂרְפוּ בְּצָהְבָם אֶת הַוָּאדִי
גֶּ'סִיקָה תֹּאכַל אוֹתָם וְתָקִיא מִיץ צָהֹב מִיץ יָרֹק
שׁוֹטֶפֶת אֶת הַקֵּבָה
אֲנִי אֶהְיֶה שְׁטוּפָה וּרְקוּבָה
הַהַצָּגָה נִגְמְרָה
כַּלְבֵי פֶּרֶא מֵהַכְּפָר בָּאִים לְכַרְסֵם אֶת עַצְמוֹתַי
—–
אל תפסיק להכיר אותי / יעל סטטמן

בֹּא נִשְׁמֹר עַל עַצְמֵנוּ עַד הַחֹרֶף. אַתָּה יוֹדֵעַ,
יָמִים שְׁלֵמִים בַּבְּרֵכָה וְסִימָנֵי הַשֶּׁמֶשׁ בִּירֵכֶיךָ הַמַּאֲדִימוֹת
וְעַצְלוּת הַלֵּילוֹת הַחַמִּים, נַעֲשֶׂה מַה שֶּׁנּוּכַל כְּדֵי לִשְׁקֹעַ אוֹ
לָצוּף, אוֹ מַה שֶּׁלֹּא תִּהְיֶה הַמִּלָּה
שֶׁמְּתָאֶרֶת אֶת הִתְמַזְּגוּת הַחוּשִׁים זֶה בְּזֶה מֵרֹב
חֹם, אֶת הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים
אֶגְלֵי זֵעָה מִתְגַּלְגְּלִים עַל לֶחְיָהּ שֶׁל בִּתֵּנוּ
בִּשְׁנָתָהּ, אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי, אֵיךְ אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי
בַּקַּיִץ הַזֶּה, אַל תַּפְסִיק לְהַכִּיר אוֹתִי
בֹּא נִשְׁמֹר עַל סִימָנֵי שְׁנֵינוּ בְּכָרִיּוֹת הַסַּפָּה, שְׁלֵוִים
בְּעִלָּפוֹן, נְשִׁימוֹת הַיְלָדִים מֵעֵבֶר לַקִּיר,
לִפְעָמִים מִתְפַּרְסֵם שִׁיר בָּעִתּוֹן שֶׁמַּשְׁכִּיחַ אֶת
הָעִתּוֹן, אֵלֶּה הַחֲדָשׁוֹת שֶׁלָּנוּ,
בַּפַּרְק לְיָדֵינוּ רָב זוּג עִם עֲגָלָה, יָכֹלְנוּ לִהְיוֹת
כָּל אֶחָד מֵהַצְּדָדִים, הַדֶּשֶׁא שָׂרַט אֶת רַגְלַי,
נֶעֱמַדְתִּי, גַּם זֶה חֵלֶק מֵהָעִנְיָן, לָדַעַת
שֶׁיָּכֹלְתִּי לִהְיוֹת הַגֶּבֶר, יָכֹלְתָּ לִהְיוֹת הָאִשָּׁה,
יָכֹלְנוּ לִהְיוֹת הַתִּינוֹק בָּעֲגָלָה, הָיִינוּ הֶעָתִיד וְהֶעָבָר,
שֶׁל כָּל זוּג, כָּל סִפּוּר הָיָה קְצָת מֵהַסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ,
לָכֵן נַעֲשֶׂה מַה שֶּׁנּוּכַל.
אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי טוֹב כָּל כָּךְ וְאֶת זֶה
עוֹד לֹא אָמַרְתִּי לְךָ,
שֶׁאֲנִי מְאֻשֶּׁרֶת אִתְּךָ,
שֶׁהָיִיתִי חוֹזֶרֶת שׁוּב עַל הַכֹּל.
גלעד מאירי
ברכת הקדוש
רוֹכֵן
לְנַשֵּׁק
כַּפּוֹת
יָדָיו
אוֹחֲזוֹת
בְּרַקּוֹתַי
מְסוֹכְכוֹת
עַל
רֹאשִׁי
כְּמוֹ
עַל
לַהֶבֶת
מַצָּת
בָּרוּחַ
—–
טעם התפילה / יעל סטטמן

הָנִיחִי
תְּפִלָּתֵךְ
בִּלְשׁוֹנֵךְ
כִּבְשׁוֹשַׁנַּת
אִדּוּי
וְרַכְּכִי
אוֹתָהּ
בְּאֵשׁ
קְטַנָּה
כָּךְ
תִּשְׁמְרִי
עַל
טַעֲמָהּ
הַטִּבְעִי
—–
* / רונה אטלס

הֶחְלַטְתִּי לַעֲזֹב בְּשֶׁקֶט.
הִשְׁאַרְתִּי אֹרֶז בַּמְקָרֵר וְיֵשׁ גַּם אֹכֶל בַּמַּקְפִּיא
כְּמוֹ תָּמִיד, צָרִיךְ רַק לְהַפְשִׁיר.
כַּמָּה מִלִּים בִּזְבַּזְנוּ עַד כֹּה,
אֲבָל אֹרֶז וּלְהַפְשִׁיר
כָּעֵת חֲשׁוּבוֹת מְאֹד.
—–
מהיכן נובע האור / נעם שליט

מִצַּלְמָוֶת מְבַקֵּשׁ לַחֲבֹר אֵלֶיךָ
לִזְמַנִּיּוּת מְתוּקָה מֵהֵיכָן
מִגּוּף כָּמֵהַּ מְחַפֵּשׁ מִשְׁתּוֹקֵק
וְאֵין לוֹ לְאָן לַחֲזֹר
מְדוּרָה קְטַנָּה בָּרְחוֹב נוֹבֵעַ עוֹלֶה
מִסִּיגַרְיָה דְּלוּקָה בְּיַד אִישׁ יָשֵׁן
מִמִּרְוָחִים, מָקוֹם לָרוּחַ לְנַשֵּׁב
נוֹבֵעַ מֵעֵינַיִם נִפְקָחוֹת לָרִאשׁוֹנָה
מֵחֲלוֹם מָתוֹק נוֹבֵעַ
מִצְּחוֹק מִתְגַּלְגֵּל מֵעֲרָפֶל
מֵהַלֹּא יָדוּעַ הַמְבַקֵּשׁ לוֹ פִּתְרוֹן
נוֹבֵעַ מִדַּפֵּי סֵפֶר לְאוֹר מְנוֹרָה
מִנְּשִׁימוֹת חַיָּה יְשֵׁנָה, חַיָּה עֵרָה
מֵאוֹצָר קָטָן שֶׁנֶּחְבָּא בַּמְּגֵרָה, שֶׁנִּגְלֶה פִּתְאֹם
נוֹבֵעַ הָאוֹר מִזּוּג מַתְנִים אַהֲבָה נִשְׁפָּכִים
אוֹר מַטְבְּעוֹת מִתְגַּלְגְּלִים עוֹבְרִים
מִיָּד לְיָד אוֹר גַּם בִּגְנֵבָה קְטַנָּה
כֶּסֶף שְׁאֵרִית מָזוֹן מַנְגִּינָה
מִלָּה שֶׁהִשְׁתַּבְּצָה כְּמוֹ תַּכְשִׁיט
שַׁרְשֶׁרֶת אוֹרוֹת מִפֶּה לְפֶה לְאֹזֶן
חוֹבְרִים יַחְדָּו מֵהֵיכָן נוֹבֵעַ מִמַּעֲמַקֵּי הַבֶּטֶן
מִמַּעֲמַקֵּי הַשִּׁיר הַזֶּה נוֹבֵעַ מִמְּךָ הָאוֹר.
—–
שלוש מילים / עדי פלד־שריג

כְּשֶׁאֵינְךָ בַּבַּיִת, וְהַיְלָדִים
גִבֶּנֶת עַל נַפְשִׁי הָרָפָה
הָאַהֲבָה שֶׁלְּךָ אֵלַי מַבְקִיעָה גְּדֵרוֹת
חוֹצָה כְּבִישִׁים
זוֹחֶלֶת בְּמַעֲבָרִים תַּת־קַרְקָעִיִּים
נֶאֱחֶזֶת בְּשָׁרְשֵׁי עֲשָׂבִים.
אֲנִי מְאַחְסֶנֶת אוֹתָהּ
כְּמוֹ שֶׁשּׁוֹמְרִים זִכָּרוֹן נֶהְדָּר
בֵּין חֲלָקִים מְדַמְּמִים.
הָאַהֲבָה שֶׁלְּךָ מְנַצְנֶצֶת אֵלַי כִּפְנִינָה
מִקַּרְקָעִית אוֹקְיָנוֹס אָפֹר.
אֲנִי מִתְאַוָּה לְהָשִׁיב לְךָ אַהֲבָה
בְּמַטְבְּעוֹת זָהָב
לְיַלֵּל אוֹתָהּ אֵלֶיךָ כְּתַן
לְהַכְתִּיר אוֹתְךָ בָּהּ
לִשְׁלֹחַ פִּטְפּוּטִים בְּמִכְתָּב
כְּמוֹ שֶׁל פַּעַם
וּלְבַסּוֹף,
מַגִּיעָה אֵלֶיךָ רַק הוֹדָעַת
אֶס אֶם אֶס קְצוּצָה
שָׁלֹשׁ מִלִּים
מוֹרְס נוֹאָשׁ מֵאִי בּוֹדֵד —
מָתַי אַתָּה חוֹזֵר
—–
בחושך ובאור / רז סופר

אֲנִי בַּחֹשֶׁךְ וְאַתְּ בָּאוֹר הַקָּטָן
שֶׁהִדְלַקְתְּ לִרְאוֹת אֶת הַיֶּלֶד.
מַשֶּׁהוּ גָּדוֹל יוֹתֵר נִמְצָא בַּחֶדֶר.
אֲנִי פּוֹחֵד לָקוּם, לְנַעֵר
אֶת כַּדּוּר הַזְּכוּכִית הַמֻּשְׁלָג.
תְּהוֹם יְכוֹלָה לְהִפָּעֵר פִּתְאֹם
אֲבָל הַכֹּל מַיִם, וְאֵין מַבְדִּיל
בֵּין עֶלְיוֹנִים לְתַחְתּוֹנִים.
אבק תפילות
אֲבַק תְּפִלּוֹת עוֹלֶה בְּחַדְרֵנוּ.
כְּנִיעָה נִפְלָאָה שְׁכוּבָה שָׁם,
חַיָּה עֲיֵפָה בְּגִרְגּוּר אַחֲרוֹן
בְּטֶרֶם הַשֵּׁנָה.
—–
הבדלה / שי דותן

מוֹצָאֵי שַׁבָּת. שֶׁקֶט
שֶׁל קָפֶה בַּמִּרְפֶּסֶת
וּבִדְלֵי מַחְשָׁבוֹת מְמֹעָכוֹת.
שָׁכֵן מְבָרֵךְ הַבְדָּלָה
וּמִישֶׁהוּ שָׁר עֹמֶר אָדָם.
הַשַּׁבָּת נִשְׁמֶטֶת
כְּמוֹ יָד חוֹבֶקֶת מִגּוּף
וְהַסַּהַר מַלְהִיט כְּבָבוּאָה
שֶׁל מַאֲכֶלֶת.
—–
ננתקה / אלי שטרן

מַשֶּׁהוּ מוּזָר בַּנְּנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ שֶׁלִּי:
בּוֹעֵר מִדַּי לְטוֹב וְשַׁלְהַבְתּוֹ פְּנִימָה
גַּם לֹא מִסְתַּכֵּן הַרְבֵּה
מְבֻיָּת מִתּוֹכוֹ (אוּלַי אֲפִלּוּ שַׁקְרָן)
וּמְלֹא כָּל הַלֵּב שַׁאֲגָתוֹ
כְּשֶׁרְחוֹב הַמֶּלֶךְ ג'וֹרְג' מִתְעַרְפֵּל בַּגֶּשֶׁם
—–
השגחה / משה לביא

דַּלֵּג בְּקַלִּילוּת, אַחַת, שְׁתַּיִם, אַחַת שְׁתַּיִם
יָפֶה, מְתַח אֶת הַחוּט, אַחַת, שְׁתַּיִם, אַחַת
יָפֶה, נְשֹׁךְ שְׂפָתַיִם, אַחַת, שְׁתַּיִם, אַחַת
הַדֵּק, כּוֹאֵב? יָפֶה, אַחַת שְׁתַּיִם, אַחַת,
נַקֵּה אֶת הַדָּם, יָפֶה, אַחַת שְׁתַּיִם, אַחַת
בְּיַד יָמִין, אַחַת, בְּיַד שְׂמֹאל, שְׁתַּיִם,
הֵרָגַע, הַמְשֵׁךְ, אַחַת, שְׁתַּיִם, אַחַת
יָפֶה, מְתַח, חַבֵּר, פָּרֵק, בָּרֵר, גָּרֵר אֶת
הַגַּב בְּמִגְרֶרֶת אַחַת נוֹחָה מְאֹד, יָפֶה,
אַחַת שְׁתַּיִם אַחַת שְׁתַּיִם, כְּמוֹ דֹּב
עַל עֵץ, הִשָּׁעֵן, אֲנִי נִמְצָא, אַחַת שְׁתַּיִם
אַחַת, שְׁתַּיִם, הַמְשֵׁךְ הַמְשֵׁךְ, אַחַת שְׁתַּיִם
מֵעַל הָעֵץ, לֹא לְהַבִּיט, אַחַת שְׁתַּיִם, אַחַת
הַמְשֵׁךְ, יָפֶה.
לֹא כָּךְ…
—–

* / ציפי קורנפלד
"לָלֶכֶת מְפֻיָּס / בְּלִי פַּחַד, / בְּלִי שֶׁשְּׁמוּרָה בַּלֵּב טִינָה"
(זלדה)
לְכַמָּה רֹךְ, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת
אֱלֹהִים, לְכַמָּה רֹךְ
עוֹד נִצְטָרֵךְ
עַד שֶׁנִּגְמֹר
אֶת הַמַּסָּע
הַמְפָרֵךְ וְהָאָרֹךְ הַזֶּה
שְׁלֵמִים, מְפֻיָּסִים
נִשֹּׁר חַמִּים
בְּסוֹף הַקַּיִץ,
נֵאָסֵף בְּרַחֲמִים
וְלֹא
כְּבֵדִים וַאֲטוּמִים
מְלֹא גּוּפֵנוּ הֶעָיֵף נִפֹּל
וְנִתְנַפֵּץ
לְאֶלֶף רְסִיסִים
—–
כבוּדה / ציפי קורנפלד

אָרַזְנוּ לְבַד
וּפָרַקְנוּ לְבַד
לֹא נָתְנוּ לָנוּ דָּבָר לְהַעֲבִיר
אֲבָל בַּדֶּרֶךְ
מַשֶּׁהוּ נָמוֹג לַתְּכֵלֶת
וְאָבַד
מַשְׁאִיר רַק אֵד שָׁקוּף שֶׁל צַעַר
בָּאֲוִיר.
—–
בשוּבךָ / יונתן גדות

מִזֶּה כַּמָּה יָמִים שֶׁאַתָּה לֹא אִתִּי —
לָמַדְתִּי שֶׁשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת יֵשׁ בָּעוֹלָם.
הַזְּמַן עָשָׂה לְךָ נָמֵל לַעֲגֹן בּוֹ
(מַצְחִיק. כְּשֶׁאֲנִי מְדַמְיֵן אֶת הַנָּמֵל
שֶׁהַזְּמַן עָשָׂה עֲבוּרְךָ
אֲנִי מְדַמְיֵן אֶת שׁוֹבֵר הַגַּלִּים
שֶׁאִישׁ מֵעוֹלָם לֹא בָּנָה עֲבוּרִי.
וַאֲנִי הֲרֵי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה רָגִישׁ כָּמוֹנִי
לְפִגְעֵי מֶזֶג אֲוִיר)
הִתְפַּשַּׁטְתִּי.
שִׁדָּה כְּבֵדָה, כִּסֵּא וַאֲנִי
מְחוֹלְלִים בְּמַעְגָּל לְשׁוּבְךָ
סְבִיב מֶרְכַּז הַחֶדֶר.
אֲנִי עוֹנֵד שַׁרְשֶׁרֶת שֶׁנְהָב,
שָׁדֶיהָ שֶׁל הַשִּׁדָּה מִטַּלְטְלִים
כִּמְגֵרוֹת עֵץ
(כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ פַּעַם שֶׁאֲנִי לוֹמֵד אוֹתְךָ
בְּיִרְאָה טִקְסִית וּבְהִתְמַסְּרוּת
כְּפִי שֶׁלּוֹמְדִים רִקּוּד גֶּשֶׁם)
בְּשׁוּבְךָ
עִרְסַלְתָּ אוֹתִי בְּיָדֶיךָ
וְסָפַרְנוּ יַחַד עַד עֶשֶׂר
אַחַר כָּךְ עִרְסַלְתִּי אוֹתְךָ בְּיָדַי
וְשׁוּב
הַשֵּׁנָה סָחֲפָה אֵלֶיהָ אֶת הַמִּטָּה
בְּגַלִּים רִאשׁוֹנִים
לֹא כָּאן הָיִיתָ, וְהַיְנוּ הַךְ
אִם שְׁנוֹת אוֹר הִפְרִידוּ בֵּינֵינוּ
אוֹ קֵפֶל בִּלְתִּי־מְכֻוָּן
בַּסָּדִין
—–
צוהרֵי שישי / יונתן גדות

הָרוּחַ רוֹעֶה אֶת הַכְּבָסִים
בְּרִקּוּד מְשֻׁתָּף עַל אַטְבֵי הַפְּלַסְטִיק.
עֶדְרוֹ מִתְפָּרֵשׂ עַל הַיִּשּׁוּב כֻּלּוֹ
אַךְ הַמִּרְעֶה דַּל. תַּאֲמִין לִי אִם אֹמַר
שֶׁאֵלֶּה צָהֳרֵי הַשִּׁשִּׁי הַצְּחִיחִים בְּיוֹתֵר
מִכָּל צָהֳרֵי הַשִּׁשִּׁי? הַשֶּׁקֶט
הוּא חוֹל צְחִיחוּתָם.
בְּשָׁעוֹת כָּאֵלֶּה נוֹחַ לִי לְלֹא צוּרָה —
מַחֲזֶה נָדִיר לְעֵינֶיךָ.
אַחַר הַצָּהֳרַיִם אֲנִי יוֹדֵעַ
שֶׁגַּם אִם הַמִּטָּה תַּחְתַּי תָּזוּז
אֲנִי אִוָּתֵר בָּאֲוִיר.
הָאוֹר מַתְחִיל לְהִתְקַלֵּף מֵהַשָּׁמַיִם
כְּמוֹ טַפֶּט הַפַּרְקֶט מֵהָרִצְפָּה
וּמָה אוּכַל לוֹמַר עַל אַלִּימוּת,
לְמִי אוּכַל לְשַׁיֵּךְ אוֹתָהּ
וּמָה חוֹצֵץ בֵּינָהּ וּבֵינִי —
הַכְּבָשִׂים שֶׁלִּי יִהְיוּ קְטַנּוֹת כְּמוֹ נְמָלִים
וְיִחְיוּ רַק בֵּין שַׂעֲרוֹתַי.
אֲנִי מוּכָן לְהֵרָאוֹת עַכְשָׁו.
תָּבוֹא וְאַבְעִיר אוֹתְךָ
תָּבוֹא וְאַבְעִיר אוֹתְךָ, וַאֲבַקֵּשׁ:
אַל תְּאֻכַּל —
כָּל כָּךְ אֲבַקֵּשׁ,
הֲכִי אֲבַקֵּשׁ הָעֶרֶב
מִבֵּין כָּל עַרְבֵי הַשִּׁשִּׁי
—–
* / אלון בריימן

כָּל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן
וְעַמּוּדָיו
וַאֲדָנָיו
וּמִלְמוּלֵי הַכֹּהֲנִים
מְהַדְּקִים הֵיטֵב הֵיטֵב
אֶת גְּבוּל הַקֹּדֶשׁ.
כָּאן הַחוֹל
נֶחְבָּט עַל יְרִיעוֹת הַתְּכֵלֶּת
כָּאן, הַצֳּרִי
אֵינוֹ אֶלָא שְׂרָף.
—–
* / אלון בריימן

אֲנִי מַאֲמִין בֵּאלֹהִים
כְּמוֹ בַּלּוֹן שֶׁפּוֹרֵחַ
בְּשִׂיא הַפֶסְטִיבָל,
בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה
שֶׁיֵּשׁ לַשָּׁמַיִם סוֹף.
—–
סבך / יפה שלומוביץ

מַה כְּבָר יֵשׁ לְחַדֵּשׁ.
הָאֵשׁ אוֹתָהּ אֵשׁ
הָעֵצִים
שְׁנֵי הַנְּעָרִים
נְעִירוֹת הַחֲמוֹרִים.
עַל מִי נִשְׁאָר לְהַעֲרִים.
אוּלַי כְּשֶׁנַּגִּיעַ בְּבֹא הַיּוֹם
אֶל אַחַד הֶהָרִים
נִשְׁחֶה מְעַט
נִכְרַע קַלּוֹת
וּנְמַלְמֵל מִלִּים לֵאוֹת
לְמַרְגְּלוֹת
הָאַיִל הַשָּׁחוּט.
—–
* / מֵי יזהר

חֶזְיוֹן הַסְּנֶה
כְּמַרְאֵה פְלַמְבֶּה הַבָּנָנָה הַמְטֻגֶּנֶת בַּמִּסְעָדָה הַסִּינִית
בְּמִדְרְחוֹב זִכְרוֹן יַעֲקֹב שֶׁל נַעֲרוּתִי.
בּוֹעֵר הַסְּנֶה
וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל,
לוֹהֶבֶת הַבָּנָנָה
אֲנִי רוֹצָה רַק אִם זוֹ אֵשׁ גָּפְרָתִית
הַמַּעֲלָה אוֹתִי בְּלֶהָבָה כְּחֻלָּה וְרַאַוְתָנִית
לְתַקְרִיב
מְלַחֶכֶת
פְּצָעִים לְעָפָר
לְהִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ הַקִּרְקָסִית מְבַקֶּשֶׁת
לְהִתְחַלֵּף בְּדֶגְרָדֶה, לַעֲבֹר
מִכָּחֹל, לְכָתֹם, לְלָבָן — עַד עָשָׁן —
עַד לֹא כְלוּם, הוּא הֶחָלָל הָרֵיק, חָשׂוּף, נְטוּל רְבָב.
קַח אוֹתִי
קָרְבַּן אָדָם
זֶבַח־אִשָּׁה
עֲשֵׂה אוֹתִי
מָנָה אַחֲרוֹנָה מְסַחְרֶרֶת
—–
* / מֵי יזהר

הִגַּשְׁתָּ לִי אַהֲבָה —
תּוּפִינִים עַל טַס כָּסוּף
לִיטֶר וָחֵצִי
סִירוֹפּ עִנְבָּרִי
מָשַׁחְתָּ וְלִקַּקְתָּ,
רִפַּדְתָּ אוֹתִי תַּפּוּחִים
רַק
אֶת הַפַּחַד מִמָּחָר,
תְּחִנָּה לְוַדָּאוּת, לְשֶׁקֶט
לֹא סָתַמְתָּ לִי
הִשְׁאַרְתָּ לִי אֶת הַפֶּה פָּעוּר
מַמְתִּינָה
לַאֲוִירוֹן
—–
ציפורים / כנרת סמואל פולק

חַיִּים שְׁלֵמִים מַמְשִׁיךְ אָדָם לִסְגֹּר בְּכֹחַ הָרֶפְלֶקְס אֶת כַּף יָדוֹ
סְבִיב אֶצְבְּעוֹת עוֹלָם הַמּוּשָׁטוֹת אֵלָיו
אוֹחֵז חָזָק וּמְנַסֶּה לָצוּד צִפֳּרֵי מַסָּע שֶׁלּוֹ
קוֹרֵא לָהֶן בְּשֵׁם,
בּוֹנֶה לָהֶן קִירוֹת וּמְגֵרוֹת
כָּל לַיְלָה מִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ
רַק בַּסּוֹף, חֻלְשַׁת הָאֶצְבָּעוֹת,
מֵבִין: חַיִּים שְׁלֵמִים צָרִיךְ הָיָה לִלְמֹד אֵיךְ לְשַׁחְרֵר
צָרִיךְ הָיָה לִקְרֹא לָהֶן שָׁמַיִם.
—–
קשיי התארגנות / כנרת סמואל פולק

הַמְרַפְּאָה בְּעִסּוּק אָמְרָה לְהַקְפִּיד לְצַיֵּר לַיַּלְדָּה עַל הַדַּף הָרֵיק
אֲדָמָה וְשָׁמַיִם
שֶׁיִּהְיֶה לָהּ קַל יוֹתֵר לְהִתְאַרְגֵּן בַּמֶּרְחָב.
וַאֲנִי
מִן הַמֵּצַר
בִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר.
—–
התספורת / הדס גלעד

"אַתָּה קָטָן", הִתְגָּרָה בְּךָ יֶלֶד דָּתִי בַּגִּנָּה וְנוֹפֵף בְּגַאֲוָה בִּפְאוֹתָיו.
יָכֹלְתָּ בְּקַלּוּת לְהִתְהַדֵּר בְּפֵאוֹת. הַתַּלְתַּלִּים הַקִּדְמִיִּים בַּמִּדָּה וּבַסִּלְסוּל הַנָּכוֹן,
הַמֶּזֶג — בְּרֶסְלָב נִלְהָב. נֶעֱלָב, פָּנִיתָ אֵלַי, שֶׁאַעֲמִיד דְּבָרִים עַל תִּקּוּנָם.
"אַתָּה גָּדוֹל", הֵישַׁרְתִּי אֵלֶיךָ מַבָּט. הוּא לֹא מֵבִין מֵהַחַיִּים שֶׁלּוֹ.
*
בֹּקֶר שַׁבָּת. הֶחָצֵר, אֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים. חֲדַר הַשֵּׁנָה — בָּמָה.
יָצָאתָ לְרֶגַע לְהַתִּיר קְשָׁרִים וְחָזַרְתָּ אֵלַי בְּתִסְפֹּרֶת חֲדָשָׁה.
(אֵם יוֹשֶׁבֶת עַל הַמִּטָּה וּבוֹכָה מוּל פְּנֵי בְּנָהּ שֶׁפִּתְאֹם גְּלוּיִים בְּפָנֶיהָ,
וְאֵיךְ תַּסְבִּיר לוֹ אֶת סִבַּת הַגֵּאוּת הַזּוֹ, הִנֵּה פְּנֵי הַתִּינוֹק הָעֲגֻלִּים מְהוּלִים
בִּפְנֵי יֶלֶד וּבִפְנֵי הַגֶּבֶר הֶחָבוּי בּוֹ עֲדַיִן. "אֲנִי רוֹאָה אֶת כָּל הַזְּמַנִּים
שׁוֹכְנִים בְּפָנֶיךָ בִּכְפִיפָה אַחַת", הִיא כִּמְעַט תִּתְוַדֶּה בְּפָנָיו)
*
בְּבַר הַמִּצְוָה שֶׁל בֶּן דּוֹדְךָ, נִסָּה אַבָּא לְהַסְבִּיר לְךָ מַה זֶּה נַעַר.
"נַעַר הוּא מִי שֶׁכְּבָר אֵינֶנּוּ יֶלֶד וַעֲדַיִן לֹא אִישׁ", אָמַר. שׁוּב וָשׁוּב חָזַרְתָּ
לַהֲגִיַּת הַמִּלָּה הַמֻּכֶּרֶת לְךָ, וְשָׁאַלְתָּ בִּפְלִיאָה:
אָז עַכְשָׁו הוּא נָהָר?
*
לְאֹרֶךְ הַשַּׁבָּת בָּהִיתִי בְּפָנֶיךָ. רַק הַיּוֹם
הִתְעַקַּשְׁתִּי וּבִקַּשְׁתִּי לִשְׁמֹר גַּם אֶת פָּנֶיךָ בְּתַלְתַּלִּים פְּרוּעִים
כְּמוֹ שֶׁקֶף הַמֻּנָּח עַל שֶׁקֶף. מָחָר
יִשָּׁטֵף הֶעָבָר הַטָּרִי בַּמַּמָּשׁ.
*
מַשְׁקֶה אֶת הַגִּנָּה, אֲנִי תּוֹלָה אֶת מַבָּטִי
בֵּין שִׁכְמוֹתֶיךָ. דָּוִד הַמֶּלֶךְ, אַפּוֹלוֹ — כָּל הַיָּפִים
מִצְטַבְּרִים בְּגוּפְךָ הַסָּמִיךְ וּבַעֲמִידָתְךָ הַבּוֹטַחַת.
כַּמָּה עוֹד תִּתְרַחֵקְנָה הַשְּׁכָמוֹת זוֹ מִזּוֹ וְכַמָּה
יִהְיֶה עָלַי לְהַרְחִיק אֶת הַמַּבָּט מֵעָלֶיךָ
*
וְאֵיךְ יֵרָאוּ פְּנֵי הַיָּם
יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁתִּהְיֶה נָהָר
*
בְּבֹקֶר יוֹם רִאשׁוֹן עַל הָרִצְפָּה מִתַּחַת לַכִּסֵּא הַקָּרוּעַ —
שַׂקִּית נַיְלוֹן עִם קְוֻצּוֹת שְׂעָרְךָ.
אֲנִי מְרִימָה אוֹתָהּ וּמַנִּיחָה עַל מֹאזְנֵי כַּפּוֹת יָדַי —
לִשְׁמֹר אוֹ לֹא לִשְׁמֹר.
*
בִּזְמַן שֶׁאַמְשִׁיךְ לִתְהוֹת
מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין תִּסְפֹּרֶת לְסִפּוּר וְלִסְפִירָה,
אֲחֵרִים יַגִּידוּ לְךָ בְּפַשְׁטוּת,
תִּתְחַדֵּשׁ.
—–
לבושין / הילה מלמד

יוֹם אֶחָד אַתְּ תַּהַפְכִי לְאִשָּׁה וְתָבִינִי
אֶת סוֹד הָאֵין
לִי מַה לִּלְבֹּשׁ
וּבְגָדִים כְּהָרִים יֶהֱרוּ עַל רִצְפַּת הַחֶדֶר שֶׁלָּךְ
מוּל הָאֲרוֹן הָרֵיק
תָּבִינִי אֶת סוֹד הֶהָרִים מוֹלִידִים תְּהוֹמוֹת
וְתִבְכִּי וְתִצְעֲקִי
כִּי אֵין
וַאֲנִי אֶזְכֹּר יָמִים שֶׁהָיִיתִי לְבוּשִׁין שֶׁלָּךְ
כַּמָּה פָּשׁוּט
שֶׁאֵין גּוּף מְכַסֶּה אֶת עַצְמוֹ וּבְכָל זֹאת הָיִיתִי
אוֹר מַקִּיף שֶׁלָּךְ כְּמוֹ אָרִיג בַּעֲבוֹדַת יָד
הוֹלֶכֶת וְנִסְרֶגֶת לְמִדָּתֵךְ הַגְּדֵלָה כָּל בֹּקֶר
וְהָיִינוּ שְׁתֵּי מַסְרֵגוֹת נוֹשְׁקוֹת זוֹ לְזוֹ
וּנְקִישָׁתָן כְּעַל דֶּלֶת בַּיִת
וְאֶזְכֹּר יוֹם שִׁשִּׁי אֶחָד אִתָּךְ עוֹד אֲרוּגָה בַּבֶּטֶן
שֶׁנָּסַעְנוּ לַצָּפוֹן לִרְאוֹת שֶׁלֶג
אֲבָל הָעֲרָפֶל, סָמִיךְ וְנִגָּר כְּחָלָב, אָטַם אֶת עֵינֵינוּ
עַד שֶׁבִּן רֶגַע
בִּתְנוּעָה רַכָּה כָּל כָּךְ
קְצֵה חוּט יָחִיד, כִּמְעַט בִּלְתִּי נִרְאֶה לָעַיִן, הָלַךְ וּמָשַׁךְ וּפָרַם אֶת כָּל הָאָרִיג שֶׁאֲנַחְנוּ
וְנִמְשַׁךְ הֶעָנָן וְנִפְרַם
וּבְאֵיזוֹ עֲדִינוּת וְגַדְלוּת
נוֹף בִּכּוּרִים נוֹלָד
—–
* / אפרת שמעוני טוטיאן

אָמַרְתִּי לוֹ: כּוֹאֵב לִי הַכֹּל
וְהוּא שָׁאַל אִם אֲנִי עוֹמֶדֶת לָמוּת
מִזְּמַן לֹא כָּאַב לִי כָּכָה
אוּלַי
אֲנִי עוֹמֶדֶת לִחְיוֹת
—–
פרפור אחרון / שני פוקר

בְּאֶמְצַע שַׁבָּת רַכָּה וּסְמִיכָה יוֹנָה פִּרְפְּרָה פִּרְפּוּר אַחֲרוֹן
עַל מַרְבַד אַסְפַלְט בְּשׁוּלֵי מִדְרָכָה, יוֹנָה פִּרְפְּרָה פִּרְפּוּר אַחֲרוֹן
לֹא קַל הָיָה לְהַבִּיט בְּיוֹנָה נֶאֱנֶקֶת כֻּלָּהּ בְּפִרְפּוּר אַחֲרוֹן
בְּדַרְכָּהּ אֶל עֶבְרַת עוֹלָמִים, עִם אֶבְרָה עֲקֻמָּה, בְּצָרוּת נְשִׁימָה,
בּוֹטָה וְגַסָּה שֶׁל פִּרְפּוּר אַחֲרוֹן. קוֹרַעַת שַׁבָּת רַכָּה וּסְמִיכָה,
בְּתוֹךְ הָאֲוִיר שֶׁעָמַד הִתְפַּזְּרָה נִשְׁמָתָהּ שֶׁנָּפְחָה מִגּוּפָהּ הַדֶּבִּילִי.
אַךְ לְרֶגַע כֻּלָּהּ נֶאְחְזָה בִּתְשׁוּקָה לְפִרְפּוּר אַחֲרוֹן, בְּפִמְפּוּם מְטֻמְטָם
לֹא מַחְמִיא, לֹא מוֹעִיל, שֶׁל פִּרְפּוּר אַחֲרוֹן; לֹא, לֹא הָיָה קַל לְהַבִּיט
בְּיוֹנָה מְפַרְפֶּרֶת פִּרְפּוּר אַחֲרוֹן, בִּרְחוֹב חֲרִישִׁי וְיָפֶה, יוֹנָה, הָיָה לָךְ מָוֶת
גּוּפָנִי וְלֹא יָפֶה. אַחַר כָּךְ, בְּדֻמֵּךְ הַמֻּחְלָט, נִרְפֵּית וְקָפָאת
נוֹצוֹת שֶׁמָּרְדוּ מִגּוּפֵךְ שָׁקְעוּ בִּכְבֵדוּת עַל הַקַּרְקַע
וְהָיוּ לְפִינָלֶה אִטִּי, בִּזְמַן חַי וּפִלְאִי, רָאִינוּ אוֹתָךְ נִדְלֵית מֵעוֹלָם
בְּכֵנוּת שֶׁל אֶקְסְטָזָה. בְּהֶחְלֵט הָיָה זֶה פִּרְפּוּר אַחֲרוֹן.
—–
* / נעמה הכט

בְּלִי לָשִׂים לֵב אֲנִי מִצְטַעֶרֶת אוֹתְךָ
וְהַצַּעַר זוֹלֵג וְנוֹזֵל לַמִּטָּה, עַכְשָׁו כָּל הַמִּטָּה
צַעַר נוֹזֵל לָרִצְפָּה מְטַפֵּס עָלַי בַּחֲזָרָה
בַּחוּץ הַשֶּׁמֶשׁ עֲיֵפָה,
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת תַּחַת עֵץ לִימוֹן שֶׁפַּעַם הָיָה לִי
מִצְטַעֶרֶת אוֹתוֹ מִצְטַעֶרֶת אוֹתְךָ
מְלַטֶּפֶת בֻּבַּת חָתוּל עֲשׂוּיָה בֶּרֶז לֹא מִתְפַּנֶּקֶת,
לֹא מְגִיבָה,
אַחַר כָּךְ נִגְמָר הַקָּפֶה אֲנִי חוֹזֶרֶת לַמִּטָּה
סוֹחֶטֶת אוֹתָהּ מֵהַצַּעַר שֶׁלְּךָ מְנַגֶּבֶת אוֹתָהּ,
מְנַסָּה לְנַפְנֵף אֶת הָרֵיחַ שֶׁלְּךָ אֲבָל הַצַּעַר,
כְּמוֹ דָּם קָרוּשׁ מִנַּעֲרָה בְּתוּלָה,
לֹא מְוַתֵּר. לֹא מִתְנַצֵּל. לֹא מִתְחַנֵּף חֲזָרָה.
—–
* / שרה שקל

מִסְתַּבֵּר שֶׁעִם הַשָּׁנִים צְבָעַי דָּהוּ כָּל כָּךְ
עַד שֶׁיְּלָדַי אֵינָם מַבְחִינִים בִּי
גּוּפִי הִתְמַזֵּג עִם לְבוּשׁ הַבַּיִת
וּכְבֵדָה כְּמוֹ הַכֻּרְסָאוֹת הַמְּרוּטוֹת
עִם הַכָּרִיּוֹת הָרַכּוֹת
אֲנִי נוֹחָה לִמְנוּחָה וְנִחוּמִים
הֵם שׁוֹאֲלִים "אִמָּא־מָה־אֲנִי־אֹכַל"
כְּמוֹ פְּתִיחָה מוּכָנִית שֶׁל דֶּלֶת הַמְקָרֵר
וּבְתוֹכִי מִכְסֶה שֶׁל סִיר נִטְרָק
בַּקָּשׁוֹת שְׁקֵטוֹת שֶׁלִּי מְדַגְדְּגוֹת בְּיַחַף רַגְלֵיהֶם
כְּמוֹ פִּהוּקֵי הָאֲדָמָה בָּאָבִיב
לֹא רוֹצָה לִצְעֹק — לֹא רוֹצָה לִצְעֹק — לֹא רוֹצָה לִצְעֹק
אֲנִי מְקַרְקֶרֶת עֲלֵיהֶם כְּמוֹ חֲבוּרַת תַּרְנְגוֹלוֹת מְשֻׁגַּעַת
וְנוֹצוֹתַי מְרוּטוֹת
אֲבָל מֶחֱווֹת קְטַנּוֹת, עֵינַיִם פְּקוּחוֹת
חִבּוּק שֶׁאֵינוֹ תָּלוּי בְּדָבָר
מִתְגַנְּבִים אֵלַי פִּתְאֹם
כְּמוֹ אֶל דַּלְתָּם הַפְּתוּחָה
שֶׁל מַכְנִיסֵי הָאוֹרְחִים
שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים מָתַי
וּמֵאַיִן יָבוֹא
—–
ככוכבים בלילה / אברהם קלנר

וּבְסוֹף הַיּוֹם
כְּשֶׁאַחֲרוֹן הַקְּטַנִּים מְנַצְנֵץ וְנִרְדָּם
אֲנַחְנוּ שָׁבִים לְסָלוֹן בֵּיתֵנוּ
וּלְרֶגַע מִתְנַקִּים
מִזַּרְעֵנוּ וְכַסְפֵּנוּ
הַכְּבֵדִים עָלֵינוּ כְּחוֹל דָּחוּס
סָפוּג זֵעַת אַפַּיִם מְלוּחִים
הַכְּבֵדִים עָלֵינוּ כְּקֹדֶשׁ
קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים
אֲנַחְנוּ שָׁבִים
וּמְבַקְּשִׁים לְהִתְנַקּוֹת גַּם
מֵהַמֵּטָפוֹרוֹת
הַגְּדוֹלוֹת וּלְהִשָּׁאֵר רַק
עִם הַכּוֹכָבִים
בַּלַּיְלָה
—–
* / יצחק כהן

הַגּוּף שֶׁלִּי מִתְרַחֵק מִמֶּנִּי,
זֶה דָּבָר שֶׁלָּקַח לִי זְמַן לְהָבִין.
כְּשֶׁקִּלַּחְתִּי אֶת הַיֶּלֶד לְמָשָׁל.
הֵרַמְתִּי אֶת הַמַּבָּט לַמַּרְאָה שֶׁל
הַמִּקְלַחַת וְנִזְכַּרְתִּי בִּתְמוּנָה אַחֶרֶת
כְּשֶׁהָיָה בְּגִיל שֵׁשׁ. אֵלֶּה לֹא הָיוּ
אוֹתָן עֵינַיִם. וְשָׁאַלְתִּי אֶת הַגּוּף שֶׁלִּי,
גּוּף, לְאָן הִתְרַחַקְתָּ? הוּא הִתְקַדֵּם
(שְׁלֹשָׁה מִילִימֶטֶר לְיוֹם) בִּזְמַן שֶׁאֲנִי
הָיִיתִי מְרֻכָּז בְּמַחְשָׁבוֹת עֲמֻקּוֹת
מִדַּי. הַגּוּף שֶׁלִּי הוּא לֹא בִּרְשׁוּתִי.
אֲנִי חוֹזֵר לְמָשָׁל אֶל אוֹתוֹ הָרֶגַע בּוֹ הֵבַנְתִּי
שֶׁהַכֶּרֶס שֶׁלִּי הִיא כֶּרֶס שֶׁל דּוֹרוֹת.
לִישֹׁן בְּלִי חֻלְצָה, זֶה לֹא מַה שֶּׁהָיָה פַּעַם.
גַּם לְשַׂחֵק כַּדּוּרֶגֶל וְלַעֲשׂוֹת פִּיפִּי.
הוּא רַק בֶּן שְׁלֹשִׁים אֲבָל נִדְמֶה שֶׁהוּא
נֶחְפָּז אֶל הַמָּוֶת. אֲנִי צָרִיךְ לְהַרְגִּיעַ אוֹתוֹ.
גּוּף, יִהְיֶה לְךָ עוֹד זְמַן לְהִזְדַּקֵּן.
—–
* / יצחק כהן
[להלנה מטרויה]

אֵין אִשָּׁה שֶׁהִיא הַיָּפָה בְּיוֹתֵר מִכָּל הַנָּשִׁים. יֵשׁ נָשִׁים
שֶׁיָּפְיָן הוּא כְּמוֹ מַהֲלֻמָּה וְיֵשׁ אֲשֶׁר יָפְיָן הוּא כְּמוֹ
תַּחְבֹּשֶׁת לַשְּׁבָרִים. יֵשׁ נָשִׁים אֲשֶׁר יָפְיָן חוֹלֵף עַל פָּנֶיךָ
כְּרוּחַ נְעִימָה בְּיוֹם שָׁרָב וְיֵשׁ אֲשֶׁר הוּא נִזְרָע בַּחֲרִיצֵי לִבְּךָ
וְעָתִיד לַעֲשׂוֹת בּוֹ פֵּרוֹת. אַךְ כְּמוֹ בִּמְקוֹמוֹת נוֹסָפִים שֶׁלֹּא אִתַּרְנוּ,
גַּם כָּאן גָּבְרָה עָלֵינוּ יַד הָאַגָּדָה
—–
* / יצחק כהן

אֲנִי עֲדַיִן לוֹמֵד לְדַבֵּר. יֵשׁ מִשְׁפָּטִים
שֶׁעוֹד לֹא לָמַדְתִּי לְהַגִּיד. זֶה לֹא מְעַנְיֵן.
אַתָּה טוֹעֶה. שָׁלֹשׁ סֻכָּר בַּתֵּה בְּבַקָּשָׁה.
אֵיךְ אוֹמְרִים לְמָשָׁל, אֵיזֶה יָפָה אַתְּ. אֲנִי מְפַחֵד.
שְׁעַת הַבִּקּוּר הִסְתַּיְּמָה? אֲנִי עֲדַיִן לוֹמֵד לְדַבֵּר.
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁלְּיָדָם אֲנִי שׁוֹכֵחַ צְלִילִים שֶׁכְּבָר
לָמַדְתִּי לְהָפִיק. הֲ-נָ-חָ-ה עַל הַנַּעֲלַיִם.
הַ-עֲ-לָ-אָ-ה בַּמַּשְׂכֹּרֶת. מִישֶׁהוּ שֶׁמֵּת לוֹ
מֵת לְמָשָׁל. מִישֶׁהוּ שֶׁקִּבֵּל מִכְתַּב פִּטּוּרִין.
מָה אוֹמְרִים לוֹ? אֲנִי עֲדַיִן לוֹמֵד לְדַבֵּר.
מַבִּיט לַצְּדָדִים אַחֲרֵי כָּל מִלָּה. שֶׁאָמַרְתִּי נָכוֹן,
שֶׁזֶּה כֵּן יָפֶה לְדַבֵּר כָּכָה. יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁכְּבָר
הִסְפִּיקוּ לְעַצְבֵּן אֲנָשִׁים אֲחֵרִים וַאֲנָשִׁים
שֶׁמַּצְלִיחִים לְשַׁכְנֵעַ, יֵשׁ אֲפִלּוּ כָּאֵלֶּה
שֶׁהֵבִינוּ אֵיךְ מוֹצִיאִים מִלִּים מֵהַלֵּב
וּמַכְנִיסִים אוֹתָן לַלֵּב שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר.
אֲנִי, עֲדַיִן לוֹמֵד לְדַבֵּר
—–
* / יצחק כהן

זוֹ הָיְתָה חֲתֻנָּה שֶׁל יְתוֹמִים. הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ
לֹא הֵבִינוּ אֶת זֶה. גַּם לָנוּ לָקַח לֹא מְעַט זְמַן
לְהָבִין. אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּנוּ בָּנִינוּ עַל יְסוֹדוֹת כָּל הַדְּבָרִים
שֶׁפָּחַדְנוּ לַעֲשׂוֹת (אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ הִתְרַגַּשְׁתִּי לְחַכּוֹת לַטֶּכְנַאי שֶׁל הַגַּז.
חָשַׁבְתִּי אָז שֶׁכָּכָה נִרְאֵית עֲבוֹדָה בְּגַשְׁמִיּוּת). הַכֹּל קָרָה מַהֵר מְאֹד
וְכָכָה הִסְבַּרְנוּ לְעַצְמֵנוּ אֶת הַתִּכְנוּן הַגָּרוּעַ (אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַדֶּרֶךְ
הָאֲרֻכָּה מֵחֲדַר הַשֵּׁנָה לַמִּקְלַחַת — סָלוֹן שָׁלֵם שֶׁהָיִינוּ צְרִיכִים
לַחֲצוֹת). זֶה הָיָה בַּיִת זְמַנִּי, אֲבָל הַשָּׁמַיִם בָּעֲרוּ עַל רָאשֵׁינוּ וְעַל הַקִּיר
צִקְצְקוּ לְטָאוֹת שֶׁהִפְחִידוּ אוֹתָנוּ נוֹרָא. אִם הָיִיתִי אוֹמֵר לָךְ אָז
שֶׁיּוֹם יָבוֹא וְאֹהַב אוֹתָךְ, לֹא הָיִית מַאֲמִינָה
—–
* / יצחק כהן

כָּל גֶּבֶר צָרִיךְ מָקוֹם לִפְרֹט אֶת חֲטָאָיו. דְּבָרִים גְּדוֹלִים
הוֹפְכִים לִקְטַנִּים כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָקוֹם. כָּל גֶּבֶר צָרִיךְ
מָקוֹם לִמְחֹל עַל חֲלוֹמוֹ. הַזְּמַן הוּא כְּמוֹ סֻלָּם רָעוּעַ —
שָׁלָב חָדָשׁ שׁוֹמֵט שָׁלָב יָשָׁן. כָּל גֶּבֶר צָרִיךְ מָקוֹם לְהִסְתַּתֵּר בּוֹ
מֵחַיָּיו. בַּרְנָשׁ קָשׁוּחַ הַחַיִּים — לִפְעָמִים קָשֶׁה לְהַיְשִׁיר אֵלָיו מַבָּט.
כָּל גֶּבֶר צָרִיךְ מַעְבָּדָה לַעֲרֹךְ בָּהּ מֶחְקָרִים בְּאִישִׁיּוּת
וְנִסּוּיִים בְּאַהֲבָה. עִם הַזְּמַן אַתָּה לָמֵד שֶׁיֵּשׁ יוֹתֵר מִסּוּג אֶחָד.
כָּל גֶּבֶר צָרִיךְ מָקוֹם לִכְתֹּב שִׁירָה. אֵין צֹרֶךְ בְּמִלִּים שְׁחֹרוֹת
עַל דַּף לָבָן, גַּם סֵפֶל שֶׁל קָפֶה הוּא שִׁיר. כָּל גֶּבֶר צָרִיךְ חֶלְקַת קֶבֶר
לִטְמֹן בָּהּ רְגָשׁוֹת עֲיֵפִים. שָׁם הֵם יֵרָקְבוּ עַד שֶׁיִּפְרְחוּ מֵחָדָשׁ
בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים
—–
הנפש יצוקה בסערותיה ובדמה / אבישג וירט שלום

אֲנִי חַיָּה חַיִּים אֲרֻכִּים שֶׁל נֶפֶשׁ יְצוּקָה וּקְשׁוּחָה
שֶׁהָיְתָה לִי מִכְשׁוֹל בַּזֶּלֶת:
מְשֻׁשִּׁים מְשֻׁשִּׁים כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע הַמִּתְאַרְגֵּן.
אֲבָל אֲנִי רוֹצָה לְהַחֲזִיר אֶת הַזְּמַן מִילְיַארְדִים אָחוֹרָה
לְיָמִים לְלֹא לַיְלָה
לִהְיוֹת קַמָּאִית כְּתֻמָּה וּמְבַעְבַּעַת
לִהְיוֹת לְהוּטָה וְשׂוֹרֶפֶת לִפְעָמִים עַד כְּלוֹת — עַד כְּלוֹת מַמָּשׁ.
כְּבַת אֱנוֹשׁ נִבְצָר מִמֶּנִּי לְהָמִיס אֲבָנִים
רַק לִשְׁבֹּר לְשַׁבֵּר וּלְחַיֵּךְ מִגְדָּלִים.
נוֹתְרָה רַק הַתְּפִלָּה לִהְיוֹת אָנַרְכִיסְטִית
לֹא לְסַדֵּר אוֹתִי כַּעֲצִיצִים עַל מַדְרֵגוֹת שַׁיִשׁ:
אֹשֶׁר, כֹּשֶׁר, בְּרִיאוּת וְיֹשֶׁר.
לֹא. לֹא.
אֲנִי מִדְרוֹן וּמִישׁוֹר אֲנִי בְּרֵכָה וּמִתְלוֹל
הוֹלְכִים בִּי נְפִילִים מְגֻשָּׁמִים שֶׁל תַּאֲוָה יֵאוּשׁ וּפַחַד.
רַק הֵם. בּוּרִים וְחַסְרֵי הִתְמַצְּאוּת.
מְדַגְדְּגִים אֶת הַר הַגַּעַשׁ — שֶׁלֹּא יַפְסִיק לִתְרֹם אֶת דָּמוֹ,
שֶׁלֹּא אֵרָדֵם, שֶׁלֹּא אֶתְקַשֵּׁחַ.
—–
* / אבישג וירט שלום

אֲנִי חוֹמָה
אַהֲבָתְךָ זָרְמָה עַד אֵלַי מֵרָחוֹק
נוֹשֵׂאת עִמָּהּ חִבּוּרֵי יוּבַלִּים.
נוֹשֵׂאת עִמָּהּ הִשְׁתַּקְּפוּת פָּנִים רַבּוֹת
כַּפּוֹת יָדַיִם נִשְׁטָפוֹת, עָלִים וְנוֹצוֹת.
אֲבָל כָּל הָאֲבָנִים שֶׁפַּעַם הִשְׁלַכְתִּי גִּלְגַּלְתִּי מֵעָלַי
הָפְכוּ סֶכֶר מְפֹאָר וְצָפוּף.
עַתָּה צָרִיךְ אַתָּה לְהַמְתִּין לַעֲלוֹת גְּדוֹתֶיךָ —
תָּמִיד הָיִיתָ מַיִם מִשְׁבָּרִים אֲנִי תָּמִיד חוֹמָה.
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת בַּיַּבָּשָׁה וּבוֹכָה,
עַל כָּךְ שֶׁאִם אֲנִי אֲנִי אֲנִי
וְאַתָּה אַתָּה אַתָּה
אָז לֹא יִהְיֶה לִי פֶּתַח.
יוֹם אֶחָד אוּלַי דִּמְעוֹתַי
יַצְלִיחוּ לְהַשְׁווֹת
אֵלֶיךָ לְקַו הַמַּיִם שֶׁהִשְׁאַרְתִּי
בַּחוּץ וְעַכְשָׁו אֲנִי רוֹצָה.
—–
לכל החברים הנועזים והמאופרים שלי אני מוסרת / אבישג וירט שלום

תֵּדְעוּ, לְהִתְחַתֵּן זֶה מַעֲשֶׂה מְטֹרָף אֲפִלּוּ יוֹתֵר
מִלַּעֲשׂוֹת קַעֲקוּעַ.
אַתֶּם לֹא מְבִינִים שֶׁהָאֲוִיר בֵּין אַרְבָּעָה קִירוֹת מְמֻסָּדִים כָּאֵלּוּ
יָכוֹל לִהְיוֹת דָּלִיל מִקְּצֵה הֶהָרִים שֶׁבִּקְצֵה הָעוֹלָם
וְאֵין בֵּינֵיהֶם נוֹף לְהִתְבּוֹנֵן מִלְּבַד הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ שֶׁמְּחַכּוֹת לִתְגוּבָה.
תֵּדְעוּ, כָּל הַכְּאֵבִים הָרַוָּקִיִּים מְמַכְּרִים
רְווּיִים סָפֵק וְסִפּוּק
נָאִים כְּמוֹ חֻלְצָה חֲדָשָׁה
אֲבָל הֵם רַק רְגִישׁוּת אֲבִיבִית.
הַגְּמִילָה, הִיא בְּעַצְמָהּ הַהִשְׁתּוֹקְקוּת.
הָאַהֲבָה הַנְּשׂוּאָה הִיא הִתְחַיְּבוּת שֶׁל כַּבַּאי לְהַמְשִׁיךְ לְהַצִּית וּלְהַצִּיל
אַתֶּם מְבִינִים?
הִיא פְּרָאִית כְּמוֹ שְׁלֹשִׁים נְהָרוֹת
שֶׁשּׁוֹצְפִים לְאוֹתוֹ הַיָּם.
נִפְגָּשִׁים יַחַד לְכוֹס תֵּה בְּסוֹף הַיּוֹם.
תֵּדְעוּ, לִקְפֹּץ לַבְּרֵכוֹת עֵירֻמִּים אוֹ
לִנְסֹעַ לַמִּדְבָּר כְּבָר מָחָר אֵינוֹ מַעֲשֶׂה אַמִּיץ כְּמוֹ לוֹמַר
"אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת קְצָת לְבַד"
לָצֵאת רַק עַד הַמִּרְפֶּסֶת — לְעַשֵּׁן וּלְהִכָּנֵס
בְּלִי הַקֹּר וּבְלִי הַגַּאֲוָה.
—–
* / אבישג וירט שלום

אִמָּא אָמְרָה לִי
בְּקוֹל רָם וּבְגַבּוֹת מְכֻוָּצוֹת מִדְּאָגָה כּוֹעֶסֶת:
עִקְרִי מִלִּבֵּךְ אֶת קְשִׁיחוּתִי שֶׁנָּתַתִּי לָךְ בְּמַתָּנָה
עִקְרִי יַלְדָּתִי
אֶת חֲרִיפוּת הַמִּלִּים
וְעָצְמַת הַצְּלִילִים
שֶׁהֵם שֶׁלִּי וְלָקַחְתְּ לְעַצְמֵךְ
בִּרְשׁוּתִי אֲבָל בְּלִי רְשׁוּתֵךְ.
עִקְרִי אֶת שֹׁרֶשׁ הַפַּחַד הַנֶּחְרָץ
שֶׁיָּרַשְׁתְּ וְהוֹרֵס אֶת הָרַגְלַיִם
מֵהֲלִיכָה מְהִירָה וְעַצְבָּנִית
אַתְּ צְעִירָה וְיִהְיֶה לָךְ קַל לְהִתְרַגֵּל.
הַרְפִּי יָדַיִךְ הַגַּסּוֹת הַחוֹתְכוֹת
הַקְּפוּצוֹת בְּדִבּוּרָן.
אַל תִּנְשְׁמִי בַּאֲנָחוֹת
לִפְנֵי שֶׁיֵּשׁ לָךְ יְלָדִים שֶׁיֹּאמְרוּ לָךְ
קָשָׁה אַתְּ.
רַחֲמִי
עַל עוֹלָמֵךְ
—–
* / אבישג וירט שלום

פַּעַם,
שָׁכַבְתִּי בַּמִּטָּה וְהַלֵּב שֶׁלִּי פָּעַם.
סְתָם, כְּמוֹ שֶׁלֵּב רָגִיל
אֲבָל הוּא עָשָׂה קוֹלוֹת שֶׁל דֶּלֶת חוֹרֶקֶת כָּל כָּךְ
שֶׁפָּחַדְתִּי לִישֹׁן.
חָשַׁבְתִּי,
אִם בֶּאֱמֶת הִשְׁאַרְתִּי אוֹתָהּ פְּתוּחָה לִרְוָחָה —
אָז רוּחַ תִּתְפָּרֵץ לַדְּבָרִים שֶׁלִּי
הִיא תַּפִּיל אֶת הֶעָצִיץ
וְהוּא יַרְעִישׁ רַעַשׁ אָיֹם וְנוֹרָא.
אֲבָל פָּחַדְתִּי יוֹתֵר
שֶׁאִם אֶסְגֹּר אוֹתָהּ, קוֹלָהּ יֶחְדַּל
וְאֵדַע אִם לִבִּי עֵר
אוֹ שֶׁזּוֹ רַק הָרוּחַ הִשְׁאִירָה עָלַי רְשָׁמִים.
—–
* / אבישג קליין

אֲנִי כְּמוֹ קְטֹרֶת
מִתַּמֶּרֶת מִמִּקְדָּשִׁים עַתִּיקִים
מְבַקֶּשֶׁת לִהְיוֹת
עֲנָנִים.
הִמְהוּמֵי תְּפִלָּה
אוֹחֲזִים בַּעֲקֵבַי כְּמוֹ יַעֲקֹב
בְּקַרְסֹל עֵשָׂו.
הִתְהַפְּכוּ בִּי הַיּוֹצְרוֹת
וּמִן הַבְּכוֹרָה
נַעֲשֵׂיתִי אֵשֶׁת הַשָּׂדֶה.
בַּיַּעַר בַּטַּל
בַּשְּׁמָשׁוֹת
בְּגַלְגַּלֵּי הַמַּזָּלוֹת
נָטַלְתִּי תִּקְוָתִי
נָתַתִּי תְּפִלָּתִי
בְּאֹהֶל אֱלֹהַי
בְּחַדְרֵי הַחֲדָרִים
לְצַיֵּר עַל הַקִּירוֹת
שְׁעָרִים, שְׁעָרִים, שְׁעָרִים.
—–
* / אבישג קליין

פִּרְחֵי שַׁלֶּכֶת
נִדְחָקִים לְסֶדֶק הַמַּדְרֵגָה
עֲלֵי כּוֹתֶרֶת חֲרוּשֵׁי קְמָטִים
כִּפְתִיתֵי קוֹנְפֶטִי יְשָׁנִים
צְהֻבִּים וְעַזִּים עַל הַמִּדְרָכָה.
יֵשׁ הוֹד בַּקְּמִילָה הַזֹּאת —
שֶׁהַתִּפְאֶרֶת שֶׁהָיְתָה
הָיְתָה
לֹא בִּקְּשָׁה עוֹד זְמַן לְהִשָּׁאֵר.
וְכָעֵת הַפְּרִי הַמִּתְפַּקֵּעַ
נִדְחָס בִּרְבִיצַת הַקַּיִץ
אֶל תּוֹךְ תְּסִיסַת הַמְּכָלִים
אֶל פִּתּוּחֵי עָסִיס מָתוֹק
כְּאִלּוּ הוּא מַפְתִּיעַ
כִּי יֵשׁ בּוֹ מִן הַטַּעַם
עֹנֶג עוֹנָתִי כָּזֶה.
אַחֲרֵי הַמְּתִיקוּת הָרִאשׁוֹנִית
חֲמִיצוּת תָּאֵי הַזִּכָּרוֹן
מוֹהֶלֶת שִׁגְרָה
בְּמָנוֹת קְטַנּוֹת וַחֲרִיפוֹת
מַתִּירוֹת לְהִשְׁתַּכֵּר
עִם הַנָּסִים עַל נַפְשָׁם.
—–
נדודים / אבישג קליין

הודו, אב תשע"ח

אֶתְמוֹל בַּלַּיְלָה לִפְנֵי הַשֵּׁנָה אָמַר לִי אָבִי
מָחָר נֵצֵא לְטִיּוּל אָרֹךְ מְאֹד
וּכְמוֹ הַכּוֹכָבִים הַמְכַסִּים אֶת הַשָּׁמַיִם
מְחַכּוֹת לָנוּ שָׁם שָׁנִים טוֹבוֹת שֶׁל חֹפֶשׁ.
אִמִּי סִפְּרָה לִי גְּדַת הַנָּהָר הַגָּדוֹל
שֶׁבְּסוֹפוֹ יֵשׁ יָם
וּבְסוֹפוֹ יֵשׁ אֶרֶץ
שֶׁאֶת הַדֶּרֶךְ אֵלֶיהָ נִרְקֹד בְּלִי לָדַעַת לְאָן.
בַּבֹּקֶר הֶעֱמַסְנוּ עַל שׁוֹר הַבָּר
מִטַּלְטְלִים, אֲנָחוֹת, וְתִקְווֹת שֶׁטֶּרֶם הֶחְמִיצוּ
וְחָצִינוּ בָּהֶם אֶת הַיָּם
שָׁבַרְנוּ לוּחוֹת
לָמַדְנוּ לִקְרֹא בַּשֵּׁם וְלָלֶכֶת
לָמַדְנוּ לְבַקֵּשׁ וּלְקַוּוֹת.
בַּמִּדְבָּר מֵת אָבִי
וַאֲנִי מַמְשִׁיכָה צְעָדָיו
וַאֲנִי סוֹפֶרֶת בִּשְׁמוֹ כּוֹכָבִים
בִּשְׁבִיל הֶחָלָב וְהַדְּבַשׁ.
—–
יקיצה / אבישג קליין

עָבַר עָלֵינוּ חֹרֶף אָרֹךְ אֲהוּבִי
עָבַר עָלֵינוּ חֹרֶף אָרֹךְ
אַל תְּמַהֵר לְאַחְסֵן מְעִילִים בִּמְגֵרוֹת עֶלְיוֹנוֹת
אַל תְּמַהֵר לִשְׁכֹּחַ אֶת הַשֵּׁנָה
וְאַף עַל פִּי כֵן
אָסוּר לְמַצְמֵץ בְּאַשְׁמֹרֶת אַחֲרוֹנָה
כִּי כַּמָּה אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין שֶׁיָּבוֹא אוֹר
לְהַאֲמִין שֶׁנָּקִיץ.
אֲנַחְנוּ אַחֲרֵי חֹרֶף אָרֹךְ אֲהוּבִי
תִּרְאֶה הַפְּרָחִים מִסְתַּחְרְרִים סְבִיבֵנוּ
אֲפוּפֵי לֵילוֹת שִׁכְחָה אֲרֻכִּים.
אֲנַחְנוּ מַבִּיטִים מִתּוֹךְ חַלּוֹנוֹת בֵּיתֵנוּ הַחַם
כְּמוֹ דָּגִים בְּאַקְוַרְיוּם גָּדוֹל
אֶל עֵבֶר שָׂדוֹת מוֹרִיקִים
מַה שֶּׁנִּלְחַשׁ שָׁם
עֲשָׂבִים, שָׁרָשִׁים, מַעְיָנוֹת
יְפַכֶּה וְיִפְקַע בְּתוֹכֵנוּ
לֹא יִיבַשׁ
עַד הַחֹרֶף הַבָּא.
—–
מתן תודה / אבישג קליין
פורים, תשע"ח

כְּלַהֲקַת דָּגִים הַחוֹתֶרֶת בִּגְרִירַת הָרֶשֶׁת
תֵּאָסְפִי מֵעַל הַמַּיִם הַחַמִּים
בִּזְרוֹעוֹת יַמָּאִים חֲסֻנּוֹת, בְּפָנִים חֲתוּמוֹת
יַבִּיטוּ בָּרִקּוּד הַזֶּה שֶׁלָּךְ
הַמַּר הַזֶּה שֶׁלָּךְ
וְאֵיךְ יַסְבִּירוּ שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוֹשִׁיעַ מִקַּרְסוֹ שֶׁל הַהֶרְגֵּל.
תַּהַפְכִי יָם לְגִיגִית
הַר לְכָרִית
מִשְׁעוֹלֵי מִדְבָּר לְמַדְרֵגוֹת נָעוֹת
בְּרָקִים וּרְעָמִים
לְהִתְנַשְּׁפוּת אוֹטוֹבּוּסִים וּשְׁרִיקַת אוֹפַנּוֹעִים.
רֶגַע לִפְנֵי שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם
רְאִי
אֵיךְ עַמּוּדֵי יוֹם חוֹדְרִים אֶל בֵּין הַסְּדִינִים
כְּמוֹ קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ אֶל מְצוּלוֹת לֹא מוּצַלּוֹת
כְּמוֹ לַהֲקַת סְפִינוֹת מְשׁוֹטְטוֹת חַכִּי
בְּעֹגֶן אָסוּף חַכִּי
לְרַב חוֹבֵל
אוֹ לִוְיָתָן.
—–
זכור אל תשכח / משה ולדמן

בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתִי לְהַפְלִיג
שְׁלֹשָׁה יָמִים בַּיָּם הַמִּצְרִי
בֵּרְכַנִי אָבִי
תִּהְיֶה חָזָק תִּהְיֶה חַלָּשׁ וְתִהְיֶה חָזָק
וְלֹא זָכַרְתִּי אִם עָנִיתִי אָמֵן
וּכְבָר נִתְּקוּ הַחֲבָלִים
וְהַיָּם נִבְקַע
וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת עוֹבְרוֹת בְּתוֹכוֹ
שְׁנֵים עָשָׂר גַּלְגַּלֵּי מַזָּלוֹת הַצָּלָה
וְתַנִּינֵי זִכְרוֹנוֹת הַלּוֹפְתִים בַּיָּד הָרוֹשֶׁמֶת
וּכְבָר נִתַּק הַחַרְטוֹם
וְתֹקֶף הַבְּרָכָה הִתְפּוֹגֵג
וּמֵעֹמֶק לִוְיָתָן
מִבֶּטֶן חֲדַר מְכוֹנוֹת
מַחְשָׁבוֹת הִלְּכוּ עַל הַמַּיִם
הָפְכוּ לְאִיִּים רְחוֹקִים
הָפְכוּ לְאִיִּים עַתִּיקִים
—–
מזמור למשה / משה ולדמן

א ה'
מִי יָגוּר בְּאֵשׁ שָׂפָה
מִי יִשָּׂרֵף
מִי יִתְיַסַּר מַסְפִּיק
מִי יִתְעַמֵּר בַּלָּשׁוֹן
מִי יִבְרֹר
עַתִּיקָה עַתִּיקָה
בְּתֵל מִלִּים חֲרֵבָה
מִי יִתֵּן תֹּקֶף וּמֵאֵלָיו יִקְרָא:
ב קוֹצֵר לִבְלוּב בְּקִצּוֹ
יוֹדֵעַ הָמֵר מִלָּה
וּפֹצֵעַ דַּפִּים בִּלְבָבוֹ
לֹקֵחַ שֹׁחַד פְּלִיאָה
שׁוֹדֵד הַשָּׂדוֹת תִּפְאַרְתָּם
עֹשֵׁק סַפְסָלִים חֶרְפָּתָם
נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלִצְרֹם
לִצְבֹּט הַקִּרְבָה
מְכַיֵּס סִפְרֵי זִכְרוֹנוֹת
וְסוֹפֵג גְּנֵבָה מְתוּקָה
מִתְעָרֵב בְּחֻקֵּי הַבַּיִת
פּוֹתֵחַ מְקָרֵר לֹא יוֹדֵעַ מָה רוֹצֶה
וּמַסִּיחַ דַּעְתּוֹ בִּשְׁתִיקָה
ג עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם:
—–
לפני הספירה / משה ולדמן

הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁהֵם אַרְבָּעָה שָׁבוּעוֹת וּשְׁמוֹנָה יָמִים לָעֹמֶר
שֶׁהֵם הוֹד שֶׁבַּהוֹד שֶׁהֵם סוֹד שֶׁבַּסּוֹד
שֶׁאֲנִי לֹא מֵבִין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִסְפָּר
הַיּוֹם כִּמְעַט חָמֵשׁ שָׁנִים שֶׁהֵם מֵאוֹת בְּקָרִים שֶׁהַמִּטָּה זוּגִית שֶׁהֵם
לֵילוֹת סְפוּרִים שֶׁלֹּא נִרְדַּמְנוּ יַחַד
הַיּוֹם שָׁלֹשׁ שָׁנִים וּשְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁהֵם תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה שְׁמֹנָה יְמֵי מִילָה
אָב אֶחָד וְאֵם אַחַת
וְאֶחָד הוּא בְּנֵנוּ שֶׁהוּא קוֹד שֶׁבַּקּוֹד
הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁהֵם חֻפְשַׁת לֵדָה מֵאָה הַחְתָּלוֹת אֶלֶף צִקְצוּקֵי הַלֵּב
וְאֵין מִסְפָּר לְוִכּוּחִים וּלְחִיּוּכֵי מַרְפֵּא שֶׁהֵם אָב אֶחָד וְאֵם אַחַת
וּשְׁנַיִם יְלָדֵינוּ שֶׁבַּיָּדַיִם וּבָאָרֶץ
הַיּוֹם שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה יָמִים לַגּוֹמֵל שֶׁהֵם אַלְפֵי תְּשׁוּקוֹת עָשָׁן
שֶׁהֵם מַרְאוֹת בָּשָׂר
שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּיר דָּבָר שֶׁלֹּא נִשְׁבָּר
הַיּוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה שָׁנִים שֶׁהֵם שְׁמֹנָה יְמֵי מִילָה אַרְבַּע שְׁנוֹת קִבּוּץ
עַשְׂרוֹת שְׁעוֹת טִיסָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה נְחִיתוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה יְמֵי לֵדָה
שֶׁהֵם יְמֵי זְכִירָה
סַבְתָּא פְרֵידֶא לֹא יָדְעָה בַּת כַּמָּה הִיא
—–
בוקר חורפי בירושלים הבנויה / משה ולדמן

מַפַּת כּוֹכְבֵי הַגְּאֻלָּה שִׁמְשָׁה קְפוּאָה עִם שַׁחַר
עֵינַיִם וִישֶׁר מְנַפִּים הַטַּל וְאַתְּ עֵרָה
הַמַּפְתְּחוֹת בִּפְנִים וּמִי יָנִיעַ
הָרְחוֹבוֹת הַנִּדְלָקִים בִּדְלֵי שִׂיחוֹת מֵאֶמֶשׁ
וּבַחֲדַר הַמִּטּוֹת עֲדַיִן צָפוּף מִדַּי לְהִשְׁתַּחֲווֹת
קָשָׁה הָאֲדָמָה לְהַצְמִיחַ מִשְׁפָּחוֹת
מַחֲלִיפִים מִשְׁמֶרֶת קִימָה אַחַר קִימָה
אֵין פָּנַיִךְ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם אַתְּ מַלְבִּינָה
אַתְּ יְרֵחַ צָהֳרֵי הַיּוֹם
שֶׁאַתְּ קְדוֹשָׁה מִדַּי נְזִירָה נָאוָה וּמְצֹעֶפֶת
שֶׁאַתְּ כְּלוּאָה בְּמִגְדָּלִים בְּיַד הַמְּלָכִים
שָׁפָה זָרָה וּמְסֻלֶפֶת
חֵפֶץ לֵב חָשׁוּד מְהַבְהֵב בֵּין הַחוֹמוֹת
תָּמִיד בַּבֹּקֶר הַסִּבּוֹת פּוֹרְחוֹת בְּרוּחַ חֲלוֹמוֹת
וְהַסַּרְדִינִים מְשֻׁמָּרִים בְּמַרְכְּבוֹת הַגְּאֻלָּה הַמִּתְרַחֶקֶת
—–
* / משה ולדמן

הַחַיִּים רָזִים רָזִים
בְּרָזִים נוֹטְפִים
וְאֵין חֶשְׁבּוֹן וְלֹא מוֹנֶה
לֹא שׁוֹאֵל וְלֹא עוֹנֶה
הַחַיִּים שְׁחוּפִים שְׁחוּפִים
חוֹפִים דַּקִּים לַמָּוֶת
לָעֵבֶר הָאַחֵר
בָּעֶרֶב עַל מַגֶּבֶת
הַסְּפָרִים פְּתוּחִים
הַחַיִּים רָזִים
רָזִים סְפוּרִים
—–
קריעה / רחל לזובסקי

הַלַּיְלָה נִקְרַע אֶת הָעִיר
נִקְרַע אוֹתָהּ לִגְזָרִים
נַחֲזִיר לָהּ עַל כָּל הַפְּעָמִים
שֶׁשִּׁלְּחָה אוֹרוֹת פָּנָסִים מִתְחַסְּדִים בְּלֵילוֹתֵינוּ
שֶׁהִלְּכָה עֲקֵבִים מְעַכְּסִים עַל מִשְׁכָּבֵנוּ
שֶׁצִּמְּחָה מִגְדָּלוֹת עַל כּוֹכָבִים
מֵאַיִן יָבוֹא מַזָּלִי
הַלַּיְלָה נִקְרַע אֶת הַיָּם
נִקְרַע בּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר נְתִיבוֹת
שֶׁנַּחֲשֹׁב שֶׁאֶפְשָׁר לִבְחֹר
נַחֲשֹׂף מְצוּלוֹתָיו עֵירֻמִּים
בְּלִי לָדַעַת מָה עוֹד מִסְתַּתֵּר
נִקְטֹף בְּהֶסֵּחַ פֵּרוֹת אֲסוּרִים
וְיַחֲזֹר הָעוֹלָם לְתֹהוּ
הַלַּיְלָה נִקְרַע אֶת הַלַּיְלָה
נִקְרַע לִרְוָחָה אֶת הַתְּרִיס הַתָּמִים
נִפְתַּח אֶל שָׁמַיִם סְגֻלִּים
סְגֻלּוֹת רַבּוֹת יֵשׁ בַּלַּיְלָה
שֶׁבּוֹ נִבְקָעִים כָּל מַיִם שֶׁבָּעוֹלָם
שֶׁבּוֹ אִמָּהוֹת מֵינִיקוֹת סִפּוּרִים
שֶׁבּוֹ נוֹשְׁקִים שִׁפּוּלֵי אֶתְמוֹל
לְרֹאשׁוֹ הַשְּׁחַרְחַר שֶׁל הַיּוֹם הַנּוֹלָד
נֹאחַז בִּשְׁנֵי קְצוֹתָיו וְנִקְרַע
פִּסּוֹת נְדִיבוֹת לְכָל אֲהוּבֵינוּ
נִשְׁלַח בְּכֵלִים שְׁאוּלִים
וּבְכֵן הַלַּיְלָה נִקְרָא בְּשֵׁמוֹת חֲדָשִׁים
—–
המילים שהיו לנו לא לומר / רחל לזובסקי

דַּבֵּר אִתִּי מֵהַזָּנָב
נֵשֵׁב גַּב אֶל גַּב
נְרַתֵּךְ צֶלַע אֶל צֶלַע יְבֵשׁוֹת
מְתִיחַת סַרְעָפוֹת נִקְלָעוֹת
בָּתֵּי חָזֶה מוּפָחִים
נִשְׁמָטִים
מוּפָחִים
בְּקֶצֶב שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים לְדַקָּה
יָדַיִם לֹא יִשָּׁלְחוּ בְּרֹךְ לְאַבֵּק פֵּרוּרֵי מִלִּים חֲרֵבוֹת
מַבָּט עֵינַיִם לֹא יוּסַט מִכָּל רוּחַ מְרַחֶפֶת
דַּבֵּר אֵלַי מֵהַזָּנָב
סְפּוֹדִיק חֲתָנִים מְהֻדָּר
אֶתְפֹּר לְךָ מֵהָאֹסֶף הַמְפֻחְלָץ שֶׁלָּנוּ
שִׂמְלַת כְּלוּלוֹת תְּלוּיָה
תְּחַכֶּה לְיֵין הַקִּדּוּשִׁים הָאָדֹם
שֶׁיִּמְעַד
בְּיָד מַרְעִידָה
יַכְתִּים עֵדוּת רְאוּיָה
אֲחָדִים הָיִינוּ מִקֶּדֶם
—–
* / רחל לזובסקי

שׁוּב אַתָּה יוֹצֵא מֵהַכֵּלִים
רַק כְּדֵי לְהוֹכִיחַ
שׁוּב
שֶׁהַכֹּל כָּאן פּוֹרְצֶלָן בָּוָארִי מְקוֹרִי.
אַתָּה נוֹטֵל
צְלוֹחִית אַחַת מִן הַוִּיטְרִינָה
אַחַת. עֲדִינָה, דַּקִּיקָה
הַבִּיטוּ,
כְּשֶׁמִּסְתַּכְּלִים כְּנֶגֶד הָאוֹר
אֶפְשָׁר לִרְאוֹת דַּרְכָּהּ.
לִרְאוֹת קַוֵּי מִתְאָר שֶׁל כַּף יָד
לֹא אֶת טְבִיעוֹת הָאֶצְבָּעוֹת
(שֶׁלֹּא לְהַסְגִּיר פְּרָטִים אִישִׁיִּים)
רַק אֶת הָרַעַד הַקַּל
שֶׁל הַיָּד הָאוֹחֶזֶת
הָרַעַד הַיָּדוּעַ, הַשָּׁכוּחַ
הַמְסֻכָּן
מִבַּעַד לַחַרְסִינָה כִּמְעַט בִּלְתִּי מֻרְגָּשׁ
אֲבָל נִרְעָשׁ כָּל הַזְּמַן
—–
* / רחל לזובסקי

הִנֵּה עוֹבְרִים עַל פְּנֵיכֶם הַשִּׁירִים הַכְּמוּסִים
כְּמוֹ סְחוֹרָה אֱנוֹשִׁית בְּשׁוּק עֲבָדִים
מִתְיַצְּבִים בְּאֵימָה אַחַת גְּדוֹלָה
וְהַרְבֵּה פֵּרוּרֵי תִּקְווֹת
בַּעֲמִידָה כְּנוּעָה שֶׁל מְרַצִּים
מִתְאַמְּצִים לְהַעֲלוֹת אֶת עֶרְכָּם בִּתְקוּפָה שֶׁל אִינְפְלַצְיָה
אַתֶּם, אֲדוֹנִים לְבָנִים נִכְבָּדִים
קוֹפְצִים לְרֶגַע,
זֶה חֵלֶק מֵהַשַּׁעֲשׁוּעַ
שֶׁל סוֹף הַשָּׁבוּעַ (אַחֲרֵי זֶה תֵּצְאוּ בֶּטַח
לְאֵיזֶה בֵּית קָפֶה נֶחְמָד בַּסְּבִיבָה)
מִתְהַלְּכִים בֵּינֵיהֶם בְּשַׁלְוָה
בּוֹדְקִים אֶת הַשִּׁנַּיִם
מְמַשְּׁשִׁים אֶת הַשְּׁרִירִים הַמִּתְקַשְּׁחִים מִתַּחַת לָעוֹר
מְנַצְּלִים אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת הַלֶּגִיטִימִית לְהָצִיץ
בַּמְּבוּשִׁים וַעֲדַיִן לְהֵחָשֵׁב אֲנָשִׁים
מְהֻגָּנִים. אֲדוֹנִים.
אֲנִי מְסַרְסֶרֶת בָּהֶם
זוֹקֶפֶת גֵּוִים, צוֹבֶטֶת לְחָיַיִם חִוְּרוֹת
מְטַשְׁטֶשֶׁת אֵי־אֵלּוּ שְׂרִיטוֹת וְחַבּוּרוֹת
מִתְרַפֶּסֶת, מִתְוַכַּחַת, מִתְמַקַּחַת, הָעִקָּר שֶׁתִּקְנוּ כְּבָר!
שֶׁתִּקְנוּ אֶת זֶה, שֶׁתִּקְנוּ גַּם אוֹתִי, אֲנִי מְכוּרָה מֵרֹאשׁ
לְלֹא תַּקָּנָה אֲנִי מְכוּרָה
אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי פְּגוּמָה וּשְׁחֹרָה
נִשְׁבֶּרֶת בְּכָל יוֹם אֶלֶף פְּעָמִים וְרַק אַחַת קָמָה בַּחֲזָרָה
קְחוּ אוֹתִי לְשִׁקּוּם אֲנִי זְקוּקָה לְעֶזְרָה
טַפְּלוּ בִּי בְּחֶמְלָה שְׁפוּכָה
שֶׁאוּכַל לוֹמַר בְּעוֹד חֲמִשִּׁים שָׁנָה —
אָהַבְתִּי אֶת אֲדוֹנִי, אַהֲבָה מְשֻׁנָּה
וְהוּא אָהַב אוֹתִי לִפְעָמִים
לִפְעָמִים הֵבִין לְלִבִּי
לָרֹב רַק הִנְהֵן מִבְּלִי לְהָבִין דָּבָר
וְרַק בִּשְׁבִיל זֶה עָבַדְתִּי אוֹתוֹ חִנָּם
בִּשְׁבִיל זֶה בַּיּוֹבֵל
אֶהְיֶה נִרְצַעַת לְעוֹלָם

הבריחה הגדולה
בָּרַחְנוּ הֲכִי רָחוֹק שֶׁאֶפְשָׁר
שְׁלֹשָׁה יָמִים הָלַכְנוּ בַּדֶּרֶךְ
שָׂרַפְנוּ אֶת הַדַּרְכּוֹן
שָׂרַפְנוּ אֶת כָּל הַגְּשָׁרִים
הִצַּתְנוּ אֶת הָעִיר וְכָל הַשְּׁאָר
וּבָרַחְנוּ
הֲכִי מַהֵר שֶׁאֶפְשָׁר
מִבְּלִי לַהֲפֹךְ לְבָבֵנוּ
מִבְּלִי לְהָסֵב פָּנִים
אַף כִּי יָדַעְנוּ כַּמָּה יָפָה הִיא
וַדַּאי יָפָה
לְאוֹר הַלֶּהָבוֹת
הַמְאַכְּלוֹת אוֹתָהּ מִבִּפְנִים
וְאַחֲרֵי כֵן הָיִינוּ מִתְכַּנְּסִים
בְּסָלוֹן קָטָן סְבִיב קַעֲרִיּוֹת פִּצּוּחִים
לְהִתְגַּעְגֵּעַ יַחַד לְטַעַם הַקִּשּׁוּאִים הַטּוֹבִים
אֲבַטִּיחַ בְּזוֹל
שׁוּמִים
נִסִּינוּ לִשְׁתֹּל גַּם אֶצְלֵנוּ בְּעָצִיץ
בְּחַלּוֹן הַדִּירָה שֶׁבַּקּוֹמָה הַשְּׁבִיעִית
(מַשְׁכַּנְתָּא צְמוּדָה וְחוֹנֶקֶת)
בָּאָבִיב יָרַדְנוּ לְסִינַי
לְחַפֵּשׂ אֶת הַבְּרִיחָה הַהִיא
הִצַּתְנוּ אַחַת בֵּין אֶצְבְּעוֹתֵינוּ
יָנַקְנוּ מִמֶּנָּה בִּשְׁקִיקַת שְׂפָתֵינוּ הָעֲרֵלוֹת
צָלַלְנוּ הֲכִי עָמֹק שֶׁאֶפְשָׁר
רָקַדְנוּ לִצְלִילֵי מֻחַמַּד חַמַאקִי בְּרַדְיוֹ קָהִיר
וּבָרַחְנוּ
מֵהַצְּעָקָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעוֹד נִשְּׂאָה בָּאֲוִיר
—–
* / שרית עיני ריץ'

בַּדֶּרֶךְ לְכָאן
בָּאוֹטוֹבּוּס, יָשַׁב לְפָנַי יֶלֶד מְפַגֵּר
וְלֹא רִחַמְתִּיהוּ כְּלָל
לְאָבִיו הָיָה חִיּוּךְ רָחָב,
הַיֶּלֶד בְּקוֹלוֹ הַדַּק שָׁאַל: לָמָּה? לָמָּה?
וְצִפְצֵף: אִמָּא, אִמָּא
וְרִחַמְתִּי עַל עַצְמִי
אִם אַכְנִיעַ אֶת רְצוֹנִי בִּפְנֵי רְצוֹנִי
לִהְיוֹת קְטַנָּה וְנִזְקֶקֶת
וּלְקַנֵּא וּלְקַנֵּא
בַּדֶּרֶךְ לְכָאן
שִׁפְשַׁפְתָּ נְיָר עַל שֻׁלְחָן
מַה נִּסִּיתָ לְהָסִיר?
נְיָר עַל שֻׁלְחָן, רַעַשׁ תָּפֵל
לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה כַּף יָד חַמָּה עַל לֶחְיִי
בַּדֶּרֶךְ לְכָאן
נִזְכַּרְתִּי אֵיךְ אֶתְמוֹל
נִצַּבְתָּ מוּלִי כְּמוֹ הַר
וְנִבְקַעְתָּ לִשְׁנַיִם
הַיְלָדִים נִגְּרוּ מִבֵּין יָדֵינוּ
עֲשׂוּיִים מֵאֶבֶן עַתִּיקָה
תָּנִיחִי כְּבָר אוֹתָם,
תָּנִיחִי.
—–
* / שרית עיני ריץ'

אַתָּה יָשֵׁן פָּרוּשׂ כְּמַפַּת הָעוֹלָם
וְכָל הַיַּבָּשׁוֹת וְהָאִיִּים הַנְּהָרוֹת וְהַיַּמִּים
פְּתוּחִים אֶל הַשָּׁמַיִם חַפִּים מִמּוֹרָא.
אֲנִי יְשֵׁנָה כְּפֶתֶק,
שֶׁמִּלּוֹתָיו שְׁבִירוֹת
וְסוֹד מְקֻפָּל בְּתוֹךְ קְמָטָיו,
לוּ יִפָּרֵשׂ כָּךְ מוּל הָאוֹר הַנּוֹקֵב
יֶחְדַּל.
אַנְחַת פִּתְאֹם נִבְקַעַת מִשְּׁנָתְךָ
כַּשֶּׁבֶר הַקָּדוּם
שֶׁגַּם אֲנִי
שֶׁגַּם אַתָּה.
—–
* / שרית עיני ריץ'

הַיּוֹם עֲשָׂרָה יָמִים לִשְׁתִיקָתִי אֵלֶיךָ
עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁהֵם שָׂדֶה נָתוּן בְּגֶשֶׁם
שֶׁהוּא מִילְיוֹנֵי זְרָעִים שׁוֹתִים
שֶׁהֵם אַלְפֵי מִיתוֹת שׁוֹנוֹת
מֵאוֹת צְמִיחוֹת בּוֹקְעוֹת
עֲשָׂרָה יָמִים נָשָׂאתִי אֶת שְׁתִיקָתִי כְּעֻבָּר.
הַדָּם הִכְתִּים אֶת הַמַּגֶּבֶת
לָמָּה הִסְתַּכַּלְתְּ?
אֲנִי סוֹפֶרֶת אֶת יָמַי הַשּׁוֹתְקִים וְהַמְדַמְּמִים וְהַזָּבִים
אֲבָל בְּשִׁבְתִּי בֵּין אֲנָשִׁים אֵינִי נִסְפֶּרֶת
אֲנִי סְפוּרָה בְּתוֹךְ קִפְלֵי הַבֶּגֶד שֶׁלָּבַשְׁתִּי בְּיוֹם כְּלוּלוֹתַי
כַּמָּה אֲדֻמִּים הָיוּ הַיָּמִים שֶׁשָּׁתַקְתִּי אֵלֶיךָ
מִתַּחַת לְנַפְשִׁי יֵשׁ גּוּף
וּמִתַּחְתָּיו נֶפֶשׁ
אֲנִי סוֹפֶרֶת מַדְרֵגוֹת כְּמוֹ בַּצִּיּוּר שֶׁל אֶשֶׁר
לֹא הַכֹּל צָרִיךְ לְהִסָּפֵר
אָמְרָה זוֹ שֶׁהֵכִינָה תַּבְשִׁילִים שֶׁלֹּא סָבְלוּ אֶת חֲמִיצוּת הַלֵּב
הַיּוֹם עֲשָׂרָה יָמִים לִשְׁתִיקָתִי אֵלֶיךָ
שֶׁהֵם שָׂדֶה נָתוּן בְּגֶשֶׁם
שֶׁהֵם חִטָּה יְרֻקָּה מִמֶּנָּה אֲבַשֵּׁל לְלֹא סְפִירָה
תַּבְשִׁיל לְלֹא מִדּוֹת
וְאַחַר כָּךְ לֹא אֶסְתַּכֵּל בְּמַה שֶּׁהָעַיִן מְסָרֶבֶת לְסַפֵּר לַיָּד
בְּתוֹךְ הַיָּם הַזֶּה שֶׁלֹּא נִתָּן לְהִסָּפֵר
אֲנִי סוֹפֶרֶת אֶת אֱנוֹשִׁיּוּתִי
אִשָּׁה אַחַת
מִילְיוֹן תָּאִים מֵתִים
חֲמִשָּׁה יְלָדִים
אִישׁ אֶחָד
אַלְפֵי כְּבִיסוֹת
תִּשְׁעָה בָּתִּים עֶשֶׂר מְכוֹנִיּוֹת
קַטְנוֹעַ אֶחָד
אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת לְאוֹפַנַּיִם
פַּעַם הָיִיתִי יַלְדָּה וְאוֹפַנַּיִם
עַל כְּבִישׁ בַּדֶּרֶךְ אֶל הַיָּם
הַיּוֹם עֲשָׂרָה יָמִים לִשְׁתִיקָתִי אֵלֶיךָ
לֹא תֵּדַע כָּל זֹאת
זֶהוּ יוֹם רִאשׁוֹן לְאֶבְלִי.
—–
תל אביב הגנה / שרית עיני ריץ'

יֵשׁ בְּתֵל אָבִיב מָקוֹם בּוֹ הָעֵצִים זְקוּפִים
וְהָאֲנָשִׁים כְּפוּפִים.
עֵצִים רוֹקְדִים פְלָמֶנְקוֹ,
עַנְפֵיהֶם שׁוֹלְחִים אֶצְבָּעוֹת אֶל הַשָּׁמַיִם.
עַל הַשֶּׁלֶט כָּתוּב: מִכְלֶלֶת עָתִיד.
הַשִּׁכּוֹר בָּרַכֶּבֶת בָּכָה,
הוּא הֵקִיא וּבָכָה
וְהָרֹק הִמְשִׁיךְ לִנְזֹל לוֹ מֵהַפֶּה,
דָּבַק בִּזְקָנוֹ הַמְלֻכְלָךְ
וְכָל הַנּוֹסְעִים הִצְטוֹפְפוּ הַרְחֵק מִמֶּנּוּ,
לִדְבֻקָּה אַחַת נְקִיָּה.
הוּא הִשְׁתַּנֵּק
וְקָרָא לְאִמָּא.
בְּתַחֲנַת תֵּל אָבִיב אוּנִיבֶרְסִיטָה יָרְדוּ הַרְבֵּה,
הַתַּחֲנָה הַבָּאָה: תֵּל אָבִיב הֲגָנָה.
לַכָּרוֹז יֵשׁ קוֹל מְסֹרָק,
הַשִּׁכּוֹר הַבּוֹכֶה יָרַד
וְלֹא רָוַח לָנוּ כְּלָל.
—–
* / שרית עיני ריץ'

אִם אֶשָּׁאֵר בָּחֲשֵׁכָה
הַשֶּׁמֶשׁ לֹא תִּרְשֹׁם בְּעוֹרִי אֶת לִטּוּפֶיהָ
וְלֹא אַטְמִיעַ אֲדָמָה, מַיִם, זֶרַע
וְלֹא אֶתְפַּח בְּחֹם תַּנּוּר הָעוֹלָם
לֹא אַסְמִיק
לֹא יִתְמַתֵּק בְּשָׂרִי
לֹא יְזַמְזְמוּ דְּבוֹרִים סְבִיבִי
גַּם לֹא תָּבוֹא צִפּוֹר חַדַּת מַקּוֹר
חוֹמֶדֶת
גַּם לֹא רִפְרוּף פַּרְפַּר
לְדַגְדֵּג אֶת קְצוֹת שְׂפָתַי
אֶת עַפְעַפַּי
גַּם לֹא יְצֻיַּר על צַוָּארִי קַו הַשִּׁזּוּף הַנּוֹסֵעַ
כִּכְבִישׁ מִתְפַּתֵּל, כְּחוֹף, כִּפְעִימַת זָהָב,
אִם אֶשָּׁאֵר בָּחֲשֵׁכָה
לֹא אַבְדִּיל בֵּין טוֹב לְרַע
לֹא תִּהְיֶה בִּי דַּעַת
לֹא אֶתְבּוֹשֵׁשׁ
לֹא אֶתְגּוֹשֵׁשׁ
אֶהְיֶה כְּמַלְאָךְ
שֶׁמְּלַאכְתּוֹ מֻשְׁלֶמֶת
וּכְבוּיָה.
אִם אֶתְפַּתֶּה אֵלַיִךְ שֶׁמֶשׁ,
עֲדִי אוֹתִי בְּנֵזֶר
עֲשׂוּי חָלָב וְדָם
וּמְלַאכְתִּי תִּהְיֶה מְרַקֶּדֶת וְנִרְעֶדֶת
חֲסֵרָה
כִּמְלֶאכֶת הָאָדָם.

 כסליו תשע"ט

עורכות: הדס שחם־זוננפלד ויפעת שטיינמץ־הרסט

ציורים: מתן בן-טולילה

פתח דבר

שִׁירָה יְכוֹלָה לִבְנוֹת

בֵּית־מְגוּרִים

בֵּית־חוֹלִים

בֵּית־סֵפֶר

בֵּית־סֹהַר

בֵּית־כְּנֶסֶת

אַךְ הִיא מַעֲדִיפָה

לְגַלּוֹת

בְּאֵר חָלָב בְּאֶמְצַע עִיר.

(חזי לסקלי, מתוך 'שירה')

 

רבים מהשירים שהונחו לפתחנו מתרחשים במרחב של הקרוב, של החיים הקטנים, של המשפחתיות, של ה'בית'; מול אלה הופיעו בפנינו שירים מסוכסכים, שוברי קירות, משיחיים, משבשי מציאות, פרדוקסליים, ילדותיים־מתיילדים ומוכֵּי הומור.

פעמים שהשיר עצמו מתקיים בתווך שבין הקטבים הללו, בחיכוך ובהכלאה ביניהם. חזיונות ראשוניים, מיתיים, כמיהה לילדיוּת קדמונית וליניקת חלב כוכבים — הללו מופיעים בתוך הבורגניות, הבית והמשפחתיות.

קובץ השירים המוגש כאן מבקש לגלות "באר חלב באמצע עיר", מבלי לוותר על העיר. המיתי והקונקרטי משמשים בערבוביה וטוענים את השירים במתח ובחיוניות. קישור פרדוקסלי מעין זה, מצחיק יש לומר, מתחולל בשיר 'חזיון הסנה': "בּוֹעֵר הַסְּנֶה / וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, / לוֹהֶבֶת הַבָּנָנָה" (מֵי יזהר).

לצד הילדיות הגולמית מופיעות בשירים אחרים ההורות, אחוות האחיות, החמלה, הקִרבה (ששנאה ואהבה מקופלות בה), אינטימיות בין בני זוג, אינטימיות שפופה, לא מתלהמת, נלחשת. גם ב'לייק' יש אהבה, גם ב"סִימָנֵי שְׁנֵינוּ בְּכָרִיּוֹת הַסַּפָּה, שְׁלֵוִים / בְּעִלָּפוֹן, נְשִׁימוֹת הַיְלָדִים מֵעֵבֶר לַקִּיר" (יעל סטטמן). "וְהַיְנוּ הַךְ / אִם שְׁנוֹת אוֹר הִפְרִידוּ בֵּינֵינוּ / אוֹ קֵפֶל בִּלְתִּי־מְכֻוָּן / בַּסָּדִין" (יונתן גדות).

השמירה על יסודות הבית הופכת לעתים לניסיון להשאיר את הכאוטי, מעורר האימה, בחוץ, "לֹא לְהֵחָרֵד" (ליטל קפלן). "הַבַּיִת לֹא נִצָּב עַל פִּי תְּהוֹם, הַבַּיִת הוּא / אִמָּא שֶׁל שְׁתֵּי צַמּוֹת קַשׁ […] / אִמָּא שֶׁל גֵּרוּשׁ יוֹנִים" (ספיר פז).
צורה אחרת של הקאת הממד הפראי מן ה'בית' עולה משירים אחרים: "סִנַּנּוּ אֶת הַחֹשֶׁךְ דֶּרֶךְ הַתְּרִיסִים / עַד שֶׁיָּצָא כֻּלּוֹ" (לירית גרובר), "חָשַׁבְתִּי עַל אִי הַוַּדָּאוּת שֶׁמְּכַרְסֶמֶת חֹרִים בַּמִּזְרוֹן, וְאֵיךְ בַּלַּיְלָה / הַשֵּׁנָה נוֹזֶלֶת דַּרְכָּם" (רות קינן). ופעמים שהפרא שבתוך הביתי נתפשׂ כ'מבוית', נכבש, מסורס ובלתי אותנטי: "מְבֻיָּת מִתּוֹכוֹ (אוּלַי אֲפִלּוּ שַׁקְרָן) / וּמְלֹא כָּל הַלֵּב שַׁאֲגָתוֹ" (אלי שטרן).

מה קורה כשהתהומי, ה'משיחי', מופיע בלב החיים האפורים?

השירים מזמינים אותנו לשמוע את השאגה פורעת הסדרים, לשמוע ולהאמין לה, דווקא כשהיא מופיעה בתוככי הבית, כלואה וגם חבוקה, מהדהדת בין קירותיו.

25.0055.00בחר אפשרויות

מידע נוסף

פורמט

דיגיטלי, מודפס, דיגיטלי ומודפס

Back To Top