fbpx skip to Main Content

גיליון עו – מזמור י"ז

25.0055.00

Clear selection

תיאור

גיליון עו – מזמור י"ז

על השבעה־עשר

שירה היא ניסיון לעמוד על הנפש. הרצון לדייק, שיהיה שומע, שהדיבורים יהיו מכוונים, כמאמר דוד המלך בתהילים במזמור י"ז שליווה אותנו לאורך כל הדרך: "הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי, הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי, בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה".

מאז ימי תהילים מתפלל המשורר שהשורה שלו תצא ישרה ותסלול דרך אל ליבות בני האדם: "מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים".

המשורר חושד בכל מילה שיוצאת ממנו, האם היא נקיה, מדויקת, שלא תעבור לחינם את סף הפה: "בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה, צְרַפְתַּנִי בַל תִּמְצָא, זַמֹּתִי בַּל יַעֲבָר פִּי".

מקצוות שונים של הארץ שבמרחב והארץ שבנפש הגיעו המשתתפים לכיתה, ומהרגע הראשון מצאנו ששפת הלב גוברת על כל שפה אחרת. יצאנו למסע אל המילים ואל מה שמניע אותן; העין הטובה והאהבה לא קלקלו את השורה אלא העמיקו אותה. בסדנאות הכתיבה, ההעשרה והשינון הפכה השירה לשפה ראשונה.

המפגשים החיים נקטעו בעקבות המגפה שמטלטלת את העולם. המצב הקשה הזה לימד אותנו תכונה נוספת הדרושה ליוצר: עקשנות נוכח המציאות. למרות הבידוד החברתי שנכפה עלינו, אף אחד לא ויתר לעצמו ולקבוצה. השירה אפשרה לנו להיפגש לב אל לב גם אם לא פנים אל פנים.

השירה בגיליון שלפניכם אינה מסוגלת לבטא את המהלך שעשה כל אחד ואחת מחברי הכיתה במהלך השנה, אבל היא נותנת אולי סימנים בשפה וברוח שהתגבשו במסע שעברנו.

אנו נמצאים בימים של מגפה, שמשהו ממנה נתן את אותותיו והתגבש לשער צנוע בגיליון. כמשורר תהילים אז, אנו מבקשים היום על הגוף והנפש והשירה: "שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת־עָיִן, בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי".

אליעז ובכל

מידע נוסף

פורמט

דיגיטלי, מודפס, דיגיטלי ומודפס

    Back To Top