skip to Main Content

עַד־כֹּה – 25 שנה למשיב הרוח – גיליון פסטיבל

25.0055.00

Clear selection
מק"ט: אין מידע קטגוריה:

תיאור

עַד־כֹּה – 25 שנה למשיב הרוח – גיליון פסטיבל

השירים בגיליון

 

זהות/ אפרת ביגמן

 

אֲנִי הַתִּינֹקֶת שֶׁגְּזַרְתֶּם.

הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הָיָה הֶחָכָם מִכָּל אָדָם

אֲבָל אִישׁ לֹא אָמַר דָּבָר עַל רְגִישׁוּתוֹ

עוֹדָהּ מַכָּה בִּי בְּעָתַת מִסְפָּרַיִם

וְרַחַשׁ שִׁקְשׁוּק מַתָּכוֹת

כְּמוֹ הַצֹּרֶךְ לִבְחֹר בֵּין שְׁתֵּי אִמּוֹתַי

כָּל אַחַת מֵעֵינַי פּוֹזֶלֶת, תָּרָה

אַחַר הַהֶעְלֵם

אֶצְבָּעוֹת חֲשׂוּפוֹת מְלַטְּפוֹת בָּשָׂר שָׁסוּעַ

וְחָבוּל בְּשֵׁם הַצֶּדֶק.

בַּיָּמִים כְּאֵבֵי פַנְטוֹם, בַּלֵּילוֹת

אֵיבָרַי שֶׁבָּעֵבֶר הַשֵּׁנִי מְדַבְּרִים אֵלַי

מְסַפְּרִים קִיּוּמָם בְּמַרְאוֹת וּצְלִילִים

רְחוֹקִים וּשְׁכוּחִים שֶׁל בֵּית כְּנֶסֶת

עוֹטְפִים אוֹתִי כְּטַלִּית שֶׁל סַבָּא בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים

זוֹעֲקִים מְחִילָה מֵהָאֵל הָאֶחָד.

 

משוררת, מטפלת ומדריכה בביבליותרפיה, יו"ר מנחים במיזם "יוצרים זיכרון". ספרה "מרחב מוגן" ראה אור בהוצאת משיב הרוח, סדרת חוט הכסף, 2018.

בוגרת מזמור – כיתת השירה של משיב הרוח.

 

 

בְּטֵייק אחד / מיכל הלד דילהרוזה 

 

לָלֶכֶת בַּלַּיְלָה לְאֹרֶךְ הַמֵּזַח

עַד נְקֻדַּת נְשִׁיקָתוֹ לַיָּם

 

שָׁם בַּחֲנוּת רֵיקָה מֵאָדָם

צְלִילֵי יְוָנִי בִּלְתִּי יָדוּעַ

שֶׁשָּׁר כָּל שִׁיר

פַּעַם אַחַת בִּלְבַד – – –

 

וּמֵאָז לָלֶכֶת בְּעִקְבוֹת

שִׁירוֹ

לְאֹרֶךְ מֵזַח הַחַיִּים

עַד נְקֻדַּת נְשִׁיקָתָם

לַיָּם

 

 

מיכל הלד דילהרוזה היא משוררת וחוקרת תרבות וספרות בכלל, ובהקשר של העולם היהודי הספרדי (לאדינו) בפרט. "על אדן החלום" , שראה אור  בסדרת חוט הכסף של משיב הרוח (2017), הוא ספר שיריה השלישי. לפניו ראו אור "זמן הרימון" (1996) ו"מרחפת על פני המים" (2009).

 

 

אבישר וסיון הר־שפי

 

*

הַיָּרֵחַ מִשְׁתַּנֶּה וְכוֹכְבֵי הַלֶּכֶת

וְהַכַּדּוּר הַזֶּה

 

וְהָרוּחַ וְהַמַּיִם וְהַנֶּפֶשׁ

שֶׁלֹּא מִשְׁתַּנָּה וְהַגּוּף

 

עֲצֵי הַזַּיִת וּפְנֵי יְלָדַי

 

הַמִּשְׁתַּנּוֹת

הָעֵינַיִם וְהַשְּׂעָרוֹת וְהַנֶּפֶשׁ

וְהָאֱמוּנָה

 

שֶׁלֹּא מִשְׁתַּנּוֹת

יָדַיִךְ וְאַהֲבָתִי

כְּנָהָר וּשְׂפָתוֹ

 

מתוך: ״אנחנו שבקרוב נהיה״, סדרת "חוט הכסף" מבית משיב הרוח 2019.

 

זוג משוררים, הורים לחמישה, גרים בתקוע. "אנחנו שבקרוב נהיה" הוא ספרו השלישי של אבישר, ספרה החמישי של סיון, וספרם הראשון ביחד. עורכים יחדיו את "עתר" כתב עת לספרות ולאומנות. שותפים להקמתו ולהובלתו של בית המדרש "זוהר חי".

 

בני להמן

אהובתי יצאה לצוד

 

אֲהוּבָתִי יָצְאָה לָצוּד לָנוּ דֹּב

אָמְרָה שֶׁרָאֲתָה עֲקֵבוֹת טְרִיִּים

בַּגִּנָּה לְיַד רְחוֹב רָחֵל אִמֵּנוּ

שֶׁוַּדַּאי לֹא הִסְפִּיק הַדֹּב לְהַרְחִיק

בִּקְּשָׁה שֶׁאֶשְׁמֹר עַל הַכֶּלֶב

אָמְרָה שֶׁפַּרְוַת דֹּב נְחוּצָה לָנוּ מְאוֹד

עַכְשָׁו, שֶׁמְּחִיר הַגָּז עָלָה.

 

אֲהוּבָתִי רוֹצָה שֶׁיְּדַבְּרוּ אֵלֶיהָ לְאַט

לְעִתִּים הִיא מִתְפַּהֶקֶת בַּכָּחֹל

שֶׁל עֵינֶיהָ, כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹמֵט אֶת הָרֶוַח

בֵּין הַמִּלִּים שֶׁהִנַּחְתִּי לְפָנֶיהָ.

 

עוֹד מְעַט תָּשׁוּב, תְּנַעֵר אֶת הַשֶּׁלֶג

שֶׁדָּבַק בִּמְעִיל הַצֶּמֶר

תְּבַקֵּשׁ שֶׁאֶעֱזֹר לָהּ לַחְלֹץ אֶת הַמַּגָּפַיִם

תֹּאמַר שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ לְיַד חֻרְשַׁת הַיָּרֵחַ

וְשֶׁאִבְּדָה אוֹתוֹ לְיַד גַּן הַפַּעֲמוֹן.

תֹּאמַר שֶׁעוֹד מְעַט סוֹף הָעוֹנָה

וְהַדֻּבִּים כְּבָר כִּמְעַט וְאֵינָם בַּנִּמְצָא.

 

אַחַר כָּךְ תַּפְשִׁיר אֶצְבָּעוֹת מֵעַל לְכוֹס תֵּה –

לְאַט לְאַט הִיא תְּמַלְמֵל כְּשֶׁהִיא תִּתְכַּסֶּה בַּשְּׂמִיכָה

וְתִצְחַק כְּשֶׁאֲסַפֵּר לָהּ שֶׁמָּצָאתִי מִלָּה חֲדָשָׁה.

 

 

מתוך: ניסוי באבולוציה, סדרת "חוט בכסף" מבית משיב הרוח וכתר (2009).

 

בני להמן (1972–2007), משורר ומתרגם, בן ירושלים.

 

אופיר נוריאל

*

 

אִם אָמוּת מָחָר אֵיךְ לְהִפָּרֵד בְּמַכָּה

מִכָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֲהוּבוֹת אֲהוּבִים סְפָרִים דִּיסְקִים וְחָמְרֵי כְּתִיבָה??

בֵּינְתַיִם נֶאֱחָז כָּבֵד בַּהֶרְגֵּל הַמְּגֻנֶּה הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא אֲנִי. הוּא תֶּכֶף עוֹבֵר נִגְמָר

עִנְיָן שֶׁל כַּמָּה רְגָעִים, "כִּי אֶלֶף שָׁנָה בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל." אָז עָדִיף לְשַׁחְרֵר לְוַתֵּר

לְהָבִין שֶׁזְּמַנִּי עוֹבֵר לְאַט אוֹ מַהֵר וְאֵין לִי שְׁלִיטָה עָלַי אוֹ עָלָיו אֲבָל אֵיךְ מְשַׁחְרְרִים שֶׁכָּל

מַהוּתִי שָׁם מְקֻפֶּלֶת?? צָרִיךְ לְהַתְחִיל לְהִתְאַמֵּן בְּזֶה לְהַרְפּוֹת לְשַׁחְרֵר.

בָּעֲבוֹדָה חָבֵר וַאֲנִי הוֹלְכִים לֶאֱכֹל וְזֶה אֶמְצַע יוּלִי מְפַנְּקִים אוֹתָנוּ בְּקַרְטִיבִים כִּי חַם וְהַנֶּפֶשׁ

רוֹצָה לָמוּת אוֹ לָצֵאת לַחָפְשִׁי. אֲנִי יוֹנֵק וּמוֹצֵץ עַד הַפֵּרוּר הָאַחֲרוֹן גַּם אֶת הַמַּקֵּל, וְהוּא הֶחָבֵר

אַחֲרֵי הַבִּיס הַשְּׁלִישִׁי זוֹרֵק אֶת הַקַּרְטִיב. זֶה בָּא נֶגֶד כָּל הַמַּהוּת שֶׁלִּי, כִּי תָּמִיד צָמֵא כָּל הַזְּמַן

רָעֵב וְאֵין בִּי שׁוּם אֶפְשָׁרוּת אוֹ יְכֹלֶת לְהַנְמִיךְ אֶת הַצֹּרֶךְ.

 

 

 

משורר. ספר שיריו הראשון "גזר דין גוף" הופיע בהוצאת הליקון 2010, וספרו השני "לתפוס את אלהים" עומד לראות אור בסדרת "חוט הכסף" מבית משיב הרוח.

 

יוסף עוזר

הכוחות המזוינים

 

הַכּוֹחוֹת הַמְּזֻיָּנִים

לֹא יִצְטָרְכוּ נֶשֶׁק

הֵם צְרִיכִים לִהְיוֹת רַק מְזֻיָּנִים.

כִּי הָעִבְרִית צָבְרָה עָצְמָה

וְאַתְּ, שָׁלַחְתְּ יָדֵךְ לַזִּקְפָּה בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי,

שָׁרְרֵךְ־שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר

אֲנִי וְאַתְּ כָּעֵת חֲבוּקִים,

וְהָאֱלֹהִים יִשְׂחַק לָמוֹ,

כִּי גַּם הוּא מְגֻיַּס צְבָאוֹת

בְּזַרְעִי הַמְּיַצֵּר לְבֵיצִיּוֹתַיִךְ

אֶת חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם,

הַבֵּיצִית שֶׁלָּךְ בְּשִׁרְיוֹן וְטַיֶּסֶת,

מִתְפַּלֶּלֶת תְּפִלַּת תַּשְׁלוּמִין

מִשּׁוֹמְרִים לַבֹּקֶר,

צְבָאֵי מִלְחָמָה

עַל שְׂפָתַיִךְ הָעֶלְיוֹנוֹת,

וְיָדֵךְ בַּתַּחְתּוֹנוֹת עוֹשָׂה בַּמְּלָאכָה,

אֲנַחְנוּ כְּרוּבִים מְעֹרִים זוֹ בָּזֶה

מַמְתִינִים לְאוֹרְגַּזְמָה טֶרֶם חֻרְבָּן,

נוֹזְלִים זֶה לְתוֹךְ זוֹ,

עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה, פּוֹאֶטִית,

כָּעֵת חַיָּה,

בְּלֵב הַגֶּעוַאלְד.

 

משורר, הוציא עד כה ארבעה ספרי שירה וזכה פעמיים בפרס ראש הממשלה.

ספרו הרביעי "נשיקת מכחול" ראה אור בסדרת "חוט בכסף" מבית משיב הרוח (2014).

 

 

 

 

נחום פצ'ניק

*

"לִבִּי פָּתוּחַ אֵלֶיךָ,"

אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי,

"וּמִתּוֹכוֹ מָתוּחַ עַל מֵיתָר

חֵץ תְּשׁוּקָתִי

מָשׁוּחַ בְּסַמִּים שֶׁל אַהֲבָה"

 

"לִבִּי פָּתוּחַ אֵלֶיךָ,"

אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי,

"אֲנִי צַיֶּדֶת פִּרְאִית עַתִּיקָה כְּמוֹ

פֶּרַח שֶׁנִּפְקַח זֶה עַתָּה.

מְשַׁחְרֶרֶת אֲנִי אֶת חִצַּי

בְּדִיּוּק דּוֹט.קוֹם עַד אֵלֶיךָ.

וּכְשֶׁחֵץ פּוֹלֵחַ אֶת לִבְּךָ

אֲנִי נָחָה בְּשָׂדֶה וּשְׁמוֹ קֶדֶם

לְיַד אֲגַם וּשְׁמוֹ דִּמְעוֹתַי

בְּיַבֶּשֶׁת שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית"

 

מתמחה בפסיכותרפיה, מנחה סדנת "ברוך הגבר" לגברים בנושאי התפתחות תודעתית ומיניות, ומשורר.

ספר שיריו הראשון "סוס האמונה" פתח את סדרת "חוט הכסף" לשירה חדשה מבית משיב הרוח (כתר 2007).

 

 

 

הדסה פרומן

שירי רימון

 

א

מִזְדַּקֶּנֶת

נִבְקַעַת

גַּלְעִינִים טְמוּנִים רוֹחֲשִׁים

בְּשֶׁקֶט בְּקֶצֶב אַחֵר

זוֹרְעִים עַצְמָם בְּעוֹלָמוֹת אֲחֵרִים

נְטוּלֵי שַׁיָּכוּת

מְשֻׁחְרָרִים מִכָּל צֹרֶךְ

לְהֵרָאוֹת, לְהַרְשִׁים, לִהְיוֹת חֵלֶק

רִמּוֹנָה

אֲנִי נָחָה בְּסוֹדֵךְ,

מְנֻחֶמֶת

 

ב

קְרוּם חַיַּי הוֹלֵךְ וּמִתְבַּקֵּעַ

קֶמֶט וְעוֹד קֶמֶט

פּוֹעֵר סֶדֶק

מַבָּט שֶׁל הֲצָצָה פְּנִימָה

מָה נָח שָׁם בִּפְנִים

כְּבָר לֹא חַי וְאוּלַי חַי לוֹ

בְּחַיִּים אֲחֵרִים

בְּקֶשֶׁב, בְּשֶׁקֶט מְהַפְּנֵט

זוֹרֵעַ זְקִיקֵי אוֹר

מֵתִים וְחַיִּים וּמֵתִים

אֵי־שָׁם בְּתוֹכִי

 

 

מורה ומנחת קבוצות. ממשיכת דרכו של הרב מנחם פרומן במפגשים והידברות.

 

 

מנחם פרומן

עין טובה

 

רְאִי

פִּתְחִי אֶת כָּל הַחַלּוֹנוֹת

חִמְקִי מִן הַחוֹמוֹת

כְּמוֹ שְׁתֵּי יוֹנִים לְבָנוֹת

מִן הַתֵּבָה

עֵין הַשָּׁמַיִם שֶׁהִתְבַּהֲרוּ

וְהִתְקַשְּׁתוּ לִכְבוֹדֵךְ

מְחַכִּים לָךְ

קִרְעִי אֶת כָּל הַצְּעִיפִים

וּכְמוֹ שֶׁאַתְּ

רִקְדִי לְעֵין הַשֶּׁמֶשׁ

כְּשִׁכּוֹרָה

וְתִהְיֶה חֲגִיגָה לָעֵינַיִם

 

עין רעה

 

פִּקְחִי עַיִן

גֻּלְגֹּלֶת מַלְבִּינָה

וּשְׁתֵּי אֲרֻבּוֹתֶיהָ מַשְׁחִירוֹת

שְׁתֵּי עֲצָמוֹת מַזְהִירוֹת

עִצְרִי

בֶּחָלָל הָרָחָב

אַתְּ תִּקָּרְעִי לִגְזָרִים

תִּתְפּוֹרְרִי. תֵּלְכִי

לְאִבּוּד. כִּי מַלְאַךְ הַמָּוֶת

שֶׁהוּא מָלֵא עֵינַיִם

צוֹפֶה וּמְחַכֶּה לָךְ

לְהַטְבִּיעֵךְ בִּתְהוֹמוֹת

הָאַיִן.

 

 

ראייה סטריוסקופית

 

כִּי שֹׁרֶשׁ הָרְאִיָּה – הַכֶּתֶם הָעִוֵּר

הַמּוֹחַ הוּא הַמְּפָרֵשׁ

אֶת מָה שֶׁמַּעֲבִירָה הָעֲדָשָׁה

לָעֲצַבִּים

מִי הָרוֹאֶה?

אֲנִי, הָאֶגוֹ הַמְּיַלֵּל

הַמִּשְׁתּוֹלֵל כְּמוֹ חֲתוּל עִוֵּר סָגוּר בַּשַּׂק

אוֹ בַּדֶּרֶךְ לִטְבִיעָה בְּמַעֲמַקֵּי הַנַּחַל

אוֹ מַשֶּׁהוּ עָמֹק יוֹתֵר

וְאַל נִרְאֶה

כְּמוֹ צִפִּיָּה דְּרוּכָה

פְּתוּחָה

וּמְאִירַת־עֵינַיִם.

 

 

הרב מנחם פרומן (1945–2013), מיסטיקן ומשורר, אוהב שלום ורודף שלום.

ספר שיריו השני "דין וחשבון על השגעון" ראה אור בסדרת "חוט הכסף" (משיב הרוח וקשב לשירה, 2015).

 

 

 

שמוליק קליין

*

 

לֹא הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב לָרִיק

צַעַד צַעַד, בְּרַגְלַי

עוֹשֶׂה מָסָאז' לְגַב הָאָרֶץ

לְחֵיק הָאֲדָמָה.

 

כְּבִישׁ פּוֹעֵם מִלֵּב הוֹלְכָיו

עַל חוּט הַשִּׁגְרָה

מְקַוְקֵו לוֹ אֶת הַגַּב,

וְיוֹדֵעַ – הַשִּׁירָה הִיא אַפְּלִיקַצְיָה שֶׁל חֵרוּת

 

אֶת שְׁרִיר הַחִפּוּשׂ מְשַׁחְרֵר

וּמְנַגֵּן אוֹת אַחַר אוֹת בְּ־WAZE שָׁמַיִם

בַּקָּצֶה, הַנֶּפֶשׁ וְגַם הַנְּשָׁמָה נִשְׁבְּרוּ:

אֲנִי הַיַּעַד, עָנוּ וְאָמְרוּ.

אֲנִי הַנַּהָג

 

תושב נוה דניאל שבגוש עציון. בשנת תשנ״ד (1994) הגה את כתב העת מַשִּׁיב הָרוּחַ והוא ממייסדיו ועורכיו. היה כתב ברדיו ובטלוויזיה, כיום עוסק בייעוץ תקשורת. ספרו "תלתלי האלהים"  בסדרת חוט הכסף של משיב הרוח ראה אור בשנת 2017.

 

 

 

19:30 מכון ון ליר

גּוּף הַשִּׁירָה – על גוף, ארוס, גילוי וכיסוי

 

אחת מהתמורות שחולל מַשִּׁיב הָרוּחַ היא ההתייחסות לגילויי הגוף והמיניות, שנחשבה לטאבו בציבור האמוני. הניסיונות המודעים של כתב העת להיכנס, בזהירות כזו־או־אחרת, לשדות המגנטיים ה"אסורים", סייעו גם בעיצוב של שפת־שיר אחרת ביחס לארוס ולגוף.

 

בהשתתפות: אבישר הר־שפי, שחר־מריו מרדכי, חנה פנחסי, בתאל קולמן.

מוזיקה: רונית קנו וארי גורלי

מנחה: אליעז כהן

 

 

 

 

רונית קנו וארי גורלי – חברי ההרכב המיתולוגי "ארבעים מעלות", המוכרים בשנים האחרונות מפועלם בתחומי מוזיקה שונים. יגישו ביצועים ולחנים מקוריים שלהם לשירי משוררים.

 

 

אבישר הר־שפי

סורג אור

 

יֶלֶד מַבִּיט מִן הַסּוֹרָגִים

חוּשָׁיו עֵרִים

כְּבָסִים בָּרוּחַ, הָאֲדָמָה, הָאוֹר

 

לְאֵין קֵצֶה

נִמְסָךְ בּוֹ

 

הוּא רוֹאֶה הוּא יָרֵא

עוֹצֵר עַצְמוֹ מִבְּלֹעַ מִלְּצַיֵּר עֵירֹם

 

רִיסֵי עֵינָיו, סוֹרָגִים

הוּא מָל תָּמִיד אֶת עָרְלָתוֹ

 

כָּאוֹר בַּחֲרַכִּים

 

 

מלמד קבלה, חסידות וכתיבה יוצרת בבתי מדרש ובמסגרות אקדמיות, כותב שירה ועורך את כתב העת "עתר", נשוי לסיון ואב לחמישה.

 

 

 

שחר־מריו מרדכי

מחוץ לעיר, לפני הגשם

 

רוּחַ פִּזְּרָה עָלִים עַל אֵם הַדֶּרֶךְ

וְאָז אָסְפָה אוֹתָם כְּאִלּוּ הִתְלַבְּשָׁה

הַשָּׁמַיִם גָּלְשׁוּ מִשִּׂיאָם, הָהָר

שֶׁהָלַךְ לְצִדֵּנוּ אָמַד אֶת גָּבְהָם

זוֹ הָיְתָה הַהַרְגָּשָׁה

אָמַרְתִּי: ״אֵין לִי שַׁיָּכוּת לְאִישׁ״.

הָהָר עָמַד מִלֶּכֶת; הָרוּחַ קָפְאָה עַל עָמְדָהּ.

אָמַרְתָּ: ״זֶה גַּם מָה שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ״.

וּבְדִיּוּק כְּשֶׁאָמַרְתָּ: ״כָּל־מָה־שֶׁיֵּשׁ־לָנוּ־נִכְנָס־בְּמִזְוָדָה״,

אָמַרְתִּי: ״יָצָא־לָנוּ־חָרוּז״. שׁוּב הָיִיתָ אָחוּז

בָּרוּחַ וְנָכוֹן לִדְהֹר. רָצִיתִי

לַעֲצֹר. אָמַרְתִּי: ״חַיַּי הִתְרַחֲקוּ מֵהַדֶּרֶךְ״.

עָלִים שֻׁסּוּ אֵלֶּה בְּאֵלֶּה, עָבִים צָרוּ עַל לֹעַ הָהָר;

וַאֲנִי הִתְכַּנַּסְתִּי בְּעֹמֶק הַבְּגָדִים.

אָמַרְתָּ: ״אֵיזוֹ מַשְׁמָעוּת יֵשׁ לְחַיִּים בַּתֶּלֶם?

כָּל הַהוֹלְכִים־בַּתֶּלֶם מְנֻדִּים״.

אָמַרְתָּ: ״בּוֹא נַמְשִׁיךְ לְהִתְרַחֵק מֵהַדֶּרֶךְ״

וַאֲנִי הִתְכַּנַּסְתִּי בְּעֹמֶק הַבְּגָדִים

 

ספרו ״תפוס מקום לגשם״, ראה אור בהוצאת פרדס 2019. קדמו לו ״מי בעניין שלנו״ (עם עובד 2013) ו״תולדות העתיד״ (אבן חושן 2010). שחר־מריו הוא ״פואט אין רזידנס״ באוניברסיטת הופקינס 2019. חתן פרס ראש הממשלה לשנת 2017. שירו ״יעקב״ זכה במקום הראשון בתחרות ״שירה על הדרך״ 2010.

 

 

חנה פנחסי

"יְדִידִי, הֲשָׁכַחְתָּ?": רבי יהודה הלוי, אתי אנקרי והגוף שביניהם

 

ר' יהודה הלוי, יְדִידִי הֲשָׁכַחְתָּ

 

יְדִידִי הֲשָׁכַחְתָּ חֲנוֹתְךָ בְּבֵין שָׁדַי / וְלָמָּה מְכַרְתַּנִי צְמִיתוּת לְמַעְבִידָי

הֲלֹא אָז בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה רְדַפְתִּיךָ / וְשֵׂעִיר וְהַר פָּארָן וְסִינַי וְסִין עֵדָי

וְהָיוּ לְךָ דוֹדַי וְהָיָה רְצוֹנְךָ בִּי / וְאֵיךְ תַּחֲלֹק עַתָּה כְּבוֹדִי לְבִלְעָדָי

דְּחוּיָה אֱלֵי שֵׂעִיר הֲדוּפָה עֲדֵי קֵדָר / בְּחוּנָה בְּכוּר יָוָן מְעֻנָּה בְּעֹל מָדָי

הֲיֵשׁ בִּלְתְּךָ גּוֹאֵל וּבִלְתִּי אֲסִיר תִּקְוָה / תְּנָה עֻזְּךָ לִי כִּי לְךָ אֶתְּנָה דֹדָי

 

לפני כעשור ויתרה אתי אנקרי על שירי מחאה עם לחנים מתוחכמים כמו "יש כמוני מיליונים" ו"קראת לי אסתר" ופנתה להלחין את פיוטיו של ר' יהודה הלוי. במבט לאחור, ברור כי השיבה שלה אל הפיוט היא חלק מההתחדשות היהודית המסעירה בדור הזה. לכאורה, ויתרה אנקרי על המילים הדוקרות, על המחאה והחשיפה האישית. אבל היא גילתה עולם אחר שיש בו כוחות עזים של גוף.

השיר "יְדִידִי, הֲשָׁכַחְתָּ?" ניצב בליבו של האלבום ההוא. זהו פיוט שיסודו אלגורי: הרעיה הפונה אל הדוד היא עם ישראל המדבר אל אלוהיו. הקונבנציות הספרותיות הנוקשות של הפיוט הספרדי, שיעורי הספרות בבית הספר ובאוניברסיטה, וגם ביצוע הפיוטים בבית הכנסת – לימדו אותנו לחשוב על הפיוט כמשל; להתמקד בנמשל, לדלג מיד אל פענוח האלגוריה המוכרת.

אבל אז הגיע האלבום הזה של אתי אנקרי.

כאשר המילים "יְדִידִי, הֲשָׁכַחְתָּ?" נשמעות מפי אישה השרה אותן, אפשר בבת אחת לשוב לשמוע את מובנן הראשוני של המילים עם כל התשוקה, הגעגוע והארוטיקה שבהן. הפיוט פותח באישה הרעיה המזכירה ושואלת את אהובה: "יְדִידִי, הֲשָׁכַחְתָּ חֲנוֹתְךָ בְּבֵין שָׁדַי?". הוא ידיד, אבל גם אהוב, ולכן אפשר כבר בפתיחה לדבר אליו בישירוּת מרגשת על הרגע הארוטי והאינטימי כל כך שביניהם, ודרכו לשרטט את המרחק הכואב של ההווה. אני שואלת את עצמי האם אנקרי יודעת שקולה הנשי מחזיר למילים את מובנן הראשוני הנועז, שהגוף הנשי נוכח בו כל כך.

פתיחה זו (הנקראת בשירת ספרד 'דלת') איננה מקרית. המילה "שָׁדַי" תשוב ותהדהד לאורך הפיוט בחרוז המבריח "דַי" שבסוף כל בית (כך נקראת שורה בפי הפייטנים). החרוז מחזיר אל נקודת הראשית של "חֲנוֹתְךָ בְּבֵין שָׁדַי", אך גם מצביע על הטרגדיה שבמרחק כעת, בשאלות הרטוריות: "וְלָמָּה מְכַרְתַּנִי צְמִיתוּת לְמַעְבִידָי?" "וְאֵיךְ תַּחֲלֹק עַתָּה כְּבוֹדִי לְבִלְעָדָי?". כל הקושי של האהובה – ודרכו, של עם שלם – מקופל בחריזה של "שָׁדַי" עם "מַעְבִידָי" ו"בִלְעָדָי".

הגוף הממשי פותח ממד מפתיע בפיוט, שמתווסף לגעגוע ולכמיהה האישיים והלאומיים שמציפים אותו.

ר' יהודה הלוי, המדבר מדויק כל כך מגרונה של הרעיה, מזכיר לדוֹד נשכחות, ומראה כיצד אותו אירוע יכול להיזכר באופנים שונים, מנקודת מבט נשית. הדוד זוכר (ז.כ.ר.!) באמצעות ירמיהו: "לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". זוהי הליכה בכוח, כמעט נגררת. אבל עבור הרעיה של "יְדִידִי הֲשָׁכַחְתָּ" הזיכרון אחר, חיוני ופעיל יותר: "הֲלֹא אָז בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה רְדַפְתִּיךָ" היא רדפה אחריו, אקטיבית ונחושה.

לשיר השירים תפקיד חיוני בפיוט בגלל ייעודו המקורי לחג הפסח. "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן", אומרת הרעיה במגילה, ובעקבותיה כמהה האהובה בפיוט: "וְהָיוּ לְךָ דוֹדַי וְהָיָה רְצוֹנְךָ בִּי". מיקומן של מילים אלה בליבו של הפיוט, בדיוק במרכזו, אינו מקרי. אין בכל התנ"ך הדדיות של קשר ותשוקה כמו זו שבשיר השירים. גם אם אתי אנקרי לא התכוונה, היא מאפשרת לשמוע מחדש את עוצמת הנשיות שאצורה עבור הדורות כולם בשיר השירים, ואת ההדדיות המבעבעת בשירי ריה"ל מתוך פסוקי שיר השירים.

זהו פיוט על געגוע ועל חֶסֶר, על זיכרון יקר שמחייה בהווה את החיוניות, התקווה והאפשרות לצעוד קדימה. אבל כוחו נטוע בכך שעם ישראל, כבר בתנ"ך, מזוהה כאישה ממשית. כך גם בקושי של החורבן ("אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה… בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ"), אבל גם בימי הנעורים המסעירים של שיר השירים, אשר מזינים חיים שלמים של אנשים ונשים אבל גם של עם עתיק.

נכון, יש בפיוט תזכורת ענפה לכל הגלויות, לכל הצער של הדורות: "דְּחוּיָה אֱלֵי שֵׂעִיר הֲדוּפָה עֲדֵי קֵדָר / בְּחוּנָה (=מלשון חניה) בְּכוּר יָוָן", וגם "מְעֻנָּה בְּעֹל מָדָי", אך בסופו של הפיוט שבה הרעיה מהמרחבים ההיסטוריים והגאוגרפיים אל האינטימיות של הזוג והיא מבקשת: "תְּנָה עֻזְּךָ לִי, כִּי לְךָ אֶתְּנָה דֹדָי". "תְּנָה לִי" ו"לְךָ אֶתְּנָה" משרטטים יחד קשר שוויוני, כמו בשיר השירים, בו נשמעת תשוקת האישה, כיסופיה וכוחה. המבט ההיסטורי והלאומי משולב בגוף הפיוט, אבל הפתיחה בשָׁדַי והסיום החורז בדֹדָי יוצרים מסגרת אישית, ארוטית ורגשית שהגוף נוכח בה, ושהיא בה בעת גם דתית ורוחנית.

אתי אנקרי עשתה מעשה פמיניסטי ונועז להפליא. היא הזמינה את כולנו לשמוע את הקול הדתי של הנשיות הדוברת מתוך הגוף, ולא רק באופן אלגורי, אלא באמת. הפלא הוא שהיא מדברת את קולו של גבר יהודי בן כשמונה מאות שנה.

 

 

 

ד"ר חנה פנחסי, חוקרת במכון הרטמן, אוהבת שירה תמיד ופמיניסטית מנוסה מדי. קוראת שירה, מלמדת שירה וכותבת על אודותיה פחות משהייתה רוצה. לאחרונה כתבה על שירה של נשים על שבת המלכה וגם על הקשר של נשים לירושלים.

 

בתאל קולמן

*

 

כְּשֶׁחִכִּיתִי לְךָ

רָעֲדוּ לִי הֶעָלִים מֵרֹב פַּחַד

וְרִשְׁרַשְׁתִּי אֶת שִׁמְךָ

הָלוֹךְ וָשׁוֹב

הָלוֹךְ וָשׁוֹב

 

הַאִם שָׁמַעְתָּ פַּעַם

אֵיךְ מַיִם נוֹגְעִים בְּעַצְמָם

הַאִם רָאִיתָ נְהָרוֹת

שֶׁמַּרְוִים צִמְאוֹנָם

 

וְכַמָּה הָיִיתִי צְרִיכָה בַּלַּיְלָה הַזֶּה

שֶׁתְּלַמֵּד אוֹתִי שׁוּב לִהְיוֹת מַיִם

כְּמוֹ לִפְנֵי שֶׁפָּגַשְׁתִּי אוֹתְךָ

 

 

משוררת, מוזיקאית ועיתונאית. אם לשניים, מתגוררת בשדה בעז.

בוגרת מזמור – כיתת השירה של משיב הרוח.

 

 

אליעז כהן

גוף מהבהב אהבה

 

*

(דְּבַר הַגּוּף הַנִּפְסָד אֶל הַגּוּף הַנֶּהֱדָר) :

הִנֵּה מוּטָל גּוּפִי

לְרַגְלַיִךְ

עֲשִׂי בּוֹ כַּטּוֹב

בְּעֵינַיִךְ

 

*

זוֹכֵר, לֹא אֶשְׁכַּח

אֵיךְ

קָרְבָה יְמִינִי לְחַבְּקֵךְ

אֵיךְ דָּבְקָה לְשׁוֹנִי

אֶל חִכֵּךְ

 

*

לִפְנֵי הַבֹּקֶר

מֶרְכַּז גּוּפִי הַנִּלְפָּת וְנֵעוֹר לִקְרָאתֵךְ

מַזְכִּיר לִי

כִּי עוֹדֶנִּי חַי

 

 

מעורכי מַשִּׁיב הָרוּחַ. משורר ומיילד כתיבות של אחרים. פעיל־שלום, נשוי ואב לארבעה, חבר קיבוץ כפר עציון.

 

 

21:00 מכון ון ליר

אדם מן הארץ – על האישי־הפוליטי במַשִּׁיב הָרוּחַ

 

מַשִּׁיב הָרוּחַ איננו כתב עת פוליטי, אבל בכל גיליון ניתן למצוא גם ביטויים ל"שירת המקום והזמן": שירים חברתיים ופוליטיים ושירת מחאה.

ברבות השנים יוחדו כמה גיליונות סביב מושג או מאורע אקטואלי (כמו גיליונות "על ההתנתקות", "שירה דרומית", "ההר, הבית וידינו"), שפרשׂו מניפת קולות מפתיעה ומגוונת.

האם השירה יכולה להושיע את השיח הפוליטי מעצמו?

 

בהשתתפות: טל ניצן, אלחי סלומון, בכל סרלואי, תמר אלעד־אפלבום.

מוזיקה: יערה בארי

מנחה: רואי רביצקי

 

 

 

יערה בארי – מנגנת בקמנצ'ה – כינור ברך עתיק שמוצאו באיראן, אזרבייג'אן וטורקיה. מתמחה בנגינת מקאם – המערכת המודאלית של מסורות מוזיקליות במזרח התיכון. מלמדת, יוצרת ומופיעה באנסמבלים ובתזמורות.

 

טל ניצן

כיסוי

 

אני רוכן בלילה על הילדים הרעים כמו על הטובים,

השותפים לשינה שבה הם שלי.

פרננדו פסואה, "ספר האי־נחת"

 

בַּשָּׁעָה הַחֲשׁוּכָה הַזֹּאת

כָּל הַיְּלָדִים דּוֹמִים.

בַּחֲשֵׁכָה הַזֹּאת דַּי בַּמִּלָּה "יְלָדִים"

לְהִתְכַּוֵּץ בְּבֶהָלָה

פִּי הַמַּשָּׂאִית נִפְעָר, סָלִימָא מַטְרִיָּא

מְחַפֵּשׂ אוֹצָרוֹת בַּמִּזְבָּלָה,

מִיָּד יִקָּבֵר בַּעֲרֵמַת אַשְׁפָּה

לְכַסּוֹת, הַיָּד נִשְׁלַחַת לַשְּׂמִיכוֹת

הַמִּתְעַגְּלוֹת עַל תְּמִימוּתָם, נִשְׁלַחַת

לַשְּׂמִיכוֹת שֶׁכְּלָל לֹא נִשְׁמְטוּ,

אַחְמַד זַרְעוּנָה שׁוּב לֹא יְטַפֵּס

עַל הַמִּשְׂחָק הַמְּשֻׁרְיָן הַגָּדוֹל,

לִבּוֹ מְפַרְפֵּר בְּתוֹךְ חָזֵהוּ הַצָּנוּם

שֶׁבְּכַוֶּנֶת הָרוֹבֶה

כָּךְ, בְּאֶגְרוֹפִים מֵעַל לָרֹאשׁ,

עֲקוּדָה הָאַהֲבָה לַבִּעוּת.

 

מתוך: "ערב רגיל", עם עובד 2006.

 

 

אלחי סלומון

למיטתו של רזיאל שבח

 

 

עֵינַיִם מִמַּעֲמַקֵּי אֲדָמָה.

לְשַׁד הַחַיִּים הַנִּשְׁמָט.

 

וְהָאֲדָמָה

 

כֹּה פְּרוּמָה

כֹּה פְּרוּפָה.

 

בָּארוּד, בָּארוּד!

אֶל־אַרְד

בִּילַאד

دَم

בְּנֵי צִיּוֹן יָזוּבוּ

הָאָדָם שֶׁבָּאֲדָמָה יְנַצֵּחַ

 

 

 

دَم

 

משורר וחוקר ספרות, עורך "יהי", כתב עת פואטי־פוליטי. נשוי ואב לשלושה, חי במעלות־תרשיחא.

 

בכל סרלואי

אליבי

אֲנִי יָשַׁנְתִּי אָז –

הַבַּיִת הָיָה מָלֵא יְלָדִים

הֵם בָּרְחוּ אֶל שְׁנָתָם כְּמוֹ עֶגְלָה עֲרוּפָה.

יָדַי לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם, וְנַחֲלֵי הַכְּבִישׁ

הִסִּיעוּ מְכוֹנִיּוֹת וַאֲנָשִׁים הַמִּתְגַּעְגְּעִים לְבֵיתָם.

הָלַכְתִּי לְמִטָּתִי בַּבַּיִת הַשָּׁקֵט, בֶּאֱמוּנָה

שֶׁהָעוֹלָם עָשׂוּי לְהִסְתַּפֵּק בְּכַוָּנוֹתַי הַטּוֹבוֹת.

שָׁנָה אַחֲרֵי, אֲנִי אִשָּׁה זְקֵנָה.

הַלְוַאי וְזִכְרוֹנִי, כַּלֵּב הַנִּדְהָם, יִבְגֹּד.

הַמָּוֶת עָלָה בַּחַלּוֹן

הֵצִיץ בַּיְּלָדִים בְּאֶלֶף עֵינַיִם.

מַשֶּׁהוּ רִפְרֵף בְּזִכְרוֹנוֹ:

שְׁלוֹשִׁים יוֹם קֹדֶם לָכֵן רָאָה אוֹתָם בּוֹכִים עַל קֶבֶר טָרִי.

לְרֶגַע נִזְכַּר שֶׁהוּא נִקְרָא מַלְאָךְ,

הוּא הִבִּיט בַּיְּלָדִים הַיְּשֵׁנִים

מֵאָז וּמֵעוֹלָם רָאָה אֶת הָאֵשׁ כְּמָשָׁל וְאֶת הֶעָשָׁן כְּנִמְשָׁל,

לַמְרוֹת הַשֵּׁם הָרַע שֶׁיָּצָא לוֹ, אֵין הוּא חָסִין לִרְגָשׁוֹת.

 

הוּא הִבִּיט בַּיְּלָדִים הַיְּשֵׁנִים

וְהֶחְלִיט לְוַתֵּר הַפַּעַם.

ב־30 ביולי 2015, י"ג בתמוז התשע"ה, נרצח אחי־גיסתי, מלאכי רוזנפלד.
חודש לאחר מכן, ב־31 ביולי 2015, ט"ו באב התשע"ה, נרצחה משפחת דוואבשה בדומא.
באותה עת היו בביתי בִּתי ואחייני, שבאו להתאושש מאסונם.

 

 

מורה לספרות ומשוררת. כותבת ביקורות שירה בעיתון "מקור ראשון".

ספר שיריה השלישי, "מפחדך בשרי", עתיד לראות אור בשנה הבאה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

 

 

 

 

 

 

שיר תמר אלעד־אפלבום

 

 

להבנתי השיר ששמו באירוע בשישי שייך לכאן- נכון!!!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שיר רואי רביצקי

 

 

 

18:00 מכון ון ליר

מִזְמוֹר שִׁיר

ערב סיום של כיתת השירה של משיב הרוח – מזמור ט"ז

בהשתתפות: לילי אברבוך וכסלר, צפנת בן דוד, ציפי גולדשמיד, רות תמה כהן, חרות לוביץ, דפנה קליינמן, שרה שקל.

מנחי הכיתה: שמוליק קליין ונעמה שקד

מוזיקה: אלירן מזוז

 

 

 

 

 

אלירן מזוז הוא מוזיקאי, מלחין ומבצע. מנגן בגיטרה וסאז מוזיקה עברית, שירי משוררים ופיוטים.

 

 

לילי אברבוך וכסלר

*

 

בִּשְׁנָתֵנוּ פָּנִינוּ גַּב אֶל גַּב,

וְהַחֹשֶׁךְ שְׂמִיכָה לְהִתְכַּסּוֹת בָּהּ.

בְּעַל כָּרְחֵנוּ יוֹם עוֹלֶה מְאוֹד

מִטָּתֵנוּ הָרְחָבָה הָיְתָה לְמַעֲבָר צַר.

 

אִם יָכוֹל עַכְשָׁו הַשֶּׁמֶשׁ לִזְרֹחַ

לְלֹא מִשְׁגֶּה

אֵיךְ נוּכַל לַעֲמֹד מוּלוֹ

 

 

בת 33, אימא, מוזיקאית יוצרת, מטפלת גוף נפש, מלמדת ילדים מוזיקה וטבע.

 

 

 

 

צפנת בן דוד

האביב ימות

 

מַלְתְּעוֹת הַקַּיִץ בְּעָרְפּוֹ

וְהַחַרְדָּל נִשְׁפָּך בַּתְּעָלוֹת

כָּכָה הָאָבִיב יָמוּת.

גַּעְגּוּעִים לַחֲלוֹמוֹת

לְזִמְזוּמֵי צִרְעוֹת הַבַּר בָּאַבְקָנִים

רֵיחַ מִיץ הַגִּבְעוֹלִים

בְּכָרִיּוֹת הָאֶצְבָּעוֹת.

 

וְהָאָבִיב מוּבָס

שָׁרָב חָמַס אֶת נְעוּרָיו

זַרְעֵי הַקַּיִץ נִפְרְמוּ מִבֵּין קוֹצָיו

נָפְלוּ בְּסִדְקֵי הָאֲדָמָה.

 

 

 

 

ילידת טבעון. מתגוררת בתמרת שבגליל התחתון על גבול עמק יזרעאל. ביבליותרפיסטית, מנחה קבוצות כתיבה ועוסקת בכתיבת שירה ופרוזה.

 

 

 

 

ציפי גולדשמיד

*

 

אָז

שַׁרְתִּי אֶל הָאֵשׁ כָּל הַלַּיְלָה

הָיָה לָהּ טַעַם תַּפּוּדִים וְאַהֲבָה.

הַגִּיטָרָה שֶׁלִּי הִצִּיתָה עֵינַיִם

עַפְתִּי אִתָּהּ חָפְשִׁיָּה כְּלֶהָבָה.

 

הַיּוֹם

אֲנִי לוֹכֶדֶת אֶת הָאֵשׁ בֵּין חֲצוּבוֹת כִּירַיִם

וְהִיא מַבִּיטָה בִּי

עֲיֵפָה.

מִתְכַּסָּה בַּחֹשֶׁךְ

הָאֵשׁ נִמְלֶטֶת

אֲנִי נֶחְנֶקֶת.

רֵיחַ שֶׁל שְׂרֵפָה.

 

נשואה ואם ל־5, בת זקונים לפליטי שואה. מתגוררת בירושלים, בעלת תואר ראשון בכלכלה וחשבונאות ועוסקת בעיצוב גרפי.

 

 

 

 

 

רות תמה כהן

*

 

בּוֹא אֵלַי

כְּמוֹ הַשִּׁיר

וְעֵינִי תְּהַמֵּם בִּנְשִׁיפָה

אֱמֶת חֲצוּבָה

תַּעֲלֶה מֵהַהֵד

הַמַּפְרִיד בֵּין קוֹלִי לְקוֹלְךָ.

שָׂא מֵעָלַי

אֶת סֶלַע הַצַּעַר

הַמּוֹחֵץ אוֹתִי לְעַצְמִי

לִבְלִי גַּעַת

לִבְלִי צֵאת.

חֲצִי אֱמֶת

חֲצִי נָכוֹן

הַגַּלִּים יְזַמְּרוּ שֶׁקֶט

בְּעַיִן אַחַת אֶרְאֶה

לִבְּךָ שָׁמַע

בְּעַיִן אַחֶרֶת אֶבְכֶּה

לָמָּה רַק עַכְשָׁו.

 

בת 22 מעפרה, מאורסת לגדעון, מדריכה בפנימייה טיפולית. שרה וכותבת לפעמים.

 

חרות לוביץ׳

שיחה עם הזיכרון

 

א

אֲנִי רַחַשׁ צָב בַּדֶּשֶׁא, נִצְנוּץ שֶׁמֶשׁ עַל עוֹר חַרְדּוֹן

אֲנִי צַיָּד־לַקָּט, אֲנִי שַׂקֵּי אַבְקָה בְּרַגְלֵי דְּבוֹרִים

אֲנִי נְמָלַת קַיִץ, הוֹלֵךְ וּמְקוֹשֵׁשׁ:

עוֹרְבָנִי מְפַצֵּחַ אִצְטְרֻבָּל, רֵיחַ קוֹרָנִית –

עָנָן וָרֹד, סִרְחוֹן עֻזְרָר,

שְׂעָרוֹת עַל נִצָּנֵי הַלֹּטֶם

מַרְגָּנִיּוֹת

 

לְאַט אֲנִי שׁוֹזֵר כְּתָמִים, פִּסּוֹת:

תְּמוּנָה מִשִּׁיר, תְּנוּעָה מִשְּׁבִיל,

תְּחוּשָׁה מִגּוּף

 

תִּרְאִי: יַד אָסָא בָּאֹפֶק.

גַּם אֲנִי זוֹכֵר מָקוֹם, מַצִּיב בּוֹ רוּג'וּם זִכָּרוֹן

אוֹסֵף סִפּוּר עַל גַּב סִפּוּר עַל גַּב

הַר, אוֹ גַּיְא, אוֹ בַּיִת

 

ב

בִּלְעָדַי הַכֹּל יִהְיֶה צְלָלִים

לֹא תִּהְיֶה שֶׁמֶשׁ – רַק כֶּתֶם צֶבַע

לֹא יִהְיוּ מַיִם – רַק רְטִיבוּת

וְעַל כֵּן אֵינֶנִּי נָח,

אַךְ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֲנִי פָּשׁוּט מִתְעַלֵּם.

 

(מֵהַבְּחִינָה הַזּוֹ אֲנִי בְּהֶחְלֵט

אֱלֹהִי)

 

תָּבִינִי, יֵשׁ לִי אֵין סוֹף פָּנִים.

לָרֹב אֲנִי מֵטִיל מַטְבֵּעַ וּבוֹחֵר.

(זֶה אַכְזָרִי, אֲנִי יוֹדֵעַ, אֲבָל הָאֶפְשָׁרוּיוֹת הָאֲחֵרוֹת גְּרוּעוֹת יוֹתֵר.)

וּבְאֹפֶן עֶקְרוֹנִי, אֲנִי תָּמִיד חוֹמֵל.

נוֹתֵן לְהַבִּיט בַּצַּלֶּקֶת, אַךְ לֹא שׂוֹרֵט שׁוּב

שְׂרִיטָה מִקּוֹץ עֻזְרָר: שֶׁמֶץ רֵיחַ־הַכְּאֵב יָצוּף

 

ג

(לִפְעָמִים אֲנִי מַמְצִיא,

אֲבָל בְּהִגָּיוֹן

וּמַטְעֶה כָּל בֹּקֶר, כָּל דַּקָּה

אֲבָל מֵאַהֲבָה)

 

תושבת נוה דניאל שבגוש עציון, מדריכת טיולים, עורכת ומפתחת תוכני הדרכה, חֲבֵרָה של קבע בחברה להגנת הטבע (ובעלת חיבה משונה לחגבים).

 

 

 

 

 

 

 

דפנה קליינמן

יער ירושלים

 

וְכַמָּה לְבַד אַתְּ מוּכָנָה לִהְיוֹת

שָׁאַלְתִּי אֶת הַיַּעַר.

וְהוּא עָנָה בִּכְתָמִים צִבְעוֹנִיִּים

פְּרָגִים חַרְצִיּוֹת וּסְגֹל דַּרְדָּרִים.

 

וְכַמָּה לְבַד אַתְּ מוּכָנָה לִהְיוֹת

שָׁאַלְתִּי בְּעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת

אִצְטְרֻבָּל,

מֻנָּח

עַל שְׁבִיל

חָשַׁשְׁתִּי לוֹ שֶׁיֵּרָמֵס

אַךְ הֵנַחְתִּי לוֹ.

 

וְכַמָּה לְבַד אַתְּ מוּכָנָה לִהְיוֹת

שָׁאַלְתִּי רַקֶּפֶת בְּחֹם נִיסָן.

וְהִיא הִתְקַמְּטָה לְנֶגֶד עֵינַי

בְּהַשְׁלָמָה

מְחַכָּה לַחֹרֶף שֶׁל בְּיַחַד

הַבָּא.

 

וְכַמָּה לְבַד אַתְּ מוּכָנָה לִהְיוֹת

שָׁאַלְתִּי בְּיָד יָמִין

וּשְׂמֹאל שִׁרְבְּטָה אוֹתִיּוֹת רוֹעֲדוֹת

וְלֹא עָנְתָה

תְּשׁוּבָה קְצָרָה צְרוּפָה.

 

וְכַמָּה לְבַד אֲנִי מוּכָנָה לִהְיוֹת

שָׁאַלְתִּי אֶת עֵינֶיךָ

הַכְּחֻלּוֹת כְּמֵי יְאוֹר

מִסְתַּתְּרוֹת בְּתֵבַת קְמָטֶיךָ

 

וְרַק הָרוּחַ לָחֲשָׁה בֵּין

שִׂיחֵי זְקָנְךָ הָעַתִּיק

מְעַטֵּר

בְּדַקִּים לְבָנִים

אֶת פְּרִיחַת הַיָּמִים.

 

 

אימא, סבתא, עובדת סוציאלית קהילתית, מנהלת את האשכול לפיתוח ושינוי חברתי ב"בית איזי שפירא" ברעננה, עוסקת במנהיגות, מדיניות ועיצוב עמדות של קהילות שונות כלפי אנשים עם מוגבלות, מורה ליוגה תרפיה, כותבת וקוראת שירה.

 

 

שרה שקל

לכתוב מתוך המערה

יָד פְּשׁוּטָה עַל קִיר הָרֶחֶם

הַאִם אַתְּ חָשָׁה בַּנִּיעוֹת

בִּנְשִׁימַת כְּתָלִים

הַצְמִידִי לֶחִי לַלַּחְלוּחִית

אֹזֶן לַנְּהָמוֹת הַכְּלוּאוֹת בַּגִּיר

 

לַחְרֹט עַל קִיר הַמְּעָרָה

אֶת הַצּוּרוֹת הֲכִי פְּשׁוּטוֹת

לִפְנֵי בְּרִיאַת הָאוֹתִיּוֹת

(חִפַּשְׂתִּי אֵשׁ לְהִתְחַמֵּם בָּהּ)

 

אוּלַי כְּמוֹ נְקִישׁוֹת מִתּוֹךְ הַכֶּלֶא

אוּלַי כְּמוֹ לַחְצֹב מִנְהָרָה בְּכַפִּית

 

 

נשואה ואימא לארבעה, גרה בכפר אלדד.
שיריה התפרסמו בבמות שונות, בהן משיב הרוח, עתר והמוסך.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

19:30 מכון ון ליר

הָרֶנֶסַנְס שֶׁלָּנוּ – קווים לדמותו של רנסנס היצירה האמונית בשלושת העשורים האחרונים.

כשבאים לבחון את התמורות בתרבות הישראלית בעשורים האחרונים, קשה להתעלם ממהפכת היצירה של הציבור האמוני, ומציינים תמיד את מַשִּׁיב הָרוּחַ ואת בית הספר לקולנוע "מעלה" כגופים שבישרו את הגל הזה.

באירוע נארח שישה יוצרים בולטים מתחומי הקולנוע, אומנויות הבמה, הספרות והאומנות הפלסטית, שפרצו דרך לעצמם ולאחרים, וננסה להבין מתוך שיתוף ודיון בחוויות האישיות, בתובנות מהדרך שעשו ובתמורות שהתרחשו בתחומם.

בהשתתפות: שהרה בלאו, נעמי חשמונאי, רונן יצחקי, אלירן מלכה, פורת סלומון, נתנאלה תירוש.

מארח: אליעז כהן

מוזיקה: נעמי חשמונאי

 

שהרה בלאו, סופרת ומחזאית. זוכת פרס היצירה לסופרים לשנת תשע"ה, זוכת אות המנהיגות החברתית לשנת 2017 מאוניברסיטת בר־אילן.

 

נתנאלה תירוש, שחקנית, במאית ומחזאית. מנהלת אומנותית של אנסמבל התיאו־טרון, המאומץ בתיאטרון החאן בירושלים. בוגרת הסטודיו למשחק של ניסן נתיב. זוכת פרס השחקנית המצטיינת בפסטיבל עכו לשנת 2006 ומלגת מפעל הפיס על המחזה "שומרון".

נעמי חשמונאי, משוררת ומוזיקאית. הוציאה ב־2016 את אלבום הבכורה "שמונה שורות", שזכה לשבחי הביקורות ואף זכה בפרס שר החינוך לתרבות יהודית בקטגוריית מוזיקה לשנת תשע"ו. המוזיקה של נעמי נעה על הציר שבין רך לבועט ומאופיינת בטקסטים אמיצים של מי שנמצאת בקו התפר שבין קודש לחול, אמונה והתרסה, ויוצרת בתוך המרחבים העמוקים של המוזיקה האלטרנטיבית.

רונן יצחקי, מנכ"ל עמותת "בין שמיים לארץ", שבמסגרתה פועלים בית הספר למחול "כל עצמותי תאמרנה", להקת המחול לגברים "אנסמבל כעת", פסטיבל המחול "בין שמיים לארץ" ופרויקט לאומנות בין־תחומית. מלמד תנועה באקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים, שימש מורה לתנועה בחוג לתיאטרון־מחול במכללת סמינר הקיבוצים ובחוג לתיאטרון באוניברסיטה העברית. בעל תואר שני בקומפוזיציה מהאוניברסיטה העברית והאקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים.

 

אלירן מלכה, במאי ותסריטאי, יוצר הסדרה "שבאבניקים" והסרט "הבלתי רשמיים". נשוי ואב לשישה, מתגורר בירושלים.

פורת סלומון, אומן, מייסד ומנהל "פרדס" בית הספר הגבוה לאומנות. בוגר ישיבות עתניאל ותקוע, ובעל תואר ראשון ושני מן המחלקה לאומנות בבצלאל. עובד במדיה מגוונת, בעיקר במיצבי ציור ווידאו. זוכה פרס פרסר ופרס משרד התרבות לאומן צעיר. אוצֵר הפרויקט הרב־תחומי של "בין שמיים לארץ", במסגרתו נפגשת קבוצת "בית מדרש אומנים" ללימוד משותף ויוצרת מתוכו תערוכה קבוצתית.

 

 

 

 

21:00 מכון ון ליר

עַכְשָׁו תִּרְאִי

מה מאפיין שירה הנכתבת בידי נשים כיום? מה ייחודי בה, מה שונה? כבר לפני כעשור הפכו נשים ככותבות וכעורכות למובילות ודומיננטיות במַשִּׁיב הָרוּחַ. בשנת תשע"א הופיע צמד הגליונות "נשים", שביקש ללכוד תמונת מצב שירית על נשים ושירה. נצא מתוך הגיליונות אל השירה הנכתבת היום.

 

בהשתתפות: מיה טבת דיין, אורין רוזנר ונעמה שקד.

מוזיקה: יעל אייזנברג

מנחה: שלומית נעים־נאור

 

 

 

 

 

יעל אייזנברג, משוררת ומוזיקאית, ספר הביכורים שלה "שיחות עם הילדה" ראה אור השנה בהוצאת פרדס. אלבום הבכורה שלה "אני יודעת שמדובר בסוף" יצא ב־2017. כיום עובדת על אלבום שני.

 

 

 

 

מיה טבת דיין

חירות

 

הִנֵּה אֲנִי, אִשָּׁה שֶׁבָּרְחָה מִבֵּיתָהּ,

סְתוּרַת שֵׂעָר, מוֹרַחַת לִיפְּסְטִיק

שֶׁמָּצָאתִי בָּאוֹטוֹ, הַסְּוֵדֶר

מֵאֶתְמוֹל. מֵאֲחוֹרַי נִשְׁאֲרוּ:

 

בְּכִי תִּינוֹקוֹת, סִיר אֹרֶז

חֲצִי מְבֻשָּׁל, רְשִׁימוֹת שֶׁלֹּא

יִתְמַמְּשׁוּ לְעוֹלָם, כְּפָפוֹת

 

וְנַעֲלַיִם פְּזוּרוֹת בַּכְּנִיסָה,

מַפֹּלֶת לְלֹא כּוֹחַ חִלּוּץ

 

מִישֶׁהוּ יִמְעַד עֲלֵיהֶן וַאֲנִי

לֹא אֶהְיֶה שָׁם לֶאֱסֹף אֶת הַשְּׁבָרִים.

 

מִתֹּקֶף הַקַּרְמָה הַטּוֹבָה

שֶׁצָּבַרְתִּי בְּגִלְגּוּלֵי חַיִּים קוֹדְמִים,

וּמִתֹּקֶף הַפֵמִינִיזְם שֶׁשָּׁבַק חַיִּים

וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ,

הִנֵּה אֲנִי –

 

בַּעֲלַת הַזְּכוּת לְהַצְבִּיעַ, לִבְחֹר,

לְהִבָּחֵר, לֶאֱהֹב, לְהַרְוִיחַ, לַעֲבֹד,

חוֹגֶגֶת

שְׁעָתַיִם לְעַצְמָאוּתִי,

בְּבֵית הַקָּפֶה הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר הַבַּיְתָה,

אֲנִי וְהָאִסּוּר הַגּוֹרֵף עַל גְּלוּטֶן,

עַל חָלָב, כְּאֵבֵי הַבֶּטֶן שֶׁלִּי,

כָּל מָה שֶׁיָּרַד וְכָל מָה שֶׁנִּשְׁאַר

מֵהַלֵּדָה הָאַחֲרוֹנָה, הַגַּב הַתָּפוּס

וְהַשִּׁכְחָה הַמְּתוּקָה

מַהִי תְּחוּשַׁת עֵרָנוּת אֲמִתִּית,

זוֹקֶפֶת סַנְטֵר לַמְרוֹת הַכֹּל.

לִשְׁעָתַיִם שֶׁל עֲבוֹדָה

בְּבֵית הַקָּפֶה הַזֶּה,

 

אֲוִיר הַחֹפֶשׁ בְּרֵיחַ פַּאי,

הַקָּפֶה רַק עַל חָלָב,

וְהַכִּסְּאוֹת מֻשְׁלָמִים לְנָשִׁים

טְרוֹם לֵדוֹת, לַאֲנָשִׁים

נְטוּלֵי רֶחֶם וּלְכָל מִי

שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ רִצְפַּת אַגָּן

 

מְתַפְקֶדֶת, כָּל נְשׁוֹת הַשּׁוֹשֶׁלֶת

שֶׁמֵּעָלַי, מְנוּחָתָן עֵדֶן,

חוּטֵי רִקְמָה בִּידֵיהֶן, מֵיטַב הַסִּפְרוּת

הָעוֹלָמִית, וּפֵרוֹת יְבֵשִׁים מַעֲשֵׂה בַּיִת,

מוֹחֲאוֹת לִי כַּפַּיִם שְׁקוּפוֹת, מְרִיעוֹת

לַמַּחְשֵׁב הַנַּיָּד שֶׁלִּי

שֶׁנִּפְתַּח בִּסְעָרָה.

 

סָבָתִי סַרְבָנִית הַמִּקְוֶה,

אֵם סָבָתִי שֶׁקָּרְאָה סְפָרִים בַּמַּחְתֶּרֶת

אֵם־אִמָּהּ וְאַרְבַּעַת הַסּוּסִים הָרוּסִיִּים שֶׁלָּהּ,

לָקְחוּ עִמָּן אֶל עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב

אֶת עַמּוּד הַשִּׁדְרָה שֶׁלָּהֶן.

 

אֲנִי אוֹמֶרֶת לָהֶן

אֲנִי

סַךְ כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתִּי.

 

הַדֶּד־לַייְן סוֹגֵר עָלַי

הַגַּרְבַּיִם מְפֻזָּרִים, וַעֲדַיִן לֹא בִּשַּׁלְתִּי

לֹא הִגַּשְׁתִּי

לֹא שָׁטַפְתִּי

לֹא שָׁלַחְתִּי.

הֵן מְרִיעוֹת לִי, הַפְּתַיּוֹת.

חֹסֶר פְּנַאי נִרְאֶה לָהֶן

סִימָן לְהַצְלָחָה.

 

 

סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה לספרות לשנת 2018, פרסמה את ספרי השירה "ויהי ערב, ויהי תוהו" (פרדס) ו"לאן שנצוף שם בית" (סדרת כבר, מוסד ביאליק) ואת ספר הפרוזה "אלף שנים לחכות".

 

 

אורין רוזנר

גני תקווה

 

לֹא יָרַד שֶׁלֶג בְּגַנֵּי תִּקְוָה.

מֵעָלֵינוּ דָּגְרָה בֶּטֶן צִפּוֹר עֲצוּמָה,

מִתְנַשֶּׁמֶת.

בַּגִּנּוֹת אִמָּהוֹת דָּחֲפוּ

נַדְנֵדוֹת עַד שֶׁהִתְעַיְּפוּ,

וּבְמִטּוֹתֵינוּ עָלְתָה וְיָרְדָה

בֶּטֶן צִפּוֹר עַל חָזֵנוּ.

בְּבֵית הַסֵּפֶר הִתְאָרְכוּ רַגְלֵינוּ

מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן כְּפִי שֶׁשָּׁרְשֵׁי עֵץ

מְעַקְּמִים מִדְרָכָה. הֶאֱמַנּוּ בֶּאֱלֹהִים

אֲבָל יָדַעְנוּ שֶׁכּוֹחוֹ לֹא רַב.

הָעֵשֶׂב נִגְזַם,

הַכְּלָבִים שֶׁנָּבְחוּ לִקְרָאתֵנוּ הֻרְדְּמוּ

וַאֲחֵרִים אֻמְּצוּ בִּמְקוֹמָם. אֶמֶשׁ

כְּשֶׁגֶּשֶׁם יָרַד, הִבַּטְנוּ לְמַעְלָה

וְרָאִינוּ אֶת עֵינֶיהָ הָאֲדֻמּוֹת שֶׁל הַצִּפּוֹר,

וְיָדַעְנוּ שֶׁמִּישֶׁהוּ הִתְכַּוֵּן בִּשְׁבִילֵנוּ לְטוֹב.

יָדַעְנוּ שֶׁמִּבַּעַד לְכָל זֶה

מִישֶׁהוּ אָהַב אוֹתָנוּ מְאוֹד.

 

 

נולדה ב־1991 וגדלה בגני תקווה. שיריה פורסמו בבמות שונות, והשנה יצא לאור ספרה הראשון "גורי רוח" בהוצאת הקיבוץ המאוחד. לומדת פסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה העברית וגרה ברמת גן.

 

 

נעמה שקד

גֹמר

 

גֹּמֶר בַּת דִּבְלַיִם בָּאָה אֵלַי בַּלַּיְלָה

אִשָּׁה שֶׁהָיְתָה בְּשֵׁלָה, פָּנִים יָדַיִם מֻכְתָּמוֹת מִשֶּׁמֶשׁ.

גֹּמֶר, אָמַרְתִּי לָהּ, מָה חָשַׁבְתְּ, מַָה חָשַׁבְתְּ

כְּשֶׁהָלַכְתְּ אַחֲרֵי הָאִישׁ הַזֶּה, הוֹשֵׁעַ, גֶּבֶר מְטֹרָף

פָּעוּר לְרוּחוֹת, לְמִדְבָּר, לְקוֹל אֲדֹנָי

מָה נָגַע בָּךְ שֶׁהָלַכְתְּ אִתּוֹ, שֶׁנָּתַתְּ לוֹ

גּוּף וִילָדִים, גֹּמֶר, מָה רָאִית

עַכְשָׁו שֶׁאַתְּ יוֹשֶׁבֶת עַל גִּדְרַת הָאֶבֶן

גּוּפֵךְ כָּבֵד כְּמוֹ תְּאֵנִים

חַמָּה כְּמוֹ קַיִץ

שְׂעָרֵךְ שָׁחֹר וְרוּחַ יְבֵשָׁה, עֵינַיִךְ תְּהוֹמוֹת

תַּגִּידִי גֹּמֶר, כְּשֶׁבָּא אֵלַיִךְ אִישׁ

הָאֱלֹהִים

הַאִם אָמַרְתְּ שֶׁתִּהְיִי אִתּוֹ

תָּמִיד, הַאִם כָּרַתְּ לוֹ בְּרִית

גֹּמֶר אֵיךְ קָרְאוּ אַחֲרַיִךְ אֵשֶׁת זְנוּנִים –

הָיִית עֵץ תְּאֵנָה, הָיִית דֶּרֶךְ בַּמִּדְבָּר

הָיִית רַחוּמָה וְחַמָּה וְנִפְתֶּלֶת, גֶּזַע גּוּף נִפְתָּח

חֻפּוֹת עַלְוָה יָדַיִם יְרֻקּוֹת

גֹּמֶר גֹּמֶר תְּאֵנָה נוֹדֶדֶת, מַחֲסֶה וְצֵל לָאֶבְיוֹנִים

אֵיךְ חָשַׁב שֶׁתִּהְיִי שֶׁלּוֹ

 

אֲנִי נוֹגַעַת בַּיָּד הַיְבֵשָׁה וְהָרַכָּה וְהֶעָבָה

בִּשְׂרִיגֵי הַוְּרִידִים, בְּכִתְמֵי הַשֶּׁמֶשׁ, בִּפְעִימַת הַדָּם

הַיָּד שֶׁנָּגְעָה בְּפָנָיו שֶׁל הוֹשֵׁעַ, שֶׁהָיְתָה מִפְרָשׂ עָדִין בְּלֵילוֹת

עַכְשָׁו מוּטֶלֶת כְּמוֹ סִירָה זְקֵנָה עַל יְרֵכֶיהָ

 

גֹּמֶר גֹּמֶר, עֵינַיִם כֵּהוֹת

אַחַת תְּלוּיָה, מִתְבּוֹנֶנֶת, שֵׁנִית מַפְלִיגָה לְתוֹכִי בְּלִי לָדַעַת

עַכְשָׁו אֶחְלֹץ נַעֲלַיִם מֵרַגְלַיִךְ הַדְּלוּיוֹת

אַשְׁכִּיב אוֹתָךְ לָנוּחַ עַל הָאֲדָמָה

 

 

קובץ שיריה של נעמה שקד "נחושת ונהר" יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד תשע"ג.

 

 

שלומית נעים־נאור

להיות אימא זה מאבק מתמשך

 

בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר אַתְּ עוֹטֶפֶת אוֹתִי

מְנַסָּה לְהִכָּנֵס לַבֶּטֶן

נִזְלֶגֶת בְּרַכּוּת דְּבַשׁ, מְבַקֶּשֶׁת לִרְאוֹת מֵאַיִן יָצָאת

אֲנִי מַרְאָה לָךְ אֶת הַצַּלֶּקֶת

וְאַתְּ מִתְרַגֶּזֶת נֶהֱפֶכֶת לְקִפּוֹדְבוֹרָה זַמְזְמָנִית

רְעֵבָה כָּל הַיּוֹם וּמְשַׁעֲמֵם לָךְ

אַתְּ נֶאֱבֶקֶת בִּי

לֹא רוֹצָה סַנְדָּלִים

שׂוֹנֵאת טְחִינָה

אַתְּ נוֹפֶלֶת עַל צַוָּארִי

אֲנִי נוֹשֶׁקֶת לָךְ בִּמְתִיקוּת הַשַּׁחַר

רוֹצָה לַהֲרוֹתֵךְ שֵׁנִית

לְהַמְשִׁיךְ לַעֲטֹף בְּמֶתֶק הַדְּבַשׁ

שֶׁיִּפְחַת הַחִכּוּךְ

אוּלַי יִמְתַּק הַמַּאֲבָק.

 

 

משוררת ואשת חינוך, בוגרת בית הספר מנדל למנהיגות חינוכית, בעלת תואר שני בכתיבה יוצרת מאוניברסיטת בן־גוריון. ספרה "אין לדבר סוף" יצא בהוצאת פרדס וזכה במספר פרסים. ספרה השני יצא בקרוב בהוצאת פרדס.
בוגרת מזמור – כיתת השירה של משיב הרוח.

 

 

17:00 קהילת ציון

מְשׁוֹרְרִים לַמַּלְכָּה

קבלת שבת פיוטית ופואטית בקהילת ציון

 

בהשתתפות: הרבה תמר אלעד־אפלבום, אפרת ביגמן, אבישי חורי, גלעד מאירי, יורם ניסינוביץ, חוה פנחס־כהן

מוזיקה: הפייטנית הדס פל ירדן והנגנים אליהו דגמי ויניב עובדיה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

להעביר לארוע: אדם מן הארץ!!!!

תמר אלעד־אפלבום

תפילה לחיים

 

מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים

הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם

 

שְׁמַע נָא תְּפִלַּת אִמָּהוֹת

שֶׁאַתָּה לֹא בְּרָאתָנוּ עַל מְנַת שֶׁנַּהֲרֹג זֶה בָּזֶה

וְלֹא עַל מְנַת שֶׁנִּחְיֶה בְּפַחַד, כַּעַס וְשִׂנְאָה בְּעוֹלָמְךָ

אֶלָּא עַל מְנַת שֶׁנֵּדַע לָתֵת רְשׁוּת זֶה לָזֶה לְקַיֵּם אֶת שִׁמְךָ

שֵׁם חַיִּים, שֵׁם שָׁלוֹם בָּעוֹלָם.

 

עַל אֵלֶּה אֲנִי בּוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יוֹרְדָה מַיִם

עַל יְלָדִים בּוֹכִים מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת

עַל הוֹרִים אוֹחֲזִים עוֹלְלֵיהֶם וְיֵאוּשׁ וַאֲפֵלָה בְּלִבָּם

עַל שַׁעַר אֲשֶׁר נִסְגַּר וּמִי יָקוּם וְיִפְתָּחֵהוּ טֶרֶם פָּנָה יוֹם.

 

וּבַדְּמָעוֹת וּבַתְּפִלּוֹת שֶׁאֲנִי מִתְפַּלֶּלֶת כָּל הַזְּמַן

וּבְדִמְעוֹת כָּל הַנָּשִׁים שֶׁכּוֹאֲבוֹת אֶת הַכְּאֵב הֶחָזָק בַּזְּמַן הַקָּשֶׁה הַזֶּה

הֲרֵינִי מְרִימָה אֶת יָדַי לְמַעְלָה אָנָּא מִמְּךָ אֲדוֹנָי רַחֵם עָלֵינוּ

שְׁמַע קוֹלֵנוּ ה׳ אֱלֹהֵינוּ בִּימֵי הָרָעָה הָאֵלֶּה שֶׁלֹּא נִתְיָאֵשׁ

וְנִרְאֶה חַיִּים זֶה בָּזֶה

וּנְרַחֵם זֶה עַל זֶה

וְנִצְטַעֵר זֶה עַל זֶה

וּנְקַוֶּה זֶה לָזֶה

 

וְנִכְתֹּב אֶת חַיֵּינוּ בְּסֵפֶר הַחַיִּים

לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים.

תֵּן שֶׁנִּבְחַר בַּחַיִּים.

כִּי אַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכָל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם

וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן

 

 

 

נכתב יחד עם השייח'ה איבתיסאם מחמיד למעמד "בוחרים בחיים", קיץ תשע"ד 2014

 

תמר אלעד־אפלבום היא מנהיגה רוחנית ומשוררת, רבה־מייסדת של קהילת "ציון" בירושלים.

בוגרת מזמור – כיתת השירה של משיב הרוח.

 

 

אבישי חורי

שבת

 

שׁוּב אֶשְׁמֹט גּוּר

יָקָר לִי מִמֶּנִּי.

שׁוּב אֲשָׁמוֹת

יְאַכְּלוּ כְּמוֹ חֻמְצָה כְּשֶׁהוּא יָשׁוּב,

מְיַלֵּל,

אַחַת לְשָׁבוּע

 

שׁוּב אֶסְטֹר בְּכַפּוֹת הַחִבּוּק שֶׁל גּוּר לָבָן

 

לְכָה גּוּרִי לִקְרַאת קְלָלָה.

 

מתוך: "איך עושה תהום", פרדס 2019.

 

 

בן 27, מדריך רכיבה טיפולית, כותב שירה ופרוזה, מפיק ועורך במסגרות שונות. ספר שיריו הראשון "איך עושה תהום" ראה אור השנה בהוצאת פרדס בעריכת טל ניצן.

 

 

 

 

 

 

 

גלעד מאירי

הליכת ערב שבת בקטמון

 

 

עֶרֶב שַׁבָּת, אֲנִי הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב

בְּחֻלְצָה וּמִכְנָסַיִם קְצָרִים,

מְשַׁחְרֵר אֶת הַגּוּף, פּוֹסֵעַ בֵּין תְּפִלּוֹת

הָעוֹלוֹת לַשָּׁמַיִם קַלּוֹת,

כַּוָּנוֹת נִמּוֹלוֹת לְלֹא עָרְלַת מִלִּים.

בִּלְמֵי הַזַּעֲזוּעִים שֶׁל הַנְּיוּ־בָּאלַנְס

סוֹפְגִים כְּמוֹ בְּגַת,

מַהֲמוֹרוֹת שֶׁל גַּלְעִינֵי זֵיתִים שְׁבוּרִים

שֶׁנָּשְׁרוּ לָאַסְפַלְט,

מַשְׁחִירִים אֶת הַמִּדְרָכָה בְּעָסִיס,

בָּעִירִיָּה אֵין מָסִיק.

מְעַסֶּה אֵיבָרִים וַעֲבָרִים

פְּנִימִיִּים שׁוֹאֵף וְקוֹטֵף לָרֵאוֹת

עוֹלֵלוֹת מִתְּפִלּוֹת

שֶׁנּוֹתְרוּ תְּלוּיוֹת בֶּחָלָל

עַל עַנְפֵי הַשֶּׁקֶט

שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת.

 

 

מתוך: "חיפוש מתקדם", כרמל 2010.

 

פרסם 12 ספרים, מהם שישה ספרי שירה. האחרון שבהם, "סונט בגט", יצא לאור השנה בהוצאת מקום לשירה ובשיתוף הוצאת עמדה. כמו כן פרסם ספר מחקר על אודות שירת דוד אבידן ושלוש אנתולוגיות שירה העוסקות בכדורגל, בתפילה ובמחאה חברתית (באחרונות כעורך שותף). מנהל שותף של "מקום לשירה".

 

 

 

  1. יורם ניסינוביץ
  2. בְּאֶמְצַע בֵּית הַפֵּרוֹת
  3. עָמְדָה בִּתּוֹ שֶׁל אֱלֹקִים
  4. וּבָכְתָה
  5. בְּאֶמְצַע תָּכְנִיּוֹת הַבִּשּׁוּל
  6. הָרֵאָלִיטִי שֶׁל שַׁבָּת
  7. עָמְדָה וּבָכְתָה
  8. מַרְגָּלִית אַחַת
  9. בָּא אֱלֹהִים וְחִבֵּק אוֹתָהּ
  10. נִחֵם אוֹתָהּ
  11. מְאוֹד
  12. וְלָכֵן נִסְגֹּר כָּאן

אֶת הַשִּׁיר

 

 

משורר, ממייסדי מַשִּׁיב הָרוּחַ.

 

1

 

 

חוה פנחס כהן

שבּת ויונה

הַנֵּרוֹת דָּלְקוּ לְתוֹךְ בַּיִת רֵיק

עַל מַפַּת הַשֻּׁלְחָן פֵּרוּרִים מִשָּׁעָה אַחֶרֶת

הָיָה קָשֶׁה לֶאֱסֹף אֶת הַקְּדֻשָּׁה מֵהַמְּקוֹמוֹת אֲלֵיהֶם בָּרְחָה

קָרָאתִי לָהּ, כְּמוֹ שֶׁקּוֹרְאִים לַחֲתוּלָה קְטַנָּה, וּרְעֵבָה. פְּסְסְ פְּסְסְסְ

בּוֹאִי קָרָאתִי לָהּ שֶׁתֵּרֵד מֵהָאִילָנוֹת וְתִכָּנֵס מִבַּעַד לַחַלּוֹנוֹת

זְכוּכִית הַחַלּוֹן הָיְתָה סְגוּרָה כִּי מֵעֵבֶר לָהּ בְּתוֹךְ הָאֲדָנִית

קִנְּנָה שׁוּב הַיּוֹנָה וּלְאַחַר שֶׁרָבְצָה עַל הַבֵּיצִים חִמְּמָה אוֹתָן שְׁלוֹשִׁים יוֹם

וּבָטְחָה בִּי שֶׁלֹּא אֶפְתַּח חַלּוֹן, שֶׁלֹּא אֶשְׁבֹּר קְלִפָּתָן הַדַּקָּה.

בַּיּוֹם רָאִיתִי אוֹתָהּ וְלֹא רָאֲתָה אוֹתִי. בַּלַּיְלָה, רָאֲתָה אוֹתִי וּפְנִים

חֲדָרַי וְלֹא חָרְדָה אוֹתִי וְלֹא חָדְרָה חֲדָרַי

 

וּבְשַׁבָּת כְּשֶׁהַזְּמַן שָׁקַע כְּמוֹ אָבָק כְּמוֹ דְּמָמָה וְנִדְמָה לְאֵינְסוֹף

חִפַּשְׂתִּי אֶת הַקְּדֻשָּׁה וְלֹא הָיְתָה בַּבַּיִת

אוּלַי חִמְּמָה אֶת הַגּוֹזָלִים תַּחַת בִּטְנָהּ

הִכְנִיסָה אוֹתָם תַּחַת כְּנָפֶיהָ

אוּלַי נֶאֱחַזְתִּי בָּהּ כְּדֵי לְדַבֵּר

אֶת הַקְּדֻשָּׁה תַּחְתֶּיהָ

תַּחַת כְּנָפֶיהָ

בֵּין חִרְיוֹנֶיהָ.

 

 

מתוך: "וחצי תאוותי בידו", הקיבוץ המאוחד 2018.

 

משוררת, סופרת, עורכת ומתרגמת. ערכה במשך 22 שנים את כתב העת דימוי. בימים אלה מנהלת אומנותית של כנס כיסופים החמישי הבינלאומי לסופרים ומשוררים יהודים בירושלים. עד כה פרסמה 12 ספרי שירה, ספר עיון, אנתולוגיה לשירה סלובנית בעברית ושני ספרי אומן. שיריה פורסמו בשפות שונות ובאנתולוגיות רבות בעולם.

 

 

 

 

מוצאי שבת, ז׳ באלול, 7.9

21:00 מכון הרטמן

נִתְקַלְקְלוּ הַלְּוִיִּים בַּשִּׁיר – מפגש בין השירה ובית המדרש

במלאת 25 שנה למַשִּׁיב הָרוּחַ, כתב עת שנולד בין כותלי בית המדרש, נשוחח על שירת בית המדרש: על השפה השירית ומקורות ההשראה מעולם בית המדרש, על החיבור בין העולמות ועל קו השבר והגעגוע שביניהם.

 

בהשתתפות: אלמוג בהר, בלהה בן אליהו, עמיחי חסון, הדס שחם זוננפלד.

מוזיקה: שירה ורשי

מנחה: שמוליק קליין

 

 

 

 

 

 

 

 

רשי ושירה, הדבר הבא במוזיקה היהודית המתחדשת, מופיעים עם לחנים מקוריים ומרעננים למילים מהמקורות ועומדים לקראת השקת סינגל חדש.

 

 

 

אלמוג בהר

*

א

וְעַכְשָׁו אֲנִי הוֹלֵךְ וּמְתַרְגֵּם עַצְמִי לַעֲרָבִית

בְּאֵין רוֹאִין

מִתְהַפֵּךְ חֲזָרָה בֵּין הַשָּׂפוֹת.

כְּבָר לֹא חֵרֵשׁ

מְעַט פָּחוֹת אִלֵּם

כְּבָר יוֹדֵעַ כִּי לֹא רַק בְּרֵאשִׁית בָּרָא

אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ

אֶלָּא גַּם כִּי אַוַּל מַא כַלַקַ

אַללָּהּ אֶלסַּמַאוַאת וַאלְאַרְצ'.

 

ב

אֲנִי אוֹסֵף דִּבְרֵי חָכְמָה שֶׁל אֲחֵרִים

וּבְהֵרָשְׁמָם תַּחַת אֶצְבְּעוֹתַי הֵם הוֹפְכִים שֶׁלִּי.

אֵינִי רוֹצֶה לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר, אֲנִי רוֹצֶה

לִהְיוֹת הִיסְטוֹרְיוֹן שֶׁל הַשִּׁירָה,

שֶׁל הַשִּׁירוֹת.

 

ג

כְּשֶׁצִּטֵּט רַבִּי מֹשֶׁה אִבֶּן עֶזְרָא, הוּא אַבּוּ הַרוּן,

מִן הַקּוּרְאָן, הוּא זָכַר כִּי רִבּוֹן הָעוֹלָמוֹת

וַאֲדוֹן הַסֻּלָּמוֹת זָכָה לִשְׁמֹעַ בְּתוֹכוֹ

אֶת הַשֵּׁמוֹת הַיָּפִים בְּיוֹתֵר אֲשֶׁר בָּהֶם שִׁבְּחוּ אוֹתוֹ

מֵאָז הַזְּמַן שֶׁקָּדַם לַבְּרִיאָה, בַּשָּׁמַיִם אוֹ בָּאָרֶץ.

"בְּיוֹם־הַדִּין יָנוּעוּ בְּנֵי־הָאָדָם כְּגַלִּים

אִישׁ מוּל רֵעֵהוּ", הִרְהֵר, וְתָהָה כֵּיצַד יִמְצְאוּ

מְקוֹמָם בֵּין הַגַּלִּים הַגּוֹלִים בַּחֲזָרָה אֶל מְקוֹם

גָּלוּתָם, וְיִתְגַּלּוּ לִפְנֵי רִבּוֹנָם שֶׁיִּתְגַּלֶּה לָהֶם

בִּתְקִיעוֹת שׁוֹפָר, וּבִשְׁבוּעוֹת אוֹדוֹת

עֵץ הַתְּאֵנָה, עֵץ הַזַּיִת, הַר סִינַי וּמֶכָּה,

כֵּיצַד יִמְצָא הוּא מְקוֹמוֹ בֵּין הַגַּלִּים.

בֵּינְתַיִם נִסָּה לַחְשֹׁב הֵיכָן בְּשִׁירָיו יִשְׁתַּמֵּשׁ

בַּשֶּׁבַח הַקּוּרְאַנִי: "לוּ הָיָה כָּל הַיָּם דְּיוֹ

לִכְתֹּב בּוֹ דִּבְרֵי שֶׁבַח לְרִבּוֹנִי, אָז הָיָה הַיָּם

מִתְיַבֵּשׁ, גַּם לוּ הִכְפַּלְנוּהוּ, לִפְנֵי שֶׁיִּגָּמְרוּ

דִּבְרֵי הַשֶּׁבַח לְרִבּוֹנִי", וּלְמִי יַפְנֶה אוֹתוֹ

בְּמִלִּים עִבְרִיּוֹת.

 

 

משורר, סופר, מתרגם, עורך וחוקר ספרות. פרסם חמישה ספרים, האחרון שבהם הוא "שירים לאסירי בתי־הסוהר" (אינדיבוק 2016). הרומן שכתב, "צ'חלה וחזקל" (כתר 2010), תורגם לערבית בידי נאאל אלטוח'י ופורסם בהוצאת אלכותוב ח'אן (الكتب خان) במצרים בראשית 2016.

 

 

עמיחי חסון

הקָפָה ראשונה

 

עֲשָׂרָה חֳרָפִים חִפַּשְׂתִּי אֶת הַצַּדִּיק

בַּסְּפָרִים בַּקְּבָרִים עָמֹק בְּאֶמְצַע הַיַּעַר

נוֹהֵם כְּחַיָּה פְּצוּעָה עֵירֹם בַּמִּקְוֶה בַּיָּם

בַּמַּעְיָן בַּמִּדְבָּר בְּצוֹם בְּתִקּוּן חֲצוֹת בְּנֵר

כָּבֶה בְּנִגּוּן סָמוּי וְגָלוּי בְּצַעֲקַת דְּמָמָה דַּקָּה

בְּגִלְגּוּלֵי שֶׁלֶג מְשַׁתְּקִים בִּלְחִישַׁת צֵרוּפִים

בְּמַרְתֵּף מְטֻנָּף בַּדָּרוֹם בִּירוּשָׁלַיִם בַּגְּבָעוֹת

בַּמְּדוּרוֹת הָאֵשׁ לֹא נֶעֶקְדָה בַּחַג בְּעֶמְדַּת

שְׁמִירָה מְכַוֵּן אֶת הָרוֹבֶה בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת

בְּרִקּוּד בְּגִלּוּפִין בְּהַשְׁוָאַת כּוֹסוֹת הָעַרַק

בְּבִטּוּל עַצְמִי כְּעַפְרָא דְּאַרְעָא בְּשַׁאֲגַת יִפְרַח

בְּיָמָיו צַדִּיק בְּתֹהוּ מַחְנִיק בְּהַר עֵיבָל הָעִיר

שְׁכֶם בּוֹעֶרֶת אֲנִי רוֹצֶה לְהִכָּנֵס אֶל הַצַּדִּיק

בַּמְּעָרָה בְּתוֹךְ הַשַּׁעַר הַסָּגוּר הַשֻּׁלְחָן

עָרוּךְ כֻּלָּם מַמְתִּינִים לְזִמּוּן הַב לָן

וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא

בִּשְׁעַת הַדְּחָק אֲנִי לֹא נוֹשֵׁם

עַד כָּאן הַקָּפָה רִאשׁוֹנָה.

 

משורר ויוצר קולנוע. ספר שיריו האחרון "בלי מה" יצא בסדרת "כבר" לשירה, מוסד ביאליק 2018.

בוגר מזמור – כיתת השירה של משיב הרוח.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הדס שחם זוננפלד

 

הַיָּמִים הַבּוֹעֲרִים

כַּאֲשֶׁר שָׁרוּ הַנְּשָׁמוֹת:

לָמוּת כְּמוֹ בְּנֵי אַהֲרֹן

בְּהַקְרִיבְךָ אֵשׁ לֵאלֹהִים

(זלדה)

*

 

בְּעֵרַת הַיָּמִים עַל הַגִּבְעָה שֶׁלָּנוּ

מִתְלַקַּחַת, נְגוּעַת שָׁמַיִם –

פְּתִילוֹת נֶפֶשׁ דְּלוּקוֹת עֵינַיִם

הָיִינוּ אָז, תְּאֵבוֹת לַחֲפֹן אֶל לֵב

כָּל דָּבָר נִרְעָד

 

רְעִידוֹת שֶׁלָּנוּ פְּרוּצוֹת עַל גִּבְעָה

בָּרָה, יְחִידָה:

לָקוּם וְלִפֹּל מִמִּלָּה, מִקִּמּוּט לֵב

לָלֶכֶת לַבְּאֵר שֶׁל רַבִּי נַחְמָן

וְלִשְׁתּוֹת שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם

וְלֹא לְהַאֲמִין

 

הַגּוּף אֻכָּל וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, שׁוּב מְשַׁדֵּל עַצְמוֹ

עַד קְצוֹת הַלַּיִל וּמֵעֵבֶר מִזֶּה

לָרֹן יַחַד עִם כּוֹכְבֵי בֹּקֶר

וְלָדַעַת שֶׁלֹּא חָיִינוּ עַד עַכְשָׁו

לֹא בֶּאֱמֶת

לֹא

 

מֵאָז הוּגְפוּ פָּנִים וּפְתָחִים אֲחֵרִים

מְגוּפָה נִצְרֶכֶת

פֶּן תָּבוֹא רוּחַ קָשָׁה

לְהַחְרִיד.

הַנּוֹזֵל הַיָּקָר שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הִתְמַצֵּק וְהָלַךְ,

הִסְמִיךְ וְהִקְרִישׁ

מִפְּנֵי מַדְרֵגוֹת בַּהַט רְצוּפוֹת תּוֹרִים וּרְשִׁימוֹת מִתְאָרְכוֹת,

מִפְּנֵי הַשְׁקֵט וּרְוָחָה הַבָּאִים

מִסֵּדֶר וְנִקָּיוֹן בַּחֲדָרִים.

 

בְּתוֹךְ כָּךְ אֲרוּכָה עוֹלָה:

מַפָּלוֹת בִּזְעֵיר אַנְפִּין

מֻשְׁלָכוֹת כִּלְאַחַר יָד אֶל מוּל מַכְבְּשִׁים

אֲשֶׁר שְׁמָם יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ,

זֵעָה בְּמוֹרַד גַּבֵּנוּ עָטוּי מְעִיל

בַּמִּרְדָּף לְהוֹצִיא אֶת הַיַּלְדָּה מֵהַגַּן,

וְהַלֵּב שֶׁהוֹלֵם לְהַגִּיעַ בַּזְּמַן

אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם

 

 

מתגוררת בירושלים עם בעלה וילדיה. ספרה "הדבר שאנחנו באים אל תוכו" יצא לאור השנה בהוצאת חוט הכסף של משיב הרוח.

בוגרת מזמור – כיתת השירה של משיב הרוח.

אלול תשע״ט

עַד־כֹּה – 25 שנה למשיב הרוח – גיליון פסטיבל
עורכים: > אליעז כהן, שלומית נעים־נאור, שמוליק קליין

חוגגים 25 שנים למשיב הרוח!

לפני 25 שנים בדיוק, לקראת חגי תשרי תשנ"ה (1994), הופיע הגיליון הראשון של מַשִּׁיב הָרוּחַ, כתב העת לשירה יהודית ישראלית, וחולל גלי יצירה בשירה האמונית בפרט ובזו הישראלית בכלל.

לרגל המאורע, אנחנו מבקשים להקדיש השנה את אירועי "ימי אהבה לשירה" – פסטיבל השירה השנתי שלנו, לתֶמות ולעולמות שקשורים במשיב הרוח ושחלקם נתחדשו בו:

לשירה העוסקת בגוף ובארוס, לאישי והפוליטי, לנוכחותן, קולן והובלתן של משוררות, ליניקה מעולם בית המדרש, לגעגוע אליו ואולי גם למרידה בו, לתחייה ואוונגרד לצד גבולות, לשמרנות למול אותנטיות ופתיחות.

למסע הזה הזמנו עשרות משוררות ומשוררים, ויוצרים מתחומים נוספים, חלקם גדלו והתפתחו בין דפי משיב הרוח, ואחרים מנהלים עימנו שיח ערני זה שנים. אנחנו שמחים להזמין אתכם להצטרף אלינו לחגיגת השירה הזו.

25.00בחר אפשרויות

מידע נוסף

פורמט

דיגיטלי, מודפס, דיגיטלי ומודפס

Back To Top