יתמות / מיה טבת דיין

יתמות / מיה טבת דיין

בָּתִּים שֶׁהָיוּ שֶׁלִּי נִנְעֲלוּ מִפָּנַי
לְעוֹלָם. מֵעַכְשָׁו, הֵיכָן שֶׁלֹּא אֶהְיֶה אֲנִי
בַּחוּץ. צִנְצְנוֹת רִבָּה יַזְכִּירוּ לִי
אֹשֶׁר אַחֵר וּתְרִיסִים מוּגָפִים
יְעוֹרְרוּ בִּי
בֶּהָלוֹת. יֵשׁ מִפְתָּנִים שֶׁעָדִיף
שֶׁלֹּא אֶתְקָרֵב אֲלֵיהֶם.
אֲנִי עַכְשָׁו מֵאֵלֶּה שֶׁרֵיחַ חוֹלֵף עָשׂוּי
לְהַעֲבִיר אוֹתָם עַל דַּעְתָּם.
(מתוך גיליון קדישירה)

מ
ה

הֵרָשְׁמוּ לְקַבָּלַת אִגֶּרֶת מֵידָע מִמַּשִּׁיב הָרוּחַ

(ניוזלטר בלעז)