לוגו כתב העת משיב הרוח לשירה יהודית ישראלית

הַזְמָנָה לִכְתִיבָה

זמנים קשים. רבים מאיתנו מבקשים רגע של הפסקה מהמצב ומהחדשות, ופתחון פה לפרוק מעט ממה שעל הלב אל המילים ואל הדף.
בנוסף לסדרת סדנאות הכתיבה ולמפגשי השירה והפרשה בעת מלחמה בזום אנחנו מציעים לכם כעת להצטרף אלינו להפוגות כתיבה קצרות.
אחת לכמה ימים נעלה בקבוצות הוואטסאפ הייעודיות תרגיל כתיבה שנשלח במיוחד לימים אלה ממשורר/ת.
כמו כן, תפעל קבוצת וואטסאפ לשיתוף בתוצרים.
מוזמנות ומוזמנים!

הזמנה לכתיבה לילי אברבוך וכסלר

הזמנה לכתיבה – לילי אברבוך וכסלר

"קָרוֹב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶל הַכִּסֵּא
הָעוֹמֵד כָּאן וּמְחַכֶּה לִי
לֹא הָיִיתִי אֶל אִישׁ מֵעוֹלָם"
ישראל אלירז

עולמנו מיטלטל בעת הזאת, חלקנו גם לא נמצאים במקום שאנחנו קוראים לו בית. אך דווקא מתוך כך מתגלה לנו עוצמתם של חפצים אישיים. סביבנו פריטים שמלווים אותנו בימים אלה, שרשרת, כרית, ספר או ספל יכולים להוות עבורנו משענת ועשויים להראות לנו ידידות ואינטימיות. התבוננו בסביבת המגורים שלכם כעת או העלו בראשכם את תמונתה (בין שהיא בית קבע, בסיס, חדר מלון, דירה זמנית) ושימו לב לחפצים שבה. בחרו חפץ אחד שמושך את תשומת ליבכם במיוחד.
התבוננו בו ושימו לב לצבע, חומר, מרקם, תחושה.
מאיזה עולם תרבותי הוא מגיע? אם הוא היה דמות אילו תכונות היו לו?
כתבו כמה שורות.
כעת, מתוך עיניו התבוננו בעצמכם.
למה הוא שם לב בכם? אם היה יכול, מה היה אומר? אם תרצו, תוכלו כעת לבחור גם פריט אחד שמעורר בכם דחיה או קושי, וגם עליו להתבונן. אם הייתם יכולים, מה הייתם מבקשים ממנו?
מוזמנים לצאת לכתיבה מתוך עיניו של אחד החפצים, או מדיאלוג ביניכם לבינו. בהצלחה

הזמנה לכתיבה ראובי קומר

הזמנה לכתיבה – ראובי קומר

המהר"ל (גבורות ה' פרק נ"ז) מסביר על הקשר בין מכות למצרים למאמרות בהן נברא העולם:
"…כאשר הביא הקדוש ברוך הוא על המצרים המכות הכה אותם בכל חלקי העולם, שכמו שאמרנו שבאו עליהם מכות למטה ולמעלה ובחלל העולם, כך היו באים עליהם המכות בכל חלקי העולם גם כן. וחלקי העולם הם עשרה, והם עשרה חלקים שברא הקדוש ברוך הוא בששת ימי בראשית ולכל חלק אחד מאמר אחד בפני עצמו…"

שלב א': נסו לחלק את העולם לעשרה חלקים. מהם עשרת חלקי העולם שלכם? מהם עשרת התחומים בהם העולם שלכם מתקיים? תוכלו לבחור חלקים גשמיים או רוחניים, יסודות פיזיים או עשר תכונות נפש או כל שילוב שמתאים לעולמכם.

"…ומכל מקום תמצא מבואר שכל אלו המכות היו נגד העשרה מאמרות, וזה שתמצא במאמר האחרון (בראשית, א) ויאמר ה' הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו' לאכלה… ושנה הקדוש ברוך הוא מאמר הזה שיהא כל היאור דם,
המכה השניה צפרדע הוא כנגד מאמר ישרצו המים שרץ נפש חיה
המכה השלישית כנים שהיה עפרם כנים שלקה מאמר יקוו המים ותראה היבשה
ערוב נגד תוציא הארץ נפש חיה
דבר נגד יהיו מאורות ברקיע השמים,
שחין הוא מכה במאמר נעשה אדם בצלמנו,
ברד נגד יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים
ארבה נגד תוצא הארץ עץ פרי עושה פרי
החשך הוא מכה אל מאמר יהי אור.
מכת בכורות ראשית אונם הוא נגד מאמר בראשית שהבכור ראשית לבאים אחריו… וכמו שמכות בכורות שקולה נגד כל המכות כך מאמר בראשית שקול נגד כל המאמרות…"

בחרו צמד- מכה ומאמר שמנגדו. איזה צמד מעניין אתכם במיוחד? מה הפתיע אתכם?

פתחו את הכתיבה ב"היה [המכה שנבחרה]" וסיימו אותה במאמר שמתאים לו. מה שקורה בין המכה למאמר נתון לבחירה שלכם, לזרימת הטקסט שלכם, לתנועת הנפש.

הזמנה לכתיבה - בשמת חזן

הזמנה לכתיבה – בשמת חזן

🎶כתיבה מתוך מוזיקה🎶
הכנסו לרשימת ההשמעה (הפלייליסט) בקישור
האזינו לכל אחד מן הקטעים ובמהלך ההאזנה – הקדישו כשתי דקות לכתיבה זורמת מתוך/ כתגובה למה ששמעתן.ם.
– כדאי בחלק מהקטעים או בכולם לנוע תנועה חופשית בחדר, ולכתוב גם בעקבותיה.
חשוב: לא להסתכל בשם הקטע לפני הכתיבה, אלא לתת למוזיקה בלבד להוביל.
נסו ממש לתת למוזיקה לחולל את הכתיבה.
בסיום הכתיבה הראשונית – התבוננו בטקסטים שלכם ובחרו מתוכם מילים, שורות או קטעים משמעותיים או מעניינים.
אפשר גם 'לצוד' להם שם או כותרת מתוך המלל הרציף.

🎵כתיבה טובה והאזנה טובה🎵

הזמנה לכתיבה צחי כהן

הזמנה לכתיבה – צחי כהן

התרגיל של צחי

פרשת וארא נפתחת בציווי למשה ללכת לבני ישראל ולתאר להם את תהליך הגאולה המתקרבת:
"לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'"

בתלמוד הירושלמי אומר רבי יוחנן משם רבי בנייה שהמילים המרכזיות בתיאור הזה, "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי"- "ארבע הגאולות" או "ארבע לשונות של גאולה", הן המקור למבנה הכללי של ליל הסדר, המאורגן סביב ארבע כוסות של ברכה.
כל סיפור, של פורענות או של גאולה, מתארגן סביב תבנית המסומלת במלים, בפעלים, בלשונות.
נסו לספר סיפור של גאולה, סיפור של גאולת הכלל מצרה קבוצתית או לאומית או סיפור של גאולת הפרט ממצוקתו האישית. ספרו סיפור תהליכי, תמציתי, המתאר תהליך של צמיחה והתעוררות לקראת פריחה מלאה.
כעת זקקו את הסיפור שכתבתם ללשונות הגאולה המרכזיות שבו. אם יש מילה חוזרת, נסו להמיר אותה במילה אחרת.
האם אתם מזהים תהליך בין המילים? האם המילים מתכנסות בינן לבין עצמן?

מהי הפעולה הסמלית ("ארבע הכוסות") שיכולה לסמל את התהליך שזיהיתם?

רעות וויספר הזמנה לכתיבה

הזמנה לכתיבה – רעות וויספר

לעיתים נדמה לנו שאין על מה לכתוב, או שאפשר לכתוב רק בעקבות אירועים גדולים והתרחשויות משמעותיות. זוהי הזמנה לכתוב בעקבות החומרים שמקיפים אותנו בחיי היום יום – התכנים האסתטיים וחומרי השפה שאנו צורכים.

מבט על הקיים, האישי והאסתטי
קחו יצירת אמנות שאתם אוהבים: זה יכול להיות ציור שתלוי לכם בבית או אגרטל יפה, משהו שמעניין אתכם, גם עבודת אמנות מהמוזיאון זה מצוין.
קחו 5 דקות להתבוננות בלבד.
אחר כך תכתבו אסוציאציות שעולות לכם: כמה דקות של כתיבת רצף של כל אסוציאציה שעולה.

כעת, קחו טקסט שאתם אוהבים. זה יכול להיות גם פסוק או משפט מספר או מאמר ללימודים, מה שתרצו, מתוך מה שנמצא מסביבכם. מה הצורה שבה הוא בנוי? האם יש לו מבנה מסוים או שפה ייחודית? (למשל – מבנה של טענה והוכחה? או אולי מבנה של מילים חוזרות?)

כעת עשו חיבור בין השניים: השתמשו במילים שאספתם בעקבות ההתבוננות ובצורה שגיליתם בטקסט שקראתם.
נסו לבנות שיר מהמילים שאספתם כשהן משובצות באותה הדרך שבה הטקסט שבחרתם בנוי.
אפשר לנסות לבחור גם מספר טקסטים שונים ולכתוב בהשראת אותה יצירת אמנות, ולהפך: מספר יצירות אמנות שנכתבות בצורה של אותו הטקסט.
יום נהדר ומלא מחשבה טובה לכם

הזמנה לכתיבה אריאלה נידם פרץ

הזמנה לכתיבה – אריאלה נידם פרץ

הימים האלה קשים, לרגעים, אף קשים מנשוא. באופן טבעי, הקושי והכאב מולידים פחד וחרדה.
אחד הכלים (הלא תמיד קלים לביצוע) שעוזרים לי, אישית, להתמודד עם החרדה והפחד, הוא לנסות להתמקד בכאן ובעכשיו. ובסופו של יום ההווה הוא הזמן היחיד בו ניתנה לנו האפשרות להיות, לנוע ולפעול.

הסופר מאיר שלו ז״ל כותב בספרו ״כימים אחדים״ על ה׳זמן׳ וכיצד ניתן ללמוד לקרוא אותו מתוך התבוננות בהווה:
"אני זוכר כיצד לימדה אותי אמא לקרוא את המחוגים הללו לראשונה. בן שש הייתי וביקשתי ממנה שתקנה לי שעון. 'אין לי כסף לשעון…', אמרה, ואחר כך התרככה. הוליכה אותי בידי החוצה ואמרה: 'אתה לא צריך שעון, זיידה, תראה כמה שעונים יש בעולם'. היא הראתה לי את צלו של האקליפטוס, שבגודלו, בכיוונו ובצינתו אמר תשע בבוקר, את העלעלים האדומים של הרימון שאמרו אמצע מרס, את השן שהתנדנדה בפי ואמרה שש שנים ואת הקמטים שבזוויות עיניה שריצדו ואמרו ארבעים. 'אתה רואה, זיידה, ככה אתה בתוך הזמן. אם יקנו לך שעון, אתה תהיה רק לידו'" (עמ' 97).

מתוך הרצון להשתהות בהווה ולכתוב מתוכו, אני מציעה להשתמש בחמשת החושים:
👀ראיה: קחו חפץ אחד אקראי המונח על שולחן או מדף והתבננו בו במשך דקה או שתיים.
👣מישוש: כעת ניתן למשש את אותו החפץ בעיניים עצומות, לחילופין, צאו לחצר או גינה והתהלכו ברגליים יחפות ועיניים עצומות.
👂שמיעה: עצמו את עיניכם למשך כדקה, האזינו לצלילים סביבכם, ורשמו אותם.
💋טעם: הניחו בפיכם צימוק או חתיכת תמר, והשתהו בלעיסה במשך כ-20 שניות. בחנו את טעמו המשתנה של הפרי, את מרקמו ואת תחושתכם.
👃ריח: בחרו תבלין שיש לכם בבית (קינמון, אגוז מוסקט, ריחן, לבנדר, רוזמרין…) והריחו אותו במשך כחצי דקה בעיניים עצומות. אלו זכרונות, תחושות וחשקים עורר בכם הריח?

כעת צאו לכתיבה בעקבות אחד או יותר מן החושים.
בהצלחה ושנדע ימים טובים יותר
ובשורות טובות במהרה.

הזמנה לכתיבה קארינה ס לינצקי

הזמנה לכתיבה – קארינה ס. לינצקי

הפרק המפורסם והמוכר – פרק ג' בספר קהלת נפתח במילים:
"לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם:"
החל מפסוק ב' מתחיל הטקסט המקראי למנות ניגודים שונים במחזור חיי האדם והעולם
ואותה ניגודיות מהפנטת, המדברת על קוטביות של תופעות מסתיימת בפסוק ח' במילים:
"עֵת לֶאֱהֹב         וְעֵת לִשְׂנֹא,
עֵת מִלְחָמָה        וְעֵת שָׁלוֹם."

מאז אירוע ה 7.10 הבנו כפי שמעולם לא הבנו קודם מהי 'עת מלחמה' וכל תא בגוף ובנפש יודע ומרגיש,
כמה הפוכה היא מ'עת השלום'.
בתרגיל הכתיבה הזה, אני מזמינה אתכם\ן לחלק את הדף לחצי ולכתב בצדו האחד מהי 'עת מלחמה'
עבורכם אישית, לכתוב את כל רצף האסוציאציות הפרטיות שעולים בכם. לתאר היכן, העת הזו תפסה אתכם
ביומה הראשון ומה עובר עליכם מאז, ניתן לכתוב כתיבת תודעה רציפה ואינטואיטיבית וגם כתיבה קפדנית של
סמלים ומאפיינים נוקבים. בצדו השני של הדף כתבו על 'עת השלום' – זו שהייתה לפני וזו המיוחלת, השוכנת
עכשיו בפינת הלב הכאוב והמקווה, גם אם היא נראית עכשיו רחוקה כגלקסיה אחרת, כתבו עליה מתוך הגעגוע
והכמיהה.
אחרי שיתמלאו את שני חלקי הדף, חשבו על דרך לקשר ביניהם, אפשר למשל:
לכתוב על לפני ואחרי, על עכשיו ואחר כך,
לכתוב על דמיון ומציאות, על זמן עומד וזמן רץ
לכתוב על חלום ושברו, על קרע ותפירתו.
אפשרות נוספת היא לא לבחור במהלך המשלב את שתי העיתות,
אלא לכתוב על כל אחת בנפרד מתוך הדברים שרשמתם\ן בשני חלקי הדף,
ראו את שני השירים זה לצד זה, כניגוד או דווקא כהשלמה.

מי ייתן שעת השלום לא רחוקה מאיתנו ועת המלחמה תישאר רק בין הדפים.

הזמנה לכתיבה דעאל רודריגז גארסיה

הזמנה לכתיבה – דעאל רודריגז גארסיה

בתקופה האחרונה אנו חווים מנעד רחב של רגשות, תחושות ומצבים קיומיים, גם כאלו שלא שיערנו בנפשנו. לעתים הרגש כללי פוגש ברגש האישי שלנו, זה שהיה שם כבר קודם, והוא מתמזג בו, מקהה או דווקא מעצים. אבל אני רוצה לדבר על רגש תשתיתי שנדמה שפוגש אותנו שוב ושוב בתקופה זו. אני רוצה שנעסוק היום בכאב. כאב הלב על האובדן, על הפגיעה הקשה, כאב של חוסר וודאות של שכול ושל חוסר אונים, שפוגש את הכאבים התשתיתיים שלנו. יונה וולך כתבה, "שִּים סֶכֶר גָּדוֹל / לְיַד מַעַיְנוֹת הַכְּאֵב/ אֳגוֹר אוֹתּוֹ / כְּמוֹ מַיִם/ שְׁמֹר עָלָיו /שֶׁלֹא יִתְפַּזֵּר / כִּי הוּא חַיֶּיךָ". אני מזמין אותנו לתת מקום לכאב, לא לפחד שהוא יבוא וינקוב עד התהום, ולנסות לחוש כי כאב הוא גם אות חיים, "אין בשר המת מרגיש באזמל" כתבו חז"ל, הכאב הוא הד מליבנו הפועם, הוא עצום ולפעמים בלתי נסבל, אבל הוא גם משאב שיכול לגלף בנו פתחים חדשים. תנו לכאב לדבר, כפי שכותב יהודה עמיחי "וַאֲנִי רוֹצֶה לְתָאֵר בְּדִיּוּק שֶׁל כְּאֵב חַד גַּם /אֶת הָאֹשֶׁר הֶעָמוּם וְאֶת הַשִּׂמְחָה. לָמַדְתִּי לְדַבֵּר אֵצֶל הַכְּאֵבִים."

כתבו שיר המתחיל במשפט מה עשיתי מן הכאב? ( גם בהשראת ספרו של פרננדו פסואה "מַה עָשִׂיתִי מִן הַחַיִּים? ") ותחתיו שורה של שרשרת דימויים, המתארים מה עשיתי מן הכאב. כלומר מה הפקתי ממנו. אבל התשתדלו לייצר דווקא דימויים מפתיעים שאינם מתקשרים מיידית לעולם הרגשות. לשם כך בשלב ראשון חשבו על חפצים, אביזרים או מכונות. כאשר אפשר להוסיף להם רובד מטאפורי, אך לנסות להשאיר את הממד הפיזי המוחש, למשל, "מה עשיתי מן הכאב מפוח עצבונות". חשבו איזה דברים פיזיים הכאב מייצר.

בשלב השני לנסות לתאר איזה חומר זיקקתם ממנו, חומר, דלק, יסוד בלתי מתכלה. "מה עשיתי מן הכאב, ערק שחור לחצאי הלילות". בהמשך שרשרו שרשרת דימויים כפי העולה על רוחכם שמנסה כמה שיותר להתחבר לחווית הכאב ולהפוך אותו למשהו גולמי שנוצר בתוך "כּוּר הכאב" (כפי שכתב זאת אבות ישורון), כור הכאב הפנימי שלנו.

נסו לדייק כמה שיותר בדימויים, ולשוות לנגד אינכם את גוף הדימוי. או כפי שכותב דוד אבידן "כָּל מָה שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת / הוּא לְדַיֵּק בְּמִלִּים עַד כְּדֵי הַכְאָבָה / לְהַכְאִיב אֲפִלּוּ לַדִּיּוּק עַצְמוֹ / לְדַיֵּק בַּהַכְאָבָה בְּלִי לְהִתְפַּשֵּׁר / עַל חֲצִי-כְּאֵב חֲצִי-דִּיּוּק". ניתן להשתמש במשפט הפתיחה כמשפט מארגן עוד פעמיים שלוש במהלך השיר תלוי באורכו.

השיר יסתיים במילים "מה עשה ממני/ הכאב" ואחריו משפט קצר ובו תיאור של דמותנו החדשה שעברה במצרף הכאב. כאן אנו שבים אלינו, אל צורת האדם, איזה מן אדם עשה ממנו הכאב. איזה קווי אופי הוא נטע בנו, אילו אפשרויות חדשות. ואם נצליח יהיה התיאור שלנו סכום או חלק מתהליך של כל מה שהפקנו מן הכאב, בתהליך חוזר. אנו יכולים לתאר את האדם שנעשינו באמצעות דימויים ומטאפורות שונות. "מה עשה ממני הכאב, יצור עצום פקוח ככברה."

בתקווה שהכאב יתאבך לפתח אהבה
דעאל

הזמנה לכתיבה צחי כהן

הזמנה לכתיבה – צחי כהן

פרשת וארא נפתחת בציווי למשה ללכת לבני ישראל ולתאר להם את תהליך הגאולה המתקרבת:
"לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'"

בתלמוד הירושלמי אומר רבי יוחנן משם רבי בנייה שהמילים המרכזיות בתיאור הזה, "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי"- "ארבע הגאולות" או "ארבע לשונות של גאולה", הן המקור למבנה הכללי של ליל הסדר, המאורגן סביב ארבע כוסות של ברכה.
כל סיפור, של פורענות או של גאולה, מתארגן סביב תבנית המסומלת במלים, בפעלים, בלשונות.
נסו לספר סיפור של גאולה, סיפור של גאולת הכלל מצרה קבוצתית או לאומית או סיפור של גאולת הפרט ממצוקתו האישית. ספרו סיפור תהליכי, תמציתי, המתאר תהליך של צמיחה והתעוררות לקראת פריחה מלאה.
כעת זקקו את הסיפור שכתבתם ללשונות הגאולה המרכזיות שבו. אם יש מילה חוזרת, נסו להמיר אותה במילה אחרת.
האם אתם מזהים תהליך בין המילים? האם המילים מתכנסות בינן לבין עצמן?

מהי הפעולה הסמלית ("ארבע הכוסות") שיכולה לסמל את התהליך שזיהיתם?

שבת שלום

הזמנה לכתיבה שמואל מוניץ

הזמנה לכתיבה – שמואל מוניץ

"וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרָיִם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם. וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת"
(בראשית מ"ה, כ"ה–כ"ח)

לאחר שיעקב אבינו כבר היה משוכנע שיוסף נטרף ואינו בחיים, בפרשת ויגש מספרים לו בניו שיוסף עדיין חי. תחילה האב מסרב להאמין, אבל לבסוף הוא מבין שזו האמת. רוחו של יעקב, שכבתה עם הבשורה המרה על מות הבן האהוב, קמה לתחייה.

לא צריך ללכת רחוק כדי להיזכר בסיפורים דומים מהמציאות שלנו כאן בישראל בזמן המלחמה. תומאס הנד כבר התבשר שבתו, אמילי הנד בת התשע, נרצחה במתקפת הטרור של חמאס. לאחר שכבר התאבל על מותה, התברר כי חלה טעות ולמעשה אמילי נחטפה בעודה בחיים. לאחר 50 ימים בשבי היא חזרה והתאחדה מחדש עם אביה.

נסו לכתוב על דמות אהובה שחוזרת מהמתים, שבה מהשאול, יוצאת לשלום מגיא צלמוות. אתם יכולים להתמקד בחזון תחיית המתים, בציפייה לחטוף שחוזר מהשבי או בכל דבר אחר שעולה בדעתכם. חשבו: מה אתם מרגישים כשהדמות הזו חוזרת? איזו תחייה מחודשת אתם חשים בגוף וברוח?

הזמנה לכתיבה אהובה רקנטי

הזמנה לכתיבה – אהובה רקנטי

באחד הרגעים המתוחים ביותר בחייו יעקב נתון בחרדת מוות ואומר:
"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת." (בראשית ל"ב יא')

גם בימים קשים, ואולי דווקא בימים כאלה, אנשים זקוקים לחסד בגילויים שונים ובהופעות שונות.
מה הוא החסד?
מהו חסד עבורנו?
אולי יכולת הכתיבה עצמה היא חסד…

נכתוב בכמה שלבים:
– נכתוב בכתיבה חופשית מילים הקשורות לחסד.
– ננסה למשוך חוט מן החסד הזה לחיינו.
– נצא לכתיבה הפונה אל החסד, פוגשת בו, מתפללת עליו או כל אפשרות אחרת הנראית לכם.

בהצלחה ובחסד!

הזמנה לכתיבה חלי טל שלם

הזמנה לכתיבה – חלי טל שלם

"וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם…"
השבת, פרשת 'מקץ' בה נמשיך ונקרא על גלגולו של יוסף המת-החי שהגיע בדרך לא-דרך אל מצרים. יוסף בעל החלומות בעטיים הושלך אל הבור, מוצא עצמו פותר חלום הר גורל למלך מצרים לא לפני שעבר דרך ארוכה ומפותלת בעצמו. בחלומו, מתאר בפניו פרעה שבע פרות דקות האוכלות את שבע הפרות יפות המראה. כך גם לגבי האלומות. בחכמתו קשוב יוסף לחלום המבעית את החולם שחרדתו ההישרדותית מביאה אותו לפרש את החלום בדומה להצעת בית שמאי לגבי נרות חנוכה – השפע ילך ויפחת. יוסף "מוסיף והולך" ומבקש ללמוד מן החלום על המסר המיטיב שהוא טומן בחובו וכיצד ניתן להיערך לזמן הצפוי בדרך הנבונה ביותר בעבורו.
*
אֲפִלּוּ בְּיַעַר כָּרוּת
יֵשׁ סִכּוּי לְפֵיוֹת
צָרִיךְ רַק
לְהַדְלִיק גַּפְרוּר נָכוֹן

בחודשים האחרונים מלווים אותנו סיוטים ממשיים מהם אנו מבקשים להתעורר ומגלים בכל פעם מחדש שזו המציאות. בשעות הטרופות שעינינו מוצאות מנוחה אנו פוגשים בחלומות – ביעותים מבהילים. לעיתים נדירות אנו עשויים לדלות לרגעים רסיסי חלומות מיטיבים. אני מזמינה את כולנו להפוך ללוכדי חלומות אנושיים – להניח מחברת ועט על יד המיטה ולכתוב את החלום-סיוט באופן הכי מפורט שאפשר מיד עם הקיצנו מן השינה. לאחר הכתיבה המפורטת נזמין את החלום לענות לנו על השאלה – מהו המסר המיטיב שהחלום שנחלם על ידינו מבקש להעניק לנו. איך נוכל לנתבו בדרך נבונה שתעשה עמנו שלום וטוב. לכתוב מיד גם "התשובה" נשמעת לנו בלתי הגיונית בעליל.
בזמן שאינו התעוררות אני מזמינה אותנו לשוב ולהרהר בחלומות מפעם, לפני ה7.10 שאיננו מעזים לחלום בתקופה הזאת. אפשר לחזור ולנסות להדליק אותם מחדש ולו רק בכתיבתם. מי יודעת, אולי האור שלהם יוסיף ויגדל.

התינוק עם המים
יֵשׁ חֲלוֹמוֹת שֶׁלֹּא סִפַּרְתִּי
וְהֵם הָיוּ בְּרוּרִים כְּמוֹ צְעָקוֹת.
לְעַצְמִי שָׁמַרְתִּי.
רַק בַּפְּשׁוּטִים הִרְשֵׁיתִי לָכֶם לָגַעַת.
מַזָּל שֶׁלֹּא –
לוּ הֱיִיתֶם יוֹדְעִים,
הָיִיתִי מֻשְׁלָךְ לַבּוֹר עִם הַמַּיִם
כְּבָר בְּעוֹדִי תִּינוֹק –

כְּמוֹ אָז, כְּשֶׁאִמָּא בִּקְּשָׁה שֶׁיִּהְיֶה לָהּ עוֹד
בֶּן אֶחָד אַחֵר.
אָז לֹא הוֹסַפְתִּי
לְסַפֵּר.

הזמנה לכתיבה אבישר הר שפי

הזמנה לכתיבה- אבישר הר שפי

🕯️התבוננות בנר – סדנה לחנוכה🕯️

חסידים נהגו לשבת זמן ממושך מול נרות החנוכה ולהתבונן,
על פי הזוהר בהתבוננות בלהבת הנר נמצא 'סוד האמונה'.
דוד גרוסמן כותב על איבוד הרגישות להתבוננות באור:
"את בטח זוכרת את הפלא הזה כשילד מתחיל לתת שמות לדברים. ובכל זאת, בכל פעם שהוא למד מילה חדשה, מילה שהיא גם קצת "שלהם", של כולם, אפילו המילה הראשונה שלו, מילה יפה כמו "אור", הלב שלי גם נחמץ קצת באפס קצהו, כי חשבתי – מי יודע מה הוא מאבד ברגע זה, וכמה אינסוף סוגים של זוהר הוא הרגיש וראה וטעם והריח, לפני שדחס את כולם לתוך התיבה הקטנה "אור", עם הריש הזו בקצה, כמו מתג כיבוי" (שתהיי לי הסכין, עמ' 12).
תוך התבוננות בנר ננסה לחזור אל האור שטרם השפה..

התבוננות:
5 דקות (לפחות.. רצוי לכוון שעון) של התבוננות רגישה בנר –
שימו לב לחלקיה השונים של הלהבה, לאור השונה של כל חלק, לצבעים, לצורות הנוצרות, לתנועה.
לתת גם לדימויים לעלות.
באיזה חלק נמצא האור הגנוז שבה?
– העיקר כאן זו ההתבוננות אבל אפשר כבר להניח מלים על הדף.

כתיבה:
א. כתיבה חפשית בעקבות ההתבוננות
ב. איזו דמות (ממשית או מדומיינת) עולה מן הלהבה ?
ג. נעבור לרזולוציה עדינה יותר, נתמקד באחד מחלקי הלהבה – לראות, לטעום, למשש, להריח אותו, בכתיבה..
ד. איזו דמות (ממשית או מדומיינת) עולה ממנו?
ה. מה התפילה שלו?
ו. לכתוב מונולוג שלו אל אחד מחלקיה האחרים של הלהבה.

כתיבה טובה ומאירה!

הזמנה לכתיבה חגית קופפר צרקה

הזמנה לכתיבה – חגית קופפר צ'רקה

וַיָּ֥שָׁב אֶל־אֶחָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר הַיֶּ֣לֶד אֵינֶ֔נּוּ וַֽאֲנִ֖י אָ֥נָה אֲנִי־בָֽא: (בראשית, ל"ז, ל, פרשת וישב)

כמעט חודשיים עברו מתחילת המלחמה, ואנחנו, בעצם הלחימה בחזיתות השונות, תוך כדי ההתרגשות על חזרתם של חלק מן החטופים בימים אלה, ובדריכות לבאות – מתחילים גם ללקק את הפצעים, ללקט את השרידים, ולספור אובדנים.
אני רוצה להציע כתיבה שמתמקדת במשפחת המילים מן השורש הזה – אב"ד: איבוד, אבדה, אובדן… ומתוך ההתמקדות הזו – לפנות אל ה'יש', אל המלא, אל המואר.
נתחיל בתרגיל מעֵין רשימה, ונמנה כמה שיותר דברים שאיבדנו או שאבדנו בהם או להם. כִּתבו לפחות עשרה משפטים שכל אחד מהם מתחיל במילים: אני מאבד/ת / איבדתי / הלכתי לאיבוד ב- / כש- / ל- וכיו"ב.
אין צורך להתמקד דווקא באירועי הזמן האחרון, אלא בחיים כולם, ולהשתדל שבמשפטים שלכם יוזכרו חפצים, אנשים, מקומות, רגשות, זמנים, אירועים ועוד. תנו לעצמכם דרור ברשימה הזו לשחרר דימויים ומטפורות לאובדנים הקונקרטיים שלכם. ככל שתכתבו יותר משפטים – הם יהפכו לבנאליים פחות ומעניינים יותר.
בשלב השני – נעבור עם פנס בין חללי האובדנים, וננסה להאיר את מה שנשאר, את מה שיש. השיר, או הקטע שתכתבו כעת, יהיה תשליל (נגטיב) של הרשימה שלכם. אתם מלקטים את מה שחזר אליכם, מה שנשאר אתכם, מה שלא ניתן לקחת, ושמים עליו את הדגש. בהצלחה!

מֵתַי / רחל
הֵם בִּלְבַד נוֹתְרוּ לִי, רַק בָּהֶם בִּלְבַד
לֹא יִנְעַץ הַמָּוֶת סַכִּינוֹ הַחַד.
בְּמִפְנֵה הַדֶּרֶךְ, בַּעֲרֹב הַיּוֹם
יַקִּיפוּנִי חֶרֶשׁ, יְלַוּוּנִי דֹם.
בְּרִית אֱמֶת הִיא לָנוּ, קֶשֶׁר לֹא נִפְרָד
רַק אֲשֶׁר אָבַד לִי – קִנְיָנִי לָעַד.

הזמנה לכתיבה עדי פלד שריג

הזמנה לכתיבה – עדי פלד שריג

"חֲסִידוֹת מַמְרִיאוֹת
שְׁמוּטַת הַכָּנָף
נוֹתֶרֶת בַּשָּׂדֶה"
(עדנה גורני)

כשנגמרות המילים ואין מקום בתוך עצמנו ליצירה חדשה, ניתן לצלם את העולם באופן מילולי – להתבונן היטב, למצוא פריים שנוגע בנו ולתפוס אותו. רגע אחד בהווה, לתאר אותו, בדיוק כפי שהוא. שירה קצרצרה, סתמית לכאורה, ללא פאתוס, הטומנת בחובה משמעות רבה.
להייקו היפני המסורתי היסטוריה מפוארת וכללים נוקשים (שיר בשורה אחת, ללא הפרדה או סימני פיסוק, שלוש יחידות משמעות, מספר הברות מדויק, מילה הקשורה לעונות השנה).
ההייקו החופשי המודרני שובר את הכללים ומופיע בתבניות ובסגנונות רבי פנים. עבורי, השירה הקצרה, הצילומית, דמויית ההייקו, משמשת רפואה בזמנים קשים, כשכואב וריק בפנים.
ביום הזכרון האחרון לחללי צה"ל למשל, צפיתי בסיטואציה שכתבה את עצמה מייד, כפי שהיא, פשוט פשוט-

קוּרְס הֲכָנָה לַצָּבָא
נְעָרִים רָצִים
אֶחָד נוֹפֵל

כך, לנשוא את המציאות על כפיים, להתבונן בה קרוב קרוב ולכתוב.

הזמנה לכתיבה ורד שם טוב

הזמנה לכתיבה – ורד שם טוב

"אֲנִי שְׂמֵחָה הַיּוֹם בְּמַצְּעֵי הַחַיִּים.
כִּבַּסְתִּי אֶת הַסְּדִינִים.
תָּלִיתִי אֶת הַסְּדִינִים וְצָפִיתִי בָּהֶם
טוֹפְחִים וְעוֹלִים כְּמוֹ שְׁחָפִים.
כְּשֶׁיָּבְשׁוּ, הֵסַרְתִּי אוֹתָם וְכָבַשְׁתִּי בָּהֶם אֶת רֹאשִׁי.
כָּל הַחַמְצָן שֶׁבָּעוֹלָם הָיָה בָּהֶם.
כָּל כַּפּוֹת רַגְלֵי הַתִּינוֹקוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הָיוּ בָּהֶם.
כָּל חַלְצֵי הַמַּלְאָכִים שֶׁבָּעוֹלָם הָיוּ בָּהֶם.
כָּל נְשִׁיקוֹת הַבֹּקֶר שֶׁל פִילָדֶלְפְיָה הָיוּ בָּהֶם.
כָּל מִשְׂחֲקֵי הַקְּלָס עַל מִדְרָכוֹת הָיוּ בָּהֶם.
כָּל סוּסֵי הַפּוֹנִי מִבַּד הָיוּ בָּהֶם.

אָז זֶהוּ אֹשֶׁר,
שְׂכִיר הַיּוֹם הַזֶּה."

(אן סקסטון מתוך ספרה ״שיעורים ברעב״ בתרגומה של יעל גלוברמן, הוצאת קשב לשירה, 2015)

לפני חמישים וארבע ימים פרץ לחיינו המונח "שגרת מלחמה". שילוב בלתי אפשרי אותו הנפש והרגש מתקשים להכיל, שילוב הממחיש עד כמה דק ושברירי חוט החיים עליו אנו מהלכים. שבועות בהם אנחנו לומדים.ות למהול שגרה רגילה וסתמית לכאורה אל מראות ואירועי לחימה בלתי נתפסים. יש המברכות על מטלות היום יום השגרתיות ומוצאות בהן עוגן של וודאות להאחז בו בתוך הסערה. יש מי שמואס, סולד, מעכב ואפילו כועס על הצורך לקיים מטלות שנתפסות כתפלות, מעיקות ותלושות ממציאות קשה ובלתי הגיונית.
התרגיל:
שגרת מטלות שמשתבשת, מופרעת וסוטה ממסלולה היא לעתים קרובות תבנית פואטית בכתיבה ספרותית המייצרת ניגוד, הזרה, אירוניה, דימוי חריף למציאות ועוד. שימוש בתבנית זו מאפשר לכותב.ת לעמוד על המתחים שמלווים את מציאות חיינו כעת ולחשוף אותם.
בשלב ראשון כתבו רשימה של מטלות יומיומיות, שגרתיות, בחייכם.ן למשל: כביסה וקיפול כביסה, הדחת כלים, שטיפת רצפות, הכנת אוכל, הסעת ילדים לחוגים, לקיחת הרכב למוסך, יציאה עם הכלב לטיול, טיפול בגינה ועוד.
בשלב השני בחרו מטלה מתוך הרשימה וכתבו מה עשייתה או אי עשייתה מעורר בכם.ן? כיצד שבשה המלחמה את הדרך בה אתם.ן מבצעים את המטלה – אולי היא נשכחה והוזנחה אולי אתם.ן מקפידים ומדקדקים בביצועה ביתר שאת? מה מעניקה לכם.ן אותה פעילות יומיומית שגרתית? אולי הכנסתם לחייכם.ן מטלה חדשה בעקבות המצב? חישבו על דימויים המתארים את ההפרעה או השיבוש וכיצד הם משתלבים ובאים לידי ביטוי בשגרת המטלות?

הזמנה לכתיבה אפרת ביגמן

הזמנה לכתיבה – אפרת ביגמן

"דַּרְכֵי חַיַּי סְבוּכוֹת וּמְסֻבָּכוֹת. אֲנִי קֶשֶׁר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַתִּיר,
כְּמוֹ קֶשֶׁר שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה בְּמִטְפַּחַת כְּדֵי לִזְכֹּר
מַשֶּׁהוּ. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מָה אֲנִי מַזְכִּיר וּלְמִי אֲנִי מַזְכִּיר
שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח. אוּלַי אֲנִי צָרִיךְ לְהַזְכִּיר לֵאלֹהִים
לַעֲשׂוֹת עוֹלָם טוֹב יוֹתֵר. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ
אֲנִי הַקֶּשֶׁר בַּמִּטְפַּחַת. זֶה הַכֹּל וְאֵלֶּה חַיַּי."
(יהודה עמיחי)

אני חוזרת לא מעט אל השיר הזה בימים האחרונים, ובכלל נפשי נחה כעת ב"פתוח סגור פתוח", ספרו האחרון של יהודה עמיחי.
אזמין אתכם לקרוא את השיר פעמים אחדות ואז נצא לעבודה עם הדימוי – כמעט קוד גנטי – הקשר במטפחת.
אילו חיבורים טובים ומעמיקים מאפשר הקשר הזה? (בחינת "לשמור על קשר"), אל מי ומה הוא קושר אתכם?
נסו להשתמש בחושים שלכם: אילו מראות, ריחות, טעמים, קולות, צלילים, מגע – צפים ועולים מתוך הקשר במטפחת?
אילו דברים מסבך הקשר הזה, בחינת פלונטר שאתם מנסים להתיר, לפרום, לאפשר תנועה פתוחה וחופשית, לרופף את שחונק והדוק מדי?
איך התחושה בכם כשהקשר הדוק וסבוך? איפה בגוף אתם חשים זאת? היכן תניחו את המטפחת כדי לאפשר לה לנכוח אך גם לא לעצור את מחזור הדם?
התנועה כאן נשמעת מעגלית. המטפחת לא ניתנת להתרה אבל גם יוצרת הרבה קושי. לא ניתן באמת לזכור אך גם לא ניתן לשכוח.
ננסה להתכתב עם הגרעין הקשה הזה – מאיזה חומר הוא עשוי? איך תחושת המגע בו? אם היה עונה -איזו עונה היה, אם היה שעה ביום – איזו? אם היה מאכל, איזה מרקם ומה תוכלו לומר עליו?

"זה הכל ואלה חיי"
בהצלחה 🧣

הזמנה לכתיבה -אליעז כהן

הזמנה לכתיבה – אליעז כהן

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, וַיֵּלֶךְ
חָרָנָה

השבת, שבת פרשת 'ויצא', בה נקרא על יציאתו הדחופה, הרדופה של יעקב למסע-חייו, ל'אודיסיאה' שלו, נציין בדיוק שבעה שבועות לפרוץ המאורעות.

אני מזמין אותנו לנסות ולהתבונן במה שעובר על כולנו בשבעת השבועות הללו כסוג של מסע. מסע-חיים. דחוף ורדוף ומבהיל, שנכפה-עלינו במידה רבה, אבל גם רב-הזדמנויות.

מסע, בחיים ובספרות, הוא מהלך שנע לא רק במימדים הפיזיים-גיאוגרפיים, אלא גם בנפשי-רוחני. במהלך המסע, במפגש עם אתגרי המסע, עם דמויות ונופים מתחלפים שנקרים בדרכנו, אנחנו מגלים כוחות שהיו צפונים בנו, והנה הם באים לידי ביטוי.
זה יישמע אולי קצת 'גדול', אבל במהלך המסע אנחנו, מעט או הרבה, משתנים.

אני מזמין את כולנו להתבונן ב'מסע' הזה שעל ציר הזמן והנפש, ולפעמים גם המקום, שכל אחד מכם עובר מאז שמחת תורה תשפ"ד, השביעי באוקטובר 2023.

מהן ה'תחנות' שניתן 'לסמן' במסע הזה עד-כה. מה התחנות שניתן לחשוב או לדמיין אותן מכאן ואילך?

מה קרה לנו בכל אחת מן התחנות הללו. את מי ומה פגשנו. מה התעורר בנו למול קושי או אתגר. ממי קיבלנו תמיכה ומעטפת שסייעה ומסייעת לנו להמשיך לצלוח את הדרך.
במה השתנינו?

כתיבת-מסע היא גם הזדמנות לכתיבה ארוכה יותר מן השיר הקצר הרגיל, בדרך של אוסף פרגמנטים, מחזור-שירים ואפילו פואמה.

נסו לכתוב מתוך כל אחת מתחנות-המסע, שהיו ועוד תהיינה, ולשזור אותן יחד.

בהצלחה במסע!!

הזמנה לכתיבה - מאיה ויינברג

הזמנה לכתיבה – מאיה ויינברג

הָאָבִיב שׁוּב מוֹשֵׁךְ בְּאָזְנֵי הַנִּצָּנִים הַצְּעִירִים
וְהָאֲדָמָה מַחְבִּיאָה דִּמְעוֹתֶיהָ תַּחַת פִּרְחֵי בְּכוֹר אָבִיב.
רַק הָאָדָם עָגוּן בְּתוֹךְ עַצְמוֹ, בַּהִיסְטוֹרְיָה שֶׁלּוֹ,
בְּעִתּוֹתָיו, סְפִינָה גְּדוֹלָה שֶׁמַּחֲלִידָה בַּמַּעֲגָן אֲחוּזָה
נִשְׁכַּח מִמֶּנָּה קִיּוּמָן שֶׁל יֵשֻׁיּוֹת אֲחֵרוֹת, קְהִלּוֹת, עוֹלָמוֹת אֲחֵרִים:
דָּגִים טוֹוִים רְשָׁתוֹת וְצָפִים מֵעַל הַמַּיִם כְּדֵי לִנְשֹׁם, שַׁיְּרוֹת
פִּינְגְּוִינִים מַגִּיעוֹת אֶל הַיָּם,
נְמָלִים צוֹעֲדוֹת בַּסָּךְ עַל שְׁבִילִים בְּנֵי אַלְפֵי דּוֹרוֹת – הָאֲדָמָה חַיָּה וְזָעָה
עַל אֵינְסְפוֹר בְּהוֹנוֹתֶיהָ, תָּאֶיהָ, פִּיּוֹתֶיהָ, גַּפֶּיהָ וּמְשׁוֹשֶׁיהָ.
אַךְ עַל הָאָדָם לְהִוָּתֵר צַח, מַרְאָה מְשַׁקֶּפֶת-כֹּל:

(יאן קפלינסקי אבק וצבעים הוצאת ספרי עיתון 77 2022 תרגום: גילי חיימוביץ')

בתרגיל הזה ננסה לעקוב אחרי המלצתו של המשורר יאן קפלינסקי, איש טבע וגם פעיל פוליטי יליד אסטוניה. המשורר מציע לצאת מתוך ההיסטוריה או הביוגרפיה הפרטית, האישית, הרגעית ולהרחיב את נקודת המבט אל הטבע סביבו. הטבע "מטבעו" רחב יריעה, בעל סבלנות ויכולת הסתכלות ארוכת טווח ולכן מנחם. עם זאת ממליץ המשורר להיאחז בפרטים הקטנים ביותר: ניצנים צעירים על העץ, נמלים על השביל. כל אלו כמובן רק הצעות, אפשרויות. ננסה לעשות זאת. נפתח חלון, דלת, נרים את המבט לפיסת הטבע הזמינה לנו. זה יכול להיות גם פיסת שמיים עם ציפור חולפת, עץ ותיק בחצר או ברחוב או עציץ שבבית ואולי חרק אקראי שבחדר. כולם מקיימים את תהליכי החיים באדיקות, את הרצון לחיות ואת הניסיון המתמיד להחזיק מעמד תוך התמודדות עם אתגרים גדולים. לפעמים עולה בידם להצליח: הציפור אוספת מקל לבנית קן, העציץ מצמיח עלה חדש או פרח, הנמלה מוצאת גרגר. לפעמים עומד העץ בשלכת, נובל העציץ, שומם החלון. כל אלו השתקפויות שונות של מצבים דומים. כולנו נהיה קרוב לוודאי בכל השלבים הללו, כל אחד בזמן אחר, במקום אחר. מכאן הלגיטימיות לשער אותם, להזדהות עימם ואולי גם לכתוב אותם. נסו לכתוב כמה שורות ממה שאתם רואים במופע הטבע שנגלה לכם. קחו לכם את החופש לתאר אותו וגם לצקת לתוכו תוכן ולתת לו קול. אולי תכתבו את קורותיו של אשר את רואים ואולי תכתבו את עצמכם. אין בין הדברים הללו העדפה ולמעשה אין כנראה גם הבדל.

הזמנה לכתיבה - סיון הר-שפי

הזמנה לכתיבה – סיון הר-שפי

בימים אלה אני נעה בין השתבללות בכאב לבין עשיה שעוזרת לי להתמודד איתו, בין ניחומי אבלים לבין עזרה בקהילה, הנחיית סדנאות כתיבה פתוחות לציבור הרחב, וצו 8 בחקלאות – המגע עם אדמה וצמיחה, מנחם ומרפא.

אני מאמינה שהנפש שלנו עובדת כל הזמן, ורק מחפשת לה את הפתחים הנכונים לה לעבור, לעבוד ולהתבטא דרכם. לכן בתרגיל שאני מציעה לכם, אתם אלה שבוחרים את הנושא! אני אציע רק את הצורה.

1. על מה הייתם רוצים לכתוב עכשיו? כתבו לעצמכם רשימה של 3-5 נושאים שונים כסוג של סיעור מוחות. בחרו מתוך הרשימה את הנושא הכי מעורר או קרוב אליכם ברגע זה.

2. בשלב שני, כתבו על הנושא דרך תבנית סגנונית של :
-הוראות הגעה אל…
-הוראות הרכבה / הפעלה של…
-קיצור תולדות ה… /קורות חיים
– רשימת רכיבים / מתכון
או כל תבנית אחרת העולה על דעתכם.
(לדוגמא, אם בחרתי כנושא 'מלחמה', אולי ארצה לכתוב בסגנון של 'הנחיות פיקוד העורף' אלטרנטיביות או תחת הכותרת 'מלחמה: תוכן העניינים'. אם בחרתי לכתוב על אהבה, אולי יתאים לי יותר 'קיצור תולדות האהבה' או 'אהבה: הוראות הגעה'… וכד').

הזמנה לכתיבה - רננה אייזנברג

הזמנה לכתיבה – רננה אייזנברג

בימים שבשגרה הידרותרפיסטית, בתקופה האחרונה משנעת חמגשיות לדרום. כמו רבים, מתקשה לענות מה שלומי.
קריאת שירה וכתיבתה תמיד היוו בשבילי גשר בין הלב הפועם עכשיו לרגעים שמחסיר.

ועשה לי מטעמים

המצע להתגלגלות אירועים היסטוריים דרמטיים בפרשת תולדות, ולא רק, הוא האוכל. כך עשו מאבד את בכורתו, בהמשך יאבד גם את ברכתו שמתחילה מבקשת יצחק לעשו שיעשה לו מטעמים, ובין לבין יהיה רעב בארץ…
ידוע בפרוזה שהחדר החשוב ביותר בבית הוא המטבח; שם רוקחים דברים… מתבשלים, מערבבים…

אני מזמינה אתכם לכתוב על מאכל שהוא בית עבורכם או געגוע עמוק. נסו לכתוב שלוש שורות שמתארות את "האדום האדום שלכם" דרך החושים השונים.

כשלב שני, כנסו לאירוע מסויים שהיה או שהייתם רוצים להיות בו, שמוגש בו אותו המאכל. איפה? מי הנוכחים? מי הכין למי וכמה? ואולי למי לא נשאר?

הזמנה לכתיבה - איתן דקל

הזמנה לכתיבה – איתן דקל

לפעמים אנחנו מעדיפים לחשוב שהעולם עצר מלכת, אנחנו מורים לו לעצור והוא מסרב. הכדור סב על צירו, מקיף את השמש. השמש זורחת ושוקעת, נחליאלי עובר על הכביש, טל כבד מתעבה על השמשה.

החורף מגיע. האם זהו חורף ששוטף הכל, מנקה ומחייה כמו בשירו של מאיר בנאי, או שזהו חורף שיש להזהיר מפניו, אזהרה לנפש, כמו בשירה של להקת אלג'יר? מה הוא יכול לאפשר? ממה בו יש להיזהר?

כתבו על תמונה של חורף, על סיטואציה חורפית. לאחר מכן הניחו בה דמות, מציאותית או בדיונית, קרובה אליכם או רחוקה. כתבו אליה ובשבילה. תפילות או אזהרות, תקוות או בקשות.

שולח דרישת שלום מהחורף המזהיר שעל הגדר הדרומית, על השטחים החקלאיים, על הקיבוצים היפים. מדמעות הטל שעל הטנק.

הזמנה לכתיבה נעמה שקד2

הזמנה לכתיבה – נעמה שקד

שולחת מהמדבר של מצפה רמון סיפור תלמודי:
"אמר רבן גמליאל:
פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה,
והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומַנוּ [=ומי הוא?] – רבי עקיבא.
וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפנַי בהלכה.
אמרתי לו: בני, מי העלךָ?
אמר לי: דף של ספינה נזדמן לי, וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי.
מכאן אמרו חכמים: אם יבואו רשעים על אדם, ינענע לו ראשו."
(תלמוד בבלי, יבמות קכא ע"א)

כמה הצעות למחשבה וכתיבה בעקבותיו:
* היכנסו לדיאלוג בין רבן גמליאל ורבי עקיבא. מה מתרחש במפגש ביניהם. מה הם אומרים זה לזה?

* מהו ה'דף של ספינה' עבורי בימים מטלטלים, לאחוז בו, להרים ראש מעל המים?

* "כל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי" ~ מה המשמעות של "לנענע ראש לגלים"?
נסו להיכנס לתנועה ולשיחה עם הגלים.

תמר מאיר הזמנה לכתיבה

הזמנה לכתיבה – תמר מאיר

אף פעם לא ידעתי כמה סמיכה יכולה להיות דאגה. כמה היא נכנסת אל מתחת לעור. עכשיו היא כאן. כמו כל כך הרבה הורים במדינה, גם אני במצב דאגה תמידי. החדשות הן אישיות מאוד. המחשבות בדרום, חוסר הוודאות מקשה, וכל ד"ש או תמונה – נותנים אוויר לנשימה.
אל הדאגה האישית מצטרפות הדאגה הלאומית, הכאב, האבל, ומול כל אלה – עשיה. בעשיה אני מתנחמת. עשיה היא מילה גדולה אבל ביום יום היא יכולה להיות אפיה סדרתית של עוגות שמרים, ניחומי אבלים, שלל פרוייקטים הזויים יותר ופחות לחיילים, מפונים, קהילות. משהו בעשיה מאפשר אחיזה בממשי, מעמעם קצת את הערפל של הספק והחרדה. בהתחלה התמקדתי בממשי. לא היו לי מילים. עכשיו – אני נדרשת יותר ויותר למצוא מילים. לא התכוונתי, אבל אני מתבקשת לדבר או לכתוב ולתרום את חלקי במה שבסוף אני יכולה להעניק בו באופן משמעותי. אני לא באמת יודעת איך זה קורה, אבל יותר מפעם אחת הרגשתי את החסד הזה שבו הקב"ה שם בפי את המילים הנכונות.
לכתוב שירה אני עוד לא מצליחה.
אולי בזכותכם – אצליח גם אני.

עכשיו לתרגיל:
יש הרבה חוסר וודאות בסיפור היכרותם של יצחק ורבקה בפרשה שלנו, אבל גם רגעים של ידיעה ברורה.
העבד הולך להביא אישה לבן אדונו – אבל לא בטוח אם יזהה אותה, הוא עושה לו סימן – וכשהיא באה, הוא יודע שהיא האישה הנכונה.
רבקה צריכה להחליט אם ללכת עם האיש הזר לארץ לא נודעת. כשקוראים לה ושואלים את פיה – תשובתה חד משמעית. כשהיא רואה את חתנה המיועד, היא לא יודעת מי הוא. אולי ליבה אומר לה – היא נופלת מעל הגמל.
וודאות ברורה וצלולה כבדולח, מופיעה בסוף הסיפור: " וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת־רִבְקָה וַתְּהִי־לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ (בראשית כד סז)".
נסו לחשוב על מקרים שבהם הרגשתם חוסר וודאות, גישוש וחיפוש דרך.
מה יכול להיות דימוי מתאים למצב הזה? נסו לכתוב שלושה דימויים שונים.
היזכרו ברגע שבו פתאום ידעתם, הסתלקו הספקות, והתמונה היתה ברורה.
נסו לכתוב לפחות שלושה דימויים שונים לרגע הוודאות.
בחרו אחד מן הדימויים או כמה מהם, נסו לפתח את הדימוי ולהתבונן על צדדיו השונים. והעזרו בדימויים לכתיבת שיר.

אפרת רפל פראווי הזמנה לכתיבה

הזמנה לכתיבה – אפרת רפל פראווי

שולחת אליכם את התרגיל מתוך חיפושיי אחר נקודת עגינה. נמצאת כעת במלון בים המלח ולפרקים אצל בני משפחה.

נסו לחשוב על נקודה מסויימת שהיא עוגן עבורכם כעת. יכול להיות שזהו מקום מסויים בגוף, או תחושה בגוף. אולי זו נקודה במקום שעזבתם, אם נאלצתם לעזוב, או מחוז חפץ שמייחלים אליו. התרכזו בנקודה הזו, ודמיינו אותה. נסו לתת לכמה שיותר פרטים בה לעלות ולהתבהר. נקודה שממנה הדברים נובעים, ואליה הם שבים. נסו לתאר בכתיבה את הנקודה הזו, או את התנועה ממנה ואליה. גם אם כרגע לא ניתן לשוב אליה, אפשר לנסות לדמיין או לשרטט דרך לשוב, בכח האמונה, הדמיון או התפילה. יהי רצון שתצליחו ולו לרגע לעגון בה, ולשאוב ממנה כח.

שמוליק קליין הזמנה לכתיבה

הזמנה לכתיבה – שמוליק קליין

בנוגע לשאלה מה שלומי: שלומי כשלום עמי. שלומי כשלום אדמתי. שלומי כשלום ירושלים.

בפרשת השבוע הקרובה, פרשת וירא כתוב:
"וּכְמוֹ֙ הַשַּׁ֣חַר עָלָ֔ה וַיָּאִ֥יצוּ הַמַּלְאָכִ֖ים בְּל֣וֹט לֵאמֹ֑ר קוּם֩ קַ֨ח אֶֽת־אִשְׁתְּךָ֜ וְאֶת־שְׁתֵּ֤י בְנֹתֶ֙יךָ֙ הַנִּמְצָאֹ֔ת פֶּן־תִּסָּפֶ֖ה בַּעֲוֺ֥ן הָעִֽיר׃
וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ ׀ וַיַּחֲזִ֨יקוּ הָאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֣וֹ וּבְיַד־אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת ה' עָלָ֑יו וַיֹּצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר"

על סף הפיכת סדום ועמורה. לוט ובני ביתו ניצלים ברגע האחרון אך הוא מתקשה להפרד.
המילה ויתמהמה היא אחת מארבע מילים בתורה שנקראות בטעם המיוחד הנקרא שלשלת.
הטעם משולש שוהה במילה עוד ועוד ועוד
ומחבר אותה לשלשלת דורות מתמהמהים.
נראה שעל אף סדומיותה, העיר מושכת את ליבו של לוט. אשתו אף לא מסוגלת לאבד קשר עין עימה והופכת לנציב מלח.

ערכו רשימה של התמהמהויות שלכם/ שאתם מכירים.
בחרו לכל אחת דימוי קונקרטי ועשו מהן שיר.

שבת שלום!

צפנת בן דוד הזמנה לכתיבה

הזמנה לכתיבה – צפנת בן דוד

בימים האלה אני מפעילה קבוצות כתיבה בתמרת ובטבעון, מזמינה להשתתפות במעגלי כתיבה ושיח, משתתפת ביוזמות קהילתיות ומתחזקת את המשפחה.

בימי הסערה הזו בין תקוות לפחדים, בין רפיון וצניחה לבין התגייסות עתירת יוזמות למעשים והתמסרות. הנפש נעה בגלים גבוהים מעלה ומטה ובתוך כך מחפשת את הערסל המחבק לרגיעה להגנה לשקט.
הערסל הוא
שיר ערש ששרו לי פעם.
שיר ערש ששרתי לילדי לנכדי.
שיר המניע את ליבי להרגיע ולהעביר מרגוע למי שאני אוהבת.
ידוע כי בהרבה משירי הערש המוכרים ארוגות שורות של חרדה ותוקפנות בין שורות של נחמה ותקוה. ניראה כי מקלעת של מציאות וחלום מתאפשרת בשיר ערש הנועד להורה ולילד גם יחד. בתקופה בה קשה להרדם.
* הזמנה לכתיבה
הזכרו בשיר ערש אישי. ששרו לכם כילדים או ששרתם אתם כגדולים לקטנים.
כתבו כמה שורות מהזיכרון של אותו שיר.
נסו להיזכר במנגינה נסו להיזכר במצב שבו הושר השיר.
המשיכו מאותו שיר אישי לכתוב את השיר שלכם במילים של עכשיו. חשבו על נמען יקר למילותיכם. שתפו בשירי הערש שלכם.
בהצלחה.

חנן בולר הזמנה לכתיבה

הזמנה לכתיבה – חנן בולר

יש בנו תמיד "מכתב שלא נכתב", נמענים שאליהם היינו רוצים לכתוב והמון מילים שרוצות להגיע לזולת ולעיתים לא נולדות – הן אינן מודעות לעצמן לעיתים הן יכולות לצאת לחוץ, או שאינן מקבלות מספיק קשב או את תשומת הלב שלנו.
אני כותב את התרגיל מהמילואים במחנה גלילות וגם זה מכתב אהבה למען ידועלאידוע בעת ובעונה.

בימים האלו במיוחד וודאי נוספים לנו נמענים רבים: מתוך כאב, ומתוך דאגה, ומתוך גאוה, ומתוך סולידריות, ונוצרת שרשרת ארוכה של אנשים שאנחנו מחכים לדבר אליהם.
התרגיל שאני מציע הוא לבחור שלושה נמענים, אנשים שהייתי רוצה לומר להם משהו. אפשר שיהיו אנשים שאני רוצה להשתתף איתם, לאחל להם או לחבק אותם וגם אנשים שאני רוצה לכעוס עליהם, לקלל, לצעוק.
כעת לשבת לכתוב את כל המילים השתוקות. אלה יכולים להיות פתקים קטנים וממוקדים, וגם יכולות להיות שורות רבות של מילים, שסוף סוף נולדות.
מי שמעוניין במסגרת קצת יותר ברורה לכתיבה יכול לבחור נמען אחד שהוא כותב לו רק מילה אחת, נמען שני שהוא כותב לו משפט, ושלישי לכתוב לו מכתב ארוך.
הצעה נוספת היא לכתוב את המכתבים בכתיבת רצף (כתיבה ארוכה למשך זמן קצר ומוגבל, למשל חמש דקות, שבה כותבים את כל מה שעולה בראש בלי סינון) – לפתוח במשפט "שלום X, אם הייתי יכול/ה הייתי רוצה לומר לך ש…" ולשוב אל המשפט הזה בכל פעם שהיד הכותבת נעצרת.

בכל סרלואי הזמנה לכתיבה

הזמנה לכתיבה – בכל סרלואי

מה שלומך?
נסה/י לענות על השאלה במשפט אחד או שניים, אפשר גם בכמה מילים שלא בהכרח קשורות זו לזו.

אחת השאלות הקשות שאפשר לשאול בימים האלה את הזולת היא ״מה שלומך״. כשהשאלה הזו נשאלת באמת אפשר לראות כיצד תווי הפנים מתמוטטים. כולנו פריכים כל כך עד שעצם השאלה מגרדת אותנו עד לקו השבר.
את האבלים אסור לשאול בשלומם, כי הם נתונים בדממה של צער כדברי הפסוק באיכה – יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו. במציאות בה כולנו אבלים חובה עלינו לשאול בשלומם של הסובבים אותנו.
מנעד התשובות בתקופה זו הוא רחב מאוד ונע מבסדר בסך הכל ועד לאימה חשיכה ותחושת חורבן ואבדן עמוקות.
זלדה כותבת על כך בשיר ״שלומי״:
שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט / אֶל שְׁלוֹמְךָ. // וְהַחַגִּים הָאֲהוּבִים / וּתְקוּפוֹת הַשָּׁנָה הַנִּפְלָאוֹת / עִם אוֹצַר הָרֵיחוֹת, הַפְּרָחִים, / הַפְּרִי, הֶעָלִים וְהָרוּחוֹת, / וְעִם הָעֲרָפֶל וְהַמָּטָר, / הַשֶּׁלֶג הַפִּתְאֹמִי / והַטַּל / תְלוּיִים עַל חוּט הַכְּמִיהָה. // אֲנִי וְאַתָּה וְהַשַּׁבָּת. / אֲנִי וְאַתָּה וְחַיֵּינוּ / בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם. / אֲנִי וְאַתָּה / וְהַשֶּׁקֶר / וְהַפַּחַד. / וְהַקְּרָעִים. / אֲנִי וְאַתָּה / וּבוֹרֵא הַשָּׁמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם / חוֹף. / אֲנִי וְאַתָּה / וְהַחִידָה. / אֲנִי וְאַתָּה / וְהַמָּוֶת.
מי הוא ה"אתה" ששלומכם קשור אליו עכשיו?
נסו "למשוך אליו חוט" בכתיבה ולפנות אליו. נסו לדובב את החוט הזה ולאפיין אותו בעזרת דימויים או מטאפורות.

צוריאל אסף הזמנה לכתיבה

הזמנה לכתיבה – צוריאל אסף

מתוך סערת המלחמה על הבית, מתגלים השורשים העמוקים שלנו כאן.
אני מוצא עצמי בימים אלו, לצד אזרחים ומתנדבים מכל רחבי הארץ, במשימות סיוע בשדות ובמטעים למען החקלאות הישראלית, במאבק על ביטחון המזון שלנו. מתוך היציאה הזו החוצה מתחוללת גם תמורה פנימית שנובעת מהמגע בשורש החי והמזין, מהחיבור לאדמה. המאמץ הגופני מחליף את מרוץ המחשבות והחדשות המתגלגלות מהמסכים השונים, ומתוך הכאב והאובדן מתאפשרת תנועה אל הצומח, אל החי, אל הפועם.
אני נזכר איך בעצם אימת המלחמה של המאה הקודמת טענה לאה גולדברג בזכות החיוניות של היצירה בימי מלחמה. חיוניות הנובעת מהצבעה על גבורת החיים, על ערכם, אהבתם, ועל חסד הארץ. אמנם היצירה עצמה עשויה גם להיות מעין מסך החוצץ בין המבט לעולם. ויצירות שמהוות חציצה כזו, כמו מאבדות מכוחן ומטעמן בימים כאלו, של התגברות יצר החיים. העין מתקשה לקרוא בהן, היד מתקשה לכתוב אותן, הלב כמו במקום אחר.
השורות שלהלן מוקדשות אם כן לבקשת יצירה חיה, שתצביע אל החיים ותעורר אותם, מתוך הבית שלנו כאן בארץ, בממשי, בעולם.
אני מבקש להציע כאן תרגול קצר בהתבוננות ובכתיבה בחזרה אל תנועת השורשים שלנו, כי האדם עץ, והשיח שלו הוא שיח שדה.
ראשית נצא החוצה ונבקש את ידידותו של צמח או עץ הגדל בקרבתנו, נתבונן בו, נאזין לרחשיו, לצבעיו, למרקמיו. ננסה כמו לראות אותו לראשונה ובעיניים חדשות, ונזמין עצמנו לקרבתו. מי הוא? מה הוא זוכר? במה הוא מרגיש? מה אופיו? מה הוא עשוי לבקש למסור לנו? מה הוא יודע על צער וכאב או על אובדן, מהיכן הוא מושך את כוחות הצמיחה?
לאחר מספר דקות של דממה מתבוננת ננסה לתאר את הצמח או המפגש עמו באמצעות רשימת מילים הכוללת מידע חושי רב ומפורט ככל יכולתנו. כעת נעזר ברשימה על מנת לנסח ולהדהד את הכוח הצומח בנו בעקבות ההתבוננות בצמח, מה מאפיין את פעימת השורשים והצמיחה שלנו, מה מזין אותנו? כיצד משפיע עלינו מגע האור? ובכלל איזה אור אנו עשויים לקלוט ולהטמיע בתוכנו?
לסיום אצרף כאן כמה מילים משיר קרוב לליבי שאני מוצא בהן תנועה נאה בכיוון דומה, והתרגיל המוצע כאן כמו מתכתב עימן:
כנגד/ ענבל קליינר
כְּנֶגֶד כָּל הַסִּכּוּיִים, הַבֹּקֶר/ חָזְרָה נִשְׁמָתִי לִמְקוֹמָהּ.
הַבֹּקֶר, כְּנֶגֶד כָּל הַסַּכִּינִים/ טָמַנְתִּי פְּקַעַת בָּאֲדָמָה.
… אֲחַכֶּה יָמִים אֲרֻכִּים/ עַד שֶׁרַךְ וּמְדֻיָּק וְאַמִּיץ כְּנַחְשׁוֹן/
יִסְתַּעֵר גִּבְעוֹל יָחִיד מֵחֵיק הָאֲדָמָה/ יַטִּיל עַצְמוֹ עִוֵּר, יָרֹק/ לְתוֹךְ מְעַרְבּוֹלוֹת יָמֵינוּ.

הזמנה לכתיבה כנרת סמואל פולק

הזמנה לכתיבה – כנרת סמואל פולק

אפרת ביקשה ממני לנסות לתת תרגילי כתיבה לימים האלה. האמת ש"האזור הכותב" שבתוכי כמו הושבת מאז אותה שבת קשה מנשוא. וההיענות שלי לבקשה, היא גם ניסיון להחזיר אלי את הכתיבה, לאט לאט. אני כותבת לכם מהמלון בים המלח, בו אני שוהה יחד עם כל קיבוץ סעד שבו אני חברה. חווה את הפער הבלתי נסבל שבין מלון 5 כוכבים ונוף מושלם
לבין קימה כל בוקר לבשורות קשות ולשאלות קשות. ניסיתי לחזור אל תורתו של הבעש"ט על המילים מפרשת נח "בא אל התיבה", שמפרש זאת כך שהתיבה היא המילה, מילות תורה ותפילה שיכולות להפוך עבורנו לתיבות הצלה כשסביבנו מבול. אני מבקשת לשוב אל התיבה. אני מרגישה שהתיבות שהיו רלבנטיות התפרקו, וכעת צריכות לשוב ולהתהוות. נדמה כי אבדו המילים. התמוססו אל תוך התוהו שעלה ושטף. ובנקודה הזו אני מבקשת להתאמץ ולשאול: מהי התיבה ממנה הושלכת? איזה מילה או מילים הפכו להיות עבורך שחוקות ולא רלבנטיות? ומנגד: מהי התיבה שאליה את רוצה להכנס כעת? גם אם זה עוד נדמה לך רחוק.. נסי לתאר את המילה הזו, לדמיין אותה, להפוך אותה לתיבה בעבורך: מהי החומר ממנה עשויה התיבה, האותיות שלה? מה צבעה? מהי הטמפרטורה שלה?
מה המילה הזו מבקשת להעניק לך? האם האותיות נמצאות בתנועה או שהן יציבות? היכן את עומדת ביחס אליהן?

מ
ה

הֵרָשְׁמוּ לְקַבָּלַת אִגֶּרֶת מֵידָע מִמַּשִּׁיב הָרוּחַ

(ניוזלטר בלעז)