אדמה / רוני בהט

זוֹכֶרֶת, אֵיךְ נִכְנַסְנוּ לַחֲנוּת הַבַּדִּים בְּנַחֲלַת בִּנְיָמִין
לִמְצֹא אֶת הַגָּוֶן הַלָּבָן
בִּשְׁבִיל וִילוֹן שֶׁהִסְכַּמְתְּ לִתְפֹּר שֶׁיִּהְיֶה לִי בַּחֶדֶר,
כָּזֶה שֶׁאִתּוֹ יִהְיֶה אוֹר נָעִים אֲבָל שֶׁתִּהְיֶה
הַפְּרָטִיּוּת שֶׁאֲנִי צְרִיכָה, שֶׁאוּכַל לְהִסָּגֵר בְּתוֹךְ הַפִּנָּה שֶׁל עַצְמִי, וְגָלַשְׁנוּ וְסִפַּרְתְּ
עַל הַבָּחוּר שֶׁעִנְיֵן אוֹתָךְ בִּזְמַנּוֹ, וְהִנְהַנְתִּי לְעֶבְרֵךְ
הִבַּטְתִּי בְּרִכּוּז עַד שֶׁהַמּוֹכֵר, שֶׁהוּא גַּם נָזִיר בּוּדְהִיסְטִי, שָׁאַל,
אֵיזֶה מַזָּל אַתְּ, וַאֲנִי, וְאָמַר לָךְ, בְּלִוּוּי תְּנוּעַת יָד שֶׁל 'תַּמְשִׁיכִי':
הִיא אֲדָמָה, הִיא תִּסְפֹּג הַכֹּל.
אַחַר הִתְיַשַּׁבְנוּ בְּבֵית הַקָּפֶה הַקָּטָן
וְהִגִּיעַ הָרַב עִם הַצְּמִידִים הָאֲדֻמִּים וַאֲנַחְנוּ צָחַקְנוּ אֲבָל לָקַחְנוּ וְגַם נָתַנּוּ כֶּסֶף,
וַאֲנִי הִתְהַדַּקְתִּי בְּתוֹךְ הַמְּעִיל הַשָּׁחוֹר
מוּגֶנֶת לְסַפֵּר, אוֹתוֹ אֶחָד שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי,
חָזַר, וְשׁוּב הָלַךְ, וְאֵיךְ אָמַרְתִּי לְעַצְמִי,
הוּא יָבוֹא וְיֵלֵךְ עוֹד כַּמָּה פְּעָמִים וּנְקַוֶּה שֶׁיִּשָּׁאֵר
בַּסּוֹף, בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל סוּפַת חוֹל שֶׁהִגִּיעָה מִסּוּרְיָה,
בַּתְּעָלוֹת הַקַּדְמוֹנִיּוֹת הִרְגַּשְׁתִּי, אֲנִי צְרִיכָה לְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ,
כְּמוֹ אַבְקָנִים בְּתוֹךְ סוּפַת הַחוֹל, וּלְקַוּוֹת שֶׁיַּחֲזֹר בְּגִלְגּוּל אַחֵר
שֶׁל עַצְמוֹ, אַחֲרֵי שֶׁתִּתְמַלֵּא בּוֹ הָעֶרְגָּה הַזּוֹ, שֶׁנִּדְרֶשֶׁת, לַאֲדָמָה.

(מתוך גיליון נ״ח – ׳וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי׳)