זוכי פרס זלדה לשירה תשפ"ה 2024
פרס זלדה לשירה למשוררים ותיקים
דליה הרץ
היא פוגשת בספרה גם אָמני במה (שחקנים מובטלים מזה ופסנתרן שייחל להכרה מזה) וגם אֻמָּנִים כמו סנדלר, מנעולן, מתקן מכונות כתיבה. זה לא מקרי. בנימה מעודנת ומינורית, שאינה נטולת אירוניה, לעיתים תוך פיצוח מנגנונים אקוסטיים של השפה, מתווה הרץ מהלך פואטי מהורהר שבוחן את פשרם של כתיבה וחיי כתיבה, כמו גם את הקשר שבין אָמנים לסביבתם, בין הכרה להתעלמות. זאת כשהיא מנכיחה עמדה פואטית פולמוסית ביחס לשירת זך, וכשהיא מודעת לכללי הטקס של הזירה הספרותית, משועשעת, לועגת להם או חושפת אותם בערוותם.
הרץ מודעת היטב לפרדה הבלתי נמנעת, וכותבת על שפת הים בתל אביב ״רַק סִירָה אַחַת / וּבָהּ חֲפָצַי, / לָקַחַת אֶת הַכְּבֻדָּה הַמְּעַטָּה / בְּדַרְכִּי הַחוּצָה״. בשיר "וידוי של אמן" מתוודה הפסנתרן: ״הִתְגַּלֵּיתִי. אַךְ זֶה כְּבָר לֹא / הָיָה מְשַׁנֶּה לִי״; ובשיר אחר הדוברת מפצירה בנמען "אַל תּוּבַס עַל יְדֵי הַשִּׁירָה".
כשהרץ מפנה את מבטה אל תל אביב של ילדותה, היא מעלה באוב את קרוביה שהילכו בה (סבה וסבתה; והוריה – גם בעלי מלאכה, ואפילו דמותו של המשורר אמיר גלבע נרמזת). בשיר ״נסיעה לאורך הטיילת״ הרץ מדמה פגישה עם איש חלל וכמו ממשיכה במעין תמונת היפוך את שירה של זלדה, ״כי האור שעשועי״, בו נדרשת זלדה לנחיתה ההיסטורית של החללית על הירח.
על "האמנים", על מכלול יצירתה ועל תרומתה הייחודית לשירה העברית המודרנית באנו לידי החלטה להעניק למשוררת דליה הרץ את פרס זלדה לשירה.
חמוטל בר יוסף
הספר אינו מנסה למשמע או להצדיק את משוגות העבר ואין בו עצימת עיניים מהמוות הקרב ובא, ולמרות זאת מלווה אותו נימה של השלמה ופיוס. המשוררת מעלה תחינה לסיום עדין לסיפור החיים, שלא יהיו בו בושה וכלימה.
חמוטל בר־יוסף, החוקרת החשובה ביותר של המשוררת זלדה, הוסיפה בשלב מאוחר לספרה על שירת זלדה פרק נוסף העוסק ביחס למוות ביצירתה ובחייה של זלדה. גם בספר שיריה היא מנכיחה את עמידתה של זלדה נוכח המוות כאפשרות ליום אחרון.
הספר הנוכחי יש בו המשכיות ברורה למכלול יצירתה של חמוטל. הפואטיקה מגוונת ומלומדת, ובולטת היכולת לעסוק בנושאים רבים מאוד בלא פחד, כאשר גם בשירים הקשים ביותר אתה מוצא שכבה דקה של הומור יבש, המלחשש את העיסוק בכאב. יש לו לספר הזה משקל סגולי כיצירה הממוקדת בנושא "הפרק האחרון" ומתמודדת עימו בשלל היבטים. הוא משדר ענווה המאפשרת כנות, והוא אכן "הקשה והבשל" במכלול יצירתה.
פרס זלדה לשירה למשוררים בתחילת דרכם
שי ישראלי
ספר ביכוריו של שי ישראלי, "אפשר לחיות כך", בנוי ברובו ממחזורים המורכבים מפרגמנטים קצרים המתארים את חייו של אדם צעיר: הם מתארים גישושי אהבה ופרדה, רצון עמוק לקשר עם הבורא, אימת מלחמה ונפילה ואימת הנותרים מאחור. המרכיבים האלה אינם חריגים בנוף השירה אך בספר שלפנינו הם חורגים מהעיסוק בעצמי משום שישראלי מעמיק בחוויה עד יסודותיה, דבר המאפשר לה להיקרא כבעלת ערך גם ממרחק החוויה והזולת.
ב״אפשר לחיות כך״ שירה הנכתבת בעדינות על הרצון באהבה, בקשר, קשר זוגי וקשר עם הבורא. כמו בשירת זלדה, שביקשה לעצמה כל הזמן ידידות, מבקש ישראלי נפש קרובה; וכמו בשירת זלדה, בה אין מעבר גבול בין המציאות העכשווית לבכיו של ירמיהו או לקולו של יוסף מן הבור, גם ישראלי כותב שירה שבה השורש היהודי חי ופועם ביומיום. אימת המוות חופה על הספר, במלחמה וברעד הנפש: המחזור ״מעל החלל״ עוסק מתוך אמפתיה גדולה בנוטל נפשו בכפו, נושא כואב שמעטים מדברים עליו, שאף הוא חטיבה בת ארבעה שירים חשובים בשירת זלדה.
אִם לֹא תַּעֲנֶה
לְעוֹבְרֵי דְּרָכִים
לְמִי אֶצְעַק בַּגֶּשֶׁם
שי ישראלי כותב ספר ביכורים פיוטי ונוגע ללב, בשירה הנכתבת מתוך שפה יהודית וישראלית של חיפוש וחוויה דתית עמוקה. זוהי שירה של כלים שבורים, של משורר המצליח להעמיד מחזורים מרגשים ועשירי מבע ועוד יגבש לעצמו מנעד קולי רחב בנוף השירה הישראלית. הוא ראוי לפרס זלדה למשוררים בראשית דרכם.