תיאולוגיה / אבישי חורי

הֶאֱמַנְתִּי בִּדְבָרִים מֻפְרָכִים
הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֱלֹהִים.
לְמָשָׁל הֶאֱמַנְתִּי בְּאִישׁ תֵּאוֹרֶטִי
וְזָבַחְתִי אֵלָיו, נָבַחְתִּי שִׁירִים.

וְהָיִיתִי שָׁאהִיד מִתְפּוֹצֵץ בְּתִקְוָה מוּעָטָה.
וְשׁוּם דָרְווִינִיזְם, מָפַּץ, הַשְׂכָּלָה
לֹא הִכְחִישׁוּ לִי שֶׁאַתָּה.
כְּאִלּוּ אֵין שְׁאֵלָה מַקְפִּידָה לְהַטְרִיד
הַאִם אָדָם יָכֹל לִבְרֹא בַּיִת
שֶׁהוּא לֹא יִתְפַּתֶּה לְהַרְעִיד

בָּעוֹלָם הַזֶּה אוֹ הַבָּא אַתָּה אוֹהֵב, כְּמוֹ נֵר.
וְהַשְּׁבִילִים מַכְחִילִים אֵלֶיךָ, וְהַפְּתִיל מִתְקַצֵּר.

(מתוך גיליון נ״ז – שירת מקור)