דגים / נדיה עדינה רוז

הוֹרַי כְּפוּפִים
עוֹד בְּטֶרֶם
יִתְכּוֹפְפוּ לְהִכָּנֵס לָאוֹטוֹ.

הָאֲוִיר נִדְחָס בַּגַּלְגַּלִּים
וּבַגָּרוֹן
כָּל מִלָּה יְכוֹלָה
לַהֲפֹךְ לְתֶקֶר.

כְּנַחַל בְּסוֹף הַחֹרֶף
אֲנַחְנוּ מִתְפַּתְּלִים
בֵּין הַמַּצֵּבוֹת.

הַפֶּה סָגוּר. הַלָּשׁוֹן
מַעֲבִירָה מִצַּד לְצַד
אֶת אַבְנֵי הַבֶּכִי.

מַבָּטֵינוּ מִתְחַבְּטִים כְּדָגִים
מִחוּץ לְמַיִם.

מוּל הַמַּצֵּבָה שֶׁלָּךְ
נֶעֱצָרִים.
זֶהוּ הַסֶּכֶר
הַבָּנוּי לְרֹחַב שְׁתִיקוֹתֵינוּ.

(מתוך גיליון קדישירה)