גוף שני / יעל איזנברג

צוּרָתְךָ אֵינֶנָּהּ סוֹפִית, בְּבַת
אַחַת אַתָּה יָכוֹל לֶאֱהֹב הַרְבֵּה
וְלֶאֱהֹב אַחַת הַרְבֵּה פְּעָמִים,
וְאֵיךְ אַתָּה כָּל לַיְלָה בָּא וְאוֹמֵר
יָעֵל, אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת הָאֶחָד
שֶׁלָּךְ, אַתָּה אוֹמֵר, אַל תַּעַמְדִי
בַּנְּהָרוֹת הָעֲכוּרִים, וְאֵיךְ אַתָּה
אַף פַּעַם בַּחַיִּים לְעוֹלָם לֹא
מְשַׁקֵּר, וְאֵיךְ אַתָּה מְפַחֵד
לְהִתְמַלֵּא וּלְהִתְרוֹקֵן, וְאֵיךְ
אַתָּה שׁוֹתֵק כְּשֶׁמּוֹדְדִים אוֹתְךָ,
כְּשֶׁנּוֹגְעִים לְךָ, כְּשֶׁלּוֹקְחִים
מִמְּךָ, וְאֵיךְ לִפְעָמִים אֲנִי
חוֹבֶטֶת בְּךָ כַּהֹגֶן וְאוֹמֶרֶת
עַכְשָׁו אַתָּה תִּשְׁתֹּק, עַכְשָׁו סוֹף
סוֹף אַתָּה תִּתֵּן לִי לִחְיוֹת
בְּשֶׁקֶט, וְלִפְעָמִים אֲנִי מַמָּשׁ
רָעָה וּמִתְנַהֶגֶת אֵלֶיךָ כְּאִלּוּ
חוֹלַלְתָּ לִי מַשֶּׁהוּ בִּלְתִּי נִסְלָח,
וְאַתָּה סוֹפֵג רִגְשׁוֹת אָשָׁם
וּמַעֲבִיר אוֹתָם בַּצִּנּוֹרוֹת וּמְדַלֵּל
עַד שֶׁהֵם מִתְקַשִּׁים לִנְשֹׁם
וּמֵתִים וּבַלַּיְלָה אֲנִי בָּאָה
וְאוֹמֶרֶת לְךָ גּוּף, אֲנִי אוֹמֶרֶת,
תֵּן לִי לִגְדֹּל

(מתוך גיליון נ״ח – וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי)