קה - עטיפה

גיליון קה – יָדַיִם מְלֵאוֹת אֵשׁ

טווח מחירים: ⁦₪ 25.00⁩ עד ⁦₪ 55.00⁩

פתח דבר
פגיעה מינית היא אירוע המותיר אחריו שובל חורך של אלם – בנפש החווה ולעתים גם במעגלי החברה הסובבים אותה. היא מטלטלת את היחסים שבין אדם לעולמו, בין הגוף למרחב, בין החוויה לבין האפשרות לתת לה קול. הטראומה מותירה מקומות שבהם השפה מתפרקת, שבהם המילים אינן מצליחות לשאת את עוצמת הכאב, הפחד והבלבול. בתוך מרחבי הדממה הללו, וכנגד הכוחות המבקשים להסיט את המבט, השירה עשויה להוות פתח – עדות עדינה אך עיקשת, אפשרות לנוע בין שבר למשמעות, בין פצע לבין התחלה של ריפוי. פגיעות מיניות מתחוללות מטבען במקומות מוסתרים מן העין, ובגילויָין במרחב הציבורי יש הזדמנות להכרה ולריפוי הן עבור הנפגעים והנפגעות והן עבור הקהילה.
הגיליון 'ידיים מלאות אש' רואה אור מתוך אמונה בכוחה של השירה, היודעת להחזיק את המתח שבין המדובר והשתוק, הנסתר והגלוי, ומתוך התכוונות למצוא מילים למקומות נטולי שפה. הוא נולד גם מתוך אמונה בכוחה של השירה לא רק לשקף מציאות אלא גם לעצב אותה. במובן זה הגיליון הוא מעשה חברתי לא פחות מאשר פואטי. הגיליון הוא פרי שיתוף פעולה בין ״משיב הרוח״, כבית לשירה יהודית־ישראלית המוביל מזה ארבעה עשורים חיבור תרבותי־חברתי, לבין ״בית דינה״ – עמותה המציעה מרחבי תמיכה, הכרה והחלמה לנפגעות ולנפגעים מפגיעה מינית. אנו תקווה שהשירים יוכלו ללוות את מסעות ההחלמה של קוראות וקוראים רבים ולעודדם למילים משלהם. כמו כן אנו מקוות שהגיליון ישמש מצע ללימוד ולדיון ויעיר שיח במעגלים מתרחבים – משפחתי, חינוכי, קהילתי וציבורי.
לאחר פרסום הקול הקורא לגיליון זה הופתענו מכמות החומרים שהגיעו למערכת; מעל 600 שירים נשלחו בפרק זמן קצר יחסית. זהו היקף גדול וחריג, שעשוי להעיד על הצורך בבמה להשמעת קול ועל החיסרון של מרחבים נוספים כאלו במרחב התרבותי־חברתי. עם קריאת כל שיר ושיר נפתחה לפנינו תמונת המציאות לעומק ולרוחב – בראיית ההיקף הבלתי נסבל של פגיעות, העובדה שאין מרחב פנוי מפגיעה, וההשפעות הנרחבות שיש לפגיעה על כל היבטי החיים של הנפגעים ושל המעגלים הנלווים להם. לצד הזעזוע, התמלאנו הערכה לאומץ ולתעצומות הנפש של הכותבים והכותבות, ותקווה הניעורה מכך שסכר השתיקה הולך ונפרץ.

על הקובץ כולו מרחפת אזהרת טריגר. הרבה מן השירים אינם קלים לקריאה. עם זאת, אנו מאמינות שהקריאה בהם חשובה מאוד בהיותה פוקחת עיניים, מרחיבת הכרה, מעודדת עדות, נוסכת כוחות לצמיחה ואומץ לצאת מחושך לאור.
¯
בגיליון חמישה שערים:
השער הראשון, 'קול הקריעה', מקבץ שירי עדוּת; שירים המגוללים את הפגיעה המינית בגוף ראשון, בישירות או במרומז, בכאב, באיפוק סוער. זהו אולי השער הקשה בגיליון, ובמעשה העריכה ניסינו ליצור את הכניסה לתוכו בהדרגה ובעדינות. חלק מהקושי הוא התמונה הרחבה העולה מצירוף השירים: ההבנה שפגיעות מתרחשות בכל מקום – החל בבית פנימה, דרך מרחבים נוספים שאמורים להיות מוגנים כמו בית הילדים והמקלחות בקיבוץ, חדר הרופא ובית החולים, ועד המרחב העירוני, בנסיעת אוטובוס תמימה, ואפילו בטבע, ביער או בנופש. קול הקריעה – של הבגד, הגוף, הנפש – חוצה את השכבות כולן, הולך מסוף העולם ועד סופו, וקשה להבין איך אינו נשמע.
בשער השני – 'אני שתי גדות' – שירים המבטאים היבטים של תהליכי ההתמודדות, השיקום והריפוי. גם המרחב הטיפולי עולה כאן, על יתרונותיו וחסרונותיו.
שֵם השער מסמן היבט חוזר ומרכזי בשירים אלה, של פיצול פנימי: בין גוף לנפש, בין סוד נאלם לאפשרות מילולו, בין הכרה להדחקה, בין דמויות פנימיות – הילדה והבוגרת, בין מחיקה עצמית לקבלה עצמית, בין אשמה ובושה לבין חמלה, "בְּכִיס אֶחָד עָפָר וָאֵפֶר, / בַּשֵּׁנִי – הָעוֹלָם בִּשְׁבִילִי". בין כל הקטבים הללו עוברת הנפש במסע שיקומה, לעתים רצוא ושוב, בשאיפה לחיבור. למול בקשת החיבור הפנימי חל גם תהליך של היפרדות מצִלו של הפוגע.
קול תהומות של אבל, אובדן ואף אובדנות מלווה את המסע. לעתים מעשה האיחוי נחווה כסיזיפי ומתיש. בד בבד, וגם בשירים הקשים ביותר, קורנות אל הקורא תעצומות נפש אדירות, מעצם האפשרות לאסוף, לתת מלים וכלי לַמושתק, ובאומץ לפרסם ולהשמיע קול. הכתיבה עצמה, גם כאשר היא מביעה זעם ואף ייאוש, היא מעשה של אמונה וצעד בהחלמה.
בשער השלישי – 'ילדה בוכה מול דלת' – שירים הנוגעים למערכות יחסים שונות בהקשר של הפגיעה, לאופן שבו הן מושפעות ממנה ולתפקודן בעקבותיה. מתוארים בהם הבית והמשפחה, הזוגיות וקשרי חברות, אך המוקד המרכזי הוא סבך יחסי ילד/ה-הורה, סביב הפער הבלתי נסבל בין צורך להישמע לבין קושי לשמוע. הדלת מופיעה כמוטיב מרכזי של מפגש, לעתים נעולה, לעתים נפתחת.

המעבר משיר לשיר מייצר מאליו דיאלוג כאוב בין נקודות המבט השונות של המעגל הראשון והמִשני לפגיעה. האם יכול היה להתרחש אחרת? האם ניתן לחמול? למחול?
בשער הרביעי – 'תסתכלו לנו בעיניים' – שירי מחאה עזים ונוקבים המרחיבים את המבט מעבר למעגל האישי והמשפחתי אל הקהילה, הרשויות, הרבנים ו'דעת תורה', ואל החברה ככלל. יש כאן קריאה חזקה לפקוח עיניים, להטות אוזן, לתת מקום לנפגעים, החווים שקיפות נוראה וגם אטימות וחוסר רגישות דווקא מצד הגורמים האמונים על הטיפול המיידי – מערכות החוק, המשפט, הרווחה. שירים אלה עושים צעד ממשי לתיקון החברה: בחשיפת העוולות לאור השמש המחטא; בקבלת אחריות חברתית – "נִכְשַׁלְנוּ", "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ"; ואף בהצעות ייעול כגון חקיקת יום זיכרון ייעודי – "וְלוּ רַק הָיָה לָנוּ / יוֹם מִשֶּׁלָּנוּ".
חטיבת שירים בשער זה מבטאת את הקושי המיוחד של נפגעות תקיפה מינית נוכח המלחמה, אשר מצד אחד כמו בולעת את כאבן בכאב קולקטיבי, ומצד אחר מעירה בהן את הטראומה ומקימה שדים מרִבצם: "כְּשֶׁאַתְּ אִשָּׁה / חֲדִירַת מְחַבְּלִים מְקַבֶּלֶת פִּתְאֹם מַשְׁמָעוּת כּוֹאֶבֶת".
כמה משירי השער מקיימים דיאלוג מעניין עם מקורות מארון הספרים היהודי, ומאירים הן את הציפייה והן את האכזבה ממנו בהתייחסותו לאונס ולא פחות מכך בהיעדר התייחסותו. חלק מהשירים מבטאים מאמץ לחלץ את הקול הנפגע של דמויות נשים מקראיות מושתקות. חלקם מתעמתים עם תפיסת העולם המתגלה בפסוקים ביחס לפוגע ולנפגעת.
השער החמישי, החותם את הגיליון – 'מקלעת שמש' – אוגד שירים עם "אֵנֶרְגִּיּוֹת שֶׁל רִפּוּי", שירים המבטאים כוחות מיוחדים של צמיחה מן השבר, של תקווה ואמונה, הנותנים בנדיבות מפתחות אישיים להחלמה. כך ביקשנו לסיים את הגיליון, בנימה אופטימית, וכך גם נחתום כאן באותן מילים שבסוף השער האחרון:
הָאִירִי אֲפֵלַת פְּצָעִים שׁוֹתְקִים.
הַצְמִיחִי מִשָּׁרְשֵׁי הַשְּׁבָרִים […]
זַמְּרִי אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר

שירי וסיון


אולי תתעניינו גם:

חדש
טווח מחירים: ⁦₪ 25.00⁩ עד ⁦₪ 55.00⁩
טווח מחירים: ⁦₪ 25.00⁩ עד ⁦₪ 55.00⁩
טווח מחירים: ⁦₪ 25.00⁩ עד ⁦₪ 55.00⁩
חדש
טווח מחירים: ⁦₪ 25.00⁩ עד ⁦₪ 55.00⁩
מ
ה

הֵרָשְׁמוּ לְקַבָּלַת אִגֶּרֶת מֵידָע מִמַּשִּׁיב הָרוּחַ

(ניוזלטר בלעז)