לידה / מיה טבת דיין
לֹא אֵלַת פִּרְיוֹן
לֹא הִתְחַדְּשׁוּת הַבְּרִיאָה,
לֹא אֱלֹהִים הַמְדַבֵּר דֶּרֶךְ
גּוּפִי, לֹא שַׁאֲגַת כָּל
דּוֹרוֹתַי
חִלַּצְתְּ עַצְמֵךְ מִתּוֹכִי
כְּפִי שֶׁנָּחָשׁ מֵסִיר מֵעָלָיו אֶת הַנֶּשֶׁל,
כְּפִי שֶׁפַּרְפָּר בּוֹקֵעַ מִגֹּלֶם,
כְּמוֹ אֲפוּנִים הַמּוֹתִירִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם
תַּרְמִיל מְרֻקָּן.
(מתוך גיליון נ״ח – וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי)