גיליון פ"ד

קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:

הֲבָא? הֲיָבוֹא?

בְּכָל צִפִּיָּה יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.

זֶה מוּל זֶה — הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם

שֶׁל נַחַל אֶחָד.

צוּר הַגְּזֵרָה:

רְחוֹקִים לָעַד.

פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד.

שָׁמָּה — אֵין בָּא.

אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ

עַל אֶרֶץ רַבָּה.

(רחל, 'מנגד')

חיים גורי אמר כי לוּ היה פרס נובל לשוּרה, היה שירהּ של רחל זוכה בשני פרסי נובל. האחד על השורה המרעידה "בכל ציפיה יש עצב נבו" והאחד על השורה המסיימת "איש ונבו לו על ארץ רבה".

אחרי עריכת הגיליון ובחינת הררי השירים שהגיעו אלינו, נראה כי בסופה של כל שורת שיר שנכתבת בעקבות ספר דברים עומד הר נבו, הר העבָרים, כשעליו משה ונפשו יוצאת אל הארץ שאותה יראה ושמה לא יבוא.

ספר דברים הוא ספר של סופים, אבל גם של סִפּים.

בסוף המסע הארוך במדבר, על סִפָּה של ארץ ישראל, עומד משה ונפרד. אל מול עיניו ובשוּרות נאומו נפרשות שנות המדבר הרבות על תקוותיהן, הבטחותיהן ואכזבותיהן. יש בדידות צובטת לב במשה הניצב ומתחנן להישאר עוד, ולצִדה עוצמה גדולה של מנהיג היודע להוכיח וגם לטעת בעם אמונה, לתת לו צידה לדרך, ולספר ש"לא בשמים היא".

ספר דברים הוא הזדמנות להתבוננות במסע המדברי שכולנו עוברים, בעצב הר נבו שלנו, בפרידות, אך גם בסימניה של ארץ מובטחת נראית לעין ומבשרת מנוחה ונחלה. הוא קורא לנו להישיר מבט אל הפחדים שביציאה לדרך עצמאית, ולקחת אתנו שירה לדרך.

"גדולה שירה שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא" (ספרִי, האזינו, שלג). אין מתאימה מן השירה להיות עומדת על הסף ולבקש מאתנו את המבט הכפול: אל העבר ואל העתיד.

השירים שבגיליון הזה עוברים עם משה ובני ישראל את המסע. הם משתהים בזכרון תחנותיו, מביטים אל העבר, ומבקשים בתחנונים פני עתיד. חוויית הקריאה בהם מעבירה אותנו רצוא ושוב בין המדבר לבין הארץ המובטחת, ומאפשרת לעמוד עוד רגע על הסף.

אֲנִי מְבַכֵּר אֶת הַדְּבָרִים שֶׁבַּשִּׁירָה

עַל הַשִּׁירָה שֶׁבַּדְּבָרִים.

אֲנִי מְבַכֵּר אֶת הַחַיִּים שֶׁבַּמָּוֶת

עַל הַמָּוֶת שֶׁבַּחַיִּים.

לַדְּבָרִים שֶׁבַּשִּׁירָה אֵין סֹף.

לַחַיִּים שֶׁבַּמָּוֶת אֵין סֹף.

(אבות ישורון, 'אדון מנוחה')

"לדברים שבשירה אין סוף", כתב אבות ישורון. לחיבור בין התורה וקוראיה, ובין התורה והכותבים בעקבותיה, אין סוף. מהשירים שנשלחו לגיליון ביקשנו לדלות את אלו שיצליחו לעמוד לפני הקורא באומץ ולשלוח יד מהדף אל הלב. ביקשנו לתת מקום לשירים שיש בהם קריאה מחדשת בפסוקים, קריאה המחיה את דמותו של משה המבקש להביא את "אֵלֶּה הַדְּבָרִים", את שירת חייו, "עַד תֻּמָּם".

גיליון זה חותם את 'חמשת חומשי השירה', גיליונות השירה בעקבות בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים, שיצאו על־ידי 'משיב הרוח' בשלוש השנים האחרונות. זהו ניסיון להוסיף קומה של פרשנות אישית שירית לקריאה בתורה, שפסוקיה מטלטלים את הקורא ואת הכותב עד כלות הנפש.

החיבור השירי מפגיש בין השירה שבדברים לבין הדברים שבשירה. בין הטקסט העתיק החרוט על הקלף המקודש לבין 'הלבן שבקלף', המקום שנותר לקורא למלא ממעמקי נפשו.

ולוואי וימצאו השירים חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.

תמר מאיר ושמואל קליין

 

סדר השירים

חזרה גנרלית / יצחק כהן

דברים / מירי וסטרייך

סיכום הדברים עד עתה / טל קיציס

[ימי החמסין של ניסן] / סמדר פייל

כאילו יצאתי ממצרים / תמר עיני להמן

בקשה / איקה מישר

[התיימרנו לדעת את ההר] / חרות לוביץ'

בגולן / צור וילמן

מסכת ידיים / רננה אייזנברג

נחל תבור / רתם קס

בעד הנפש / הדר בר־נוי

[ים אל ירח] / חרות לוביץ'

בריסק / אוריאל לביא

לעבור את הירדן / צור וילמן

גחלילית / צביקה שטרנפלד

יום אחד / אדוה קמחי חן

[רוצחת בשגגה את רוב תאוותי] / רתם אלדר היבש

תרחיש / אופיר קורן

[פנים בפנים דיבר האל עמי] / אילניה קור

מעמד / סיון הר־שפי

תשעה עינויים ומַענֶה / דר זינגר

[בשכבך בקומך] / יבחר גנאור

[בשבתי, בשכבי ובקומי] / יבחר גנאור

אלה הדברים / אדוה מגל כהן

[העולם מכביד למען הלימוד] / עדי פלד-שריג

[אדוות הנהר] / אהובה רקנטי

[מוכרחים לשתות את העכור] / חרות לוביץ'

[ואמרתי בלבבי] / סמדר פייל

ככה לימדני חורב אהבה / הדר בר־נוי

מות אהרן / אבישר הר־שפי

אלעזר / אבישר הר־שפי

[רק מאהבה, אתה שומע?] / מרים אליאש

אמסטרדם / שי דותן

כלֵי גולה / נעמה שקד

דברים לבתי / מרב קינן

בשבח השמיטה / אדוה מגל כהן

וזה דבר השמיטה / יורם גלילי

קשב סלקטיבי / טל קיציס

[וזה חורף ארוך] / תהילה גריזים

[עיניה השחורות של האישה] / לוטם הורוביץ

תינוק תימני אחד / יוסף עוזר

הסגת גבול / משה דביר

גבול / משה דביר

[שש בבוקר ומחסום מיתרים] / חנן בולר

באדמה / נעמה שקד

חריצים/ מרדכי מושקט

מריה של עיסאוויה / לאה ארנטל

השבת אבדה / ליטל מור

שילוּח / רחל לזובסקי

[כמה ממזרי, ילדון] / אריאלה נידם-פרץ

בטרם / חנן בולר

שומרת החומות / אורית קלופשטוק

ביכורים / ישראל ורמן

דברים כף חטא/ יורם גלילי

[זוכר אז] / סמדר פייל

אמי / מרב קינן

[גם אם יסתתר] / יורם גלילי

מילה / נעמה שקד

[ועליתי השמימה בסערה] / שירה כהן

[פער נעל־מפה] / חרות לוביץ'

[האם אפשר לחפור מנהרות של אור] / שני (שושנה) קפלן

[משה הולך] / נעמה שקד

אל הר נבו / שורי חזן

הסתר פנים / ישראל ורמן

ואלה הדברים / מרים קוצ'יק שפר

האזינו / סיון הר־שפי

שאלה / ישראל ורמן

זריחה / שי דותן

ארץ / צביקה שטרנפלד

פיראוס / שי דותן

וידוי / שי דותן

תמונה / אבישר הר־שפי

[נבו הוא נעילת בריח התפילה] / הדר בר־נוי

[אני חומלת על מה שיש] / אודליה גולדמן

[היה מדבר] / עדי פלד-שריג

[בסוף קראנו] / יפעת גלבר

[למדני על גופי] / אבישר הר־שפי

[תראי את משה יושב באוהל] / שירה צרי

ואלה הדברים / שירה צרי

שורשים / שורי חזן

כשאהיה זקנה באמת / אסתר שקלים

ככה ליפול / חנה קרמר

סיום / רתם אלדר היבש

ירדה השבת / מדרש / יוסף עוזר

מחווה אינסופית / אופיר קורן

 

 

שירי הגיליון:

חזרה גנרלית / יצחק כהן

קוּם עַכְשָׁו

הַכֹּל מַתְחִיל עוֹד רֶגַע

מִתּוֹךְ הַמְּכוֹנָה יֵצְאוּ שׁוּרוֹת שֶׁל מִסְפָּרִים

אַתָּה תִּבְחַר אֶחָד מֵהֶם לַחֲזֹר אִתּוֹ הַבַּיְתָה

וְלֹא תַּחֲלֹם עוֹד לְעוֹלָם עַל כָּל הַנִּשְׁאָרִים

עַכְשָׁו שֵׁב

בִּפְנֵי הַמּוֹעָצוֹת

וְהֵם יִפְלוּ כָּל מַכְשֵׁלָה מִתּוֹךְ הָעֳמָרִים

לִבְרֹר אַחַת שֶׁשָּׁרָה, לִטְמֹן בְּגוֹ גּוּפְךָ

שֶׁיְּסַפֵּר מֵהַתְחָלָה אֶת כָּל הַסִּפּוּרִים

מִתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה בָּא לִידֵי שְׁמִיעָה

וּמִתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה בָּא לִידֵי בֵּאוּר

וּמִתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה בָּא לִידֵי כְּנִיעָה    

—

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל

דברים א, א

הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַ‍ִם לֵאמֹר

כֹּה אָמַר יהו־ה זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ

לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה

ירמיהו ב, ב

 

דברים / מירי וסטרייך    

עַכְשָׁו

שׁוּב נְסַפֵּר הַכֹּל

וּנְשַׁנֶּה רַק בַּקְּצָווֹת

כְּדֶרֶךְ אוֹהֲבִים.

עַכְשָׁו נַקְשִׁיב —

מְדַבְּרִים בָּנוּ דְּבָרִים.

עַכְשָׁו עַל סַף,

הַנְּזִיפוֹת רַכּוֹת

הַמַּיִם מְתוּקִים.

עַד מִדְבָּר יִהְיֶה כְּלוּלוֹת

כְּדֶרֶךְ אוֹהֲבִים.

—

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל

דברים א, א

 

סיכום הדברים עד עתה / טל קיציס       

מִדְבָּר צָחִיחַ וּבוֹרוֹת

פְּחָדִים בְּתַת הַקַּרְקַע

עֵת יָצָאתִי לַחְצֹב בְּאֵרוֹת

שְׁבָרִים שֶׁל יָמִים וּשְׁבָרִים שֶׁל לֵילוֹת

מַסָּע לְלֹא עַמּוּד אֵשׁ אוֹ עָנָן

שֶׁמֶשׁ קוֹפַחַת וְנֹאד מְרוֹקָן

נְשָׁמָה בְּלִי גּוּף צוֹעֶקֶת

וְאֵין מִי שֶׁיִּשְׁמַע

אוֹי מֶה הָיָה.

—

 

וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר

לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם

דברים א, ט

 

[ימי החמסין של ניסן] / סמדר פייל

יְמֵי הַחַמְסִין שֶׁל נִיסָן וְאֶשְׁכּוֹלוֹת כָּבְדוּ בַּכְּרָמִים בַּכְּנִיסָה

לְעִיר הַשֵּׁנָה שֶׁשְּׂפָתָהּ נְקִיָּה וְלִבָּה רֵיק וּפָנֶיהָ פְּנֵי רְפָאִים

וְהַזְּמַן הָיָה מַשָּׂא

וְהַדֶּבֶק הָיָה רוֹפֵף

וּפָנַי לֹא הָיוּ לִי

וְיָדְךָ לֹא הָיְתָה

וִימֵי הַחַמְסִין הִתִּישׁוּ אֶת הַכֹּל וְטִשְׁטְשׁוּ אֶת הָאֹשֶׁר וְדִיְּקוּ אֶת הַכְּאֵב

וְיָדַעְתִּי שֶׁלֹּא אוּכַל לְבַדִּי לְהֵיטִיב וְלָשֵׂאת אוֹתָם.

—

 

וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר

לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם

דברים א, ט

כאילו יצאתי ממצרים / תמר עיני להמן

אֲפִלּוּ מֹשֶׁה לֹא יָכוֹל הָיָה

לְבַד, אוּלַי הוּא לֹא רָצָה.

מִי יִרְצֶה לָשֵׂאת

לְבַד

עַל גַּבּוֹ עַם רַב

אֲפִלּו הוּא לָקַח לְצִדּוֹ

אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידוּעִים

אֲפִלּוּ בֵּרְכָם

וַדַּאי הָיִיתִי מִתְלוֹנֶנֶת,

צוֹעֶקֶת שֶׁהַמְמֻנִּים לֹא לָקְחוּ בְּחֶשְׁבּוֹן

אֶת סִכּוּנֵי הַדֶּרֶךְ,

לֹא תֵּאֲמוּ דָּבָר מֵרֹאשׁ

הִשְׁאִירוּ לָנוּ בָּלָגָן.

הָיִיתִי גּוֹנֶבֶת מָן עִם הָאֲסַפְסוּף,

מַגְזִימָה עִם תְּנוּעוֹת יָדַיִם

וּמִימִיקָה, מִתְלַהֶמֶת בְּתֵאוּר

בְּנֵי הָעֲנָקִים, מַאֲמִינָה

לְעַצְמִי

הָיִיתִי מְקַנְּאָה בַּחֲכָמִים שֶׁאָסַפְתָּ לְךָ,

נִשְׂרֶפֶת בְּקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה

לֹא לְבַד

אִם חֲכָמָה, הָיִיתִי אוֹמֶרֶת לְךָ

אַל תִּתְחַנֵּן מֹשֶׁה, אֵין לְמָה,

גַּם כְּשֶׁנִּהְיֶה שָׁם

נִשָּׁאֵר עֲבָדִים,

הַמְשֵׁךְ לָשֵׂאת פָּנֶיךָ אֶל הַחֲלוֹם

לַמֵּד אוֹתָנוּ אֵיךְ

הֲרֵי הָפַכְנוּ לִהְיוֹת הָעֲנָקִים בְּעָרִים בְּצוּרוֹת

וְהַשְּׂמָלוֹת נַעֲשׂוֹת עָלֵינוּ צָרוֹת מִשָּׁנָה לְשָׁנָה.

—

 

וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ

דברים א, כד

 

בקשה / איקה מישר

אַל תִּשְׁלְחוּ מְרַגְּלִים

לְאֶרֶץ אֲהוּבָה

אַל תִּשְׁלְחוּ לָתוּר

אַחֲרֵי הָעֵינַיִם

הַלֵּב

לְחַפֵּשׂ סְדָקִים

אֵימָה.

שִׁלְחוּ מַגָּע עָדִין, מִשְׁתַּהֶה

עַל כָּל עָלֶה שֶׁל זַיִת

מִצִּפּוֹר כָּנָף

הַשּׁוֹזֶרֶת

פְּתִיל תְּכֵלֶת

מֵהַבַּיִת.

—

 

וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי חָטָאנוּ לַיהו־ה

אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ…

וַתָּהִינוּ לַעֲלֹת הָהָרָה

דברים א, מא

                                                                                         

 

[התיימרנו לדעת את ההר] / חרות לוביץ'

הִתְיַמַּרְנוּ לָדַעַת אֶת הָהָר.

שִׁנַּנּוּ אֶת אַַגְּנֵי הַנִּקּוּז.

יָדַעְנוּ: כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים

בְּכִוּוּן יְרִידָה אֶחָד וּשְׁלֹשָׁה כִּוּוּנֵי עֲלִיָּה.

לָמַדְנוּ לֹא לְהַבִּיט לְמַטָּה

לִשְׁתּוֹת מַיִם בִּשְׁלוּקִים קְטַנִּים

לַעֲצֹר לִפְנֵי הַשְּׁלִישׁ הָאַחֲרוֹן

לִרְכֹּן מֵעַל שְׂפַת הַמָּצוּק

רַק בִּשְׁכִיבָה

הַאִם יָדַעְנוּ לִרְכֹּן כָּךְ

גַּם מֵעַל

שְׂפָתוֹ שֶׁל הַלֵּב

—

 

 

צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר

דברים ג, ט

                                                                                         

 

בגולן / צור וילמן          

מִן הַגִּלְעָד בַּדֶּרֶךְ אֶל הַבָּשָׁן

נִתָּן לִרְאוֹת אֶת הַר חֶרְמוֹן הוּא שְׂנִיר

גְּבוּל טִבְעִי בָּרוּר, עַל רֶקַע מֵגִיב

מֵעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי צִידֹנִים

עֲלֵיהֶם יָצָאתִי לְמִלְחָמָה

מִכֶּתֶף שִׂרְיוֹן נִבָּטוֹת מִלְחֲמוֹת אָבִי

וַאֲנִי זִכָּרוֹן. שׁוֹתֵת בִּבְלִי דַּעַת

נַסְתִּי אֶל הָעִיר וַאֲנִי עֲדַיִן חַי.

—

 

וָאֶתְחַנַּן אֶל יהו־ה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר

דברים ג, כג

                                  

 

מסכת ידיים / רננה אייזנברג

"אַתְּ בְּיָדַיִם טוֹבוֹת"

אָמְרָה הַמְנַתַּחַת שֶׁנָּתְנָה לִי 17 זְרִיקוֹת הַרְדָּמָה.

וַאֲנִי, שֶׁלֹּא יוֹדַעַת לְהָרִים יָדַיִם,

נִכְנַעְתִּי

שׁוּב וְשׁוּב

מָשַׁחְתִּי לִי בַּחֲלֵב עִזִּים     מָרַחְתִּי לִי וֶרוֹמָאל

הִצְמַדְתִּי קְלִפּוֹת בַּנָּנָה       נִמְנַעְתִּי מִגְּלוּטֶן

הֶעֱבַרְתִּי לִי אֶנֶרְגִּיּוֹת        שַׂמְתִּי לִי סִידוֹפוֹבִיר

הִטְבַּלְתִּי בְּחֹמֶץ                נָסַעְתִּי לְיָם הַמֶּלַח

הָלַכְתִּי לִי לְחַנְקָן נוֹזְלִי      כָּנַסְתִּי לִי עֵצוֹת וּבְרָכוֹת

וְהַנֶּגַע פָּשָׂה,

הִצְמִיחַ שָׁרָשִׁים עֲמֻקִּים

וּבוּשָׁה

חָזַרְתִּי לִי לְחַנְקָן              הִנַּחְתִּי לִי שׁוּם

הִשְׁרֵיתִי בְּאַשְׁלְגָן             בָּלַעְתִּי סִימִידִין

שָׁתִיתִי לִי רוֹאָקוֹטָן          עָטַפְתִּי לִי בְּאוֹזוֹן

מָרַחְתִּי צְמָחִים                מָצַצְתִּי תּוּיָה

נָפַלְתִּי לִי עַל הָרִצְפָּה

חָנִיתִי בִּרְפִידִים

וְהִתְחַנַּנְתִּי בָּעֵת הַהִיא

לְהִלָּה וְג'וֹנִי

שֶׁיְּבַקְּשׁוּ

כְּמֹשֶׁה עַל מִרְיָם

שֶׁיָּשִׁיב יָדַי

כְּבָרִאשׁוֹנָה.

וְעַתָּה

כְּשֶׁכָּלוּ הַתְּפִלּוֹת,

מְחוֹלְלֵי הַנִּסִּים וְהַמֶּחְקָרִים הַחֲדָשִׁים,

שֵׁב עַל הַכֵּס

לְיָדִי

(הַמָּקוֹם שָׁמוּר לְךָ).

אַתָּה שֶׁבִּקַּשְׁתָּ לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין

וְהִצְלַחְתָּ —

כַּפַּיִם כַּפַּיִם.

בּוֹא, תְּשַׁחְרֵר קְצָת

וְתִנְשֹׁם אֶל הַכְּאֵב

עִם כָּל הַנִּרְפִּים

שֶׁאֵין לְאֵל

יָדְךָ

לְהוֹשִׁיעַ.

—

 

עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ

יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ

כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה

דברים ג, כז

                                  

 

נחל תבור / רתם קס

א

הַחַרְדָּל וְהַתֻּרְמוּס נֶאֱסָפִים לְאַט אֶל תַּרְמִילֵיהֶם

לְרֶגַע אֲנִי יְכוֹלָה לְהֵאָבֵד בָּהֶם, לָגַעַת.

בְּעִרְבּוּבְיָה הֵם מְלַטְּפִים אוֹתִי

מְנַסָּה לְהַבְטִיחַ לָהֶם

שֶׁאֲנִי רוֹאָה,

וְאֵינִי יוֹדַעַת אֶת שְׂפָתָם לִלְחֹשׁ בָּהּ.

בְּלִי לַחֲשֹׁב אֲנִי מְלַטֶּפֶת אֶת פִּרְחֵי הַמַּרְגָּנִית

יָדִי אֵינָהּ מַבְחִינָה בֵּין הַלָּבָן וְהַצָּהֹב

לִרְאוֹת גַּם שִׁבְרֵי פְּרָגִים נוֹבְלִים אָדֹם.

לְהַאֲמִין שֶׁהַנַּחַל פּוֹעֵם בִּי,

גַּם בַּקּוֹצִים לִמְצֹא בְּרָכָה.

 

ב

גַּלִּים סְגֻלִּים וִירֻקִּים מִתְנוֹעֲעִים

עַל גְּדוֹת הַנַּחַל,

עוֹטְפִים כָּךְ

שֶׁקִּנְאָה זוֹרֶמֶת בִּי,

מְבַקֶּשֶׁת לִהְיוֹת אִתָּם אַחַת.

אַתָּה הַהוֹלֵךְ לְיָדִי

חֲסִידָה מֵעָלֵינוּ

בַּשִּׂיחִים פָּרָה יוֹשֶׁבֶת,

הֵן מַזְכִּירוֹת לִי

נִתָּן לַחֲצוֹת, נִתָּן לָשׁוּב.

—

 

רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד

פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ

וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ

דברים ד, ט

                                                                                         

בעד הנפש / הדר בר־נוי 

עַל מִשְׁמַר הַנְּפָשׁוֹת

נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלָּם:

הַגּוּפִים וּקְרִינָתָם, הַזָּהָב שֶׁהוּעַם

הַכֶּתֶם הַטּוֹב וְהָרַע, עַל פָּנַי

כִּתְמֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְכִתְמֵי הַבּוּשָׁה

הַשִּׁנַּיִם הַגּוֹרְסוֹת תּוֹרָה וְקֶמַח, עַל הַלָּשׁוֹן

תְּמִסַּת הָאַהֲבָה וְהַמֶּלַח

הָאִישׁ דּוֹבֵב שְׂפַת הַתְּהוֹם הָאֲדָמָה

וְכָל מַה שֶּׁמֻּכְרָח, הַקָּשֶׁה וְהָרַךְ

אֲנִי שֶׁזּוֹכֶרֶת לִשְׁכֹּחַ בְּכָל יוֹם

וּבַלַּיְלָה נִפְרַעַת מֵחוֹב הַנִּשְׁכָּח

וּמִי שֶׁמְּבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, מַלְאַךְ

אֱלֹהִים שֶׁבָּעֶרֶב אֲנִי יוֹדַעַת,

הָיִיתָ שָׁבִיר כָּל כָּךְ

—

 

פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל…

תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם…

אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים

דברים ד, טז-יט

                                  

 

[ים אל ירח] / חרות לוביץ'

יָם אֶל יָרֵחַ

הַבָּבוּאָה הַנִּשְׁקֶפֶת בַּמַּיִם

לְעוֹלָם אֵינָהּ זֵהָה.

הַצֶּבַע מְתַרְגֵּם אֶת עַצְמוֹ פַּעֲמַיִם.

הַבְּהִירוּת אֵינָהּ מַתְאִימָה אֶת עַצְמָהּ לַגַּלִּים.

יָם אֶל יָרֵחַ

מַהוּ הָאוֹת לַגֵּאוּת

מַהוּ הַסֵּמֶל לַשֵּׁפֶל

(נִסָּיוֹן לָגַעַת בָּאוֹר

קוֹרֵס

לִגְעִיַּת בְּכִי־יַמִּי

מִשְׁתַּנֵּק)

יָם אֶל יָרֵחַ

הַבָּבוּאָה הַנִּשְׁקֶפֶת בַּמַּיִם

פּוֹעֶמֶת בְּקֶצֶב הַגַּל.

דָּג כָּסוּף, קָטֹן

נִמְלָט מִמֶּנָּה

כְּדִמְעָה

(אֵיךְ הַיָּם לְעוֹלָם

לֹא רוֹאֶה

אֶת צִדּוֹ הָאָפֵל

שֶׁל הָאוֹר)

הַדִּמּוּי נִמְשֶׁה מִן הַמַּיִם

נִתְקָל בְּבָשָׂר חָשׂוּף.

—

 

וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ

וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ

דברים ד, יט

                                                                                         

 

בריסק / אוריאל לביא    

מֵהַנֶּערְוְון[1] וְהַחוּמְרֶעס אָנוּ

מִסְתַּתְּרִים בְּמַטְמוֹנֵי הַבְּרִיאָה.

וּבְרִוְחֵי אוֹתִיּוֹת הַגְּמָרָא נוֹשְׁמִים

לָרִאשׁוֹנָה זֶה זְמַן רַב.

צְבָא הַשָּׁמַיִם הִכְרִיז עָלֵינוּ מִלְחָמָה

בְּעָמְדֵנוּ לְפָנָיו לָרִאשׁוֹנָה

לְמִבְחָן אֵינְסוֹפִי בִּבְעָתָה וּבַחֲרָדָה.

אֵין נִסְתָּר מֵעוֹשֵׂי דְּבָרָיו, גַּלְגַּל הַחַמָּה

הָעוֹלֶה בַּיְמָמָה וְהַלְּבָנָה הַמְּצִיצָה מִן הָאֲפֵלָה.

יוֹם לְיוֹם יַבִּיעוּ אָמְרָם בִּשְׁמוּסִים וּוְעָדִים[2]

בְּאָסְרָם אֶת הָעֲבוֹדָה הַמַּגִּיעָה מֵאַהֲבָה

הָעוֹבֶדֶת אֶת אֱלֹהֶיהָ בְּשַׁלְוָה,

הַמְיַחֶלֶת לְעוֹלָם לְלֹא פַּשְׁקְוִילִים וְצַוֵּי שָׁעָה.

וְלַיְלָה לְלַיְלָה יְחַוּוּ דַּעְתָּם בְּהִכָּנְסָם

אֶל חֲלוֹמֵנוּ בְּשֵׁנָה טְרוּפָה.

נָסִים בְּכָל יוֹם מֵרָעַת הַמַּחֲשָׁבָה

אֶל תּוֹךְ הֲוָיוֹת אַבַּיֵּי וְרָבָא, טוֹחֲנִים

אוֹתָן עַד דַּק וּבְכָךְ אֵינֶנּוּ מַרְגִּישִׁים

עוֹד בָּעַיִן הָרוֹאָה וּבָאֹזֶן הַמַּקְשִׁיבָה.

וּכְיוֹנָה הֶחָבוּי בִּמְעִי הַדָּגָה

עֲטוּפִים אָנוּ בְּאָהֳלָהּ שֶׁל תּוֹרָה,

מְמִיתִים וּמַשְׁתִּיקִים עָלֶיהָ

אֶת לַחַץ לִבֵּנוּ הַמְנַקֵּר לְלֹא הַפְסָקָה.

וְקוֹלוֹ שֶׁל ר' מְשֻׁלָּם דָּוִד מְהַדְהֵד בָּרָמָה

״אָסוּר לַחְלֹם בִּזְמַן הַסֵּדֶר,

אָסוּר לִנְשֹׁם בִּזְמַן הַסֵּדֶר,

אָסוּר לִחְיוֹת בִּזְמַן הַסֵּדֶר״.

בִּרְגָעִים אֵלּוּ שֶׁל חֲלוֹמוֹת,

בִּזְמַנִּים אֲשֶׁר בֵּין הַזְּמַנִּים, בַּהֲפוּגוֹת הַדַּעַת,

מַבְלִיחוֹת תְּהִיּוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת

עַל עוֹלָמֵנוּ וְתַפְקִידֵנוּ בּוֹ.

וְרָקִיעַ אַחֵר מוֹצֵא פֶּתַח,

וְנִכְנָס וּמְבַכֶּה בְּלִבֵּנוּ גִּשְׁמֵי זְעָקָה

לְעוֹלָם לְלֹא חֲרָדָה.

״גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ

אַל יִמְשְׁלוּ בִי

אָז אֵיתָם.״

—

 

וַיהו־ה הִתְאַנַּף בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם

וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת הַיַּרְדֵּן

וּלְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה

                                  

 

לעבור את הירדן / צור וילמן

יָצָאתָ עִם הַדּוֹר מִכּוּר הַבַּרְזֶל. אָדָם פָּשׁוּט

תָּמִיד עוֹשֶׂה אֶת מַה שֶּׁכֻּלָּם

לֹא אָבִיתָ לַעֲלוֹת, רַבְתָּ בְּמַסָּה.

גַּם בְּעֵגֶל הַזָּהָב הָיִיתָ, אֲנִי מֵנִיחַ,

לַמְרוֹת שֶׁזֶּה הָיָה לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַדְתִּי.

אָמְרוּ, בְּאֵזוֹר קָדֵשׁ הִפְסַקְתָּ לְדַבֵּר

הָיִיתִי צָעִיר מִכְּדֵי לִזְכֹּר אַחֶרֶת.

יֵשׁ אֲחֵרִים טוֹבִים מִמְּךָ בְּמִלִּים, אָמַרְתָּ

אַתָּה טוֹב בְּלָלֶכֶת,

גַּם כְּשֶׁאָמְרוּ שֶׁלֹּא תַּעֲבֹר

גַּם כְּשֶׁיָּדַעְתָּ שֶׁזֹּאת אֱמֶת.

שָׁנִים שֶׁל הֲלִיכָה הָפְכוּ אוֹתְךָ מִדְבָּר

לֹא מִשְׁתַּנֶּה, יַצִּיב, נוֹכֵחַ.

כִּמְעַט אַרְבָּעִים שָׁנָה אַתָּה שׁוֹתֵק,

עַד־תֹּם. וַאֲנִי רוֹצֶה לְהִתְאַנֵּף

לְהִתְעַבֵּר וְלִקְצֹף

אֲבָל גַּם לִי חֲסֵרוֹת מִלִּים

עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן הַמַּר הַזֶּה.

אַתָּה מֵת הַיּוֹם בָּאָרֶץ הַזֹּאת

כֵּיצַד אֶעֱבֹר אֲנִי?

בִּלְעָדֶיךָ אֵין לִי נַחֲלָה.

—

 

כִּי יהו־ה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא

דברים ד, כד

                                                                                         

 

גחלילית / צביקה שטרנפלד

הַגַּחְלִילִית שֶׁהִבְעִירָה שָׂדוֹת

יָדְעָה שֶׁאֵינָהּ אֵשׁ.

כְּשֶׁהִתְרוֹמְמָה נִרְשַׁם כּוֹכָב.

מתוך הספר 0 ,1 ,2 ,3 שעומד לראות אור בהוצאת עיתון 77.

—

וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ

דברים ד, לט

                                                                                         

 

יום אחד / אדוה קמחי חן

בְּמֶרְחָק זָעוּם מֵהָאֲדָמָה תְּגַלִּי

כֵּיצַד פִּרְחֵי הַחוֹף מִסְתַּגְּלִים

אֶל קַו הַמַּיִם וְאֵיךְ הוּא

מֵשִׁיב בָּם אֲדָווֹת סְגֻלּוֹת. וְתִהְיִי

מְסֻגֶּלֶת לְהִסְתַּכֵּל עַל סַלְעֵי מַעֲשַׂיִךְ

חַפִּים מִמִּשְׁקָעִים, מִכָּל אַצּוֹת אָשָׁם.

וְשׁוּם זֶפֶת לֹא תִּדְבַּק

עוֹד בַּעֲקֵבַיִךְ.

מתוך ספר הביכורים כיסי אוויר שעומד לראות אור בהוצאת פרדס.

—

אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ

לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת…

וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי

דברים ד, מא-מב

 

[רוצחת בשגגה את רוב תאוותי] / רתם אלדר היבש

רוֹצַחַת בִּשְׁגָגָה אֶת רֹב תַּאֲווֹתַי

פַּרְפָּרִים בּוֹקְעֵי גְּלָמִים בְּטֶרֶם עֵת

זִקּוּקֵי דִּי־נוּר שֶׁל יֶלֶד

מִלִּים, פְּרָחִים, רַעְיוֹנוֹת

חֶזְיוֹנוֹת מִתְפַּתְּלִים

בְּנוֹת קוֹל, גַּעְגּוּעִים

הָרֵי גַּעְגּוּעִים

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שְׁגָגוֹת רוֹצַחַת

בּוֹרַחַת אֶל בָּתֵּי קָפֶה, אֶל מֶרְכְּזֵי קְנִיּוֹת, אֶל לוֹבִּי מְלוֹנוֹת

מַטְחֵנוֹת בָּשָׂר, שׁוּמִים, פַּסְטוֹת, שׁוֹקוֹלָד, קָפֶה

שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ מַסְפִּיק מִקְלָט

בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שֶׁלִּי

הַשֶּׁמֶשׁ גְּדוֹלָה, שׁוֹפֶכֶת אוֹר עַל הַמִּלִּים

דְּבָרִים שֶׁכְּבָר אֵינָם

קָמִים אֶל הַתְּחִיָּה

—

 

לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת

וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם

וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי

דברים ד, מב

                                                                                         

תרחיש / אופיר קורן      

צְעִיף צֶמֶר מַצְלִיף בְּקַסְדָּה.

מָנוֹעַ מַכְפִּיל סִיבוּבִים

מְכַוֵּץ אֶת קֹטֶר סִחְרוּר הַשָּׁעָה

מֵעִיר פְּרוּצָה לְעִיר מִקְלָט.

שְׂפָתַיִם מִתְמַלְּאוֹת

לִדְחֹף שׁוּרַת שִׁנַּיִם לְהִתְקַפֵּל לְאָחוֹר.

רַכּוּת קִמּוּרִים בְּגוּף מֻצְמָד אֶל קִיר

תִּגְרֹף מֵהַקִּיר אֶת הַקֹּר.

לִקְרַאת אַשְׁמֹרֶת בֹּקֶר, בִּדְמָמָה

שֶׁל בְּרִית, יִטָּרְקוּ עַפְעַפַּיִם

עַל סוֹרְגֵי רִיסֵיהֶם.

בֵּין עָרִים תְּאוֹמוֹת

עֲנָנִים יִתְחַשְּׁלוּ בְּלַחַשׁ —

נְחֹשֶׁת שִׁרְיוֹן לַהֲדֹף אֶת הַשְּׁקִיעָה.

—

 

פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יהו־ה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵש

דברים ה, ד

                                  

 

[פנים בפנים דיבר האל עמי] / אילניה קור

פָּנִים בְּפָנִים דִּבֵּר הָאֵל עִמִּי

בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ

וַאֲנִי פָּנִים בְּפָנִים

לְמוּלְךָ

שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹת חַיִּים מִשָּׁם

וְאַתָּה

הִגַּשְׁתָּ לִי

אֶת רְסִיסֵי הַלּוּחוֹת

בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם הַנִּשְׁבָּר שֶׁבֵּין

"אָנֹכִי"

לְבֵין

"ה' אֱלֹהֶיךָ".

—

 

אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין יהו־ה וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא

דברים ה, ה

                                                                                         

 

מעמד / סיון הר־שפי

יָרַדְתִּי לְקַבֵּל תּוֹרַת

אֶרֶצְיִשְׂרָאֵל

בְּבֵית הֶעָלְמִין כִּנֶּרֶת —

מִידֵי רָחֵל,

מִידֵי נָעֳמִי,

מִידֵי רוּת־אֱלִישֶׁבַע.

צִפּוֹר צִיְּצָה.

הוֹשַׁטְתִּי יָדִי וְנָגַעְתִּי בָּהָר.

פָּתַחְתִּי בַּזֹּהַר

הַנָּח בִּשְׁעַת בֹּקֶר

עַל מֵי עֵינֵיהֶן.

הַיֹּפִי הָיָה פְּשָׁט,

הָעֶצֶב הָיָה רֶמֶז,

הַשִּׁיר שֶׁעָלָה מִן הַלֵּב

הָיָה סוֹד.

—

 

אָנֹכִי יהו־ה אֱלֹהֶיךָ
אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים

דברים ה, ו

                                  

תשעה עינויים ומַענֶה / דר זינגר

תֵּשַׁע מִלִּים אָמַרְתִּי לְךָ

תִּרְצָח

תַּעֲשֶׂה             תִּנְאָף

תִּשָּׂא           תִּגְנֹב

תִּשְׁכַּח          תְּשַׁקֵּר

תְּזַלְזֵל          תַּחְמֹד

וְעָנִיתָ לִי בָּאַחַת

—

 

 

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהו־ה אֱלֹהֵינוּ יהו־ה אֶחָד

דברים ו, ד

[בשכבך בקומך] / יבחר גנאור

 

בְּשָׁכְבֵךְ בְּקוּמֵךְ

קְצָת פָּחוֹת בְּלֶכְתֵּךְ

חָקוּק כִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל

עָמֹק בְּתוֹכֵךְ.

לִפְעָמִים טוֹרֵף כְּאַרְיֵה

לְעִתִּים נוֹשֵׁךְ כְּגוּר כְּלָבִים

תָּמִיד מְלַוֵּךְ.

2

הַתּוֹצָאוֹת שְׁלִילִיּוֹת

אֵין אַף מִמְצָא רַע —

כְּשֶׁשְּׁלִילִי זֶה חִיּוּבִי

הָרְפוּאָה הִיא מִשְׁוָאָה לְלֹא פִּתְרוֹן

מִלְּבַד מְשַׁכְּכִים

שֶׁאֵינָם מַשְׁכִּיחִים.

 

3

אַתְּ פּוֹנָה בִּטְעָנוֹת

"אֱלֹהִים — לָמָּה דַּוְקָא לִי"

אַחַר כָּךְ פְּסוּקֵי תְּהִלִּים

מִלִּים עַתִּיקוֹת

לֹא תָּמִיד מוּבָנוֹת

מְבִיאוֹת מְעַט שֶׁקֶט —

לַחַיּוֹת שֶׁמִּתְרוֹצְצוֹת בִּפְנִים.

4

יָפְיֵךְ מְבַלְבֵּל —

אוֹר הַפָּנִים

עוֹר גּוּפֵךְ הֶחָלָק

מְשַׁדְּרִים רֹב בְּרִיאוּת

וַאֲנִי רַק רוֹצֶה לְהַרְגִּיעַ

אֶת כָּל הַנּוֹשְׁכוֹת

וְיָדַי הַקְּצָרוֹת לֹא נוֹגְעוֹת

בְּאַף קְצֵה כְּאֵב.

 

 

עומר, פברואר 2020

—

 

וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם

בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ

דברים ו, ו

[בשבתי, בשכבי ובקומי] / יבחר גנאור

בְּשִׁבְתִּי, בְּשָׁכְבִי וּבְקוּמִי וּבְלֶכְתִּי בַּדֶּרֶךְ

הֵם בִּי

גַּם כְּשֶׁאֲנִי מֵינִיקָה אוֹתְךָ,

גְּדָמִים.

עוֹד בִּי צִלָּם וּפִרְיָם

פַנְטוֹם כֹּבֶד הָעֲנָפִים

הַחִיּוּךְ וְהַנְּזִיפָה

הַקְּמִילָה.

גַּם כְּשֶׁאֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בְּךָ,

אֲלֵיהֶם עֵינַי

כְּפָעוֹטָה, כְּיַלְדָּה, כְּנַעֲרָה,

כְּאִמָּם בְּעֵת זִקְנָתָם.

אֲנִי נוֹשֵׂאת אוֹתָם

כְּשַׂק אֲבָנִים

כְּמוֹתְךָ.

—

 

כִּי יְבִיאֲךָ יהו־ה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ

דברים ו, י

                                                                                         

אלה הדברים / אדוה מגל כהן

"על קירות האוהל אמא תלתה סדינים לבנים

וכשהדליקה נרות שבת כל האוהל לפתע הואר"

סיפרה לי סבתא על יום עלייתם לקרקע, כשהייתה בת שש

בבלפוריה שבעמק, 1922.

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבְּרָה סָבָתִי:

שְׁתֵּי הַפְּרָדוֹת לָגְמוּ מַיִם בִּשְׁקִיקָה

שֶׁמֶשׁ הֶעֱרִיבָה עַל הָאֲדָמָה, עַל רֵיחָהּ

וְעַל חֻמָּהּ.

וּבְיוֹם הַשִּׁשִּׁי הַהוּא,

שְׁתֵּי לֶהָבוֹת רִצְּדוּ אוֹרָן

מְלוֹא הָאֹהֶל הָיָה אוֹרָן

מְלוֹא הַלֵּב רִצּוּדָן —

לְכָה דּוֹדִי, קוֹל הָעֶפְרוֹנִי נִשְׁמַע.

אֲנִי לוֹחֶשֶׁת לְבִתִּי, עַל הַנֵּר הַזֶּה

אֲנִי רוֹצָה לִכְתֹּב

זִכְרִי אֶת שְׁעַת הַחֶסֶד הַשְּׁקֵטָה —

בְּשָׁמָיו הַפְּקוּחִים שֶׁל הָעֵמֶק,

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, בֵּין הַקֶּשֶׁת

וְהַכְּתָב, צִפּוֹר נוֹדֶדֶת

שָׁבָה אֶל קִנָּהּ.

—

הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו

דברים ז, ט

                                                                                         

[העולם מכביד למען הלימוד] / עדי פלד-שריג

הָעוֹלָם מַכְבִּיד לְמַעַן הַלִּמּוּד

לְעִתִּים נִדְמֶה כִּי רַק אִם

יִשְׁקַע גּוּפֵנוּ תַּחַת לְבֵנִים לוֹחֲצוֹת

נִתְחַשֵּׁל.

אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ —

הַשְׁאֵר לֵאלֹהִים אֶת שֶׁלּוֹ,

רַשָּׁאִים אָנוּ לִהְיוֹת כַּדְּיוּנוֹת לְצַד יָם גָּדוֹל נִפְתָּח

אֵין צֹרֶךְ בְּמִדְבָּר, בַּעֲבוֹדַת פָּרֶךְ, בְּאוֹתוֹת

הַסֵּבֶל עַצְמוֹ אֵינוֹ הִתְגַּלּוּת

לְהִסְתַּלֵּק נִתָּן תָּמִיד אֵצֶל הָרֹאשׁ

זוֹכֵר אֶת הַפְּלִיאָה כְּשֶׁהָיִינוּ יְלָדִים?

שְׁנֵי גַּרְגִּירֵי חוֹל בַּמַּסָּע מִמִּצְרַיִם

וְנָכוֹן, שָׁרָשִׁים עֲמֻקִּים

לֹא מוֹעִיל לִזְנֹחַ —

נַשְׁכִּים מֻקְדָּם לְהָזִיעַ אֶת הַיּוֹם,

נַחְפֹּר אֶל מַיִם

אַךְ נֹאהַב אֶת הַדַּבֶּשֶׁת

הִנֵּה אָנוּ כְּבָר יְשׁוּבִים

מְלֵאֵי אֱמוּנָה

גַּבֵּנוּ לַשֶּׁמֶשׁ

—

אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת

דברים ח, ט

[אדוות הנהר] / אהובה רקנטי

אַדְווֹת הַנָּהָר

נוֹצְרוֹת מַעֲשִׂיּוֹת קַדְמוֹנִיּוֹת

לוֹחֲכוֹת אֶת גּוּפִי בְּשָׁכְבִי וּבְקוּמִי,

סִיסִים שְׁחֹרֵי כָּנָף

נֶאֱסָפִים לְמוֹפַע בֵּין עַרְבַּיִם

מְחוֹל עֶרְגָּה מוֹשֵׁךְ חוּט

מִיָּם כֹּסֶף אֶל אֲדָמָה

מֵאֶרֶץ כְּמֵהָה אֶל מַיִם.

סִיסִים נֶאֱחָזִים בְּחוּטֵי חַשְׁמַל

מְנַגְּנִים פַּרְטִיטוּרָה מִימֵי בְּרֵאשִׁית

מַנְגִּינַת נְדוֹד

מַנְגִּינַת הַזְּמַן הַחוֹלֵף,

בְּשָׁכְבָם וּבְקוּמָם

יוֹדְעִים אֶת תְּבוּנַת הָרוּחַ

נִשָּׂאִים עִמָּהּ יוֹמָם

וָלַיְלָה.

—

 

הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא

נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם

הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ

דברים ח, טו

[מוכרחים לשתות את העכור] / חרות לוביץ'

מֻכְרָחִים לִשְׁתּוֹת אֶת הֶעָכוּר. אָסוּר

לָחוּג בְּרָאשֵׁי הַמַּעֲלוֹת.

מֻכְרָחִים לִשְׁתּוֹת אֶת הֶעָכוּר,

לְהַגִּישׁ אֶת הַשְּׂפָתַיִם לְשׁוּלֵי הַבְּרֵכָה

לְהַטּוֹת אֶת הַכּוֹס לַטִּפְטוּף.

צָמָא הוּא דָּבָר מְסֻכָּן, אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ.

אַתְּ עֲלוּלָה לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים בִּלְתִּי שְׁפוּיִים

לַעֲצֹר בְּאֶמְצַע הַיְרִידָה,

לְעַרְבֵּב אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת.

אָסוּר לְהָצִיף מַחֲשָׁבוֹת עֲכוּרוֹת.

אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ,

מֻכְרָחִים

—

 

וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשֵָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה

דברים ח, יז

[ואמרתי בלבבי] / סמדר פייל    

וְאָמַרְתִּי בִּלְבָבִי

כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשׂוּ לִי

אֶת הַחֶדֶר הַזֶּה, אֶת הַסְּפָרִים עַל הַמַּדָּפִים מְסֻדָּרִים לְפִי אֵלֶּה שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת
מִקָּדִימָה, אֶת הֶתְקֵף הַחֲרָדָה, אֲנִי כְּבָר מַכִּירָה, רַעַד מְבַשֵּׂר רַעַד חָזָק יוֹתֵר וְאֶת הַבְּכִי וְאֶת הַבֹּקֶר הַזֶּה שֶׁבָּא תָּמִיד בְּכָל כֹּחוֹ, אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב שׁוּב חֲבִיתָה וְאֶת הָעֶרֶב הַזֶּה, עוֹד בִּינְג' כְּדֵי לֹא לַחֲשֹׁב עַל הַפֶּרֶק הַבָּא וְאֶת הָרֹךְ נִמְהָל אֶל הַבָּנוֹת וְאֶת הַהִתְקַשְּׁחוּת מוּל הַבִּירוֹקְרַטְיָה אֶל מוּל פְּנֵי הַחֹק וְאֶת
הַמִּינוּס וְאֶת שְׁאִיפוֹת הָאֲוִיר הָעֲמֻקּוֹת מוּל הַבֶּהָלוֹת וְאֶת בִּיקוּשׁ לְאַהֲבָה כְּאִלּוּ עוֹד יֶשְׁנָהּ וְאֶת הַשִּׁיר הַזֶּה נִכְתָּב מִתּוֹךְ הַחִיל הַזֶּה,

חִיל וּרְעָדָה.

—

 

וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים

אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ

וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן

דברים י, ב

ככה לימדני חורב אהבה / הדר בר־נוי

כָּכָה לִמְּדַנִי חֹרֵב אַהֲבָה

וְאֶת כָּל הַסָּמוּךְ לָהּ וְכָל הַנִּרְאֶה

וְכָל שֶׁהִרְאַנִי בָּהָר שֶׁהֻתְּכוּ בּוֹ

הַלֵּב אֶל הַנֶּפֶשׁ אֶל מֹשֶׁה:

שֶׁאַהֲבָה הִיא רְשׁוּת הָרַבִּים

בְּלֶכְתְּךָ בַּדֶּרֶךְ לְפַחֵד מְאֹד

לִרְאוֹת אֱלֹהִים כִּמְעַט

וְלֹא לִרְצוֹת בּוֹ עוֹד

וּמִמֶּנָּה הַבְּדִידוּת, הַחֲרָדָה

אַרְבָּעִים שָׁנָה וְאַרְבָּעִים יְמֵי פְּרֵדָה

וְהִיא מִשָּׁם בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ

הָהָר עָשֵׁן, חֳרִי הָאַף, הַקִּנְאָה

הִיא אָז כְּתִיתֵי זְהַב־עָפָר בְּנַחַל

דִּמְעַת הָרִתְחָה וְהַתְּפִלָּה

וּסְמִיכוּת הֶחֳמָרִים הַמְצַעֶפֶת, אַהֲבָה

הִיא בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ

אַחֲרֵי הַשֶּׁבֶר מֵחָדָשׁ

לִפְסֹל לוּחוֹת שֶׁיִּכָּתְבוּ בָּהֶם

אוֹתָם הַדְּבָרִים מַמָּשׁ

—

שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם

וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו

דברים י, ו

מות אהרן / אבישר הר־שפי

אוֹר בּוֹהֵק גָּלַשׁ בַּמִּדְרוֹנוֹת

שְׁמוֹנָה בִּגְדֵי יְקָר

עַל אֶלְעָזָר

וְאַהֲרֹן צָלוּל מוּאָר

נֶחְתָּם בָּהָר

כְּמִכְוָה

השירים מתוך הספר אמצע החיים שעומד לראות אור בהוצאת פרדס.

—

שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם

וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו

דברים י, ו

אלעזר / אבישר הר־שפי 

אוֹסֵף אֲבָנִים כְּבֵדוֹת

לְגַלְגֵּל

כָּל שְׁמוֹנַת הַבְּגָדִים

לְהַשְׁלִיךְ

כְּשֶׁהַכֶּתֶר

הוֹלֵךְ וְנִטָּל הוֹלֵךְ וְנִטָּל

נִשָּׂא עַל עָב קַל

וּמְנֻשָּׁק

רֹאשׁוֹ

כָּבֵד עָלָיו

—

 

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יהו־ה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם

לְיִרְאָה אֶת יהו־ה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ

דברים י, יב

[רק מאהבה, אתה שומע?] / מרים אליאש

רַק מֵאַהֲבָה, אַתָּה שׁוֹמֵעַ?

אֲנִי רוֹצָה שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת שֶׁל צֶמֶר גֶּפֶן

לְרַפֵּד אֶת הַקֵּן שֶׁלִּי

לָקוּם כָּל בֹּקֶר בַּעֲדִינוּת שֶׁל אֵגֶל

טַל עַל וֶרֶד בַּר אֲדַמְדַּם

בְּלִי קוֹצִים הַפַּעַם הַזֹּאת

נִדְקַרְתִּי דַּי בְּחַיַּי כְּדֵי לָדַעַת

לֹא כָּל כְּאֵב מַצְמִיחַ גִּבְעוֹלִים

אֶפְשָׁר בְּאַהֲבָה, אַתָּה יוֹדֵעַ?

אִם תָּאִיר אֵלַי

אֶהְיֶה לְךָ אֶלֶף שְׁמָשׁוֹת

רַק אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה

הָאוֹר שֶׁלִּי יָכוֹל לִדְהֹר

עַכְשָׁו לְהָנִיחַ לַכְּאֵב, הוּא נָתַן אוֹתוֹתָיו בְּחַיַּי

בְּפָנַי, בִּשְׂעָרִי

כְּמוֹ צֵל קָבוּעַ מְלַוֶּה אוֹתִי, תָּמִיד תָּמִיד

מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ

בְּרַכּוּת, אַתָּה יוֹדֵעַ

רַק מֵאַהֲבָה עַכְשָׁו

קִמְעָא קִמְעָא

אַתָּה שׁוֹמֵעַ

—

וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם

דברים י, יט

אמסטרדם / שי דותן

לָסֹב אֶת תְּעָלוֹת הַמַּיִם

כְּמוֹ מִינוֹטָאוּר בְּלַבִּירִינְת

עִם שַׂקִּית חֲשִׁישׁ בַּכִּיס

שֶׁאַתָּה מְמַשֵּׁשׁ כְּמוֹ קָמֵעַ.

שַׂקִּית שֶׁקָּנִיתָ בְּקוֹפִי שׁוֹפּ

אָפוּף עָשָׁן סָמִיךְ, גָּדוּשׁ

מְהַגְּרִים אֲדֻמֵּי עֵינַיִם

מְאוֹתְתִים אֶת הֱיוֹתָם בָּעוֹלָם                                                           

—

אֶרֶץ אֲשֶׁר יהו־ה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ

תָּמִיד עֵינֵי יהו־ה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ

דברים יא, יב

 

כלֵי גולה / נעמה שקד    

בהמשך לשאלה: מה תקחי אתך במזוודה אם תהגרי מהארץ

עוֹשָׂה לִי כְּלֵי גּוֹלָה:

נְהִי. טֵרוּף. נֶפֶשׁ כָּלָה.

אָשִׂים אוֹתָם בְּמִזְוָדָה גְּדוּמַת שָׁרָשִׁים שֶׁיִּמָּשְׁכוּ

אִתִּי וְרִידֵי הַדָּם גּוּשִׁים תְּלוּשֵׁי אֲדָמָה

אֲנִי אֶקַּח אוֹתָם אִתִּי בַּנְּדוּדִים וְלֹא אָמוּת

אֶעֱבֹר אִיִּים וּנְהָרוֹת (אֶהְיֶה גּוֹלָה

אֶהְיֶה יְהוּדִיָּה מְסֻגָּלָה וּמוֹעִילָה)

אֲבָל בְּמֵעַי יִתְחַתְּכוּ

הַנֶּהִי הַפְּרָאִי, הַטָּרוּף, הַנֶּפֶשׁ הַכָּלָה

־־־

וְאֵיךְ אֶקַּח אֶת לִבִּי הַמְבֻקָּע הָהָר וְהָעֵצִים — אֶת בְּרִיתְךָ הַחֲקוּקָה בַּאֲדָמָה חֶמְדָּה כָּאֵשׁ — אֶת הַסְּלָעִים הַצְּעָקָה הַמַּדְרֵגוֹת עַל פִּי הַגֵּאָיוֹת — אֶת עֵינֵי יהוה הַמַּבִּיטוֹת וְעוֹלוֹת בִּי עֲיָנוֹת וּתְהוֹמוֹת

־־־

 

אֲנִי אָמוּת. אֲנִי אָמוּת וְכָל הַמִּלִּים הָאֲהוּבוֹת הַחַיּוֹת יִהְיוּ לְאֵפֶר בְּמֵעַי

מַה תַּעֲשֶׂה בִּי אָז אֶבֶן צִיּוֹן הַשְּׁקוּפָה כְּנֵטֶף מָן, כִּבְדֹלַח, כְּדִמְעָה, כְּשֶׁאָמוּת הַרְחֵק מֵעַפְרוֹתֶיהָ

־־־

יְלָלָה חוֹתֶכֶת בַּקְּרָבַיִם, קוֹדַחַת, לַהַט חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת

שׁוֹמַעַת קוֹל הַחֲתָךְ הַקְּרִיעָה

כָּל הַשָּׁנָה הַשְּׁאֵלָה סַכִּין חַדָּה יוֹרֶדֶת בְּבִטְנִי, בֶּטֶן אֲדָמָה שֶׁלִּי הַכְּבֵדָה

פּוֹלַחַת רְכָסִים יְלָלָה

הָאָרֶץ גּוֹאָה בִּי

מֵי הַתְּהוֹמוֹת

הָאֲדָמָה

־־־

אֲנִי לֹא אָכִין כְּלֵי גּוֹלָה

אֲנִי אָשִׂים עַצְמִי בָּאֲדָמָה, כְּזֶבֶל

לְהֵרָקֵב לְהִתְרַכֵּב בְּתוֹכָהּ

שֶׁכָּאן אֲנִי חֵלֶק מִן הָעֶרֶב  הֶהָרִים  שִׁכְבַת הַסֶּלַע

הַטֵּרָסוֹת  הָעֵצִים אֲהוּבַי עַנְפֵיהֶם  תְּנוּעַת הָאוֹר  הָעֵשֶׂב

                                  

—

וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם

בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ

דברים יא, יט

 

דברים לבתי / מרב קינן  

תְּבַקְּשִׁי מְעָרָה בָּהּ

שָׁלֹשׁ שׁוֹשַׁנִּים אַרְגָּמָן

הָנִיחִי

לָרוּחוֹת תּוּגָתָן

לְהַמְטִיר עַפְרוֹת מִקְשׁוֹתַיִךְ

אַל לָךְ לַחֲשֹׁשׁ

שַׁחֲרִית

הַשִּׁירָה תַּעֲלֶה

אָז עִקָּר

הַאֲזִינִי לַבַּז

הֶבְלֵחָיו

כִּגְוִיעַת הָאַיִל

בְּגֶדֶר הַתַּיִל

יְצָרְבוּ בְּעוֹרֵךְ

לוּ תִּשְׁקֹטִי

בֵּין סֹבֶךְ הַטַּל

הָנִיחִי

דַּעְתֵּךְ אִם אָכַל

וְרָוָה בְּקוּמֵךְ

                                  

—

מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה

דברים טו, א

 

בשבח השמיטה / אדוה מגל כהן

מֵעוֹלָם נְטִישָׁה לֹא נִרְאֲתָה מְנַחֶמֶת כָּל כָּךְ. הַשָּׂדוֹת חֲשׂוּפִים,

עֵירֻמִּים מִיבוּל. אֲנִי כּוֹתֶבֶת עַכְשָׁו בְּשֶׁבַח אִי הַנְּגִיעָה, אִי הַהַפְרָיָה,

אִי הַהַשְׁקָיָה, הַחֲרִישָׁה, הַזְּרִיעָה, הַקְּצִירָה. בְּשֶׁבַח הַפְּרֵדָה מֵהָאֲדָמָה,

מִסְּתָו עַד סְתָו, שְׁנַת גְּשָׁמִים מְלֵאָה. שָׂדֶה נֶחֱשָׂף לְחַסְדֵּי שָׁמַיִם,

נֶעֱזָב לַהֲרוֹת חַיִּים עַל יַבְּלִיתוֹ וְנַבְרָנוֹ וּבַזּוֹ הַחַג מֵעָל בְּשֶׁקֶט, מְסַמֵּן

בַּתְּכֵלֶת עִגּוּל מֻשְׁלָם כְּמוֹ בְּשִׁירוֹ שֶׁל אַרְיֵה זַקְס.

הַשָּׂדוֹת חֲשׂוּפִים, עֵירֻמִּים מִיבוּל, לְיַד בֵּית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל עֵצִים

חֲנוּטִים בַּאֲדָנִיּוֹת עֵץ מֻגְבָּהוֹת צְבוּעוֹת חוּם אֲדָמָה, כְּמוּמְיוֹת

בִּגְלוֹסְקְמָאוֹת עַל רַחֲבַת אֶבֶן.

גַּם תּוֹכֵנוּ שְׁמִטָּה. גַּם אַהֲבָתֵנוּ מָעֲטָה וַאֲנִי מְנַסָּה וּמְנַסָּה לִכְתֹּב

בְּשִׁבְחָהּ וְלִרְאוֹת יָפְיָהּ שֶׁל דְּמָמָה, וּמְצַפָּה, כְּבָר כָּל כָּךְ מְצַפָּה לַסְּתָו הַבָּא.

                                                                                         

—

וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה

דברים טו, ב

 

וזה דבר השמיטה / יורם גלילי

זֶה דְּבַר נְפִילַת הָאֵיבָרִים

הַשִּׁכְחָה וְהַבִּלְבּוּל

הָעֲיֵפוּת

מָה רָצִיתִי

כְּבָר לֹא כָּל כָּךְ שָׁמוֹעַ

תִּשְׁמַע (מָה? מָה?

כְּמוֹ אַבָּא שֶׁלְּךָ)

וְרַק עִם מִשְׁקָפַיִם רָאֹה תִּרְאֶה

תַּזְכִּיר לִי רֶגַע אֵיךְ קוֹרְאִים לְךָ

אֲבָל אַתָּה לֹא תִּתְמַעֵט לְאֶפֶס

לֹא יִהְיֶה

יָדֶיךָ כְּמִסְנֶנֶת

כְּאֵבֶיךָ וְעֶלְבּוֹנוֹתֶיךָ

חוֹל נוֹפֵל וְנִשְׁמָט

הָרוֹפֵא אוֹסֵר לְאַמֵּץ אֶת לִבְּךָ

בְּקֹשִׁי לִקְפֹּץ

תֵּן לְכָל זֶה לִפֹּל

סְמֹךְ עַל מִלָּה שֶׁל אָחִיךָ.

 

השירים מתוך הספר נקודה אחת לטובתך שעומד לראות אור בקרוב          

—

כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם

לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ

דברים טז, ג

 

קשב סלקטיבי / טל קיציס

בְּקֶשֶׁב סֵלֶקְטִיבִי

אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אֶצְבַּע אֱלֹהִים

אֵיפֹה אַתָּה אֵיפֹה אַתָּה אֵיפֹה אַתְּ

¯

וְלִפְעָמִים קָשֶׁה לוֹ לָאָדָם לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקוֹ

הוּא רַק צוֹפֶה מֵהַחַלּוֹן

מַה יַּעֲשֶׂה?

יֵשֵׁב חָגוּר בַּחֲצוֹת הַלַּיִל

יִמְשַׁח בְּדָם אֶת הַמַּשְׁקוֹף

יַבִּיט בַּחַלּוֹן, וִיחַכֶּה

אוּלַי יִגָּאֵל.

                                                                                         

—

שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב…

כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם

דברים טז, א-ג

[וזה חורף ארוך] / תהילה גריזים

וְזֶה חֹרֶף אָרֹךְ

וַאֲנַחְנוּ מַחֲזִיקִים

וְעוֹשִׂים זֵכֶר לַמִּלִּים

שֶׁלֹּא נִשְׁכַּח,

שֶׁיִּשָּׁמֵר לָנוּ לָאָבִיב.

¯

לִתְבֹּעַ אֶת עֶלְבּוֹן הָאָבִיב

שֶׁנִּשְׁטַף בַּגְּשָׁמִים

מְסֹעָר מִגָּלוּת

מְבֻלְבָּל בִּמְבוּכַת עוֹנוֹת

שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן.

¯

כַּמָּה יָהִיר מִצִּדֵּךְ

לֹא לְהַאֲמִין

שֶׁמַּה שֶּׁהָיָה רָטֹב וְסָפוּג מֵעֶלְבּוֹן

יָכוֹל לְהָרִים רֹאשׁ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ.

בֵּין הַצְּלָעוֹת שֶׁלִּי — צִפּוֹר מְגַמְגֶּמֶת

וְזֶה סוֹד, מִמָּה אֲנִי מִתְקַיֶּמֶת,

וְגַם אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי מְגַלָּה,

נוֹתָר הַסּוֹד.

¯

שִׁבֹּלֶת זְקוּפָה נִכְפֶּפֶת בָּרוּחַ

כְּמוֹ אָבִיב לִנְשִׁימָה

וְצַעַד שֶׁפּוֹרֵץ מִתּוֹךְ הַשְּׁבִיל

יוֹדֵעַ דִּלּוּג.

מִבַּעַד לַפַּחַד

נוֹקֵף בָּךְ הַזְּמַן

יֵשׁ מַה לְּהֵחָפֵז, אַתְּ יוֹדַעַת.

¯

בְּכָל לֵדָה יֵשׁ פֶּרֶץ.

וּצְוָחָה.

וּוְרִיד פּוֹקֵעַ שֶׁל פַּחַד

וְרֶגַע מָוֶת כְּחֻדָּהּ שֶׁל מַחַט.

וְאָז שְׁאִיבַת חַיִּים מִמְּקוֹרָם

וִידִיעָה דַּקָּה מִן הַנֶּפֶשׁ

שֶׁנִּקְרָע בְּתוֹכָהּ הַיָּם.

                                                                                         

—

שָׁלוֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ…

וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי

דברים יט, ב, י

 

 

[עיניה השחורות של האישה] / לוטם הורוביץ

עֵינֶיהָ הַשְּׁחֹרוֹת שֶׁל הָאִשָּׁה בְּפִנַּת זֵ'רָאר בָּכָר

לֹא בִּקְּשׁוּ עִיר מִקְלָט רַק

בַּיִת אֶחָד רַק

גֻּמְחָה

(וְשֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם לַחֲלוֹמוֹת).

קְמָטִים נֶחְרָצִים בְּמַעֲלֵה צַוָּארָהּ לֹא בִּקְּשׁוּ לַעֲבֹר

יַרְדֵּן לֹא

כִּבְשָׂה רַק

מַיִם שֶׁאֵינָם בְּהוּלִים

יוֹם שֶׁאֵינוֹ חוֹל

וְעָנָן

וְשִׁבֹּלֶת             

—

וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שֹׂנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ
וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת

דברים יט, יא

 

תינוק תימני אחד / יוסף עוזר

תִּינוֹק תֵּימָנִי אֶחָד

אוֹתוֹ הָיוּ צְרִיכִים לַחֲטֹף

בְּלִי לְהַגִּיד לְהוֹרָיו

אִם מֵת אוֹ לֹא.

וְלִקְבֹּר אוֹתוֹ

בְּקֶבֶר רֵיק

כְּמוֹ הַשְּׁאָר.

שֶׁלֹּא יִגְדַּל עַל סִפּוּרֵי סַבְתָּא

וְיִרְצֶה לִרְכֹּשׁ אֶקְדָּח

וְלַהֲרֹג אַשְׁכְּנַזִּי אֶחָד.                   

—

לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ

דברים יט, יד

 

הסגת גבול / משה דביר  

הַכְּנִימָה שֶׁחוֹתֶרֶת לְאִטָּהּ

בַּעֲלֵה כּוֹבַע הַנָּזִיר

מְשַׂרְטֶטֶת אֶת מַפַּת מְכוֹרָתָהּ.

חוֹרֶצֶת מַסְלוּל קִיּוּם הֶכְרֵחִי

בַּיָּרֹק הֶעָמֹק שֶׁל הַחַיִּים

בְּקַו לָבָן וּמְפֻתָּל שֶׁל מָוֶת.

מַסָּעָהּ יֻשְׁלַם

כְּשֶׁפָּנָיו יַלְבִּינוּ

                                  

—

לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ

דברים יט, יד

גבול / משה דביר

שָׁמַיִם הֵם גְּבוּל נוֹחַ לְמַסִּיגֵי גְּבוּל

שׁוֹחֲרֵי הָאֵין־סוֹף,

כּוֹרְתֵי בְּרִיתוֹת מְדֻמּוֹת

עִם כּוֹכְבֵי הָלוֹךְ וְכוֹכְבֵי שׁוֹב

וְעִם גַּרְמֵי יְקוּם תּוֹעִים

בֵּין גָּלָקְסְיוֹת.

קוֹבְעִים גְּבוּלָם לַיָּמִים

וּמְסִירִים לַלֵּילוֹת.

אֲנִי יָרֵא אֶת אוֹתָם

שֶׁהַשָּׁמַיִם הֵם גְּבוּלָם.

לִי אֵין גְּבוּל עִמָּם

לֹא בְּרִית וְלֹא אֲמָנָה —

גַּם שָׁמַיִם, אֵין לָנוּ

בִּמְשֻׁתָּף.

                                                                                         

—

 

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ

לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי יהו־ה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

דברים כ, י

 

[שש בבוקר ומחסום מיתרים] / חנן בולר

שֵׁשׁ בַּבֹּקֶר וּמַחְסוֹם מֵיתָרִים כְּבָר מְנַגֵּן מַוַּאל

עַל הֲמוֹן פַּחֵי מְכוֹנִיּוֹת

מְאֻשְּׁרֵי עֲבוֹדָה מִתְהַלְּכִים בֵּין גְּדָרִים עֲדִינִים

זוֹכְרִים אֶת אֶפְשָׁרוּת הַלֶּחֶם

שַׁיְּרוֹת חִגַ'אבּ צוֹעֲדוֹת מִן הַדְּלָתוֹת

מְשַׁיְּפוֹת עֵינַיִם אֶל הָאֲוִיר אוֹ

שׁוֹלְחוֹת אִישׁוֹן אֶל מַה שֶּׁנִּדְמֶה כְּמוֹ אֹפֶק

בָּעוֹרֵק הָרָאשִׁי רֶכֶב נִבְדָּק אֵצֶל מְאַבְחֵן קוֹל

הוּא מַכִּיר אֶת הַכְּלָלִים:

לַהַג חַבָּלָה יֻלְחַם לְצִדּוֹ הַיְמָנִי שֶׁל הָאַסְפַלְט

"שָׁבוּעַ טוֹב" בָּהִיר יִתְפָּרֵשׂ לְמַנְגִּינַת לֹא תִּירָה

הוּא יוֹשֵׁב שְׁעוּנְחַלּוֹן אָסוּר וְשָׁקֵט

מִתְפּוֹצֵץ

                                  

—

כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יהו־ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ

נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ

דברים כא, א

 

באדמה / נעמה שקד

נמצא, נופל, בהיותנו בשדה. מי הִכָּהו. אות פרחה ממצחו וככה נותר: גוף אדמה. ואבא שלי לֶמך עומד למראשותיו ואני נעמה ואחִי תובל־קין ואחַי הגדולים עומדים סביבו ומביטים: קין איש גדול, גדול מאד, גדול כאדמה. בשקט, שקט רב, הולכים דמיו, נחלים לאט שבִים ללכת אל האדמה. קין, מי הִכהו. פניו אל פני האדמה. איך נישא אותו, עצום כל כך. תובל אחי במחרשת ברזל פותח ערשׂ בשדה, ליד הנחל היוצא מעֵדן. אבא שלי עומס את הגוף הכבד על גבו, על כתפו נח הראש, נע
ונד. יָבל ויובל אוחזים זרועותיו מזה ומזה, תובל ואני ברגליים. וככה, על ידַי אני לוקחת אותך קין, סבא־סבא־סבא אל הבור, למנוחה. גופך קל כעפר. ומורידים אותך ומניחים אותך לשכב בפי האדמה (הנה פתחה את פיה לקבל גם אותך מידינו) ומכסים אותך שמיכת עפר רכה דקה, אתה ישן, תינוק גדול כל כך. איך הכית את אחיך.

ידינו מלאות דמים. אני רוחצת את ידי בנחל, מחכה.

                                  

—

וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל

יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל

דברים כא, ו

 

חריצים/ מרדכי מושקט  

לֹא נֹאמַר:

"לֹא שָׁפְכוּ".

אִם חָלָל נָפַל בַּשָּׂדֶה —

לֹא קָרְבָּן נְחַפֵּשׂ

הָנִיחוּ לָעֶגְלָה.

לֹא בְּדָמָהּ נִרְחַץ

לֹא עַצְמֵנוּ נַעֲלֶה

עוֹלָה

נֵרֵד אֶל הַנַּחַל

עִם הָעֵדָה

נִקְרַב אֶל דְּמוּתֵנוּ

לִפְגֹּשׁ

הִשְׁתַּקְּפוּת חֲרִיצֵי פָּנִים בַּזֶּרֶם

וּבְאוֹתָן פָּנִים

נָשׁוּב

—

יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ

דברים כא, ז

מריה של עיסאוויה / לאה ארנטל

עֶגְלָה שֶׁאַתְּ, הִיבָּא,

מְלַטֶּפֶת בֶּטֶן עֲגֻלָּה וּמַצְהִירָה עַל אַהֲבָה

לְאָב שֶׁאֵינֶנּוּ

מְסַפֶּרֶת עַל מַלְאָכִים שֶׁנִּגְלוּ לָךְ.

לְרֹעַ הַמַּזָּל, כָּאן אִישׁ אֵינוֹ מַאֲמִין בַּבְּתוּלָה הַקְּדוֹשָׁה.

מַה שֶּׁקָּדוֹשׁ הוּא דָּם.

מַה שֶּׁמְּטַהֵר הוּא דָּם.

אַתְּ שְׂמֵחָה שֶׁזֹּאת יַלְדָּה.

אַל תִּשְׂמְחִי.

תִּבְרְחִי.

אַל תְּגַלִּי.

אֲנִי מִתְחַנֶּנֶת אֵלַיִךְ —

אַל תְּגַלִּי.

בְּעֵינֵי עֶגְלָה אַתְּ מְחַיֶּכֶת.

הִיא תִּהְיֶה יָפָה. אֶקְרָא לָהּ מָנָאל.

מִי שֶׁנָּתַן הוּא מִי שֶׁיִּשְׁמֹר.

אֲנִי מוֹשִׁיטָה לָךְ מִסְמָכִים בִּדְמָמָה.

חֲתִימָתֵךְ עֵדוּת —

עֵינֵינוּ לֹא רָאוּ.

יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ.

—

                                                                                         

 

וְכֵן תַּעֲשֵֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶַּנּוּ וּמְצָאתָהּ

לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם

דברים כב, ג

השבת אבדה / ליטל מור 

יָצָאתִי לְחַפֵּשׂ אֶת

אֵשׁ הַתָּמִיד

לְהַחֲזִירָהּ אֶל שֻׁלְחָנֵנוּ.

אִם תִּמְצָאֵנִי בַּדֶּרֶךְ

אֶתֵּן לְךָ סִימָנִים

לֹא תּוּכַל לְהִתְעַלֵּם.

—

כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ

שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ

דברים כב, ו-ז

 

שילוּח / רחל לזובסקי    

אֲנִי אָקוּם מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר

לְהָכִין לְךָ פֵּרוּרֵי חַלָּה

וּלְפַזֵּר עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר אַתָּה בָּא אֵלָיו.

אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ מִן הָעֵבֶר שֶׁלְּךָ

עַד רִצְפַּת מִטְבַּח הַבַּיִת שֶׁהִבְרַקְתִּי

בְּעַרְבֵי פְּסָחִים אֲרַצֵּף פֵּרוּרִים

שֶׁתּוּכַל לָצֵאת לִלְקֹט דָּבָר

וְלִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁלְּךָ

בַּחֲזָרָה. צִפּוֹרִים תָּמִיד חוֹזְרוֹת.

עַכְשָׁו שֵׁב לַשֻּׁלְחָן וְסַפֵּר לִי עַל טַעַם הֶחָלָב וְהַדְּבַשׁ

סַפֵּר עַל הָאָרֶץ שֶׁבִּקְצֵה שְׁבִיל הַסִּימָנִים

שָׁנִים שֶׁאֲנַחְנוּ נִמְשָׁכִים אַחֲרֶיהָ בַּעֲבוֹתוֹת

אֲבָל אֵלֶיהָ כְּבָר לֹא אָבוֹא

וְגַם רֵיחַ הַחַלָּה שֶׁעֲדַיִן אֲנִי אוֹפָה בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת

אֶאֱסֹף אֵלֶיךָ לְזִכָּרוֹן בְּצִנְצֶנֶת

וַאֲחַכֶּה עַל הַמִּרְפֶּסֶת

מִנֶּגֶד לִרְאוֹת      

—

לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יהו־ה

גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא

דברים כג, ג

 

[כמה ממזרי, ילדון] / אריאלה נידם-פרץ

כַּמָּה מַמְזֵרִי, יַלְדּוֹן,

לְהַטִּיל עָלֶיךָ כָּזֶה צֵל,

לִשְׁתֹּל בְּאִישׁוֹנֶיךָ זַרְעֵי

כַּעַס וּכְאֵב

עוֹד בְּטֶרֶם רָאִיתָ אוֹר,

לְהַלְבִּישׁ אוֹתְךָ בִּבְחִירַת

הוֹרֶיךָ לֶאֱהֹב,

לִרְשֹׁם בְּטוּשׁ פֶּרְמָנֶנְט אֶת שִׁמְךָ

בִּרְשִׁימָה שְׁחֹרָה פְּסוּלַת

חִתּוּן וּמְחִילָה מִקֵּץ

עַד קֵץ

בְּגַן הַחַיּוֹת יָדְךָ מְלַטֶּפֶת

שֶׂה,

וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לְגַלּוֹת

אֲרָיוֹת לְהַתִּיר אוֹתְךָ

מִן הַסְּבַךְ                       

—

לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים

וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת

אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ

דברים כד, טז

 

בטרם / חנן בולר           

מֵעִיר אוֹתִי

לְפָחוֹת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּלַיְלָה

נֶעֱמָד עַל קְצוֹת הַסּוֹרְגִים

מְיַבֵּב מֵלוֹדְיַת אוֹבֵרוֹל מְפֻסְפֶּסֶת

אֲנִי קוֹרֵא לוֹ לָבוֹא

יֵשׁ מַסְפִּיק מָקוֹם בָּאֶמְצַע

הֶחָלָל יָכוֹל לְמַלֵּא אוֹתְךָ

יֵשׁ מַסְפִּיק

¯

אֵינְיֶלֶד שֶׁלִּי מְבַקֵּשׁ לִינֹק סוֹד

וּמִתְרַגֵּשׁ עֲבוּרוֹ פֶּלֶא הַבְשָׁלַת הַתָּאִים

תַּחֲנוּן לְנִסִּים

שֶׁיִּבְרְאוּ חֲלֵב דְּבַשׁ

עֲבוּר מִי שֶׁנִּבְרְאוּ לוֹ

הֲמוֹן מוּמֵי הֻלֶּדֶת

¯

אֵינְיֶלֶד חוֹזֵר לִישֹׁן

לֹא סִפַּרְתִּי לוֹ סִפּוּרִים

תּוּתִים לֹא מְסַפְּקִים אֲרָיוֹת שׁוֹאֲגֵי חֹשֶׁךְ

דִּנְדּוּן הַפַּעֲמוֹן רַק מַפִּיל אֲסִימוֹנִים

(וּבִכְלָל, לָפְתָה קָרָה אֶת הַזֶּרַע הַקָּטָן)

כָּל אַבָּא יָכוֹל לָחוּשׁ מָה אֵינְיַלְדּוֹ מְבַקֵּשׁ:

לְחַתֵּל כְּאֵב בַּלָּהוֹת

בַּחֲלוֹם

¯

שַׁן,

בְּכָל אַחַת מִשִּׁשִּׁים מִטּוֹת מְשֻׁנּוֹת

עֲלֵיהֶן שָׁקַעְתִּי בַּדֶּרֶךְ אֵלֶיךָ

¯

אֵיךְ אֵינְיְלָדִים בָּאִים לָעוֹלָם?

— סֹמֶק נוֹלָד מִן הַמְּבוּכָה —

כְּשֶׁכִּסּוּף מִתְאַהֵב בְּהַתָּשָׁה

וְהֵם נוֹשְׁקִים זוֹ עַל שְׂפַת זֶה

וּמִתְעַבְּרִים זוֹ מִזֶּה

לְאַיִן מָלֵא

כָּךְ.

מֵבִין?

—

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשֵָׂה לְךָ עֲמָלֵק…

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ

דברים כה, יז-יח

 

שומרת החומות / אורית קלופשטוק

מִי שֶׁהֻכְּשָׁה בִּידֵי נָחָשׁ יוֹדַעַת

שֶׁתִּפְגֹּשׁ בּוֹ שׁוּב

אֵין לָהּ אֵמוּן בִּסְגִירַת דְּלָתוֹת

בַּעֲצִימַת עֵינַיִם, בַּשֶּׁקֶט

וּכְשֶׁיּוֹפִיעַ תַּגִּיד יָדַעְתִּי שֶׁתָּבוֹא

וְתֵדַע אֶת תְּנוּעַת הַזִּנּוּק.

                                                                                         

—

 

וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה

דברים כו, י

ביכורים / ישראל ורמן   

רוֹאֶה שׁוּרָה שֶׁבִּכְּרָה

שִׁיר שֶׁבִּכֵּר

נוֹתֵן בָּהֶם סִימָן וְאוֹמֵר

הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים.

טֶרֶם יִהְיוּ לְסֵפֶר

מְנַפָּם בְּנָפָה

מַעֲבִירָם תַּחַת שִׁבְטוֹ

לֹא יָחוּס וְלֹא יְרַחֵם

מַעֲמִידָם רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן

אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן

קוֹרְאָם בְּשֵׁם

וְכוֹרְכָם יַחַד.

וְיִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְעָלָיו

שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁוּ בּוֹ

וְלֹא הוּא בָּהֶם

שֶׁאֲפִלּוּ סֵפֶר

תּוֹרָה שֶׁבַּהֵיכָל

צָרִיךְ מַזָּל.

                                  

—

וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יהו־ה אֱלֹהֶיךָ

לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם

וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶַּה וְהִשִּׂיגוּךָ

דברים כח, טו

דברים כף חטא/ יורם גלילי

לְהַדְלִיק נֵרוֹת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת

זוֹהִי

אוּלַי אַתֶּם,

אֲנִי זֶה

שֶׁהָאֱלֹהִים שֶׁלּוֹ הוּא הָאֱלֹהִים הַמְקַלֵּל

אֲנִי מֻכֵּה הַשִּׁדָּפוֹן וְהַיֵּרָקוֹן

וְהַחַרְחֻר וְהַקַּדַּחַת —

כָּל הַגֶּעשֶׁעפְט

בַּהַתְחָלָה

לֹא עָשִׂיתִי מְהוּמָה מֵהַמְּאֵרָה

אָמַרְתִּי: זֶה הָעוֹלָם

זֹאת הַפָּרָשָׁה שֶׁקִּבַּלְתִּי

פֶּרֶק שֶׁל קְלָלוֹת

עֲצַבִּים אַדִּירִים,

אֲבָל תִּמְהוֹן הַלֵּבָב הִכְרִיעַנִי

הִשְׁתַּגַּעְתִּי מִמַּרְאֵה עֵינַי

מוֹדֶה

אֲנִי לְפָנֶיךָ

וְאַתָּה לֹא מַפְסִיק לְהַלְקוֹתֵנִי מֵאָחוֹר

אַתָּה רוֹאֶה, לֹא צָרִיךְ לְמַשֵּׁשׁ,

זֶה מַה שֶּׁקּוֹרֶה כְּשֶׁלֹּא עוֹבְדִים אֶת הַשֵּׁם

בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב

הָעוֹלָם נָדוֹן.                  

—

וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ

דברים כח, לד

[זוכר אז] / סמדר פייל   

(זוֹכֵר אָז)

הִשְׁתַּגַּעְנוּ מִכָּל מַה שֶּׁרָאִינוּ

עָצַמְנוּ עֵינַיִם מֵרֹב כֹּל

הָעוֹלָם הָיָה פַּסְקוֹל לְאַהֲבָתֵנוּ.

לֹא הִצְטַלַּמְנוּ כְּדֵי לֹא לְהָעִיד

לֹא עָצַרְנוּ לְרֶגַע כְּדֵי לֹא לְהִבָּהֵל

כָּל הַקְּלָלוֹת הִתְהַפְּכוּ כְּמוֹ נִינְוֵה.

חָשַׁבְנוּ שֶׁדִּבּוּר רַךְ יְשַׁנֶּה אֶת הָעוֹלָם

"לְכִי מִפֹּה" בְּתַחֲנוּן

"עֲזֹב אוֹתִי" אֵינִי יְכוֹלָה עוֹד

מִלִּים כְּמוֹ בּוּמֵרַנְג שֶׁיַּחֲזִיר אוֹתָנוּ

לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה עַל הַר נְבוֹ.

                                  

—

וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר

לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם

וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ

דברים כט, ד

אמי / מרב קינן

אִמִּי כָּבְשָׁה שְׁתִיקוֹתֶיהָ

בְּצִנְצָנוֹת זְכוּכִית הֲמוֹן

תֵּבוֹת סְדוּקוֹת נֶעֶרְמוּ

לָהּ בַּמִּטְבָּח

הָיְתָה חוֹנֶטֶת צַעֲרָהּ

בְּדַם רַחְמָהּ

עַל הַמִּרְפֶּסֶת הַצּוֹפָה אֶל הַמִּדְבָּר

אֵיפֹה שֶׁפַּעַם נִפְעַר יָם

הַיּוֹם עוֹמֶדֶת עִיר פִּתּוּחַ

בְּצֵאתִי גָּאֹה

וְשֵׁפֶל בְּשׁוּבִי

צְנוּפוֹת כִּנְבוֹכֵי שׁוֹשָׁן

קָהוּ עֵינֶיהָ שֶׁל אִמִּי                     

—

אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם

דברים ל, ד

[גם אם יסתתר] / יורם גלילי

גַּם אִם יִסְתַּתֵּר

מֵאֲחוֹרֵי עֲנָנִים שֶׁל סָפֵק

יֵעָלֵם לַחֲלוּטִין מִן הָעַיִן

בְּחֶשְׁכַת הַלַּיִל

דַּוְקָא

קַבְּצָן שֶׁל פְּרוּטוֹת אֱמוּנָה

אָבוֹא לְקַחְתּוֹ

מִשָּׁם אֲקַבְּצֶנּוּ

הוּא יִקְרָא וַאֲנִי אֶעֱנֶה

"מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה?"

אֲנִי, הַמּוֹרָה, אֲנִי!

בַּסּוֹף שָׁלְחוּ מִישֶׁהוּ אַחֵר

יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא יָשׁוּב

צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ בְּמָקוֹם אַחֵר

צָרִיךְ לֹא לִמְצֹא.             

—

וּמָל יהו־ה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ

דברים ל, ו

מילה / נעמה שקד         

שׁוֹשַׁנָּה חִתַּכְתִּי

בִּנְסִירָה דַּקָּה: הַמִּלֵּאת וְהַמִּסְגֶּרֶת

אַחַת הַפְּנִים אַחַת הַנֶּאֱלֶמֶת

וּמָל ה' אֶת לְבָבֵךְ, בְּאֵין מִלָּה

עָלִים לְבָנִים רַכִּים וְגֵו

גִּבְעוֹל יְרֹק קוֹצִים, אֲדָמָה, שָׁמַיִם

לֵב

לָבוֹא בְּעַד פִּתְחַת הַשּׁוֹשַׁנָּה

אֶל תּוֹךְ הַשָּׁרָשִׁים

 

אֲנִי יְשֵׁנָה    אֲנִי אֵינָהּ

שׁוֹשַׁנָּה אִלֶּמֶת לְבָנָה

בְּתוּלַת בַּת־יִשְׂרָאֵל הָעֲדִינָה

פּוֹקַעַת

כְּנִצָּן — אֶת בְּתוּלַי — מִפְּנִים הַחוּצָה

 

—

לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה…

וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם…

כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד

בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ

דברים ל, יב-יד

[ועליתי השמימה בסערה] / שירה כהן

וְעָלִיתִי הַשָּׁמַיְמָה בִּסְעָרָה וְעָבַרְתִּי

אֶת הַיָּם בְּרַגְלַי וְהַמַּיִם

גָּאוּ עַל פִּי וּלְבָבִי וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי

וְהֶעָנָן לָפַף אֶת גּוּפִי וַאֲנִי לֹא

וְרַגְלַי כְּבָר רִחֲפוּ וַאֲנִי

קְרוֹבָה מְאֹד

קְרוֹבָה מְאֹד

לַעֲשׂוֹתִי.

                                  

—

לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא…

וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא…

כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד

בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ

דברים ל, יב-יד

 

[פער נעל־מפה] / חרות לוביץ'

פַּעַר נַעַל־מַפָּה

הוּא פַּעַר הַר וָאֹפֶק.

מַהִי הַנְּקֻדָּה שֶׁבָּהּ

פֶּרַח הוֹפֵךְ קוֹץ וְקוֹץ

הוֹפֵךְ זֶרַע?

טְלַאי הַיָּרֵחַ נִצְמָד אֶל הַלַּיְלָה

בְּתֶפֶר דַּק מִשָּׁנִים.

גְּעִי בַּפָּן הַבֵּינְכּוֹכָבִי, בַּתֶּדֶר הַדַּק

שָׁם הַדִּבּוּר

מַפְסִיק לְחַלְחֵל

לַשְּׁתִיקָה

 

                                                                                         

—

כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד

דברים ל, יד

[האם אפשר לחפור מנהרות של אור] / שני (שושנה) קפלן

לזהר

הַאִם אֶפְשָׁר לַחְפֹּר מִנְהָרוֹת שֶׁל אוֹר

מִתּוֹךְ הָאֵין־מוֹצָא הַבַּזַּלְתִּי?

אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתָךְ וְיוֹדַעַת

שֶׁדַּי בַּשְּׁאֵלָה, שֶׁדַּי בִּצְלִילֶיהָ הַחוֹצְבִים בַּשֶּׁקֶט

כְּדֵי שֶׁתִּפֹּל קֶרֶן שֶׁמֶשׁ בְּהִירָה עַל הַדְּבָרִים

אֲשֶׁר בָּאִים וּבָאִים לִקְרָאתֵנוּ

בְּכָל אֲשֶׁר נֵלֵךְ מֵעַתָּה.

                                  

—

וַיֵּלֶךְ משֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה…

לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא

דברים לא, א-ב

[משה הולך] / נעמה שקד

מֹשֶׁה הוֹלֵךְ.

בָּאוֹתִיּוֹת עִקְבֵי רַגְלָיו מִתְרַחֲקִים

בָּאוֹתִיּוֹת עִקְבֵי אֶצְבְּעוֹתָיו

פָּנִים צְדוּדִית אָחוֹר

וְכַפּוֹ שֻׂכָּה עַל פָּנַי עַד עָבְרוֹ

מֹשֶׁה מֹשֶׁה

רָצִיתִי עוֹד קַו בְּקַרְקָעִית הַיָּד                    

—

בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא…

יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהו־ה

דברים לא, ב-ג

אל הר נבו / שורי חזן

לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה דִּכָּאוֹן.

הַתָּנָ"ךְ לֹא הִכִּיר אֶת הַמֻּשָּׂג,

רַק צִטֵּט אֶת מִשְׁאֶלֶת הַמָּוֶת הַכְּמוּסָה

"מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ"

שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ יָבוֹא

שֶׁיּוּכַל לַעֲלוֹת בָּדָד אֶל הַר נְבוֹ

כְּמוֹ קָשִׁישׁ שֶׁמְּבַקֵּשׁ מְנַת מוֹרְפְיוּם

לִפְנֵי הַשֵּׁנָה

וְאֵינוֹ מִתְעוֹרֵר עוֹד.

                                                                                         

—

וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא

דברים לא, יח

הסתר פנים / ישראל ורמן

אַתָּה לֹא עוֹנֶה

לא מַקְלִיד

אֵין שְׁנֵי וִי כְּחֻלִּים

רַק וִי אֶחָד אָפֹר.

פַּעַם הָיִינוּ מְחֻבָּרִים

עַכְשָׁו הָאִינְטֶרְמֵת.           

—

כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ…

דברים לא, יט

 

ואלה הדברים / מרים קוצ'יק שפר

וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים שֶׁרָצִיתִי לוֹמַר לָךְ

טֶרֶם בָּאוּ פֶּתַע וּפִתְאֹם

שְׁכָבוֹת רְבוּדִים בִּי מַבָּטַיִךְ

מוּל הַחֶסֶר וְהָאֵין

בַּמִּטְבָּח, הַסִּיר הַמִּתְמַלֵּא תָּמִיד

אַהֲבָה וּמִלִּים רַכּוֹת שֶׁחָקַקְתְּ

עַל לוּחוֹת הַבָּשָׂר הַחַי

בִּשְׁעוֹת בֵּין עַרְבַּיִם, בְּחֹרֶף מִזְדַּחֵל,

רָקַמְתְּ בִּי

שִׁירִים שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי

סָרַגְתְּ מִלֹּא־חוּטִים וּמִן הָאַיִן

סוֹדָן שֶׁל אִמָּהוֹת

בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה קָרָאת אוֹתִי

קָדִימָה וְאָחוֹר

תִּקַּנְתְּ וְהִלְבַּשְׁתְּ לִי

גַּעְגּוּעַ וְתִקְוָה

וְלֹא הוֹרַשְׁתְּ לִי אֶת פְּחָדַיִךְ וִיגוֹנֵךְ

וְשֵׁדַיִךְ — רַק קְמֵעוֹת

תְּלוּיִים אֶצְלִי קִשּׁוּט עַל קִיר

טֶרֶם עָלִית לִנְבוֹ שֶׁלָּךְ

רָצִיתִי שֶׁתִּשְׁמְעִי אוֹתִי אוֹמֶרֶת

תּוֹדָה

וְעַכְשָׁו אֵין לְמִי לוֹמַר

וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים, עַד דּוֹר אַחֲרוֹן

טֶרֶם יָבוֹא הַפֶּתַע,

טֶרֶם יִתְדַּפֵּק פִּתְאֹם

לְלַמֵּד אֶת הַלָּשׁוֹן לוֹמַר

אֶת מַה שֶּׁחָשׁ הַגּוּף                     

—

 

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה

דברים לב, א

האזינו / סיון הר־שפי     

אֵיךְ יוֹדֵעַ אָדָם שֶׁפֶּרֶק נִגְמָר?

בְּאֵין צְלִיל לְהַעֲבִיר דַּף

כְּמוֹ בְּתַסְכִּיתֵי הַיַּלְדוּת.

בְּאֵין אֶצְבַּע גַּנֶּנֶת

מָעֳבֶרֶת עַל לָשׁוֹן לִגְלֹל.

קֶשֶׁב דַּק לְטַעֲמֵי הַמִּקְרָא שֶׁל חַיָּיו,

אֶתְנַחְתָּא סוֹף פָּסוּק,

קְרִיאָה לְמַפְטִיר, צְפִירַת רַכֶּבֶת

לִקְרַאת תַּחֲנָה.

וּמָה הַטַּעַם לָדַעַת?

כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ בּוֹא סוֹף

הוּא נָכוֹן יוֹתֵר לְהַתְחִיל.

הוּא חוֹזֵר עַל כָּל מַה שֶּׁהָיָה

כְּתַלְמִיד, מְשַׁנֵּן וּבוֹחֵן,

מַסִּיק וּמֵפִיק. הוּא גָּדֵל.

אִם פֶּרֶק נִגְמָר בְּמַפְגִּיעַ,

הָאֶצְבַּע מַמְשִׁיכָה לָרוּץ

עַל אוֹתִיּוֹת הַפֶּרֶק הַבָּא,

אֲבָל הַלֵּב מִתְעַכֵּב מֵאָחוֹר

כָּבֵד וּמִשְׂתָּרֵךְ וּמִסְתַּבֵּךְ,

מֻסָּח וְלֹא עוֹקֵב.

וּכְאֵבֵי פְּרָקִים.

אֵיךְ יוֹדֵעַ אָדָם שֶׁפֶּרֶק נִגְמָר?

שֶׁפֶּרֶק חָדָשׁ מַתְחִיל?

הוּא שׁוֹמֵעַ אוֹמְרִים לוֹ

חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזֵּק.

רַק חֲזַק וֶאֱמַץ.

הוּא חָשׁ פִּיק.

וְאָז גִּיל.

                                  

—

שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ

דברים לב, ז

שאלה / ישראל ורמן     

אָבִי לֹא הִגִּיד לִי

רַק הִמְהֵם כְּמוֹ בֵּין

נְטִילָה לְבִרְכַּת הַמּוֹצִיא

וּזְקֵנִי שָׁתַק מִתּוֹךְ הָאֵפֶר

וּנְעָלָיו פְּעוּרוֹת פֶּה.

רַק זְקֵנָה אַחַת שֶׁנִּעְנְעָה

בֻּבַּת תִּינוֹק בְּחֵיקָהּ

סִפְּרָה

שֶׁעֲטוּר טַלִּית וּתְפִלִּין

וְסֵפֶר תּוֹרָה עָרֹם בְּחֵיקוֹ

הִשְׁלִיךְ עַצְמוֹ לַכִּבְשָׁן

וְעָלָה בֶּעָשָׁן הַשָּׁמַיְמָה

                                  

—

כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי… וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים

דברים לב, כב

זריחה / שי דותן

יְרוּשָׁלַיִם מְקִיצָה לִזְרִיחָה

כְּחֻלָּה. כְּאִלּוּ בַּלַּיְלָה

נִבְלְלוּ סִדְרֵי עוֹלָם וְהַיָּם הֻעְתַּק

לַמִּזְרָח. כְּנֵסִיּוֹתֶיהָ עַכְשָׁו

אַרְמוֹנוֹת יְלָדִים בַּחוֹל.

אֲבָל אֲבָנֶיהָ הָעַתִּיקוֹת יוֹדְעוֹת.

הַשֶּׁמֶשׁ אֶבֶן קֶלַע חֲפוּנָה

בְּכַף יָדוֹ שֶׁל אֵל קַנָּא, קוֹצֵף.                    

—

וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ

דברים לב, כב

ארץ / צביקה שטרנפלד
לֹא אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ.

מִתְקַשָּׁה לְעַכֵּל.

                                  

—

מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף

דברים לב, כד

פיראוס / שי דותן
הוּא הִגִּיעַ מֵאַלְבַּנְיָה לְפִּירֵאוּס

וְהִתְיַשֵּׁב לְצִדִּי עַל סַפְסָל.

בִּקֵּשׁ סִיגַרְיָה וְאָמַר אֶת שְׁמוֹ.

כְּשֶׁשָּׁתַקְנוּ עֵינָיו הַשְּׁחֹרוֹת

רָשְׁפוּ דְּבָרִים שֶׁפָּחַדְתִּי לְנַחֵשׁ.

חַיִּים מְשֻׁגָּעִים עָשִׂיתִי

בָּאִיִּים הַקִּיקְלָדִיִּים

אַךְ אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַנַּעַר הַצָּנוּם

שֶׁגָּנַב אֶת הַגְּבוּל בְּעָרְמָה

נָטַשְׁתִּי עַל הָרָצִיף.                      

—

לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם

דברים לב, כט

וידוי / שי דותן

אֶת הַמּוּזִיקָה שֶׁל הַשִּׁיר "קָזַבְּלַנְקָה"

(יָד לְסָבִי הָעִלֵּג)

גָּנַבְתִּי מֵהַשִּׁיר "יִצְחָק"

שֶׁל חֶזִי לֶסְקְלִי.

גַּם אֶת הַגַּעְגּוּעִים לַמֵּתִים

שֶׁנִּקְבְּרוּ בְּסוֹגְרַיִם.

אֲפִלּוּ אֶת הָעִיר אַמְסְטֶרְדָּם

שֶׁתְּעָלוֹתֶיהָ מֵעוֹלָם לֹא עִרְסְלוּ

אֶת בָּבוּאָתוֹ הַיְּהוּדִית.

אֲבָל אֶת אַהֲבָתוֹ הָרְהוּטָה

שֶׁכִּסִּיתִי בַּחֲרִיזָה מִצְטַעְצַעַת

וּבְהוּמוֹר מֵבִישׁ

לֹא שָׁאַלְתִּי מֵאִישׁ.

 

—

עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ

דברים לב, מט

תמונה / אבישר הר־שפי 

שׁוֹלֵחַ מְרַגְּלִים הַיֶּלֶד הַזֶּה בְּתַלְתַּלֵּי הַזָּהָב

רוֹכֵב עַל סוּס הָעֵץ

אוֹר רַךְ צוֹחֵק בּוֹ תַּלְתַּלִּי

שַׁעֲשׁוּעֵי נְהַר חַיָּיו

נְהַר חַיָּיו

שֶׁמִּירוּשָׁלַיִם סִמְטְאוֹת זִיו

פּוֹלִין אֱמוּנָה תַּמָּה

דְּרָכֶיהָ הָעֲשֵׁנוֹת

סָבָתוֹ חָכְמַת מִצְחָהּ

צוֹהֵל עַכְשָׁו

לְלֹא חֲרִיצֵי עֲתִידִים

לְלֹא זָקָן עָב

גּוּפִיָּה דַּקָּה לִכְתֵפָיו

הַשֶּׁמֶשׁ מְשַׂחֶקֶת בּוֹ

תִּרְאֶה הוּא לֹא חוֹשֵׁב

כְּשֶׁתִּגְדַּל

וּמָה אַתָּה מַחֲזִיר הַמְּחוֹגִים

שׁוֹלֵחַ מְרַגְּלֶיךָ לְאַרְצוֹתָיו

לַחֲקֹר קַוֵּי אָפְיוֹ הַנּוֹבְטִים

מַהַלְכֵי נַפְשׁוֹ תְּנוּעוֹתָיו, הָנַח

תֵּן לְקַרְנֵי הַפָּז

וְאַתָּה מִתְעַקֵּשׁ מַעֲמִיד אוֹתוֹ עַל הַנְּבוֹ

לִהְיוֹת נִצָּב מוּל עֲתִידוֹ (אַתָּה עַכְשָׁו)

לִרְאוֹת הֲיֵשׁ בּוֹ עֵץ לְהָרִיחַ פֵּרוֹתָיו

הֶחָרוּשׁ קְמָטִים גִּזְעוֹ

הָעָב?

וְרִקּוּד צִלּוֹ בַּמַּיִם

הַזּוֹהֵר הוּא הַנָּהָר?

הַאִם נוֹשֵׂא הוּא עוֹד כְּנָפַיִם שָׁם

כְּיֶלֶד בְּגוּפִיָּתוֹ עַל סוּס

וְהַשֶּׁמֶשׁ מְהַבְהֶבֶת בּוֹ עַכְשָׁו

כְּאָז

 

—

כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא

דברים לב, נב

[נבו הוא נעילת בריח התפילה] / הדר בר־נוי

נְבוֹ הוּא נְעִילַת בְּרִיחַ הַתְּפִלָּה

עַל אֶרֶץ אַחֲרִית הַפֶּצַע וְקִדְמַת הַחֶמְדָּה

וְהוּא סְפִירַת הַמְּלַאי בְּהֵאָסֵף כָּל הַמְּקוֹמוֹת

הַנִּפְרָטִים כְּוִדּוּי: כָּאן הָיִינוּ, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן

בַּמִּדְבָּר בַּעֲרָבָה מוּל הַמָּקוֹם הַהוּא וּבֵינוֹת לַחֲצֵרוֹת

וּמִנְיַן הַיָּמִים לְמַסָּעֵנוּ

וְכָל הַכְּאֵבִים מְבֻקָּשִׁים לַגַּעְגּוּעַ וְכָל הָעֶלְבּוֹנוֹת

זְרָדִים נִשְׁזָרִים לְקִינוֹת

וְכָל מַה שֶּׁשָּׂרַט בַּאֲשֶׁר הוּא יַלְדוּת

הוּא בְּכָל זֹאת אַהֲבָה חֲרֵבָה

שֶׁפָּעֲמָה פַּעַם וְזָרְמָה וְיָבְשָׁה

־־־

וּבִנְבוֹ תֹּקֶף הַצִּוּוּי לָמוּת בְּעוֹד מַבָּט

צָלוּל וְקוֹרֵא לָאֲרָצוֹת בִּשְׁמָן

לְהִסָּדֵק עַכְשָׁו עֲצָמוֹת יְבֵשׁוֹת שֶׁתָּבוֹא בָּהֶן רוּחַ

עוֹד הַרְבֵּה זְמַן               

—

מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא

דברים לב, נב

[אני חומלת על מה שיש] / אודליה גולדמן

אֲנִי חוֹמֶלֶת עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ

לוֹ סוֹף, עַל הֶעָתִיד לָבוֹא

בְּשַׁעֲרֵי הַמָּוֶת.

נִפְרֶדֶת בַּפְּגִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה, מַבִּיטָה

מֵהָהָר אֶל הָאָרֶץ

שֶׁמִּתַּחַת לְרַגְלַי.

עַד מָתַי אַמְשִׁיךְ לְהִתְגַּעְגֵּעַ

לַתַּרְמִיל שֶׁעַל גַּבִּי.                     

—

מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא

דברים לב, נב

[היה מדבר] / עדי פלד-שריג

הָיָה מִדְבָּר

אַחַר כָּךְ הָיָה עוֹד מִדְבָּר

הַשֶּׁמֶשׁ נִצְמְדָה אֵלֵינוּ

כְּאִלּוּ קֵרֵב אֱלֹהִים זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת

לִרְאוֹת אוֹתָנוּ עֵירֻמִּים

מִתּוֹךְ הָאֲבַדּוֹן

הִקַּזְנוּ מַיִם

חַיִּים

מִתּוֹךְ הָאֲבַדּוֹן

הִגְשַׁמְנוּ עַם פְּרָטִי

זֶה אֶת זוֹ נָשָׂאנוּ

עַל כַּפַּיִם,

מַסַּע אֲלוּנְקוֹת שֶׁל אַהֲבָה

יִגְדְּלוּ הַיְלָדִים, הֶאֱמַנּוּ,

נַגִּיעַ לָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת

כָּל צַעַד יְקָרְבֵנוּ לַנַּחֲלָה,

לַמְּנוּחָה,

חָזָק כְּעַמּוּד עָנָן, יַעֲמֹד לָנֶצַח הַבַּיִת

עִקְבוֹת הָאֶתְמוֹל מְעִידוֹת עַל חָסְנֵנוּ

מֵעַרְבוֹת מוֹאָב יָגַעְנוּ אֶל צַמֶּרֶת הַר נְבוֹ

כָּל אֶבֶן שְׁפֵלָה בְּדָם שָׂרַדְנוּ

בְּאֹמֶץ גִּלְגַּלְנוּ סְלָעֵינוּ

רָאִינוּ אֶת הָאָרֶץ

אַךְ שָׁמָּה לֹא בָּאנוּ

כִּי בְּכָל צִפִּיָּה שׁוֹכֵן מָוֶת

וּמַהוּ עָנָן אִם לֹא עִרְפּוּל, בִּלְבּוּל

אַכְזָבוֹת, בְּיָם פְּלָאִים וָרֹד

מִשְׁפָּחָה מִתְפּוֹרֶרֶת

וְאֵין לָנוּ וַדָּאוּת

מִלְּבַד אֶרֶץ הָעַכְשָׁו

                                                                                         

—

וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים

אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ

דברים לג, א

[בסוף קראנו] / יפעת גלבר

בַּסּוֹף קָרָאנוּ

כְּמוֹ הָיִינוּ זְכָרִים וּפְשׁוּטִים

בְּמִלּוֹת תְּפִלָּה שְׁווֹת נְטִיָּה

כְּמוֹ הָיוּ שָׁם תָּמִיד:

אִמָּהוֹת וְאָבוֹת

וַאֲנַחְנוּ.

קָרָאנוּ, הָרוּחַ לֹא נָשְׁבָה

שִׁירֵנוּ הֵסֵב בִּמְחוֹל הַקָּפוֹת

בְּנוֹת אָדָם רְגִילוֹת. בַּתּוֹרָה הַמֻּכֶּרֶת

כְּמוֹ הָיִינוּ מֵאָז וּמֵעוֹלָם

¯

מִבֵּין הַפַּרְגּוֹדִים וּמֵעֵבֶר לַמְּחִצּוֹת

אֲנַחְנוּ קוֹרְאוֹת

מִקּוֹלוֹת מַיִם רַבִּים אֲנַחְנוּ קוֹרְאוֹת

מֵרֶטֶט מֵיתָרִים, מִכֵּלִים וּמִשְּׂמָחוֹת

מֵרֶחֶם מָתוּחַ מֵרֹב שִׁמּוּשׁוֹ

אֲנַחְנוּ קוֹרְאוֹת אֵלֶיךָ

בְּמִלּוֹת נְקֵבָה

קוֹרְאוֹת לַבְּרָכָה שֶׁתָּבוֹא בִּמְכָלֵינוּ

מוֹרוֹת בְּאֶצְבַּע: וְזֹאת

מַזְמִינוֹת בְּשִׁירַת הַנָּשִׁים — הַבְּרָכָה

מַרְכִּינוֹת רֹאשֵׁנוּ כָּסוּי מִזְּרִיחוֹת בְּסִינַי

וְאֵשׁ דָּת בְּהָרֵינוּ

קוֹרְאוֹת בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה בַּקְּלָף:

בּוֹאִי

סְמוּכָה וְנִרְאֵית               

—

וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יהו־ה

דברים לד, ה

 

[למדני על גופי] / אבישר הר־שפי

לַמְּדֵנִי עַל גּוּפִי

אֶת הָרַעַד

וְהַבְּכִי

וְהָרַעַד

עַל אֵיבָר זֶה

וְאֵיבָר זֶה

אֵיךְ לְכַוֵּן אֶת פְּסִיעוֹתַי

וְאֵיךְ לִמְתֹּחַ שׁוּב

הַזַּיְגֶער הַגָּדוֹל

                                                                                         

—

וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יהו־ה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יהו־ה

דברים לד, ה

[תראי את משה יושב באוהל] / שירה צרי

שמונה פסוקים אחרונים… עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע.

בבא בתרא טו ע"א

תִּרְאִי אֶת מֹשֶׁה יוֹשֵׁב בָּאֹהֶל,

דִּמְעוֹתָיו נֶאֱסָפוֹת אֶל צִנְצֶנֶת קְטַנָּה.

הוּא טוֹבֵל אֶת הַקֶּסֶת בְּדִמְעוֹתָיו,

וְכוֹתֵב —

כִּי בְּחַיֵּינוּ הַדְּיוֹ הִיא דְּמָעוֹת,

הִיא דָּם חַי פּוֹעֵם, בְּתוֹכֵנוּ,

הִיא דָּם שׁוֹתֵת מִפֶּצַע,

הִיא צְעָדִים שׁוֹקְעִים בַּבֹּץ,

הִיא סִימָנִים סְגֻלִּים מֵהַמַּכּוֹת שֶׁקִּבַּלְנוּ

בַּדֶּרֶךְ.

וְעַל מַה כּוֹתְבִים?

עַל הַזְּמַן הַפָּרוּשׂ כִּמְגִלָּה, כְּמֶשֶׁךְ חַיֵּינוּ.

עַל הַגּוּף הַנִּטְרָף בְּרוּחַ סְעָרָה

בְּתוֹכוֹ נִרְשָׁם הַכֹּל.

¯

יֵשׁ תְּקוּפוֹת שֶׁאֵינָן אֶלָּא שְׁמוֹנָה פְּסוּקִים

שֶׁלֹּא יָכֹלְתְּ לִכְתֹּב בְּעַצְמֵךְ,

אֱלֹהִים מַכְתִּיב וְאַתְּ כּוֹתֶבֶת בְּדֶמַע,

חַיֵּי רְפָאִים וּכְאֵב.

אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אֵיךְ נִקְלַעַתְּ אֶל הַסִּפּוּר הַזֶּה,

רָצִית חַיִּים שֶׁאֵינָם בְּתוֹךְ עָנָן שָׁחֹר כָּבֵד

רָצִית מִפְרָשׂ לָבָן בָּאֹפֶק, וְיַבָּשָׁה.

אֲבָל כָּל הַיְקוּמִים מִתְרַחֲקִים מִמֵּךְ לְאַט.

יָדַיִם מוּשָׁטוֹת פּוֹגְשׁוֹת חָלָל רֵיק

מִלִּים נִבְלָעוֹת בְּתוֹךְ הָאַיִן.

¯

עַכְשָׁו נִרְאֶה שֶׁהַמְּחִיקוֹת עוֹלוֹת עַל הַכָּתוּב.

מִלִּים שְׁלֵמוֹת, תְּקוּפוֹת שְׁלֵמוֹת,

מַעֲשִׂים שֶׁל אַהֲבָה.

הַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת בַּבֹּקֶר וְשׁוֹקַעַת שׁוּב,

גְּדִילָתָם שֶׁל צְמָחִים וִילָדִים,

שִׂמְחַת יוֹמְיוֹם פְּשׁוּטָה.

הַמָּוֶת נֶאֱבָק בַּחַיִּים וְיָכוֹל לָהֶם.

אֶפְשָׁר לִחְיוֹת מִבְּלִי לִחְיוֹת

לִנְשֹׁם מִבְּלִי לְהִתְרַחֵב

לִכְאֹב עַד אֵין מוֹצָא.

 

כְּבָר לֹא מְשַׁנֶּה מִי אוֹמֵר וּמִי כּוֹתֵב,

אֵין כְּבָר דֶּמַע לִכְתֹּב בּוֹ,

דַּפֵּי הַסֵּפֶר הָרֵיקִים

עָפִים בְּרוּחַ שָׁרָב.           

—

וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר

וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה

דברים לד, ו

ואלה הדברים / שירה צרי

אֲנִי רוֹצָה לְהֵרָדֵם אֶל תּוֹךְ

הַדִּיסוֹצִיאַצְיָה.

לְהֵעָטֵף בָּהּ כְּמוֹ בִּשְׂמִיכָה,

שֶׁלֹּא יִתְקְפוּ אוֹתִי

זִכְרוֹנוֹת.

מִצְרַיִם מַמְשִׁיכָה לְהַכּוֹת בִּי בְּשׁוֹטִים.

תְּמוּנוֹת צָפוֹת,

מְפַזְּרוֹת פֵּרוּרֵי אֱמֶת

עַל מַה שֶּׁהָיָה

אוֹ לֹא הָיָה.

יֵשׁ דְּבָרִים

שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֵדַע אֶת מְקוֹם קְבוּרָתָם.

הַסִּפּוּר הוּא הֹר הָהָר,

מְעָרָה חֲתוּמָה.

—

וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר

וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה

דברים לד, ו

שורשים / שורי חזן       

הַשָּׁרָשִׁים יִמְצְאוּ מָקוֹם בְּלֵב הָהָר

שֶׁיֹּאחַז בָּהֶם יוֹתֵר מִשֶּׁיֹּאחֲזוּ הֵם בּוֹ.

הַגֶּזַע הַזָּקֵן יְסַפֵּר אֶת סִפּוּרוֹ

הֶעָלִים יַקְשִׁיבוּ

וְיָנִיחוּ לְעַצְמָם לַחֲלֹף

לְהֵאָסֵף אֶל סַלְעֵי הַגִּיר

לְהֵרָקֵב לְאִטָּם

וְלִצְמֹחַ שׁוּב כְּרַקָּפוֹת.

בַּשְּׁבִיל הַמִּתְפַּתֵּל,

מִתְבּוֹנֵן עָלַי הָעֵץ הַזָּקֵן

בְּעֵינֶיהָ הַטּוֹבוֹת שֶׁל סָבָתִי

—

וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ

לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה

דברים לד, ז

 

כשאהיה זקנה באמת / אסתר שקלים

כְּשֶׁאֶהְיֶה זְקֵנָה

אֵינִי רוֹצָה לְהֵרָאוֹת

כְּמוֹ הַדֻּגְמָנִית הַצְּעִירָה (?) הַהִיא

עֲטוּרַת שְׁאִיבוֹת, מְתִיחוֹת, הַשְׁתָּלוֹת

הַרְרֵי מְחָטִים, רַעַל מְשַׁתֵּק, מַזְרֵק וְסַכִּינִים

אֲזוּקָה בְּמַלְתְּעוֹת הַזִּקְנוֹמֶטֶר וְנוֹגְדֵי דִּכָּאוֹן

וּמִלְחֶמֶת קִיּוּם עֲקֻבַּת דָּמִים

עַד אַחֲרוֹן

הַקַּמְטוּטִים

מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ

אֵין בָּהּ מְתֹם

אֲנִי רוֹצָה לְהֵרָאוֹת

כְּמוֹ סַבְתָּא שֶׁלִּי

פָּנִים מְגֻנְדָּרוֹת

בְּתַלְמֵי הַחַיִּים

דּוּחוֹת תְּנוּעָה

שֶׁל סוּפוֹת וְגַלִּים

קְנָסוֹת וּפְרָסִים

יָדַיִם זְהֻבּוֹת

מֵחִנָּה שֶׁל שְׂמָחוֹת

מִכֻּרְכּוּם וּמִינֵי תַּבְלִינִים פַּרְסִיִּים

שֶׁהֶעֱשִׁירוּ מַאֲכָלִים

לָאֲהוּבִים

גַּב כָּפוּף

מֵעֹמֶס דּוֹרוֹנוֹת

שֶׁהֶעֱנִיק לָהּ הַבּוֹרֵא

אוֹהֶבֶת מַתָּנוֹת

תִּחְיֶה

שְׁבִילֵי חָלָב אֲרֻכִּים מְעַטְּרִים רֹאשָׁהּ

אוּדִים עֲשֵׁנִים שֶׁל סַעֲרוֹת הַחַיִּים

לְפַאֲתֵי קִצָּן

כָּבְדָה אָזְנָהּ

כָּהֲתָה עֵינָהּ

וְלֹא נָס לֵחָהּ

וְלֹא פָּג תָּקְפָּהּ

וְכָל מֶתֶג בְּגוּפָהּ —

תַּחֲנָה בְּמַפַּת הַדְּרָכִים

שֶׁסָּלְלוּ נְתִיבֶיהָ

וְכָל קֶמֶט וְקַו —

תָּוִים בִּמְחוֹל הַחַיִּים

גַּלְעֵד בְּמִשְׁעוֹלֵי הַזֶּהוּת

וּטְבִיעוֹת הַבִּינָה וְהַזְּמַן

לְבוּשָׁה כְּמוֹ סַבְתָּא

וְנִרְאֵית כְּגִילָהּ

דֻּגְמָנִית פְּרוֹ־אֵיְגִ'ינְג מֻשְׁלֶמֶת

בָּנֶיהָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סְבִיבָהּ

וּבְנוֹתֶיהָ יְאַשְּׁרוּהָ

נִינֶיהָ מְשַׂחֲקִים לְרַגְלֶיהָ

כִּכְלוֹת כֹּחָהּ לֹא יַעַזְבוּהָ

יוֹדַעַת כִּי לְעוֹלָם לֹא תָּמוּט

נֵרָהּ לֹא יִכְבֶּה

וְתִשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן

כְּשֶׁאֶהְיֶה זְקֵנָה

אֲנִי רוֹצָה לְהֵרָאוֹת

כְּמוֹ סַבְתָּא שֶׁלִּי.

אֲבָל רַק

כְּשֶׁאֶהְיֶה

זְקֵנָה בֶּאֱמֶת

                                  

—

וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ

לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה

דברים לד, ז

ככה ליפול / חנה קרמר

הִיא מֵתָה מִיתַת נְשִׁיקָה

אֵיךְ אֶפְשָׁר לָמוּת כָּל כָּךְ יָפֶה?

גַּם אֲנִי רוֹצָה לָמוּת יָפֶה

מִיתַת נְשִׁיקָה מִיתַת אַהֲבָה מִיתַת חִבָּה מִיתַת שְׁתִיקָה

כָּכָה לִפֹּל כָּמוֹהָ בְּשִׂמְלָה לְבָנָה וְנַעֲלַיִם לְבָנוֹת

בְּשַׁחֲרִית שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה

כָּכָה לַחָה וְכָכָה זוֹהֶרֶת עֵינָהּ

אֵיזוֹ מִיתָה מְהֻדֶּרֶת אֵיזוֹ תִּפְאֶרֶת

רַבִּי אַמְנוֹן אוֹתָהּ לֹא מָנָה מִיתָה כָּזוֹ הֲגוּנָה מִיתָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ

מִגִּלּוּי שְׁכִינָה

וּמִשָּׁם לְעוֹלָם אַהֲבָה לְעוֹלָם שֶׁל שִׁיר עֶרֶשׂ הַמָּוֶת

כְּחֹמֶר אֲנִי רוֹצָה בְּיַד יוֹצֶרֶת

לֶאֱרֹב לַמָּוֶת וּלְהַשְׁבִּיעַ אוֹתוֹ בְּמִיתַת נְשִׁיקָה

שֶׁלֹּא נִגְמֶרֶת

 

—

לְעֵינֵי כָּל יִשְׁרָאֵל

דברים לד, יב

סיום / רתם אלדר היבש  

לְגִבּוֹרִים זְקֵנִים

אֱלֹהִים לֹא מַרְאֶה שׁוּם אַיִל

אוּלַי רַק פּוֹתֵחַ חַלּוֹן לְיָם אַחֲרוֹן

אוּלַי מַנִּיחַ אוֹתָם לְבָאֵר

מִלִּים מִלִּים מִן הַסְּבַךְ

סִפְרֵי פָּנִים שְׁלֵמִים

בִּזְמַן שֶׁהַיָּדַיִם חֲזָקוֹת נָחוֹת

וְכָל הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים נִדְמִים לְאַט

לִפְנֵי שֶׁמַּשֶּׁהוּ נִפְעָר

 

—

לְעֵינֵי כָּל יִשְׁרָאֵל

דברים לד, יב

ירדה השבת / מדרש / יוסף עוזר

כתב האדמו"ר מקרעטשניף:
סגולה ללמוד כל ספר דברים מדי שבת בשבתו.

וכן כתב הנודע ביהודה ללמוד בשבת בספר דברים.

מַעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת אַחַת שֶׁהָיְתָה מְהַלֶּכֶת בַּדֶּרֶךְ וּמְמַהֶרֶת וְנִגֶּפֶת. פָּגַע בָּהּ יְהוּדִי אֶחָד וְאָמַר לָהּ: לְאָן אַתְּ? אָמְרָה לוֹ: לָרֶדֶת עַל בִּקְעַת גִּנּוֹסָר, שֶׁפֵּירוּשׁוֹ — לִפְרֹס עָלֶיהָ כְּנָפַי. אָמַר לָהּ: הִשָּׁאֲרִי כָּאן כְּדֶרֶךְ שֶׁשָּׁרוּ אוֹדוֹתַיִךְ בַּגָּלוּת "אִכְלוּ וּשְׁתוּ מַשְׁמַנִּים"… אָמְרָה לוֹ: וְלֹא זָכוּר לְךָ שֶׁלֹּא פַּעַם שָׁחֲטוּ אֶת אוֹהֲבֵיהֶם מֵאֵימַת הַשְּׁמָד וְאַהֲבַת ה'? לֹא כִּי, אֶלָּא אֶל בִּקְעַת גִּנּוֹסָר אֵלֵךְ — שֵׁם מָקוֹם הוּא — כִּנֶּרֶת. אָמַר לָהּ: מַה לָךְ וּלְבִקְעַת גִּנּוֹסָר? נִצְטַחֲקָה וְאָמְרָה: בְּרוֹשׁ יֵשׁ לִי שָׁם וַאֲנִי מְמַהֶרֶת לִנְשֹׁק לְרֹאשׁוֹ. נְטָלָהּ בְּיָדָהּ וְהוֹלִיכָהּ לְהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם. אָמַר לָהּ: וַהֲלֹא כַּמָּה בְּרוֹשֵׁי אִיכָּא בְּשׁוּקָא! אָמְרָה לוֹ: וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינָן דּוֹמוֹת לִבְרוֹשׁ שֶׁלִּי, שֶׁנִּכַּשְׁתִּי סְבִיבוֹ, וְהוּא יָחִיד וּמְיֻחָד אַף כִּי הוּא סְרָק שֶׁחֲלוּצִים נְטָעוּהוּ לְיֹפִי וְלֹא לְמַעַשְׂרוֹת, וּלְבִיאַת גּוֹאֵל שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל…" נָשָׂא הַיְּהוּדִי עֵינָיו לַמָּרוֹם וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רְאֵה שַׁבָּת זוֹ וְנִיחוֹחַ עַתִּיק בְּשׁוּלֶיהָ! רָאָה אוֹתָהּ חוֹפֶפֶת וּמְנַשֶּׁקֶת לְצַמַּרְתּוֹ שֶׁל הַבְּרוֹשׁ. בִּקֵּשׁ לוֹמַר דְּבַר כִּסּוּפִין אֲבָל נִתְגַּפֵּף וְנִתְכַּרְכֵּם לוֹ בְּתוֹךְ עַצְמוֹ. בִּקְּשָׁה שֶׁיַּנִּיחַ יָדָיו עַל עֵינֶיהָ. עַל רוּחָהּ הַלּוֹהֶבֶת. נִדְמְתָה לוֹ כָּעַלְמָה הַיָּפָה שֶׁאֵין לָהּ עֵינַיִם. נִתְעַשֵּׁת וְנָתַן בָּהּ אֶת עֵינָיו שֶׁלּוֹ. שָׁמְעָה אוֹתוֹ מְבַקֵּשׁ לוֹמַר: שְׁבִי עִמָּדִי כִּי נִיחוֹחַ עַתִּיק בְּשׁוּלֵי שַׂלְמָתֵךְ. אָמְרָה לוֹ: רְאֵה עוֹלוֹת הַיּוֹנִים מִכִּנֶּרֶת הַיָּם. אָמַר לָהּ: טוֹבִים לִי כְּנָפַיִךְ מֵאַלְפֵי נוֹצוֹת הַקֻּלְמוֹסִין בָּהֶן נִכְתְּבוּ סְרָק — "לַשָּׁנָה הַבָּאָה לִירוּשָׁלַיִם"… אָמְרָה: וְכָל כָּךְ לָמָּה תִּתְאַוֶּה אֵלַי? אָמַר לָהּ: חֲשֵׁכָה סָבִיב מֵהַרְבֵּה רִבּוּיֵי פְלוּאוֹרֶסְצֶנְט. מְבַקֵּשׁ אֲנִי לְאוֹרֵךְ. אָמְרָה לוֹ: הַבֵּט בַּכִּנֶּרֶת. שְׁתַּיִם נֵרוֹת נִשְׁקָפוֹת בָּהּ — חַמָּה שֶׁדּוֹעֶכֶת וְסַהַר מִשִּׁבְרוֹ מְחַיֵּךְ. וְנִבְּטוּ חַמָּה בְּסִלּוּקָהּ וְסַהַר בְּשִׁבְרוֹ בִּשְׁמוּרוֹתָיו. הִכְמִינָה שַׁבָּת רֹאשָׁהּ בִּכְנָפֶיהָ וְשָׂמָה עַצְמָהּ בְּחֵיקוֹ וְהָיְתָה מְרַפְרֶפֶת גַּם הִיא. אָמְרָה לוֹ: רוֹצָה אֲנִי בְּבִיאָתְךָ וּבְבִיאַת אַחֶיךָ וְאַחְיוֹתֶיךָ. גַּם נָאָה קְדֻשָּׁה שֶׁלְּךָ מֵאֵין סְפֹר עַצְמוֹתַי הַיְבֵשׁוֹת בְּפִי הַמְזַמְּרִים בַּעֲדִי וְאֵינָם יוֹדְעִים שְׁמוֹ שֶׁל בְּרוֹשׁ אוֹ אַדְווֹתֶיהָ שֶׁל כִּנֶּרֶת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּבָר נַעֲנוּ זֶה לָזוֹ וְנִזְדַּוְּגוּ. לֹא עָבַר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וַתֵּצֶאנָה בָּנוֹת אֶל הָעֶרֶב זַמֵּר. וְהָיְתָה הָעֶדְנָה בְּבִקְעַת גִּנּוֹסָר לְנִשְׁמַת עִבְרִיּוּת נֶאֱצֶלֶת.

 

חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזֵּק

(קריאה שנוהג הקורא ואחריו הקהל לומר

בבתי הכנסת בסיום חומשי התורה)

                                  

—

מחווה אינסופית / אופיר קורן

חֲצִי מִשְׁפָּט נוֹטֶה לִגְאוֹת לְשֶׁצֶף דִּבּוּר וְרוֹגֵעַ

מִתְאַבֵּן בַּהֲבָרָה הָעוֹקֶבֶת.

פְּסִיק מְעֻגָּן.

יַבָּשָׁה מְקַדֶּמֶת לָשׁוֹן אֶל תּוֹךְ הַיָּם.

יְתֵדוֹת חוֹתְרוֹת

לְחִקּוּק סְנַפִּירִי;

מִלּוֹת גְּוִילִים שֶׁנִּגְלוּ בִּמְעָרוֹת הַמִּדְבָּר

נִגְלָלוֹת לַמְּצוּלוֹת עִם תִּלְתּוּל הַגַּלִּים,

נְקֻדָּה זוֹרֶמֶת…

הַיָּם חוֹרֵץ לָשׁוֹן

מְתַעֵל אֶת קִצְפּוֹ בְּסֶדֶק רָחָב אֶל טַבּוּר הַתַּחְבִּיר הַפָּרִיךְ

שְׂמֹאלָה־מַעְלָה

יָמִינָה־מַטָּה

תְּנוּעַת נִדְנוּד מֻבְלַעַת בִּיסוֹדוֹת דִּקְדּוּק עוֹמְדִים.

                                  

—

 

 

^[1]     בתרגום מיידיש – "עצבים". ביטוי חרדי לחרדה דתית כפייתית.

 

^[2]     ביטויים חרדיים לשיחות מוסר המועברות בישיבה על ידי המשגיח.