גיליון פ"ט – מגילת רות – השירים
₪ 25.00 – ₪ 55.00טווח מחירים: ₪ 25.00 עד ₪ 55.00
פתח דבר
וּכְמוֹ אִישׁ לֹא עֻנָּה עוֹד בָּאָרֶץ, וְאִישׁ לֹא שָׁפַךְ דְּמֵי אָחִיו,
וְקַיִן, אַחְאָב וְאִיּוֹב – לֹא הָיוּ מֵעוֹלָם.
וּכְמוֹ נָח הַתָּנָךְ הַגָּדוֹל מֵעֲמַל נְבִיאָיו וּמְלָכָיו
וְאֶל שְׂדֵה הַלַּחְמִי כְּמוֹ יָרַד לִרְאוֹת אֵיךְ יִקְצְרוּן, וְאֵיךְ
בֹּעַז מוֹלִיד אֶת עוֹבֵד, וְעוֹבֵד – אֶת יִשַׁי, וְיִשַׁי אֶת דָּוִד…
(יצחק שלו, 'רות')
מגילת רות, הדמויות המהלכות בה והרקע, שדות בית לחם בימי קציר חיטים, בימי שפוט השופטים, משכו את לבם ואת עטם של גדולים וטובים מהמשוררים.
מגילת רות, כפי שמתאר יצחק שלו, היא אכן ספר יוצא דופן בספרות המקראית. התנ"ך נח מן הסיפורים ההרואיים הגדולים ומביא סיפור שהוא לכאורה סיפור משפחתי, קטן, שבמרכזו שתי נשים הקשורות זו לזו בקשר שגם הוא נדיר בתיאורו – כלה וחמותה.
וכאשר התנ"ך נח מעמל נביאיו ומלכיו, מתפנה המקום לחסד, לחמלה, לקרבה אינטימית, לאיש ואישה בשדה, לשש שעורים בגורן.
אסתר אטינגר בשירה "השיבה הביתה" מצליחה לזקק את השיבה המאוחרת, את ההחמצה הגדולה של החיים, את השערים הנעולים בפני נעמי ורות, הבאים לידי ביטוי בהמיית העיר בית לחם "הזאת נעמי".
וְאַתְּ הוֹלֶכֶת עִמָּדִי / נֶאֱחֶזֶת בִּי / כִּבְתִקְוָה, / בִּי, אִשָּׁה שֶׁזְּמַנָּהּ עָבַר / שֶׁחִכָּהּ יָבַשׁ מִמִּלּוֹת אַהֲבָה / וּכְשֶׁנִּרְאוּ הַכְּרָמִים עַל מַדְרֵגוֹת הָהָר / וְהַשָּׂדוֹת הַנְּכוֹנִים, עָצַרְתִּי וְאָמַרְתִּי לָךְ / אִישׁ לֹא יְחַכֶּה לָנוּ שָׁם, גַּם כֶּלֶב לֹא יִקְפֹּץ לִקְרָאתִי, / אֲבָל אֲנִי שָׁבָה הַבַּיְתָה / כִּי רֵיחַ הַבַּיִת עָלָה בְּאַפִּי / אֲפִלּוּ שֶׁאֵין לִי בַּיִת / וַאֲנִי הוֹלֶכֶת לְאֵין בַּיִת, אֵין שָׂדֶה / אֵין תַּנּוּר, אֵין לֶחֶם / וְהָרָעָב אוֹכֵל בְּתוֹכִי. // וְאַתְּ שָׁבָה עִמָּדִי. / לְמָקוֹם שֶׁלֹּא הָיִית בּוֹ מֵעוֹלָם / בְּגוּפֵךְ זֶה הַדָּווּי / כִּי אַתְּ מִן הַשָּׁבִים הַנִּצְחִיִּים…
(אסתר אטינגר, 'השיבה הביתה')
כמו רות, גם השירה מבקשת לשוב, גם היא מן "השבים הנצחיים".
כמו במגילת רות, מגילת החסד, גם השירה היא מעשה חסד של הכותב עם עצמו. עם זולתו. עם השפה. וכמו במגילה, בחסד השירה יכול שיהיה פתח של גאולה.
שירי הגיליון נוגעים בנקודות הכואבות שבמגילה – בנוכריוּת ובאחרוּת, באבל, בבדידות, בעוני ובשכול, ולצדם גם בגילויי הגאולה – הנחמה, האהבה, החסד והחמלה. אלה גם אלה מוצאים מקום בשדה ובבית.
כך למשל כותבת הדס ספיר על הבדידות: "אֲנִי מַכִּירָה אֶת הַבְּדִידוּת / כִּמְעַט לָמַדְתִּי לְקַדֵּם בִּבְרָכָה / אֶת הָעֲלִיבוּת, בַּת בַּיִת / כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עַל הַמְּעַט שֶׁיֵּשׁ / בְּתוֹךְ הַתְּמוּנָה הַגְּדוֹלָה // (הַמִּסְגֶּרֶת פְּרִיכָה כָּל כָּךְ; / אַנְשֵׁי חוּץ לֹא נוֹגְעִים / גַּם כְּשֶׁנּוֹשְׁרִים רְסִיסִים מֵהַלֵּב)".
וכנרת סמואל פולק נוגעת בנחמה: "אֵיךְ נִרְאֵית נֶחָמָה / לְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם נֶחָמָה. / פַּת לֶחֶם שֶׁמִּישֶׁהוּ טוֹבֵל בַּעֲבוּרֵךְ בְּחֹמֶץ / כְּמוֹ שֶׁאֲפִלּוּ לֹא יָדַעְתְּ שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת. / יְדֵי אָדָם אֲשֶׁר הוֹפְכוֹת לְרֶגַע לִכְנָפַיִם / לְכַסּוֹת אוֹתָךְ מִפְּנֵי הַמַּר שֶׁל הָעוֹלָם / לְפָחוֹת הָעֶרֶב, לְפָחוֹת הָעֶרֶב."
זהו גיליון ראשון מבין חמשת גליונות "השירה והמגילה", שירים בעקבות חמש המגילות, והוא בא בהמשך לחמשת חומשי שירה, חמישה גליונות של שירים בעקבות חמישה חומשי תורה, שיצאו לאור בשנים האחרונות ב'משיב הרוח'.
אנו מבקשים להאמין כי במגע השירה עם הקלף אנו מוסיפים עוד קומה של יצירה, פרשנות וחיים לבית המדרש הפתוח המתקיים בחלל העולם ומקיים אותו ואת היוצרים בו.
תמר (לאור) מאיר ושמואל קליין
העורכים
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ
(רות א, א)
בת־חן שניידר
ויהי רעב בארץ
וְכִמְעַט שֶׁגֹּרַשְׁתִּי
כָּל הַמַּשְׁקוֹפִים צָעֲקוּ לִי —
נָכְרִיָּה
עַד שֶׁמָּצָאתִי מְנוּחָה
אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ
עִיר מִקְלָט בִּנְשִׁיקָה
הִסְתּוֹבַבְנוּ מַהֵר וְעוֹד יוֹתֵר מַהֵר
בִּשְׂמָלוֹת
בְּיָדַיִם פְּרוּשׂוֹת לַצְּדָדִים
זֶה מַה שֶּׁאֲנִי זוֹכֶרֶת
אַל־תִּפְגְּעִי־בִּי
הֲרֵי אֲנַחְנוּ רַק בִּתְחִלַּת הַקָּצִיר
וַתִּשָּׁאֵר הָאִשָּׁה מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ וּמֵאִישָׁהּ
(רות א, ה)
הדס ספיר
אלמנה
אֵלֶם־נָא הִיא מְבַקֶּשֶׁת.
קְצָת שֶׁקֶט
כֻּלָּם עָטִים עָלֶיהָ
עַל הַשָּׁלָל שֶׁאֵין לָהּ
עַל יָדֶיהָ הַחֲשׂוּפוֹת
שֶׁאֵינָן אוֹחֲזוֹת דָּבָר
מַכָּרֶיהָ שׁוֹאֲלִים
בְּמַקְהֵלָה
אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד
כְּשֶׁמֵּאַרְבַּע נוֹתְרָה אַחַת
מַה לּוֹמַר
עַל הַקִּרְבָה, הַמֶּרְחָק וְהַכָּבוֹד
שֶׁיֵּשׁ לְהָאִיר עֲלֵיהֶם בְּפָנָס,
כְּקוּרֵי עַכָּבִישׁ הֵם
מֻרְגָּשִׁים רַק בְּמַגָּע תּוֹעֶה.
דֹּמּוּ לָהּ
רְאוּ אֵיךְ הִיא מְחוֹלֶלֶת מֵחָדָשׁ
אֶת חַיֶּיהָ, מְפַנָּה
אֶת לִבָּה מֵהַהֲרִיסוֹת
וּמוֹרַחַת טִיט דְּמָעוֹת
כְּדֵי לְאַחוֹת אֶת שִׁבְרֵי עוֹלָמָהּ
וְהִיא תָּקוּם מֵהָאֵפֶר
כְּמוֹ עוֹף הַחוֹל.
וַתִּשָּׁאֵר הָאִשָּׁה מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ וּמֵאִישָׁהּ
(רות א, ה)
גילת קול
רחצה
הַסַּבּוֹן הַנּוֹזְלִי חֲפוּי הָרֹאשׁ.
אִבְחַת הַשַּׁמְפּוּ הַמִּתְרוֹקֵן.
דִּמְעוֹת הַבֶּרֶז הַתַּחְתּוֹן כְּשֶׁהַמַּיִם עוֹבְרִים
לְדוּשׁ שֶׁל מַעְלָה.
שְׁטִיחוֹן הָאַמְבָּט הַנֶּאֱחָז בִּטְבִיעַת הָרֶגֶל הָרְטֻבָּה.
הִמְהוּמוֹ הַמֵּדִיטָטִיבִי שֶׁל מְפַזֵּר הַחֹם
שֶׁהֵיטַבְתְּ לִשְׁמֹעַ רַק בְּדִיעֲבַד,
כְּשֶׁשָּׁבַק וְהוֹתִיר אוֹתָךְ רוֹעֶדֶת.
כְּשֶׁלּוֹמְדִים מִלָּה חֲדָשָׁה הִיא פִּתְאֹם
נִמְצֵאת בְּכָל מָקוֹם —
'אֵבֶל'.
וַתָּשָׁב מִשְּׂדֵי מוֹאָב כִּי שָׁמְעָה בִּשְׂדֵה מוֹאָב
כִּי פָקַד ה' אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לָחֶם
(רות א, ו)
רעות וויספר
¯ וכל הזהוב הזה
וְכָל הַזָּהֹב הַזֶּה, כְּלוֹמַר לְהִשָּׁטֵף בּוֹ! לְהִתְגַּלְגֵּל בָּאוֹר וְלִשְׁכֹּחַ אֶת הַקּוֹצִים!
כְּלוֹמַר בַּחַיִּים הָאֵלֶּה שֶׁלָּנוּ
מִי אֲנַחְנוּ לְהִתְעַלֵּם מִגַּעְגּוּעִים
וְלִלְכֹּד יַחַד אֶת הַמְּעַרְבֹּלֶת לִידֵי יָם אֶחָד וְלִקְרֹא לוֹ הַיָּם שֶׁלָּנוּ וּלְהַנִּיחַ אוֹתוֹ,
דְּמָעוֹת וְלִטּוּפִים, בְּצַד הַלֵּב.
וְכָל הַגַּעַשׁ הַזֶּה! הַכָּתֹם הַזּוֹהֵר
רָאִיתִי זְרִיחוֹת שֶׁשָּׁכַחְתִּי וְאֶת
הַשְּׁקִיעוֹת עָטַפְתִּי בְּבַד
וְהוּא הִתְפָּרֵק בַּמַּסָּעוֹת שֶׁלִּי וְנִהְיָה מִמְחָטוֹת דַּקּוֹת לְצַד הַדֶּרֶךְ, מְנוֹפֵף
אֶת הָאֶפְשָׁרוּת —
וַתָּקָם הִיא וְכַלֹּתֶיהָ וַתָּשָׁב מִשְּׂדֵי מוֹאָב
(רות א, ו)
חנה קרמר
תורת האדמה
בִּשְׂדוֹת יְהוּדָה סַלְעֵי אַבְנֵי גִּיר אֲפֹרִים
הַבַּיִת שֶׁלָּךְ
אִם תַּכִּי עֲלֵיהֶם בְּמַכּוֹשׁ הֵם יִתְפּוֹרְרוּ לָךְ בַּיָּדַיִם
גִּיר לָבָן כְּמוֹ הַלֵּב שֶׁלָּךְ
הֶהָרִים קָעַר קָמַר קָעַר קָמַר
כְּמוֹ הָרַעַשׁ בְּמֵעַיִךְ הָרַע הַמַּר
מֵהַקִּמּוּט מֵהַשֶּׁבֶר
הֵם קוֹרְאִים לָהּ נָארִי שֶׁמְּכַסָּה אֶת הַקִּרְטוֹן הָרַךְ
כְּמוֹ שֶׁלָּךְ שִׁכְבָה קָשָׁה שֶׁלֹּא יִבְרַח
הַבְּכִי שֶׁאַתְּ עוֹצֶרֶת
אֶאֱסֹף אֶל הַחֵיק חֲבוּרַת יְהוּדָה גִּיר דּוֹלוֹמִיט חַוָּר אַתְּ אוֹמֶרֶת
לְעַצְמֵךְ
רַכָּה קָשָׁה מִתְפּוֹרֶרֶת
אַתְּ רוֹקֶמֶת בְּרֹאשֵׁךְ פְּרוֹפִיל טוֹפּוֹגְרָפִי שֶׁל אֶרֶץ אַחֶרֶת
הָיִית הַר גָּבֹהַּ בְּבֵית לֶחֶם וְהָפַכְתְּ שְׁפֵלָה בִּשְׂדֵי מוֹאָב
הוּא יָדַע וְהִפְנָה לָךְ גַּב
טָרַף אֶת מַה שֶּׁאָהַב
אַתְּ עַכְשָׁו שְׂעוֹרָה שֶׁנֻּכָּתָה
שָׁבָה הַבַּיְתָה
הִנֵּה הַבֶּקַע נוֹתָר כְּשֶׁהָיָה קֹדֶם
הִנֵּה אַדְמַת הַטֵּרָה רוֹסָה בּוֹהֶקֶת אֹדֶם
הִנֵּה שְׂעוֹרִים חֲדָשׁוֹת בַּשְּׁדֵמוֹת לוֹחֲשׁוֹת
הִנֵּה מֻנָּח זֹהַר זָהָב שֶׁל שְׁמָשׁוֹת
הִשְׁתַּטְּחִי עַל הַסְּלָעִים הַטִּי אֹזֶן לַקַּרְקַע הַטְּרָשָׁה
אַתְּ שׁוֹמַעַת? אֵלֶּה דִּמְעוֹת הַמְּעָרוֹת הַקַּרְסְטִיּוֹת הָעַתִּיקוֹת שֶׁלֹּא מַפְסִיקוֹת
וְזוֹ הַלְּחִישָׁה
שֶׁל אוֹתוֹ נַחַל הַחוֹתֵר בַּאֲדָמָה קָשָׁה
כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ
(רות א, יב)
ציפי לוין בירון
ימי הדם הלבן של נעמי
1
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָעַרְפִלִּית הִצְטַלְּלָה לְאוֹר.
עֲמוּסֵי תִּינוֹקוֹת וְחַיּוֹת מַחְמָד נָסְעוּ הַיְלָדִים לְבָתֵּיהֶם,
בִּשְּׁלוּ מַאֲכָלִים אֶקְזוֹטִיִּים
וְזָרְעוּ יְרָקוֹת בְּגִנָּה קְהִלָּתִית.
מָצָאתִי מְנוּחָה.
שֶׁקֶט רִחֵף עַל פְּנֵי הַתְּהוֹם שֶׁלִּי.
2
בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי יָנַקְתִּי מִבִּצָּה עוֹמֶדֶת.
זִכְרוֹן אַהֲבָה מִצֵּק אוֹתִי לְחֹמֶר יָבֵשׁ וְקָשׁוּחַ.
חָשַׁבְתִּי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אָשׁוּב לִהְיוֹת בֹּץ וְהִתְרַסַּקְתִּי לְאֵפֶר.
אָז פָּקְדוּ אוֹתִי מַיִם וְאֵד רְסִיסֵיהֶם הַמַּבְרִיא
וּבִקְּשׁוּנִי שֶׁאַפְרִיד:
בֵּין עוֹמְדִים לְנוֹבְעִים, בֵּין מְתוּקִים לְמֻתְפָּלִים.
מֵי הַפְּרָת נִרְאוּ לִי כְּמֵי הַקּוֹנְגוֹ וְהַנִּילוּס
וְהֶחְלַטְתִּי לְהִשָּׁאֵר בְּבֵיתִי.
* הדם הלבן — כך נקראת תקופת הבְּלות אצל נשות אפגניסטאן.
3
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָבְטוּ עִשְׂבֵי פְּנַאי אֲפֹרִים וְנִקְּדוּ אֶת הַיָּרֹק.
בְּצֵל הָעֵצִים חָמַדְתִּי אֶת הַפְּרָחִים שֶׁיֻּאַבְקוּ לִפְרִי,
אֶת הַתְּלוּיִים בְּבָסְרָם,
אֶת הַבְּשֵׁלִים נוֹטְפֵי הָרַעַל הַמָּתוֹק
אֶת הַמִּעוּט הַטּוֹב לְמַאֲכָל
וְאֶת שֶׁהוֹתַרְתִּי מִשָּׂבְעִי.
4
בַּיּוֹם הָרְבִיעִי תָּלִיתִי בִּשְׁמֵי עֵינַי מְאוֹרוֹת,
מָתַחְתִּי שַׁרְשְׁרוֹת זִקּוּקִים
וְנִיצוֹצוֹת כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה עַל חוּטֵי גַּעְגּוּעַ.
תַּנִּינִים גְּדוֹלִים לֹא זָמְמוּ תַּחַת הַמַּיִם
יָד ה' רָפְתָה מֵעָלַי וְהָיָה לִי טוֹב.
5
בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי בָּאוּ הַחַיּוֹת וְעִמָּן נֶחָמָה שֶׁאֵין כָּמוֹהָ.
פְּרִיזֶל הַתַּרְנְגֹלֶת זְקוּרַת הַנּוֹצוֹת
עִפְעֲפָה מִשְּׁנֵי צִדֵּי רֹאשָׁהּ בְּעֵינַיִם הָרוֹאוֹת עוֹלָם לַחֲצָאִין.
מִי יוֹדֵעַ אִם מֹחָהּ מַצְלִיחַ לְחַבְּרָם, מִי יוֹדֵעַ אִם צָרִיךְ.
הַפָּרָה דֵּיְזִי בְּעֵינַיִם רֵיקוֹת מִמִּרְעֶה
וְטֶדִי הַכֶּלֶב שֶׁלִּי שָׁאֲלוּ בְּאִישׁוֹנִים מֻגְדְּלֵי צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים,
לְאָן נֶעֱלַמְתִּי יָמִים רַבִּים.
וְלֹא הָיָה לִי מַה לַּעֲנוֹת.
6
בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי דִּלַּלְתִּי אֶת אַלְבּוֹם הַתְּמוּנוֹת מֵאֲהוּבַי שֶׁנֶּעֶלְמוּ.
הוֹתַרְתִּי תְּמוּנָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִן הָרִחוּף
וְקוֹל מְהוּמַת עִיר לִקְרָאתִי.
בְּרוּחָהּ מָתַחְתִּי עַצְמִי וְהִמְצֵאתִי אֶת הַיָּמִים הַבָּאִים.
7
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נַעֲשֵׂיתִי כְּלִי לְמֵיתָרִים דְּלוּקִים וּנְקָבִים פְּעוּרִים
לְנַגֵּן.
וּבֵרַכְתִּי עַל הַיָּמִים הַלָּלוּ, כְּעַל קָצֵהוּ הַמַּר שֶׁל מְלָפְפוֹן,
עַל שֶׁעָשָׂה עִמִּי חֶסֶד, עַל שֶׁלֹּא מַתִּי עַד כֹּה, וְעַל שֶׁהֶחֱיָנִי וְקִיְּמַנִי
לְעֵת הַדָּם הַלָּבָן.
8
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי חָשַׁבְתִּי מָה אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת בַּהִצְטַמְּקוּת.
וְאֵיךְ אוֹדֶה שֶׁאֵינִי בָּאָה רֵיקָם, וּמִיָּדַיִם מְלֵאוֹת אֶמְסֹר לְאִמּוּץ
אֶת מַחְמַדַּי, הַחֲפָצִים.
9
בַּיּוֹם הַתְּשִׁיעִי זָכַרְתִּי אֶת מַרְאֵהוּ הַנִּלְבָּב שֶׁל חַדְרִי,
צִיַּתִּי לְמַצְפְּנִים מְזַיְּפִים וְשִׁנַּנְתִּי אֶת סֵדֶר הוֹרָאוֹת הַהֵרָדְמוּת.
חָלַמְתִּי שֶׁאֲנִי מְטַיֶּלֶת בַּחֲלוֹם שֶׁל מִישֶׁהִי אַחֶרֶת וְלֹא תִּקַּנְתִּי.
הִשְׁגַּחְתִּי עַל שַׁלְוַת שְׁתֵּי הַמְּנוּחוֹת
לִקְרַאת הַמַּחְשָׁךְ הָאַחֲרוֹן.
10
בַּיּוֹם הָעֲשִׂירִי סִיַּמְתִּי לִהְיוֹת בְּמָקוֹם אֲשֶׁר הָיִיתִי שָׁמָּה.
לֹא הִבְטַחְתִּי שֶׁתֵּכֶף אָשׁוּב. תָּהִיתִי אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר.
הוֹתַרְתִּי צַעַר רַב דַּיּוֹ לְמִי שֶׁאֵחַר וִיחַפְּשֵׂנִי לַשָּׁוְא.
קִוִּיתִי שֶׁמִּיּוֹתֶרֶת הַמִּלִּים יִבְקַע פַּרְפַּר אֶחָד
בְּצֶבַע עַז שֶׁל גַּעְגּוּעַ
שֶׁהָיָה שֶׁלִּי,
שֶׁהָיָה כֻּלִּי,
שֶׁהָיָה אֲנִי.
וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ
(רות א, יד)
שירה צרי
ערפה
מַה שֶּׁנִּשְׁאָר לִי עַכְשָׁו
זֶה לְהִסְתּוֹבֵב וְלָלֶכֶת,
חֻלְיָה אַחַר חֻלְיָה
לִפְנוֹת לְאָחוֹר.
לִפְנֵי שֶׁנִּשֵּׁאתִי אָמְרָה לִי אִמִּי:
הֲיִי כַּלָּה שֶׁשְּׂעָרָהּ אָסוּף
וְעָרְפָּהּ חָשׂוּף,
יֵשׁ בְּכָךְ מִן הָאֲצִילוּת.
עַכְשָׁו עָרְפִּי חָשׂוּף
וְגַם שְׂעָרִי גָּלוּי
אֲנִי זוֹקֶפֶת אֶת רֹאשִׁי
אֲנִי רַק מְבַקֶּשֶׁת לָלֶכֶת
וְאֵין בְּכָךְ מִן הָאֲצִילוּת
וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם.
בִּתְנוּעַת הַנֹּעַר אָמְרוּ:
יֵשׁ לָלֶכֶת בְּטוּר עָרְפִּי.
בְּעֶרֶב חָשׁוּךְ,
כְּשֶׁעֵינַי בְּעָרְפּוֹ שֶׁל הַהוֹלֵךְ לְפָנַי,
הָעֹרֶף הָיָה לְדֶרֶךְ.
עָרְפִּי אֶל הָעוֹלָם,
עָרְפִּי אֶל הַבַּיִת
רְאוּ אֶת אֲחוֹרַי
פָּנַי אֵינָם.
הַחוֹזֶרֶת אֶל שְׂדֵה מוֹאָב
אוֹחֶזֶת בְּיָדִי.
מֵעַתָּה הִיא אִמִּי,
הִיא שֶׁמְּחוֹלֶלֶת עִמִּי
בִּמְסִבַּת יוֹם הֻלֶּדֶת בַּגָּן.
וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ
(רות א, יד)
שירה צרי
שֶׁ…
שֶׁתָּמוּתוּ
שֶׁלֹּא אֶהְיֶה קְשׁוּרָה יוֹתֵר
לְשׁוּם דָּבָר
שֶׁאַמְשִׁיךְ לִי
בְּדַרְכִּי
שֶׁאֶהְיֶה עָרְפָּה
אוֹ
שֶׁאֶהְיֶה נִצּוֹלָה יְחִידָה
מִסְּפִינָה אוֹ שׁוֹאָה
שֶׁאוּכַל לִצְרֹחַ
שֶׁאוּכַל לִשְׂנֹא
לִשְׁכֹּחַ
לִהְיוֹת לְבַד.
שֶׁאֶשְׁכַּח אֶת כָּל הַתִּיקִים
בְּתַחֲנָה אַחַת בַּדֶּרֶךְ
שֶׁיְּפַנּוּ אֶת כָּל הָרְחוֹב
כְּדֵי לְפוֹצֵץ אוֹתָם
שֶׁכָּל מַה שֶּׁבְּתוֹכָם יִתְפּוֹרֵר
לְמִילְיוֹנֵי חֲתִיכוֹת.
שֶׁיִּפָּרְמוּ
כָּל הַחוּטִים הַבִּלְתִּי נִרְאִים,
שֶׁלּוֹכְדִים אוֹתִי לִפְנֵי שֶׁאֶטָּרֵף.
שֶׁלֹּא יְדַמְּמוּ הַמִּלִּים הָאֵלֶּה
מֵרֹב שְׁתִיקָה.
וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ
(רות א, יד)
אודליה גולדמן
¯ בימים אני משאירה אהבות ואשמות
בַּיָּמִים אֲנִי מַשְׁאִירָה אֲהָבוֹת וַאֲשָׁמוֹת
מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי, כְּמוֹ עָרְפָּה:
מְנַשֶּׁקֶת וּמַשְׁלִיכָה
וּבַלֵּילוֹת מְלַקֶּטֶת אוֹתָן חֲזָרָה כְּמוֹ רוּת.
הַאִם הָיָה לַיְלָה
בְּצֹמֶת הַדְּרָכִים בֵּין מוֹאָב וּבֵית לֶחֶם
כְּשֶׁנָּשִׁים, כְּמוֹ כּוֹכָבִים, נָטוּ מִמַּסְלוּלָן?
מִי רָאָה.
בַּחֹשֶׁךְ קַל לַחֲשֹׁד בַּמֶּרְחַקִּים,
פְּגִישָׁה נִרְאֵית כְּמוֹ פְּרִישָׁה
וְכוֹכָבִים נִרְאִים קְרוֹבִים כְּאַהֲבָה
וּרְחוֹקִים כָּמוֹהָ.
אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ
(רות א, טז)
חרות לוביץ'
¯ פחד ההתנפצות הוא הפחד
פַּחַד הַהִתְנַפְּצוּת הוּא הַפַּחַד
לְאַבֵּד הַכֹּל
(אִם אֲקַלֵּף אֶת צִפּוּי הַמַּרְאָה
תִּרְאִי לְתוֹכִי כְּחַלּוֹן.
אֵיךְ לֹא תִּבְרְחִי מִפָּנַי)
חַלּוֹן עַל חַלּוֹן עַל חַלּוֹן
אַחֲרָיו
מָסָךְ שָׁחֹר.
עָבַדְתִּי עָלַיִךְ.
הַאִם שִׁקַּפְתִּי הֵיטֵב?
אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת נַרְקִיס
בַּבִּצָּה שֶׁבָּהּ אַתְּ מִשְׁתַּקֶּפֶת
לִהְיוֹת תְּמוּנָה עַל הַקִּיר
בַּחֲדַר הַמַּרְאוֹת שֶׁלָּךְ.
אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ
(רות א, טז)
אופיר קורן
חצי מספרַיים
צַמְּרוֹת שְׁנֵי עֵצִים
נִצְמָדוֹת זוֹ לְזוֹ בֶּחָצֵר
כְּזוּג הַמַּעֲבִיר מֵחֵיק לְחֵיק
אֶת הָרַךְ הַנּוֹלָד.
עַל הַתִּקְרָה רְמָזִים עֲמוּמִים
לְקִירוֹת שֶׁהוּסְרוּ
כִּי לֹא הָיוּ עוֹד נְחוּצִים לַחְצֹץ.
אֹבֶךְ נִבְלָם מִטִּפּוּס אֶל שָׁמַיִם פְּתוּחִים
וְנִתְלֶה עֲלֵיהֶם.
קָמֵעַ יָשָׁן עֲדַיִן בְּתוֹךְ מְגֵרָה —
חֲצִי מִסְפָּרַיִם שֶׁפֻּצְּלוּ לִשְׁתֵּי דִּירוֹת.
הַחֵצִי מְאַיֵּם יוֹתֵר מֵהַשָּׁלֵם,
כָּךְ נִדְמֶה בְּמַבָּט רִאשׁוֹן.
כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין
עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי
(רות א, טז)
רויטל גולדשמיד
כי אל אשר תלכי
זוֹ הַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה הַקּוֹרַעַת אֶת הַנּוֹף
לִשְׁנֵי חֲלָקִים לֹא שָׁוִים בְּמִשְׁקָלָם
מַה שֶּׁנִּגְמָר אֶצְלָהּ וּמַה שֶּׁמַּתְחִיל
דּוֹרֶכֶת בְּלִי לְהַשְׁאִיר עֲקֵבוֹת
מַחֲלִיפָה אַהֲבָה מֵתָה בִּנְדוּדִים
אוֹמֶרֶת: "כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ גַּם אֲנִי אַחֲרַיִךְ"
וּמִתְכַּוֶּנֶת לְכָל הַפְּרָטִים הַקְּטַנִּים:
לַחֲלֹק אֶת הָאֲדָמָה, אֶת הָרֵיקָנוּת וְהָרָעָב
לְמַשֵּׁשׁ אֶת הַגּוֹרָל בְּאֶצְבְּעוֹת הָרַגְלַיִם
לְנַפֵּץ אֶת הָרֶגֶשׁ הָאָרוּר עַל חוֹמַת אֶבֶן נְמוּכָה
חֲסָדִים שֶׁל שֻׁתָּפוּת גּוֹרָל
אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין
עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי
(רות א, טז)
גילת קול
את הסנה הבוער קנינו במשתלה
בַּקַּיִץ בּוֹ סָגַרְנוּ אֶת דֶּלֶת הַמָּטוֹס עַל הַמִּלְחָמָה
וְהִגַּרְנוּ לְכָאן. עָלָיו הָאֲדֻמִּים זָהֲרוּ בַּשֶּׁמֶשׁ,
שָׁרָשָׁיו הַדְּקִיקִים הִתְלַפְּפוּ סְבִיב עַצְמָם בְּשַׂקִּית
פְּלַסְטִיק שְׁקוּפָה שֶׁאָמְרָה "burning bush".
כַּמָּה כָּבוֹד לַמֶּרְחָב הַצִּבּוּרִי, חָשַׁבְתִּי, נִזְכֶּרֶת
בַּפִיקוּסִים שֶׁל תֵּל־אָבִיב, בְּשָׁרְשֵׁיהֶם הָעוֹקְרִים
מִרְצָפוֹת, בִּסְבַךְ שָׁרְשֵׁי הָאֲוִיר, בַּפֵּרוֹת הַנֶּאֱחָזִים
בַּסֻּלְיוֹת, פּוֹלְשִׁים לְבֵיתֵךְ.
"אֵלֶּה לֹא מְעִיקִים וְלֹא מְבַקְּשִׁים מְחֻיָּבוּת,"
אָמְרָה הַמּוֹכֶרֶת עַל צִמְחֵי הָאֲוִיר בַּקֻּפָּה, "וְיֵלְכוּ
אִתָּךְ אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי," וְהַצֵּרוּף הַזֶּה קָסַם לִי.
תִּשְׁרֵי הִתְנַשֵּׁף בָּאֹפֶק וּבַסּוּפֶּר הַגָּדוֹל עַל הַכְּבִישׁ
הַמָּהִיר הֻצַּב "הַשֻּׁלְחָן הַיְּהוּדִי" וְעָלָיו שַׁעַטְנֵז
שֶׁל כָּל הַהֶרְגֵּלִים לְכָל הָרְגָלִים שֶׁלָּנוּ. גּוֹיִים
קָנוּ כִּסּוּיֵי חַלּוֹת כְּאִלּוּ הָיוּ מַפִּיּוֹת, קָנוּ תִּירוֹשׁ
כְּמִיץ עֲנָבִים, קָנוּ נֵרוֹת חֲנֻכָּה כְּנֵרוֹת רְגִילִים.
הַכֹּל הָיָה כָּשֵׁר, דָּבָר לֹא הָיָה תְּלוּי הֶקְשֵׁר,
דָּבָר לֹא כֻּסָּה בִּקְדֻשָּׁה.
בַּחֲנֻכָּה יָבְשׁוּ צִמְחֵי הָאֲוִיר וְנִרְאוּ כְּמוֹ אַרְבֶּה.
עֲלֵי הַסְּנֶה אֻכְּלוּ וַעֲנָפָיו נוֹתְרוּ כַּעֲצָמוֹת בִּבְשַׂר
הַשֶּׁלֶג. כְּשֶׁחִכִּיתִי לְךָ לְהַדְלָקַת נֵרוֹת אִשֵּׁר
הַחַלּוֹן שֶׁהֶחְלַפְנוּ אַדְמַת מוֹלֶדֶת בּוֹעֶרֶת
בַּאֲדָמָה קְפוּאָה. "שַׁל מַגָּפֶיךָ וּסְגֹר אֶת הַדֶּלֶת,"
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת, "שֶׁלֹּא יִכָּנֵס קֹר".
וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ
(רות א, יח)
רעות וויספר
¯ הספקתי לשכוח
הִסְפַּקְתִּי לִשְׁכֹּחַ, זֶה הָיָה עִנְיָן שֶׁל בְּחִירָה, וּבֵין הַשִּׁגָּעוֹן לַפַּשְׁטוּת בָּחַרְתִּי בְּמַה שֶּׁהָיָה אֶפְשָׁר לְחַכּוֹת אִתּוֹ. זֶה לֹא הָיָה קַל, מַגַּע הַשְּׁלִיכְט חִסְפֵּס לִי
אֶת הַיָּדַיִם וְהַדֶּשֶׁא חָרַץ בָּהֶן פַּסִּים דַּקִּים. לֹא יוֹדַעַת אִם כָּכָה מַרְגִּישׁ חֹפֶשׁ
אוֹ אֵלּוּ חַיִּים
מִתַּחַת לִפְנֵי הָאֲדָמָה:
לְתוֹלָעִים אֲרֻכּוֹת יֵשׁ חֲמִשָּׁה לְבָבוֹת. בְּחִתּוּךְ אָרְכִּי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת כֻּלָּם.
הַאִם יֵשׁ לָנוּ לְבָבוֹת נִסְתָּרִים
לְהָכִיל אֶת עַצְמֵנוּ?
וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי
(רות א, יט)
חרות לוביץ'
בעיני כולם ראיתי
אֲנִי אַנְדַּרְטָה
לְכָל מַה
שֶּׁאַתָּה
לֹא
וַיְהִי כְּבֹאָנָה בֵּית לֶחֶם וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן
וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי
(רות א, יט)
אופיר קורן
קש
בְּחָסוּת הָאוֹר הַתָּכֹל הָיִיתִי יְכוֹלָה
לֶאֱכֹל אֶת הַחוֹל הַנָּקִי וְהַמָּתוֹק הַהוּא
בְּכַף יָדִי לְהָרִים מִתּוֹכוֹ
כַּדּוּר מוֹקָה וּלְצַנֵּן אֶת גְּבִיעַ הַגָּרוֹן
עַד שֶׁדִּשְׁדֵּשׁ וְחָצָה אֶת הַתְּמוּנָה
גָּמָל בְּפַרְוָתוֹ הַשַּׁמְנוּנִית
הָיִיתִי בַּדֶּרֶךְ לִבְחֹר לְהִבָּלַע
בְּחֹר הַבְּיַחַד הַשָּׁחֹר
עִם שְׂמִיכַת סִפּוּרִים מְתוּחָה עַל גַּבֵּנוּ
וְאֵשׁ בְּלֵב הַמַּעְגָּל
אֲבָל חָרַגְתִּי פִּתְאֹם מִן הַנּוֹף
כְּשֶׁפִּי נִמְלָא גַּרְגִּירֵי בֹּץ מַר
מִכּוֹס מַתֶּכֶת קְטַנָּה
וַאֲפִלּוּ לְקַשׁ־הַשִּׁעֲמוּם
נִמְאַס לְהִשָּׁבֵר בֵּין הַבֹּהֶן לָאַמָּה
אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד
(רות א, כ)
תהילה גריזים
¯ איך אתה ממתיק אותי
אֵיךְ אַתָּה מַמְתִּיק אוֹתִי
שֶׁאֲנִי מָרָה אֲנִי
מְפָרֵשׁ לִי כָּל חֲלוֹם לְטוֹבָה
פּוֹתֵר אוֹתִי
מוֹצִיא אוֹתִי נְקִיָּה בַּדִּין
בְּחֶסֶד
אֵיךְ אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת זֶה
קוֹסֵם שֶׁלִּי
שׁוֹלֵף עוֹד וְעוֹד
אַהֲבָה
מֵהַשָּׁחֹר הֶעָמֹק שֶׁלִּי
מַצְחִיק אוֹתִי
מוֹצִיא מַטְבְּעוֹת מִכִּיס רֵיק
מוֹצֵא לִי נֶחָמָה
אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד
(רות א, כ)
הדס ספיר
איך המוות
אֵיךְ הַמָּוֶת הַזֶּה בַּלַּיְלָה
שֶׁל מִי שֶׁהָיִיתִי
שֶׁל חֲלוֹמוֹתַי,
הַתִּקְווֹת לֶעָתִיד
שֶׁאוּלַי לֹא יָבוֹא.
אֲנִי מַכִּירָה אֶת הַבְּדִידוּת
כִּמְעַט לָמַדְתִּי לְקַדֵּם בִּבְרָכָה
אֶת הָעֲלִיבוּת, בַּת בַּיִת
כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עַל הַמְּעַט שֶׁיֵּשׁ
בְּתוֹךְ הַתְּמוּנָה הַגְּדוֹלָה
(הַמִּסְגֶּרֶת פְּרִיכָה כָּל כָּךְ;
אַנְשֵׁי חוּץ לֹא נוֹגְעִים
גַּם כְּשֶׁנּוֹשְׁרִים רְסִיסִים מֵהַלֵּב)
וַאֲנִי
מְנִיפָה בְּעָצְמָה חוּטִים דַּקִּים
עוֹד וָעוֹד.
אֵלּוּ תִּקְווֹת אַחֲרוֹנוֹת,
אֲנִי אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי
הַלְוַאי שֶׁלֹּא יָנִיחוּ לִפֹּל
אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד
(רות א, כ)
ליבי-ליהי בר
¯ קראנה לי מרה
קְרֶאנָה לִי מָרָה
מָרַת אִיקְס חֲשׁוּבָה
נְוַת בַּיִת
תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים
אֲבָל קְרֶאנָה לִי.
קְרֶאנָה לִי מָרָה
מָרַת לָמֶ"ד נְקֻדָּה בֵּי"ת נְקֻדָּה
מָרַת כְּמוֹ גְּבֶרֶת
מָרַת וְלֹא חֲמוּדָה
וְלֹא יְקָרָה
וְלֹא פְּסְס סְלִיחָה
וְלֹא אֵשֶׁת
וְלֹא רַעְיָתוֹ
כִּי הֵמַר לִי.
בְּבַקָּשָׁה, קְרֶאנָה לִי מָרָה.
אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי
(רות א, כ)
חגית קופפר צ'רקה
השם שלי מתחיל בחֵיק
רַק בְּטָעוּת אוֹמְרִים אַחֶרֶת.
רַק הַטָּעוּת שׁוֹלַחַת
עֲנַן פִּתְאֹמִי
מַטִּיף עָסִיס מָרִיר
אֶל גְּבִיעֵי פְּרָחַי
וּמִתְחַזֶּה כְּמַגְשִׁים
מֵי בְּרָכָה
אֲנִי שֶׁל חֹם, חִבּוּר, חִבּוּק
קְרֶאןָ לִי חֶמְדָּה
הַשֵּׁם שֶׁלִּי מַתְחִיל בְּחֵיק.
רַק הַטָּעוּת מַחֲטִיאָה
אוֹתִי לִרְצוֹת
שֶׁיָּבוֹא הָאָבִיב הַזֶּה מִדֵּי פַּעַם
לְבַלְבֵּל עָלַי אֶת עוֹלָמִי
לְלַבְלֵב אוֹתִי
וְלֹא יָדַעְתִּי עַד כַּמָּה מַתִּי
עַד שֶׁפִּתְאֹם הָיִיתִי חַיָּה
אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה'
(רות א, כא)
לילך גליל
אנאפורה
הָרְאִיָּה שֶׁלִּי נֶחְלֶשֶׁת בְּעוֹד הַשְּׁאָר סְבִיבִי הוֹלֵךְ וּמִתְבַּהֵר:
הִנֵּה עֵץ בַּשַּׁלֶּכֶת. הִנֵּה הָרְגָעִים הַנִּקְצָבִים.
לֹא אֹכַל יוֹתֵר חַיָּה, אוֹ בֶּן אָדָם,
לֹא תִּהְיֶה לִי אִמָּא.
מַה מִּתְחוֹלֵל בְּקֵבָתִי?
מִי מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת מִתּוֹכִי
כְּמוֹ טַבּוּר שֶׁכְּבָר נִרְקַב,
מַצְמִית בְּחֶמְלָתוֹ, נִרְעָד בְּיֹפִי?
זוֹ לֹא בִּתִּי. לֹא סָבָתִי.
אוּלַי אֲהוּבָתִי
שֶׁלֹּא הָיְתָה לִי
אִמָּא.
אֲנִי נִפְרֶדֶת מִכָּל אֲשֶׁר כְּמוֹתָהּ,
מִתְגַּעְגַּעַת לַתְּמוּנָה:
לְבַד, עַל מִדְרָכָה, בְּעֶרֶב חֹרֶף עִירוֹנִי —
דָּבָר מִזֶּה אוֹתִי כְּבָר לֹא יַרְגִּיעַ.
אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה'
(רות א, כא)
לארי וייסמן
אסיף
הַמַּעְבֹּרֶת נֶחְבְּטָה הָלוֹךְ וָשׁוֹב בֵּין הָאֲדָווֹת,
כְּאִלּוּ לֹא הֶחְלִיטָה אִם לִצְלֹל אוֹ לָצוּף,
וּבָרֶקַע הַיָּם, כָּבֵד מֵעוֹפֶרֶת,
כְּעֵין הַמֵּת הַמְמִסָּה אֶת הָעוֹלָם,
וַאֲחוֹתִי לְדֶמַע, מְשֻׁמֶּרֶת בְּמֶלַח,
נָדָה מֵרָחוֹק כִּמְאַשֶּׁרֶת: מַה שֶּׁיִּהְיֶה הָיָה.
וְרָאִיתִי אֶת דְּמוּתִי יוֹצֵאת לַדֶּרֶךְ,
פָּנֶיהָ לַמִּזְרָח, פְּעוּרַת חֲלוֹמוֹת,
וְאֶת בָּבוּאָתִי הַשָּׁבָה,
חַסְרַת שֵׁם, פָּנֶיהָ לַשְּׁקִיעָה —
וְהִדְהֲדָה בִּי הַתְּחוּשָׁה שֶׁהָיִיתִי שָׁם תָּמִיד,
לְכוּדָה בֵּין גָּדוֹת, פְּלִיטַת מַחְסוֹר, שׁוֹאֶלֶת חֶסֶד.
וְרַק דָּבָר אֶחָד עִכֵּב
אֶת שְׁקִיעָתִי עִם הַגַּלִּים אֶל הַתַּחְתִּית:
הָאַהֲבָה. לֹא זוֹ שֶׁנִּתְלְשָׁה
וְנִקְבְּרָה עִם שְׁלֹשֶׁת־רִבְעֵי לִבִּי,
אֶלָּא מַתְּנַת אוֹתָהּ נָכְרִיָּה
שֶׁנִּכְרְכָה כְּאֶפְרוֹחַ בִּכְנַף הַשַּׁרְווּל.
לְרֶגַע עָמְדוּ שְׁוֵי־טַעֲנָה,
אֲגַם הַדְּמָמָה מוּל צִיּוּץ הַצִּפּוֹר — וְאָז
בִּבְהִירוּת פִּתְאֹם יָדַעְתִּי
שֶׁאֶחְיֶה לְמַעֲנָהּ, שֶׁאֶזְדַּקֵּן בֵּין יְלָדֶיהָ,
שֶׁהָעֹדֶף שֶׁנִּשְׁכַּח בִּי יֵאָסֵף, וְלוּ עוֹד פַּעַם,
שֶׁאֶחְיֶה.
אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה'
(רות א, כא)
אורי שגב
באר
אָחוֹת, הַחֲרֵשׁ הַחֲרִישִׁי
אַף בְּשׁוּלֵי דּוּמִיָּתֵךְ כָּבְדוּ לַהַט וּמָגוֹר
מִי יִתְּנֵנִי בִּתְרוּעָה שֶׁאֶכְרַע, שֶׁאֵחָרֵב
לְפָנַיִךְ — מְטִילַת מָצוֹר
אֲנִי זְקוּקָה לָאֲדָווֹת שֶׁהִשְׁלַכְתְּ בִּי
לִנְפִילָתֵךְ הַמּוֹדֶדֶת עָמְקִי
אִמְרִי שֶׁכְּתָלַי אֵינָם אֶבֶן
שֶׁמַּבָּטַיִךְ אֶל שְׂפָתִי ——
אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה'
לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי
(רות א, כא)
הדר ארציאל
אגדת נעמי
בַּדֶּרֶךְ דָּבַקְתָּ בִּי
בִּקְצֵה לִבִּי
יָמִים רְחוֹקִים תְּלוּיֵי יָרֵחַ,
כִּמְעַט סִפַּרְתִּי עַצְמִי לָדַעַת
עַל שָׂדוֹת רַכִּים שֶׁהָיוּ פְּרוּשִׂים בַּעֲדִי
חַמִּים וּבְהִירִים
כִּבְדֵי חִטָּה בְּשֵׁלָה
צוֹחֲקִים שִׁיר בֵּין הָעֳמָרִים.
אֲבָל תַּחַת רַגְלַי רַעַשׁ
רַעַד אֲדָמָה מִתְבַּקַּעַת
וּנְפִילַת הַזְּמַן פָּעֲרָה בִּי קֹר נוֹרָא
שֶׁלֹּא יָדַע קִרְבַת גּוּף אֶל גּוּף
בְּאַרְמוֹנוֹת חֹרֶף גּוֹאֶה,
הַמָּוֶת קָרָה לִי.
הִשְׁאִיר אוֹתִי רֵיקָה
הִשְׁאִיר אוֹתִי מָרָה
הַשְּׁכֵנוֹת שׁוֹתְקוֹת בּוֹ
הֵן לֹא נִתָּן לְדַבֵּר רַבּוֹת כָּל כָּךְ בַּחִדָּלוֹן
עָרְפִּי מִתְקַשֶּׁה בַּשְּׁבִיל הַמּוֹלִיךְ אֶל הַבַּיִת.
חַסְדְּךָ קוֹשֵׁר אוֹתִי
אֶל הַחַיִּים
מַבְטִיחַ לְהָבִיא בְּכַפַּי
מְנוּחַת יֶלֶד
וְאֶת זִכְרוֹן הָאוֹר
גּוּפִי סָבוּךְ בְּךָ
כְּמוֹ גּוֹאֵל.
נָעֳמִי וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵי מוֹאָב
(רות א, כב)
תהילה גריזים
¯ זמן תמוז
זְמַן תַּמּוּז
רוּת וְנָעֳמִי מְהַלְּכוֹת חֶסֶד יָחֵף לִקְרָאתֵנוּ
וַאֲנַחְנוּ כְּבָר כָּל כָּךְ רוֹצִים לִצְעֹק לָהֶן אֶת הָעֵינַיִם הַיָּפוֹת שֶׁל דָּוִד
הַזְּמַן זוֹרֶה חֶסֶד
פָּשׁוּט לְעֶבְרֵנוּ
שֶׁאֵין לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה
וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְִׂעֹרִים
(רות א, כב)
אהובה רקנטי
¯ אני סופרת ימים
אֲנִי סוֹפֶרֶת יָמִים
הַמַּמְתִּינִים
לְשָׂדוֹת בְּרֵאשִׁית קְצִירָם,
שִׁבֳּלִים נֶאֱלָמוֹת בְּשֶׁקֶט
רַק אִוְשַׁת רוּחַ קֵיצִית
מַרְחִישָׁה אֶת לִבָּן.
וּכְבָר אֵינִי סוֹפֶרֶת יָמִים שֶׁל נָשִׁים
צִפִּיּוֹת וְיִחוּלִים וּפְרִימוֹת
וְאֵינִי מַמְתִּינָה בְּכָל חֹדֶשׁ
לְהֵרָחֵק וּלְהִתְקָרֵב
מַבִּיטָה בַּשָּׁמַיִם
עֵינַי נוֹשְׁקוֹת לַלְּבָנָה
אֵינִי סוֹפֶרֶת כּוֹכָבִים
רַק שָׁעוֹת לִגְאֻלָּה.
וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְִׂעֹרִים
(רות א, כב)
צפנת בן־דוד
שדה חיטה
אִמָּא צוֹפָה מַעֲרָבָה
שְׁלֹשָׁה בְּרוֹשִׁים יוֹדְעִים
לֵדַת הַקֶּמַח מֵהַגַּרְעִינִים
עַנְנֵי הָעֶרֶב מֵהָאֲדָמָה
כַּפּוֹת יָדֶיהָ בְּבַד סִנָּרָהּ
בִּטְנָהּ רַכָּה
לֵדַת הַמָּוֶת מֵהָאַהֲבָה
אוֹר זָהָב בְּדִמְעַת הַקָּצִיר
וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְִׂעֹרִים
(רות א, כב)
שושי הלוי
בקְציר האומֶר
פָּגַשְׁתִּי עֵץ
שָׁמַט צַמַּרְתּוֹ לָרוּחַ
וּבָאתִי בְּעַנְוַת הֶעָלִים
בְּסוֹד הַמִּלִּים הַפְּשׁוּטוֹת
לֶקֶט. שִׁכְחָה. פֵּאָה
וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְִׂעֹרִים
(רות א, כב)
לאה מימוני
¯ לפעמים שדה הוא דין
לִפְעָמִים שָׂדֶה הוּא דִּין
דִּין שִׁכְחָה, תִּשְׁכְּחִי אֶת אוֹתָךְ שֶׁמִּפַּעַם
וְדִין לֶקֶט, פֵּרוּרִים שֶׁנִּעַרְתְּ מִמַּפָּה שֶׁל סְעוּדַת מְלָכִים שֶׁמִּפַּעַם
וְדִין פֵּאָה, פִּנּוֹת שֶׁמִּישֶׁהוּ עִגֵּל בִּשְׁבִילֵךְ שֶׁתּוּכְלִי, שֶׁתֹּאכְלִי
כְּשֶׁאֵין בַּיִת
וּכְשֶׁיֵּשׁ בַּיִת, שָׂדֶה הוּא
אֶפְשָׁרוּת, הוּא חֶסֶד
הוּא הָרַחֲמִים שֶׁבִּזְמַנָּם מוֹלִידִים
וּכְשֶׁרוּת
שָׂדֶה, גֹּרֶן, בַּיִת וְאִישׁ
אָז שְׁכֵנוֹת
אָז
רוּתִי
אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים
(רות ב, ב)
לאה מימוני
¯ יוצאת ללקט
יוֹצֵאת לְלַקֵּט
סוֹגֶרֶת אֶת הַדֶּלֶת מֵאֲחוֹרַי
פּוֹרֶשֶׂת אֶת הַקּוֹלְטָנִים
שֶׁיָּצַרְתָּ בִּי
שֶׁיִּהְיוּ חֲלוּלִים חֲלוּלִים
חֲשׂוּפִים חֲשׂוּפִים
רְגִישִׁים רְגִישִׁים
לְהִתְפַּעֵם מֵהָאֲוִיר, לִטּוּף הָרוּחַ
וְהָרֵיחַ
לֶאֱהֹב אֶת מַה שֶּׁיִּקָּרֶה בְּדַרְכִּי
לְמַתְּנוֹת שָׁמַיִם
לְ־מָן הוּא
עֵת לִמְצֹא מַתָּנוֹת
עֲטוּפוֹת
בְּאוֹר וּכְרוּכוֹת בְּחַבְלֵי אַהֲבָה
טַבּוּרִיִּים
יֵשׁ
וְחוֹזֶרֶת כְּמִי שֶׁפִּתּוֹ בְּסַלּוֹ
וְאֵין דּוֹמֶה לִי
אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים
אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו
(רות ב, ב)
מרים קוצ'יק שפר
תפילת רות טרם קציר
הַצְלַח נָא הָאֱלֹהִים דַּרְכִּי
נָכְרִיָּה וְזָרָה
לִמְצֹא חֵן
לִלְקֹט שִׁבֳּלֵי הַחֶסֶד מֵעֵינֵיהֶם.
אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים
אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו
(רות ב, ב)
דרור שקולניק
אפריל בלוז
בְּחֹדֶשׁ נִיסָן הָאֲוִיר דָּחוּס אָבָק וְאַבְקָנִים
הַקַּיִץ מִתְפָּרֵץ וּמַכֶּה בָּאָבִיב הַמִּתְגַּנְדֵּר
שֶׁנּוֹפֵל, כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו
שׁוֹתֵק וְכָנוּעַ
וְדַוְקָא הִיא דּוֹמַעַת
כְּשֶׁנְּהִי גִּיטָרוֹת סִיקְסְטִיז מֵהַיּוּטְיוּבּ
זוֹלֵג מִבַּעַד לְחַלּוֹן פָּעוּר
אֶל דֶּרֶךְ אֲבָנִים מַהְבִּילָה
וְהַמּוּדִי בְּלוּז נוֹגְעִים לָהּ בְּמֶשִׁי לָבָן
בְּלֵילוֹת שֶׁל פַּרְדֵּסִים מֵאֵי אָז
פּוֹרְעִים שְׂרִידֵי חֶשְׁבּוֹן אָבוּד
בְּאַנְגְּלִית זֶה נִשְׁמָע יוֹתֵר טוֹב
זֶהוּ בְּלוּז שֶׁל חֹדֶשׁ אַפְּרִיל
חֹדֶשׁ שֶׁאִם לִטְרֹק בּוֹ אַחֲרֶיךָ
אֶת דֶּלֶת בֵּיתְךָ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
שֶׁאֵין עוֹד אַחֲרֶיהָ
הֲרֵי זֶה הוּא — אַפְּרִיל
שֶׁבּוֹ עַד עֶרֶב תַּנִּיחַ מִזְוְדוֹת חַיֶּיךָ
בְּאֶרֶץ חֲדָשָׁה
שֶׁפַּרְדֵּסֶיהָ עֲקוּרִים בָּהּ זֶה מִכְּבָר
וּשְׂדוֹתֶיהָ גֶּדֶם
אַךְ שָׁם אוּלַי גַּם יוֹם אַחֵר
אוּלַי בִּשְׁעַת בֵּין הָעַרְבַּיִם
עוֹד יִמָּצֵא בָּהּ בַּיִת
וְאוּלַי שֶׁלְּךָ
אֶל הַקֶּשֶׁת
מִשָּׁנִים קָהוּ רַגְלַיִם, עֵינַיִם וְשִׁנַּיִם
קָהֲתָה מַחֲרֵשָׁה בִּרְגָבִים
קֵהָה תְּשׁוּקָה, קֵהִים הַמַּכְאוֹבִים
קֵהָה הַחַמְדָנוּת אֶל אוֹצְרוֹת דְּלָתַיִם
זַכּוּ מֵעֹז הַמַּיִם בַּגֵּבִים
וְלֹא קָהוּ כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם
מִן הַשָּׁנִים הַמַּחֲשָׁבָה גָּבְהָה
הַמִּלִּים סְפוּרוֹת עֲדֵי חִזּוּי
חַד הָרָצוֹן, חַדָּה הַנְּבוּאָה
חַד קוֹל הַלֵּב, עוֹרְקוֹ כָּרוּי
נִתְקַהוּ וַחֲנָקוּהוּ, לֹא יִיבַשׁ
בָּרוּךְ הֱיֵה כָּל יוֹם חָדָשׁ
וְעוֹמֶדֶת צִפִּיָּה לַקֶּשֶׁת בִּצְבָעֶיהָ
שֶׁתָּקוּם בְּשָׂדֶה וּבְשָׂדֶה
לְעַבֵּר בָּהּ בְּעִתּוֹ
בֵּין רִאשׁוֹן בֵּין אַחֲרוֹן
מוֹתִיר חֵלֶב זְבָחִים, עֲווֹנוֹת וַחֲטָאִים
וּפָנָיו וְלִבּוֹ שָׁוִים אֶל דַּרְכּוֹ
אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו
(רות ב, ב)
רעות וויספר
¯ לפעמים אני רואה
לִפְעָמִים אֲנִי רוֹאָה אָדָם עִם מִכְנָסַיִם כְּשֶׁלְּךָ.
בְּשַׁבָּת הִתְבּוֹנַנְתִּי בַּמַּרְאָה — אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיךְ כְּשֶׁאֲנִי צוֹחֶקֶת כָּל צִדֵּי הַפָּנִים שֶׁלִּי מִתְקַפְּלִים מִתְקַמְּטִים, חֲרִיצִים עֲמֻקִּים,
שׁוּחוֹת לְהַחְבִּיא בָּהֶן אֶת הָאֹשֶׁר?
רָאִיתִי אֵיךְ הֵם מִתְבַּסְּסִים בַּפָּנִים שֶׁלִּי, כְּלוֹמַר הוֹפְכִים לִהְיוֹת קְבוּעִים. אֲנִי מִזְדַּקֶּנֶת.
הָרֹךְ מִתְקַבֵּעַ בְּזָוִיּוֹת מְשֻׁנּוֹת. דְּבָרִים שֶׁהָיוּ מַמְשִׁיכִים לִקְרוֹת.
אֲבָנִים מִתְפּוֹרְרוֹת בַּקֹּר וְשִׂיחֵי תַּבְלִינִים גְּדֵלִים עַזִּים, יָפִים, עַזִּים. הָעוֹלָם מִשְׁתַּנֶּה לָנוּ. פִּגּוּמִים הוֹפְכִים לְבִנְיָן.
יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁל קִרְבָה. זָוִית שֶׁל שֶׁמֶשׁ. פְּרָחִים שֶׁל אוֹר. תִּסְתַּכֵּל עָלַי
נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא
(רות ב, ה)
אריאלה נידם-פרץ
גיורת
הֵם נִצְּבוּ מֵעָלַי שְׁלֹשָׁה
דַּיָּנִים
פְּזוּרַת שְׂעָרִי וְשׁוּלֵי חֲלוּקִי הַלָּבָן
שִׂרְטְטוּ עַל קַו מַיִם שְׁנֵי נוּפָרִים,
תַּחְתָּם טָבַעְתִּי כְּאוֹפֶלְיָה
בְּאַרְבָּעִים סְאָה גֶּשֶׁם,
כָּשֵׁר,
זֶה הָיָה כָּשֵׁר.
אֶת שְׁמִי נָטָשָׁה הֵמִירוּ בִּשְׁרִירוּתִיּוּת
לְרוּת,
לֹא עָזַר שֶׁצָּעַקְתִּי
עַמְּכֶם — עַמִּי
אֱלֹהֵיכֶם — אֱלֹהַי
בְּשִׁנַּיִם נוֹקְשׁוֹת וְשָׂפָה שְׁסוּעָה,
נִבְחֶנֶת שׁוּב וָשׁוּב
לְהַתְמִיר תַּרְיַ"ג בִּרְמָ"ח
וּשְׁסָ"ה אֵבָרִים וְגִידִים.
וְאֶמֶשׁ, כְּשֶׁבְּנִי חָזַר מִגַּן הַחֶמֶ"ד
שׁוֹאֵל אִם סַבָּא וְסַבְתָּא
גּוֹיִים,
נִדְרַשְׁתִּי פַּעַם נוֹסֶפֶת לְהַפְנוֹת
עֹרֶף.
וַיִּקֶר מִקְרֶהָ
(רות ב, ו)
אריאלה נידם-פרץ
¯ מקרה
״מִקְרֶה"?
וְהָאֹמֶץ לָשׁוּב,
לִשְׁמֹעַ קִירוֹת
מִתְלַחֲשִׁים "הַזֹּאת",
לִהְיוֹת נָכְרִיָּה מְלַקֶּטֶת
לְבַד בַּשָּׂדוֹת,
לִשְׁכַּב מַרְגְּלוֹתָיו כִּמְרַגֶּלֶת,
כְּמֻרְגֶּלֶת.
נְסִיכָה מוֹאָבִית טוֹחֶנֶת
אֶתְמוֹלִים בַּשֶּׁכֶב,
מוֹדֶדֶת שְׂעוֹרִים וּשְׁעָרִים.
לִהְיוֹת נֶחְלֶצֶת וְלֹא
לִשְׁבֹּר אֶת הַכֵּלִים,
מָתוּן מָתוּן לְצַפּוֹת
מֵהַבֹּקֶר לִצְבֹּט
מִן הַקָּלִי וּלְהִשָּׂרֵף
מִבִּפְנִים,
כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינָיו
כְּדֵי לַחֲסוֹת תַּחַת
כְּנָפָיו.
וַתֹּאמֶר אֲלַקֳֳּטָה נָּא וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים
וַתָּבוֹא וַתַּעֲמוֹד
(רות ב, ז)
שושי הלוי
כקמה
הָיִיתִי הוֹלֶכֶת
אַחַר הַקּוֹצְרִים
וּמְלַקֶּטֶת —
גַּעְגּוּעַ
בַּר אֶל אֲדָמָה
וַתֹּאמֶר אֲלַקֳֳּטָה נָּא וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים
(רות ב, ז)
טליה קלמרו
אלומה
וּבְאוֹתָהּ שָׁנָה, חוּט דַּק שֶׁבִּי
נִקְשַׁר לְחוּט עָבֶה בְּךָ, וּמַה שֶּׁהָיָה לִפְנֵי כֵן
לֹא הָיָה. וְהַשָּׂדוֹת הָיוּ בֵּיתֵנוּ.
וְכָל זַרְעֵי הַכְּאֵב שֶׁבָּאוּ אַחֲרֶיהָ
וְכָל לֵילוֹת הַבַּצֹּרֶת וּמֶרְחֲבֵי הַשְּׁתִיקָה
לֹא יָכְלוּ לְאוֹתוֹ חוּט אֶחָד,
שֶׁקָּשַׁר אוֹתָנוּ, פַּעַם,
לַאֲלֻמָּה.
וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי
אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר
(רות ב, ח)
יפה וגנר (יאיר-פור)
רות
כְּשֶׁצָּחֲקוּ הַקּוֹצְרִים
יָרַדְתִּי לִלְקֹט אֶת הַנִּשְׁכָּח.
כַּאֲשֶׁר שָׁכַב בֵּין פְּאוֹתַי
נָח שְׁרָבִי.
מַבָּטוֹ עוֹלָלִים רַבִּים
כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַמִּלְחָמָה
שְׂעָרוֹ חֶמְדַּת חִטָּה
יָדָיו לוֹקְטוֹת
אַהֲבַת שִׁבֳּלַי.
אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה
(רות ב, ח)
תמר עיני להמן
חאן אל־רות
עִיד שׁוֹמֵר עַל הַנָּשִׁים
וְאוֹמֵר לַנְּעָרִים לִדְבֹּק
בַּשָּׂדֶה שֶׁלָּהֶם,
לֹא לַעֲבֹר אֶת
תְּחוּם הַמִּרְעֶה
שֶׁמָּא
הַנְּעָרוֹת מְלַקְּטוֹת
שֶׁלַח סָגֹל
בְּיוֹם שִׁמְשִׁי שֶׁל פֶבְּרוּאָר
עוֹבְרוֹת בְּלִי מֵשִׂים
גְּבוּל לֹא תָּחוּם
וְשָׁקוּף לְמַבָּטוֹ שֶׁל הָרַבְשַׁ"ץ
מֵהַכְּפָר הַשָּׁכֵן.
וּמִי יַגִּיד
אַל תַּכְלִימֵן
אַל תַּבְהִילֵן
אַל תִּפְגַּע בָּן
מִי יַגִּישׁ לְמַרְאֵה זָרוּתָן
מַיִם, צְנִימִים
וּכְסוּת לְיָמִים קָרִים.
מִי יִשְׁלַח שֵׁשׁ שִׁבֳּלִים
בִּמְקוֹם מִכְתַּב גֵּרוּשׁ
וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה
(רות ב, י)
יונה שפירא
מצד שני
אִישׁ עוֹמֵד לְצִדִּי כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהוּא עוֹמֵד שָׁם
לְצִדִּי הוּא גַּם יוֹדֵעַ.
מָה אֶעֱשֶׂה בָּאִישׁ הָעוֹמֵד שָׁם לְצִדִּי
בְּיָדָיו הַמְגֻדָּלוֹת, הָאֲרֻכּוֹת,
בְּפָנָיו הַסְּדוּקוֹת, בְּבִגְדוֹ הַכָּעוּר,
הַאִם אֶתְבּוֹנֵן בְּעֵינָיו הָרְחוֹקוֹת
הַאִם אֶגַּע בַּנֶּגַע הַפָּעוּר
שֶׁלָּנוּ?
אִישׁ עוֹמֵד מִצִּדִּי וַאֲנִי מִצִּדּוֹ
וַאֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ עוֹמְדִים
וְיוֹדְעִים
וּפָנֵינוּ כְּבוּשׁוֹת בְּצִדֵּינוּ.
וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה
(רות ב, י)
יעל חורי-כהן
¯ מחפשת אותך
מְחַפֶּשֶׂת אוֹתָךְ
אַתְּ בִּדְבֵקוּת מְשֻׁנָּה
מְבַקֶּשֶׁת פָּנַיִךְ: מְחוּקוֹת
רָצִית?
אוֹ מֵאֵלֶיהָ נֶעֶשְׂתָה רַחְמֵךְ מָקוֹם?
אַתְּ מְדַבֶּרֶת שָׂפָה
נכריה
יְלָדוֹת זוֹהֲרוֹת בִּשְׂדוֹת שִׁבֳּלִים
מִי מוֹצֵאת
מִי נִשְׁכֶּבֶת בַּגֹּרֶן לְמַרְגְּלוֹת אִישׁ זָקֵן
מִתְכַּרְבֶּלֶת עַד קְצוֹת עֲקֵבַיִךְ
חוּשַׁיִךְ עֵרִים
טַעַם קָצִיר בַּשְּׂפָתַיִם
כְּמִיהָהַשְׁפָּלָהִתְמַסְ
רוּת.
וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ
וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם
(רות ב, יא)
קלרינה פריבורקין
מכתב לרות
בַּת מִי אַתְּ?
וּמֶה חָשְׁבוּ הוֹרַיִךְ עַל דְּבֵקוּתֵךְ בְּנָעֳמִי?
הַאִם קִבַּלְתְּ מֵהֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ?
חִפַּשְׂתְּ הַרְפַּתְקָאוֹת בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה
לִהְיוֹת זָרָה, לְהִסְתַּכֵּן, לִטְרֹף אֶת הַחַיִּים
אַךְ לְלַקֵּט אֲבַק דְּרָכִים
לְגִיּוֹרוֹת רַבּוֹת
שֶׁיַּעַזְבוּ אַרְצָן, מוֹלַדְתָּן וּבֵית אִמָּן
כְּדֵי לִדְבֹּק בְּעַם שֶׁלֹּא רוֹצֶה שֶׁיִּדְבְּקוּ בּוֹ
וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי
(רות ב, יד)
חנה קרמר
בשדות בית לחם
שׁוּב הִיא זוֹרֶקֶת אֶת הַלֶּחֶם מֵהַמַּקְפִּיא
מָנוֹת עֲמֻקּוֹת שֶׁל קָלִי
עֲרֵמוֹת שֶׁל קָצִיר שֶׁאָסַף
מַשְׁלִיכָה אֶל עָרְפּוֹ שֶׁנִּרְכָּן שָׁחוּחַ
מַשְׁלִיכָה עַל אֱלֹהָיו שֶׁלֹּא הָיוּ אֱלֹהֶיהָ
בָּחֳרִי אַף
שׁוּב הִיא זוֹרָה לָרוּחַ פְּרוּסוֹת דַּקּוֹת שֶׁל זִכְרוֹנוֹת
פֵּרוּרֵי עֲווֹנוֹת
מְהַלְּכִים בִּשְׂדוֹת שִׁבֳּלִים וְשֶׁלֶף שֶׁל גּוֹי
שֶׁנָּשָׂא אֶת הַצְּלָב אֶל לִבּוֹ
בֹּעַז לֹא יָשׁוּב
בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט וְלֹא תַכְלִימוּהָ
(רות ב, טו)
ליטל מור
על סף הקליניקה
פַּעַם בְּשָׁבוּעַ
מַבִּיטָה אֶל כָּל הַדְּבָרִים הַתְּלוּיִים
בְּגֹבַהּ הָעֵינַיִם.
צְרִיבַת הָעֶלְבּוֹן
עוֹצֶרֶת אֶת תְּנוּעוֹת הַיָּד שֶׁאָחֲזָה
הִתְרַגְּשׁוּת דַּקָּה.
לֹא יָכֹלְתִּי לְבַדִּי.
פַּעַם בְּשָׁבוּעַ
אֲנִי פּוֹשֶׁטֶת יָד
נוֹקֶשֶׁת עַל דַּלְתֵּךְ.
וְלֹא תַכְלִימוּהָ
(רות ב, טו)
לירון גרייף
השיבולים הנעות ברוח
רוּת וְנָעֳמִי מְלַקְּטוֹת מָזוֹן
מִפַּחֵי הָאַשְׁפָּה הַיְרֻקִּים
לְיַד הַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית.
שְׁתֵּיהֶן מִתְגַּלְגְּלוֹת בִּסְחִי הַמִּדְרָכָה,
בְּפַאֲתָיו שֶׁל הַגְּבוּל הַלֹּא נִרְאֶה
הַמְחַלֵּק אֶת הָעִיר.
רְאֵה אֶת הִלּוּכָן הַכָּנוּעַ,
מִתְנַדְנֵד כְּעֵשֶׂב שׁוֹטֶה בְּתוֹךְ סוּפַת הָרְחוֹב.
הַבֵּט בְּזָרוּתָן הַבְּלוּיָה,
זוֹעֶקֶת נִבְדָּלוּת בְּאֵלֶם־קוֹל קָרוּעַ וּמְאַיֵּם.
וְיֵשׁ לְעִתִּים —
בְּשָׁעָה חֲמַקְמַקָּה שֶׁל בֵּין עַרְבַּיִם,
בַּתָּוֶךְ בֵּין אוֹר מִתְקַצֵּר לְצֵל מִתְאָרֵךְ,
גַּם גְּבוּלוֹת הַלֵּב מִטַּשְׁטְשִׁים.
וְאִם רַק תִּתְקָרֵב,
חוֹתֵר בְּתוֹךְ הַפָּז הָעוֹטֵף אֶת הָעִיר,
תּוּכַל לִרְאוֹתָן נָעוֹת בָּרוּחַ כְּשִׁבֳּלֵי זָהָב.
תּוּכַל לְהַקְשִׁיב לְהַלְמוּת הַחֶסֶד פּוֹעֶמֶת בְּחָזָן.
עוֹד צַעַד אֶחָד —
וְתוּכַל לִצְלֹל אֶל תּוֹךְ עֵינֵיהֶן הַכְּבוּיוֹת,
לִשְׁלוֹת מֵהֶן פְּנִינֵי מַלְכוּת.
וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לָהּ מִן הַצְּבָתִים וַעֲזַבְתֶּם וְלִקְּטָה
(רות ב, טז)
שירי פסל
יחידה
שִׁבֹּלֶת נוֹפֶלֶת
מִן הָאֲגֻדָּה
וְלֹא בְּהֶסַּח הַדַּעַת.
הֵם רָאוּ —
הִיא לֹא מְסֻגֶּלֶת לִצְבַת הָאֲנַחְנוּ,
וְהִנִּיחוּ לְכֹחַ הַכְּבִידָה שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהּ
(לְיָמִים תִּשְׁאַל אֶת עַצְמָהּ הַאִם הָיָה בְּכָךְ חֶסֶד,
הַאִם שִׁכְחָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת מַעֲנֶה,
הַהִשָּׁמְטוּת —)
כִּי הִנֵּה הִיא שָׁטָה לְהֶרֶף עַיִן בָּאֲוִיר
וְאַקְרָאִיּוּת הַיַּחַד
נִפְתַּחַת
כָּל מַה שֶּׁהֻכְרַח אֶל זְקִיפוּת הַשָּׂפָה
רוֹכֵן אֶל אִלְּמוּתוֹ
וְהַנֶּעֱזָב
מַנִּיחַ אֶת רֹאשׁוֹ, אֶת עֶלְבּוֹנוֹ,
עַל אֲדָמָה,
לְמַרְגְּלוֹת כְּזַב הַזָּהָב הַמִּתְנוֹעֵעַ.
שְׁקֵטָה מְאֹד, הִיא
מִתְרַכֶּזֶת בָּרוּחַ,
אֵינָהּ מְשַׁעֶרֶת —
עוֹד תָּבוֹא יְחִידָה
וּתְלַקֵּט חֶרֶשׁ
וְיֵשׁ חֶסֶד
וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה עַד הָעָרֶב וַתַּחְבֹּט אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה
(רות ב, יז)
חנה קרמר
¯ שיבולת
שִׁבֹּלֶת
תַּחְשְׁבִי שֶׁאַתְּ שִׁבֹּלֶת
כָּל הַשִּׁבֳּלִים מִתְכּוֹפְפוֹת בָּרוּחַ
כָּל הַשִּׁבֳּלִים נוֹשְׂאוֹת מַשָּׂא כָּבֵד
אָז לָמָּה כּוֹאֵב לָךְ הַלֵּב?
הַזֶּרַע הַגִּבְעוֹל הַגַּרְגְּרִים
הַמַּגָּל הַגֹּרֶן הַדַּיִשׁ הָאָסָם הַזְּרִיָּה
מַה שֶּׁיִּהְיֶה הוּא שֶׁהָיָה
הֲלֹא בַּאֲשֶׁר חַיּוֹת הֵן תִּחְיִי
בַּאֲשֶׁר מֵתוֹת הֵן תָּמוּתִי
הָאֲדָמָה לֹא אֲרוּרָה בַּעֲבוּרֵךְ
הַשֶּׁמֶשׁ קוֹפַחַת עַל עוֹרֵךְ
אַתְּ מִבְנֶה מְדֻקְדָּק שֶׁל גּוּף וְנֶפֶשׁ
צוֹבֶטֶת מֵיתָר מָתוּחַ
אַל תַּחְשְׁבִי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה תְּנִי לְעַצְמֵךְ לָנוּחַ
הִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה
(רות ג, ב)
ליאור ויינשטיין
¯ הנה אתה מופיע
הִנֵּה אַתָּה מוֹפִיעַ, לִפְנֵי הַחֲשֵׁכָה,
פּוֹלֶה חֶמְדָּה מֵעֶצֶב, וְאוֹר בַּכֹּל זָהַר.
הַשֶּׁמֶשׁ לֹא הִפְצִיעַ, וּכְבָר גּוּפְךָ
נִזְרָע. בַּלַּיְלָה עוֹד נוֹקִיעַ אֶת שֶׁמֶד הַמָּחָר.
אוּלַי נֵלֵךְ לַגֹּרֶן, נְלַקֵּט קְצֵה עֲלָטָה.
אוּלַי כְּבָר לֹא נֵלֵךְ עוֹד. אוּלַי נִטְבֹּל בְּמֹר.
אוּלַי נִטְבֹּל בְּנֹגַהּ תֹּרֶן שֶׁנִּקְטַף.
אוּלַי שְׂעָרְךָ יִבְעַר, הֲלוֹא כֻּלּוֹ חוּטִים וּמֹץ.
וּכְשֶׁאֶלְחַשׁ אֲנִי הִיא הַבּוֹעֶרֶת
תָּשִׁיב כֻּלִּי, כֻּלִּיִּי בַּעֲלָטָה.
הִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה… וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן
(רות ג, ב-ו)
ג׳ני קפואה שנקר
בית האמת
וְאוּלַי כְּשֶׁשְּׂפָתַי יְדַבֵּרוּ
וְשִׁמְךָ בְּלִבִּי יְהַדְהֵד,
וְאֶרְאֶה אֶת צֶלֶם פָּנֶיךָ
בַּמִּלִּים שֶׁבָּחַרְתָּ לָשֵׂאת.
וְאֵדַע אָז שֶׁזּוֹ הָאֱמֶת,
שֶׁלָּקַחְתִּי מִמְּךָ לְעֵת לַיִל,
תִּתָּלֶה עַל דַּלְתוֹת נִשְׁמָתִי,
וּלְךָ תִּהְיֶה לְבַיִת.
וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה וַתָּבֹא בַלָּט וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב
(רות ג, ז)
ליטל מור
¯ אתה ישן לצידי בביטחה
אַתָּה יָשֵׁן לְצִדִּי בְּבִטְחָה
מַאֲמִין בְּבִיאַת עַמּוּד הַשַּׁחַר
בְּכָל יוֹם. עֵרָה לְבַד מְחַכָּה
שֶׁקּוֹלוֹ הַבָּטוּחַ שֶׁל נַחְמָן שַׁי יִלְחַשׁ לִי
'שָׁרָב כָּבֵד'.
לִפְעָמִים אֲנִי גּוֹזֶרֶת בְּעַצְמִי
תַּלְתַּלִּים סוֹרְרִים
בּוֹדֶקֶת בַּמַּרְאָה נְזָקִים לְאַחַר מַעֲשֶׂה
שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת
סִבָּה וְתוֹצָאָה שֶׁשַּׁיָּכוֹת לְשִׁעוּר אַחֵר.
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאַתָּה לֹא מֵבִין
יְלָדִים קְטַנִּים נִבְקָעִים בְּדַרְכָּם לָעוֹלָם
בַּתְּמִימוּת אֵין חֹמֶר מְחַסֵּן.
חָלָב שָׁאוּב שֶׁנִּשְׁפָּךְ
אֲפִלּוּ מִזְבֵּחַ מוֹרִיד עָלָיו דְּמָעוֹת.
אַחֲרֵי הַהַפָּלָה כָּל כָּךְ כָּעַסְתִּי עָלַי
אָמַרְתִּי לְךָ מִלִּים נוֹרָאִיּוֹת
וְהָלַכְתָּ מִמֶּנִּי. הַמֵּתִים הָיוּ מֵעַל לְכֹחוֹתֵינוּ.
חָשַׁבְתִּי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֵרָדֵם לִפְנֵי שֶׁהַבַּת שֶׁלָּנוּ תַּחֲזֹר הַבַּיְתָה.
אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאָנִיחַ לָהּ
שֶׁאֶתְעַסֵּק בִּדְבָרִים אֲחֵרִים.
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאַתָּה לֹא מֵבִין.
חָלָב מַזִּיק לְחָתוּל
הַכֶּלֶב לֹא מַקְשִׁיב לְךָ. הַמַּבָּט שֶׁלּוֹ מַטְעֶה.
כְּשֶׁהַסְּפֵקוֹת מְיַלְּלִים בִּי
אֲנִי פּוֹתַחַת רַדְיוֹ בַּגַּל הַשָּׁקֵט.
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת
וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו
(רות ג, ח)
יפה וגנר (יאיר-פור)
בועז
לְלֹא אֶצְעָדוֹת
בְּלִי קִשּׁוּרִים
וַעֲכָסִים
בָּאת וְשָׁכַבְתְּ בְּלֵילִי,
נַפְשֵׁךְ זְהַב קָמָה.
הִשְׁכַּמְתְּ וְהֵנַחְתְּ שֶׁקֶט בְּעֵינַי
גְּבָעוֹת רָגְעוּ כָּתֹם עִם שַׁחַר
יָדַי אָחֲזוּ בְּשִׁבֳּלֵי חִיּוּכֵךְ.
בַּאֲשֶׁר אֵלֵךְ רוֹגְעוֹת עִמִּי פָּנַיִךְ
בַּאֲשֶׁר אֹהַב שָׁם אַתְּ.
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת
(רות ג, ח)
איתן דקל
לאיש: חרד
מֵעֵינַי וְעַד עֵינַיִם מֶרְחַק
הַלֶּקֶט מִן הַנְּעָרִים, מִפָּנַי
וְעַד פָּנַיִךְ רִכְסֵי הָרִים
שֶׁל קַשׁ. כַּמָּה מְאֹד לִשְׁמֵךְ
הָיִיתִי נִדְרָשׁ. גַּם
הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ: חָרֵד,
שָׁלַחְתִּי יָדִי אֶל הָאֵד שֶׁכִּסָּה אֶת
דְּקִירוֹת הַחִטָּה, שָׁלַחְתִּי יָדִי בְּכָל
לֵילוֹת הַלְּפִיתָה.
אָמַרְתִּי: יֵשׁ לִי תִּקְוָה. תָּהִיתִי.
יָכוֹל הָיִיתִי לִשְׁאֹל אוֹתָךְ. לֹא
שָׁאַלְתִּי. הַגֹּרֶן בָּעַר וְדָעַךְ.
וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ
(רות ג, ט)
כנרת סמואל פולק
¯ שבוע אחר שבוע
שָׁבוּעַ אַחַר שָׁבוּעַ
טַעַם מַר שֶׁל אָבְדָן בְּפִיךְ
וְזָרָה
לְשׁוֹנֵךְ.
מְשַׁנֶּנֶת מִלִּים רִאשׁוֹנוֹת שֶׁלָּמַדְתְּ:
אֲחֵרוּת,
גֵּרוּת,
זָרוּת,
רוּת.
פִּתְאֹם
כְּמוֹ פֶּלֶא
טַעַם לֶחֶם מִתְפַּשֵּׁט בֶּחָלָל הַפָּנוּי שֶׁהָפַכְתְּ לִהְיוֹת
וּכְנָפַיִם נִפְרָשׂוֹת לִהְיוֹת בַּיִת
בְּתוֹכוֹ תּוּכְלִי
לָעוּף
וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן
(רות ג, י)
עדי פלד-שריג
חסד
מַה נַּעֲשֶׂה בְּחֶסֶר הָאֶפִּידֶרְמִיס הֶהָפוּךְ? אֵין מָגֵן מִכָּל הַפְּנִימָה, מִקּוֹל הַפְּנִימָה. כְּלָיָה וּמַחֲלָה פּוֹרְצוֹת כִּרְצוֹנָן, דְּבֵקוֹת בָּנוּ כִּשְׂרָף לְעֵץ. שִׁיר נֶחְנָק בַּגָּרוֹן כִּבְכִי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּחְרֵר. שִׁיר, לֹא נִתָּן לְהָאִיץ בּוֹ.
נִמְלָטִים הַרְחֵק מֵהָרָעָב, מְשֻׁכְנָעִים כִּי אֲדָמָה יַצִּיבָה תַּחְתֵּינוּ וְהִנֵּה בֹּץ, הוֹלְכִים מְלֵאִים, חוֹזְרִים רֵיקִים וְהַהֵפֶךְ. תָּרִים אַחַר שָׂדוֹת וְאֵינָם. מֹאזְנַיִם לֹא שְׁקוּלִים. קוֹרְסִים אֶל הַמָּוֶת, מוּבָסִים לַחֶסֶר.
רַק מְאֻחָר יוֹתֵר נַרְגִּישׁ בַּחֶסֶד. חֶסֶד, לֹא נִתָּן לְהָאִיץ בּוֹ. חֶסֶד רוֹעֵד, מִצְטַנֵּף עָמֹק בֵּין הָרֵאוֹת, נֶאֱחָז בְּקַרְנוֹת הַצֶּלַע. חֶסֶד גָּדוֹל מִסַּךְ אָטוֹמָיו, הָעַכְשָׁו, אִשָּׁה דְּבֵקָה בְּאִשָּׁה, מַטָּה עֹרֶף לֶעָבָר, גֶּבֶר נָדִיב, רָגִישׁ, מַבְּטֵי קִרְבָה, לָשֶׁבֶת תַּחַת מִכְנָף נָאֶה, לָחוּשׁ אֶת רוּחַ תְּחִלַּת קְצִיר הַשְּׂעוֹרִים. לָלֶכֶת יְחֵפִים, לְלַקֵּט שִׁבֳּלִים וַאֲהָבוֹת, לְהַקְשִׁיב לָאֲדָמָה תַּחְתֵּינוּ שָׁרָה. רוֹפְאִים יוֹדְעִים הֵיטֵב לְרַפֵּא גּוּף אַךְ לֹא תָּמִיד יוֹדְעִים אֶת לַחַשׁ הַחֶסֶד
לִפְרֹשׂ כָּנָף לָאֶבְיוֹנִים, לִשְׁכַּב לְמַרְגְּלוֹת הִזְדַּקְּקוּת, לְהָשִׁיב נֶפֶשׁ אָחוֹת, לְהַבִּיט בְּחַיּוֹת, שָׁמַיִם נְקִיִּים מִבִּקֹּרֶת, גַּם נָכְרִי יֵשׁ לוֹ סִבּוֹת (חֶמְלָה אֶפְשָׁר שֶׁתַּגִּיעַ בְּכָל מִינֵי צוּרוֹת), אֶפְשָׁרֻיּוֹת גְּאֻלָּה, מָוֶת שֶׁלֹּא מֵמִית הַכֹּל, מַגָּע, הִתְרַגְּשׁוּת, סוֹדוֹת הַנִּפְתָּחִים בַּגֹּרֶן מוּל מִי שֶׁלֹּא מַפְרִיעוֹת לוֹ קְלִפּוֹתֵינוּ, פְּשָׁרָה — לְנַכֵּשׁ אֲמִתּוֹת לִנְקֻדַּת הַתְּבוּאָה.
חֶסֶד — שִׁיר, בֶּכִי, צְחוֹק, בֹּץ רַךְ. צָב בַּמֵּרוֹץ, מַגִּיעַ אַחֲרוֹן אַךְ תָּמִיד מַצִּיל אוֹתָנוּ.
לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי… אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר
(רות ג, י)
יונה שפירא
כך היא דרכָּה של אורה
מִן הָאָרֶץ הַזּוֹ, הַשְּׁקֵטָה
עָלִינוּ מֻפְלָאִים וּתְמוּהִים
כָּל שֶׁהָיָה בְּיָדָיו חֲתִיכַת פַּת,
פִּסָּה שֶׁל אָרִיג, תַּלְתַּל שֶׁל צֶמֶר, עָזַב
אָנוּ שֶׁנּוֹתַרְנוּ הָיִינוּ רַק הָעִקְּשִׁים
אֵלּוּ שֶׁמִּמֵּילָא חִשְּׁבוּ לְוַתֵּר עַל הַכֹּל,
וְעָנְיֵנוּ צָחַק אָז מִן הָאֲדָמָה
וְהָיָה סָמוּק וְסָחוּף לָרוּחַ
וּלְרֶגַע הָיִינוּ חָפְשִׁיִּים
בֶּאֱמֶת.
לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל
(רות ג, יג)
ליאור ויינשטיין
¯ רציתי להגיד כל כך הרבה
רָצִיתִי לְהַגִּיד כָּל כָּךְ הַרְבֵּה
אַךְ הִתְפַּשַּׁרְתִּי עַל שְׁתִיקָה שְׁבוּעִית.
תָּבִינִי, לֹא הָיוּ הַרְבֵּה בְּרֵרוֹת.
הָאוֹר מֵבִיא עִמּוֹ דְּמָמָה נְבוּאִית.
כָּתַבְתִּי הוֹדָעָה וְלֹא רָאִית,
מִפְּנֵי שֶׁלֹּא שָׁלַחְתִּי. זוֹ תַּבְנִית.
וַתִּשְׁכַּב מַרְגְּלוֹתָיו עַד הַבֹּקֶר
(רות ג, יד)
כנרת סמואל פולק
¯ הלחם נאפה
הַלֶּחֶם נֶאֱפָה.
תַּנּוּר לֵב בּוֹעֵר
בְּשָׂדֶה
אֶחָד
בִּבְחִירָה אַחַת לִרְאוֹת
אֶת עֵינַיִךְ, לְגַלּוֹת
אֶת מַר גָּלוּתֵךְ
גַּם כְּשֶׁאַתְּ מַסְתִּירָה.
עֹרֶף דַּק נוֹשֵׂא בְּהַכְנָעָה אֶת
צִלְלֵי הָאֲחֵרוּת הַמֻּשְׁלָכִים עָלָיו.
הָעֵינַיִם הַדּוֹמְעוֹת בִּלְתִּי נִרְאוֹת.
קַל יוֹתֵר לִרְאוֹת בָּךְ עֹרֶף מִתְרַחֵק
הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה זָר.
עַד שֶׁיָּבוֹא זֶה
אֲשֶׁר יֹאמַר:
עֵינַיִךְ
יֹאמַר:
שָׂדֶה
יֹאמַר:
קְחִי לָךְ מַשֶּׁהוּ לֶאֱכֹל.
יְהִי מַכִּירֵךְ.
¯
אֵיךְ נִרְאֵית נֶחָמָה
לְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם נֶחָמָה.
פַּת לֶחֶם שֶׁמִּישֶׁהוּ טוֹבֵל בַּעֲבוּרֵךְ בְּחֹמֶץ
כְּמוֹ שֶׁאֲפִלּוּ לֹא יָדַעְתְּ שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת.
יְדֵי אָדָם אֲשֶׁר הוֹפְכוֹת לְרֶגַע לִכְנָפַיִם
לְכַסּוֹת אוֹתָךְ מִפְּנֵי הַמַּר שֶׁל הָעוֹלָם
לְפָחוֹת הָעֶרֶב, לְפָחוֹת הָעֶרֶב.
וַתִּשְׁכַּב מַרְגְּלוֹתָיו עַד הַבֹּקֶר
(רות ג, יד)
לאה ארנטל
¯ ללכת לגורן באישון ליל
לָלֶכֶת לַגֹּרֶן בְּאִישׁוֹן לַיִל,
בְּגָדִים עַל הַגּוּף —
רַק לְהַנִּיחוֹ שָׁם.
לָלֶכֶת טֶרֶם יִוָּדַע
לְהַמְתִּין עַד הַבֹּקֶר
וְזֶה שֶׁאַחֲרָיו וְזֶה שֶׁאַחֲרָיו.
לִשְׁלֹחַ תְּפִלּוֹת עֲדִינוֹת וּרְמָזִים.
לֹא לִתְבֹּעַ בַּפֶּה.
לְהָכִין אֶת הַתַּפְאוּרָה:
חֹשֶׁךְ, חִטִּים, מַשַּׁב בֹּשֶׂם.
לְהָנִיחַ לוֹ לַעֲלוֹת לְשַׁעַר הָעִיר
לְהָנִיחַ לוֹ לִקְנוֹת
אֶת שֶׁכְּבָר הֻגַּשׁ.
אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל חֲמוֹתֵךְ
(רות ג, יז)
לאה ארנטל
עד שיפריד
אַתְּ, שֶׁשָּׁלַחְתְּ אוֹתָהּ לִמְצֹא מְנוּחָה
אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ,
מְוַתֶּרֶת עַל עַרְבֵי קוֹקְטֵיְלִים וּדְמָעוֹת שֶׁהִסְפַּגְתְּ אֶל כְּתֵפָהּ,
נוֹצֶרֶת הַצְהָרוֹת רַק הַמָּוֶת יַפְרִיד
שֶׁהִתְפּוֹגְגוּ כְּהִינוּמָה שְׁקוּפָה בְּתוֹךְ מְטַר קוֹנְפֵטִי
וּבְרַק עֵינֵיהֶם.
אַתְּ שֶׁשָּׁלַחְתְּ אוֹתָהּ לְהַחֲלִיף שִׂמְלָתָהּ לְשֶׁלָּךְ,
לְלַקֵּט בַּגֹּרֶן עָתִיד וְאַהֲבָה,
יוֹשֶׁבֶת כָּעֵת בַּמִּרְפֶּסֶת עִם סִיגַרְיָה
סוֹפֶרֶת שַׂעֲרוֹת שֵׂיבָה
מַעֲבִירָה יָמִינָה שְׂמֹאלָה עִם הָאֲגוּדָל
מְעַרְסֶלֶת תִּינוֹקוֹת שֶׁל אֲחֵרִים.
תְּלוּיַת גּוֹאֵל,
תְּלוּיַת גּוֹרָל,
מַה יָּשִׁיב נַפְשֵׁךְ.
וַתֹּאמֶר שְׁבִי בִתִּי עַד אֲשֶׁר תֵּדְעִין אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר
כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ כִּי אִם כִּלָּה הַדָּבָר הַיּוֹם
(רות ג, יח)
מירי וסטרייך
רות רבה
אֵיךְ אִשָּׁה מַמְתִּינָה?
בַּשָּׂדוֹת.
יָדֶיהָ אוֹסְפוֹת
בִּדְמָמָה
עֵינֵי הָעוֹלָם עֲצוּמוֹת.
הִיא מַמְתִּינָה.
וְכָל הַתִּקְווֹת
נִצָּבוֹת.
בֵּין שִׁבֹּלֶת אוֹ סוֹף
אוֹ סוּפָה.
וְנוֹקְפוֹת וְנוֹקְפוֹת הַשָּׁעוֹת
לוֹעֲגִים סִימָנֵי שְׁאֵלָה.
וְהָעִיר הַסּוֹגֶרֶת
רַבָּה
וְלִבּוֹ שֶׁל הַגֹּרֶן רָחוֹק וְחָשׁוּךְ
וְאִשָּׁה מַמְתִּינָה
עַד הַבֹּקֶר
עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט
שׁוּב וְשׁוּב.
אִשָּׁה מַמְתִּינָה — לְעַצְמָהּ.
שֶׁתַּחֲרֹג מִגְּבוּלוֹת הַסִּפּוּר
שֶׁתִּהְיֶה לְמַסֶּכֶת שְׁלֵמָה
עַד תּוֹלִיד גְּאֻלָּה
בְּדִבּוּר.
עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר
(רות ד, ז)
גילית חומסקי
מואב
כַּפְתּוֹרִים סוֹדִיִּים, מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים
פּוֹתְחִים אֶת דֶּלֶת הַמְּחִלָּה
לִפְעָמִים אֲנִי נוֹגַעַת בְּטָעוּת בְּחֵפֶץ
וְנִשְׁאֶבֶת אֶל הַיְקוּם הַמַּקְבִּיל.
הַיּוֹם יוֹם חַג בִּשְׂדוֹת מוֹאָב!
עַל הַשֻּׁלְחָן מַפָּה לְבָנָה
שִׁבֳּלִים צְהֻבּוֹת לְקִשּׁוּט הַקַּנְקַן
שַׁמְפַּנְיָה כְּתֻמָּה, צַלָּחוֹת מְלֵאוֹת
וְכָל הַמֵּתִים יוֹשְׁבִים.
מֵהַחַלּוֹן נִשְׁקָף הַבַּיִת שֶׁאֲנִי גָּרָה בּוֹ
עַכְשָׁו הוּא נוֹף רָחוֹק מֵעֵבֶר לֶהָרִים
שֶׁמֵּעֵבֶר לְיָם הַמֶּלַח
בַּמַּרְאָה בַּמְּבוֹאָה
אֲנִי צְעִירָה מִמַּשָּׂא הָאַשְׁמָה וְהַזְּמַן
וְאֵין לִי צֵל
אֲנַחְנוּ מַשִּׁיקִים כּוֹסוֹת
לְחַיִּים, מַזָּל טוֹב, חַג שָׂמֵחַ
נָעֳמִי אוֹמֶרֶת, אַתְּ זוֹכֶרֶת מַה כִּמְעַט קָרָה
וְאֵיךְ כִּמְעַט מַחֲלָה
וְאֵיךְ כִּמְעַט כִּלָּיוֹן
וְאֵיךְ כִּמְעַט הַלֵּב פַּרְפַּר חוֹמֵק דֶּרֶךְ הָרֶשֶׁת
יֶלֶד זָר אוֹמֵר תִּשְׁמְרִי לִי
וּמַחֲלִיק אֶל כַּף יָדִי
סֻכָּרִיָּה אֲדֻמָּה
עַל הַקִּיר בִּתְמוּנָה בְּמִסְגֶּרֶת עֵץ
כֻּלָּנוּ מְחַיְּכִים
כְּדֵי לְהַגִּיעַ הַבַּיְתָה
צָרִיךְ לַעֲצֹם עֵינַיִם וְלַעֲנוֹת עַל שָׁלֹשׁ שְׁאֵלוֹת:
הַאִם אַתְּ מִתְחָרֶטֶת?
הַאִם אַתְּ רוֹצָה לְהִשָּׁאֵר?
הַאִם אַתְּ זוֹכֶרֶת
מִי אַתְּ בֶּאֱמֶת.
אֲנִי פּוֹקַחַת עֵינַיִם
בַּיְקוּם שֶׁבָּחַרְתִּי
וּמְגַלָּה בַּהֲקָלָה: הַיּוֹם לֹא חַג
הָרְחוֹב שׁוֹגֵר.
אֲנִי גְּאֻלָּה
אֲנִי אֹשֶׁר וָעֹשֶׁר
אֲנִי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ
וְעוֹרֵק פּוֹעֵם בִּי
אֶת שְׂדוֹת מוֹאָב.
וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם
(רות ד, יא)
חרות לוביץ'
בית לחם מערב
א
בַּחֹשֶׁךְ הָרֵי יְהוּדָה מֻנָּחִים כְּחַיָּה חֲרִישִׁית
בֵּין שִׁכְמוֹתֶיהָ בֵּית לֶחֶם וְרֹאשָׁהּ בִּירוּשָׁלַיִם
ב
בְּדֶרֶךְ הֶעָפָר הָרְחָבָה וְהַיָּרֵחַ
יָד עַל בֵּית לֶחֶם הַלֵּב
אוֹרוֹת יְרוּשָׁלַיִם בָּאֹפֶק.
אֲנִי נִזְכֶּרֶת שֶׁלֹּא לְבַקֵּשׁ.
(כּוֹתֶבֶת מַשֶּׁהוּ עַל פֶּתֶק
תּוֹחֶבֶת לַכִּיס, מַה זֶּה חָשׁוּב עַכְשָׁו
אֵין פְּתָקִים בַּחֲרַכֵּי הַטֵּרָסוֹת)
ג
תְּנוּדַת עֶצֶם הַזִּכָּרוֹן בִּבְסִיס הַשְּׁכָמוֹת
נָעָה עַל חוּט הַשִּׁדְרָה
כִּמְטֻטֶּלֶת
מְכַוֶּנֶת אוֹתָךְ יָשָׁר אֶל אִירוּס הַסַּרְגֵּל
כֶּתֶם תָּכֹל בַּמִּדְרוֹן
גַּם אַתְּ אֶנְדֵּמִית:
אָדָם שֶׁל מָקוֹם אֶחָד.
ד
גִּדְמֵי גְּפָנִים בְּכָל הַכֶּרֶם
אֲנִי לֹא מַאֲמִינָה לַפְּרִיחָה
ה
הֶהָרִים גַּבְנוּנֵי שִׁדְרָתָהּ שֶׁל הַחַיָּה
בֵּין שִׁכְמוֹתֶיהָ בֵּית לֶחֶם וְרֹאשָׁהּ בְּדִידוּתַיִם
בְּדִידוּת שֶׁל מַעְלָה וּבְדִידוּת שֶׁל מַטָּה
הַכֹּל אוֹרוֹת.
אַל תִּסְתַּנְוְרִי.
וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה
(רות ד, יב)
מתי שמואלוף
בחזרה לבית לחם
"בְּגִידָה הִיא כְּנִיעָה כּוֹאֶבֶת לְיֹפִי
כְּכָל שֶׁתִּתְנַגֵּד אֵלֶיהָ, הִיא תְּכַעֵר לְךָ אֶת הַנְּשָׁמָה"
אוֹהְה רוּת, כַּמָּה יָפִים הָיִינוּ בַּיָּם שֶׁל הַתְּמִימוּת, הָעוֹר הַמָּתוּחַ וְהַזָּקוּף שֶׁל הַנְּעוּרִים
וְהַיּוֹם הַשִּׂמְחָה הָאֲמִתִּית הִיא הַחֲרָטָה
יְהוּדָה מְנַסֶּה לַשָּׁוְא לַחְתֹּךְ אֶת חֶבֶל הַטַּבּוּר שֶׁל הַמְּגִלָּה
אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְִׂרָאֵל
(רות ד, יד)
רתם אלדר היבש
¯ פתע בשעת הלידה
פֶּתַע בִּשְׁעַת הַלֵּדָה
קוֹל שְׂפַת אֵם
נֶחְרַט מִתּוֹךְ שְׂפָתֶיהָ
בֵּין יָדֶיהָ הַתִּינוֹק הַמְצַוֵּחַ
קוֹלָהּ כָּהָה לִבְלִי הַכֵּר
סָבָתוֹ חָבְקָה בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ
אַךְ כֹּחוֹתֶיהָ שָׁבוּ אֶל הָאֲדָמָה אֶל אִישָׁהּ וּשְׁנֵי בָּנֶיהָ
כְּבָר לֹא עָמַד לָהּ הַפָאסוֹן לִהְיוֹת אוֹחֶזֶת דֶּגֶל הַתִּקְוָה
רַק הַשְּׁכֵנוֹת לִשְׁעַת מַשְׁבֵּר
לָקְחוּ וְצִחֲקוּהוּ
בִּצְחוֹקָן קָרְאוּ לוֹ
הָעוֹבֵד
וְהוּא הָיָה אוֹבֵד
בִּשְׂדוֹת אָבִיו
שַׁתְקָנִי הָלַךְ אַחַר קוֹצְרִים
שְׂעוֹרִים מְדַגְדְּגוֹת תְּנוּכֵי אָזְנָיו וְאֶת בִּטְנוֹ, שַׂעֲרוֹתָיו פְּזוּרוֹת
בָּעֲרָבִים עִם רוּחַ, חָזַר אֶל אִמָּא רוּת
פָּנֶיהָ הַחִוְּרִים נוּגִים
וְלֹא יָדְעָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַשֶּׁהוּ
מִן הַמְּלוּכָה
וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתֵךְ
(רות ד, טו)
(רבקה) איקה מישר
נעמי
כְּפוּפָה עַל שְׂפַת חַלּוֹן
מַפְלִיגָה מִבֵּית לֶחֶם לְאֹפֶק שָׁחֹר
שָׁם שָׁרְשֵׁי עֵצִים אֲפֵלִים
לוֹפְתִים בְּחָזְקָה אֶת
הָאִישׁ שֶׁלָּהּ וִילָדֶיהָ.
דְּמָמָה רוֹבֶצֶת כְּבֵדָה
מִסּוֹף הַשָּׂדֶה וְעַד סוֹפוֹ
קוֹל צְעָדִים קְטַנִּים לִקְרָאתָהּ
מֵשִׁיב נַפְשָׁהּ
לְחוֹף מִבְטָחִים
וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ
(רות ד, טו)
יונה שפירא
עד שיעלה עמוד השחר
אָז עָמְדוּ עֲנָנִים אֲיֻמִּים בַּשָּׁמַיִם
וְהָרוּחַ נָבַח בִּכְאֵב
הַצְּמָחִים נִקְהֲלוּ לַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם
וְשִׁנְּסוּ זִכְרוֹנוֹת
בְּתִקְוָה לְיָמִים שֶׁל שׁוֹשַׁנִּים
אַךְ הָרוּחַ הוֹסִיף לַעֲגֹם
בָּרְחוֹבוֹת שֶׁהִלְּכוּ כִּפְלִיטִים
וְזָרָה אֶת לִבּוֹת הַדְּבָרִים
שֶׁהָיוּ שֶׁלָּנוּ
(קָרוֹב לְוַדַּאי)
בַּזְּמַנִּים בָּהֶם הָיוּ הַיָּמִים עוֹד
מַכְחִילִים וּמַקְצִיפִים בְּעֵת נְדִידַת הַשְּׁחָפִים,
וּכְשֶׁהַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת
הָלְכוּ וְאָזְלוּ
כְּנֵר הַנִּלְחָם עַל נִשְׁמָתוֹ
עָמַדְנוּ כִּבְנֵי אָדָם הַנְּזוּפִין לַמָּקוֹם
הֵגַפְנוּ הֵיטֵב אֶת סִדְקֵי הַבָּתִּים
וְצִפִּינוּ שֶׁתַּחֲלֹף הָאַשְׁמוּרָה הָאַחֲרוֹנָה
וִיבַצְבֵּץ עַמּוּד הַשַּׁחַר.
כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים
(רות ד, טו)
הדסה מן
'כיסא החותנת׳
קַקְטוּס מִזָּן מְתֻרְבָּת,
צוּרָתוֹ דְּמוּיַת פּוּף
עֲגַלְגַּל וְקוֹצָנִי מַגִּיעַ
לְגֹבַהּ שֶׁבֵּין 30 ס"מ
לְמֶטֶר, לְעֵרֶךְ.
בְּתֹם סְעוּדַת הַשַּׁבָּת,
כְּשֶׁחֲמוֹתִי בָּעֲרָה בִּי,
שׁוּב לֹא מָנִיתִי 21, 22
לֹא שָׁמַרְתִּי מֶרְחָק.
הַכֹּל הִמְשִׁיךְ לְהִסְתַּכְסֵךְ
כְּעַשְׂרוֹת נְמִלִּים
מִתְחַפְּרוֹת בְּצִנְצֶנֶת סֻכָּר.
אֶצְבְּעוֹתַי פָּלוּ חִצִּים
מְשׁוּחֵי דְּבַשׁ מִדַּשׁ חֻלְצָתִי,
אֵיךְ הֵעֵזָה לְסַנֵּן,
וּלְמַה בְּדִיּוּק הִתְכַּוְּנָה
הַמַּלְכָּה הָאֵם
וְכָעַסְתִּי וְהֵבַנְתִּי וְכָעַסְתִּי,
שְׁתֵּינוּ שְׁבוּיוֹת שֶׁל
אוֹתָם לְבָבוֹת.
זֶהוּ קַקְטוּס נוֹחַ לְגִדּוּל
אֵינוֹ דּוֹרֵשׁ הַרְבֵּה
מַיִם, עֹדֶף רְטִיבוּת
מוֹבִיל לְרִקָּבוֹן
בַּשָּׁרָשִׁים.
וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי
(רות ד, יז)
הדר בר־נוי
עבָרים
"וּתְלַקֵּט נִפְזָרִים כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים"
ריה"ל
מִן הַשִּׁכְחָה
לְהִתְגַּלּוֹת בִּמְקוֹם הַשָּׂדֶה שָׁם
חֲסָדִים גְּדוֹלִים מִן הָאֲנָשִׁים
אוֹחֲזִים עוֹלָם וְטַבּוּרוֹ מִן הַפֵּאוֹת הַנֶּעֱזָבוֹת
וְשָׁם פְּזוּרַת מַה שֶּׁזָּרָה הָרוּחַ אֶתְמוֹל
וְאֵלָיו פְּזוּרַת הַדְּרָכִים הַתּוֹעוֹת
וְעַל הַכַּפּוֹת
מַה שֶּׁנִּשְׁאָל וְעַל סַף הַנִּנְעָל
מְבַקְּשׁוֹת אֲבֵדוֹת אֶל הַבַּיִת
וְאֶל הָרוּחוֹת נִנְשָׁפִים זְרוּיִים
מִזּוֹרְעֵי עוֹד וּמְעַט
אַךְ כָּל הַיָּשֵׁן עַל הָאֲדָמָה
יִשְׁמַע נְפִילָתָם בַּגְּרָנוֹת
וְרַחַשׁ הַתְּפִלָּה כְּשֶׁתִּנְבֹּט
וּמֵעַל הַתְּהוֹמוֹת
רוּת
זִכְרוֹן מוֹאָב נִשָּׂא עַל רַגְלַיִם וּכְבֵדוּת
הַשְּׁכוֹל וְצַהֲלַת הָעֵדוּת —
אִשָּׁה נִמְתַּחַת לָאֹרֶךְ
מִפְּאַת הַשָּׂדֶה אֶל שַׁעַר הָעִיר
וּמִכָּל הַשְּׁכֵנוֹת הַקּוֹרְאוֹת בְּשֵׁם
אֶל עֶרֶשׂ הַתִּינוֹקוֹת הַנִּקְרָאִים
וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן
(רות ד, יח)
ליטל מור
תולדות
הוֹצֵאת אוֹתִי הַחוּצָה
תַּרְתִּי בִּשְׁבִילֵךְ אַחַר דַּרְכֵי עָפָר
אוֹתָךְ שִׁנּוּיִים תְּכוּפִים הִלְהִיבוּ
אַבְנֵי חָצָץ, מַהֲמוֹרוֹת
בְּלִי מִלִּים הֵאַצְתְּ בִּי לְהַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת.
הִפְעַלְתְּ אוֹתִי בְּחוּטִים סְמוּיִים שֶׁעוֹד קָשְׁרוּ בֵּינֵינוּ.
פָּנַיִךְ מְשֻׂרְטָטִים בְּקַוֵּי בֻּבַּת חַרְסִינָה
עֲדִינִים, זַעֲרוּרִיִּים, שַׁבְרִירִיִּים.
אוֹתָם תַּלְתַּלִּים, אוֹתוֹ זִיק בָּעֵינַיִם
אֶצְלֵךְ הַכֹּל בָּהִיר יוֹתֵר
בָּזוּק בְּאַבְקַת סֻכָּר.
אָמַרְתְּ "כָּל כָּךְ יָפֶה לִרְאוֹת אֶת הַפַּארְק מִלְּמַעְלָה"
רָצִית לִנְסֹךְ בִּי בִּטָּחוֹן
דָּבַקְתִּי בְּסֵרוּבִי לַעֲלוֹת אִתָּךְ לְכַדּוּר פּוֹרֵחַ
רַכְּבוֹת הָרִים וְאוֹמֵגוֹת אֲפִלּוּ לֹא מֻזְכָּרוֹת.
לִי הַכֻּרְסָה נוֹחָה
קוֹנָה אֶת עוֹלָמִי
בִּמְכִירַת סוֹף הָעוֹנָה
שֶׁל 'הַקִּבּוּץ הַמְאֻחָד'.
אַתְּ שׁוֹאֶלֶת בִּפְלִיאָה
אִם הִתְקַשַּׁרְתִּי שֶׁתַּחְזְרִי הַבַּיְתָה
שָׁמַרְתִּי לָךְ מְרַק עַגְבָנִיּוֹת וְאֹרֶז מֵאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם.
אָכַלְתְּ גְּלִידָה בַּסֶּנְטֶר. לֹא קַר לָךְ.
שׁוּב שָׁכַחַתְּ אֶת עַצְמֵךְ בְּתֵל אָבִיב.
בַּבֹּקֶר אֲנִי מִשְׁתַּהָה עַל סַף מִטָּתֵךְ
בּוֹחֶנֶת אֶת שֹׁבֶל הָרֹק הַנִּמְתָּח מֵהַלֶּחִי אֶל הַכָּרִית.
עוֹד יֵשׁ חוּט דַּק
דִּמְיוֹן שֶׁמְּחַבֵּר בֵּינֵינוּ.
וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד
(רות ד, כא-כב)
מרב קינן
מברק לאבשלום
אַבְשָׁלוֹם
אַבְשָׁלוֹם בְּנִי
אַבְשָׁלוֹם יַא
אִבְּנִי אַבְשָׁלוֹם
מִלִּים הֵן רַק עוֹד דֶּרֶךְ
לְסַפֵּר סִפּוּר
אֲנִי מַאֲמִינָה לְךָ
שֶׁלְּךָ
רוּת
וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד
(רות ד, כב)
מתי שמואלוף
מדוע לכתוב כשהכל חולף
מַדּוּעַ לִכְתֹּב כְּשֶׁהַכֹּל חוֹלֵף
אֲבָל הַיָּד מְמָאֶנֶת לְהִכָּנַע לָאוֹרְחִים הַשָּׁבִים
מִדֵּי יוֹם
שֶׁמִּתְעַלְּמִים מִמְּבוֹךְ הַמַּבּוּל
סוֹד שֶׁל מְגִלָּה מִסְתַּלְסֶלֶת בְּתוֹךְ מְזוּזָה
מֵהַנְּשִׁיקָה הָרִאשׁוֹנָה וְעַד אַחֲרוֹן הָרִיבִים בֵּינֵינוּ
נְחַפֵּשׂ אֶת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בְּתַרְגּוּם לְאַשּׁוּרִית, מִלְּשׁוֹן אֹשֶׁר בְּתַרְגּוּם
שְׂפָתַיִם נִצְמָדוֹת, לָשׁוֹן נוֹשֶׁקֶת לְלָשׁוֹן,
שְׂפַת הַלֵּב הַשָּׁבוּר הַמִּשְׁתּוֹקֵק מֵעַל תְּהוֹם
בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ לְבֵיתֵנוּ
לֹא יְטַמְּאוּ אֶת קְדֻשַּׁת הַסְּפָרִים בְּכָל יוֹם שֶׁעוֹבֵר וְלֹא חוֹזֵר
רֶגַע שֶׁלֹּא מוּגָן בְּמִלִּים
מֵבִין שֶׁהָאוֹתִיּוֹת הָאוֹרְחוֹת חֲשׂוּפוֹת מִדַּי
עֵירֻמּוֹת מֵעוֹלָמוֹת תַּחְתּוֹנִים
מִתְחַנְּנוֹת לִנְקָמָה
חֶסֶד הַבְּדִידוּת הַזֹּאת
פַּרְצוּף לְלֹא שְׂפָתַיִם
שָׂפָה שְׁבוּרָה לִרְסִיסֵי
מִקְלָט בְּלֵב הַשִּׁיר שֶׁלֹּא נִכְתַּב.
וּבְכָל זֹאת, הִשָּׁאֲרִי אִתִּי הַלַּיְלָה.
חגית קופפר צ'רקה
שלוש תמונות
1
הַשָּׂדֶה זָהַב
הָרָעָב רָעַב
וְהַשּׁוֹפְטִים שָׁפְטוּ
וְהָיִיתִי שִׁבֹּלֶת בְּכִיס סִנָּרָהּ
שֶׁל אִשָּׁה בִּשְׂדֵי מוֹאָב
דֶּרֶךְ דְּבֵקוּת חֲזָרָה אֶל לֹא־בַּיִת
אֲנִי רֵיקָה הָלַכְתִּי
וְכָל הָעִיר תְּהוֹם
2
אֵין מַה לְּדַבֵּר כָּעֵת עַל בַּיִת
וַדַּאי לֹא עַל נֶצַח
אוֹ לֶחֶם שָׁלֵם
אֲבָל הָיִיתִי שִׁבֹּלֶת בִּשְׁזֹר שְׂעָרָהּ
שֶׁל נַעֲרָה אֲשֶׁר לְמִי
וְעָלְתָה עִמִּי כְּמוֹ שַׁחַר
עַד שֶׁיַּכִּיר
3
חֲצִי לַיְלָה בַּגֹּרֶן
בִּקְצֵה עֲרֵמָה
בַּלָּאט
וַתְּגַל
וַתִּשְׁכַּב.
וְהָיִיתִי שִׁבֹּלֶת מְמֻלֶּלֶת בְּיַד
אִשָּׁה נִפְרֶשֶׂת כְּנָפַיִם
שִׁבֹּלֶת אַחַת, בֵּית גִּדּוּל אֵינְסְפוֹר־
מִלִּים
וּתְמִיהוֹת תְּשׁוּקוֹת וּסְבָלִים
מַחֲשָׁבוֹת נוֹדְדוֹת
וְרָעָב
הוֹ
וּמְלֵאָה הֱשִׁיבַנִי