גיליון מ' – בן ארבעים לבינה

סדר השירים
נעמה שקד
ברכה / מסע וסוס אדום [מנהרת חושך עונג צעקה] / [האישה הצועקת]
כנרת פולק
[את מגרדת את התיקון שלך] / [עכשיו כשהרימונים] / [אני קוראת את התהום שלך / חתימה (הושענא רבה תשע"ב)
רות קרא-איוונוב קניאל
אחוזים בדיבוק / צרור החיים
יעל אופיר
[ימים שצריכים היו להיות חורף] / [קדושה כלואה] / [קול אילם מתחבט בחשכת חדרי] / [קריעה] / [כקרחון] / [הנהר הגדול]
אפרת בגימן
חציצה
צביה ליטבסקי
אימת הריק
אביגיל כהן
[רציתי לכתוב את אלהים בדפים] / [פנים כף ידי] / [לפני שבועיים] / [והייתי לי רוח רפאים] / [ובבית סוידו קירות]
הדסה טל
מכסת אמהות
רות נצר
רץ / הורדים / הבדלה / מה / חגים
טניה הדר-קליין
שדה גור / איזה טורקיזים / שפת הצוק / יוני השבת
יורם ניסינוביץ
[כל היום י' באב] / אורחת הגמלים
יאיר טיקטין
שמחת עיניים משותפת: בין לאה גולדברג לרבי נחמן מברסלב
חוה ברכה קורזקובה
[אהבתי אליו זו רק תוצאה] / [עוד אשתקד הייתי נתונה] / [הזמן אינו קיים לצדיקים כמונו] / [כיוון שכל מקום אינו אלא מקום]
פנינה גפן
[כי אני זקוק לאם]
בכל סרלואי
עשרים ושמונה (כליל סונטות)
יפעת שטיינמץ-הרסט, עבודות אמנות

חורף תשע"ג
בן ארבעים לבינה
עורכים: אליעז כהן ושמואל קליין
אומן מלווה: יפעת שטיינמץ-הרסט

כָּל הַנְּהָרֹת
הֹלְכִים אֶל
הַיָּם וְהַיָּם
אֵינוֹ מָלֵא

(אבות ישורון) 

הנהרות והנחלים השוצפים מהגשם המבורך שבא עלינו החורף והכנרת העולה מעלה מעלה החזירו אותנו לשירו הנפלא של אבות, המשורר אשר כל חייו חי על התפר. בין העיירה בפולין (קראסניסטאוו), שם נולד וגדל ושם הותיר את הוריו ואת אחיו ואחיותיו שנרצחו בידי הצורר, לבין ארץ ישראל והבית בתל-אביב. הוא שחי כל חייו בתחושת אשמה על שהצליח לצאת בעוד מועד ותורת הגעגועים שלו ליוותה אותו כצל כל ימיו.
כל הנהרות של אבות ישורון אינם רק נהרות פולין שעל גדותיהם גדל אלא גם נהרות בבל, שעליהם ניגרו דמעות הבכי החורבן והשעבוד של אבותינו:
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן
עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ
כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה
שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן
כמשוררים בדור גאולת הארץ זכינו לכתוב משירי ציון. לצערנו נגזר עלינו גם לבכות את שירת הבתים העקורים, לכאוב חברים שדמם זב בדרך הארוכה הביתה ולנחם את הארץ הכואבת על בניה.
"מי יעשה את עבודת הזיכרונות", כתב אבות ישורון בשיר אחר שלו.
"בן ארבעים לבינה" – ובגיליון המוגש לפניכם, הוא גיליון מ', גיליון ה'בינה' של משיב הרוח, התכנסו כותבות רבות (שהרי בינה יתירה ניתנה לנשים) ולצִדן גם כותבים. תפילתנו היא כי בארבעים הגיליונות הללו ענה משיב הרוח, ולוּ במעט, לקריאה הגדולה – לעשות את עבודת הזיכרונות, לשורר את הזמן הבוער עד כלות.
ברכה ושיר,

העורכים