גיליון צג – זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי – שירים על מגילת איכה
₪ 25.00 – ₪ 55.00טווח מחירים: ₪ 25.00 עד ₪ 55.00
קו דק מתוח בין שבר לתקווה ובין חורבן לגאולה, עליו מהלכת קריאת האֵיכָה. איכה אשא לבדי, שואל משה, איככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי, מוסיפה אסתר, אך גדולה מכולן היא קריאתו של ירמיהו הנביא הנואש הקורא איכה וקולו נותר כהד חלול במדבר. ומִני אז מהלכת קריאתו ולא מוצאת מנוח לכף רגלי עצבונה. מדי שנה נוספים עליה יגונות ומכאובים חדשים, ובלילה ההוא, שאין מקדימים בו שלום והשפה רפה, לא נותר הגה כי אם השירה. המילים מסתדרות לכדי קינות, והדמעות הטריות מכסות את אלו שכבר יבשו על הדף מרוב ימים.
השנה בשמחת תורה התרגשה ובאה בכייה חדשה. נשים רחמניות, גברים בציון, עוללים שאלו, בחורים ועלמות היו כאבן מושלכת על פני השדה. קול דמי אחינו עודו זועק מן האדמה. האדם מחפש את האל והאל מסתתר וקולם נמזג לקול זעקה דקה – איכה.
מלאכת העריכה של הגיליון הייתה סבוכה ועדינה. קווים שונים התמזגו והתגוששו בתוך גופי השירים שנתקבצו אל שולחן העריכה. נמצאנו שואלים על נקודות המפגש בין שירה, כאב ולאום, ובין אופי השירה הנכתבת כיום לבין מסורת הפיוט והקינה. כמו מֵעצמה עלתה השאלה כיצד ניתן להתייחס במבע אומנותי למציאות שהנוכחות הגולמית שלה חזקה מכל עיבוד שבכוחן של מילים לעשות ואולי אף מתנגדת לעצם הפעולה של המילים.
השאלה הזו קיבלה מענה בדמות השירים המונחים כאן, כשהמשותף לכולם הוא ההדהוד העמוק שאֵלֶה מהדהדים אצל הקורא. נדמה שהם מחוללים עם הבלתי ניתן להיאמר, נוגעים ולא נוגעים בתהום המרעידה את מציאות חיינו כאן.
אנחנו מזמינים אתכם, הקוראים, לקריאה פעילה השוזרת את החוט מן המגילה העתיקה, דרך הקינות ומטען הדורות הכרוך בהן, אל תוך ההווה כפי שהוא ניבט מבין דפי הגיליון, והלאה אל עבר העתיד מתוך תקווה ותפילה.
בבניין ירושלים ובשירת ציון ננוחם.
הדס שחם זוננפלד ויעקב מתן
העורכים
אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד
(א, א)
אלנתן מיה
איכה
¯
אֵינִי זָקוּק לִנְמֵרִים אֲנִי נִבְלָע וְנִטְרָף
בִּמְלֶאכֶת הַחַיִּים −
לִקְנוֹת עַגְבָנִיָּה, קָפֶה וּבֵיצִים.
מִתְעַטֵּף בִּשְׁכָבוֹת שֶׁהָרוּחַ לֹא תִּגַּע,
לֹא תִּקְרַע מֵעָלַי אֶת בְּגָדַי הַיְּשָׁנִים,
אַמְשִׁיךְ לִנְשֹׁר מִכּוֹחַ הַכְּבִידָה.
¯
כְּמוֹ בְּתוֹךְ פְּרֵדָה אֲנִי נִסְתָּר
בֵּין הַכּוּכִים, כּוֹכָבִים סֵרְבוּ לִפֹּל,
מִשְׁאָלוֹת הִתְאַדּוּ בַּשָּׁמַיִם בְּלִי קוֹל.
חֹשֶׁךְ נֶעֱרַם כְּאִלּוּ הָיָה חוֹל בַּחֲרִיצֵי הַבַּיִת,
שׁוֹבֵר בְּאִטִּיּוּת אֶת הַצִּירִים, בַּחַלּוֹן יָרֵחַ
שֶׁנָּטַשׁ אֶת הָאוֹר.
¯
הַלַּיְלָה הַזָּקֵן הִשְׁכִּיב אוֹתִי לִישֹׁן,
הָיִיתִי דֹּב בִּשְׁנַת חֹרֶף אֲרֻכָּה
מֵאֵט אֶת פְּעִימוֹת הַלֵּב −
מֵנִיחַ לַבֶּטֶן לְהִתְכַּוֵּץ בִּכְאֵב
רוֹעֵד בְּתוֹךְ שִׁרְיוֹן.
הַאִם עָלַי לִקְבֹּר אֶת גּוּפִי בָּאֲדָמָה
לִדְחֹף אֶת הֶחָזֶה בֶּעָפָר,
כָּךְ אַבְחִין בָּאֲוִיר כְּאוֹצָר
לְלֹא מְחִיר.
¯
מָחָר אֶתְעוֹרֵר מִמִּשְׁקַל הַיַּבֶּשֶׁת,
אֶהְיֶה הָאֵשׁ וְהַמְּדוּרָה. בְּלִי לוֹמַר מִלָּה
אֶתְחַמֵּם בְּאוֹר צַמֶּרֶת הַבְּרוֹשׁ,
גִּצֵּי אוֹתִיּוֹת פְּתוּחוֹת יְרַחֲפוּ
לְכָל הָרוּחוֹת. אֶכְתֹּב בְּלִי דַּעַת
מֵהֵיכָן נוֹבַעַת הַשִּׁירָה
מִתִּקְוָה אוֹ פַּחַד:
אִם אַתְּ יוֹשֶׁבֶת בָּדָד
וְגַם אֲנִי יוֹשֵׁב בָּדָד
אוּלַי שְׁנֵינוּ
יוֹשְׁבִים יַחַד.
¯
פַּעַם הָיִיתִי לוֹחֵם שֶׁל מִלְחָמָה אַחֶרֶת,
אוֹר חַיִּים זוֹרֵחַ. וּכְשֶׁעָשָׁן שָׁחֹר־פֶּחָם
סֹלֶר וּפְצָצוֹת, הִתְמִירוּ טַנְק בּוֹעֵר לְקָרְבָּן
אֵיבָרִים חֲשׂוּפִים עָלוּ בַּמַּסּוֹק −
נִסְדְּקוּ קִירוֹת עוֹרִי הַלָּבָן.
וּמִי זָקוּק לִי כָּעֵת
אִם נָטַשְׁתִּי אֶת חַרְבִּי עַל קְצֵה הַר,
פַּרְסוֹת סוּסַי מַכּוֹת בָּאָבָק
הֵדִים מְרַחֲפִים רֵיקִים בַּמִּדְבָּר?
כֵּיצַד אֶגְאַל אֶת כָּל מָה שֶׁחָטוּף
וּמֵת בְּמֶרְחֲבֵי הַזְּמַן,
וְעֵינַי קְפוּאוֹת?
אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם
(א, א)
אלי שטרן
איכה
אֵיכָה בְּרֵאשִׁית שָׁנָה / שֻׁדַּדְנוּ / צָדוּנוּ / קְרָעוּנוּ / כְּחַיּוֹת / הָיִינוּ כְּחוֹלְמִים זְוָעָה / אֲבָל זֶה קָרָה / זֶה קָרָה / וְאֵין לָתֵת שְׁנַת לָעֵינַיִם מִבֶּהָלָה // אֵיכָה שָׁבְתָה שִׂמְחַת תּוֹרָה / פָּרְצָה / פִּרְצָה / פָּצְעָה / פָּעֲרָה / חוֹרְרָה חֹר / בַּגּוּף / הַמְּפֹרָד / הַחוֹלֶה / פָּסְקוּ מְחוֹלוֹת / זָרִים חִלְּלוּ / זָרְעוּ רַע // אֵיכָה אֻכַּל סְנֶה / בְּיַד שׂוֹנֵא / שָׂרְפוּ / נְשָׁמוֹת / שׁוֹקְקוֹת אַהֲבָה / שָׂגְבוּ מִטָּהֳרָה / עָלוּ מִתְּמִימָה // עֲדִינָה / חוֹגֶרֶת שַׂק / בְּבָשְׁתָּהּ / בְּבָתֶּיהָ / מִדְרְשׁוֹתֶיהָ / צָעֲקָה / הָאָרֶץ / וְאֵין עוֹנֶה לָהּ / אֵין חוֹרֵשׁ / אֵין מְשַׂדֵּד / אֵין מְפַתֵּחַ פִּתּוּחֶיהָ / אֵין מַפְרֶה פֵּרוֹתֶיהָ // גּוֹרַל אַחֵינוּ / רוֹדֵף / גּוֹרָלֵנוּ / שְׁתִיקָתֵנוּ / אַשְׁמָתֵנוּ / חוֹמוֹתֵינוּ / הַבָּלוֹת / אֲבָנִים מְנֻפָּצוֹת / סָבִיב סָבִיב / בְּנוֹתֵינוּ הַטּוֹבוֹת / טֹהַר תּוֹרָה / הוּעַם / נָדַם / תַּחַת כֹּבֶד / הַדְּמָמָה / בָּאֲדָמָה / בַּמְּחִלּוֹת / לִבְבוֹת עֲלָמוֹת / נְעָרִים / עִבְרִיִּים / פּוֹעֲמִים / אַיֶּכָּה / אַיֶּכָּה
אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה,
רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס
(א, א)
עדי פלד־שריג
טיול מתוך חורבן
א אֵיךְ קָרָה שֶׁגַּם אֶצְלִי אָבַד הַבַּיִת? הָרִאשׁוֹן מֵהַהַתְחָלָה, הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי, כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּתוֹם כַּמָּה שָׁנִים יָפוֹת. יוֹשֵׁב בֵּיתִי בָּדָד כְּאַלְמָן וְאֵין לוֹ מְנַחֵם. ב בָּכוֹ אֶבְכֶּה שָׁלוֹשׁ בְּכִיּוֹת. בַּיִת רְבִיעִי כְּבָר לֹא יִהְיֶה, שׁוֹמְמִים שְׁעָרַי, תַּשׁ כּוֹחִי וַאֲנִי בְּלוּיָה וַאֲבוּדָה כְּגֶרֶב פְּרוּמָה לְלֹא אָח. ג גּוֹלָה מֵעַצְמִי, לֹא מוֹצֵאת מָנוֹחַ, אֵין לְאָן לִבְרֹחַ וּלְכָל מָקוֹם שֶׁאֵלֵךְ שָׁם אוֹרֵב הָאַיִן. ד דַּרְכִּי מָרָה, כָּל הַקּוֹלוֹת אַנְחוֹת יְלָדַי, אַרְצִי מֻשְׁמֶדֶת בְּכָל יוֹם, פְּצָצוֹת נִתָּכוֹת מֵעַל כָּל פֶּרַח. ה הָיֹה הָיִיתִי אַיָּלָה, יָמִים בָּהֶם מָצָאתִי מִרְעֶה, יָמִים בָּהֶם שָׂרַר רָעָב, אַךְ הַחַיִּים הָיוּ חַיִּים, אַיָּלוּתִי זְקוּפָה הָיְתָה. ו וּבְכֵן, גַּעְגּוּעַ אֵינוֹ מְכַסֶּה עַל רִיק הַהוֹוֶה, עַל כָּל חֲלָלַי. ז זוֹכֶרֶת יוֹתֵר מִדַּי. לוּ אֶפְשָׁר הָיָה לָשׁוּב אָחוֹר הָיִיתִי עוֹשָׂה אַחֶרֶת. ח חֲטָאִים לֹא הָיוּ הַרְבֵּה, כָּעֵת אֲנִי מְכַפֶּרֶת עַל כָּךְ וּקְלוֹנִי הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר, נֶחְשָׂף כְּעֵץ בַּשַּׁלֶּכֶת. ט טָעוּת הִיא לֹא לְהִתְאַבֵּל כַּיָּאוּת. הָבוּ לִי אֶת מַדְרֵגוֹת הָאֵבֶל − לְהַכְחִישׁ, לִכְעֹס, לְהֵעָצֵב, בַּסּוֹף אֶהְיֶה גַּם מְקַבֶּלֶת. י יוֹתֵר מֵהַכֹּל אֲנִי מְבִינָה, פְּנִים וָחוּץ שָׁוִים הֵם. כ כְּאֵבַי דּוֹמִים לִכְאֵבֵי בְּנֵי הָאָדָם בְּכָל מָקוֹם, גַּם אִם אֵשׁ גְּדוֹלָה בְּעַצְמוֹתַי בּוֹעֶרֶת. ל לֹא יוֹדַעַת מָה לַעֲשׂוֹת. מָה שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה מַצְרִיךְ תְּפִלָּה אַחֶרֶת. מ מַמְתִּינָה לְנֵס אַף כִּי יוֹדַעַת − שְׁמָמָה זְקוּקָה לְיָד אַמִּיצָה נוֹטַעַת. מ מָה אֲנִי רוֹצָה? רַק שֶׁקֶט. נ נְחוּשָׁה לְהַמְשִׁיךְ לִצְעֹד, גַּם אִם רַק בַּאֲזוֹרִי הַמְּפֹרָז. ס סֶלַע. הִכַּרְתִּי פַּעַם יַלְדָּה בְּשֵׁם סֶלַע. חָשַׁבְתִּי − נוֹעָז וְיָפֶה, הַיּוֹם הַשֵּׁם נִשְׁמָע לִי כֹּרַח. ע עַל אֵלֶּה אֲנִי בּוֹכִיָּה מְאֹד כִּי גָּבַר אוֹיֵב. פ פְּשָׁעִים כְּנֶגֶד עַצְמִי בְּהֶחְלֵט בִּצַּעְתִּי, גַּם כְּנֶגֶד אֲחֵרִים, לְלֹא סָפֵק. צ צַדִּיקָה אֵינֶנִּי, אֵינוֹ צַדִּיק עַמִּי אַךְ חָרוֹן הָאַף גּוֹבֶה מְחִיר כָּל כָּךְ גָּבוֹהַּ וּרְאוּ מַכְאֹבִי בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶׁבִי. ק קָרָאתִי לְתִקְווֹתַי אַךְ הֵמָּה רִמּוּנִי − לֹא בָּאוּ, לֹא הֵשִׁיבוּ נַפְשִׁי. ר רָאִיתִי אֲנָשִׁים וַאֲרָצוֹת קָמִים מִתּוֹךְ הַקֹּשִׁי, נֶעֱמָדִים זְקוּפִים כְּמוֹ סְיָח אַחַר הַמְלָטָתוֹ. ש שְׁלוֹשָׁה כְּלָבִים הָיוּ לִי. שְׁלָשְׁתָּם הָיוּ בַּיִת. כֶּלֶב רְבִיעִי דַּוְקָא כֵּן יִהְיֶה. ת תָּבוֹא שִׁגְרָה, יָבוֹא כֶּלֶב, יוֹצִיא אוֹתִי לְטִיּוּל מִתּוֹךְ הַחֻרְבָּן.
בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ
(א, ב)
עדי ליבנה־לוגר
צניחה חופשית
אֵין לִי קַרְקָעִית
תַּחַת רַגְלַי,
אֵין נְשִׁימָה
אוֹ נֶחָמָה,
אֵין הָדָר שֶׁל בֹּקֶר
תִּקְוַת אָבִיב
צְבוּעָה יָרֹק
סָגֹל
אָדֹם.
יֵשׁ מִשְׁעוֹל דְּמָעוֹת
עַל לֶחִי,
גֶּדֶר גַּעֲגוּעַ
מִשְּׁנֵי צִדָּיו
וְשָׁמַיִם מִמַּעַל
לְהֵעָטֵף
לזכרו של בני אסיף לוגר ז"ל שנפל ב־31.10.2023 בקרבות בעזה
בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ
(א, ב)
בת־חן שניידר
כשסוף העולם הגיע
כֻּלָּם הִסְתַּדְּרוּ בְּזוּגוֹת
אֵיפֹה אֱלֹהִים שֶׁיַּגִּיד:
וְעַכְשָׁו כָּל מִי שֶׁאֵין לוֹ זוּג
שֶׁיָּרִים יָד
אֲנִי לֹא רוֹצָה לָרוּץ לַמָּמָ"ד לְבַד
כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים
(א, ג)
ליטל מור
¯ [נזקקים דופקים הילדים]
נִזְקָקִים דּוֹפְקִים הַיְּלָדִים
הִנֵּה בָּאנוּ, הִנֵּה בָּאנוּ
דְּבַר מָה בְּפִיהֶם
חֻלְצָתָם מְעִידָה עַל מַעַלְלֵי הַיּוֹם.
בַּסְּתָו הַזֶּה, צַעֲרִי רִצֵּד עַל הַקִּיר כְּקֶרֶן אוֹר.
חֻלְצָתִי קְרוּעָה. שְׂעָרִי פָּרוּעַ. מִטָּתִי הֲפוּכָה.
עֵינֵי אִמִּי כָּבְדוּ מֵרְאוֹת.
לִבִּי הוֹלֵם, פִּתְחִי לִי.
הַחוֹמָה בֵּינֵינוּ, מִי צָר עָלֶיהָ?
טָעַמְתְּ אַדְמוּמִיּוּת הַשַּׁלֶּכֶת
הֲתָרִיחִי פְּרִיחַת דֻּבְדְּבָן?
אֲנִי בֵּין הַמְּצָרִים.
נִזְקָקִים דּוֹפְקִים הַיְּלָדִים.
הִנֵּה בָּאנוּ, הִנֵּה בָּאנוּ.
יָדַי כּוֹאֲבוֹת מִן הַפְּשָׁט.
דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת
(א, ד)
צוריאל אסף
דרכים צמאות ואֵבל פָּרִיך
וְשׁוּב לֹא נִתָּן הָיָה לְהוֹכִיחַ
אֶת הָאֵל
עַל הֵעָדְרוּתוֹ הַמְּבִישָׁה
עַל נוֹכְחוּתוֹ הַמְּעִיקָה
הַבִּלְתִּי מְבֻקֶּשֶׁת, הַנִּדְרֶשֶׁת
אֲבָל לַצִּמָּאוֹן כְּמוֹ לְהַכְעִיס
כְּבָר לֹא נִתָּן הָיָה
לְהִתְכַּחֵשׁ
צָמָא אָטוּם, קֵהֶה
צָמָא חָלוּד
צָמָא שֶׁאוֹחֵז בַּגָּרוֹן, עוֹלֶה
בָּעֵינַיִם, מְצַמְצֵם אֶת חוּג הַמַּבָּט
גְּלוּי הָרֹאשׁ וְהֶעָנִי
צָמָא כָּפוּי שֶׁחָלַקְנוּ מִתּוֹךְ כֹּרַח כְּבָר
מִבְּלִי יְכֹלֶת לְהַכְחִישׁ
דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין
כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים, בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת וְהִיא מַר לָהּ
(א, ד)
איילת בטיסט
בגילי
אֲנָשִׁים בְּגִילִי
לֹא אֲמוּרִים
לְדַמְיֵן לְמִי יַגִּידוּ
אֵיפֹה וְאֵיךְ
הָיוּ רוֹצִים לְהִקָּבֵר,
לִתְהוֹת מִי יִהְיֶה זֶה
שֶׁיִּתְבַּקֵּשׁ לְהוֹשִׁיט יָד
וְלָקַחַת מִיְּדֵיהֶם
אֶת נְחַשׁ הַזְּוָעָה הַמִּתְפַּתֵּל,
לֶאֱחֹז בּוֹ בְּיָד יַצִּיבָה,
בְּפָנִים עִנְיָנִיּוֹת −
כְּאִלּוּ הָיִינוּ מַחְלִיפִים בֵּינֵינוּ
דְּבַר מָה טְרִיוְיָאלִי,
יוֹמְיוֹמִי,
כְּמוֹ מַפְתְּחוֹת שֶׁל רֶכֶב
שֶׁבִּקַּשְׁתִּי שֶׁיַּתְנִיעוּ בִּמְקוֹמִי
בִּזְמַן שֶׁאֲנִי נֶעֱדֶרֶת
לִתְקוּפָה אֲרֻכָּה
וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ
(א, ו)
תמר ביטון
תשע קינות לאב
א. צידוק הדין
מִישֶׁהוּ קָרָא הַשָּׁנָה אֶת אֵיכָה בִּנְעִימָה
חֲרִישִׁית. בְּדַרְכּוֹ הִבְלִיעַ: אַתָּה הַשֵּׁם
לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדֹר
וָדֹר וְלֹא הֶעֱלָה קוֹלוֹ בַּחֲגִיגִיּוּת כָּמוֹךָ
וְלֹא הִרְעִים מִסּוֹף הָאוּלָם וְעַד
סוֹפוֹ וְלֹא הִרְעִיד שׁוּם הֲדוֹם וְשׁוּם
שָׁמַיִם. סְתָם קָרָא עוֹד פָּסוּק אֶחָד
וְדַי. וְדַוְקָא אָז אֲנִי כָּל
כָּךְ בָּכִיתִי.
ב. הסחת דעת
הַקִּינָה נֶחָמָה וְהַנְּהִי מְנַחֵם
גָּלְשׁוּ בְּמוֹרַד
גְּרוֹנִי הַנִּצְרָד
בִּשְׁעַת מִנְחָה
שֶׁל תִּשְׁעָה שֶׁנִּדְחָה
ג. הגשמה
פַּעַם יָשַׁנְתִּי אֵצֶל חֲבֵרָה שֶׁאַבָּא שֶׁלָּהּ הָיָה
רוֹפֵא. בָּעֶרֶב רָאִיתִי אוֹתוֹ יוֹצֵא, פָּשׁוּט
בְּלִי בְּגָדִים, וְנִבְהַלְתִּי בֶּהָלָה גְּדוֹלָה
וּמָרָה. כִּי תָּמִיד הָיִיתָ אַבָּא רוּחַ, אַבָּא קוֹל, אַבָּא
חֲלִיפָה בְּלִי דְּמוּת
הַגּוּף. וּפִתְאוֹם אַבָּא גּוּף בָּלוּי גָּלוּי
וַאֲנִי כֻּלִּי יַלְדָּה בִּלְבּוּל
גִּמְגּוּם.
ד. אשְמה
בְּתִשְׁעָה בְּאָב חָלַמְתִּי שֶׁאֲנִי רוֹחֶצֶת בְּמַיִם
חַמִּים רַבִּים שֶׁמּוֹרִידִים שְׁכָבוֹת
וּמְכַבִּים אֲהָבוֹת
חִנָּם.
יָצָאתִי קְלִילָה חֲפוּפָה מַדִּיפָה
נִיחוֹחוֹת שַׁבְּתָאִיִּים נוֹשֵׂאת
חֲמִישִׁית עָווֹן חַטָּאָה
וְנַקֵּה.
ה. צמצום
אָפֵס הָעֵזֶר
וְהֻשְׁלַךְ הַנֵּזֶר
בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
ו. גלות
מִדֵּי שַׁבָּת הָיִיתִי גּוֹלָה מֵעַל שֻׁלְחָנְךָ
לְחַדְרִי בְּעֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת תְּאֵבוֹת נוֹטְפוֹת מְרַק עוֹף.
הָיִיתָ מַרְחִיק אוֹתִי מִתַּחַת הַנִּבְרֶשֶׁת הַגְּדוֹלָה אֶל חֶשְׁכַת
שְׂמִיכָתִי הַנֶּעֱלֶבֶת בְּסוֹד כּוֹרֵאוֹגְרַפְיָה עַתִּיקָה
בְּמִקְצַב הַתְּלָתָא
וְהַשִּׁבְעָתָא,
שׁוֹלֵחַ שְׁלִיחִים לַהֲשִׁיבֵנִי אֲזוּקָה בְּזַעַם
בְּכוֹרוֹת אֶל בִּרְכַּת
הַמָּזוֹן.
ז. חבל הטבור
חָפַצְתָּ לְשַׁגְּרֵנוּ לַחֲלַל הָעוֹלָם מִסְּפִינַת בַּרְזֶל הָרָצָה
בָּאֲוִיר, בַּעֲבֹתוֹת שֶׁפִּתַּחְתָּ בַּכּוֹחַ
הַמְּדַמֶּה: אַל־חוּטִיּוֹת, אַל־זְמַנִּיּוֹת
אַל פּוּגַת לָךְ, צוֹפֶה וּמַבִּיט בַּמָּסָךְ שֶׁאֵינֶנּוּ, אַךְ
בִּשְׁתַּיִם בַּלַּיְלָה חִכִּיתָ בְּחָלוּק בִּקְצֵה
רְחוֹב אַל־רֹאִי.
ח. שֵׁם
אַתָּה הַשֵּׁם, וַאֲנִי אִוִּיתִי
שֵׁם אַחֵר, שֶׁיִּהְיֶה
כָּתוּב עַל כָּל שַׂק
שֵׁנָה חֲמִישִׁי, מִשְׁתַּכֵּחַ
בַּשָּׁעוֹת בָּהֶן הַהִיסְטוֹרְיָה מִתְפַּתֶּלֶת
בְּצִירֶיהָ, נִקְרַעַת
לָלֶדֶת
ט. הסתר פנים
רָחַקְתִּי מִמֶּנּוּ
וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ
בְּצֵאתִי מִירוּשָׁלָיִם
זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם
(א, ז)
מרב קינן
¯ [האם אתה זוכר]
הַאִם אַתָּה זוֹכֵר
עוֹד בְּטֶרֶם
נֶחְרְבוּ
שָׁמַיִם
שָׁכַבְנוּ
לְהַבִּיט כֵּיצַד
הַגֶּשֶׁם מִתְגַּבֵּר
הָיִיתָ רֶגֶב
וַאֲנִי הָיִיתִי רֵיחַ
וְאָהַבְנוּ
הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי,
אֲשֶׁר הוֹגָה ה' בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ
(א, יב)
רעות וויספר
¯ [היום מאה יום]
הַיּוֹם מֵאָה יוֹם שֶׁהֵם אַרְבָּעָה עָשָׂר שָׁבוּעוֹת וְיוֹם אֶחָד לַטֶּבַח
שֶׁאֵין יוֹדְעִים מָתַי הַחִטָּה שׁוּב תִּצְמַח בַּשָּׂדוֹת נִזּוֹנָה מִמַּיִם וְלֹא מִדָּם
שֶׁהַצְּפַרְדֵּעִים בַּתַּנּוּרִים וּבֵין הַסַּפּוֹת הַקְּרוּעוֹת מְעִידוֹת עַל הָרֵיק וְעַל הַגֶּשֶׁם שֶׁיָּרַד מֵאָז
עַל בָּתִּים פְּעוּרִים כְּמוֹ פִּיּוֹת
שֶׁכָּל הַגּוּף מְחַפֵּשׂ מַרְגּוֹעַ וְאֵין אֶלָּא בְּשִׁכְחָה קְצָרָה, מִזְעָרִית
שֶׁחַיּוֹת אוֹכְלוֹת בָּנוּ וְחָשַׁבְנוּ אוֹתָן לִבְנֵי אָדָם
שֶׁהַמֻּכָּר מֵת וְכָל בַּיִת מְחַשֵּׁב לְהִקָּרַע מִפַּחַד הַבְּשׂוֹרָה
שֶׁאָנוּ פְּצוּעִים וְהָרְפוּאָה רְחוֹקָה
שֶׁהַשָּׁמַיִם מְטִיחִים עָלֵינוּ אֵשׁ
שֶׁעֲמַל הַתְּבוּאָה נִרְקָב עָזוּב
שֶׁהַחֹשֶׁךְ סוֹגֵר עַל בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ,
אֲבוֹתֵינוּ, אִמּוֹתֵינוּ, זְקֵנֵינוּ בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם
שֶׁמָּוֶת אוֹכֵל בָּנוּ לְלֹא הֶרֶף
מִיּוֹם שִׂמְחָתֵנוּ
הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי
(א, יב)
יעל חורי־כהן
קינה
בּוֹאִי הָרוּחַ
מַצְּקִי אֶת הָאֵיבָרִים הַמְּפוֹרָרִים
הַלְבִּישִׁי אֶת הַבָּשָׂר עוֹר
נִפְשַׁטְנוּ
נִבְזַזְנוּ
הַרְבֵּה מִדַּי מִמֶּנּוּ
נֶאֶבְדוּ
בּוֹאִי הָרוּחַ. סַפְּרִי
עַל הָאָדָם שֶׁשָּׂרַט בָּאָדָם
וְחָרַץ בְּצִפָּרְנָיו עַד זוֹב
וְטָבַע בִּבְשָׂרוֹ וְטָבַל אֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה
שֶׁבַע פְּעָמִים
עֶשֶׂר פְּעָמִים
אֶלֶף וּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת וְכַמָּה פְּעָמִים
מִי יִמְנֶה
בּוֹאִי הָרוּחַ
מִדָּרוֹם לְצָפוֹן נִפְתְּחָה הָרָעָה
פָּעֲרָה אֲדָמָה בִּטְנָהּ לִבְלֹעַ
לְהָשִׁיב אֵלֶיהָ אָדָם
אָהההה דָּם דָּם דָּם
נֶפֶשׁ חַיָּה, נִקְרַעַת
בְּשָׂרָהּ צַלָּקוֹת בּוֹעֲרוֹת
בּוֹאִי הָרוּחַ
חַבְּקִי
הַגּוּף כְּבָר לֹא − − −
לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי, אֲשֶׁר הוֹגָה ה' בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ
(א, יב)
רוני לקר
היהודי הנודד
יְהוּדִי נוֹדֵד מַכֶּה שָׁרָשָׁיו בְּעַשְׂרוֹת כְּלֵי חֶרֶס.
סָגֹל עַז עַל רֶקַע דֶּלֶת הַזְּכוּכִית הַכְּחֻלָּה.
כְּשֶׁלֶט כְּנִיסָה לַבַּיִת שֶׁבְּנִיתֶם בְּמוֹ יְדֵיכֶם,
הוּא מְסַפֵּר לְבָאָיו שׁוֹאָה וּתְקוּמָה,
וְעָלָיו נִשָּׂאִים כְּאַלְפֵי דִּגְלֵי נִצָּחוֹן חַיִּים.
עַכְשָׁו כֻּלָּם הָלְכוּ. מוֹכְרִים אֶת הַבַּיִת.
שְׁבוּעַיִם נוֹתְרוּ לְפַנּוֹתוֹ מִכָּל אָדָם, חֵפֶץ וְעָצִיץ.
אֲחוֹתִי מַפְצִירָה בִּי לָקַחַת אֵלַי כַּמָּה.
לֹא צְרִיכִים הַרְבֵּה, הִיא אוֹמֶרֶת.
מִסְתַּדְּרִים בְּכָל מָקוֹם.
גְּדֵלִים מַהֵר.
שׂוֹרְדָּנִיִּים.
וְהַסָּגֹל הָעַז
מְסַפֵּר כָּעֵת גּוֹלָה.
חֶרֶס בְּיָדַי,
אֲנִי מַמְשִׁיכָה בִּנְדוּדַי.
מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה, פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלַי
(א, יג)
תמר עיני להמן
¯ [גם כעת]
גַּם כָּעֵת
כְּשֶׁאַתְּ מַשְׁפִּילָה מַבָּט יָרוּי
לְחוֹרֵי הָאֲדָמָה,
נָעוֹת כַּוָּנוֹת
בַּאֲמִירֵי הָעֵצִים
גַּם כָּעֵת
כְּשֶׁאַתְּ שׁוֹקַעַת לְתוֹךְ
כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ פְּצוּעוֹת
מְדַמְּמוֹת תְּפִלּוֹת
מֻשְׁחָרוֹת
נִשְׁמַת כַּף יָדוֹ
עַל עָרְפֵּךְ
חַמָּה
אַתְּ לֹא טוֹעָה,
זֶה רִקּוּד הַתֹּפֶת הַמְּסַחְרֵר
עִם נַפְשֵׁךְ הָעֵרָה
עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם
(א, טז)
אודליה גולדמן
והִנה
בַּסּוֹף זֶה נִפְתַּח
כְּמוֹ קֻפְסַת שִׁמּוּרִים.
גַּלִּים שֶׁל נְעִיצוֹת
פְּנִימָה, כְּאֵב מִסְתּוֹבֵב
עַל צִירוֹ, וְהִנֵּה.
יָדַעְתִּי שֶׁיָּבוֹא, הַבְּכִי.
יָדַעְתִּי גַּם שֶׁיָּבוֹא נָבוֹךְ
בַּסּוֹף וְיִתְנַצֵּל −
מְהִירוּת הַחֹשֶׁךְ גְּדוֹלָה מִמְּהִירוּת הַקּוֹל.
עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי, הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב
(א, טז)
מכי חכם נאמן
על כל אלה אני בוכה
עַל כָּל אֵלֶּה אֲנִי בּוֹכָה, עַל רַגְלֵיהֶם הַקַּלּוֹת
שֶׁנִּכְשְׁלוּ בַּמְּחוֹלוֹת, עַל שְׂעָרָם הַפִּרְאִי הָאָרֹךְ
שֶׁנִּלְכַּד בִּסְבַךְ הַשִּׂיחִים, עַל הַשֵּׁדִים, עַל הַמַּלְכּוֹדוֹת
שֶׁטָּמַן לָהֶם הַיַּעַר, עַל שָׁרְשֵׁי הַמָּוֶת הָעֲבֻתִּים
שֶׁהִתְקַשְּׁחוּ סָבִיב לְגוּפָם.
בְּכָל כּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם טְמוּנָה פְּצָצַת דְּמָעוֹת
בְּכָל מוֹלַד יָרֵחַ טְמוּנָה אֶרֶץ הֲרֵגָה זוֹעֶקֶת
וְתַחַת שְׁמֵי פְּשָׁעִים רַבִּים וַאֲסוֹנוֹת
גּוּף נוֹלָד נוֹשֵׂא חִיּוּךְ, חָבוּק בִּגְלִימָתוֹ
הָאֲפֵלָה שֶׁל הַלַּיְלָה.
עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם
(א, טז)
צפנת בן דוד
עמק הבכי
בִּשְׂפַת הַלַּיְלָה
יְבָבָה
עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם
חִלְחֲלָה בְּעַרְפִלֵּי הַבֹּקֶר
זָלְגָה עַל זְכוּכִיּוֹת קָרוֹת
בִּשְׁעוֹת בְּשׂוֹרָה מָרָה
נוֹפֵל הָאוֹר עַל פְּנֵי הַמִּסְדְּרוֹן
רַגְלַיִם מְחַפְּשׂוֹת מִשְׁעָן
נִפְעָר חַלּוֹן לִנְשֹׁם
אֶת רִנְנַת הָעֵשֶׂב הָרָטֹב הַמְּאֹהָב.
מִמְטְרֵי הַבְּכִי נִסְפָּגִים
בִּמְעָרוֹת בְּעֹמֶק הַסְּלָעִים
עַל גּוּפָם הַחַם עֲדַיִן
הַנּוֹבֵט זְרוֹעוֹת
מְבַקֵּשׁ חַיִּים.
עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם
(א, טז)
יצחק גוילי
דברים שלא כסדרם
מְנַחֵם בְּנוֹ שֶׁל קַלְמָן הַזָּקֵן הָיָה חָבֵר שֶׁלִּי לַנַּגְמָ"שׁ,
הוּא נֶהֱרַג בַּקְּרָבוֹת בְּבֵּיְרוּת בִּשְׁמוֹנִים וּשְׁתַּיִם.
בִּקַּרְתִּי אֶת קַלְמָן הָעֲרִירִי מִדֵּי פַּעַם לְקָפֶה מָרִיר
לְשִׂיחַת רֵעִים עַל הַבֵּן, אֵיךְ נִקְטַע עָתִיד מַזְהִיר,
הוּא הָיָה מוֹצִיא מִכִּיסוֹ בַּאֲנָחָה אֶת הַמִּטְפַּחַת
תֶּכֶף כְּשֶׁעָלוּ בְּעֵינָיו הַדְּמָעוֹת,
וְאוּלַי הָיוּ עוֹלוֹת הַדְּמָעוֹת בְּעֵינָיו
תֶּכֶף כְּשֶׁהָיָה מוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת הַמִּטְפַּחַת
כְּשֶׁהוּא מְצַטֵּט בְּמִבְטָא יִידִישָׁאִי מִתּוֹךְ מְגִלַּת אֵיכָה:
"עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם"
בְּכָל מִקְרֶה הוּא וְהַמִּטְפַּחַת
עָבְרוּ הָעֶרֶב הָלְאָה,
לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, אֶל מְנַחֵם בְּנוֹ.
מֵהָעֶרֶב מְעַט פָּחוֹת צַעַר בָּעוֹלָם הַקָּשֶׁה הַזֶּה.
רְאֵה ה' כִּי צַר לִי מֵעַי חֳמַרְמָרוּ נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי
(א, כ)
לאה מימוני
חֵטא אב
עַל שָׁלוֹשׁ מַדְרֵגוֹת
שָׁם יָשַׁבְנוּ
וְאָכַלְנוּ אֶת הַקָּשָׁה
עִם אֵפֶר
שֶׁל סִיגַרְיוֹת
שֶׁהִטְבִּיעוּ אוֹתָנוּ בְּדִמְעוֹת
הַחֲסֵרִים
שָׁם נִזְכַּרְתִּי
בַּמָּקוֹם הַמְּדֻיָּק בּוֹ
שׁוּב יִשָּׁבֵר קוֹלוֹ
בִּקְרִיאַת אֵיכָה
שָׁם מֵעַי חֳמַרְמָרוּ נֶהְפַּךְ לִבִּי
בְּקִרְבִּי שָׁאַלְתִּי
וְאַתָּה?
בְּעִצּוּמוֹ אָכַלְתִּי תַּבְשִׁיל שֶׁהִרְכַּבְתִּי
מִשְּׁאֵרִיּוֹת מְנוֹת הַחֶרֶב
מֵאָז נוֹסְפוּ עוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵמָּה
וְאַתָּה?
רְאֵה ה' כִּי צַר לִי מֵעַי חֳמַרְמָרוּ נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי
(א, כ)
גילת קול
המלון של הילברט
זֶה קָרָה בְּדִיּוּק כְּשֶׁלִּמַּדְתִּי אֶת הַפָּרָדוֹקְס
עַל הַמָּלוֹן בֶּן אֵינְסוֹף הַחֲדָרִים שֶׁהָיָה
בִּתְפוּסָה מְלֵאָה כְּשֶׁעוֹד אוֹרֵחַ הִגִּיעַ.
תְּחִלָּה נִרְאָה שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם, אֲבָל אָז
נִמְצָא פִּתְרוֹן −
הָאוֹרֵחַ מֵהַחֶדֶר הָרִאשׁוֹן הֻעֲבַר לַשֵּׁנִי,
הָאוֹרֵחַ מֵהַחֶדֶר הַשֵּׁנִי הֻעֲבַר לַשְּׁלִישִׁי,
וְכֵן הָלְאָה. כָּךְ הִתְפַּנָּה הַחֶדֶר הָרִאשׁוֹן
לְטוֹבַת הָאוֹרֵחַ הֶחָדָשׁ.
עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ מְלוֹן
צַעַר הַמָּלֵא עַד אֶפֶס מָקוֹם,
וְעוֹד מִתְדַּפְּקִים עַל דַּלְתוֹתָיו אוֹרְחֵי
צַעַר, וְעָלֵינוּ לִמְצֹא חֲדָרִים לְכֻלָּם.
מִחוּץ שִׁכְּלָה חֶרֶב בַּבַּיִת כַּמָּוֶת
(א, כ)
דניאל עוז
היחפנית
אֲנִי מֻכְרָחָה לְהוֹדוֹת שֶׁנִּסְגַּרְתִּי תָּמִיד בְּחַדְרִי
וְגַם כְּשֶׁהַבַּיִת חֹרַב
רָאִיתִי אֶת הַלֶּהָבוֹת מִתְגּוֹדְדוֹת מִבַּעַד לַסֶּדֶק
וְלֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁהֵן מְדַבְּרוֹת עָלַי
שֶׁכָּל כָּךְ לֹא קְשׁוּרָה לָעִנְיָן.
וְכַאֲשֶׁר נֻתְּצוּ כָּתְלֵי הַחֶדֶר אָז מָה
הֲרֵי לֹא אֲנִי הִנַּחְתִּי אֶבֶן עַל אֶבֶן.
עָבַרְתִּי כָּאן, שָׁלוֹם.
עוֹבֶרֶת אֹרַח בַּחֶדֶר הַזֶּה, בַּבַּיִת הַזֶּה.
שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי אֵין מְנַחֵם לִי
(א, כא)
ג'יליאן ווך
ארומה
הַמּוֹכֵר בְּאָרוֹמָה לֹא שׁוֹמֵעַ אֶת הַזְמָנָתִי
הָרָפָה וּשְׁמִי הֶחָלוּשׁ.
רַק אֶתְמוֹל צָעַקְתִּי אֶת רְצוֹנִי וְאוֹתִי.
אַךְ הַיּוֹם נִשְׁפַּךְ כּוֹחִי הָרוֹתֵחַ
וְהוֹתִיר אַחֲרָיו כְּוִיּוֹת.
אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ אֲדֹנָי אֶת בַּת צִיּוֹן
(ב, א)
תמר מאיר
איכה
א.
בַּת־צִיּוֹן בּוֹכָה בַּמִּסְתָּרִים
וּבְחַדְרֵי הַמַּדְרֵגוֹת
הַמְּעֻפָּשִׁים שֶׁל בִּנְיְנֵי הַמִּשְׂרָדִים
בָּאֵזוֹר שֶׁל כִּכַּר צִיּוֹן
הִיא מְנַסָּה לְהִתְחַבֵּא מִפְּנֵי הַקֹּר מִפְּנֵי הַחַמָּה מִפְּנֵי עַצְמָהּ
אֵין לָהּ מְנַחֵם וְגַם
אִמָּא שֶׁלָּהּ כְּבָר לֹא מְחַפֶּשֶׂת אוֹתָהּ
רַבְשָׁקֵה דַּוְקָא כֵּן
כָּל לַיְלָה הוּא שׂוֹחֵק עַל מִשְׁבַּתֶּהָ
פּוֹרֵשׂ יָדוֹ עַל כָּל
הַכִּכָּר מַצִּיעַ לָהּ לֶחֶם
מַצִּיעַ לָהּ
מִטָּה
בַּת־צִיּוֹן דָּוָה כָּל הַיּוֹם
נוֹתֶנֶת בָּאֹכֶל לְהָשִׁיב נַפְשָׁהּ
ב.
רוֹנִי קָמָה בַּלַּיְלָה מְקַוָּה
שֶׁהוּא לֹא שׁוֹמֵעַ
אִם יִתְעוֹרֵר לֹא יַחְמֹל
יַהֲרֹס בְּעֶבְרָתוֹ יַשְׁלִיךְ לָאָרֶץ
הִיא שׁוּב תִּהְיֶה
הֲדוֹם רַגְלָיו.
גַּם בָּאָרֶץ הִיא טוֹבַעַת
גָּדוֹל כַּיָּם שִׁבְרָהּ
עוֹלָלֶיהָ עֲטוּפִים
בִּשְׁבִילָם הִיא מְקַוָּה
לְהִמָּלֵט
ג.
אֲנִי בַּת־עַמִּי אָנָה אֵלֵךְ
בַּבֹּקֶר הַזֶּה בְּלִי אֲוִיר בַּגּוּף
גֶּבֶר גָּדוֹל גּוֹהֵר
דּוֹרֵס דֶּרֶךְ דֶּלֶת
שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁהִצְלַחְתִּי לִסְגֹּר
הַנְּשָׁמָה הֵצִיצָה הַחוּצָה
לְרֶגַע אֶחָד.
וְשׁוּב וְשׁוּב וְשׁוּב. וְעוֹד אֶחָד.
ז זוֹ זוֹנָה
חֲבָל חָשַׁבְתִּי לְהַמְשִׁיךְ חֲלוֹם
טוֹב מֵאֶתְמוֹל טִפָּה טוֹב. טִפָּה
יַלְדָּה יְחֵפָה יוֹשֶׁבֶת
כְּאִלּוּ יֵשׁ לָהּ עוֹלָם, כְּאִלּוּ יֵשׁ לָהּ בַּיִת, כְּאִלּוּ
לֹא נָגְעוּ בְּגוּפָהּ
יְדֵי אָב.
מֵרֶגַע שֶׁאַתְּ מִתְרַחֶקֶת מִי שֶׁאַתְּ
אֵינֶנָּה
נִשְׁאַר רַק לִנְעֹל נֶפֶשׁ נֶחְדֶּרֶת
סִיבוּב וְסַם לַעֲבֹר אֶת הַסְּחִי
הַפַּחַד וְהַפַּחַת פֹּה
וְהַפֶּה שֶׁחַיָּב לֶאֱכֹל וְלָכֵן
הָעֵינַיִם שֶׁלִּי מְנַסּוֹת לֹא לִרְאוֹת
עֵינַיִם מוּלִי עִוְּרוֹת
לְעֵינַיִם שֶׁלִּי.
צוֹד צָדוּנִי כַּצִּפּוֹר
צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי
צָפוּ מַיִם עַל רֹאשִׁי
צָפָה כָּל הַגִּ'יפָה
כָּל הַקּוֹלוֹת קוֹרְאִים עַכְשָׁו בְּקוֹל
רַק לֹא זֶה רַק לֹא לִשְׁמֹעַ רַק לֹא
שֶׁיַּעֲבֹר הַלַּיְלָה שֶׁאֶהְיֶה שׁוּב
לְבַד
תּוֹלָה מַבָּטִים אֲטוּמֵי תִּקְוָה בַּתִּקְרָה.
ד.
הוּא הָיָה זַךְ מִשֶּׁלֶג, צַח מֵחָלָב, סַפִּיר גִּזְרָתוֹ
הִיא חָשְׁבָה שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ
הוּא חָשַׁב מַחְשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת
גַּם עַכְשָׁו הִיא רוֹאָה
בְּדִמְדּוּמֵי הַלַּיְלָה הַסְּמִיכִים
וּבְסִיּוּטֵי הַיּוֹם
אֵיך הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ בְּנֵי־טוֹבִים הַיְּקָרִים
נָעִים עִוְּרִים בְּתוֹכָהּ
אוֹרְבִים לָהּ בַּמִּדְבָּר
הִיא רוֹצָה לָמוּת
ה.
עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ:
אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ
(ב, א)
איתן דקל
לא, ייתכן
אַךְ מִשֶּׁקָּרָה הַדָּבָר יִתָּכֵן
שֶׁאָכֵן קָרָה. שֶׁהָיָה, שֶׁאָכֵן הָיָה.
מִשֶּׁקָּרָה הַדָּבָר יִתָּכֵן שֶׁעָבַר
מֵעֲבָרֵינוּ נֶחְתַּם, לֹא פָּסַק מִלְּהִקָּטֵם.
מִשֶּׁהוֹוֶה עַל פִּיו דָּבָר,
עֲבָרֵנוּ מִתְהַוֶּה, מֻכְתָּם,
מֻכְתָּב בִּידֵי הָאֲטִימוּת:
מָה שֶׁעָלָיו גּוֹנַנּוּ,
מָה שֶׁבְּגוֹנְנוֹ עָלֵינוּ יָמוּת.
וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה אָכְלָה סָבִיב
(ב, ג)
אהובה רקנטי
¯ [אביב הוליד אותי אל קיץ]
חֹם הָרַב שֶׁבָּא בְּאָב שֹׁבֵר הַמֹּחַ
(פלינדרום מיוחס לאברהם אבן עזרא)
אָבִיב הוֹלִיד אוֹתִי אֶל קַיִץ
מֵאֲחוֹרַי לַהֲבוֹת אֵשׁ
נִשְׂרְפָה הָעִיר
וּכְבָר יָצְאוּ שַׁיְּרוֹת גּוֹלִים אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה
וַאֲנִי אִתָּם
בְּעוֹד יָמִים אֲחָדִים
אֲבַקֵּשׁ אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי
שֶׁכְּבָר יָצְאָה
בַּת קוֹל וְאָמְרָה
בַּחֹם הָרַב שֶׁבָּא בְּאָב
דִּגְלוֹ עָלַי
אַהֲבָה.
הִסְגִּיר בְּיַד אוֹיֵב חוֹמֹת אַרְמְנוֹתֶיהָ קוֹל נָתְנוּ בְּבֵית ה' כְּיוֹם מוֹעֵד
(ב, ז)
אהובה רקנטי
עִם העיר
נִפְרַצְתִּי עִם הָעִיר
נִבְקְעוּ חוֹמוֹתַי
כָּל שֶׁהָיָה כָּמוּס עִמִּי
נִגְלָה עִם הַהֲפֵכָה
שָׁנִים חִבַּקְתִּי אֶת הַסּוֹדוֹת
הִסְתַּרְתִּי בִּתְהוֹמוֹת הַבַּיִת
עַכְשָׁו הַכֹּל בְּרֹאשׁ חוּצוֹת
אֵינִי יְכוֹלָה לְכַסּוֹת עַל הַנֶּפֶשׁ
וְעַל הַבֶּהָלָה.
טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ
(ב, ט)
בן אייזנשטיין
אייכם
כִּי מַחְלְצוֹתַיִךְ עַמִּי פְּרוּמוֹת
שִׁחֲתוּ גַּנַּיִךְ שָׁחֲקוּ מְבוֹאוֹתַיִךְ
שַׂעֲרוֹת רֹאשֵׁךְ הָיוּ לְפֶרֶא
וַעֲדִי צַוָּארֵךְ הָפַךְ חֶנֶק
עָלָה הַשְּׁכוֹל בִּכְחוֹל עֵינַיִךְ
תַּמְרוּקַיִךְ לָאָרֶץ שֻׁפְּכוּ
בְּרֹאשׁ חוּצוֹת הִלַּכְתְּ כַּשִּׁכּוֹר
שֶׁמֶט רֹאשֵׁךְ שָׁלוּחַ בְּחָזֵךְ
בְּגַת דְּמֵי עוֹלָלַיִךְ בּוֹסַסְתְּ רַגְלַיִךְ
שַׁוְעַת אַחַיִךְ מִתַּמֶּרֶת בְּאָזְנַיִךְ
זוֹעֲקִים מִן הָאֲדָמָה
אַיֵּכֶם
אַיֵּכֶם בְּרִיחִים וּשְׁעָרִים
אַיֵּכֶם חוֹמוֹת וּמִבְצָרִים
כִּי לֹא סַף וְלֹא מִפְתָּן
לֹא גְּבוּל וְלֹא אִיסְקֻפָּא
אַךְ נִדְרֶסֶת
אַלְלַי לִי
בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם אֶל חֵיק אִמֹּתָם
(ב, יב)
ליטל מור
¯ [אתה משוטט ברחוב]
אַתָּה מְשׁוֹטֵט בָּרְחוֹב, לְפֶתַע חוֹלֵף אוֹטוֹבּוּס עַל פָּנֶיךָ
זֶה קָרָה בְּדִיּוּק בַּשָּׁעָה הַיְּעוּדָה וְהֶעֱצִים
אֶת אֶפֶקְט הַהַפְתָּעָה.
בָּאוֹטוֹבּוּס יָשְׁבָה אִשָּׁה בְּגִיל הָעֲמִידָה
שְׁעוּנָה עַל הַחַלּוֹן וְעֵינֶיהָ בּוֹהוֹת
בִּנְקֻדָּה שֶׁאַתָּה תָּר אַחֲרֶיהָ כָּעֵת.
עַכְשָׁו לַשִּׁיטוּט שֶׁלְּךָ יֵשׁ יַעַד.
אַתָּה מְחַבֵּב אֲנָשִׁים עִם יְעָדִים
אָבִיךָ הָיָה אִישׁ כָּזֶה
מְהַנְדֵּס, קָרָא פִילוֹסוֹפְיָה בִּשְׁעוֹת הַפְּנַאי
בְּעִקָּר נֶהֱנָה מִוִּיטְגֶנְשְׁטֵיְין.
לִפְעָמִים נִסָּה לִמְשֹׁךְ אוֹתְךָ לְשִׂיחָה
'מֶה עָשִׂיתִי מִן הַחַיִּים?' וְ'הַסְּפִינָה עוֹמֶדֶת לָצֵאת'
הָיוּ שְׁנֵי הַסְּפָרִים הַיְּחִידִים
שֶׁשְּׁנֵיכֶם יְכָלְתֶּם לִסְבֹּל בְּמִדָּה זֵהָה.
הוּא הָיָה אָדָם גָּבוֹהַּ, אֶפְשָׁר לִרְאוֹת עָלָיו שֶׁבִּצְעִירוּתוֹ
הָיָה גֶּבֶר נָאֶה וּמַרְשִׁים.
אַתָּה מֵבִין מָה אִמְּךָ מָצְאָה בּוֹ
וּבְאוֹתָהּ נְשִׁימָה יוֹדֵעַ
שֶׁבְּךָ הִיא מָצְאָה מַשֶּׁהוּ אַחֵר.
הִבְחַנְתָּ בְּכָךְ לָרִאשׁוֹנָה
אַחֲרֵי הֲלִיכָה מְמֻשֶּׁכֶת, הָיִיתָ כְּבֶן תֵּשַׁע
וְאָמַרְתָּ לָהּ: "אֲנִי מִצְטַעֵר שֶׁעִצְבַּנְתִּי מִקֹּדֶם.
רוֹבּוֹטִים לְעוֹלָם לֹא יוּכְלוּ לְהַחְלִיף אִמָּא".
אַחַר כָּךְ עָף מֵעֲלֵיכֶם סִיקְסָק וְיָדַעְתָּ לִנְקֹב בִּשְׁמוֹ.
הַמַּבָּט שֶׁלָּהּ בְּךָ,
זוֹ הַנְּקֻדָּה שֶׁאַתָּה תָּר אַחֲרֶיהָ כָּעֵת.
לְאִמֹּתָם יֹאמְרוּ אַיֵּה דָּגָן וָיָיִן, בְּהִתְעַטְּפָם כֶּחָלָל בִּרְחֹבוֹת עִיר
בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם אֶל חֵיק אִמֹּתָם
(ב, יב)
טליה סיידל כהן
¯ [מתוך תנועת העיוורון]
מִתּוֹךְ תְּנוּעַת הָעִוָּרוֹן אָבוֹא אֶל הַחוּצוֹת וְהַטָּמוּן בָּם,
יְסַמְּאוּנִי הַכְּתָלִים פְּרוּקֵי הַלַּיִל −
תַּבְנִית פְּנֵי הַנִּסְפִּים הִיא שְׁחוֹר שִׁקּוּעַ בְּעֵינַי.
קְרִישֵׁי הַדָּם הַנּוֹדְדִים בֵּינוֹת פָּנֵינוּ. קְרוּעִים אֵין מַיִם −
בַּחֲדָרִים הַחֲתוּמִים אִישׁוֹן בַּרְזֶל נֵעוֹר, נִבְעָר.
פּוֹעִים הַפָּעוֹטוֹת. עָשָׁן סָמִיךְ. מַשְׁתִּיק בָּם.
וּפִיחַ מְסַמֵּן פִּיהֶם. עוֹרִי. גָּרוֹן. עֵינָם −
מִכְוַת הַבַּד דְּבֵקָה בְּעוֹר הַשַּׁחַר הַמַּפְצִיעַ.
יָדִי, קְפוּאָה, אָחֲזָה בְּרֹחַק קְנֵה גּוּפָם, כְּקַשׁ −
בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם נָמַסּוּ אֶל חֵיק אִמָּם, סָפִיחַ −
כְּצִפּוֹרִים צְלוּפוֹת נִצּוֹדוּ אֶל מִשְׁכַּב עָנָן.
טְבִיעוֹת הֶמְיַת קוֹלָם בְּתוֹךְ אֲוִיר טְמוּנוֹת, הָשִׁיבָה
נִגּוּן הָעוֹר הָרַךְ מִן הֶחָלָב אֲשֶׁר נִכְמָר −
חֹרִים בְּכַפּוֹתֵינוּ עֵת נִפְרֹשׂ תְּחִנַּת רָקִיעַ −
יִדֹּם קוֹלָם הַדַּק בְּתוֹךְ יָרֵחַ שְׁחוֹר שֵׂעָר.
מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ הַבַּת יְרוּשָׁלִַם
מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן, כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ
(ב, יג)
מכי חכם נאמן
על הקפיצה (פרגמנט)
בזמן שעמדה על הגשר, חלפו בראשה תמונות נשים קופצות אל מותן.
היה זה יום רגיל להכעיס, את ההמולה שרחשה סביבה כמעט ולא שמעה.
המדריך הצעיר בעל הזרועות הארוכות רתם את הרתמה סביב גופה, שלֵו ורפוי הרים את החבל והפריח אותו מבעד לגשר. כלל מספר אחת, אמר, לא להביט אל הנהר, באוזנייך את שומעת את זִמרתי, קול זִמרתי הוא המצפן שלך, גברתי האזיני היטב לייסורייך, עברי את מעקה הגשר.
היה נדמה לה שהיא מניעה את רגליה, אך הן לא זזו ממקומן, קולו של המדריך התגלגל כרעם, גברתי קִפצי עכשיו, הוא אמר בקול בריטון סמכותי, העצים ממשיכים בצמיחתם, הדגים שוחים עם הזרם, והמקהלה חוזרת ושרה: קִפצי עכשיו.
מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵך
(ב, יג)
אדוה קמחי חן
מיגרנה
בִּנְקֻדַּת הָאֶמְצַע בֵּין הָרַקּוֹת
עָרוּץ דִּמְיוֹנִי דַּק
מַמְשִׁיךְ אֶת הַגַּבּוֹת
חַם, חָמוּר, פּוֹעֵם
אֲנָךְ לָעַיִן הַשְּׁלִישִׁית
קֵן דַּאֲגוֹתַי
הָאֲדוּקוֹת הַמְּפֻטָּמוֹת −
יֵשׁ הַקּוֹרְאִים לוֹ "מְשֻׁלַּשׁ הָעַצְבוּת".
בְּצֶמֶר גֶּפֶן לַח
הָיְתָה אִמִּי מְצַנֶּנֶת אוֹתוֹ
עַד כָּל בַּהֲלוֹתַי הַמְּטֻפָּחוֹת,
כָּל אַיְּלוֹת הָעֵמֶק,
שָׁכְבוּ לִישֹׁן.
כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ
(ב, יג)
חגית קופפר צ'רקה
¯ [צערים עצומים]
צְעָרִים עֲצוּמִים
נִפְרָשִׂים חֻפַּת עֲנָק עַל תְּהוֹמוֹת
מוֹנְעִים אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ
מִן הַגֵּאָיוֹת
מוֹשְׁכִים קוּרֵי אֵבֶל אֶל לֵב
אֶל עַיִן
אֶל אֵל
מַמְתִּינִים כְּמוֹ אֶבֶן עַל פִּי בְּאֵר
לָאַהֲבָה
קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה
(ב, יט)
תהילה גריזים
¯ [קומי, רוני]
קוּמִי, רֹנִּי
כְּשֶׁאַתְּ חוֹשֶׁבֶת
שֶׁאֵין לָךְ שׁוּם דָּבָר לוֹמַר
קוּמִי, רֹנִּי
כְּשֶׁהַלַּיְלָה הֶחְשִׁיךְ לָךְ אֶת פֵּשֶׁר הָאוֹתִיּוֹת
וְלֹא נוֹתַר מָה לְחַלֵּץ מִן הַשְּׁתִיקָה.
קוּמִי, רֹנִּי
שִׁפְכִי כַמַּיִם
עוֹלָמוֹת שְׁלֵמִים
שֶׁהָיוּ לָךְ
צְאִי וְקוֹשְׁשִׁי
זִרְדֵי חַיִּים שֶׁשָּׂרְדוּ
קִלְעִי קִנִּים קְטַנִּים
שֶׁיִּהְיוּ לָךְ
לְהַנִּיחַ בָּהֶם,
תַּחַת כָּל מָה שֶׁנִּגְזַל
גּוֹזָלֵי תְּפִלָּה.
שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי
(ב, יט)
אריאלה נידם־פרץ
¯ [איך לשפוך בפניך לב]
אֵיךְ לִשְׁפֹּךְ בְּפָנֶיךָ לֵב? כְּמוֹ חַנָּה, בְּלֹא קוֹל מִלְמְלָה. כְּמוֹ דָּוִד, בַּמִּזְמוֹרִים. כְּמוֹ מֹשֶׁה, דָּרַשׁ אוֹתְךָ פָּנִים בְּפָנִים. הָיִיתִי רַק הִבְהוּב נְשָׁמָה וְגַם הִיא כִּמְעַט פָּרְחָה. זֶה הִסְתַּיֵּם בְּקוֹלוֹת, וּבְרָקִים. עַכְשָׁו אֲנִי מְמַשֶּׁשֶׁת כְּמַעֲבִירָה אֶצְבַּע בְּאָבָק. זְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה. כְּמוֹ שֶׁפֶךְ נָהָר לַיָּם, הֵיכָן שֶׁחוֹל נֶעֱרָם לְמִשְׁקָעִים, וּמַיִם מְתוּקִים נוֹשְׁקִים לִשְׂפַתְמַיִם מְלוּחִים. כְּמוֹ דְּלִי סְפּוֹנְגָ'ה שָׁפוּךְ בְּחָצֵר. גַּלְעִין מִשְׁמֵשׁ יִצְמַח לְעֵץ. פֵּרוֹתָיו נֹאכַל בָּאָבִיב, מֵהַנּוֹתָר נָכִין רִבָּה, יְלָדִים יְשַׂחֲקוּ בְּאָג'וּאִים. אוּלַי בְּלֵב סָדוּק בֵּין מַסְתְּמִים. סָפֵק דָּם נוֹטֵף טִפִּין טִפִּין בְּאוֹר שֶׁל דִּמְדּוּמִים. צָרִיךְ לִהְיוֹת זָהִיר, דָּם הוּא נֶפֶשׁ, מִלִּים שֶׁלְּךָ. מוֹתִיר סִימָן וּרְאָיוֹת, וְגַעְגּוּעַ לְמָה שֶׁחָשַׁבְתִּי אוֹתְךָ פַּעַם. מִתּוֹךְ גּוּף שׁוֹאֶלֶת, אֻמָּן יוֹצֵר כְּלִי נָאֶה, מְעַגֵּל בֵּין כַּפּוֹתָיו, מוֹשֵׁחַ צֶבַע, נוֹפֵחַ רוּחַ וְחַיִּים, וּבְרֶגַע זַעַם מַשְׁלִיךְ לְהִתְנַפֵּץ. צַעַר הַשְּׁכִינָה. אָז אֵיךְ.
שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי
(ב, יט)
טל ניגון קוליקובסקי
בוקר אחד נוסף
הַסְּעָרָה חוֹשֶׂפֶת; הָאָדָם יְצוּר זָעִיר, חוֹלֵף, שָׁבִיר כְּעָנָף עַתִּיק. הַסְּעָרָה מַדְגִּישָׁה; הָאָדָם הוּא מַמְצִיא מְשֻׁגָּע, שׂוֹרֵד מִיתִי, בֶּן אֶלֶף נְשָׁמוֹת. בָּרָק זוֹהֵר מְפַלֵּחַ אֶת הַיְּקוּם, הַכֹּל מַשְׁהִים נְשִׁימָתָם. נֵס לְהַמְשִׁיךְ, יוֹם אַחַר יוֹם. עִוֵּר מִי שֶׁלֹּא מֵבִין. חֲבוּרוֹת נָשִׁים זוֹעֲקוֹת אֶל הַלַּיְלָה תְּפִלּוֹת שֶׁחֻבְּרוּ לִפְנֵי שֶׁהָאֱנוֹשׁוּת יָדְעָה עַל קִיּוּמָן שֶׁל הַמִּלִּים. הַגֶּשֶׁם עוֹטֵף אֶת הַצְּבָעִים בִּפְרָאוּת. כַּמָּה עָצְמָה יֵשׁ בַּמַּיִם. נְהָרוֹת נוֹפְלִים מֵהַשָּׁמַיִם. הִנֵּה הָאַיָּל שׁוֹכֵן אַף הוּא בְּמִסְתּוֹר. גַּם לוֹ זַעֲקַת תְּפִלָּה אִלֶּמֶת; לֶאֱכֹל מִן הָעֵשֶׂב הַטָּרִי, בֹּקֶר אֶחָד נוֹסָף
רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה
(ב, כ)
חמוטל בר יוסף
¯ [ציפור שחורה בחלוני]
צִפּוֹר שְׁחוֹרָה בְּחַלּוֹנִי צוֹרַחַת קִינָה.
הַשְּׁכִינָה שְׁבוּרָה מִצַּעַר
צוֹרַחַת אֵיכָה צוֹרַחַת צָרָה
לֹא מְבִינָה אֵיךְ זֶה קָרָה
אֵיךְ זֶה קָרָה.
הִיא עוֹד לֹא מְבַכָּה
הִיא עוֹד בַּמַּכָּה
הִיא חוֹרֶקֶת שִׁנַּיִם
בִּתְשׁוּקָה לִנְקָמָה
שֶׁהַשָּׂטָן כֵּן בָּרָא, כֵּן בָּרָא.
הַשְּׁכִינָה הַפְּצוּעָה, הַשְּׁבוּרָה,
כָּל הַזְּמַן מְפַרְפֶּרֶת בָּנוּ,
לֹא מְבִינָה אֵיךְ זֶה קָרָה.
בָּא לָהּ לָמוּת כְּשֶׁהִיא מַבְחִינָה שֶׁהַקֵּן
הַמְּבֻלְבָּל שׁוֹרֵץ catch as you can
מָלֵא בְּחָפִיף, כִּסּוּי תַּחַת, בּוּרוּת, רַמָּאוּת,
רַשְׁלָנוּת נוֹן־שָׁלַנְטִית, בְּרִיחָה מֵאַחְרָיוּת.
שְׁכִינָה שְׁחוֹרָה בְּחַלּוֹנִי מֻדְאֶגֶת נוֹרָא,
הִיא מַכָּה עַל הַזְּכוּכִית בְּמַקּוֹרָהּ.
הִיא לֹא מְבִינָה אֵיךְ זֶה קָרָה.
אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר. אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם
(ג, ב-ג)
חגית קופפר צ'רקה
¯ [מה אספר לך על העולם]
מָה אֲסַפֵּר לָךְ עַל הָעוֹלָם
חָשַׁבְתְּ שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת מַשֶּׁהוּ
חָשַׁבְתְּ
אֲדָמָה מַיִם אֵשׁ וְרוּחַ אָדָם מָה
כְּבָר יָכוֹל לְהִסְתַּבֵּךְ כָּאן
גַּם הָעוֹלָם עַצְמוֹ חָשַׁב שֶׁהוּא בּוֹגֵר
מַדְּעֵי הַחַיִּים אֲבָל הִנֵּה
טָרֹף טֹרְפוּ קְלָפָיו
נוֹתַר בָּלוֹן לְלֹא חוּט
תָּלוּשׁ מְשׁוֹטֵט בְּחַלְלֵי הַבָּכָא
מָה אֶשְׁתֹּק לָךְ עַל הָעוֹלָם
אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר. אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם
(ג, ב-ג)
רעות וויספר
¯ [אני מרגישה את הנפילה באה]
אֲנִי מַרְגִּישָׁה אֶת הַנְּפִילָה בָּאָה, כְּמוֹ אֲבָנִים קְטַנּוֹת הוֹפְכוֹת לְמִדְרוֹן תָּלוּל
אֲנִי מַרְגִּישָׁה אֶת הַיָּם מִתְקָרֵב, וְיֵשׁ בָּזֶה יֹפִי
אֲנִי מַרְגִּישָׁה אֶת הַכּוֹכָבִים נֶחְשָׂפִים, זֶה אוֹמֵר שֶׁחָשׁוּךְ מְאוֹד וְאֵין עִיר קְרוֹבָה
אֲנִי מַרְגִּישָׁה אֶת הַחַיּוֹת בָּאוֹת, וְזֶה אוּלַי טֶרֶף אוּלַי מַסָּע אוּלַי נֶחָמָה
אֲנִי מַרְגִּישָׁה אֶת חֹסֶר הַיְּכֹלֶת לְהֵאָחֵז, זֶה אוֹמֵר בַּסּוֹף קַרְקַע
נָכוֹן?
אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר
(אֵיכָה ג, ב)
איתן דקל
התנועה הלילית, הדוממת, החוּצה
מִפְנֵה הַחֲשֵׁכָה, פָּנָיו שֶׁלֹּא רָאִיתִי, אַחֲרֵיהֶן
אֵינִי רוֹאֶה פָּנִים. לֹא אִישַׁן אֲבָל אֶחְלֹם הַלַּיְלָה,
הַתְּנוּעָה הַלֵּילִית, הַדּוֹמֶמֶת, הַחוּצָה וָהָלְאָה
בְּאִגּוּף פְּנִימִי:
נַהָג וּמוֹלִיךְ חֹשֶׁךְ
עָשֵׁן בְּקִדְמַת טַנְק.
עֵר וְזָע, חָג וּפָג חֲלוֹמוֹ,
וְיִישַׁן בִּמְקוֹמוֹ
עֵץ שֶׁנִּשְׁתַּל בַּחֲלוֹם וְגָדַל
וְלֹא יָנֵץ.
בָּנָה עָלַי וַיַּקַּף רֹאשׁ וּתְלָאָה
(ג, ה)
משה בלאו
מצור
אֶת קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת אַנִּיחַ עַל הַקִּיר;
הוּא מְחֻסְפָּס וְהוּא
חִוֵּר כְּמוֹ שְׁמוּעָה.
עַכְשָׁו אֶדְחַף, עָמֹק, אוּלַי
יָנוּעַ וְיַגִּיר
פְּתִיתֵי אָבָק מְטַהֲרִים־לִנְגִיעָה.
אַתְּ כְּבָר הָלַכְתְּ לִישֹׁן, חוֹלֶמֶת,
בְּוַדַּאי, עַל אֶבֶן יְרוּשַׁלְמִית;
לַח כָּאן בַּשְּׁפֵלָה, וְהַקִּירוֹת רַכִּים.
שֶׁיִּתְאַחֲדוּ כָּל הַכְּתָלִים, כֻּלָּם יִהְיוּ עֵדַי
שֶׁלַּח כָּאן, לַח
מִלְּהַכִּיר.
אֲנִי פּוֹרֵשׂ אֶת כָּל קִפְלֵי עוֹרִי
אֶל פְּנֵי הַקִּיר, יָדַי
סוֹפְחוֹת כָּל זִיק מִקֹּר הָאֶבֶן. אֲנִי
שׂוֹחֶה בְּמִטָּתִי, אוּלַי תִּמַּס הָאֲדָמָה
מֵהַשְּׁפֵלָה וְעַד
לִירוּשָׁלַיִם הָרוֹעֶבֶת.
אַתְּ כְּבָר הָלַכְתְּ לִישֹׁן, וַדַּאי,
כָּאן
לַח מִלְּהַזְכִּיר.
בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי, כְּמֵתֵי עוֹלָם
(ג, ו)
צפנת בן דוד
היחלצות
הַמֵּתִים לֹא יָסֵבּוּ אֵלַי מַבָּטָם
בַּדֶּרֶךְ
הִלַּת חֹשֶׁךְ עוֹלָה מִתָּוֵי עָרְפָּם
מִתּוֹךְ מִנְהָרוֹת חֲשׁוּכוֹת
בִּתְעָלַת הַלֵּדָה לְאָחוֹר
חֶבֶל קָרוּעַ נִשְׂרָךְ סְבִיב מָתְנַי
לְשׁוֹנִי מְשֻׁרְבֶּבֶת
בְּרֵיחַ הַקַּשׁ הַשָּׂרוּף
רֶשֶׁת פְּרוּשָׂה לְרַגְלַי
מוּבֶלֶת
לִחְיוֹת
דֹּב אֹרֵב הוּא לִי אֲרִי בְּמִסְתָּרִים
(ג, י)
טלי גילדין כהן
סימנים
רַק אֲשֶׁר אָבַד לִי − קִנְיָנִי לָעַד
(רחל)
1.
הִנֵּה הַמָּוֶת מִתְחַבֵּא בִּי
מְשַׂחֵק בִּשְׂעָרִי
צוֹחֵק.
אֵלֵךְ לְאִבּוּד בְּתוֹךְ הַמַּפָּלוֹת
שֶׁהַחַיִּים יוֹדְעִים.
הַדְּבָרִים מִתְפָּרְקִים וַאֲנַחְנוּ
אוּלַי זֶה הָרֶגַע
לֶאֱחֹז בְּעָנָף אוֹ בְּשׁוּלֵי חַלּוֹן.
מִישֶׁהוּ מִתְבּוֹנֵן עָלַי מִתּוֹךְ הַשִּׂיחִים
מְחַכֶּה.
2.
בְּרֶגַע הַבְּשׂוֹרָה
שֶׁהִנֵּה אֲנִי בְּעוֹלַם הָאַחֲרֵי
בְּעַנְנֵי הַהֲקָלָה הַשְּׁקוּפִים
מִתְעַבֵּר הַפַּחַד מֵהַפַּעַם הַבָּאָה.
מֵהַדָּבָר הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי
הַמִּתְגַּלֶּה כְּאֶפְשָׁרִי,
מֵהַשְּׁאֵלָה כַּמָּה זְמַן נוֹתַר
וּבַת כַּמָּה הַבַּת שֶׁלִּי תִּהְיֶה כְּשֶׁנִּפָּרֵד
מֻקְדָּם מִדַּי
בְּכָל מִקְרֶה.
3.
מוֹתֵךְ עוֹד מְטַלְטֵל אֶת כֻּלִּי
הָלַכְתְּ מִכָּאן לִפְנֵי
שֶׁמָּלְאוּ לִי אַרְבָּעִים −
וְלַמְרוֹת שֶׁאֵין אֵיךְ
אֲנִי מְנַסָּה לְחַשֵּׁב:
מָתַי אֶפָּרֵד אֲנִי מִיְּלָדַי?
הַאִם יִתְגַּלּוּ בְּפָנַי
בִּימֵי זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁל הַבִּינָה,
בְּשׁוּחוֹת הַהוֹרוּת הַצְּעִירָה,
בּוֹנִים בַּיִת לְחוֹפוֹ שֶׁל מִקְלַט הַבְטָחוֹת הַשָּׁוְא
וּמְשַׂחֲקִים בְּפִתְחוֹ עִם יַלְדֵיהֶם,
מְקַשְּׁטִים אַרְמוֹנוֹת קְטַנִּים בַּחוֹל.
אֲנִי שָׂמָה יָד עַל לִבִּי
לְהַרְגִּיעַ.
דֹּב אֹרֵב הוּא לִי אֲרִי בְּמִסְתָּרִים
(ג, י)
יונה שפירא
מעריב ערבים
בָּעֶרֶב הַהוּא בָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ.
כֵּיוָן שֶׁחָשְׁכָה
הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה וְעָרְבָה,
וְהָאֲפֵלָה אָרְבָה אַחַר הָאוֹר
הַצּוֹנֵחַ לְאַט,
וְנִצְמְדָה בְּמַפְתִּיעַ לָעוֹר
עַד כִּי נַפְשֵׁנוּ קִוְּתָה
לְזֶה שֶׁאִתָּהּ
שֶׁיַּצִּית אֶת הַכּוֹכָבִים
שֶׁיָּבוֹא, שֶׁיָּאִיר מִתּוֹךְ הָעֲלָטָה.
וְהַמַּיִם הִשְׁחִירוּ בָּאָפִיק
עַד שֶׁמָּלְאוּ אֶת סַף הָרַעַד
וְיָרְדוּ אֶל הַחוֹף הֶעָזוּב,
וְאִישׁ לֹא עָמַד אִתָּם
לְהַלֵּךְ עַל פְּנֵיהֶם הָרוֹגְעִים.
אֲבָל שְׁאֵרִיּוֹת הַפְּחָתִים וּשְׁאַר הַיָּמִים
צָפוּ בִּשְׁלוּלִיּוֹת הַחֹרֶף
הַמֻּכְתָּמוֹת בְּפִגְרֵי חַרְצִיּוֹת,
וְכָל זֹאת בְּשָׁעָה
שֶׁעֲבוּר קֹמֶץ זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּת
הָיִינוּ מוֹאִילִים וְנִשְׁאָרִים
יָמִים וְשָׁנִים.
דֹּב אֹרֵב הוּא לִי אֲרִי בְּמִסְתָּרִים
(ג, י)
ענג בן יעקב
¯ [רוצי ילדה]
רוּצִי יַלְדָּה רוֹדֵף מֵאֲחוֹרַיִךְ
כָּל הַכְּאֵב הַזֶּה שֶׁבָּעוֹלָם
רוּצִי בְּעוֹד נוֹשֵׁב בָּךְ הַפַּחַד הַנִּפְלָא
דּוֹחֵף בָּךְ לִחְיוֹת
הַזְּאֵבִים לוֹטְשִׁים בָּךְ
לָקַחַת אוֹתָךְ לַמְּאוּרוֹת
לִסְעֹד אֶת מֻרְכָּבוּתֵךְ כְּלֹא הָיִית
פְּשׁוּטָה
בִּרְחִי כִּי הַקִּלְשׁוֹן דּוֹקֵר בְּגַבֵּךְ
הַדְּרָקוֹן חֲסַר הַפָּנִים
וְדֻבֵּי מִלְחָמָה
בְּעִקְבוֹתַיִךְ בִּשְׁעָטָה
בִּרְחִי כִּי יֵשׁ הַמְּבַקֵּשׁ כַּפָּרָה
עַל כָּל עֲווֹנוֹת אֲבוֹתַיִךְ
וְאַתְּ תִּתְּנִי דָּמֵךְ וַאֲבָרַיִךְ
לְבַקֵּשׁ מְחִילָה וְשָׁלוֹם
בְּסוֹף הַחֹרֶשׁ יֵשׁ לָךְ בּוּעָה
אַל תְּהַסְּסִי אֵלֶיהָ
וְאָחוֹרָה אָסוּר לְהַבִּיט
מֶלַח דִּמְעוֹתַיִךְ יַכְרִיעַ אוֹתָךְ
לִהְיוֹת נְצִיב שֶׁל
כָּל הַכְּאֵב הַזֶּה
דֹּב אֹרֵב הוּא לִי אֲרִי בְּמִסְתָּרִים
(ג, י)
אלון בריימן
¯ [כשיגיע היום האחרון]
כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן
תְּבַקֵּשׁ אֶת תְּמוּנַת הַנּוֹף בְּחַלּוֹנְךָ
וְלֹא תִּמְצָא דָּבָר
מִלְּבַד הָאֵפֶר.
תּוּכַל לוֹמַר שֶׁלֹּא רָאִיתָ
אֵיךְ נֶחְנָק הַגַּן לְאִטּוֹ.
נִכְנַע לְשִׁלְטוֹן הַקּוֹצִים.
אֵיךְ הָפַךְ הָאוֹר
קַר.
וְקָשֶׁה.
עַד שֶׁחָדַל מִלִּהְיוֹת אוֹר.
תּוּכַל לוֹמַר שֶׁלֹּא רָאִיתָ
שְׁלוֹשָה בְּרוֹשִׁים
עוֹמְדִים בִּפְאַת שָׂדֶה
צִלָּם מִסְתַּכְסֵךְ עַל הָאָרֶץ.
אֵיךְ נָפְלוּ
וְלֹא פִּתְאוֹם
וְהוֹתִירוּ אֶת הָהָר
פָּרוּץ לְרוּחַ פֶּרֶא.
כְּשֶׁתַּגִּיעַ הָאֵשׁ גַּם אֵלֶיךָ
תּוּכַל לוֹמַר שֶׁלֹּא רָאִיתָ.
לֶהָבוֹת יִשְׁטְפוּ בְּאֵין קוֹל.
תּוּכַל אוּלַי לִבְכּוֹת, אֲבָל
כְּבָר לֹא תּוּכַל
שֶׁלֹּא
לִרְאוֹת
חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו. חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ
(ג, כב-כג)
יפעת גלבר
גינת הוותיקים
¯
פְּנֵי הַקְּשִׁישָׁה צַחוֹת כִּפְנֵי תִּינֹקֶת
אֲנִי אוֹסֶפֶת יְרִיעוֹת חַיֶּיהָ אֶל הַשִּׁיר
הִיא מְבַּמְבֶּמֶת נִיגֶען
בְּיִידִישׁ מְלַטֶּפֶת
עֵינֶיהָ אוֹרִים עֲשֵׁנִים
שֶׁבַע תַּמָּה וְשָׂרְדָה
וּבַשְּׁמִינִי גָּלְתָה אֶל חֶסֶד
אֵין לָהּ כִּי אִם הַבֹּקֶר הַזֶּה
וּמַנְגִּינָה דְּבוּקָה בְּחֵךְ הַנִּשְׁכָּחוֹת
¯
כָּל בֹּקֶר סוֹפֶרֶת
פְּרָחִים חֲדָשִׁים עַל שִׂיחֵי הַהַרְדּוּף
מוֹנָה מִי הֵנֵץ וּמִי הִתְקַמֵּט
מִי חָלַף וְהָפַךְ
לְעָנָן מַבְרִיךְ גֶּשֶׁם
בִּזְמַנִּי, הִיא אוֹמֶרֶת, כְּלוּם לֹא הָיָה
וְכָעֵת כָּל הַיֹּפִי הַזֶּה
חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ… טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת ה'
(ג, כד, כו)
יאיר מימרן
מכולם, שכחתי אותו
מִכֻּלָּם,
שָׁכַחְתִּי אֶת אֱלֹהַי
וְהוּא, לֹא בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי כְּנַף־בֶּגֶד,
וְאַף לֹא תִּקְוַת חוּט לֶאֱחֹז בּוֹ,
רַק שְׂמִיכָה הוּא בִּקֵּשׁ.
מִכֻּלָּם,
שָׁכַחְתִּי אוֹתוֹ.
בֵּין תִּינוֹקוֹת זְרוּקִים בַּדֶּשֶׁא,
בֵּין אֵימוֹת שֶׁלֹּא יֵאָמְרוּ,
מִכֻּלָּם,
שָׁכַחְתִּי אוֹתוֹ.
הַרְבֵּה זְמַן לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי אֵלָיו.
לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בַּעֲדוֹ − וְיִחְיֶה.
הַרְבֵּה זְמַן סִמֵּאתִי עֵינַי,
רַק שֶׁאוֹתוֹ לֹא אֶרְאֶה.
לֹא הוֹשַׁטְתִּי לוֹ כְּנַף־בֶּגֶד,
לֹא אָמַרְתִּי לוֹ − אֱחֹז הַקְּרָעִים,
הִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי − וְאֶחְיֶה.
טוֹב ה' לְקֹוָו לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ
(ג, כה)
גרגורי גורדון
בוקר לא עבות
וּכְמוֹ לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם −
כִּלְיוֹן הָאִילָן,
שִׁיר צִפּוֹר נֶאֱלָם
בְּבֹקֶר לֹא עָבֹת,
בְּרוֹשִׁים דּוֹלְקִים כַּלֶּהָבוֹת
חַלּוֹן פָּתוּחַ בַּחֶדֶר,
וְאוֹר שֶׁל חַמָּה
מְנַחֵם אֶת הָעוֹר.
אֲנִי עֵר,
הַכְּאֵב הָאָפֹר
הוּסַר מִלִּבִּי כְּגוֹלֵל מִבְּאֵר.
טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו
(ג, כז)
יאיר מימרן
לא בכיתי מספיק על שואה
לֹא בָּכִיתִי מַסְפִּיק עַל שׁוֹאָה.
כִּי אֵיךְ הַנְּשִׁיָּה שֶׁלִּי נִשְׁכַּחַת
כִּי הַזִּקְנָה שֶׁמּוּלִי נִקְמֶלֶת
כִּי אֲנִי בּוֹרֵחַ אֶל חֶדְוַת נְעוּרִים
כַּמָּה קַל
שֶׁהָעוֹלָם הַיָּשָׁן יִקְמֹל
אֲבָל אִם סַבָּא יֵלֵךְ −
יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה
(ג, כט)
רוני לקר
פונקציה
מְיֻמָּנוֹת בִּתְנוּעוֹת הֲגָנָה עַצְמִית,
כַּמָּה דְּמָעוֹת מָחוּ יָדַיִךְ.
כַּמָּה מָחוּ.
וְיוֹם אֶחָד רֹאשׁ תִּינוֹק
לָבַשׁ בְּשֶׁקֶט כַּף יָדֵךְ,
וְיָכֹלְתְּ לְהִשָּׁבַע אָז
שֶׁרַק לְשֵׁם כָּךְ נוֹצְרָה.
מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו
(ג, לט)
רונית מזוז
מגפֵי גומי
וְהַשְׁתָּא אִסְתַּכְּלָן עַיְינִין לְכָל סְטַר, וַאֲתַר בֵּית מוֹתָבָא דְּאִימָּנָא אִתְבַּלְבֵּל, וְהָא אִתְחָרַב
(מדרש הנעלם על איכה זוהר)
כַּמָּה שֶׁגָּרַפְתִּי אוֹתִיּוֹת
הָלְכוּ הַחֶסְרוֹנוֹת וְהִתְרַבּוּ
אִמָּא פּוֹעֶלֶת נִקָּיוֹן בְּבֵית סֵפֶר יְסוֹדִי
בְּמַגְּפֵי הַגּוּמִי הָאֲדֻמִּים שֶׁלָּהּ
אוֹמֶרֶת לִי לְאַט לְאַט לָךְ
רְאִי שֶׁלֹּא תַּחְרִיבִי אֶת עוֹלָמִי
פַּחַד וָפַחַת הָיָה לָנוּ הַשֵּׁאת וְהַשָּׁבֶר
(ג, מז)
ארי יארמיש
¯ [שדה ירוק טבול בשמש]
שָׂדֶה יָרֹק טָבוּל בְּשֶׁמֶשׁ. חָרִישׁ רִאשׁוֹן. כְּבִישׁ 232 מִתְחַיֵּךְ בְּכַלָּנִיּוֹת. בִּיתַן הַשּׁוֹמֵר וְטַל שַׁחֲרִית. נַעְנַע חָלוּט בַּמִּרְפֶּסֶת. חָתוּל יָשֵׁן בְּנַדְנֵדָה כָּל הַדֶּרֶךְ אֶל הָאֹפֶק. חֹשֶׁךְ. עֵינַיִם נִפְקָחוֹת לְאַט. מָה שֶׁהָיָה אֵינֶנּוּ. הַחֲלוֹם מְבֻתָּר אֵיבָרִים אֵיבָרִים. יָד מְסַמֶּנֶת טֶרִיטוֹרְיוֹת, פְּנֵי אָדָם פְּנֵי חַיָּה. בָּאִי הַזֶּה עֲלֵי זַיִת כְּמוּשִׁים וְיוֹנִים לְבָנוֹת מְרֻטָּשׁוֹת בְּמִטָּתָן. כָּאן לָרְגָבִים קוֹל נֶפֶץ, וְהָאֲדָמָה פּוֹתַחַת אֶת פִּיהָ.
צוֹד צָדוּנִי כַּצִּפּוֹר אֹיְבַי חִנָּם
(ג, נב)
אלעזר קווין
תנועת החיסרון
תְּמוּנָה קְטַנָּה וְרֵיקָה
בְּמִסְגֶּרֶת דַּקָּה
תְּלוּיָה בְּבֵיתְךָ עַל הַקִּיר הַלָּבָן
שֶׁרָאָה אֶת הַכֹּל
כְּמוֹ צִפּוֹר נִכְסֶפֶת בִּמְעוֹפָהּ
שֶׁהִתְנַגְּשָׁה בִּזְגוּגִית הַחַלּוֹן
זֹאת תְּנוּעַת הַחִסָּרוֹן
שֶׁקִּבַּלְתִּי מִמְּךָ
קְטַנָּה וְרֵיקָה
בְּעֶרֶב יוֹם הַזִּכָּרוֹן
צָפוּ מַיִם עַל רֹאשִׁי אָמַרְתִּי נִגְזָרְתִּי, קָרָאתִי שִׁמְךָ ה' מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת
קוֹלִי שָׁמָעְתָּ אַל תַּעְלֵם אזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי
(ג, נד-נו)
סיגל שובל
קול גלגל חמה
זְקִיקֵי הַשֵּׂעָר שֶׁל הַלַּיְלָה
לֹא מַצְמִיחִים כּוֹכָבִים
הַשֶּׁמֶשׁ הֻכְתְּרָה כְּנֶעְדֶּרֶת מִלְחָמָה
מוֹתָהּ טֶרֶם הֻכְרַז.
מִשְׁלַחַת חִפּוּשׂ יוֹצֵאת בְּעִקְבוֹת קִיר
שֶׁכְּתוּבָה עָלָיו תְּשׁוּבָה
טַל הַבֹּקֶר נִקְוֶה בְּזָוִית הָעַיִן
כְּחֶמְלָה קְרוּשָׁה
הַחַיִּים נוֹשְׁרִים מֵעָלַי
קֹדֶם הַבְּגָדִים שֶׁלְּגוּפִי, אַחֲרֵיהֶם −
הַשֵּׂעָר, הָעוֹר, הָרִיסִים.
עֵירֻמָּה אֲנִי נוֹשֵׂאת עֵינַי לַשֶּׁמֶשׁ
שֶׁתֶּאֱסֹף אוֹתִי אֵלֶיהָ
בִּזְרוֹעוֹת תְּמָנוּן שֶׁל אוֹר.
קָרָאתִי שִׁמְךָ ה' מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת
(ג, נה)
לילך גליל
אני לא
אֲנִי לֹא רוֹצָה לִכְתֹּב לֹא עַל קוֹרוֹת חַיַּי וְלֹא עַל קוֹרוֹת הַבַּיִת גַּם לֹא עַל חוֹמוֹת הָעִיר
שֶׁנָּפְלָה.
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט שֶׁאֵינוֹ מוֹלִיד דָּבָר; הַיָּד אֵינָהּ נוֹקֶמֶת, אֵינֶנָּה בִּתְנוּעָה.
שַׁרְשֶׁרֶת הַמִּלִּים עַל צַוָּארִי קְרוּעָה.
אֲנִי תָּרָה אַחַר קְצֵה חוּט,
מוּטָב לוֹמַר, חֶבֶל הַצָּלָה.
אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב
(ד, א)
חנה קרמר
אי שם
הִפְכוּ אֶת הַמְּכוֹנִיּוֹת הַשְּׂרוּפוֹת
אוּלַי נָם שָׁם יֶלֶד כָּתֹם
הִפְכוּ אֶת הַמִּגּוּנִיּוֹת אֶת הַקִּירוֹת
הַבָּתִּים הַמְּעָרוֹת
הִפְכוּ אֶת הַחוֹמוֹת הַמְּקוֹמוֹת
הַמְּחִלּוֹת הַתְּעָלוֹת
חַפְּשׂוּ בֶּהָרִים בֵּין הַבְּתָרִים
אוּלַי נָם שָׁם יֶלֶד כָּתֹם
אוּלַי לֹא הוּעַם זְהָבוֹ אוּלַי לֹא נִשְׁנָא כִּתְמוֹ
הוּא נָם בַּסְּבַךְ וְהַסְּנֶה עִמּוֹ
וְהָאָרֶץ כְּלִילַת יֹפִי
הָאֲדָמָה נָחָה צְהֻבָּה בִּפְרָחֶיהָ
הִפְכוּ אֶת הָרְגָבִים אוּלַי נָם שָׁם יֶלֶד צָהֹב
צְמָתוּהוּ בְּבוֹר צוֹד צָדוּהוּ כַּצִּפּוֹר מִתַּחַת לְמַטָּעֵי הַחוֹחוֹבָה
זְהוּר עֵינַיִם וְשֵׂעָר
סָךְ בִּזְהַב הַשֶּׁמֶן הַנִּגָּר
וְהָאָרֶץ מִתְלַקַּחַת כְּלַבַּת הַר מְכֻשָּׁף אַחֲרֵי הַהַדְמָמָה
פְּרָחִים הִתְעוֹרְרוּ לִבְכִי כַּלָּנִיּוֹת הִדְלִיקוּ אוֹר אָדֹם
אֵימָה
הִפְכוּ אֶת הַנֶּגֶב בְּקַו, בְּדַחְפּוֹר לִמְצֹא עֲרִיסָה
לִמְצֹא צִיּוּר
חֵל וְחוֹמָה עִקְרוּ, כָּל מִכְשׁוֹל שֶׁהִלְּכוּ בּוֹ שׁוּעָלִים
אָרוּר
אֵי שָׁם אוּלַי נָם יֶלֶד זַךְ
נְגוֹהוֹת שְׂעָרוֹ בַּחוֹל הָרַךְ
הִפְכוּ אֲבָנִים אֶת הַכֹּתֶל אֶת הַדְּבִיר
אוּלַי בֵּית ה' שָׁם מִתְחַבֵּא בִּשְׂעָרוֹ הַמֵּאִיר
גַּם תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר
(ד, ג)
ליטל מור
¯ [ביום הזה, יום הולדתי]
בַּיּוֹם הַזֶּה, יוֹם הֻלַּדְתִּי, אֲנִי רוֹצָה לִשְׁכֹּחַ
אֶת הַכַּדּוּרִים שֶׁפָּגְעוּ בִּשְׁלוֹמְצִיּוֹן הַנְּמֵרָה הָאַחֲרוֹנָה מִמִּדְבַּר יְהוּדָה
אֶת הַדִּוּוּחִים עַל חָרִיטוֹן, שֶׁנִּצְפָּה בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים. גּוּר
אָבוּד בַּאֲזוֹרִים מְבֻתָּרִים, לְבַד. לֹא הָיָה לוֹ סִכּוּי.
אֲנִי רוֹצָה לִשְׁכֹּחַ אֶת קְנוּט, דֹּב הַקֹּטֶב מִגַּן הַחַיּוֹת בְּבֶּרְלִין.
שָׁבָה אֶת לֵב הַמְּטַפְּלִים וְהֶהָמוֹן. אִמּוֹ דָּחֲתָה אוֹתוֹ.
הוּא נִמְצָא מֵת בִּבְרֵכָה. מְשַׁעֲרִים מֵחֹסֶר אִזּוּן.
רוֹצָה לִשְׁכֹּחַ שָׁנִים שֶׁל הִזְדַּקְּקוּת רַכָּה.
בַּיּוֹם הַזֶּה, יוֹם הֻלַּדְתִּי, אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לִזְכֹּר
אָדָם אֶחָד שֶׁלִּבּוֹ פּוֹעֵם וְנַפְשׁוֹ
אֵינָהּ נִטְרֶפֶת.
חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם
(ד, ח)
מוטי מושקט
יער רעים
1
הַיּוֹם רָאִיתִי
נִצָּנֵי רַקֶּפֶת סְגוּלִים
יוֹצְאִים
מִתּוֹךְ חֲשֵׁכָה
2
כָּאן זֶה הָיָה.
רַעַד עֲנָפִים
מֵפֵר אֶת הַשֶּׁקֶט
אֲנִי מַשְׁעִין אֶת רֹאשִׁי
עַל גֶּזַע אֵיקָלִיפְּטוּס
אִלֵּם
כִּלָּה ה' אֶת חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ
(ד, יא)
לילך גליל
¯ [רציתי להטיח את ראשי בקיר]
רָצִיתִי לְהָטִיחַ אֶת רֹאשִׁי בַּקִּיר
אַךְ לֹא הָיָה שָׁם קִיר.
רָצִיתִי לְנַגֵּחַ אֶת קַרְנַי בַּגֶּזַע
אֲבָל הַצֶּאֱלוֹן הָיָה עֵירֹם
וּפֵרוֹתָיו הַיְּבֵשִׁים נִתְלוּ
לְלֹא תְּשׁוּבָה.
נוֹתַרְתִּי עֲצוּבָה.
כִּלָּה ה' אֶת חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ
(ד, יא)
אריה מאיר
עמוק מן השבר
העיד ר' יהושע: מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה, ולא ירד הטל לברכה,
וניטל טעם הפירות. ר' יוסי אומר: אף ניטל שומן הפירות.
(תלמוד בבלי, מסכת סוטה מח ע"א)
קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ עַזִּים נִגְלוּ לִי
מִבֵּין תְּכֹל שָׁמַיִם וַעֲנָנָה מִתְרַחֶקֶת
עִם כָּל טַעַם בַּחֵךְ גּוֹבֵר הָעֹנֶג
עִם כָּל רְאוּת גּוֹבֶרֶת תְּשׁוּקָה לְכַלּוֹת נֶפֶשׁ
מִתּוֹךְ יְמֵי חֹלִי גּוֹבְרִים בְּזַעַם עָצוּר
מָה רָאִית אַתְּ לְהַפְצִיעַ
בְּסִימָן שֶׁל פְּרִיחָה זְהֻבָּה שֶׁל אֶמְצַע חֹרֶף
הָיִית שָׁם בִּשְׁבִילָהּ, אֲדָמָה
וְעִם כָּל רֶגֶשׁ גּוֹבֵר בִּקַּשְׁתְּ לָדַעַת
עַל מָה וְלָמָּה רַעַשׁ עַז שָׁם מִתַּחְתַּיִךְ
מֵאָז יָצָאנוּ מִן הַגַּן יָדַעְתְּ כִּי תַּמָּה דַּרְכֵּנוּ
יָדַעְתְּ וְחַשְׁתְּ הֵיטֵב בִּמְחוֹשַׁיִךְ חֲדוּרֵי הַלַּהַט
כִּי אַהֲבָה אֵינָהּ עוֹד מָה שֶׁהָיְתָה,
כִּי כְּרוּבִים וְגַלְגַּל מַפְרִיעִים אֶת שַׁלְוָתֵנוּ
כִּי אֵין עוֹד שִׂמְחַת דְּמָמָה
כִּי מַלְאָךְ אֵינוֹ חוֹפֵז עוֹד לִצְלוֹת הַבָּשָׂר
וְאֵינֶנּוּ עוֹרְגִים עוֹד בְּשֵׁרוּת הָאֵל
כִּי אִם לְמַעַן מְנוּחָה תִּהְיֶה בִּפְנוֹת הָעֶרֶב
בַּעֲצַלְתַּיִם
מֵאָז צֵאת כֹּהֵן מִן הַקֹּדֶשׁ
וּשְׁקִיעָה מְצַמֶּתֶת אָחֲזָה אָז בִּבְשָׂרֵנוּ
וּבְשָׂרִי שֶׁלִּי אֵינֶנּוּ עוֹד שֶׁלָּךְ
וְשִׁיר עָנֹג לֹא הֵהִין עוֹד לְהִשָּׁמַע
לְהָעִיר לִבֵּנוּ
הַכֹּל הָיָה דּוֹמֵם וְלֹא יָדַע עוֹד
אֶת שִׁפְלוּת הַלֵּב אָז סִפַּרְנוּ בַּחֲשַׁאי
רַק אָנוּ יָדַעְנוּ
וְדַי
מֵאַיִן יִגָּלֶה הַטַּעַם הַאִם מִן הַפְּרָטִים
אוֹ מֵרוּחַ קַמְצָנִית הַיּוֹדַעַת שִׁיר אֹפֶל
וְרֹן בְּרוֹשִׁים מֵאָז נֶחְמַס לָנֶצַח
מַרְאוֹת הַטֶּבַע הַגְּדוֹלִים הַאִם אֵינָם
וְקֶסֶם שָׁוְא חָזוּת רְאוּת עוֹד פַּעַם
הָיָה לָנוּ לְיֹפִי עֶרְגוֹנוֹת
וּמֵהֵיכָן קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ אַדִּירִים נֶחְזוּ
הַאִם הוּא מֵעוֹלָם שֶׁפָּג בּוֹ טַעַם
הַאִם מִקֶּרֶן רְפָאִים שְׁלֵוָה בִּיגוֹנָהּ
חָרְבוֹת הָעִיר עָלוּ עַד שְׁיָרֵי הַזַּעַם
לֹא הוֹתִירוּ כִּי מְרַק עֲדָשִׁים מַהְבִּיל
מוּמְיוֹת שֶׁל עִיר תַּחְתִּית כִּמְעָרוֹת קְבוּרָה
עַל מָה יָדַעְנוּ אֶת שֶׁיָּדַעְנוּ
הַאִם לֹא מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה דְּבַר מָה עָמֹק מִן הַשֶּׁבֶר
הַאִם אוֹתָם קוֹלוֹת שֶׁיָּדַעְתְּ
בִּקְּשׁוּ דְּבַר מָה וְאַתְּ
פָּנִית מִצְחֵךְ לְרָצוֹן שֶׁלֹּא נוֹדַע אַף לָךְ
יוֹדַעַת כִּי אוֹתוֹ זְקַן מִדּוֹת חֲזִיתִי
יוֹרֵד עַל מִדּוֹתַיִךְ
שְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ וְגַן זֶה כְּבָר נִפְתַּח הַשַּׁעַר
לִקְטֹף שׁוֹשַׁנַּת מִדּוֹת
נָעוּ עִוְרִים בַּחוּצוֹת נְגֹאֲלוּ בַּדָּם, בְּלֹא יוּכְלוּ יִגְּעוּ בִּלְבֻשֵׁיהֶם
(ד, יד)
חגית קופפר צ'רקה
¯ [העיניים זרויות חול]
הָעֵינַיִם זְרוּיוֹת חוֹל
נִשְׁטָף לְאַט מִדַּי
בְּדִמְעוֹתֵינוּ
כָּל תְּנוּעָה גַּרְגִּירִית שֶׁכָּזוֹ
שׂוֹרֶטֶת הָלוֹךְ וָשׁוֹב אֶת הַקַּרְנִית
חַיִּים מְהַלְּכִים בֵּינֵינוּ גְּדָמִים
דּוֹמְמִים, מְדַמְּמִים
נְטוּלֵי אוֹנִים
נְטוּלֵי אָן יִפְנוּ
פְּרוּצִים לְכָל רוּחַ
אֵיךְ
הִנֵּה עֲנָנִים בָּאִים נְאוּם ה'
וְטִפּוֹת נְקִיּוֹת יַעֲלוּ מֶתֶק בֹּשֶׂם
זְרָעִים יִנְבְּטוּ בְּפִצְעֵי אֲדָמָה הָרָה
לְאַט. אוֹר. לְאַט.
צָדוּ צְעָדֵינוּ מִלֶּכֶת בִּרְחֹבֹתֵינוּ
(ד, יח)
אודליה גולדמן
מבזק
אֲנַחְנוּ מִתְלַבְּשִׁים וְיוֹצְאִים לָעֲבוֹדָה
נָעִים בָּרְחוֹבוֹת כְּמוֹ חֶלְזוֹנוֹת
מַשְׁאִירִים בְּכָל צַעַד רִירִית דְּבִיקָה
שֶׁל צַעַר
קָמִים מֻקְדָּם לִפְנֵי הַשֵּׁמוֹת
הוֹלְכִים לִישֹׁן מְאֻחָר כְּדֵי לִבְרֹחַ מֵהֶם
מְגַלִּים מִנְהָרוֹת מְמֻלְכָּדוֹת בְּתוֹכֵנוּ
נוֹגְסִים בְּהַכָּרָה בְּרוּרָה בַּפֵּרוֹת
הָרְקוּבִים שֶׁל הַחֲדָשׁוֹת,
אוֹמְרִים לְעַצְמֵנוּ אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת
וּמְחַשְּׁבִים אֶת מְחִיר הַדְּרָכִים הָאֲחֵרוֹת,
נוֹתְנִים סִימָנִים בַּכְּאֵב −
בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי
וּבִלְתִּי יִתָּכֵן.
אֲנַחְנוּ נִרְעָדִים מִמַּבָּטָם שֶׁל אֲנָשִׁים
תְּלוּיִים עַל תַּחֲנַת אוֹטוֹבּוּס
קָמִים מֻקְדָּם לִפְנֵי הַשֵּׁמוֹת
אוֹמְרִים לָהֶם תּוֹדָה
מְבַקְּשִׁים מֵהֶם סְלִיחָה
אוֹכְלִים כָּל פֵּרוּר עוּגִיּוֹת
שֶׁל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת
קָמִים מֻקְדָּם לִפְנֵי הַשֵּׁמוֹת
עוֹצְמִים עֵינַיִם
לֹא יְשֵׁנִים
צָדוּ צְעָדֵינוּ מִלֶּכֶת בִּרְחֹבֹתֵינוּ
(ד, יח)
בנימין גל
¯ [נעשיתי גולה בביתי]
נַעֲשֵׂיתִי גּוֹלֶה בְּבֵיתִי
גַּם הַתְּמוּנוֹת הָיוּ זָרוֹת
הַחַמָּנִיּוֹת עַל הַקִּיר
וְעַל הַשַּׁיִשׁ
לָעֲגוּ לְמִבְטָאִי הַזָּר.
הַדְּלָתוֹת הַפְּתוּחוֹת לֹא נִנְעֲלוּ
וְהַנְּעוּלוֹת לֹא נִפְתְּחוּ
לֹא הָיָה נִתָּן לְהִצְטַדֵּק
לְהִתְחַנֵּן,
בַּכֹּל הָיָה צֹרֶךְ לְהַפְעִיל כּוֹחַ.
הָיִיתִי מְפַלֵּס דַּרְכִּי
בֵּין הַמִּתְנַכְּלִים
לְהַכִּיר מֵחָדָשׁ אֶת הַמֻּכָּר
בַּחֲנוּת הַפְּרָחִים
לִרְכֹּשׁ לָךְ אֵיזֶה זֵר לְשַׁבָּת
אוֹ עֲצִיץ־תַּבְלִין.
הַשֶּׁמֶשׁ לֹא סָבְלָה אֶת עוֹרִי
וְאֶת עֵינַי הַבְּהִירוֹת
הִסְתַּתַּרְתִּי מִמֶּנָּה נֶחְרָד
תַּחַת הַסְּכָכוֹת.
נוֹדֵד הָיִיתִי בָּרְחוֹב
כְּקַיִן אוּרְבָּנִי
מְזַהֶה דְּפוּסִים בַּמִּבְנִים הַמָּטִים לִנְפֹּל
בַּכֹּל − גָּדֵר פְּרוּצָה, דֶּלֶת חֲסוּמָה
עֲשָׂבִים הַמַּגִּיעִים לְגֹבַהּ אָדָם.
הָיִיתִי נִכְנָס − וּמִיָּד יוֹצֵא
מֵהַבְּרָזִים הַחֲלוּדִים דָּלְפָה
אִי־הַשַּׁיָּכוּת.
בָּחַרְתִּי בְּסִמְטָאוֹת צָרוֹת
עַד מַחֲנָק
גּוּפִי הִתְחַכֵּךְ בְּחַלּוֹנוֹת סְגוּרִים
פֹּה וָשָׁם לִטְּפוּ גַּפַּי מִבְּלִי מֵשִׂים
אֵיזֶה פֶּרַח רַךְ
שֶׁהִקְדִּים זְמַנּוֹ.
רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם, אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם
(ד, כ)
רונית מזוז
חרב
וּכְדֵין לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, שְׁנָנָא סַגֵּי, בָּטַשׁ לְגוֹ תַּרְעִין, וּנְפָקוֹ אִינוּן עֶשֶׂר נְהוֹרִין.
עִילָּאִין וְתַתָּאִין צָוְוחִין, וַוי לְעַלְמָא, וַוי לְדָרָא.
(זוהר, מדרש הנעלם, איכה)
מֵאָחוֹרָה לֹא מְזַהִים פָּנִים
אֲנִי צוֹעֶקֶת לְךָ מָשִׁיחַ מָשִׁיחַ לָמָּה אַתָּה זוֹחֵל עַל גְּחוֹנְךָ
קוּם בֶּן דָּוִד מַלְכָּא מְשִׁיחָא
זוֹ אֲנִי לַהֲטָהּ שֶׁל הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת.
זְכֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ
(איכה ה, א)
איתן דקל
סכור
שָׁאַלְתָּ אִם אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת זֶה,
וּבְכֵן, זֶה כֹּה זָכוּר עַד שֶׁנִּדְמֶה שֶׁזֶּה קָרָה,
זֶה נִשְׁאַר זָכוּר וַאֲנִי סְכוּרָה.
זֶה כֹּה זָכוּר, כִּמְעַט שֶׁזֶּה קָרָה,
זֶה כֹּה זָכוּר וַאֲנִי מְכוּרָה
לָזֶה, וְזֶה פּוֹעֵר בִּי רַק
פִּתְחֵי כְּנִיסָה.
זָכוּר לִי גַּם עַכְשָׁו, עוֹד רֶגַע זֶה קוֹרֶה,
וּמַשֶּׁהוּ בִּי נִשְׁכָּב, זָכוּר לִי שֶׁתִּרְאֶה
אֶת זֶה כָּךְ, זָכוּר, נִדְמֶה שֶׁזֶּה קוֹרֶה,
שֶׁכָּךְ נִדְמֶה, שֶׁזֶּה סִפּוּר.
זְכֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ
(ה, א)
איילת בטיסט
בחצר של סבתי
לִפְנֵי הַכֹּל הָיְתָה בִּי מְנֻחֶמֶת כַּף הַיָּד
שֶׁנָּחָה עַל קְלִפַּת הַגֶּזַע הַנִּפְצָל
קַוֵּי עוֹרְקָיו − טְבִיעַת כַּף
הַמְּבָרֶכֶת אֶת כַּפִּי שֶׁלִּי.
וְדַוְקָא אַחֲרֶיהָ: הָרֵיחַ הַמּוּצָל,
חֻפָּה כֵּהָה פּוֹתַחַת לִי וּמַזְמִינָה
לִמְשֹׁךְ וְלַעֲלוֹת וּלְהִבָּלַע בָּהּ
נֶחְבֵּאת. אֵינִי. מוּרֶמֶת וּמוּצֵאת מֵהַחַיִּים
אֲנִי הָרוּחַ בֶּעָלִים וְרֵיחַ הַפֵּרוֹת
אֲנִי שַׁיֶּכֶת לַשַּׁלְוָה
וְלָעַלְוָה וְלַנְּמָלִים
כָּל עוֹד אֶרְצֶה, כָּל עוֹד אֶשְׁקֹט
בָּהּ, עַד שֶׁאֲנֻחַם מִן הַקִּיּוּם הַמְּצַפֶּה
וְהַקּוֹרֵא לִי, עַד אֲשֶׁר אַסְכִּים לְהֵעָנוֹת,
שֶׁאֵעָתֵר − לָרֶדֶת וְלַחְזֹר
אֶל כָּל הַשְּׁאָר
נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים
(ה, ב)
בת־חן שניידר
מה שאמרתי למיכאל
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לָמָּה זֶה קָרָה
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מָה אִתָּם שָׁמָּה
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אִם הַבַּיִת שֶׁלְּךָ עָצוּב
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אִם הוּא מִתְגַּעְגֵּעַ
כֵּן מִיכָאֵל
יֵשׁ בַּלּוֹבִּי הוֹפָעָה
יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין אָב
(ה, ג)
יעל חורי־כהן
¯ [כמה בתים נשברו כשהלכת]
כַּמָּה בָּתִּים נִשְׁבְּרוּ כְּשֶׁהָלַכְתָּ
קוֹל צָעַק
בַּיִת חָרוּב הֶחְרַבְתָּ
קוֹל אַחֵר בָּכָה;
כָּל עוֹד הַנֵּר דָּלַק אֶפְשָׁר הָיָה
לְתַקֵּן
עַכְשָׁו נוֹתְרוּ
יְלָדִים.
רָצִים בֵּין הָרְסִיסִים,
רַגְלֵיהֶם זָבוֹת.
מֵאָז שֶׁהָלַכְתָּ
נִטַּל טַעַם −
סַפּוֹת בַּסָּלוֹן
דִּנְדּוּן כֵּלִים בַּמִּטְבָּח
שֶׁקֶט שֶׁל בֵּין עַרְבַּיִם
הִבְהוּבֵי מִשְׁפָּחָה.
עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם
(ה, ח)
רות פוירשטיין
¯ [עורי עירי ואמרי זעמך]
עוּרִי עִירִי וְאִמְרִי זַעֲמֵךְ: רְחוֹבוֹתַיִךְ קֹדֶשׁ לְפִרְצֵי הַדָּם וּכְלִיאַת אָדָם בִּמְחִלּוֹתָיו:
עָלָה מִשְׁקַע הַשַּׁחַר־הֶחָשׁוּךְ עַל גְּדוֹתָיו וְקוֹרְאֵךְ אֶל זֵכֶר קָרְבָּנוֹת בִּתְפִלּוֹתָיו:
אוֹי לָךְ עִירִי, אִמְרִי לוֹ הַיּוֹם זַעֲמֵךְ!:
יְשִׂימֵךְ שְׂדֵה־עָפָר לִשְׂרֵפַת עוֹלוֹתָיו:
רוּחַ יִכְאַב עַל פָּנֵינוּ − הֶבֶל דָּם־שָׁחוּט:
בְּכִי עִירִי דִּמְעוֹתָיו:
אֵיכָה בָּךְ הָעִיר דְּמוּמֵי דַּעַת דּוֹהֲרִים אֵין־עוֹצֵר אֵיכָה נֵצֶר דָּוִד מְיַצֵּר עֲצוּרִים בְּעָרֵי־מִסְכְּנוֹת?:
כֵּיצַד, וְאָמַרְנוּ לִבְנוֹת מְעוֹן צֶדֶק −
אַךְ הֶדֶק הַגּוֹרָל לָחוּץ חָזָק בְּרַקַּת הָאָבוֹת:
כֵּיצַד? וְאָמַרְנוּ לִבְנוֹת מְעוֹן פְּלֵטָה −
אַךְ צֹאן רַבָּה הִגִּיעָה וְצֹאן אַחֵר גָּלְתָה:
נָשִׁים אָנוּ עִירִי − לֹא נַגְלִיד צוּרַת־אָדָם:
מִי פָּתַח־רַחְמֵנוּ־דַּעַת הוּא יִפְתַּח גְּרוֹנֵנוּ גַּם:
לְהָעִיד עַל דִּין דּוֹלֵק מִכָּל אַרְבַּע רוּחוֹת עוֹלָם
עִיר אַחַת פָּנָיו קָשׁוֹת, בְּעִיר אַחֶרֶת − נֶעְלָם:
בְּעִירִי כִּתְמֵי זָהָב זֵעָה וְזַעַם־אֱלֹהִים,
אַךְ בְּעִיר־אָחוֹת הַזַּעַם בְּפָנִים גְּלוּיוֹת, הַאִם
אוּכַל לִזְעֹק הַיְּבָבָה מִבַּעַד קִיר הַמִּתְמַשֵּׁךְ?:
בִּינִי עִירִי בָּךְ הַקִּיר, וְאִמְרִי עַל עֻלּוֹ זַעֲמֵךְ:
מִן הַצַּד הָאֶחָד מוֹחוֹתֵינוּ קְלוּשִׁים כִּי תְּלוּשִׁים מֵעֵינֵינוּ רוֹאוֹת:
מִן הַצַּד הָאַחֵר מוֹחַ עֵר וּבוֹעֵר חֲלִיפִין בֵּינוֹת אוּר־לִדְמָעוֹת:
אֻמּוֹת שֶׁגֹּרְשׁוּ מֵאֵימַת הַבְטָחָה הַשְּׁפוּכָה כְּחֵמָה עַל דַּלְתָּם:
נוֹתָרִים עַל עוֹרֵנוּ − בָּעִיר וּבַכְּפָר פְּעוּרִים בְּנַפְשֵׁנוּ חוֹתָם:
מִי הָעָם הַמְּיֻתָּם מִזִּכְרוֹן הַמְּאֹרָע: לֹא יַכִּיר חֻרְבַּן רֵעֵהוּ מִי לִבּוֹ שִׁכְרוֹן־שְׂרָרָה: הַשָּׂם מוֹרָא בְּלֵב־כָּל־חַי בִּדְבַר אֵל־מְחֻלָּל −
שִׁקַּצְתֶּם מַרְאֵה הַשָּׁמַיִם רִקַּעְתֶּם בְּלֵב תּוֹרָתֵנוּ חָלָל:
עֲשִׂיתֶם מִרְמָה מַכְרִיזֵי־הַגְּזָעִים מָגִנֵּי־הַזִּמָּה, זוֹרְעֵי־טֶרוֹר:
זוֹנִים אַחַר לֵב־מְתֹעָב אֵיךְ תָּעֵזּוּ לִקְרֹא שֵׁם לַהַבְתְּכֶם − אוֹר?:
וּבִפְעוֹר הָעוֹלָם זְמַן הַפַּחַד הַזֶּה − עוּרִי עִיר וְאִמְרִי זַעֲמֵךְ:
לֹא נִשְׁקֹט עוֹד בִּבְעוֹר מְעוֹנֵנוּ
הֵן אַתְּ הִיא עִירֵנוּ וְאָנוּ עַמֵּךְ:
שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ
(ה, טו)
ליה קוק
שִׂמְחָתוֹרָה
אֲנַחְנוּ מוּטָלִים מִחוּץ לַזְּמַן.
בַּיָּמִים אֲנַחְנוּ מִצְטוֹפְפִים בְּמִקְלָטִים
וּמֵעַל קְבָרִים טְרִיִּים
בִּרְעֹם אִבְחַת הָאַזְעָקוֹת.
בָּרְחוֹבוֹת שׁוֹעֶטֶת מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים
מִמָּסַכֵּי הַטֶּלֶוִיזְיָה נִבָּטִים אֵלֵינוּ
פְּנֵי הַתִּינוֹקוֹת.
מִי נִהְיֶה כְּשֶׁנָּקוּם מִתּוֹךְ הָאֵפֶר?
הַדֹּק הָעַרְפִלִּי שֶׁל הַזְּמַן
אֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְהוֹת
אֶת רֵיחַ הַדָּם הַנִּגָּר, אֶת עֹמֶק הָאָבְדָן
אֶת הַמַּרְאוֹת
מִשְּׂדוֹת הַקֶּטֶל וְהַקְּרָב
וּמָה עַכְשָׁו?
כְּשֶׁהַצַּעַר פּוֹעֵם בָּאֵיבָרִים
וְהַכְּאֵב הַמַּר יוֹקֵד בָּעֲצָמוֹת
כְּשֶׁמִּבַּעַד לְחַלּוֹן הַמָּמָ"ד
הָעוֹלָם מִסְתַּחְרֵר לְלֹא לְאוֹת
וְאֵין לָנוּ לְהֵאָחֵז אֶלָּא
בִּתְנוּעָתָם הָרוֹחֶשֶׁת שֶׁל הַחַיִּים
בְּאַב הָרַחֲמִים
וּזְרוֹעוֹתָיו הַמְּחַבְּקוֹת.
הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם
(ה, כא)
חלי טל שלם
שיעור באובניים
הָעוֹלָם לֹא הִתְפָּרֵק לָךְ בֵּין הַיָּדַיִם, אִמָּא,
אִיתָמָר עָנָה −
הוּא נִבְנָה!
אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב, כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר
לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים
הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם
(ה, יט-כא)
טל ניגון קוליקובסקי
תנועת העולם
וְיֵשׁ אֶת הָאַיָּלִים
אֲשֶׁר רָצִים בְּמִישׁוֹרֵי הַשֶּׁלֶג
וְזוֹהִי
תְּנוּעַת הָעוֹלָם עַצְמָהּ
וְיֵשׁ אֶת הָאָדָם
הַזּוֹעֵק אֶל הָאֱלֹהִים בַּלֵּילוֹת;
אִלּוּ רַק הָיָה
מִצְטָרֵף אֶל הָאַיָּלִים
הָיָה מוֹצֵא אֶת הָאֱלֹהִים
וְשׁוֹתֵק מְאוֹד
גיליון זה הוא השני בסדרת "שירה ומגילה", שירים בעקבות חמש המגילות. לפניו פורסם גיליון שירים בעקבות מגילת רות.
הסדרה הינה המשך להוצאת "חמישה חומשי שירה", שירים בעקבות פרשיות השבוע מבית מַשִּׁיב הָרוּחַ.