גיליון צז – וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי – שירים על מגילת אסתר
₪ 25.00 – ₪ 55.00טווח מחירים: ₪ 25.00 עד ₪ 55.00
שדרגו את משלוח המנות שלכם בגיליון שירה מקורית
כולל מגילת אסתר בנוסח מלא!
"ואולי הדפים הם המדפדפים במלך עצמו"
("אסתר", "באים בימים" רבקה מרים)
מבין חמש המגילות, אחת ויחידה היא מגילת אסתר, מגילת ההסתר.
רב ההסתר במגילה שיש בה חרדה ובדידות של "לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה", אומץ ותבונה וסיכון של "ותלבש אסתר מלכות", אומץ וגאווה של "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה", תפילה ותיפלות, חטא ורשע, כיליון והצלה.
בגיליון שלפניכם ביקשנו את השיר הנע בין השואה לישועה, בין הפור לכיפור, בין החרדה מההשמדה לשמחת ההצלה. ביקשנו להקשיב לצלילים העולים במהלך הקריאה במגילה, צלילים שבין מלכות שמיים מסתתרת לבין תחפושת של מלכות חולשת אנוש.
במאות השירים שהגיעו למערכת, שמענו את קול הנפש, את הדי הזמן המבקש מנוח ואת רעידת המקום, שלא פוסקת מאז בוקר שמחת תורה התשפ"ד. בחלק מן השירים בגיליון תמצאו את היחיד המביט אל שאון המאורעות וכמבקש להביט עליהם ברטרוספקטיבה, כבימי אחשוורוש, תוהה מה מבקשים מאיתנו ימים טרופים אלו, כשכל הדם והיגון והחור הגדול שבלב, לא פוסקים כבר שנה וחצי. כאשר "אין מנהל לה" וכמו בשירה של רבקה מרים "ואולי הדפים הם המדפדפים במלך עצמו".
בשנים האחרונות משיב הרוח מבקש לשמוע את הקול השירי המדבר עם הפסוקים ולאחר הוצאת חמש גיליונות השירה והפרשה לחמשת חומשי התורה, אנו עומדים בעיצומם של חמשת גליונות השירה והמגילה. החיבור בין הקול הנשמע בחלל העולם ובחלל אולם בית הכנסת במקרא המגילה לבין קולו של היחיד, הכותב, הוא הוא המקום שממנו מגיע הגיליון לעולם.
השירה היא המפלט של הנפש המבקשת לאחוז בחיים אך לא יכולה לעצום עינים מול כאב אחינו החטופים ולאטום אוזניים מול שוועתם
ולוואי שעד שמחת הפורים השתא, ישובו בנים לגבולם, לא ישמע עוד חמס בארצנו ולא שוד ושבר בגבולינו.
חירות לוביץ שמוליק קליין
עורכי הגיליון
סדר השירים
עדי פלד-שריג לאחר המשתה 9
שי דותן מיטה 10
גל כהן וכתב שיר יין על יום ניסן 11
אופיר קורן מלוא כובד הבושם 12
שורי חזן איש ימיני 13
יורם ניסינוביץ [כשאת מניחה אצבעות על עינַי] 15
יורם ניסינוביץ [אסתר השָׂדה אני] 16
טליה סיידל כהן נינה 18
יעל חורי כהן [אני חוצה את הלילה הזה] 20
יסמין שפירא מלכות 22
מרב קינן חביון 23
תמר מאיר נערה ונערה 24
יעל חורי כהן [אל תדַמי בנפשך] 25
חגית קופפר צ'רקה [מי היית, לפני שנשאוך על כפיים] 26
טל ניגון קוליקובסקי הגוף היה רק תירוץ 28
הדר ארציאל מחשבות על אהבה 29
טל קיציס סוגה בשושנים 30
צוריאל אסף תגיד נגיד 32
אריאלה נידם פרץ יהודי נודד 33
שחר־מריו מרדכי אסתר 34
עדי פלד-שריג פּוּר 37
שי דותן מולדת ישנה 38
תמר עיני להמן תחזית 39
טל ניגון קוליקובסקי הר הרוח 40
בת־חן שניידר אנחנו האנשים הרדופים 42
תמר עיני להמן [משהו לאחוז בו] 43
רוני לקר חדר המתנה 44
בת־חן שניידר חלאס 45
שעיה קאהן אומֵר בדָמי 47
שמואל מוניץ מכל היהודים 48
רחל לזובסקי [אם תחרישי אוכל לשמוע] 50
שלומי טמסות שקוּפה 51
אודליה גולדמן אבדתי 52
יעל חורי כהן [לך כנוס את כל היהודים] 53
טל קיציס יֵאוש מדעת 54
רחל לזובסקי [כאשר אבדתי היו הכוכבים בוראים לי] 55
טל קיציס הניחי, יש ייאוש 56
אלי גרילק [החור השחור שאת נמלטת אליו] 59
ציפי גולדשמיד ערב מבחן בגרות 60
נעמה אדרעי הולצר [הבוקר אלך אל האיבוד] 61
חנן בולר [בלילה ההוא נדדה שנת] 62
נעמה אדרעי הולצר בתי 63
אדוה מגל כהן בשבח השִכחה 64
יצחק גוילי ליל שימורים 65
שולמית רביץ הריני 66
רעות וויספר דרבי מיטה וחצי 67
שולמית רביץ [ואם מדי רחוק הרקיע] 68
אשר שאז [בקברי צדיקים היא שופכת שקים] 69
אדוה קמחי חן בתי חוזרת מפולין 70
בת־חן שניידר כשהשמש עושה גוסטינג 71
רתם אלדר היבש [בתום אותו החודש התמעט הירח מאוד] 73
אלי גרילק [קורי עכביש נלעגים] 74
רוני לקר אמבטיה 75
הדר אביטל נשימה אחת 76
טלי סנדרו איילון משנכנס אדר 77
גל דאי אף אחד לא מת 78
גל דאי שיר הלל 80
חנה קרמר [והיא תיכנס ותגיד כתבוני לדורות] 82
צוריאל אסף ריק וים 85
מתי שמואלוף רצוא ושוב 86
עידו פלד [שנינו רצינו את הטוב השלם] 87
גל כהן פיוט בקשה לסיום קריאת מגילת אסתר 88
מגילת אסתר 91
אביגיל פריד, ציורים 4, 8, 17, 36, 46, 58, 72, 84, 90
בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו
(אסתר א, ג)
עדי פלד-שריג
לאחר המשתה
יֵעָשֶׂה הַגּוּף אִלֵּם
לֹא מַסְגִּיר. נַעֲמֹד חֲרִישִׁית
בְּבֵית הַמִּשְׁפָּט הַגָּבֹהַּ לְעָוֶל.
לֹא נְדַבֵּר, לֹא נִצְעַק, לֹא נִלְחַשׁ
לֹא הֶסְבֵּר, לֹא הִתְנַצְּלוּת. כָּךְ.
לֹא בָּאנוּ לַמִּשְׁתֶּה אַךְ אֵינֶנּוּ חַיָּבוֹת דָּבָר.
לֹא נָנִיעַ אֵיבָרִים בִּתְנוּעוֹת לְהוּטוֹת
לֹא בִּשְׂפַת סִימָנִים, לֹא נִכְתֹּב
לֹא אֲמָנוֹת, לֹא מְלֶאכֶת יָד
לֹא תֵּדְעוּ עָלֵינוּ, בְּטוֹב מַרְאֵנוּ נִשְׁתֹּק, כְּחַיּוֹת.
גּוּפֵנוּ יַעֲמֹד כָּנוּעַ לְצִדְּכֶם
מְלָכוֹת אֲחֵרוֹת יֻכְתְּרוּ עַל פָּנֵינוּ
מַחְשְׁבוֹתֵינוּ יִדְהֲרוּ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ.
מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף
(אסתר א, ו)
שי דותן
מיטה
שְׁנָתִי הַחֲזָקָה, הַמְּתוּקָה,
אָבְדָה לִי.
אֲנִי מְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ בַּמִּטָּה
תַּחַת מְנוֹרַת הַקְּרִיאָה
בִּסְפָרִים עֲבֵי כֶּרֶס, בְּשִׁיר
הָעֶרֶשׂ שֶׁל נְשִׁימוֹתַיִךְ.
וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ
(אסתר א, ז)
גל כהן
וכתב שיר יין על יום ניסן אשר ירד בו הברד וזרחה בו השמש והיה לפלא
(משקלו: המרובה ﬞ — / ﬞ — / ﬞ — // ﬞ — / ﬞ — / ﬞ — )
גְּבִיעִי תֶחֱזוּ הַיּוֹם, יְדִידָי, / וְשׁוּרוּ מַעֲשֵׂה פֶלִאי בְּיָדָי
לְיוֹם נִיסָן — מְלֻמָּד הוּא בְנִסִּים! — / אֲשִׁישָׁה זוֹ מְאֹד דּוֹמָה בְּוַדַּאי:
הֲרֵי הַכּוֹס כְּמוֹ בָרָד קְפוּאָה / וְהַיַּיִן יְלַהֵט עַד יְסוֹדָי
כְּמוֹ הַיּוֹם: יְקוֹד שִׁמְשׁוֹ בְמָרוֹם — / וְהִנֵּה גַּם כְּפוֹרוֹ רָד בְּשָׂדָי!
הֲלֹא טֶרֶם שְׁכַרְתֶּם, הַכְּשֵׁרִים; / הֱיוּ אַתֶּם בְּפִכָּחוֹן לְעֵדָי
נְתֹן מַשְׁקֶה וְגַם שָׁתֹה בְּשִׂמְחָה / עֲדֵי יִבְלוּ שְׂפָתוֹת מֵאֱמֹר דָּי
חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן
(אסתר א, ו)
יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים
(אסתר ג, ח)
אופיר קורן
מלוא כובד הבושם
סוּסֵי אוֹר עִם כִּיּוֹרִים נוֹטְפֵי חֵלֶב
יָרְדוּ בֵּינֵינוּ עַל חוּט וְגַלְגֶּלֶת.
שׁוֹבֶה עַיִן הָיָה הַנּוֹף.
פָּרַשְׂנוּ שְׂמִיכַת חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת
אֲחוּזָה בְּחַבְלֵי קְטִיפָה מֵעַל חַרְטוֹם.
יָדַעְנוּ הֵיטֵב כִּי זֶהוּ חַרְטוֹם מַגָּף.
עַל כַּנְפֵי הַבְּעִיטָה עוֹד כִּלִּינוּ
כַּמָּה לְגִימוֹת וּנְגִיסוֹת מִכֵּלִים מַעֲשֵׂה צוֹרֵף
וְאָז נִשְׁמַטְנוּ עַל דֹּפֶן שֶׁל סְלִיל שָׁלוּחַ.
רוֹטְטֵי עִרְבּוּל צָפִינוּ בְּפַרְצוּפִים
שֶׁפָּרְצוּ מִפְּחִיסוּתָם יוֹצְאִים אֵלֵינוּ
וְיָדַעְנוּ אֶל נָכוֹן כִּי טוֹב הַמָּקוֹם לְשִׁבְתֵּנוּ.
אֶחָד הֶעֱמִיד כְּפִיסִים מִצַּלְעוֹת אֲרָזִים,
שֵׁנִי סָחַב קֻבִּיּוֹת בַּהַט, שְׁלִישִׁי גִּלֵּף
מִקְלַעַת פְּקָעִים וּפִתּוּחֵי תִּמּוֹרוֹת.
כַּאֲשֶׁר עָלָה דֹּק אֵד מִירִיעָה
הַמְחַשֶּׁבֶת לְהִקָּרַע בֵּין סֻלְיוֹתֵינוּ
נוֹתַר מְלֹא כֹּבֶד הַבֹּשֶׂם לִטְבֹּל בּוֹ.
אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי
בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי
(אסתר ב, ה)
שורי חזן
איש ימיני
אֵינְךָ כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה בִּפְנֵי הַזְּמַן.
הֲדַסָּה לְצִדְּךָ בְּכִסּוּי רֹאשׁ, בֵּינֵיכֶם מָקוֹם
לַשְּׁכִינָה. בַּבִּירָה יִסְתַּיֵּם עוֹד מִשְׁתֶּה לְלֹא תּוֹצָאוֹת
וְאַתָּה תִּסְגֹּר אֶת הַחֲדָשׁוֹת וְתַחֲזֹר
לְהִתְנַדְנֵד עַל הַגְּמָרָא מְזַמְזֵם מִשִּׁירֵי הָאָרֶץ אֲהוּבָתְךָ
מִפַּעַם לְפַעַם
אַתָּה זוֹעֵק זְעָקָה גְּדוֹלָה מָרָה
אֲבָל מַמְשִׁיךְ לִרְאוֹת מִכָּל מָקוֹם
רַק רֶוַח וְהַצָּלָה
מְסַפֵּר עַל אָבוֹת לִילָדִים
וּמְמַהֵר לְשִׁעוּר בַּיְשִׁיבָה.
גַּם כְּשֶׁנּוֹפֵל הַפּוּר אַתָּה מַמְשִׁיךְ לְהִתְפַּלֵּל
לִשְׁלוֹם הַמְּדִינָה שִׁירֵי זִכָּרוֹן
בְּכָל שָׁתִיל שֶׁל זַיִת
לִבְּךָ פּוֹעֵם גְּאֻלָּה.
אֵינְךָ שׂוֹנֵא אֶת בָּנָיו שֶׁל הָמָן.
שׁוֹתֶה אִתָּם קָפֶה
בְּסֵפֶל קָטָן אִנְשַׁאלְלָה
יָבוֹא שָׁלוֹם
אֲמַרְתֶּם זֶה לָזֶה
וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ
עִם כָּל זֶה
אַתָּה רָצוּי רַק לְרֹב אַחֶיךָ.
אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה
(אסתר ב, ה)
יורם ניסינוביץ
¯ כשאת מניחה אצבעות על עיני
כְּשֶׁאַתְּ מְנִיחָה אֶצְבָּעוֹת עַל עֵינַי
אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בֵּינֵיהֶן אֶת הַגֶּטוֹ
בּוֹעֵר בְּתוֹךְ הַוֶּרֶד
יוֹרִים בְּתוֹתָחִים קַלִּים
אֶל הַבּוּנְקֶרִים אֲנִי נִמְלָט
עִם הָעִפָּרוֹן דֶּרֶךְ הַמַּעֲבָרִים שֶׁפָּרַצְנוּ
פֹּה יֵשׁ עֲלִילָה וְהָעֻבְדּוֹת קוֹפְצוֹת
מֵהַחַלּוֹן יְרוּיוֹת
(מֵאַחַד הַמַּחְבּוֹאִים)
אֲנִי נִגָּשׁ אֶל עֻבְדָּה אֶחָד
וּמַנִּיחַ בְּיָדוֹ אֶת הָעִפָּרוֹן
הוּא קָם וְרָץ
אֶל מַארֶק וְאַנְטֶק
וּמָרְדְּכַי (הַיְּהוּדִי) אָנִילֶבִיץ'
אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר
(אסתר ב, ז)
יורם ניסינוביץ
¯ אסתר השדה אני
אֶסְתֵּר הַשָּׂדֶה אֲנִי
נִקְצֶצֶת
עֵשֶׂב הַתִּבּוּל שֶׁל מָרְדְּכַי
הַפּוֹצֵעַ אֶת יָדִי
זוֹ שֶׁהוֹשִׁיטָה
זוֹ שֶׁלִּטְּפָה
בְּשַׂר הַמֶּלֶךְ
וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם
(אסתר ב, ז)
טליה סיידל כהן
נינה
לזיידע גרשון שניידר. שלי.
אֲנִי רוֹאָה יַהֲדוּתִי בָּאֵפֶר עַל פָּנַי.
בִּשְׁחוֹר בְּאֵר תַּחַת עֵינִי.
בְּכֶתֶם מַבָּטִי בָּעֶרֶב.
בְּקֹר עִקְבֵי עָרִים זָרוֹת.
בַּעֲנָפִים שְׁכוּחֵי כִּבְשָׁן.
בְּסֵפֶל חֶרֶס כִּי נָמוֹג.
בְּקֶרַע שַׂק דּוֹמֵם.
בָּאַיִן —
רוֹאָה קִמְטֵי עוֹר מִזְוָדוֹת.
אֶת מַבָּטְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתִּי.
נְהַר עֵינֶיךָ הָאוֹרוֹת
נָסוּק עַל פְּנֵי חֻרְשׁוֹת שָׁמַיִם —
מִשְׁמָר תַּחְתֶּיךָ אַדְמָתִי.
בִּזְכוּכִיּוֹת הַכּוֹכָבִים.
עוֹרִי בִּסְבַךְ קִרְעֵי קוֹצִים.
עָשָׁן צוֹרֵב גְּרוֹנִי
יָדַיִם
נִתָּנוֹת אֶל זְמַן רָחוֹק.
בְּאָבְדָנִי. בְּעַצְמוֹתַי. בְּכַחַל רֶמֶץ שְׂעָרוֹת
בִּנְסִיגָתִי אֶל בַּת הָעַיִן —
רוֹאָה
הָיִינוּ צוֹלְלִים בָּדָד, בְּלַחַשׁ קֹר בְּרֵכוֹת —
רִיסַי פְּזוּרִים עַל מִצְחֲךָ.
קְמָטֶיךָ אֲרוּגִים בַּמַּיִם.
עַל קַו בִּקְעֵי תַּת הַחוֹלוֹת.
סִפַּת הָעֶרֶשׂ הַנָּמוֹג
סְפוּגָה נִיעַת סִדְקֵי מָרוֹם.
בַּל נִפָּרֵד.
קְלוּעֵי כַּפַּיִם.
וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת…
וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ
(אסתר ב, ז-ח)
יעל חורי כהן
¯ אני חוצה את הלילה הזה
אֲנִי חוֹצָה אֶת הַלַּיְלָה הַזֶּה
בְּגַפִּי
גּוּפִי כְּבִגְדּוֹ שֶׁל יוֹסֵף,
לְהִמָּלֵט.
גּוּפִי כִּבְגִידָה,
כְּאִשָּׁה
מִן הָאִישׁ נִלְקַחַת
אֶל הָאִישׁ נִלְקַחַת
חַיַּי מְרַחֲפִים בֵּינֵיהֶם.
אַתָּה יָשֵׁן בְּבֵיתֵנוּ
בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי נֶאֱבֶקֶת
לֶאֱטֹם אֶת נַקְבּוּבִיּוֹת הָעוֹר
שֶׁמָּא יַחְדֹּר הַבָּשָׂר
אֶת הַנֶּפֶשׁ
הַהוֹזָה
טַבַּעַת הַמֶּלֶךְ כְּחוֹתַם
כְּלָיָה.
בַּחֲצוֹת
אֱלֹהִים מַכֶּה
אַתָּה אֵינְךָ
שְׁנֵיכֶם הֵפַרְתֶּם הַבְטָחָה
שֶׁהֲיִיתֶם אוֹמְרִים —
לְבַת.
אֲנִי חוֹפֶנֶת בְּשׁוּלֵי שִׂמְלָתִי הַדַּקָּה רְסִיס
אֶצְבְּעוֹתַי רוֹעֲדוֹת לֶאֱסֹף בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה הַזֶּה
חֲלוֹמוֹת
בְּטֶרֶם יַעֲלֶה
הָאוֹר.
וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶל יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים
וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו
(אסתר ב, ח-ט)
יסמין שפירא
מלכות
לֹא כָּל חֶסֶד כִּפְרִי בָּשֵׁל
לְעִתִּים תִּמְצְאִי קְלִפּוֹת אֵצֶל
הָרַחֲמִים
אֶת הַנַּחַת יֵשׁ לֶאֱסֹף בִּזְמַנָּהּ
בִּצְעָדִים קְטַנִּים
לֹא כָּל שָׁבוּר חַיָּב לְהִתְאַחוֹת
אֵינְמִלִּים הֵם לֹא אֵינְכֹּחוֹת
הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת אֶת אָרְכָּהּ
גַּם בֵּין סְדָקִים
לֹא לְהָרִיץ אֶת מַה שֶּׁמְּבַקֵּשׁ
לָלֶכֶת
בַּחֹשֶׁךְ גִּבּוֹרִים גְּדֵלִים
אֹמֶץ הוּא אֶגְרוֹף קָטָן
שֶׁל אֱמוּנָה
מַלְכָּה
לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ
כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד
(אסתר ב, י)
מרב קינן
חביון
אֶלֶף צִפּוֹרֵי הַסְּבַךְ מֵתוֹת לַחֲבָטַת הַתַּן שֶׁאַף אָדָם לֹא רָאָן
אֶת אֶלֶף צִפּוֹרֵי הַסְּבַךְ רָאִיתִי כִּי נֶחְבֵּאתִי כְּמוֹתָן
מֵת אָדָם כָּל עֶרֶב מִקַּדְרוּת שָׁמַיִם דֹּם הַיְּעָרִים שֶׁל עֵינָיו
שֶׁשּׁוּם אָדָם לֹא שָׁב תּוֹסֵס מִבֵּין הַיְּעָרִים
בָּא אָדָם כָּל לַיְלָה בְּמִנְחַת עֲלֵי הַקֶּלַח
(זֹאת אֲנִי זוֹכֶרֶת אֵיךְ נוֹלַדְתִּי שָׂדֶה אָדִיב שֶׁל קַיִץ)
בָּא אָדָם בַּהֲטָחַת מָחוֹג עַל לוּחַ לֹא נִרְאֶה
שֶׁמֶשׁ דּוֹהֵר עַד נוֹטֵל הֶחָתוּל בֵּין שִׁנָּיו לְהִסְתַּגֵּר
חוֹל הַמִּתְכַּלֶּה בְּאִישׁוֹנֶיךָ הוּא מִקְשַׁת שְׂפָתֶיךָ
הֶבֶל לְהֶבֶל מְדַבֵּר
אָדָם נוֹשֵׁק לְמֵצַח יְלָדָיו כְּמוֹ דּוֹר לְדוֹר זוֹכֵר
עָלֶה צָהֹב מֻשְׁלָךְ
וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ
(אסתר ב, יב)
תמר מאיר
נערה ונערה
שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר
וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים
לֹא מָחֲקוּ מִמֵּךְ אֶת רֵיחַ
תַּבְשִׁיל הַיְרָקוֹת שֶׁל אִמָּא
שִׂיחֵי הַהֲדַס עַל הַשְּׁבִיל
וּבֶן הַשְּׁכֵנִים שֶׁהִבִּיט בְּעֵינַיִךְ בְּכִכַּר הַשּׁוּק
בְּהַגִּיעַ תּוֹרֵךְ תִּבְכִּי אֶת כָּל אֵלֶּה בְּחֵיק
הַנָּשִׁים הַמְנַסּוֹת לְהַרְגִּיעֵךְ
וּלְמַבַּט הַנְּעָרוֹת שֶׁשָּׁבוּ מִן הַמֶּלֶךְ
וְאֵינָן מְנַסּוֹת דָּבָר
בַּבֹּקֶר תָּשׁוּבִי חֲלוּלָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים.
בְּשֵׁם לֹא תִּקָּרְאִי.
בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה
(אסתר ב, יד)
יעל חורי כהן
¯ אל תדמי בנפשך
אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ
לְהִמָּלֵט מִגּוּפֵךְ.
הוּא יִרְדֹּף אוֹתָךְ
לְהִתְכַּנֵּס בָּךְ
לְהַדְבִּיק עַצְמֵךְ
לִבְשָׂרֵךְ.
מָקוֹם אֲשֶׁר נִתַּקְתְּ מִמֶּנּוּ.
כְּדֶרֶךְ הָאֲנוּסוֹת.
וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים…
וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי
(אסתר ב, יז)
חגית קופפר צ'רקה
¯ מי היית, לפני שנשאוך על כפים
מִי הָיִית, לִפְנֵי שֶׁנְּשָׂאוּךְ עַל כַּפַּיִם
כּוֹכָבִית יְתוֹמָה בַּנֵּכָר
זְאֵבִים מִכָּל עֵבֶר
אִשָּׁה שֶׁבָּקְעָה מִתּוֹכֵךְ
חַפָּה וִיחֵפָה לַפַּרְדֵּס
בֵּין הֲדָרִים, נְמֵרִים, טַוָּסִים, שַׁחְרָזָדוֹת
וּמִי הַמֶּלֶךְ
שֶׁאֲהָבֵךְ לָרִאשׁוֹנָה
בְּיַלְדוּת שֶׁל רֵיחַ הֲדַסִּים
כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה
לִפְנֵי שַׁחֵת — — —
מָה הַחֲלוֹם שֶׁנִּכְתַּב לָךְ בָּעוֹר
שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר?
בְּמִי הָגִית בַּזְּמַן הַמַּשְׁמִים
שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים?
וְאֵיךְ, כְּשֶׁסִּיְּמוּ לְהַשְׁרוֹת וְלִבְחֹשׁ אוֹתָךְ
לְהַשְׁקִיף מוּל הָאוֹר וְלִטְעֹם בִּקְצֵה זֶרֶת
הִרְגִּישׁ בָּךְ לִבֵּךְ רֵיחָנִי וְסָחוּט
עַד הַהַמְלָחָה
וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת
וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ
(אסתר ב, יז)
טל ניגון קוליקובסקי
הגוף היה רק תירוץ
הַכֹּל חָשׂוּף מִדַּי;
הָעֵינַיִם, הַבָּשָׂר, הַזְּמַנִּיּוּת
רֵיחוֹת הָעֶרְוָה.
יוֹתֵר עֵירֻמִּים מִזֶּה
לֹא נוּכַל לִהְיוֹת.
מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת
דְּבָרִים מַתְחִילִים וְנִגְמָרִים;
אָקוֹרְד שֶׁמְּהַדְהֵד בֶּחָלָל
מַחֲזוֹרֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ
מְחוֹל הַסּוּסִים שֶׁבָּעֵמֶק
חַיִּים שֶׁל אָדָם.
עוֹד נְשִׁימָה אַחַת
וְהַכִּשּׁוּף יֵעָלֵם.
חָשַׁבְתִּי
שֶׁאֲנִי רוֹצֶה אֶת הַגּוּף שֶׁלָּךְ.
מַה שֶּׁבְּעֶצֶם רָצִיתִי
זֶה לִהְיוֹת אֶחָד
עִם כָּל הַדְּבָרִים כֻּלָּם
וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים
וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת
(אסתר ב, יז)
הדר ארציאל
מחשבות על אהבה
אֲנִי לוֹמֶדֶת לִשְׁתֹּק בִּשְׁתֵּי שָׂפוֹת
לוֹמֶדֶת לְהַחֲלִיק בְּהַכְנָעָה
עַל רִצְפַּת בַּהַט וְדַר וְסֹחָרֶת
מִישֶׁהִי הֲרֵי צְרִיכָה לִהְיוֹת
הָאִשָּׁה הֲכִי יָפָה שֶׁלְּךָ
מִישֶׁהִי צְרִיכָה לִמְחֹק אֶת עַצְמָהּ
בִּשְׁמָנִים טוֹבִים,
בְּיַיִן מְבֻשָּׂם הַנִּשְׁפָּךְ בַּחֲדָרִים
לְהִשָּׁאֵר מַעֲטֶפֶת רֵיקָה
עֲבוּרְךָ.
צִפּוֹרִים קְטַנּוֹת כְּלוּאוֹת בִּגְרוֹנִי
מְנַקְּרוֹת מִזְמוֹרֵי בָּרוּךְ יָהּ
אֲנִי, שֶׁעוֹד חוֹשֶׁבֶת אַהֲבָה,
מִתְנַצֶּלֶת עַל הֱיוֹתִי בַּת חֲלוֹף.
וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ
(אסתר ב, כ)
טל קיציס
סוגה בשושנים
קוֹצֵי גִּבְעוֹל כְּמוֹ מַחַט
דּוֹקֶרֶת אֶצְבַּע נוֹטֶפֶת דָּם
זוֹלֵג לִי עַל הַשִּׂמְלָה
שׁוֹשָׁן לָבָן הוֹפֵךְ אָדֹם.
כְּמוֹ גַּנָּן אֲנִי מְגַדֶּלֶת
שִׂיחֵי שִׁגָּעוֹן
בְּיָדַיִם חֲשׂוּפוֹת מְטַפַּחַת
קוֹצִים.
לְלַטֵּף קוֹצִים בְּיָד אוֹהֶבֶת
לֶאֱצֹר הַכֹּל בִּפְנִים,
לַעֲצֹר.
לְהִתְמַקֵּד בִּנְשִׁימָה פְּנִים וְחוּץ
וְשׁוּב פְּנִים.
יֵשׁ לִי יָדַיִם שֶׁל נַרְקוֹמָן
דְּקִירוֹת דַּקּוֹת חוֹרְצוֹת אֶת הַבָּשָׂר
וְהַיֹּפִי כְּבָר נָבַל.
מְאֹד קָשֶׁה לִי לְהַסְבִּיר
כִּמְעַט שְׁלֹשִׁים שָׁנִים עַל הַגָּדֵר הַזּוֹ
אֶת הִסְתַּבְּכוּת הָעוֹרְקִים וּסְבַךְ הָאֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים,
אֶת הַלֵּב.
אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת
(אסתר ב, כ)
צוריאל אסף
תגיד נגיד
אִם לֹא נַגִּיד אֶת מוֹלַדְתֵּנוּ
הִיא תֵּחָקֵק לָנוּ עַל הַמֵּצַח
לִהְיוֹת עַם מִתְעוֹרֵר מִשְּׁנַת
זֶה טַעַם הַחֲלוֹם שֶׁכִּמְעַט
כְּבָר נָמַר
בְּפִי מִי שֶׁבְּכַפָּם
הַמַּזְמֵרָה שָׁרָה שִׁיר חַד וּבָהִיר
וְאֶת זֵעַת עֲמָלָם רָווֹת חֲמָמוֹת הָאָרֶץ,
מַסְמִיק בָּן עֲדַיִן עַד שֶׁיַּבְשִׁיל
הַסָּלָט הַבָּא שֶׁלִּי. גַּם שֶׁלְּךָ.
אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי
(אסתר ב, כ)
אריאלה נידם פרץ
יהודי נודד
בֵּית גִּדּוּלוֹ צֵל מֻחְלָט אוֹ חֶלְקִי,
חֲשָׁשׁ מְכַרְסֵם אֶת הָעַלְוָה
אוּלַי רוֹאִים,
אוּלַי רוֹאִים לִי עַל הַבֶּגֶד אוּלַי רוֹאִים לִי עַל טְלַאי, אוּלַי עָלַי,
עַל רֹאשִׁי הַמְגֻלֶּה אוֹ מְכֻסֵּה קַסְקֵט
אוֹת קַיִן עַל מִצְחִי, בִּצְלִיל שְׁמִי,
וְאִם שׁוֹמְעִים מֵהַמִּבְטָא אוֹ הַשָּׂפָה,
מִדַּי צַחָה,
מֵהַמִּלָּה שֶׁנִּפְלְטָה, מִזּוֹ הַנִּסְתֶּרֶת
תַּחַת בֶּגֶד.
אוּלַי רָשׁוּם הוּא עַל הָאַף, בְּגוֹן עוֹר, בְּגוֹן שֵׂעָר.
וְהָעֵינַיִם נִנְעָצוֹת בַּגַּב, נוֹסְעוֹת
לְאֹרֶךְ כָּל מַסְלוּל רַכֶּבֶת
עוֹקְבוֹת בְּבֵית הַסֵּפֶר, בַּמִּשְׂרָד
וְנִכְנָסוֹת גַּם אֶל חֲנוּת מַכֹּלֶת
רוֹאוֹת עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה.
וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא
(אסתר ב, כג)
שחר־מריו מרדכי
אסתר
רַק עַל מְרוֹמֵי הַצַּעַר נָנוּחָה
וּלְשֵׁפֶל סַפּוֹת בַּחֲדָרִים לֹא נֵרֵדָה
(אסתר ראבּ)
אֶסְתֵּר, זֶה מָרְדְּכַי.
בָּאתִי לְחַלֵּץ מִתּוֹךְ עֵינַיִךְ אֶת לִבֵּךְ
אֲבָל דְּבָרִים פְּשׁוּטִים סוֹפָם לְהִסְתַּבֵּךְ
סַפְּרִי לִי מַה קָּרָה אַחַר כָּךְ. הֲרֵי קָרוּ דְּבָרִים
הָיָה מִשְׁתֶּה וְיָפְיֵךְ הֻצַּג בִּפְנֵי שָׂרִים
אַחַר כָּךְ נַחְתְּ עַל סַפּוֹת בַּחֲדָרִים
וְנָגַע עָנָף בְּעָנָף בִּקְצֵה חַלּוֹנֵךְ
כְּדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ בְּהִשְׁתּוֹקְקָם
כָּךְ עֶרֶב אַחַר עֶרֶב רָכַן אֶל חַלּוֹנֵךְ
עַד שֶׁלַּיְלָה קָם
אָסַפְתְּ אֶל מֶרְכַּז בִּטְנֵךְ אֶת הַבִּרְכַּיִם
רֶוַח וְהַשְׁפָּלָה בִּמְשֻׁלָּשׁ שְׁוֵה שׁוֹקַיִם
אַחַר כָּךְ רַוְחָתֵךְ פָּרְשָׁה וְנָחָה
וְהַחַיִּים נִמְשְׁכוּ לָהֶם כָּכָה
הַמֶּלֶךְ הִפְצִיר מַה יְּבֻקַּשׁ לָךְ, וְיִמָּצֵא
אֲבָל הַשֵּׁפֶל, אֶסְתֵּר, רַב; מֵגִיחַ מִן הַקָּצֶה
יֵאוּשׁ טִבְעוֹ לִפְשֹׁט עַל לִבֵּנוּ מִן הַשּׁוּלַיִם
הַלְוַאי זְכוּתֵךְ תָּגֵן עָלֵינוּ,
אֶסְתֵּר, כִּזְכוּתָן שֶׁל
סַבְתּוֹת קְדוֹשׁוֹת בִּירוּשָׁלַיִם
הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן
(אסתר ג, ז)
עדי פלד-שריג
פּוּר
אֲנִי תּוֹפֶסֶת אֶתְכֶם נוֹשְׁרִים מִגַּגּוֹת אַרְמוֹנוֹת
וְאָז מַפִּילָה בְּעַצְמִי אֶת אַרְבַּעְתֵּנוּ.
רֹב נִפְחוֹ שֶׁל הַיְקוּם הוּא רִיק
וְלַשָּׁוְא נִסְיוֹנוֹת הַלְּחִיצָה בַּחֲזָרָה אֶל הָרֶחֶם.
עִקְּשִׁים הַמַּכְאוֹבִים
גְּבֹהִים הָעֵצִים לִתְלִיָּה
שׁוֹמְמִים הַמִּשְׁתִּים
בַּטַּנְקִים הַפְּצוּעִים שֶׁל דֶּרֶךְ בּוּרְמָה מִסְתַּתֵּר הַסַּעַד.
הַקַּיִץ הַזֶּה הָיְתָה הַבְּרֵכָה שֶׁלָּנוּ סְגוּרָה לְשִׁפּוּצִים.
בַּמּוֹשָׁב לְיָדֵנוּ בִּקֵּשׁ אָדָם לְהִשְׁתַּכְשֵׁךְ בְּמַיִם קְרִירִים
וְנִשְׁאַב לְתוֹךְ בּוֹלְעָן, בַּמִּלְחָמוֹת נֶעֱלָמִים אֲנָשִׁים.
רַכָּה מִדַּי הָאֲדָמָה
יוֹשֶׁבֶת אֲנִי בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ
אֵינִי כּוֹרַעַת בֶּרֶךְ בִּפְנֵי רְשָׁעִים
מְבַקֶּשֶׁת חֲנִינָה
אַךְ עֲלֵיכֶם נִגְזַר לָמוּת בִּמְקוֹמִי.
יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים
(אסתר ג, ח)
שי דותן
מולדת ישנה
סָבִי הַגֵּאֶה, בְּתֹם
מִשְׁמֶרֶת עֲבוֹדָה בַּמִּפְעָל,
טוֹבֵל אֶת כַּפּוֹת רַגְלָיו בְּגִיגִית
מַיִם חַמִּים, מִתְרַגֵּעַ
עַל כּוֹס עַרַק מְעֻנֶּנֶת.
עֶצֶב הַיּוֹם הַשּׁוֹקֵעַ מִסְתּוֹפֵף
בְּעֵינָיו, מִתְחַפֵּר בְּקִמְטֵי מִצְחוֹ
(קַוֵּי גְּבוּלוֹת שֶׁל מוֹלֶדֶת יְשָׁנָה)
מַלְהִיט וְרָפֶה
בַּסִּיגַרְיָה שֶׁבַּפֶּה.
לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים
(אסתר ג, יג)
תמר עיני להמן
תחזית
יִהְיֶה שְׁרָבִי. יִהְיֶה אָבִיךְ.
נִלָּחֵם וְנַפְסִיד.
נִהְיֶה נְכוֹנִים כְּכַדּוּרִים טוֹעִים. נִשְׁמַע
אִמָּהוֹת בִּבְכִי זָר וְאָיֹם,
נַבִּיט עַל עַצְמֵנוּ
בְּעֵינֵי טֶרֶף מְפֻיָּחוֹת. יִהְיֶה מְיֻזָּע,
יִהְיוּ עֲסָקוֹת, יִהְיוּ בִּטּוּלִים. נִהְיֶה?
הָרוּחַ תָּשׁוּב, תְּנָאִים טוֹבִים לַעֲצָמוֹת יְבֵשׁוֹת.
הֶחָזוֹן יִשָּׁאֵר שָׁבִיר, לְמַאֲמִינִים בִּלְבַד. תִּהְיֶה עֲלָטָה.
לֹא יִהְיֶה בָּהִיר.
יִהְיֶה חַמְסִין. יִהְיוּ כְּוִיּוֹת בְּנַפְשֵׁנוּ
וְלֹא נַרְגִּישׁ לְמָחֳרָת. נִהְיֶה לֹא
נִהְיֶה בָּעִיר הַשְּׂרוּפָה. יִהְיֶה מְאֻבָּק.
נִתְאַבֵּן, נִתְאַבֵּן.
נכתב בהשראת שירו של יהודה עמיחי 'תחזית'
וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה
וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר
וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה
(אסתר ד, א)
טל ניגון קוליקובסקי
הר הרוח
מַקְהֵלָה שֶׁל גְּבָרִים וְנָשִׁים
מִתְאַסֶּפֶת בְּמַעְגָּל בְּכִכַּר הָעִיר,
כָּל אֶחָד מֵהֶם זוֹעֵק מַנְגִּינָה בְּתוֹרוֹ:
"הֵן לֹא רָצִיתִי אֶלָּא
לְנַסּוֹת וְלִחְיוֹת
אֶת אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ
לָצֵאת מִתּוֹכִי מֵאֵלָיו"
לְעֻמָּתָם מְשִׁיבָה הַקְּבוּצָה יַחְדָּו,
בְּהַרְמוֹנְיוֹת שֶׁמְּזִיזוֹת אֶת הַלֵּב לְכָאן וּלְשָׁם:
"מַדּוּעַ הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה כָּל כָּךְ?
מַדּוּעַ הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה כָּל כָּךְ?"
¯
מִסְּבִיבָם, בַּעֲלֵי הַחֲנוּיוֹת
פּוֹרְסִים מְלַאי תַּחְפּוֹשׂוֹת
לִכְבוֹד פּוּרִים (וּלְטוֹבַת הַיּוֹם־יוֹם)
שֶׁעָתִיד לְהַגִּיעַ.
פַּעַם אָמְרוּ בָּעוֹלָם:
תְּנוּ לָאָדָם מַסֵּכָה
וְהוּא יְדַבֵּר אֱמֶת.
תְּנוּ לָאָדָם חֹפֶשׁ
וְהוּא יִתְחַנֵּן לִגְבוּלוֹת.
וַאֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתְךָ יַקִּירִי;
מַה דָּרוּשׁ לָתֵת לָאָדָם
עַל מְנַת שֶׁיִּהְיֶה אָדָם?
שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים
(אסתר ד, ג)
בת־חן שניידר
אנחנו האנשים הרדופים
1
נַחְתֹּךְ עֲנָנִים
נַתְקִין מַרְזֵב
נְנַקֶּה דָּמִים
אֲנַחְנוּ הָאֲנָשִׁים הָרְדוּפִים
יֵשׁ לָנוּ מַצְפֵּן
אֲפֵלָה הִיא מִגְדַּל הַשְּׁמִירָה
2
אֵיךְ גּוֹרְמִים לָזֶה לְהֵעָלֵם
אֵיךְ לְהַפְסִיק לִהְיוֹת שִׁבֹּלֶת עֲרוּפָה בָּרוּחַ
אֵיךְ לַחֲזֹר לָלוּשׁ אֶת הָעוֹלָם
אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית…
וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ
(אסתר ד, יא)
תמר עיני להמן
¯ משהו לאחוז בו
מַשֶּׁהוּ לֶאֱחֹז בּוֹ אֲנִי
לֹא עוֹמֶדֶת הַקַּרְקַע לֹא
יַצִּיבָה זֶה אַחַד הַדְּבָרִים שֶׁעָלַי
הַרְבֵּה עָלַי וִיצִיבָה זֶה דָּבָר חָשׁוּב זֶה
דָּבָר שֶׁ
אֵין. וְאֵיךְ הַגּוּף יֵלֵךְ בְּלִי
רַגְלָיו הָעוֹמְדוֹת, אֵין רַגְלָיו, הֵן
יָדָיו הַכְּרוּתוֹת מוּשָׁטוֹת לְעֵבֶר
מָה, לְמַעַן מָה הוּא נִלְחָם לְהִשָּׁאֵר
זָקוּף וְגֵאֶה בְּצִדְקַת דַּרְכּוֹ כִּי
הַפַּעַם אֵין בְּרֵרָה, לֹא הָיְתָה דֶּרֶךְ
אַחֶרֶת לֹא יִהְיֶה לִי בַּמֶּה לְהֵאָחֵז
לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה
(אסתר ד, יא)
רוני לקר
חדר המתנה
יוֹתֵר מִכֹּל מְקָרֵב אוֹתִי עֻבָּרִי
לִגְסִיסָתָהּ הָאֲרֻכָּה שֶׁל אִמִּי.
כָּמוֹהָ, כָּאן וְלֹא כָּאן.
יֵשׁ דֹּפֶק וּבְכָל זֹאת —
סְפֵק הַמַּמָּשׁוּת.
בְּצוּרָתוֹ הַבִּלְתִּי מֻגְמֶרֶת,
הַבִּלְתִּי נִסְבֶּלֶת,
מְמַקֵּם אוֹתִי שׁוּב בַּחֲדַר
הַהַמְתָּנָה לַחַיִּים
אוֹ לַמָּוֶת.
יַחַד אֲנַחְנוּ מִטַּלְטְלִים
בְּקִיּוּמֵי הַבֵּינַיִם. תְּלוּיִים
בֵּין הָעוֹלָמוֹת.
וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם
(אסתר ד, יא)
בת־חן שניידר
חלאס
מִי שֶׁעוֹזֶבֶת אֶת הַקְּרִיפְּטוֹנַיְט שֶׁלָּהּ תַּעֲבֹר גְּמִילָה מְפָרֶכֶת מֵהַזְרָקָה רַדְיוֹאַקְטִיבִית בְּאִטִּיּוּת שֶׁל שְׁעוֹן חוֹל עַל פָּאוּז וְתוֹסִיף לְחַכּוֹת לְבוֹאָהּ שֶׁל סוּפָה שֶׁלֹּא תַּגִּיעַ בַּלֵּילוֹת סוּסוֹנֵי עֵשֶׂב יָם יִרְקְדוּ לָהּ זִכְרוֹנוֹת וּבַיָּמִים תִּתְקוֹטֵט עִם דּוּמִיַּת הַמּוּעָקָה וְתַחְסֹם וְתָסִיר חֲסִימָה וְתַחְסֹם וּתְשַׁעֲמֵם אֶת הַפְּסִיכוֹלוֹגִית שֶׁלָּהּ וּתְעַצְבֵּן אֶת חֲבֵרֶיהָ שֶׁיַּגִּידוּ שׁוּב שֶׁהוּא מְשַׂחֵק לָהּ בַּחִוּוּטִים שֶׁל הַלֵּב וְתָבִיךְ אֶת עַצְמָהּ בִּתְפִלּוֹת אֶל הָאֵלִים בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה כְּשֶׁיִּמָּאֵס לָהּ מֵעַצְמָהּ וְתֵרֵד לְסוּפֶּר יוּדָה וְתִקְנֶה קְרַנְץ' פִיסְטוּק וּתְנֻחַם לְשָׁלֹשׁ דַּקּוֹת וַאֲנָשִׁים רוּחָנִיִּים יַגִּידוּ שֶׁזֶּה שִׁעוּר אֲבָל אֵיזֶה שִׁעוּר זֶה לִפֹּל חָרָקִירִי לְתוֹךְ תַּרְדֵּמָה וְתָזִיז רָהִיטִים בִּשְׁתַּיִם בַּלַּיְלָה כְּדֵי לִמְחוֹת אֶת זִכְרוֹ טְפוּ וְזֵכֶר אֲבוֹתָיו וְאִמּוֹ הַצּוֹלַעַת כִּי אֵיזֶה יֶלֶד לֹא מְחֻנָּךְ וַעֲדַיִן הַזִּכְרוֹנוֹת יִפְלְשׁוּ לִשְׁקָעִים כְּמוֹ פִּשְׁפְּשִׁים וְאֵין מַדְבִּיר וּלְיַד הַחַלּוֹן תַּקְלִיט לוֹ הוֹדָעָה קוֹלִית בְּאַרְבַּע וָחֵצִי לִפְנוֹת בֹּקֶר בְּאֹרֶךְ 6:13 דַּקּוֹת בָּהּ תַּגִּיד שֶׁבִּלְעָדָיו זֶה כְּמוֹ עָגִיל בַּסְּחוּס שֶׁל הָאֹזֶן מְאַבֶּדֶת אֶת שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל וְאַחַר כָּךְ הַבּוּשָׁה כִּי מִי אַתָּה בִּכְלָל סְתָם מְתֻסְבָּךְ וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲקֹר אוֹתוֹ מֵהַמַּבָּט וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בֻּלְמוּס
שֶׁל זִכְרוֹנוֹת עַד תַּחְתִּית הָאֲגַם נִמְאָס
אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ
(אסתר ד, יג)
שעיה קאהן
אומֵר בדָמי
בְּדָמִי חֲיִי / בְּדָמִי בְּדָמִי
דָּמִי תִּשָּׁקִי / בִּעְבּוּעַ חֶשְׁקִי / בְּדָמִי בְּדָמִי
אַל תִּדְמְעִי / אַל תְּדַמִּי / בֵּית אָבִיךְ תֹּאבְדִי / בְּדָמִי בְּדָמִי
עַל דָּמִי חֲיִי / עַל דָּמִי עַל דָּמִי
עַל דָּמִי חֲיִי / עַל דָּמִי עַל דָּמִי
בְּשָׂרִי קִשְׁרִי / צִנָּה קַשְׂקַשִּׂית / בְּדָמִי בְּדָמִי
לֹא תִּרְעֲדִי / אַתְּ מִבְטָחִי / עַל בְּתָרַי תִּצְעֲדִי / עַל דָּמִי עַל דָּמִי
נַעֲצִי שִׁנַּיִךְ / שְׁתִי דָּמִי
דָּמִי חַבְּקִי / נִתְכֵי דָּמִי
צֶמֶר נִשְׁחָט / עַל דָּם שִׁפְכִי / עַל דָּמִי עַל דָּמִי
אִמְרִי לְאָבִי / כְּתֹנֶת דָּמִי / פִּרְחָהּ כַּלָּנִית / מִזְּכַרְנָבִיא
גַּם אֲנִי / גַּם אֲנִי
מִתְבּוֹסֵס בְּדָמִי
עִמְדִי עַל דָּמִי / בְּדָמַיִךְ חֲיִי
דָּמִי בַּזִּי / דָּמִי בַּזְּרִי / דֹּמִּי דָּמִי
שָׁדַיִם צַמְּחִי / עָרְלָה פַּזְּזִי / בְּנֵךְ הַחַי יְהוּדִי / מִדָּמִי מִדָּמִי
דָּמִי — בְּנִי / אוֹיְבִי — אַיֵּה / אָחִי מִדָּמִי
מִדָּמִי / זֶה דָּמִי
צוֹעֵק
מתוך ספר השירים דרמה מיותרת היוצא לאור בהוצאת מקום לשירה
וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר
אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים
(אסתר ד, יג)
שמואל מוניץ
מכל היהודים
רָצִית לִהְיוֹת מַרְצֶפֶת בְּבֵית הַמֶּלֶךְ,
כּוֹכָב בַּשְּׂדֵרָה
וְלֹא הָיִית מַגֶּדֶת אֶת מוֹלַדְתֵּךְ
וְאֶת עַמֵּךְ
הָיִית נוֹקֶשֶׁת בִּדְלָתוֹת
יוֹצֵאת כְּמוֹ אֵשֶׁת הָעוֹלָם הַגָּדוֹל
אֶל מֶרְחָבִים שֶׁלֹּא יָדַעְתְּ
וּמְקוֹשֶׁשֶׁת אֲהָבוֹת
רָצִית גּוֹרָל אַחֵר לִילָדַיִךְ
שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹלְדוּ,
פְּרוּסַת עוּגַת הֻלֶּדֶת
בְּמִשְׁפַּחַת הָעַמִּים
אָמַרְתְּ: יְרוּשָׁלַיִם הִיא דִּמּוּי,
הִיא רַעְיוֹן וְהִיא מָשָׁל,
נִסִּית לִשְׁכֹּחַ אֶת הָעִיר וְהִיא רוֹחֶשֶׁת
תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ
הִסְתַּרְתְּ שַׁרְשְׁרָאוֹת
(מָגֵן דָּוִד כְּבָר לֹא יָגֵן)
נָעַלְתְּ אֶת הֶעָבָר בְּתוֹךְ בֵּיתֵךְ
אֲבָל אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ
לְהִמָּלֵט
אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי
(אסתר ד, יד)
רחל לזובסקי
¯ אם תחרישי אוכל לשמוע
אִם תַּחֲרִישִׁי אוּכַל לִשְׁמֹעַ
אֶת הַנְּשִׁימוֹת מִצְטוֹפְפוֹת כְּמוֹ רְדוּפִים בְּמַחֲסֶה
אֶת הָאֲנָחוֹת נִמְלָטוֹת לִרְוָחָה
כַּמָּה נִסִּית לְהִסָּתֵר מִפְּנֵי הַגּוֹרָל
פָּנִים שְׁחֹרוֹת לוֹ הוּא סְעָרָה
הַקְשִׁיבִי — מִתְגַּלְגֵּל בִּדְהָרָה עַל הַגְּבָעוֹת הַמַּחֲשִׁיכוֹת
פְּעָמָיו קְרֵבִים
…
וְאַתְּ לֹא נִקְרֵאת לָבוֹא
אַתְּ מְפַלֶּלֶת בְּקוֹלוֹת וּלְחָשִׁים
הִנֵּה כְּבָר מִתְכַּשֵּׁף אֵלַיִךְ
בְּאַלְפֵי שֵׁמוֹת וּפָנִים
וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת
(אסתר ד, יד)
שלומי טמסות
שקוּפה
תִּהְיִי יָפָה וְתִשְׁתַּקְּפִי
תָּבוֹאִי אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁקוּפָה כְּאִלּוּ שֶׁאֵין לָךְ עַם אוֹ מוֹלֶדֶת,
כְּאִלּוּ שֶׁאֵין שׁוּם שֹׁרֶשׁ אוֹ זֶהוּת
אֶת הָאֱמוּנוֹת תַּשְׁאִירִי מֵאָחוֹר,
אֶת דֵּעוֹתַיִךְ תַּשְׁאִירִי לְעַצְמֵךְ
תִּהְיִי יָפָה וְתִשְׁתַּקְּפִי.
תִּהְיִי יָפָה וְתִסְתַּתְּרִי,
אֶת הַבַּחוּץ תַּחְשְׂפִי אַךְ אֶת הַבִּפְנִים תִּנְצְרִי
אַתְּ חַיָּה בְּעוֹלָם בּוֹ יֵשׁ לָךְ חֹפֶשׁ לוֹמַר מַה שֶּׁתִּרְצִי
אֲבָל אֲנַחְנוּ בְּעִקָּר אוֹהֲבִים אוֹתָךְ שׁוֹתֶקֶת
וְאִם בְּכָל זֹאת נִפְתָּח פִּיךְ אָז שֶׁיַּגִּיד כְּלוּם וְשֶׁיִּהְיֶה קָצָר
תִּהְיִי יָפָה וְתִסְתַּתְּרִי.
תִּהְיִי יָפָה וְתִבְעֲטִי,
תְּעוֹרְרִי אֶת הָאַהֲבָה גַּם אִם הִיא טֶרֶם תֶּחְפָּץ
יָשֵׁן לוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר בֵּין הָעַמִּים,
שָׁכַח שֶׁהוּא עַם שָׁכַח אֶת הָאֶחָד
תִּבְעֲטִי יָפָתִי לִפְנֵי שֶׁנִּפֹּל תַּחַת צִפָּרְנֵי הַנִּשְׁכָּחוֹת
תִּבְעֲטִי יָפָתִי, שֶׁהֲרֵי לָעֵת הַזֹּאת הִגַּעְתְּ לַמַּלְכוּת.
וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת…
וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי
(אסתר ד, יד-טז)
אודליה גולדמן
אבדתי
אֶת הַמָּקוֹם בּוֹ אֲנִי נִמְצֵאת
לֹא מָצָא נָסִיךְ עַל סוּס לָבָן
הָיִיתִי הוֹלֶכֶת לִישֹׁן
אֶלֶף שָׁנִים
לֹא הָיָה בָּא.
לֹא בָּאתִי
מִן הָאַגָּדוֹת הָאֵלֶּה
חַפְּשׂוּ אוֹתִי
הֵיכָן שֶׁמְּלָכִים עוֹצְמִים עֵינַיִם
בְּקַו אֹרֶךְ
מִי יוֹדֵעַ אִם
וְקַו רֹחַב
כַּאֲשֶׁר אָבַדְתִּי
לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים
(אסתר ד, טז)
יעל חורי כהן
¯ לך כנוס את כל היהודים
לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים
בְּמָנַאלִי בְּדָרַמְסָלָה בְּקַטְמַנְדּוּ בִּסְרִי לַנְקַה בְּפֶרוּ
מוֹתְחִים אֵיבָרִים מוּל הַשֶּׁמֶשׁ
מִתְמוֹסְסִים בְּעָשָׁן
אֱמֹר לָהֶם:
מַלְכָּה נָפְלָה
מַלְכָּה נָפְלָה.
לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים
בִּנְיוּ יוֹרְק בְּלוֹס אַנְגֶ'לֶס בְּפָרִיז בְּאַמְסְטֶרְדָּם בְּלוֹנְדוֹן
אֱמֹר לָהֶם: כִּי נִמְכַּרְנוּ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד
(וְלַעֲרֹף וְלִשְׂרֹף וְלֶאֱנֹס)
וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ,
הֶחֱרַשְׁתִּי.
לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים
רוֹפְאִים עוֹבְדִים־סוֹצְיָאלִיִּים מְחַנְּכִים מְנַהֲלִים תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים
תֹּאמַר: הַפַּעַם לֹא הִסְפִּיקָה הַמַּלְכָּה
לְהִתְחַנֵּן, לִבְכּוֹת, לְהִשְׁתַּטֵּחַ
אֱמֹר לָהֶם:
לִבֵּנוּ נָדַם.
לִבֵּנוּ נָדַם.
וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת
וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי
(אסתר ד, טז)
טל קיציס
יֵאוש מדעת
מֵאָדָם תְּאֵב תִּקּוּן הָפַכְתִּי אָדָם תְּאֵב קִלְקוּל
מֵהַשֶּׁבֶר אֲנִי פּוֹעֶלֶת בְּדִיּוּק שֶׁל בָּלֵרִינָה
אֶת הַשֵּׁבֶט מַרְגִּישִׁים יוֹתֵר טוֹב.
הַשָּׁעוֹן הַמְעוֹרֵר הֵעִיר אֶת הַשֵּׁדִים שֶׁלֹּא נוֹתְנִים לִי מָנוֹחַ
אֲנִי נֶאֱחֶזֶת בַּיֵּאוּשׁ שֶׁיָּגֵן עָלַי
וְהוּא מִתְפָּרֵק,
מִתַּחְתָּיו אֵין תִּקְוָה, רַק כְּאֵב.
מִי רוֹצֶה טַל, לַעֲזָאזֵל, מִי רוֹצֶה טַל
הֱיֵה לָנוּ גֶּשֶׁם, רוּחַ סַעַר וְסוּפָה.
הִכָּנֵס בָּנוּ בְּכָל הַכֹּחַ,
בְּטֵרוּף,
רַק שֶׁנַּרְגִּישׁ אוֹתְךָ.
וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי
(אסתר ד, טז)
רחל לזובסקי
¯ כאשר אבדתי היו הכוכבים בוראים לי
כַּאֲשֶׁר אָבַדְתִּי הָיוּ הַכּוֹכָבִים בּוֹרְאִים לִי שְׁבִילִים מְבֹאָרִים בַּשָּׁמַיִם
וּבָאָרֶץ סִמְטְאוֹת עִירִי דּוֹבְבוֹת תְּפִלּוֹת עוֹבְרֵי דְּרָכִים —
יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יִקָּשְׁרוּ עֲנָנִים, שֶׁלֹּא יִמָּסְכוּ שָׁמַיִם
הַכּוֹכָבִים הָאֵלֶּה הֵם בֶּטַח הַדָּבָר הֲכִי קָרוֹב לְכֶתֶר שֶׁאֵי פַּעַם יִהְיֶה לִי
וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת בֹּקֶר עוֹד אֶזְכֹּר מִקְרָא הַמַּפּוֹת
כַּאֲשֶׁר אָבַדְתִּי
דּוֹמַנִי שֶׁהָיוּ הַחַיִּים בְּדֵלִים מִמֶּנִּי
אוֹ אֲנִי הֵגַפְתִּי פָּנַי וּפִזַּרְתִּי חוֹלוֹת נוֹדְדִים עַל שְׁבִיל הַגִּישָׁה
לְטַשְׁטֵשׁ עֲקֵבוֹת, לְהוֹדִיעַ —
אֵינִי נִמְצֵאת. הִנְנִי מַכְרִיזָה עַל יֵאוּשׁ מִדַּעַת
וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבַדְתִּי מֵעַצְמִי
וּמִן הָאָרֶץ כֻּלָּהּ שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת לְשַׂרְטֵט אֲפִלּוּ שְׁבִיל צַר מְאֹד
וְהָיוּ הַמַּזָּלוֹת מוֹשִׁיטִים לִי אֶגְלֵי זָהָב
מֵיטִיבִים לִבִּי בִּנְחָלִים שֶׁל יַיִן
וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי
(אסתר ד, טז)
טל קיציס
הניחי, יש ייאוש
- אני מסבירה לפסיכולוגית שלי מהו ייאוש מדעת
הַזְּמַן עָבַר לִי עַל הָעוֹר כְּמוֹ נְיַר זְכוּכִית
הָפַכְתִּי בִּלְתִּי מְצִיאָה
אַחַת מֵאַבְנֵי הַמִּדְרָכָה הַמִּשְׁתַּלְּבוֹת
שְׁחוּקַת סִימָנִים
- מה שווי השוק שלך?
"אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה'"
(ויקרא כז, ב)
נָנִיחַ הָיִיתִי נוֹדֶרֶת אֶת עַצְמִי
כַּמָּה הָיִית נוֹתֶנֶת לִי?
אֵיךְ הָיָה מֻשְׁפָּע עֵרֶךְ הַמְּנָיָה
אִם הָיִיתִי יָפָה יוֹתֵר
אִם הָיִיתִי צְעִירָה יוֹתֵר
אִם הָיִיתִי מַקְפִּיאָה בֵּיצִיּוֹת
אִם לֹא הָיִיתִי בְּתוּלָה.
- אני מסבירה לראש הישיבה מהי ודאות שוּקית
אִם לֹא תָּנִיחִי שֶׁיֵּשׁ יֵאוּשׁ
אֵין קִנְיַן אֲבֵדָה, אִשָּׁה לֹא תִּקְנֶה אֶת עַצְמָהּ
לִי אֵין תַּקָּנָה
הָנִיחִי, יֵשׁ יֵאוּשׁ.
וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי
(אסתר ד, טז)
אלי גרילק
¯ החור השחור שאת נמלטת אליו
הַחֹר הַשָּׁחֹר שֶׁאַתְּ נִמְלֶטֶת אֵלָיו כְּרוּחַ בִּסְעָרָה
יֵשׁ לוֹ שֵׁם, אוֹמְרִים שֶׁיְּדִיעַת הַשֵּׁם מְרַפְּאָה בְּמִקְצָת
אוֹמְרִים שֶׁכְּנִיעָה לַמְּצִיאוּת הוֹפֶכֶת עֲנָוָה
אַתְּ נִשְׂרֶפֶת בַּחֹר הַשָּׁחֹר
תֵּדְעִי יֵשׁ לוֹ שֵׁם
תֵּדְעִי הוּא בּוֹעֵר בְּתוֹכִי
צוֹעֵק
"אָבַדְתִּי"
וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת
וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ
(אסתר ה, א)
ציפי גולדשמיד
ערב מבחן בגרות
לִבְשִׁי מַלְכוּת
(אמא, 1989. מרדכי, שנת 3)
לִפְנֵי הַדֶּלֶת תַּעַצְרִי,
תִּזְדַּקְּפִי וְתִלְחֲשִׁי לָךְ:
Here comes the queen.
לִבְשִׁי חִיּוּךְ כְּשֶׁנְּשִׁימָתֵךְ תְּלוּיָה
בְּסִכַּת בִּטָּחוֹן עַל גּוּפֵךְ הַמְשַׁקְשֵׁק.
הָרִימִי רֹאשׁ וְתִזְכְּרִי תָּמִיד:
בֵּין הַרְבֵּה זִרְקוֹנִים
אַתְּ יַהֲלוֹם
יָחִיד.
וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ
(אסתר ה, ג)
נעמה אדרעי הולצר
¯ הבוקר אלך אל האיבוד
והיה מבקשהּ מאוד זמן מרובה מאוד עד שמְצאהּ
(מעשה באבֵדת בת מלך)
הַבֹּקֶר אֵלֵךְ אֶל הָאִבּוּד
בִּזְמַן שֶׁאַתָּה מַנִּיחַ אֶת הַיְלָדִים בַּגַּן
אַשְׁאִיר לְךָ סִימָנִים בִּדְמוּת נְיָרוֹת טִישְׁיוּ מְגֻלְגָּלִים עַל סַפָּה
וּמַתְכּוֹן חָדָשׁ שֶׁל עוּגִיּוֹת שֶׁלֹּא נִסִּיתִי
(כַּנִּרְאֶה שֶׁגַּם לֹא אֲנַסֶּה)
אֶצְלֹל בִּלְבוּשׁ פִּיגָ'מָה בְּ־39.90 לְמִנְהָרָה שֶׁחָפַרְתִּי מִתַּחַת לַמִּטָּה
הַאִם שׁוּב תְּבַקֵּשׁ אַחֲרַי?
כַּמָּה שָׁוָה הַמַּלְכוּת שֶׁלִּי הַיּוֹם?
בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ
(אסתר ו, א)
חנן בולר
¯ בלילה ההוא נדדה שנת
בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת
הַלּוּחַ וּשְׁנַת הַדֹּב וּשְׁנַת הַדִּמְעָה
נוֹצוֹת מְרוּטוֹת עֶצֶב נִכְרְתוּ מִן הַכָּרִיּוֹת
נָדְדוּ אֶל הַחוֹל הַמְדַמֵּם שֶׁל הָאַסְפַלְט
מִמּוּל חֲסִידוֹת נִמְצְאוּ
מְלוּקוֹת שָׂדֶה
כְּמוֹ קְלָלָה
בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדוּ הַשֵּׁנוֹת כֻּלָּן
נָהֲרוּ בִּנְחִילִים
הִתְפַּכּוּ לִשְׂדֵרוֹת
נִטְרְפוּ סְפִינוֹת הַדַּעַת
מִנֶּגֶד תְּפִלּוֹת הִתְפַּלְּלוּ לִשְׁלוֹמָן
לִנְדֹּד
הַכֹּל טָבַע אֶת שֶׁלּוֹ
בַּלַּיְלָה הַהוּא
בַּלַּיְלָה נָדַדְתִּי מִמֶּנִּי
נָדַדְתִּי גַּם מִמְּךָ
בַּלַּיְלָה הַזֶּה
הָאָרֹךְ
בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ
(אסתר ו, א)
נעמה אדרעי הולצר
בתי
אַתְּ מִסְתַּכֶּלֶת עָלַי כְּאִלּוּ אֲנִי הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְכָל צְבָאָם
כְּאִלּוּ אָמַרְתִּי אֲנִי יְהִי אוֹר וְשָׁבַתִּי מִכָּל מַעֲשַׂי
אֵיךְ לוֹמַר לָךְ שֶׁגַּם לִי יֵשׁ חֶרְדַּת נְטִישָׁה
שֶׁגַּם אֲנִי סוֹבֶלֶת מִכְּאֵבֵי גְּדִילָה
¯
אֲנִי מִתְפַּלֶּלֶת עָלַיִךְ
שֶׁכְּשֶׁתִּגְדְּלִי לֹא יִהְיוּ אֲנָשִׁים
שֶׁיַּגִּידוּ לָךְ בְּחִיּוּךְ אֵיךְ רָזִית
שֶׁיְּמַלְמְלוּ מִשְׁפָּטִים עִם הַמִּלָּה אִשָּׁה כְּשֶׁהֵם דּוֹלְקִים אַחֲרַיִךְ בַּכְּבִישׁ
שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תִּנְדֹּד שְׁנָתֵךְ כְּשֶׁאַתְּ הוֹלֶכֶת לִישֹׁן
מְחַכָּה לְטֵלֵפוֹן מִמִּישֶׁהוּ שֶׁאָמוּר הָיָה לְהִתְקַשֵּׁר
וְשָׁכַח
בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ
וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים
וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
(אסתר ו, א)
אדוה מגל כהן
בשבח השִכחה
ואם לא היו רצים ומעלים אל המלך את ספר
הזכרונות? ולא היו נקראים לפניו דברי ימיו
בחשכת הירדמותו, בנדודי נפשו? האם היו נשכחים?
וּמָה עַל זִכְרוֹנוֹתַי שֶׁאָסַפְתִּי וְקוֹרוֹתַי
שֶׁאָחַזְתִּי? וּכְשֶׁכָּבַד הָאוֹר הָעַז מִנְּשֹׂא
הִשַּׁרְתִּי מֵעָלַי —
אֵין לִי מַמְלָכָה לְהַצִּיל וְאֵין לִי עַם לִגְאֹל
וְאֵין עוֹד אַהֲבָה לְקָרְבָה אֵלַי, גַּם אֶת
קוֹשְׁרֵי הַקֶּשֶׁר זָנַחְתִּי לַאֲנָחוֹת. אַפִּרְיוֹן
חֲלוֹמוֹתַי נִשָּׂא עִמִּי בְּדַקּוּת קוּרָיו הַנִּטְוִים,
שִׁבְרֵי קוֹרוֹת, טַחֲבֵי זִכָּרוֹן. רַק כָּךְ,
שַׁבְרִירִים, רַק כָּךְ יְכוֹלָה לָנוּעַ,
רַק כָּךְ לְהֵרָדֵם.
בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ
וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים
וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
(אסתר ו, א)
יצחק גוילי
ליל שימורים
וְהַלַּיְלָה נִרְקָמִים בַּחֲשֵׁכָה
שֵׁדִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת,
נִפְתָּחִים סִפְרֵי הַזִּכְרוֹנוֹת.
וְהַזְּמַן,
הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן שֶׁהִמְצֵאנוּ לְעַצְמֵנוּ,
חוֹלֵף לְאַט עִם פָּמַלְיַת הַמַּחֲשָׁבוֹת
שֶׁיְּלַוּוּ אוֹתָנוּ בְּלֹא פִּתְרוֹן
עַד יוֹמֵנוּ הָאַחֲרוֹן.
וְהוּא רַךְ וּמִתְחַשֵּׁב הַפַּעַם הַזֹּאת,
שׁוּב אֵינֶנּוּ בָּז לַתִּקְוָה, לַנִּסִּים,
לַנִּפְלָאוֹת,
מַעְתִּיר טוֹבוֹת תַּחַת טוֹבוֹת.
הָעֵינַיִם אֵינָן נֶעֱצָמוֹת.
תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי
(אסתר ז, ג)
שולמית רביץ
הריני
הַחֵרוּת לְהִתְפַּלֵּל מַחֲלִיקָה בְּמוֹרַד הַוֶּשֶׁט
הֲרֵינִי מִשְׂתָּרַעַת עַל הָאֵינְסוֹף. הֲרֵינִי נִקְרַעַת עָלָיו לְאֶלֶף חֶלְקִיקִים
הַחֵרוּת לְבַקֵּשׁ כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחִי הַרְבֵּה
וּבְזָקִים וּבְרָקִים וְאֵין־חֹק.
וּתְפִלָּה שֶׁהִיא רוּחַ כְּמוֹ
יֹפִי שָׁחֹר, פִּרְאִי
וּלְבַקֵּשׁ בְּלִי שׁוּם אִשּׁוּר: אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ
וְלִתְהוֹת
הֲרֵינִי לְפָנֶיךָ, הַחֵרוּת לַעֲמֹד. לְהִתְחַנֵּן עִם אוֹתִיּוֹת עוֹלוֹת
אֶת כָּל שֶׁלֹּא יָכוֹל לִהְיוֹת
בּוֹא נִהְיֶה שׁוּב אֲהָבוֹת.
וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ
(אסתר ז, ח)
רעות וויספר דרבי
מיטה וחצי
אֲנִי מִתְרַחֶקֶת מִקְּצֵה הַמִּטָּה
נָעָה כְּמוֹ מְטֻטֶּלֶת וְגוֹרֶפֶת אֶת הָאֲוִיר אִתִּי.
אֶת הַחֲלוֹמוֹת
בִּקְצֵה הַמִּטָּה דְּבָרִים שֶׁעוֹד לֹא קָרוּ,
אֶפְשָׁרוּת הַנְּפִילָה
אֲנִי שָׁבָה אֶל חַיַּי
בִּשְׁאִיפוֹת אֲוִיר קְצוּבוֹת
הַבְּדִידוּת מִתְקַיֶּמֶת וַאֲנִי
מַרְשָׁה
וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן לוֹ
(אסתר ח, ג)
שולמית רביץ
¯ ואם מדי רחוק הרקיע
וְאִם מִדַּי רָחוֹק הָרָקִיעַ
רַק הַבֵּט לָנוּ בָּעֵינַיִם
אַל תַּרְכִּין רֹאשׁ כַּאֲשֶׁר אַתָּה
פּוֹצֵעַ
אַל תַּשְׁפִּיל רִיסִים
הָרֵם מַבָּט לְפָחוֹת עַד הַנֶּפֶשׁ (לֹא בִּקַּשְׁנוּ שֶׁתִּרְאֶה בָּהּ שָׁמַיִם)
וְאִם מִדַּי רְחוֹקָה הַנֶּפֶשׁ
וְאִם מִדַּי גְּבֹהָה
אַף שָׁם נִגָּרִים שָׁמַיִם פְּצוּעִים (וְדָם הוּא הַנֶּפֶשׁ)
זֶה בְּכָל מָקוֹם יֵשׁ
וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן לוֹ
(אסתר ח, ג)
אשר שאז
¯ בקברי צדיקים היא שופכת שקים
בְּקִבְרֵי צַדִּיקִים הִיא שׁוֹפֶכֶת שַׂקִּים שֶׁל זְרָעִים
שֶׁל דְּמָעוֹת שֶׁאָגְרָה, מִתְעוֹרְרִים שׁוּב הַלְּהָבִים
שֶׁל הַמַּחְרֵשָׁה וְעוֹבְרִים שׁוּב עַל הָאֲדָמָה
שֶׁל לִבָּהּ, מַעֲמִיקִים שׁוּב בְּתוֹךְ שְׂרִיטוֹת
נֶחְרָתוֹת, מַנְבִּיעִים שׁוּב אֶת הַמַּעְיָן
שֶׁהוֹפֵךְ לְנָהָר וְסוֹחֵף
אֶת כָּל הָאֲדָמָה אֶל הָעֲמָקִים
בְּקִבְרֵי צַדִּיקִים
בְּקִבְרֵי צַדִּיקִים הִיא מִתְנוֹעַעַת
כְּמוֹ אִילָן בְּרוּחַ סְעָרָה מְשֻׁגַּעַת
מִשְׁתַּטַּחַת וּפוֹשֶׁטֶת אֶל שָׁמַיִם שָׁרָשִׁים
מְגַשְּׁשִׁים לִרְווֹת וְלִצְמֹחַ
יְשׁוּעוֹת
כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת עַמִּי
(אסתר ח, ו)
אדוה קמחי חן
בתי חוזרת מפולין
מִכָּל תַּרְכִּיז הַמַּסָּע שֶׁעָבַרְתְּ, הַקֹּר,
אַתְּ אוֹמֶרֶת, הוּא שֶׁשָּׁבַר אוֹתָךְ.
פְּלָחָיו הַקְּפוּאִים נִבְלְעוּ בְּגוּפֵךְ וְלֹא נֶעְכְּלוּ
לַמְרוֹת הַשְּׁכָבוֹת הַתֶּרְמִיּוֹת,
מָגֵן הַצַּוָּאר, הַכְּפָפוֹת, לַמְרוֹת הַגַּרְבַּיִם
וּמְעִיל הַסְּקִי הַיָּשָׁן שֶׁלִּי, שֶׁבִּקְצוֹת רֹאשׁוֹ
פַּרְוָה סִינְתֵּטִית. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁקִּלְּפוּ אוֹתָם
מֵהַזֶּהוּת הַיְּהוּדִית, הָאֱנוֹשִׁית, הַנָּשִׁית,
אַתְּ אוֹמֶרֶת. יוֹדַעַת עַל הָרָעָב, הַהַשְׁפָּלוֹת,
הַסֶּלֶקְצְיוֹת, עֲבוֹדוֹת הַפֶּרֶךְ. הֵצַצְתִּי לָאֵימָה בָּעֵינַיִם,
אִמָּא, לְגִדְרוֹת הַתַּיִל, לַקְּרֶמָטוֹרְיוּם,
לַעֲרֵמוֹת הָאֵפֶר. אֲבָל אֲנִי, אַתְּ אוֹמֶרֶת, עוֹד קֹדֶם הַרְבֵּה
הָיִיתִי נִשְׁבֶּרֶת. עֲרֻמָּה בְּתוֹךְ הַשֶּׁלֶג
בֵּין זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל גֶּנֶרָל חֹרֶף. שָׁם גּוּפִי
הָיָה נָח, מֻנָּח, מְבַקֵּשׁ נַפְשׁוֹ.
וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי
(אסתר ח, ו)
בת־חן שניידר
כשהשמש עושה גוסטינג
יֵשׁ לְהַקְשִׁיב לְמִזְמוֹרֵי הַשִּׁטְפוֹנוֹת:
פִּנָּה
שׁוּלַיִם
קְצָווֹת מוּגָפִים
הָעוֹר הַמִּתְקַלֵּף סְבִיב הַצִּפֹּרֶן
הַדָּם הָאוֹזֵל מֵהַפָּנִים
קוֹל נְקִישׁוֹת הַשִּׁנַּיִם
בְּעוֹלָם פְּסִיכֵדֵלִי
פִּזַּרְתִּי עַל קִירוֹת הַחֶדֶר
אִיּוּרִים נוֹרְדִיִּים מִמַּקְס סְטוֹק
בִּמְקוֹם הַדָּם
שֶׁנּוֹתַר עַל מַשְׁקוֹף הַבַּיִת
כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ
אֵין לְהָשִׁיב
(אסתר ח, ח)
רתם אלדר היבש
¯ בתום אותו החודש התמעט הירח מאוד
בְּתֹם אוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ הִתְמַעֵט הַיָּרֵחַ מְאֹד
כְּאַחֲרִיתָהּ שֶׁל טַבַּעַת
בְּכַף יָד
שֶׁאֵין לָדַעַת אִם לִסְטֹר אוֹ לְלַטֵּף
כָּתַבְתִּי מִלּוֹת שְׁאֵלָה
לֹא הָיָה מִי שֶׁיַּבְטִיחַ כִּי יָשׁוּב
וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם
(אסתר ט, א)
אלי גרילק
¯ קורי עכביש נלעגים
קוּרֵי עַכָּבִישׁ נִלְעָגִים
הוֹפְכִים בַּרְזֶל
לֹא, הֵם אֵינָם נֶהְפָּכִים
הֵם רַעְמַת אַרְיֵה
מִתְנוֹפֶפֶת בְּקוּמוֹ
הֵם קַרְנֵי שָׁמַיִם
מְעִירֵי בֹּקֶר
הֵם סוּסֵי אֵשׁ
טוֹוִים בְּלַהַט
נֶצַח
וְנַהֲפוֹךְ הוּא
(אסתר ט, א)
רוני לקר
אמבטיה
כְּתֵיוֹן שֶׁלֹּא פָּגַשׁ בְּחֹם
הַמַּיִם, הִתְהַלַּכְתִּי בְּאֵין
תַּמְצִית.
וְאֵין לְאָן לָצֶקֶת.
דָּבָר אֵינוֹ מֻפְרָשׁ,
וְלֹא מֻשְׁרֶה,
וְכָל מַהוּת אֲצוּרָה.
כְּלוּאָה בַּמַּעֲטֶה הַדַּק.
עַד שֶׁבָּאתָ,
וּמִלֵּאתָ לִי אַמְבַּטְיָה,
וְשָׁרָה עָלַי הַחֶסֶד
לִרְחֹץ בָּהּ —
וְלִהְיוֹת.
וְאֵת פַּרְשַׁנְדָּתָא וְאֵת דַּלְפוֹן וְאֵת אַסְפָּתָא וְאֵת פּוֹרָתָא וְאֵת אֲדַלְיָא וְאֵת אֲרִידָתָא וְאֵת פַּרְמַשְׁתָּא וְאֵת אֲרִיסַי וְאֵת אֲרִדַי וְאֵת וַיְזָתָא עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן
(אסתר ט, ז-י)
הדר אביטל
נשימה אחת
אֶת הַסִּמְטָה הָאֲפֵלָה
הָיִיתִי עוֹבֶרֶת בִּנְשִׁימָה אַחַת
מֵאַחַת עַד עֶשֶׂר
לוֹחֶשֶׁת בַּלֵּב
עַל הַחַיִּים וְעַל הַמָּוֶת וְהַגְּשָׁרִים הַצָּרִים וְהַשֵּׁדִים וְהַחֹשֶׁךְ וְעַל הַחַיִּים
אַחַת עַד עֶשֶׂר
לְהִשָּׁפֵךְ לָאוֹר
כְּמוֹ מַנְטְרָה
זְרִיקַת חִסּוּן
לַחֲצוֹת נָהָר
לֹא לַחֲשֹׁב לֹא לִנְשֹׁם לֹא לַעֲצֹר
נִגְמַר
וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב
(אסתר ט, כב)
טלי סנדרו איילון
משנכנס אדר
בָּרְחוֹבוֹת יִצְעֲדוּ יְלָדִים
צוֹהֲלִים
בְּתַחְפֹּשֶׂת לֵיצָן אוֹ אַבִּיר
בַּחֲלָקוֹת יִטָּמְנוּ הַיְלָדִים
הַגְּדוֹלִים
בַּמְּחִלּוֹת יֶאֱזַל הָאֲוִיר
וַאֲנַחְנוּ נָקוּם, נִתְגַּדֵּל
אֶל הָרֶגַע, נַעֲטֶה עַל פָּנֵינוּ
שִׂמְחָה
וּמְטַר מַטָּחִים יִרְעַם מֵעָלֵינוּ
עַד דְּלָא יָדַע.
פורים 2024
וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב
לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה
(אסתר ט, כב)
גל דאי
אף אחד לא מת
אֲנִי מְנַסָּה לְהִתְמוֹדֵד עִם
כָּל הַצַּעַר שֶׁבַּדָּבָר
אֲבָל, עִם כָּל הַצַּעַר שֶׁבַּדָּבָר,
אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה לְהִתְמוֹדֵד
עִם כָּל הַצַּעַר
בּוֹאוּ לֹא נְדַבֵּר עַל צַעַר
אַף אֶחָד לֹא מֵת
אַף אֶחָד לֹא מֵת
מִקְּצָת לְבַד
אַף אֶחָד לֹא מֵת
בּוֹאוּ לֹא נְדַבֵּר עַל
אַף אֶחָד
בּוֹאוּ לֹא נְדַבֵּר (עַל עַצְמֵנוּ)
בּוֹאוּ נַכִּיר בְּכָךְ
שֶׁאַף אֶחָד לֹא מֵת (מִקְּצָת לְבַד)
אֶפְשָׁר לִחְיוֹת (עִם)
עִם כָּל הַצַּעַר שֶׁבַּדָּבָר
וְלֵהָנוֹת מֵהַכֹּל
אֶפְשָׁר לִחְיוֹת
וְלֵהָנוֹת אֶפְשָׁר
לִשְׁתּוֹת קָפֶה וְלֹא
לַחֲשֹׁב עַל כָּל הַצַּעַר
וְלֹא לַחֲשֹׁב עַל כָּל הַצַּעַר שֶׁבַּדָּבָר
וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים
וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם
(אסתר ט, כח)
גל דאי
שיר הלל
לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר
שִׁיר הַלֵּל!
לְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ
מַשְׁוֶה אֶת כְּאֵבוֹ לִכְאֵבָם שֶׁל אֲחֵרִים
שִׁיר הַלֵּל!
לְכָל מִי שֶׁזּוֹכֵר אֶת טַעַם הַמָּתוֹק
(וְלֹא בְּיַחַס לֹא בְּהַשְׁוָאָה אֶלָּא כְּטַעַם אַבְּסוֹלוּטִי)
וְאֶת הַהֲנָאָה
שִׁיר הַלֵּל לְכָל מִי
שֶׁלַּמְרוֹת הַחֲדָשׁוֹת
יָכוֹל לִשְׂמֹחַ וְלִצְהֹל
וְלֶאֱהֹב
וְלֶאֱהֹב
וְלִרְאוֹת בְּעֵינָיו שֶׁלּוֹ וּלְהִתְבּוֹנֵן
וּלְהַבְדִּיל בֵּין דָּבָר לְדָבָר
וּלְהַבְדִּיל!
שִׁיר הַלֵּל לְכָל מִי שֶׁכָּאן
לְכָל מִי שֶׁנִּשְׁאָר
וְשׁוֹתֶה קָפֶה בַּבֹּקֶר בַּמִּזְרָח הַתִּיכוֹן
שִׁיר הַלֵּל
לַשְּׂמֵחִים וְלָעַלִּיזִים
שֶׁיּוֹדְעִים לִשְׂמֹחַ וְלַעֲלֹז
בְּכָל מַצָּב וּבְכָל יוֹם לַמְרוֹת הַכֹּל
שִׁיר הַלֵּל
לַצְּחוֹק שֶׁנִּדְבָּק
לַצְּחוֹק הַמַּדְבִּיק
לַצְּחוֹק הַמְּדַבֵּק
שִׁיר הַלֵּל לַחַיִּים!
שִׁיר הַלֵּל!
אַל תִּסְתַּכְּלוּ עָלַי בְּמַבָּט תָּמֵהַּ
זֶהוּ שִׁיר הַלֵּל
כָּאן וְעַכְשָׁו שִׁיר הַלֵּל
כָּתוּב בְּעֵט כָּחֹל עַל מַחְבֶּרֶת
כָּאן יֵשׁ שִׁיר הַלֵּל
תשפ"ה
וְנִכְתַּב בַּסֵּפֶר
(אסתר ט, לב)
חנה קרמר
¯ והיא תיכנס ותגיד כתבוני לדורות
שלחה להם אסתר לחכמים: כתבוני לדורות
(בבלי, מגילה ז ע"א)
וְהִיא תִּכָּנֵס וְתַגִּיד כִּתְבוּנִי לְדוֹרוֹת
אֲנִי שֶׁהָיִיתִי שָׁם בַּמִּנְהָרוֹת
אֲנִי שֶׁהָיִיתִי עֲרֻמָּה שֶׁהָיִיתִי מְרֻמָּה
שֶׁעָשׂוּ בִּי מְלָאכָה
אֲנִי שֶׁהִסְתַּתַּרְתִּי אֲנִי שֶׁסָּתַרְתִּי דְּבָרַי
שֶׁלֹּא יִרְצְחוּנִי כְּפִי שֶׁרָצְחוּ אֶת הוֹרַי
וְעָבַר נִיסָן חַג חֵרוּת וְעָבַר סִיוָן מַתַּן תּוֹרָה
וְעָבְרוּ חֳדָשִׁים וּמוֹעֲדִים וְשׁוּם דָּבָר לֹא קָרָה
וְהִיא תִּכָּנֵס וְתִשְׁאַל: הַיְשַׁבְתֶּם בָּאֵפֶר? הֲצַמְתֶּם?
הֲנִטְרַפְתֶּם בַּכִּכָּרוֹת? הַלְבַשְׁתֶּם שַׂקִּים?
הֲשָׁמְעוּ אֶתְכֶם בּוֹכִים? הֲשָׁמְעוּ אֶתְכֶם צוֹוְחִים?
זוֹעֲקִים?
לֹא מַלְאָכִים בָּאוּ אֵלַי
לֹא חוּט שֶׁל חֶסֶד לֹא שַׁרְבִיט לֹא מִשְׁתֶּה
יוֹם לְיוֹם חֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שָׁנָה לְשָׁנָה
גֶּחָלָיו עָלַי חוֹתֶה
וְתַגִּיד: גַּם אִם תְּמַלְּאוּ הַיָּמִים
בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וּבַבְּשָׂמִים
בְּכָל תַּמְרוּקֵי הַנָּשִׁים
בְּכָל תַּמְרוּקֵי אֲנָשִׁים
לֹא תְּנַקּוּנִי לֹא תְּיַפּוּנִי לֹא תְּטַהֲרוּנִי
לֹא תִּזְכְּרוּנִי
לְפָחוֹת כִּתְבוּנִי
לְדוֹרוֹת
וְעָנוּ וְאָמְרוּ לָהּ:
תַּחַת הַשָּׂרוּף תַּעֲלֶה סִתְוָנִית
תַּחַת הָאֵימָה תַּעֲלֶה כַּלָּנִית
תַּחַת אֵפֶר יַעֲלוּ רְבָדִים נוֹצְצִים
תַּחַת סֵבֶל יָבֹאוּ אֲבִיבִים וְקֵיצִים
תַּחַת הָמָן יַעֲלֶה מָרְדְּכַי
תַּחַת הַמֵּת יַעֲלֶה יֶלֶד חַי
תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְּרוֹשׁ
תַּחַת הַסִּרְפָּד יַעֲלֶה הֲדַס
וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם
(אסתר י, א)
צוריאל אסף
ריק וים
כְּבָר שָׁנָה, וְכָל הַזְּמַן הַזֶּה
שַׁחֲפִיּוֹת מִקֹּטֶב וְעַד קֹטֶב, מְשַׁכְשְׁכוֹת
בְּיוֹם קָפוּא וּשְׁטוּף שֶׁמֶשׁ
שֶׁתְּמוּרָתוֹ הֵן נִלְחָמוֹת לַחֲצוֹת
מְגִיחוֹת מֵהַקַּיִץ וְאֵלָיו דֶּרֶךְ
מִדְבָּרִיּוֹת כְּחֻלִּים שֶׁל בְּדִידוּת, וְטוֹבְלוֹת
בְּכַמָּה לֵילוֹת נְדוּדִים שְׁחֹרִים מְאֹד.
וּמִתַּחַת לְשִׂפְמוֹת הַקֶּצֶף שֶׁל הַגַּלִּים
שַׂר שֶׁל יָם שָׁר כָּל לַיְלָה עַל
הַמַּאֲבָק הַהֵרוֹאִי הָעִקֵּשׁ הַפָּתֵטִי הַמַּאֲבָק
הַבִּלְתִּי מְנֻצָּח הַזֶּה
לִהְיוֹת תָּמִיד בַּצַּד שֶׁל הָאוֹר
הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים
(אסתר י, ב)
מתי שמואלוף
רצוא ושוב
רָצוֹא וָשׁוֹב גָּלוּת חוֹטֶפֶת אוֹתִי
מִתַּחְתִּיּוֹת טִילִים, מִמַּעֲשֵׂה גַּן עֵדֶן שֶׁל שְׁקָרִים
אַךְ לֹא בָּאתִי אֵלֶיהָ רַק בְּסוֹד,
עָלִיתִי וְיָרַדְתִּי, לְלֹא מְנוּחָה
עַד שֶׁנָּתְנָה לִי מַפְתֵּחַ, עִיר
חוֹמָה שֶׁנָּפְלָה מִכּוֹכָבֶיהָ
וְהִתְפַּשְּׁטָה הַגָּלוּת שֶׁנּוֹלְדָה מֵאִתָּנוּ
בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, הָיִינוּ הַמִּדְיָנִית, שֶׁהִצִּילָה אֶת מֹשֶׁה
אַךְ לֹא יָצְאָה אֶת מִצְרַיִם אִתּוֹ,
בִּמְגִלַּת אֶסְתֵּר, הָיִינוּ אֶסְתֵּר, שֶׁלֹּא גִּלְּתָה לְאִישׁ
עַד הַמִּשְׁתֶּה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמֶּלֶךְ,
בִּמְגִלַּת רוּת הָיִינוּ אַחַת מִמּוֹאָב שֶׁאִיְּמָה עַל
קְהִלָּה יְהוּדִית שְׁלֵמָה בְּבֵית לֶחֶם,
עִם פַּסְפּוֹרְט תַּלְמוּד שֶׁל חֲלוֹם אֲנַחְנוּ נִכְתֹּב
בְּכָל גְּבוּל שֶׁנֶּחֱצֶה
דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ
(אסתר י, ג)
עידו פלד
¯ שנינו רצינו את הטוב השלם
שְׁנֵינוּ רָצִינוּ אֶת הַטּוֹב הַשָּׁלֵם,
שִׂיחָה נִרְקְמָה לְאַט מִתַּחַת לְיִרְאַת שָׁמַיִם
זְרוּעֵי כּוֹכָבִים וּשְׁאֵלוֹת.
הִקְשַׁבְתָּ לִי כְּשֶׁדִּבַּרְתִּי, אֲנִי יוֹדֵעַ,
הַנְּקֻדָּה הַכּוֹאֶבֶת בַּצַּד הַשְּׂמָאלִי שֶׁל הַגַּב הַתַּחְתּוֹן
פִּתְאֹם שָׁקְטָה. יָכֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ
אֶת הַכּוֹכָבִים וְאֶת הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁלִּי
בַּתְּשׁוּבָה שֶׁלְּךָ.
הַפָּנִים שֶׁלְּךָ
רֶגַע אֲחֵרוּת מֻחְלֶטֶת
רֶגַע פָּנַי שֶׁלִּי
וְכָל כּוֹכָב
הוּא גַּם תְּשׁוּבָה
לְמַשֶּׁהוּ שֶׁפַּעַם שָׁאַלְתִּי.
גל כהן
פיוט בקשה לסיום קריאת מגילת אסתר
גָּלַלְתִּי לְפָנֶיךָ מְגִלָּתִי
גַּלֵּה נָא וְחִישׁ יְשׁוּעָתִי
תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי:
לְמָתַי תְּקַיֵּם הַבְטָחַת חוֹזֶה
וּמַיִם טְהוֹרִים עַל עַמְּךָ תַּזֶּה
וְלִהְיוֹת הַיְּהוּדִים עֲתִידִים לַיּוֹם הַזֶּה:
הֲלָנֶצַח נְאוֹתֶיךָ נֶהֱרָסוֹת
שִׂים קֵץ לְגָלוּת וּמְנוּסוֹת
אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת:
כְּמֵאָז מִיָּגוֹן שִׂמַּחְתָּ אֲבֵלָיו
שְׁלַח נָא מְבַשֵּׂר טוֹב אֵלָיו
לְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו:
הַזְרַח צִדְקְךָ על אֻמָּה דְּאוּבָה
שְׁבוּתָהּ שׁוּב וְשַׁוְעָתָהּ הַקְשִׁיבָה
בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה:
נָדִיב יֶאֱסֹף שֵׁנִית לְבֵיתוֹ
אֲחוֹתוֹ רַעְיָתוֹ יוֹנָתוֹ תַּמָּתוֹ
כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ:
בְּחִירָה מֵעֲלָמוֹת כַּלָּה כְּלוּלָה
לֹא תְּהֵא עוֹד פְּרוּשָׁה מִבַּעְלָהּ
כִּי הִגִּידָה מָה הוּא לָהּ:
נְעִימָה כַּלְּבָנָה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת
וּמוּם אֵין בָּהּ, כְּלִילַת הַמַּעֲלוֹת
וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלוֹת:
רָעַצְתָּ אוֹיְבֶיהָ וְדִכֵּיתָ מְעַנֵּיהֶם
יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם
כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם:
בָּאָה עֵת הִכָּרֵת אַכְזָרִי בָּאָדָם
מֵאוֹיְבַי וְלוֹחֲצַי דְּרֹשׁ הַדָּם
יִכָּתֵב לְאַבְּדָם:
קוֹמְמִיּוּת הוֹלִיכֵנוּ הָיָה וְהֹוֶה
וּפְדוּת מֵעַבְדוּת לְבִנְךָ צַוֵּה
לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה:
הִגָּלֵה מְהֵרָה עַל הוֹלְכֵי גּוֹלָה
נְגִידָם הַלְבֵּשׁ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה
וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה: