גיליון ק – וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה – שירים על מגילת קהלת
₪ 25.00 – ₪ 55.00טווח מחירים: ₪ 25.00 עד ₪ 55.00
פתח דבר
"ביקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה."
(בבלי, שבת ל ע"ב)
קהלת הוא ספר רצוף ניגודים. הוא נע בין "וְשָׂנֵאתִי אֶת הַחַיִּים" ל"רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ", בין "הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" ל"מָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ". אלה הם קצות המנעד שבתוכו מתקיימים חיי אדם — התווך שבין שמחה וצער, ייאוש ותוחלת, תשוקת חיים ותשוקת המוות.
קהלת הוא ספר של התבוננות וחקירה, הנחות ובדיקתן. הוא מטיל ספק במובן מאליו תוך ניסיון לתת מענה לשאלת השאלות — מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
אל הגיליון שלפניכם הגיעו שירים רבים מאוד. קשה היה לבחור ביניהם, משום שכולם עסקו בשאלות היסוד של חיי אדם. שירים רבים התייחסו לעת המלחמה שאנו עדיין נמצאים בה; שירים אחרים נגעו בצער ובכאב הנורא הפוקדים כל חיי אנוש. השאלה על ערכם ופשרם של חיי אדם נכונה תמיד אך היא מתעצמת בימי מלחמה, הנוטה להדגיש עד כאב כל צד שבהם — באיזה צד נביט? באסון או ביופי? הרי גם בעת הזו עומדים החיים ביופיים, והבחירה בהם היא מעשה שבכל רגע.
גיליון זה בעקבות קהלת הוא חלק ממפעל "השירה והמגילה" של מַשִּׁיב הָרוּחַ והוא הגיליון המאה של כתב העת. קהלת הזהיר מפני ריבוי מילים וספרים — וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר. ובכל זאת נטלנו לעצמנו חירות צנועה לבקש ממנו השראה למילים, לספרים ולחיינו שלנו.
לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם
עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת
עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ
עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא
עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת
עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק
עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד
עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים
עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק
עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד
עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ
עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר
עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר
עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא
עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם
שנזכה בקרוב לימי שלום,
אהובה ובַכֹּל
העורכות
סדר השירים
טל אורה מנדלבאום [ויכולו] 9
תהילה גריזים [אתה חכם וכואב] 10
יפעת שטיינמץ הרסט [תמיד דלוקה] 11
סבינה מסג בלוק כתיבה 12
אפרת קוזין מעל פני השמש 14
אודליה גולדמן [מה יהיה עם הימים המתארכים] 15
טל אורה מנדלבאום [הם מתים לי החיילים] 16
צוריאל אסף נלחמים על חייהם 17
רחל לזובסקי [בחנות יד שנייה בעיר] 18
צפנת בן–דוד על צִדה 19
חגית זוהרה מנדרובסקי שיר ערש 20
מירי גלעד [ציפורים שיכורות מכתרות את נפשי] 22
טל קיציס בסוף הכל נשכח 25
נעמה שקד שעון חול 26
צוריאל אסף מקור פנים 27
נתנאל גראזי [נחמן מפחד למות] 28
חלי טל שלם בבית העלמין בדימונה 29
תמר מאיר [אנחנו מחפשים סימנים לאהבתך] 30
טליה קלמרו חלום 31
נעמה שקד [יוסף] 32
רעות וויספר דרבי לַציפור 35
חרות לוביץ' מאופל אל אופל 36
עדי פלד–שריג פנסינו כבויים פנימה 37
סמדר פלק–פרץ עת שאין לה עת 38
רחל לזובסקי עת לאהוב 40
לאה מימוני [מדפדפת אותך] 41
חגית קופפר צ'רקה עת ללדת 42
אלי גרילק דם איש ומים 44
שרה מורלי עת ספוד ועת רקוד 48
אריאלה נידם פרץ רוח ממללא 50
שלמה שוק [פוך מילים נתפרות] 52
מרב קינן לכתוב את החול הלבן 53
הדר ארציאל על תנועות החיים 57
עינת ריינוס בין הזמנים 58
טל ניגון קוליקובסקי [צלילי ההרמוניום מחוברים] 60
בלפור חקק גם את העולם נתן בלבי 61
חמוטל אופמן בהֵעלות 62
תמר ביטון [גוללים מהסוף] 64
נתנאל גראזי [עכשיו אל החוץ] 67
חלי טל שלם בין אדן החלון לרשת 68
הדר בר–נוי ניצולים 69
רויטל גולדשמיד שהגשם יעשה בהם מה שגשם עושה 70
בלפור חקק והחי יתן אל לבו 71
שורי חזן אחד 73
יונה שפירא משלחת מלאכֵי רעים 74
עינת ריינוס [תופים רעמו בקצב מהיר] 76
שי דותן גם הערב 77
איתן דקל [מה שחשבתי שמוּע] 78
יורם גלילי [עמוק בלילה מעירה אותי] 79
צפנת בן–דוד בכחול 80
בת–חן שניידר מינוס שלושתלפים 82
יורם גלילי כאשר יצא מבטן אימו 84
רעות וויספר דרבי [זה משחק קטן] 85
טלי בן–ענת [מישהו חסר] 86
קארינה ס. לינצקי טופס 101 88
חיה לזרוביץ בור. סוף. 89
רועי סגל תרגולי חמלה 90
שורי חזן גפן בחורף 91
אהרלה אדמנית שליט"א 93
הדר בר–נוי יום הולדת 94
רועי סגל משוואה בשני נעלמים 95
דיאנה שפירא הכתובת האחרונה 96
חרות לוביץ' איך אומרים 97
לארי וייסמן מלכות שלֹמֹה 98
גדיאל אברהם דהן בין כה וכֹה 99
יורם גלילי [וקינאתי אני במתים] 100
לאה מימוני [הזורעת בתקווה] 101
אודליה גולדמן [מי ימצא לי את המחט] 102
אהרלה אדמנית לא תחמוד 104
שי דותן שמש עלומים 106
אדוה מגל כהן עיניך 107
סבינה מסג האושר 108
גדיאל אברהם דהן מים עליונים 110
סוניה (סופיה) ביידר [באו ימי הרעה] 112
ציפי לוין בירון מתוך שירים לדינה 113
חנה קרמר מקלחת 116
אלי גרילק [בין רישומים שחורים] 119
איתן דקל ניסיתי למצוא את השיר שאבד בספר 120
הרצל חקק שחרית ללא שחר 121
שרית עיני ריץ' [בריאות הנפש בארץ הקודש] 124
בנצי בן–משה זה כל האדם 126
רננה אייזנברג [נחם אותי קהלת] 127
מגילת קהלת 129
דורית לשניק, הדבקי נייר
8, 24, 34, 47, 56, 63, 72, 81, 92, 103, 109, 128, 140
דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם
(קהלת א, א)
ביקשו חכמים לגנוז ספר קהלת, מפני שדבריו סותרין זה את זה.
ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה.
(בבלי, שבת ל ע"ב)
טל אורה מנדלבאום
↓ ויכולו הזה
וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל
צְבָאָם שָׁקַק עַל מִפְתַּן דֶּלֶת בֵּיתִי כְּרוֹצֶה
לִסְקֹל אוֹתִי וַאֲנִי לֹא
חָדַלְתִּי מִשְּׁאֵלוֹת עַל הָאֱלֹהִים וְאָמְרוּ לִי שֶׁקּוֹלוֹ
שֶׁל הָאֱלֹהִים שׁוֹתֵק בְּאָזְנַי וְאוּלַי
אֵינֶנִּי מִתְקַיֶּמֶת בַּמֶּרְחָב הַכִּפָּתִי הַחֲצָאִיתִי הָאָפוּף שָׁחֹר וְלָבָן
הַזֶּה כִּי אֵיךְ
אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם בִּשְׁאֵלוֹת
וְסִימָנֵי שְׁאֵלוֹת הַמָּקוֹם מְכַרְבְּלִים אוֹתִי בְּחֵיקָם אֵיפֹה שֶׁנִּמְצֵאת נְקֻדָּה
הַמָּקוֹם הוּא מְקוֹמִי שֶׁלִּי
אֲנִי הַשְּׁאֵלָה
וְלֹא יוֹצֵאת מִמֶּנָּה
וַהֲרֵי הַמָּקוֹם מְחַכֶּה לִי שָׁם.
הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת
(קהלת א, ב)
תהילה גריזים
↓ אתה חכם וכואב הזה
אַתָּה חָכָם וְכוֹאֵב וְאֵין לִי סִכּוּי מוּלְךָ
אֲנִי צוֹרֶכֶת אוֹתְךָ בְּמִנּוּן גָּבֹהַּ בְּיָמִים אֲשֶׁר אֵין לִי בָּהֶם חֵפֶץ
(וְכַמָּה מַהֵר בָּאוּ עָלַי)
אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת בֵּין אַנְחוֹתֶיךָ שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל שִׁיר הַשִּׁירִים
שִׁירַיִם שֶׁל יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ
רִשְׁפֵּי אֵשׁ אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה
מְנַסָּה לְהָרִים אֶת עַפְעַפֶּיךָ הַכְּבֵדִים
אוּלַי שׁוּב תַּבְרִיק שׁוֹשַׁנָּה
וְשַׁלְהֶבֶתְיָה
אַתָּה מִתְעַקֵּשׁ: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע.
הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת
הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל
(קהלת א, ב)
יפעת שטיינמץ הרסט
↓ תמיד דלוקה הזה
תָּמִיד דְּלוּקָה
וְהַזְּכוּכִית נִמְתַּחַת,
קְרֵם עוֹר, סֶכֶר נֶגֶד הַזְּמַן, מִתְנַשֵּׁם,
מְעַבֶּה חֲסָדָיו לְעִגּוּל לָבָן,
שֶׁהַכֹּל הֶבֶל. פָּנַיִךְ נִמְחָקוֹת —
זְכוּכִית חֲלָבִית,
אֵיךְ תִּהְיִי לְבָשָׂר.
עַל הַקִּיר הַמָּסָךְ מְהַבְהֵב
קִלּוּחִים אֲדֻמִּים, יְרִיקָה לְעֵינַיִךְ —
לֹא לְמַצְמֵץ,
עַיִן תַּחַת עַיִן.
אַל תָּסִיטִי מַבָּט. זֶה הַמְּעַט שֶׁאֶפְשָׁר.
הָעֵינַיִם שֶׁלָּךְ לֹא תֵּצֶאנָה מִזֶּה
נְקִיּוֹת. תִּסְתַּכְּלִי אוֹ שֶׁלֹּא תִּסְתַּכְּלִי
(אִישׁוֹנִים מִשְׁתַּקְשְׁקִים בָּאֶגְרוֹף כְּמוֹ קֻבִּיָּה,
מְפַלְבְּלִים, רוֹאִים שֵׁשׁ שֵׁשׁ,
אֱוִילִים) —
הַכֹּל עָוֶל.
הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל
(קהלת א, ב)
סבינה מסג
בלוק כתיבה
הַבְּלוֹק פָּתוּחַ
וְהַיָּד לֹא כּוֹתֶבֶת.
בִּקְעַת גִּנּוֹסַר, חִנֵּךְ לֹא סָר,
רַק שֶׁכָּל הַמִּלִּים
שֶׁתָּמִיד עָמְדוּ לִי עַל קְצֵה הַלָּשׁוֹן
מְחַכּוֹת לְתוֹרָן
לִקְפֹּץ
מַעֲדִיפוֹת לָשֶׁבֶת
אוֹ קָפְצוּ כְּבָר
אַךְ לֹא שִׁחְרְרוּ אֶת הַמַּקְפֵּצָה —— זֶה עֲדַיִן תּוֹרָן! תּוֹרָן! תּוֹרָן!
כְּמוֹ בְּאַהֲבָה מִזְדַּקֶּנֶת:
לֹא מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם
וְלֹא הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת,
לֹא נֹפֶת תִּטֹּפְנָה
וְלֹא נָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר,
מַשֶּׁהוּ בֵּין הַמָּתוֹק שֶׁל מַיִם גְּנוּבִים
לְמַיִם שְׁקֵטִים יִמְתָּקוּ
בֵּין אֲסָפָהּ אֶל בֵּיתוֹ
לְנֶאֶסְפָה אֶל אֲבוֹתֶיהָ
בֵּין אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא
לְ לֹא לִבְלֹעַ וְלֹא לְהָקִיא —
בְּלוֹק.
הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל
(קהלת א, ב)
וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
(קהלת א, ט)
אפרת קוזין
מעל פני השמש
הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל צוֹוֵחַ לִבִּי
וְאֵיךְ מַגִּיעִים מֵעַל פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ
מִבְּלִי לְהִשָּׂרֵף בְּאוֹרָהּ
וְהִיא מְגַדֶּלֶת בָּךְ
כְּנָפַיִם חֲדָשׁוֹת
דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא
(קהלת א, ד)
אודליה גולדמן
↓ מה יהיה עם הימים המתארכים הזה
מַה יִּהְיֶה עִם הַיָּמִים הַמִּתְאָרְכִים
כְּמוֹ יֶלֶד מוֹשֵׁךְ בְּחוּט
מוֹשֵׁךְ כְּלַבְלַב כְּאֵב
עַל גַּלְגַּלִּים עֲקֻמִּים.
לִמְסִירָה, הָיִיתִי רוֹשֶׁמֶת עַל פֶּתֶק
אֲבָל זֶה צַעֲצוּעַ סֶנְטִימֶנְטָלִי.
קִבַּלְתִּי אוֹתוֹ מֵהוֹרַי
יוֹם אֶחָד אֶתֵּן אוֹתוֹ לִילָדַי
בֵּינְתַיִם הוּא אֶצְלִי.
דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת
(קהלת א, ד)
טל אורה מנדלבאום
↓ הם מתים לי החיילים הזה
הֵם מֵתִים לִי הַחַיָּלִים הֵם מֵתִים
כְּבָר דּוֹרוֹת הֵם מֵתִים וְהָאָרֶץ שׁוֹתֶקֶת
יְלָדִים מֵתִים עַל רְחוֹבוֹת שֶׁל הוֹרִים עַל רְחוֹבוֹת כָּאֵלֶּה צוֹמְחִים
יְלָדִים כְּמוֹ שֶׁלָּנוּ עִם הָעֵינַיִם הַיְרֻקּוֹת וְהַצְּחוֹק
עַל אֲדָמָה כָּזוֹ הֵם מֵתִים הַיְלָדִים שֶׁלָּנוּ
וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת
וְלֹא נֶעֱמֶדֶת עַל הָרַגְלַיִם בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים הָאֵלֶּה שֶׁלָּנוּ
שֶׁמֵּתִים.
וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת
(קהלת א, ד)
צוריאל אסף
נלחמים על חייהם
מֵעַל הַהֲרִיסוֹת מִתְגַּבֶּרֶת
צַחֲנַת הָאוֹר
לַנְּשָׁמָה גּוֹן זַיִת דָּהוּי, קָמוּט
בִּקְצֵה כָּל חִיּוּךְ שֶׁלָּנוּ
מִתְגֵי הָרֶסֶן שֶׁל מוֹשְׁכוֹת
הָאֵבֶל הַמְהֻדָּקוֹת
מַפְנִים אֶת רֹאשֵׁנוּ אֶל
הָעֵבֶר הָאַחֵר
דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת
(קהלת א, ד)
רחל לזובסקי
↓ בחנות יד שנייה בעיר הזה
בַּחֲנוּת יָד שְׁנִיָּה בָּעִיר
אֲנִי קוֹנָה חֻלְצָה רְקוּמָה
וּמַטְחֵנַת תַּבְלִינִים קְטַנָּה שֶׁדָּבַק בָּהּ רֵיחַ אָנִיס וְצִפֹּרֶן
וְעוֹד חֵפֶץ שֶׁמֻּנָּח שָׁם וְאֵינִי יוֹדַעַת מָה הוּא
גַּם הַמּוֹכֶרֶת הַזְּקֵנָה כְּבָר אֵינָהּ זוֹכֶרֶת
לְמָה הוּא מְשַׁמֵּשׁ
אֲבָל תָּמִיד טוֹב שֶׁיֵּשׁ
בֶּגֶד שֶׁמִּישֶׁהוּ כְּבָר נָשַׁם וּפָעַם בּוֹ
וְרֵיחוֹת תַּבְשִׁילִים מִמִּטְבָּח רָחוֹק
וּדְבַר מָה נוֹסָף שֶׁפַּעַם הָיָה חָשׁוּב לְמִישֶׁהוּ
עַד כְּדֵי לַהֲנִיחוֹ אַחֲרָיו
וְעַכְשָׁו לְאִישׁ אֵין חֵפֶץ בּוֹ וּשְׁמוֹ עָבַר מִן הָעוֹלָם
וְהוּא מֻנָּח בְּיָדִי
דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת
(קהלת א, ד)
צפנת בן–דוד
על צִדה
צְלָלִים חוֹמְקִים בֵּין שִׁקְעֵי סְלָעִים
כֶּתֶם זָהָב מִצְטַמְצֵם
בֵּין שְׁדֵי הַגְּבָעוֹת
לְפֶתַע קָפְצוּ מַמְטֵרוֹת
לַעֲזֹר לִנְבָטִים
לִנְבֹּט שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת
לִהְיוֹת
הַלַּיְלָה אֶחְלֹם
כָּל שֶׁיִּהְיֶה יִתְכַּסֶּה בְּעָבָר
יְחַכֶּה לְבוֹאִי
אֶרֶץ רְווּיַת נְשָׁמוֹת
מִתְהַפֶּכֶת עַל צִדָּהּ
לְבַדָּהּ
עַל גַּב הָהָר
וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם
(קהלת א, ה)
חגית זוהרה מנדרובסקי
שיר ערש
יִהְיוּ רְגָעִים בָּהֶם נוֹצָה
אַחַת מִתּוֹךְ כְּנָפֶיךָ
תֹּאמַר נוֹאָשׁ. אַתָּה
צוֹמֵחַ מִתּוֹךְ נְבִילָה רִגְעִית
וְנוֹלָד לְלֹא הֶרֶף.
יִהְיוּ רְגָעִים שֶׁתִּדָּהֵם לְגַלּוֹת
אֵיךְ פַּעַם הֶאֱמַנְתָּ שֶׁיֵּשׁ שֶׁמֶשׁ אַחַת —
כּוֹכָב לוֹהֵט בַּיְקוּם
וְהִנֵּה אַלְפֵי שְׁמָשׁוֹת נִפְעָרוֹת בְּלִבְּךָ;
אֵינְךָ מוֹצֵא לָהֶן מַסְפִּיק קֹר רוּחַ.
אַל תִּדְאַג —
הַחֹם יֵרָגַע.
הַכֹּל יֵרָגַע.
תַּחֲלֹפְנָה אַדְווֹת הָאֵשׁ וְשׁוּב
תִּהְיֶה מְחֻבָּר לְכָל תָּא וְתָא.
יֹאמְרוּ לְךָ שֶׁשָּׁמַיִם
אִי אֶפְשָׁר לְהַרְגִּישׁ
אוֹ לִתְפֹּס. עֲדַיִן
תִּרְעַד לִפְעָמִים בְּנִימֵי שָׁמַיִם
וְתֹאהַב עֲנָנִים;
תָּרִיחַ פִּלְאֵי אַטְמוֹסְפֵרָה.
רְקִיעִים יִתְחַדְּשׁוּ בְּךָ
תָּחוּשׁ מְטֻלְטָל.
כָּעֵת
שְׂעָרְךָ הֶחָלָק הַמִּשְׁיִי הַנַּח
בְּחֵיקִי. וְשַׁן
הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן
סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ
(קהלת א, ו)
מירי גלעד
↓ ציפורים שיכורות מכתרות את נפשי הזה
צִפֳּרִים שִׁכּוֹרוֹת מְכַתְּרוֹת אֶת נַפְשִׁי.
מַה לָּכֶן בְּרַעַשׁ עוֹלָמוֹת אֲבוּדִים.
סוֹבְבוֹת רֹאשִׁי בְּרוּחַ בּוֹלְעָנִית
עוֹלוֹת יוֹרְדוֹת עַד כַּפּוֹת רַגְלַי
בְּשָׁכְבִי וּבְקוּמִי.
מַה לָּכֶן צִפֳּרֵי הַזַּעַם
מַסְעִירוֹת אֶת עוֹרְקַי.
לוּ נְשָׂאתֶן טִפָּה מִדָּמִי
אֶל גּוּפוֹ הַסָּחוּף,
לוּ הִשַּׁבְתֶּן לוֹ רוּחַ מִמַּשַּׁב כַּנְפֵיכֶן.
רוּחִי שֶׁלִּי נִגְרֶפֶת
סוֹבֶבֶת סוֹבֶבֶת לְלֹא כִּוּוּן
הוֹלֶכֶת וְשָׁבָה
אֵינָהּ שׁוֹכֶכֶת.
↓
עֲצֵי הַפְּרִי סוֹבְבִים אֶת הַבַּיִת.
רֹגַע בִּירֹק עַנְפֵיהֶם.
מַבִּיטִים אֵלַי
בְּהִנְהוּנֵי עָלִים מְפֻיָּסִים,
מְשִׁיבִים נְשִׁימוֹת שֶׁנָּדַמּוּ
כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא
אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת
(קהלת א, ז)
טל קיציס
בסוף הכל נשכח
בַּסּוֹף הַכֹּל נִשְׁכָּח
כְּאֵבֵי הַפַנְטוֹם בְּאַרְבַּע לִפְנוֹת בֹּקֶר, לֵילוֹת לְלֹא שֵׁנָה,
דְּפִיקוֹת הַלֵּב בְּצִפִּיָּה, אֵימַת הָעֶצֶב,
הַכְּאֵב חוֹצֵה הָעוֹלָמוֹת שֶׁנִּשְׁפָּךְ בִּן רֶגַע מֵעֵינַיִךְ,
הַכֹּל נִשְׁכָּח.
בַּסּוֹף הַכֹּל נִשְׁכָּח, הַחַיִּים שׁוֹטְפִים אֶת הַכֹּל אֶל הַיָּם
וְהִנֵּה — בַּיִת, אִישׁ, יֶלֶד
הִנֵּה חַיִּים
יָדַיִם מְחַבְּקוֹת אוֹתָךְ.
הִנֵּה, שָׁעוֹן מְעוֹרֵר, פְּקָקִים בַּדֶּרֶךְ לָעֲבוֹדָה,
סָלָט אָרוּז בְּתוֹךְ קֻפְסָה, קָפֶה נִשְׁפָּךְ עַל חֻלְצָה לְבָנָה
שִׁגְרָה.
בַּסּוֹף הַכֹּל יִשָּׁכַח
אַתָּה מַבִּיט בַּדְּמָעוֹת שֶׁלִּי בְּחֶמְלָה
הַכֹּל יִשָּׁכַח.
בֵּינְתַיִם אֲנִי זוֹכֶרֶת.
כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים
(קהלת א, ח)
נעמה שקד
שעון חול
נוֹשֶׁרֶת עִם זַרְזִיף הַחוֹל הַדַּק
סְחוּפָה / עֶרֶב / עֶרֶב / לַהֲפֹךְ / שׁוֹקַעַת / בֹּקֶר / לַהֲפֹךְ /
לַהֲפֹךְ / לַהֲפֹךְ / מָתַי תַּעֲלֶה נַפְשִׁי מִימֵי הַחוֹל מָתַי תֹּאמַר בֹּקֶר
וִיהִי אוֹר
כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים
(קהלת א, ח)
צוריאל אסף
מקור פנים
וְעוֹד צִפִּינוּ
לְתִגְבֹּרֶת
רוּחַ
חָלַף עַל פָּנֵינוּ
מְסֻכְּלֵי הָעֵדוּת
"מְגֻבְנָן, מְגַמְגֵּם, צוֹלֵעַ שֶׁכְּמוֹתְךָ —
מַלְכוּתִי!" (צֵלָאן)
הָיִינוּ קָרְבָּן, הָיִינוּ קַיִן!
הָיִינוּ הַטּוֹבִים וְהָרָעִים
וּפָנֵינוּ
הָיוּ מִתְרַחֲקִים וְהוֹלְכִים
סְבִיבֵנוּ הָאָרֶץ
הָאֲפֹרָה הָעַכְרוּרִית
הַמְנֻקֶּבֶת, וּבְגוּפֵנוּ
גּוֹאֶה וְתוֹסֵס
הַדָּם הַצָּהֹב
כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר
לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ
(קהלת א, ח)
נתנאל גראזי
↓ נחמן מפחד למות הזה
נחמן מפחד למות: "אני מפחד שאם אני
לא אעבור את הניתוח אני אמות"
— פרסומת ביוטיוב
נַחְמָן מְפַחֵד לָמוּת.
מִקַּלְעֵי הַפִּרְסֹמֶת פָּנָיו
נִרְפִּים וַחֲלוּלִים וּמְהַדְהֲדִים
וַעֲקֻמִּים. נַחְמָן
וַדַּאי יֶלֶד צַדִּיק
וַדַּאי מְסַפֵּר לְאִמּוֹ סִפּוּרִים נִפְלָאִים.
אֲבָל נִפְלְאוֹת הַגּוּף הַדּוֹמֵם
מַפְחִידוֹת אוֹתוֹ. נַחְמָן מְפַחֵד לָמוּת.
וְגַם אִם כָּל סְפָרַי נִשְׂרָפִים לְמוּלִי בְּפִרְסֹמֶת–רֶגַע
רֶגַע שֶׁנַּחְמָן מְפַחֵד לָמוּת וַאֲנִי אִתּוֹ מְפַחֵד לָמוּת
הוֹלֵךְ וּבָא
אָטוּם וְנַגְחָנִי. וְהַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ. וְעַצְמוֹ
פּוֹרֵחַ כְּמוֹ זְרִיקָה
וְאֵינִי מְפַחֵד לָמוּת עוֹד —
גָּלַלְתִּי אֶת הַדַּף
מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה
וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
(קהלת א, ט)
חלי טל שלם
בבית העלמין בדימונה
הָאִפּוּר הַקָּבוּעַ שֶׁהִיא עָשְׂתָה כַּמָּה יָמִים לִפְנֵי הַהוֹדָעָה בּוֹלֵט עַכְשָׁו, בַּלְּוָיָה וּבַשִּׁבְעָה. הִיא מַסְבִּירָה שׁוּב וָשׁוּב שֶׁהִיא לֹא יָדְעָה — כַּמָּה הָיְתָה רוֹצָה לְהָסִיר אֶת זֶה מֵעָלֶיהָ כְּמוֹ שֶׁמְּסִירִים קַעֲקוּעַ לִפְנֵי הַטָּהֳרָה. לוּ רַק יָכְלָה לִשְׁכַּב שָׁם בִּמְקוֹמוֹ, בָּאֲדָמָה.
אִשָּׁה דַּקָּה, מְאֻפֶּרֶת בִּקְפִידָה, צוֹעֶדֶת בַּשְּׁלֹשִׁים עַל עֲקֵבִים לְעֵבֶר הַקֶּבֶר,
לְבוּשָׁה שְׁחֹרִים, בְּיָדֶיהָ הַחֻלְצוֹת שֶׁלּוֹ — אַחַת מְשֻׁבֶּצֶת וְאַחַת — חֻלְצַת הַמַּדִּים. אַחֲרֶיהָ כָּל הַמִּשְׁפָּחָה. מְקוֹנְנוֹת שׂוֹרְטוֹת אֶת עוֹרָן וְצוֹרְחוֹת וְצוֹרְחוֹת כְּשֶׁהִיא מְנַשֶּׁקֶת אֶת הַחֻלְצָה. הִיא מַנִּיחָה אוֹתָהּ עַל הָאֶבֶן עִם הַחֲרִיטָה הַצְּבָאִית. לִפְנֵי כֵן שָׁאֲפָה אֶל קִרְבָּהּ בְּחָזְקָה אֶת רֵיחוֹ, כְּנִפְרֶדֶת מִמֶּנּוּ בְּטִקְסִיּוּת. הַאִם אֶפְשָׁר לְהִפָּרֵד מֵרֵיחַ? אֲנִי נִמְצֵאת שָׁם וְלֹא נִמְצֵאת. הַבְּכִי הוֹלֵם וְרוֹעֵד מִסְּבִיבִי.
יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא
כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ
(קהלת א, י)
תמר מאיר
↓ אנחנו מחפשים סימנים לאהבתך הזה
אֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים סִימָנִים לְאַהֲבָתְךָ
בְּכוֹסוֹת קָפֶה, בְּשִׂיחוֹת בְּדֹלַח, אֶת הַקְּלָפִים
אַתָּה שׁוֹמֵר לְעַצְמְךָ
אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים
מַה זֹּאת אַהֲבָה
וְאֵיךְ הִיא מוֹפִיעָה בְּסִדְקֵי קוֹל וַחֲרַכֵּי עֵינַיִם
אֲנַחְנוּ מַמְתִּינִים בְּסַבְלָנוּת שֶׁל מְרַגְּלִים
לִרְאוֹת אוֹתָהּ מְנִצָּה עַל הַמַּצָּע
שֶׁהֵכַנּוּ לָהּ בְּשָׁנִים אֲרֻכּוֹת
שֶׁל צִפִּיָּה
מֵאָז שֶׁאֲנַחְנוּ
אֲנַחְנוּ יָדַעְנוּ לֶאֱהֹב
אֲנַחְנוּ אָהַבְנוּ כָּכָה.
אַתָּה אוֹהֵב בַּדֶּרֶךְ שֶׁלְּךָ
הַמִּרְוָח בֵּינֵינוּ לְבֵינְךָ
חַיָּב לְהוֹתִיר לְךָ מָקוֹם
וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה
(קהלת א, טז)
טליה קלמרו
חלום
לְהִזָּכֵר בִּדְבָרִים יְשֵׁנִים
בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה
גּוּף נָמֵס בְּגוּף
שְׂדוֹת תִּירָס וְכֻתְנָה נִמְרָחִים
מִכְּבִישׁ עַד קִבּוּץ
שֶׁמֶן זַיִת נִמְהָל בְּחוֹל
תַּצְפִּית נִסְתֶּרֶת אֶל יָם
(אֵינִי זוֹכֶרֶת אֶת הַשֵּׁמוֹת שֶׁל כֻּלָּם)
מוּזֵאוֹן מְאֻלְתָּר בְּתוֹךְ בִּנְיָן
קְלָפִים בַּמִּרְפֶּסֶת, מַחְבּוֹאִים
הַמְּצִיאָה הָאִבּוּד הַחִפּוּשִׂים
הָאַהֲבָה שֶׁאוּלַי, שֶׁלֹּא בָּטוּחַ
שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁיְּשֵׁנָה
עֲדַיִן
וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב
(קהלת א, יח)
נעמה שקד
- יוסף
עוֹלֶה בְּתֵבָה חֲתוּמָה מִן הַיָּם
יוֹסֵף דַּעַת. יוֹסֵף מַכְאוֹב. יוֹסֵף
לִי אִישׁ אַחֵר
קְרִישֵׁי צַעַר שָׁטִים בַּדָּם
כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר
2
וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים חֲלוֹמוֹת בַּשָּׂדֶה
כַּף לֶחֶם גְּדוֹלָה מִתְהַפֶּכֶת בְּבֶטֶן הַיָּם
דָּגִים חָגִים חוֹלְפִים בֵּינֵינוּ
דְּבַר אֲדֹנָי מְפַרְכֵּס בְּבִטְנָם
וְהִנֵּה נִצָּב יוֹסֵף
מִתְפַּשֵּׁט, הֵד בְּמַיִם
- שיר ידידוֹת
נִשְׁמַת עֵץ יְרֻקָּה בְּיַעֲרוֹת אוֹר
אֲפֵלַת עֳפָאִים נוֹדֶדֶת וְשִׂבְכֵי זָהָב
אָדָם לְאָדָם מַכְאוֹב יוֹסִיף חֶמְדָּה
אַבּוּב עָמֹק נִחָר, רוֹקֵעַ
גֵּ'ז וְאַטְלָס בְּ"אַהֲבָה רַבָּה"
אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי לְכָה נָּא אֲנַסְּכָה בְשִׂמְחָה וּרְאֵה בְטוֹב
וְהִנֵּה גַם הוּא הָבֶל
(קהלת ב, א)
רעות וויספר דרבי
לַציפור
אַתְּ מְנַסָּה לָצֵאת.
אַתְּ לֹא יְכוֹלָה.
הָעוֹלָם כֻּלּוֹ פָּרוּשׂ וְאַתְּ לֹא יְכוֹלָה.
אַתְּ לֹא מַבְחִינָה בָּאָבָק שֶׁמִּצְטַבֵּר עַל הַזְּכוּכִית, דַּרְכּוֹ הַכֹּל דָּהוּי וַאֲפַרְפַּר.
אוֹ בָּעִוּוּת, כְּמוֹ דֶּרֶךְ עָשָׁן.
הָעוֹלָם כֻּלּוֹ פָּרוּשׂ וְאַתְּ לֹא יְכוֹלָה
כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ
(קהלת ב, יג)
חרות לוביץ'
מאופל אל אופל
בעקבות צלאן
אִם יֵלֵךְ אוֹר
אֵיךְ יֵלֵךְ
בְּחֹשֶׁךְ אָטוּם כְּמַרְאָה
↓
קַל רַגְלַיִם
כַּעֲשָׂהאֵל בַּשָּׂדֶה.
אוֹרוֹ שֶׁל מִי בְּעִקְבוֹתָיו?
↓
אֹפֶל נִמְשָׁךְ מִקְּצֵה הַפָּנָס
כְּמוֹ עֵט
↓
אָמַר הָאֹפֶל:
אֵיךְ יִרְאַנִי הָאָדָם
וָחַי?
וְסַבּוֹתִי אֲנִי לְיַאֵשׁ אֶת לִבִּי עַל כָּל הֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
(קהלת ב, כ)
עדי פלד–שריג
פנסינו כבויים פנימה
אָנוּ רוֹאוֹת אוֹתוֹ —
חֶסֶד זָעִיר עֲטוּף טַל בֹּקֶר
אוֹרֵב מֵאֲחוֹרֵי שָׂדוֹת, שׁוֹתֵל פְּקָעוֹת
תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
רוֹאוֹת, אַךְ פָּנָסֵינוּ כְּבוּיִים פְּנִימָה
וְאֵין לָזֶה עוֹנָה.
מַה מְּשַׁנִּים מִשְׁקָעִים,
צִבְעוֹנִיּוּת רָקִיעַ, גֹּבַהּ פְּנֵי יָם, רַכּוּת קַרְקַע
כְּשֶׁאֵין חוֹצִים אֶת סַף הַבַּיִת?
מֶזֶג הָאֲוִיר שֶׁל הַגּוּף
הוֹפֵךְ אוֹתָנוּ לְמַה שֶּׁהִנְנוּ וְאִם יֹאמְרוּ
אַתֶּן זָרוֹת וּמוּזָרוֹת כִּדְגֵי מַיִם עֲמֻקִּים
אֵינֶנּוּ חַיָּבוֹת לַעֲנוֹת.
סִבּוֹתֵינוּ אָנוּ לְיָאֵשׁ אֶת לִבֵּנוּ
עַל כָּל הֶעָמָל שֶׁעָמַלְנוּ
תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
אֵין בָּנוּ מָקוֹם לַחֲתִיכַת פֶּלֶא.
נָשִׁים מְשֻׁנּוֹת, חוֹשְׁשׁוֹת מֵאֹשֶׁר,
מַסְפִּיקָה פַּעַם אַחַת שֶׁל תִּקְוָה גְּדוֹלָה
נוֹגַהַת עַל עֹרֶף.
לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם
(קהלת ג, א)
סמדר פלק–פרץ
עת שאין לה עת
אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אֶת
הַמַּעֲשִׂים שֶׁאֵין לָהֶם עֵת
שֶׁנָּפְלוּ
בָּרֶוַח שֶׁבֵּין
לָלֶדֶת לְלָמוּת
בָּרֶוַח שֶׁבֵּין
עֲדִינוּת לְאַלִּימוּת
בָּרֶוַח שֶׁבֵּין
עֵרוּת לַחֲלוֹם
בָּרֶוַח שֶׁבֵּין
מִלְחָמָה לְשָׁלוֹם
בָּרְוָחִים שֶׁבֵּין
הָאֲבָנִים
שֶׁהִשְׁלַכְתִּי וְכִנַּסְתִּי
מִדֵּי יוֹם
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אֶת
הַמַּעֲשִׂים שֶׁאֵין לָהֶם עֵת
אֶת הַחַיִּים
שֶׁבֵּין הַחֲלָלִים
שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי
מֶה עָלָה בְּסוֹפָם
שֶׁלֹּא הָיוּ לָהֶם כְּנָפַיִם
הַאִם מָצְאוּ לָהֶם אֶת ——
תַּחַת הַשָּׁמַיִם
לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם
(קהלת ג, א)
רחל לזובסקי
עת לאהוב
עִתּוֹתַי אֵינָן בְּיָדַי
אִם אֲנַסֶּה לֶאֱחֹז בָּהֶן יִתְפּוֹרְרוּ תַּחַת לַחַץ אֶגְרוֹפִי.
כְּמוֹ פַּת עֲנִיִּים בְּרֶגַע שֶׁל חֶסֶד
אֲנִי חוֹלֶקֶת אוֹתָן עִם נְפָשׁוֹת רַבּוֹת
פְּעוּרוֹת מַקּוֹר לִגְזֹל מְעַט מִחְיָתִי
כְּשֶׁהֵן חָשׁוֹת בְּחֶסְרוֹנָן הֵן פּוֹשְׁטוֹת כָּנָף
וּפוֹרְחוֹת וְעִתּוֹתַי
פּוֹרְחוֹת עִמָּן
לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם
(קהלת ג, א)
לאה מימוני
↓ מדפדפת אותך
מְדַפְדֶּפֶת אוֹתְךָ
אַתָּה נַעֲשֶׂה שָׁטוּחַ
מִיּוֹם לְיוֹם מִשָּׁבוּעַ לְשָׁבוּעַ
זוֹחֵל אֵלַי, רָץ אוֹ
מְדַוֵּשׁ מִתּוֹךְ דֶּשֶׁא יַלְדוּתְךָ
עוֹלֶה וְצָף מְטֻשְׁטָשׁ
בְּאַדְווֹת חִיּוּכֶיךָ
הַכֹּל יָפֶה בְּעִתּוֹ
מְכַסָּה אוֹתְךָ שׁוּב
בְּדַפֵּי מֶשִׁי קְמוּטִים וּשְׁקוּפִים
שֶׁיְּעַרְסְלוּ אוֹתְךָ בְּרִשְׁרוּשׁ עָדִין
כָּל כָּךְ פְּעוּר פֹּה
חָלוּל וּמְהַדְהֵד
עֵת אֵינוּתְךָ
לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם
(קהלת ג, א)
חגית קופפר צ'רקה
עת ללדת
לזכר צאלה גז הי"ד
1
רִאשׁוֹן לַעֲזֹב הָיָה הַמַּלְאָךְ. הֲרֵי כָּךְ
זֶה תָּמִיד, אֲבָל הַפַּעַם מֵרֹב בְּהִילוּת שָׁכַח
חוֹבַת סְטִירָה
וְהִתְעוֹפֵף.
כַּמָּה הֻפְתַּע הַתִּינוֹק
הָעוֹמֵד חֲגִיגִי עַל הַסַּף לְגַלּוֹת
שֶׁאִמּוֹ עָזְבָה לְפָנָיו
עֵת לָמוּת.
כָּעֵת תִּינוֹק יוֹדֵעַ–כֹּל
יוֹדֵעַ גַּם לֵב בְּנֵי הָאָדָם מָלֵא רָע
תִּינוֹקֹהֶלֶת
2
הָרוּחַ, הַשֶּׁמֶשׁ, הַיָּם, הַנְּחָלִים
עֵת לִבְכּוֹת
3
בָּרַדְיוֹ לֹא עֲסוּקִים בְּדִמְעַת הָעֲשׁוּקִים
אֲנִי מַעֲבִירָה תַּחֲנוֹת תַּחֲנוֹת
נִכְנֶסֶת לַנָּתִיב הַפּוֹנֶה שְׂמֹאלָה
עַל אִי הַתְּנוּעָה מֻטָּל זוּג כַּנְפֵי יוֹנָה
מְנֻתָּקוֹת מִגּוּף
עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת…
עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק
עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד
(קהלת ג, ב-ד)
אלי גרילק
דם איש ומים
למוישי ז"ל
לאורי נחמה שתחי'
↓
בְּרַחֲמִים דָּפַקְנוּ עַל הַדֶּרֶךְ
וּמִי חָשַׁב עַל טְרִיקָה
בַּפֶּתַח נִפְגָּשִׁים
דָּם אִישׁ
וּמַיִם
↓
אַתְּ עֻבָּר כָּעֵת
חַיָּה, וְתִוָּלְדִי
הוּא חַי עוֹבֵר מֵהָעוֹלָם
אֲנִי מְבַקֵּשׁ חַיִּים
וֵאלֹהִים מְחַיֶּה מֵמִית
וּמְחַיֶּה
אֲנִי וְאַתְּ עוֹמְדִים
בַּפֶּתַח, בְּרַחֲמִים
↓
נְשָׁמוֹת שֶׁבָּנוּ מְרַחֲפוֹת
בָּעוֹלָם, בֵּין דְּמָעוֹת
יָדֵךְ דּוֹפֶקֶת
לְשָׁלוֹם
↓
בְּרַחֲמִים אַתְּ בּוֹעֶטֶת.
אוֹמְרִים שֶׁזֶּה רִקּוּד
אוֹמְרִים שֶׁזֶּה סִימַן חַיִּים
אוֹמְרִים שֶׁכָּכָה מַתְחִילִים לִשְׂחוֹת
בַּחוּץ חַיִּים בּוֹעֲטִים
מָוֶת
↓
וְעוֹד תִּחְיִי יָמִים וְשָׁנִים
רַבּוֹת, כֵּן יִרְבּוּ
וְהוּא
↓
נֶאֱלָם קוֹלוֹ בְּדֻמּוֹ
הוֹלֵךְ
בִּדְמֵי יָמָיו
↓
בֵּין מַיִם אַתְּ סוֹעֶרֶת
גּוּפוֹ יוֹרֵד עָפָר
נֵר דּוֹלֵק עַל רֹאשֵׁךְ
אוֹרוֹ לֹא נִרְאֶה
↓
חֹשֶׁךְ מְכַסֶּה
בֹּקֶר שֶׁקּוֹרְאִים בּוֹ
שִׁירָה
שֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת
↓
שֶׁמֶשׁ אַחֶרֶת
זוֹרַחַת
וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר בִּמְקוֹם
וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר
וְאִי אֶפְשָׁר
↓
אֶפְשָׁר לְבַקֵּשׁ
נֶחָמָה
אֶפְשָׁר לִבְכּוֹת
↓
אֶפְשָׁר לְחַבֵּק אוֹר
שֶׁאַתְּ
עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק
עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד
(קהלת ג, ד)
שרה מורלי
עת ספוד ועת רקוד
וּמַה לַּעֲשׂוֹת
בְּעֵת שֶׁסֵּדֶר הָעִתִּים
מִתְעַרְבֵּל?
וּמַה לַּעֲשׂוֹת
כְּשֶׁהַגְּבוּל בֵּין עֵת לְעֵת
מִטַּשְׁטֵשׁ וּמִתְבַּלְבֵּל
הָיָה אָז עֵת רְקֹד
שֶׁהָפַךְ לְעֵת לָמוּת
הָיָה אָז עֵת לִחְיוֹת
שֶׁהָפַךְ לְעֵת לָנוּס עַל נַפְשֵׁנוּ
וְהָיָה אָז עֵת לִפְרֹץ
וְהָיָה אָז עֵת לִשְׂרֹף
וְעֵת לָלֶדֶת
שֶׁהִתְמַזֵּג עִם עֵת לַהֲרֹג
וּמֵאָז
לִשְׂחֹק לִבְכּוֹת
לְאַבֵּד לְבַקֵּשׁ
לִשְׂנֹא לֶאֱהֹב
וְאֵין עֵת לְ
וְאֵין עֵת לְ
הַכֹּל בְּאוֹתָהּ נְשִׁימָה
הַכֹּל מִסְתַּכְסֵךְ בְּתוֹךְ הַנְּשָׁמָה
וְהַלֵּב זוֹעֵק
תֵּן
עֵת שָׁלוֹם
תֵּן שׁוּב שֶׁיִּהְיֶה זְמַן
לְכָל חֵפֶץ
תֵּן שֶׁיִּהְיֶה עֵת לִרְפֹּא.
עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר
(קהלת ג, ז)
אריאלה נידם פרץ
רוח ממללא
כָּל הַיּוֹם בִּקַּשְׁתִּי מִלִּים
נְכוֹנוֹת. הִרְכַּבְתִּי מִשְׁפָּט
לְמִשְׁפָּט וּפֵרַקְתִּי,
וְלֹא הָיָה עֵד לְמַעֲשַׂי
מִלְּבַד מַחְשְׁבוֹתַי, וּמִי
יוֹדֵעַ אִם בְּאֵלֶּה אָבוֹא
לַמִּשְׁפָּט,
שֶׁיָּדַעְתִּי יֵשׁ מִלִּים חַסְרוֹת
מִשְׁקָל, רוֹבְצוֹת שָׁנִים,
וְיָדַעְתִּי, יֵשׁ אִזְמֵלֵי מִלִּים
וְצַלְּקוֹת עֶלְבּוֹן וְזֶה מוֹתַר
אָדָם מִן הַבְּהֵמָה. וְכַמָּה עָמָל
לְהַסְווֹתָן בְּפוּךְ הוּמוֹר שָׁחֹר,
בְּשִׁיר, בִּשְׁתִיקָה, בְּמַנְגִּינָה.
וְרָצִיתִי בְּכָל מְאֹדִי לִשְׁמֹר
עֲלֵיכֶם, וְהָיִיתִי מְשַׁלַּחַת בָּכֶם
מִלִּים טוֹבוֹת לְמַכְבִּיר, אוּלַי
בִּרְבוֹת יָמִים תִּמְצָאוּן,
אָזְנִי כְּרוּיָה כְּבוֹר סוּד
לְמִלְמוּלְכֶם
וְשַׂמְתִּי עַל לִבִּי לְלַמֶּדְכֶם
לִבְרֹר הֵיטֵב לִפְנִים שׁוּרוֹת,
לְהָסִיר אַבְנֵי נֶגֶף
וְשָׂפָה, לֵידַע מַה יָּפָה
שְׁתִיקָה.
עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר
עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר
(קהלת ג, ז)
שלמה שוק
↓ פוך מילים נתפרות
פּוּךְ מִלִּים נִתְפָּרוֹת
יַעַזְרוּ לְהַסְבִּיר לַלַּיְלָה
כַּמָּה עָיַפְתִּי מִן הָאוֹר
וּתְקוּמַת הַבֹּקֶר
כְּמוֹ נָחָשׁ מִתְפַּתֵּל
רוֹבֵץ בִּי דִּכְדּוּךְ
גַּם בִּשְׁעַת מִטָּה
זוֹחֵל לְאִטּוֹ אֶרֶס בִּי הֶרֶס
לוּלֵא הַשָּׁטִיחַ וּכְלַבְלַב רוֹבֵץ
וּפָנַס רְחוֹב עֲדַיִן מֵאִיר
עִם אוֹר רִאשׁוֹן
טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם
כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ
וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ
(קהלת ג, ט-י)
מרב קינן
לכתוב את החול הלבן
א
אֵיךְ אֲנִי בּוֹכָה לְעֵינֵי בְּתוּלוֹת עֲנָנִים
לֵאוּת תַּרְמִילִים שֶׁכָּזֹאת רַק בִּקַּשְׁתִּי לִכְתֹּב אֶת הַיָּם
אֵיךְ בַּיִת מִן הָרֶגֶב הַמֵּת קָם
בְּרַחְמִי נוֹלְדָה נוֹצָה לִזְכֹּר
פְּלוּמָה נוֹדֶדֶת אֵיךְ הָעֵשֶׂב לֹא רוֹעֵד מִקֹּר
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת תֵּכֶף דְּיוֹתַת הַמָּטָר עַל פְּנֵי אֶבֶן
סַחַף כְּאֵב תֶּאֱגֹר
לִכְתֹּב אֶת הַחוֹל הַלָּבָן
אַבְקָנִים עֲקָרִים שֶׁל אֶתְמוֹל וּמָחָר
אֲנִי חוֹתֶמֶת אֶת הַסֵּפֶר עוֹד לִפְנֵי שֶׁנִּגְמַר
ב
גַּם הָעֶרֶב אֶרְעֶה בְּעִקְבוֹת הַכּוֹכָב הָרִאשׁוֹן לִתְהוֹת
יָרֵחַ מַדּוּעַ חוֹזֵר
צְרָצַר כְּשֶׁהָרוּחַ שׁוֹתֶקֶת נוֹתָר
בִּימֵי אַחֲרִית הַסְּתָו
מַה פֵּשֶׁר הָאֶבֶן וְהָעֵשֶׂב וְהַחוֹחַ
לוּ הָיִיתָ מַה סִּפַּרְתָּ עַכְשָׁו
מָה אָחֲזוּ יָדֶיךָ
מָה רָאוּ עֵינֶיךָ
אֵיזֶה לַיְלָה הִנְּךָ מְבַקֵּשׁ
ג
מִי הוּא הֵנִיחַ הַבֹּקֶר עָבִים עַל שָׁמַי וַיִּקַּח
אֲנִי בּוֹכָה עַל הַנֵּצֶר הַמֵּת שֶׁל הַשִּׂיחַ
שָׁתַלְנוּ אוֹתוֹ כָּךְ אֲנִי וּבָנַי
יֵשׁ אַחַת קוֹרֵאת שְׁחָרַי שָׁמַיִם שֶׁל אָפֹר
אוּלַי זוֹ צִפּוֹר אוֹ אִמִּי סוֹרֶגֶת
חֶדֶר לְזֶהוּיוֹתַי
כָּל בַּד הוּא גֶּדֶם
כָּל אֲפָר הוּא רֶחֶם
אַתָּה עוֹנוֹת וְיָרֵחַ נוֹדֵד
לְעִתִּים בְּצִלְּךָ לְעִתִּים עַל מִצְחֲךָ
ד
שִׁכּוֹר אֵינוֹ חוֹטֵא אֶלָּא בְּרִיסָיו הַצְּהֻבִּים
גְּבִיעַ פְּרָחִים עֲדִינִים שֶׁלָּגַם
שְׁנֵי כַּפְתּוֹרִים בְּחֻלְצָתִי
מַקְהֵלַת חֲסִידוֹת חוֹצָה אֶת גֵּיא שְׂפָתַי
פּוֹעֶרֶת שֶׁסַע בְּצוּקִים עֲיֵפִים
אֶל מוּל שָׁמַיִם עֲמוּסִים
אֲנִי עוֹנֶדֶת אֶת הָאֹרֶן בִּתְנוּכֵי אָזְנַי לִשְׁמֹעַ
אִם הִנְּךָ נוֹפֵל
מְעַט מְאֹד עֵצִים שׁוֹמְרִים עָלַי
אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם
(קהלת ג, יא)
הדר ארציאל
על תנועות החיים
הַזְּמַן מִתְקָרֵב אֵלֵינוּ
בָּהִיר וְחַד יוֹתֵר מֵהָעוֹנָה הָאַחֲרוֹנָה,
פָּנַי עֲצוּמוֹת, עוֹבְרוֹת לְפָנֶיךָ
חֲדָשׁוֹת מְאֹד
וִישָׁנוֹת מְאֹד
אֲהוּבִי, שֶׁסּוֹפוֹ חָתוּם בְּרֵאשִׁיתוֹ
שָׁכַחְתָּ אֶת תְּנוּעוֹת הַחַיִּים הַזְּעִירוֹת,
אֶת קֶסֶם פְּקִיעַת עֲלֵי הַשּׁוֹשַׁנָּה
אוֹ מְהִירוּת כַּנְפֵי דּוּכִיפַת נִבְהֶלֶת
בְּאֶמְצַע נִקּוּר מְזוֹנָהּ
וְאֵיךְ רֵיחַ יַסְמִין פִּלְאִי
שָׁב וְכוֹבֵל אֶת נִשְׁמָתֵנוּ לָאָרֶץ וְנִדֹּם
אֶל מוּל תְּהוֹם שְׁאֵלוֹתֶיךָ
אֲנִי קַמְצוּץ אוֹר
שְׁאֵרִית שֶׁל אַהֲבָה.
הִנֵּה הַתָּם עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ
מְעַגֵּן בְּכֹחַ אֶת קוֹרוֹת הַבַּיִת
רֶגַע לִפְנֵי שֶׁיָּשׁוּב הַכֹּל לֶעָפָר
אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ
(קהלת ג, יא)
עינת ריינוס
בין הזמנים
אֶחָד אֶחָד
עֲלֵי כּוֹתֶרֶת רְחָבִים
נִסְגָּרִים
עַל חֲוָיוֹת הַיּוֹם.
לִפְנוֹת בֹּקֶר
יַהַפְכוּ לְפַרְפָּרִים,
יִתְפְּסוּ מָקוֹם בַּלֵּב
אוֹ בִּרְשִׁימַת הַמַּטָּלוֹת.
חַיָּבִים לַעֲבֹר
חֶשְׁכַת לַיְלָה
בְּשִׁפְלוּת אוֹ בְּגַסּוּת
רוּחַ הוֹדֶפֶת גַּבִּי
לַיּוֹם הַבָּא.
מָתַי אֶלְמַד לִקְשֹׁר חוּטִים
מֵאֶתְמוֹל לְהַיּוֹם,
מִשַּׁבָּת לְמָחֳרָת
וְנָחָשׁ מִתְפַּתֵּל
בֵּין הַזְּמַנִּים.
רֶגֶל עוֹמֶדֶת
הַשְּׁנִיָּה מִתְרוֹמֶמֶת
וְעוֹד אֵין
מָחָר.
אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם
מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים
מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף
(קהלת ג, יא)
טל ניגון קוליקובסקי
↓ צלילי ההרמוניום מחוברים
צְלִילֵי הַהַרְמוֹנְיוּם מְחֻבָּרִים לְעוֹרְקֵי הָרוּחַ שֶׁל הָעוֹלָם. הַצְּמַרְמֹרֶת. שְׂדוֹת הַשֶּׁקֶט מַעֲנִיקִים אֲדָמָה לַדָּבָר שֶׁיָּבוֹא. הָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁנִּסּוּ לָתֵת לְכָל זֶה שֵׁמוֹת. לְיָדֵנוּ רוֹדֵף הַיֶּלֶד אַחַר הַצּוּרוֹת שֶׁבּוֹרְאוֹת אֶת הַפַּרְפַּר,
הַשּׁוּעָלִים רָצִים בֵּין הַסְּדָקִים הַבִּלְתִּי נִרְאִים שֶׁל הַיּוֹם. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַאֲמִין שֶׁתִּהְיִי יוֹתֵר יָפָה מִמַּה שֶּׁהָיִית אֶתְמוֹל בְּשֶׁמֶשׁ הָעֶרֶב, וְאַף עַל פִּי כֵן. עִנְיָן גָּדוֹל לַעֲשׂוֹת מֵהַשָּׂפָה לֹא יוֹתֵר וְלֹא פָּחוֹת, לָתֵת לָהּ לִהְיוֹת עִם הַדְּבָרִים וְלֹא לְצִדָּם. לִמְצֹא תֵּבוֹת אוֹצָר שֶׁאֵינָן טְמוּנוֹת עָמֹק וְשֶׁתָּמִיד פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה. לַעֲשׂוֹת סְלִיחָה. לְהַאֲמִין לָאָדָם שֶׁמּוּלְךָ. לִלְחֹשׁ סוֹדוֹת לַסּוּסִים, לַחִפּוּשִׁיּוֹת, לַפִיקוּס הַקָּדוֹשׁ. פַּעַם רָז סִפְּרָה שֶׁבִּבְרֵאשִׁית פֶּרֶק א' הַמִּלָּה חֹשֶׁךְ קוֹדֶמֶת לַמִּלָּה אוֹר
וְדַי בָּזֶה בִּשְׁבִיל לְהָבִין אֶת הַכֹּל. וּמָה עוֹשִׂים אַחֲרֵי שֶׁמְּבִינִים
אֶת הַכֹּל? הִנֵּה הַיְדִיעָה מִתְפּוֹגֶגֶת עִם הַבַּז שֶׁמַּפְלִיג הַרְחֵק בַּשָּׁמַיִם.
הַרְבֵּה מְאֹד זְמַן שֶׁהַהוֹוֶה מְנַסֶּה לְפַלֵּס דֶּרֶךְ בֵּין הַחֹמֶר שֶׁתַּם
לָזֶה שֶׁעָתִיד. וְגַם הָרֶגַע הַזֶּה מְסֻכָּן וְשָׁבִיר. אֱלֹהִים, כַּמָּה יָפֶה הַכֹּל.
אַתְּ שׁוֹמַעַת? הַשְּׂפָתַיִם שֶׁלָּךְ הֵן הַפְּרִי הַבָּשֵׁל בְּיוֹתֵר שֶׁל הַמְּצִיאוּת. הָעֵינַיִם שֶׁלָּךְ הֵן הָאֲדָמָה שֶׁעָלֶיהָ אֲנִי צוֹעֵד. מֵעֵבֶר לְטוֹב וָרַע,
נוֹשֵׁם בְּנַחַת הָעוֹלָם
גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם
(קהלת ג, יא)
וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה
(קהלת יב, יב)
בלפור חקק
גם את העולם נתן בלבי
כְּקֹהֶלֶת בִּקַּשְׁתִּי לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ
כְּתוּבִים בָּהֶם שִׁירִים:
דִּבְרֵי אֱמֶת, דִּבְרֵי חֲכָמִים
אֲסֻפּוֹת אֲסֻפּוֹת כָּל הַיָּמִים.
וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה נִזְהַרְתִּי לִכְתֹּב עַצְמִי
וְלֹא לִכְתֹּב
כְּמוֹ הַמְשׁוֹרְרִים שֶׁקָּדְמוּ לִי
שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ פָּנַי
וְצִלִּי
וּכְכָל שֶׁכָּתַבְתִּי מִמֶּנִּי וּבִי
גַּם אֶת הָעוֹלָם נָתַן בְּלִבִּי.
בִּמְקוֹם לָשֵׂאת סִפְרֵיהֶם עָלַי
אַבְנֵי רֵחַיִם
חַגְתִּי מַעְגָּל סְבִיב אוֹתִיּוֹתַי
וְנָשָׂאתִי עַל כְּתֵפַי
אַבְנֵי נַפְשִׁי
וְאַבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם.
גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם
(קהלת ג, יא)
חמוטל אופמן
בְּהֵעָלוֹת
הוֹצֵאתִי רִשָּׁיוֹן טָרִי לְתוֹדַעַת בּוֹרֵא
אֲנִי נַהֶגֶת חֲדָשָׁה שֶׁמְּנַסָּה לִקְרֹא
תַּמְרוּרִים בְּעוֹלָמוֹת שֶׁל עֲרָפֶל.
פִּתּוּלֵי הֶהָרִים מַכִּים בִּי אֵדִים
עַל שִׁמְשַׁת הַחַלּוֹן הַקִּדְמִית
זֶה לֵגִיטִימִי לְפַחֵד כְּשֶׁאַתְּ נַהֶגֶת חֲדָשָׁה,
שֶׁטֶּרֶם חָצְתָה גְּבוּל אֶל הַבְּלִי.
בְּתַחֲנַת הַדֶּלֶק יֵשׁ תּוֹר אָרֹךְ שֶׁל
דּוֹרְשֵׁי חַמְצָן הַמְבַקְּשִׁים לִבְרֹא נְשִׁימָתָם
בָּעֲלִיּוֹת, בַּמִּדְבָּרוֹת כְּשֶׁעוֹלֶה הֶעָנָן
לְמַעַלְיוּתָא.
גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם
(קהלת ג, יא)
פחדתו של מלאך המוות נתן בלבם…
אהבת תינוקות נתן בלבם.
(קהלת רבה ג, יא)
תמר ביטון
א גוללים מהסוף
גּוֹלְלִים מֵהַסּוֹף:
קֹהֶלֶת נוֹלַד סָב, מְגֻלָּם
בְּקוּרָיו, כִּמְבַקֵּשׁ לְהִגָּנֵז
בָּקַע פֶּתַע פְּעוּר
פֶּה, נִבְהַל
בְּדַבְּרוֹ,
יוֹם עָבַר וְיוֹם בָּא
תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ הִתְבַּהֲרוּ
כְּתָמָיו נִמְתְּחוּ קְמָטָיו
הִצְטַלֵּל.
הַיּוֹם הֵאִיר מִבַּעַד לַאֲרֻבּוֹת הָעֵינַיִם
וּלְקוֹל חֲרִיקַת דַּלְתוֹתָיו אַלְפֵי
צִפֳּרֵי שִׁיר פָּרְצוּ פָּרְשׂוּ
כְּנָפַיִם בִּקְּשׁוּ
עֲלוּמִים.
ב
יְלָדִים לֹא הָיוּ עַל הַסֵּט
כַּמְקֻבָּל בִּסְדָרוֹת הוֹלִיווּדִיּוֹת —
בְּגָדִים לְבָנִים, אִשָּׁה חֲדָשָׁה דַּלַּת
אוֹ נְטוּלַת
וּמִי זוֹכֵר?
חֲבֵרִים יוֹשְׁבִים בַּבָּר, מוֹשְׁכִים יְמֵיהֶם
בַּיַּיִן, טוֹבִים הַשְּׁנַיִם
וְלָאֶחָד אֵיךְ יֵחַם?
הַזְּמַן אַשְׁמַאי סוֹבֵב,
זוֹחֵל זָב שָׁב מִלֶּכֶת
בּוֹלֵעַ אֶת זְנָבוֹ
וּלְמִי אֲנִי
עָמֵל?
ג
הַמֵּתִים אוּלַי אֵינָם
יוֹדְעִים שֶׁהַחַיִּים
נֶאֱחָזִים, מַרְבִּים
מַכְאוֹב, מַעֲלִים בָּאוֹב
מִשְׁתַּכְפְּלִים
זֶה זְמַן לְבֵּיבִּי
בּוּם בּוּם, אוֹמְרִים
שֶׁמִּי שֶׁמַּאֲמִין פָּחוֹת
סוֹבֵל, אוּלַי מַצְלִיחַ לְשַׁטּוֹת בְּהֶבְזֵקֵי הַסַּכִּין
הַשְּׁלוּפָה, לְהַחֲזִיר אוֹר מוּל כָּל הָעֵינַיִם
הַיְרֻקּוֹת, הָרוֹהֲבוֹת
לְמַצְמֵץ פָּחוֹת מוּל אִשּׁוּרֵי
הַמַּעֲבָר אֶל
הַהֶעְלֵם.
ד
הַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר
זוּלַת זִכָּרוֹן שֶׁל יֶלֶד שֶׁל
יֶלֶד שֶׁמַּשְׁאִיר מַשֶּׁהוּ, בְּרַחְמִי
עָמֹק עָמֹק כְּבָר פָּעֲמוּ
כָּל הַצֶּאֱצָאִיּוֹת
וּמִי יִמְצָא?
לֵב מַתָּנָה, חֲדָרִים
וִירִידוֹת תְּלוּלוֹת וְהַכֹּל
שָׁב וּסְחַרְחֹרֶת
וּמִי יְנַהֲגֵנוּ
עַל–מוּת?
יָדַעְתִּי כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם
עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ
וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו
(קהלת ג, יד)
נתנאל גראזי
↓ עכשיו אל החוץ
עַכְשָׁו אֶל הַחוּץ.
אֶל שֶׁמֶשׁ מַכָּה וְיוֹרֶדֶת לוֹהֶטֶת בְּתוֹךְ הָעוֹר
אֶל הִתְקַדְּמוּתשִׁכְחָה
אֶל מִפְגָּשׁ חוֹזֵר.
רְגִילוּת מוֹסֶכֶת בָּבוּאוֹת.
אֶל אַהֲבָה וְלֹא אַהֲבָה וְלֹא עוֹד.
חֹסֶר אֲחִיזָה וּמֶרְחָב וּרְחוֹבוֹת
וּפָנִים בְּתוֹךְ תְּנוּעָה. וְהֹלֶם קִפָּאוֹן.
וּמוֹרָד וּמַדְרֵגוֹת וְצֵל מֵצֵל
חֶדֶר לִפְנִים מֵחֶדֶר
לִפְנִים מִקִּיר לִפְנִים
מִחוּץ לִפְנִים מִסֵּפֶר לִפְנִים מֵאוֹת לִפְנִים מֵעוֹר
שֶׁמֶשׁ מְנַצְנֶצֶת מִשְׁטָחִים
פִּנְּתָה אֶת רַעַד הָעַכְשָׁו לְרֶשֶׁת זְמַן עִקְבִי.
מַה מִּתְלַקֵּחַ וְהֵיכָן.
בָּאתָ בְּקוֹמוֹת מִישׁוֹר לִנְשֹׁם בַּשֶּׁמֶשׁ. בָּאתָ עַד הֵיכָן.
כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם
כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל
(קהלת ג, יט)
חלי טל שלם
בין אדן החלון לרשת
יוֹנֵק דְּבַשׁ נִתְקַע בֵּין אֶדֶן הַחַלּוֹן לָרֶשֶׁת
בְּחַדְרוֹ שֶׁל אִיתָמָר. נִסִּיתִי הַכֹּל עַד שֶׁנּוֹאַשְׁתִּי כְּבָר
וְהִזְעַקְתִּי לוֹכֵד מִקְצוֹעִי —
יוֹנֵק הַדְּבַשׁ שֻׁחְרַר
וְכָל הַזְּמַן הַזֶּה שֶׁהוּא הָיָה לָכוּד
הוּא הִשְׁמִיעַ קוֹל מוּזָר
כְּמוֹ צִקְצוּק וּבְנוֹצוֹתָיו
הַגָּוֶן הַכָּחֹל הוֹסִיף וְזָהַר
אַף עַל פִּי שֶׁמַּהוּתוֹ
הַתְּזָזִיתִית וְהַחָפְשִׁית
נִגְזְלָה מִמֶּנּוּ
זְמַן כֹּה רַב.
כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם
כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל
(קהלת ג, יט)
הדר בר–נוי
ניצולים
(נִסִּינוּ לְהִתְהַלֵּךְ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים)
וְאַרְצוֹת הַחַיִּים נִבְקְעוּ וְנָסְעוּ הִפְלִיגוּ וְנָסְעוּ,
אִיֵּי יַבָּשָׁה מִלְּבַב יַמִּים נָסוֹגוּ אֶל עַצְמָם אֶל חֵיק
הוֹלֵךְ וְנֶעֱלָם, עַל מֵי שָׁפִיר מְלוּחִים צָפוּ לִבְבוֹת נִצּוֹלִים
מִבֶּטֶן הַמְּלֵאָה וּפְדוּיִים הָלְכוּ בַּיָּם בְּתוֹךְ הַיַּבָּשָׁה וְצֵל
דְּמוּיוֹת אָדָם נִרְאָה לָהֶם מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם
וּמִקְרֶה אֶחָד קָרָה אֶת כֻּלָּם כֻּלָּם נֵעוֹרוּ תָּמִיד
אֶל בֹּקֶר הָאֶתְמוֹל וְהַחַמְצָן הָיָה מַר, תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ
אֲבַק שְׂרֵפָה מִן הַמָּחָר אוֹ מִן הַזְּמַן הַמֻּשְׁלָךְ אֶל הַהוֹוֶה
תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ שְׁעוֹן זָוִית
הוֹלֵךְ וְדֵהֶה
וּבַשָּׁנָה הַהִיא הַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ עָלְתָה
הַמִּלְחָמָה וְעָלוּ הַטַּפִּילִים אֲשֶׁר עַל בְּשַׂר הַבְּהֵמָה וְזֶה
אֲשֶׁר אֵרַע לְאִישׁ שֶׁהָיָה לָנוּ, בָּרָק, מַכּוֹת רַבּוֹת
הָיוּ אָז רַק הָאֲדָמָה פָּרְשָׂה כַּפּוֹת קְבָרִים
וּבְסִדְקֵי שׁוּרוֹת נָבַט צַעַר הַלֵּב הַפָּעוּר
הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר
(קהלת ג, כ)
רויטל גולדשמיד
שהגשם יעשה בהם מה שגשם עושה
בַּיּוֹם שֶׁהֶחְלַטְתִּי לְהַפְסִיק לְנַסּוֹת
הִשְׁאַרְתִּי אֶת הָעֲצִיצִים מִחוּץ לַמִּרְפֶּסֶת
כְּדֵי "שֶׁהַגֶּשֶׁם יַעֲשֶׂה בָּהֶם מַה שֶּׁגֶּשֶׁם עוֹשֶׂה"
אַחַר כָּךְ בָּאוּ יְמֵי חֹרֶף אֲפֹרִים
אַתְּ הוֹרַדְתְּ אֶת הָרֹאשׁ
וְהַנֶּבֶט הֵרִים רֹאשׁ —
דַּוְקָא בַּאֲדָמָה שֶׁלֹּא שָׁתַלְתְּ בָּהּ כְּלוּם
לֹא בְּכַוָּנָה. לֹא בְּטָעוּת.
בְּאוֹתוֹ הָאָבִיב נוֹלַד הַיֶּלֶד שֶׁלִּי, הַבְּכוֹר
בְּאוֹתוֹ אָבִיב נִפְרַדְתְּ מִמֶּנִּי בְּמַבָּט אַחֲרוֹן
בְּאוֹתוֹ הַקַּיִץ מַתְּ וְהַמִּרְפֶּסֶת שֶׁלָּךְ
שֶׁתָּמִיד פָּרְחָה גַּם מִחוּץ לָעוֹנָה
שִׁנְּתָה גָּוֶן
וּבְאוֹתוֹ הַסְּתָו
כְּשֶׁהִפְסַקְתִּי לְנַסּוֹת לִשְׁכֹּחַ
הִשְׁאַרְתִּי אֶת הָעֲצִיצִים שֶׁלָּךְ בַּחוּץ —
כְּדֵי לְשַׁחְרֵר אֶת הַיַּסְמִין אֶל הָאָבִיב הַבָּא
וְאוֹתָךְ אֶל הַקַּיִץ
הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר
(קהלת ג, כ)
וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ
(קהלת ז, ב)
בלפור חקק
והחי יתן אל לבו
וְאָמַר לִי סַבָּא מִתּוֹךְ הַנָּהָר
וְאָמַר דְּבָרָיו נֶעֱצָב:
הָאָדָם בָּא מִן הַחֶרֶס
וְאֶל הַחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר הוּא שָׁב.
כָּל חַיַּי רָאִיתִי
אֶת הָאָדָם
אֶבֶן מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם
חֹמֶר מֵחָמְרֵי הַחֲלוֹם.
מִתּוֹךְ אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה הוּא נֶחְצָב
מִתּוֹךְ פֶּתַח הַכַּד הוּא יוֹצֵא לָאוֹר
וְאֶל תְּהוֹם בְּרֵאשִׁית אֶל הַחֹר הַשָּׁחֹר
הוּא נִשְׁאָב.
בְּבֵית הַיּוֹצֵר שֶׁל הָעוֹלָם בָּדָד
נִבְרָא הָאָדָם וְהוּא כַּד נֶחְפָּר
וּבְבוֹא זְמַן הַשְּׁבִירָה אֶל הַכַּד
לְאֶחָד יִהְיֶה עִם טִיט הַנָּהָר.
הוּא שָׁב אֶל הֶעָפָר בְּאִבּוֹ.
וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ.
הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד
הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר
(קהלת ג, כ)
שורי חזן
אחד
בְּבֵית הַלְּוָיוֹת
כְּבָר כִּבּוּ אֶת הָאוֹר
הַמְּכוֹנִיּוֹת נוֹסְעוֹת
אֶחָד נוֹתָר מֵאָחוֹר.
וְשַׁבְתִּי וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשׁוּקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם
(קהלת ד, א)
יונה שפירא
משלחת מלאכֵי רעים
כְּתֹב עַל קֶרַח אֶת הַקֶּרַע
אוֹ מוּטָב, חֲקֹק עָמֹק עַל קֶצֶף הַיָּם
הַמֶּלַח יַמְתִּיק לַפְּצָעִים,
הֱיֵה רָגוּעַ וְנָכוֹן
לַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה בָּעוֹלָם
אוֹתוֹ נָתַן הָאֱלֹהִים בְּלִבָּם שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם,
כִּי מְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הַסֶּדֶק הַמְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף.
וְצֵא וּרְאֵה
וְהִנֵּה, כִּמְעַט דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים הוֹלֶכֶת וּנְמוֹגָה עַל לֶחְיָם
וְקוֹלָם לֹא נִשְׁמָע, רַק זוֹעֵק,
וְשׁוּב וּשְׁנֵה וְדַע
הֵיכָן לֹא תִּתְקַבֵּל זַעֲקָתְךָ אֲשֶׁר לֹא נִזּוֹקָה
אֲשֶׁר אֵין לָהּ מְנַחֵם,
עַד אֲשֶׁר תַּעֲרֹג עַל הַיְצִירִים אֲשֶׁר עֲדֶנָה לֹא נוֹלְדוּ וּבָאוּ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
וְלֹא נוּכַל לָבוֹא אֶל שֶׁיָּצְאָה אֵלָיו נַפְשֵׁנוּ
אַף שֶׁכָּל אִישׁ הוּא חָפְשִׁי לִהְיוֹת כְּמוֹ הָאוֹר הַטָּהוֹר
כִּי אֵין מִי שֶׁיֵּלֵךְ עִמָּנוּ לִקְרֹב אֶל הַטּוֹב
בְּשֶׁל אֲשֶׁר נַעֲמֹל לְבַקֵּשׁ וְלֹא נַשִּׂיג.
וַחֲפֹר, חֲפֹר הֵיטֵב,
חֲפֹר בַּחוֹל הַחַם וְהַלַּח, בַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם,
חֲפֹר עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ, וְהַזִּיו יַעֲרִיב
חֲפֹר עַד אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה קַרְדֻּמְּךָ לַחְפֹּר בּוֹ
עַד אֲשֶׁר לֹא תֶּחְדַּל
מִלַּחְפֹּר.
וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כׇּל עָמָל וְאֵת כׇּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה
כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ, גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ
(קהלת ד, ד)
עינת ריינוס
↓ תופים רעמו בקצב מהיר
תֻּפִּים רָעֲמוּ בְּקֶצֶב מָהִיר
הוֹרִידוּ מָסָךְ אָפֹר לְמוּלִי
נְחָשִׁים מִתְפַּתְּלִים לָחֲשׁוּ מִלִּים
כְּמוֹ עָפָר, כְּמוֹ אָבָק, כְּמוֹ אַיִן
הִדְלִיקוּ אֵשׁ זָרָה בְּעֵינַי
כִּמְעַט שֶׁיָּצָאתִי מִן הָעוֹלָם — — —
קִפַּלְתִּי רֹאשִׁי בֵּין בִּרְכַּי
וּבִקַּשְׁתִּי נֶחָמָה.
הַקִּנְאָה הִיא נְבֵלָה סְרוּחָה
מֻשְׁלֶכֶת
לְבַדָּהּ
אֲנַחְנוּ רוֹקְדִים בְּמַעְגָּל
בִּכְלֵי דִּמְעוֹתֵינוּ עָלוּ
פִּרְחֵי מַיִם בִּצְבָעִים עַזִּים
רִגְעֵי הָאֹפֶל נֶאֶסְפוּ
לְשֹׁבֶל שֶׁל אוֹר
סְבִיבֵנוּ.
הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת יָדָיו וְאֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ
(קהלת ד, ה)
שי דותן
גם הערב
טוֹבֵל בְּאוֹר מְנוֹרָה שׁוֹצֵף
כְּנֵסִיָּה קְטַנָּה שֶׁלִּי (מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא)
מְפַיֵּס אֶת נַפְשִׁי הַנְּקוּעָה
מְלַבֶּה בְּמִלִּים אֶת אֵשׁ הַכִּסּוּף
אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ
וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים
(קהלת ה, א)
איתן דקל
↓ מה שחשבתי שמוע
מַה שֶּׁחָשַׁבְתִּי שָׁמוּעַ,
וְשָׁמַעְתִּי שָׁמוּעַ,
שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים.
מַה שֶּׁחָשַׁבְתִּי שָׁמוּעַ לְבַד
כְּשֶׁהִסִּיתִי אוֹתוֹ בִּלְחִישָׁה
לְשׁוֹמְעִים,
שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים.
אָמְרוּ חֲכָמִים: יָרֵא אָדָם
לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע,
יִירָא מִדָּבָר הַנִּשְׁמָע.
מַה שֶּׁיָּרֵאתִי לוֹמַר בִּנְשִׁימָה —
שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים.
כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים
(קהלת ה, ב)
יורם גלילי
↓ עמוק בלילה מעירה אותי
עָמֹק בַּלַּיְלָה מְעִירָה אוֹתִי לְחִישָׁה
קוֹרְאִים לִי בִּשְׁמִי
כְּבָר אָמַרְתִּי לָךְ בְּרֹב דְּבָרִים
בָּא הַחֲלוֹם, אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת —
אֲבָל אֲנִי לֹא קָרָאתִי לְךָ
אָז מִי כֵּן, מִי כֵּן
מִיהוּ הַמְיַלֵּל בָּרוּחַ
אֲפֵלַת צַלְמָוֶת בַּיִּשּׁוּבִים הַשְּׂרוּפִים
הָרֵיקִים
שְׁכוֹל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ —
אֵין שׁוֹמֵר, אֵין גָּבֹהַּ
לֹא בַּשָּׁמַיִם, לֹא עַל הָאָרֶץ —
הַלַּיְלָה הַזֶּה כְּבָר גָּמוּר.
מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל
(קהלת ה, יא)
צפנת בן–דוד
בכחול
בְּבֹקֶר כָּחֹל שִׁגְרַת מִכְחוֹל וּמַיִם
אִמָּא, יָדָהּ בְּיָד הוֹלֶכֶת
וְיַלְדָּה
מַבִּיטָה רָחוֹק
יָשׁוּב מִמַּעֲרָב
יַשְׁכִּין מַבָּטוֹ בֵּין קִירוֹת הַבַּיִת
יַשְׁכִּיב אֵיבָרָיו עַל הַמִּטָּה
שְׁנָתוֹ סְפִינָה מַפְלֶגֶת
לִבּוֹ בְּיָם גָּדוֹל
יָנוּם
בָּאֲפֵלָה
יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ
וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע וְהוֹלִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה
(קהלת ה, יב-יג)
בת–חן שניידר
מינוס שלושתלפים
עוֹד לִפְנֵי הַמַּסְטִיק בְּאַמְפָּמ
לִפְנֵי שֶׁיּוֹרֵד
שְׂכִירוּת, אַרְנוֹנָה, חִצִּים אֲדֻמִּים
שְׁלֹשָׁה יְלָדִים
מַשְׂכֹּרֶת אַחַת
לְהִתְקַשֵּׁר לְחָבֵר מֵחֶבֶר
לְהַשִּׂיג תְּלוּשִׁים
לִתְלֹשׁ מֵעֲצַבִּים
לְהִתְקַשֵּׁר לְסֶלְקוֹם טִיוִי
לְשַׂחֵק אֶת הַמִּשְׂחָק
לְהַגִּיעַ לְשִׁמּוּר
לְהִתְקַשֵּׁר לְוִיזָה
לְשַׂחֵק אֶת הָעוֹזֶבֶת
לְהָרִים אֶת הַקּוֹל
לְהוֹרִיד עֲמָלוֹת
לְחַבֵּק יֶלֶד בּוֹכֶה
הַסְּכוּם מְהַבְהֵב עַל הַצָּג
כָּל חֹדֶשׁ כְּמוֹ שָׁעוֹן
לִפְנֵי הֶחָלָב
(שְׁרָכִים–שְׁרָכִים הֵם
גְּדֵלִים לִי בְּכוֹס מַיִם)
כָּל בֹּקֶר לִפְנֵי שֶׁיִּיבַשׁ הַטַּל עַל הֶעָלִים
וְכָל עֶרֶב לִפְנֵי שֶׁיַּגִּיעוּ מִשְׁקוֹלוֹת שֶׁל אֹפֶל
וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע וְהוֹלִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה
(קהלת ה, יג)
יורם גלילי
כאשר יצא מבטן אימו
אֵיךְ קָצַף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלִי
וְחִבֵּל בְּמַעֲשֵׂה יָדַי
תְּשַׁע–עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת שֶׁל חֲבָלִים אֲרוּרִים
וּבַסּוֹף אֵין בְּיָדֵינוּ מְאוּמָה
לֹא בֵּן הוֹלַדְתִּי,
אֶלָּא רָעָה חוֹלָה
הֶבֶל, רוּחַ, עָמָל
כָּל מַה שֶּׁלֹּא הֵנִיחַ לִי אַחַר כָּךְ לִישֹׁן
אֱלֹהִים הָיָה בַּשָּׁמַיִם
אֲנִי הָיִיתִי עַל הָאָרֶץ
אַחֲרֵי זֶה
הִתְרַחַקְנוּ אֲפִלּוּ יוֹתֵר.
כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא
וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ
(קהלת ה, יד)
רעות וויספר דרבי
↓ זה משחק קטן
זֶה מִשְׂחָק קָטָן:
לִפְעָמִים הוּא נִגְמָר לִפְנֵי הַזְּמַן
אַחֲרֵי שֶׁבָּנִיתָ יִשּׁוּבִים וְדֶרֶךְ
אָסַפְתָּ מַשְׁאַבִּים לְאַט:
כִּבְשָׂה, אֲדָמָה, עֵץ, אֶבֶן, חִטָּה
הַמִּשְׂחָק נִגְמָר פִּתְאֹם
הַשַּׂחְקָנִים מֻפְתָּעִים
הַמִּשְׂחָק נִגְמָר פִּתְאֹם
אַתָּה מִתְיַשֵּׁב לְאַט
אוֹסֵף אֶת הַקְּלָפִים
מְפָרֵק אֶת הָעוֹלָם
אוֹסֵף אֶת הָאוֹתִיּוֹת, אֶת הַמִּסְפָּרִים, מַכְנִיס הַכֹּל לְתוֹךְ קֻפְסָה
כִּי בַהֶבֶל בָּא וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ וּבַחֹשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה
(קהלת ו, ד)
טלי בן–ענת
↓ מישהו חסר
מִישֶׁהוּ חָסֵר
עַל הַקִּיר הַגִּיטָרָה
תְּנוּעָה מְהִירָה שֶׁל גּוּפְךָ
וְהַמַּנְגִּינָה שָׁרָה.
הַגִּיטָרָה עַל הַקִּיר
הַיָּרֵחַ מִתְכַּוֵּץ
הַמִּלִּים שֶׁלְּךָ בָּאֲוִיר.
וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר לִי קֹהֶלֶת
כִּי בַּהֶבֶל בָּא
וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ
וּבַחֹשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה.
רֵאשִׁית זָקָן
אַתָּה שׁוֹרֵק בַּמִּטְבָּח
וְאֵינְךָ כָּאן.
חֹר בַּלֵּב
הַמָּחוֹג הַקָּטָן מִתְחַכֵּךְ
עָבַר פֹּה זְאֵב.
וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר לִי קֹהֶלֶת
כִּי בַּהֶבֶל בָּא
וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ
וּבַחֹשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה.
מִישֶׁהוּ חָסֵר
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
לָרִיק בֶּחָזֶה הַלֵּב מִתְמַסֵּר.
בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה
מְחַכֶּה לְנֵס
שֶׁתִּפָּתַח הַדֶּלֶת עָלַי
וְאַתָּה כְּתָמִיד תִּכָּנֵס.
וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר לִי קֹהֶלֶת
כִּי בַּהֶבֶל בָּא
וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ
וּבַחֹשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה.
כְּשֶׁאֵרֵד תַּחַת הָאֲדָמָה וְאֶטָּמֵן
מִי יִהְיֶה עֲבוּרְךָ
מִי יַחֲזִיק אֶת הָאֵין.
כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא
(קהלת ו, ז)
קארינה ס. לינצקי
טופס 101
בְּטֹפֶס 101 הֶחָדָשׁ
סִמַּנְתִּי: "רַוָּקָה, לְלֹא יְלָדִים",
סִמַּנְתִּי חֲדָרִים רֵיקִים בַּלֵּב
וְגַם כְּאֵב פָּטוּר מִמַּס,
סִמַּנְתִּי חֲלוֹמוֹת בְּשֵׁבֶר הַחְלָמָה,
סִמַּנְתִּי מִלְחָמָה,
סִמַּנְתִּי אֲבַדּוֹן, קָלוֹן,
כִּלְיוֹן עֵינַיִם, צִפִּיָּה,
סִמַּנְתִּי מְחִילָה לַדְּאָבָה,
סִמַּנְתִּי עֲנָנִים שָׁטִים לַמַּעֲרָב
וְגַם רָעָב הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר.
בִּקַּשְׁתִּי שֶׁיּוֹתֵר, מַהֵר,
הַבַּיִת יִבָּנֶה, הַמַּיִם יִבְקְעוּ,
סִמַּנְתִּי אֶת הַחֹרֶף, מֵעֵבֶר לַבְּגָדִים,
קִרְעֵי בַּדִּים מִתְנוֹפְפִים מֵעַל הָאֲדָמָה,
סִמַּנְתִּי נֶחָמָה.
בְּטֹפֶס 101 — אוֹתוֹ אֶחָד —
סִמַּנְתִּי כִּסּוּפִים,
וְרַק חָסְרָה מִשְׁבֶּצֶת לְ"נִסִּים".
טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה
בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם
(קהלת ז, ב)
חיה לזרוביץ
בור. סוף.
לֹא רוֹצָה לָלֶכֶת אֶל בֵּית הֶאָבֵל,
לֹא רוֹצָה.
הַשְּׁנִיּוֹת נוֹשְׁרוֹת כְּמוֹ פְּתִיתֵי שֶׁלֶג דַּקִּים,
כּוֹכָבִים קְטַנִּים נְמַסִּים עַל כְּפָפוֹת בְּיוֹם חֹרֶף,
רַגְלַיִם מְסָרְבוֹת לְהוֹלִיךְ אֶת הַגּוּף.
הַבּוֹר הָאָפֵל וְהַלֹּא–סַלְחָנִי
חָבוּי בְּשִׁפּוּלֵי גִּבְעַת הָרַקָּפוֹת הַיָּפָה,
מַמְתִּין לִי שֶׁאֶקְרֹס לְתוֹכוֹ,
אוֹבֶדֶת בָּעֲרָפֶל הַמִּזְדַּחֵל.
לֹא רוֹצָה לָלֶכֶת אֶל בֵּית הֶאָבֵל,
לֹא רוֹצָה.
זוֹ תִּהְיֶה הַחוֹתֶמֶת הַסּוֹפִית
לַהֶעְדֵּר,
לְסוֹף כָּל הָאָדָם.
אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ
(קהלת ז, ט)
רועי סגל
תרגולי חמלה
הַכַּעַס מִתְגַּנֵּב
לֹא בִּטְרִיקַת דֶּלֶת,
אֶלָּא בְּשֶׁקֶט רָם —
דֶּרֶךְ סֵפֶל שֶׁלֹּא נִשְׁטַף
וּמַבָּט שֶׁלֹּא הוּרַם.
אָמַרְתִּי מִלָּה אַחַת יוֹתֵר מִדַּי,
אַתְּ — שְׁתַּיִם פָּחוֹת,
וְעַכְשָׁו הַבַּיִת כֻּלּוֹ
מְחַפֵּשׂ סִבָּה
לִזְכֹּר לָמָּה בִּכְלָל הִתְחִיל לֶאֱהֹב.
קִוִּיתִי שֶׁתִּשְׁאֲלִי
אִם אֲנִי עָיֵף אוֹ עָצוּב,
וְאַתְּ — חִיַּכְתְּ בַּאֲלַכְסוֹן בְּדַרְכֵּךְ לַחֶדֶר,
מַשְׁאִירָה אֶת הָאוֹר דּוֹלֵק בַּמִּסְדְּרוֹן,
כְּמוֹ סִימָן לֹא מְפֻעֲנָח.
חִכִּית לִי מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה,
כְּאִלּוּ כְּלוּם —
וּסְלִיחָה קְטַנָּה
פָּרְשָׂה עָלֵינוּ שְׂמִיכָה
דַּקָּה מִן הַשְּׁתִיקָה.
בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה
גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים
(קהלת ז, יד)
שורי חזן
גפן בחורף
שְׂרִיגֵי הַגֶּפֶן עֲטוּפִים עָלִים כְּמוּשִׁים,
עָלֶיהָ הַחוּמִים נוֹשְׁרִים אֶל הָרָקָב,
רַק בְּקֹשִׁי נֶאֱחָזוֹת זְמוֹרוֹת בְּמוֹטוֹת הַחִזּוּק,
מִתְכַּנְּסוֹת בְּעַצְמָן כָּל הַחֹרֶף.
אַךְ זִכְרוֹנוֹת עָסִיס
תִּקְווֹת יָרֹק וְשֶׁפַע עֲנָבִים בַּשְׂרָנִיִּים
גַּם כְּשֶׁהִיא מִשְׁתּוֹפֶפֶת בַּגֶּשֶׁם וּבַקֹּר
מְסָרֶבֶת לְהַגְדָּרָה:
נְטִיָּה עוֹנָתִית לְדִכָּאוֹן.
אֶת כָּל זֶה רָאִיתִי וְנָתוֹן אֶת לִבִּי
לְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ
(קהלת ח, ט)
אהרלה אדמנית
שליט"א
הָרַבִּי יָצָא מִכְּלַל
שְׁלִיטָה
זֶה לֹא פָּשׁוּט
לְהִתְעַרְעֵר, לְהִתְקָרֵב
בֶּאֱמֶת
זֶה עִנְיָן שֶׁל
אֱמוּנָה תְּמִימָה
כְּמוֹ שֵׂיָה
שֶׁיּוֹדַעַת מִבִּפְנִים
שֶׁיֵּשׁ דֵּי מִרְעֶה
וְלֹא תָּבוֹא רָעָה
אֶל קִרְבָּהּ
וְלֹא יִתְחַלְּלוּ עֵינֵי הָרוֹעֶה
בִּשְׂדוֹת זָרִים
וְלֹא יִצְרֹם
בִּמְשִׁיכוֹת נִגּוּנָיו
וִיצִירֵי כַּפָּיו יְבֹרְכוּ
כְּצִיּוּץ הַשַּׁחֲרוּר
לִפְנוֹת בֹּקֶר
כִּי לֹא יוּכַל הָאָדָם לִמְצוֹא אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ
בְּשֶׁל אֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא
(קהלת ח, יז)
הדר בר–נוי
יום הולדת
אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ
שֶׁיְּלַבְלֵב בְּלִי מֵשִׂים וְיִקְמֹל, וְיִרְאֶה
שֶׁכְּבָר הָיָה וְיִשְׁכַּח
וְיִזְעַם עַל הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ טוֹבִים
וְלֹא יִהְיֶה בָּטוּחַ בְּכָךְ
וְאֶת הָאוֹר עָשָׂה שֶׁיִּמְתַּק וְיִלָּכֵד
בְּחָבִיּוֹת נְקוּבוֹת וּמַכְשִׁירֵי סֵלוּלָר
שֶׁתִּהְיֶה דַּרְכּוֹ פְּנִימָה אֲרֻכָּה
וְיִתְגַּלֶּה אַחֲרֵי שֶׁנִּשְׁבַּר
אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים
וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים
(קהלת ח, יד)
רועי סגל
משוואה בשני נעלמים
יְלָדַי,
לֹא תָּמִיד קַיֶּמֶת בִּי תְּשׁוּבָה,
יֵשׁ מִי שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה
וּמוֹעֵד בְּבוֹר שֶׁלֹּא חָפַר.
אֲבָל בְּתוֹךְ הַסְּבַךְ הַזֶּה,
תָּמִיד עוֹלֶה בִּי זִכָּרוֹן רַךְ שֶׁל סָבַתְכֶם —
מוֹחָה בַּבֹּקֶר אֶת עִקְבוֹת הָאֶתְמוֹל,
בְּסַבְלָנוּת שֶׁל מִי שֶׁיּוֹדַעַת
שֶׁהָעוֹלָם לֹא מִתְמוֹטֵט בְּגִין טָעוּיוֹת קְטַנּוֹת.
לִפְעָמִים
צַדִּיק מְתַקֵּן מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא שָׁבַר,
וְהָעוֹשֶׂה רַע
עוֹד שׁוֹתֶה קָפֶה בַּמִּרְפֶּסֶת,
בַּאֲוִיר נָקִי שֶׁל אֵין שׁוֹפֵט.
זִכְרוּ:
הַהֶבֶל הַזֶּה שֶׁעַל הָאָרֶץ
אֵינוֹ מְבַטֵּל אֶת הָאוֹר —
רַק מְעַוֵּת אֶת הַצּוּרוֹת,
כְּמוֹ חַלּוֹן עֲדוּי רְסִיסִים.
כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן
כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת
(קהלת ט, ד)
דיאנה שפירא
הכתובת האחרונה
הָעִיר הָיְתָה שַׁלְוַת עוֹלָם,
הַכְּתֹבֶת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל צְלִילוּת.
הָלַכְנוּ עַל הַמַּיִם
בַּדֶּרֶךְ אֶל הַשִּׂמְחָה.
כּוֹכָבִים נוֹפְלִים
רֶגַע לִפְנֵי הַגֵּיהִנֹּם.
וּמִכָּל הַמַּתָּנוֹת הַמְּתוּקוֹת
רָצִיתִי לָקַחַת אִתִּי —
רַק אֶת הָאֲרִי הַגּוֹסֵס,
רַק אֶת הָאֲרִי הַגּוֹסֵס.
רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ
(קהלת ט, ט)
חרות לוביץ'
איך אומרים
בְּכָל נְשִׁימָה כְּתֵפִי בִּכְתֵפֵךְ
אֲנִי אוֹחֶזֶת אֶת
הָרָצוֹן לַחֲבֹק אֶת מָתְנַיִךְ
לֹא לַחֲלֹם עָלַיִךְ.
לְהַפְסִיק לִכְתֹּב עָלַיִךְ שִׁירִים.
לְתָאֵר פְּנֵי אֲהוּבָה מְדֻמְיֶנֶת וְלֹא אוֹתָךְ.
תִּרְאִי שֶׁגַּם אֲנִי בָּשָׂר
אֵיךְ אָבוֹא בְּפָנִים יְחֵפוֹת
כְּשֶׁכָּל הַנִּימִים אוֹמְרִים
רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ
אֲשֶׁר נָתַן לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ
(קהלת ט, ט)
לארי וייסמן
מלכות שלֹמֹה
נִקְרָא לָהּ בִּשְׁמָהּ: אֶתְנַחְתָּה
בֵּין שֶׁבֶר לְשׁוֹאָה. סָפֵק הָיִיתִי,
סָפֵק הֻמְצֵאתִי — תִּשְׁאֲלוּ בַּקְּוַנְטִים,
הַהֵיכָל הַמְהַבְהֵב שֶׁל הָאוּלַי.
אִם הָיִיתִי — הֲרֵי, כְּמוֹ אֵצֶל דַּנְטֶה, אֵין כְּאֵב
כְּמוֹ זִכְרוֹן הָאֹשֶׁר בִּשְׁעַת אֲבֵלוּת.
וְאִם נִגְזַרְתִּי שָׁלֵם מִתּוֹךְ מְגִלַּת הַכְּמִיהָה,
אָז הָיִיתִי הַגַּחַל שֶׁסְּבִיבוֹ הִצְטוֹפַפְתֶּם
בְּבִקְתָּה קָרָה. הִסְפַּקְתִּי לִכְתֹּב
מִזְמוֹר תְּשׁוּקָה וּמִנְשַׁר דִּכָּאוֹן;
הָאַחֲרוֹן מְשַׁכְתֵּב אֶת קוֹדְמוֹ.
אֲבָל עִם יָד עַל מַשְׁאֵבַת הַבָּשָׂר הַסְּחוּטָה
אֲנִי מַפְצִיר: אִם לֹא תַּצְלִיחוּ
לֶאֱחֹז בּוֹ–זְמַנִּית בִּשְׁנֵיהֶם,
קִרְאוּ בְּסֵדֶר הָפוּךְ. אַשְׁרֵי זֶה
שֶׁסּוֹפוֹ אַהֲבָה.
כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה
כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה
(קהלת ט, י)
גדיאל אברהם דהן
בין כה וכֹה
כְּמוֹ יָדַיִם צְמֵאוֹת עוֹבְרוֹת מִבַּעַד לְהִשְׁתַּקְּפוּת פָּנֵינוּ
לֶאֱסֹף מַיִם אֶל הַפֶּה,
נִתְמַזֵּג עִם הַכְּנִיעָה.
כְּמוֹ בִּרְכַּיִם הַפּוֹגְשׁוֹת בָּאֲדָמָה,
כְּמוֹ אֲדָווֹת שׁוֹכְכוֹת אַחֲרֵי שֶׁאֶבֶן
שׁוֹקַעַת אֶל הַקַּרְקָעִית,
נַחֲזֹר הַבַּיְתָה
מֵהַמֶּרְחָק הַמְאַפְשֵׁר לָאוֹר לְהֵרָאוֹת דֶּרֶךְ הָאָבָק.
עַד אָז
אֲנִי כָּנוּעַ לְרֹאשֵׁךְ הַשָּׁעוּן עַל זְרוֹעִי,
לָעֵשֶׂב הַכָּפוּף תַּחְתֶּיהָ.
לָרֵיחַ מֵאֲחוֹרֵי הָאֹזֶן שֶׁלָּךְ
כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם כְּמוֹ בַּיִת בְּתוֹךְ בַּיִת
דֶּרֶךְ הַשֵּׂעָר.
לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם…
כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם
(קהלת ט, יא)
יורם גלילי
↓ וקינאתי אני במתים
וְקִנֵּאתִי אֲנִי בַּמֵּתִים
שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים מְהוּמָה
וּזְוָעָה לֹא רָאוּ
וְהָלְכוּ בְּשֶׁקֶט אֶל בֵּית עוֹלָמָם.
סָבְבוּ הַסּוֹפְדִים בַּשּׁוּק
וַאֲנִי לֹא רָאִיתִי עוֹד יִתְרוֹן
בַּחַיִּים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ
לֹא לַקַּלִּים, לֹא לַגִּבּוֹרִים
לֹא לַחֲכָמִים.
עֵת וָפֶגַע קָרָה אֶת כֻּלָּם
קָרַע אֶת לִבִּי
הַרְבֵּה טוֹבָה אִבַּדְנוּ —
וּבְאַדְמַת הֶעָפָר יְשֵׁנִים
אַבָּא, אִמָּא
אֱלֹהִים.
בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ
כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה
וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים
(קהלת יא, ו)
לאה מימוני
↓ הזורעת בתקווה
הַזּוֹרַעַת בְּתִקְוָה
וְהַחוֹרֵשׁ וְחוֹזֵר וְחוֹרֵשׁ וּמַטְמִיעַ
וְהַקּוֹצֶרֶת כְּשֶׁהִיא שַׁחָה
וְהַמְעַמֵּר וְשָׁר
הַדָּשָׁה לַמְרוֹת שֶׁקָּשֶׁה לְהִפָּרֵד
וְהַזּוֹרֶה וּמְשַׁחְרֵר
הַבּוֹרֶרֶת גַּם כְּשֶׁלֹּא בָּרוּר
הַטּוֹחֵן לְדַקּוּיוֹת
וְהַמְרַקֶּדֶת עִם הָעֲבַרְיָנִים
וְהַלָּשׁ בְּכָל רְמַ"ח וּשְׁסָ"ה
וְהָאוֹפֶה הַמְדַיֵּק בַּחֹם
עַד רַכּוּת יַצִּיבָה בִּפְנִים
וּקְרוּם שַׁבְרִירִי מִחוּץ
בִּתְפִלָּה שֶׁיִּתְמַלֵּא הָרִיק
בִּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם
בְּזוּגִיּוּת מֻלְחֶמֶת
חֲדָשָׁה וּמֻתֶּרֶת
וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ
(קהלת יא, ז)
אודליה גולדמן
↓ מי ימצא לי את המחט
מִי יִמְצָא לִי אֶת הַמַּחַט
שֶׁדּוֹקֶרֶת יְדֵי עֲלָמוֹת
שֶׁזּוֹרַעַת פִּתְחֵי אוּלָם
שֶׁמּוֹשֶׁכֶת לַשָּׁמַיִם
אִבַּדְתִּי אוֹתָה בַּיּוֹם בּוֹ
נוֹלַדְתִּי, וּמֵאָז אֲנִי תּוֹפֶרֶת–לְאָחוֹר
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, מְבַקֶּשֶׁת
אֶת הַמַּגָּע הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַיָּד
בְּחוּטֵי הָאוֹר.
וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ
(קהלת יא, ז)
אהרלה אדמנית
לא תחמוד
שְׁלֹשָׁה סְפָרִים חָמַדְתִּי
בִּימֵי חָרְפִּי
אֶת הָאוֹר הַגָּנוּז
שֶׁל מַרְטִין בּוּבֶּר
בַּמַּהֲדוּרָה הַיְשָׁנָה
מִמַּדַּף הַסְּפָרִים שֶׁל
הַמְשׁוֹרֵר דְּרוֹר דָּנִיאֵל
זִכְרוֹ לִבְרָכָה
שֶׁאִבֵּד מְאוֹר עֵינָיו
בְּגִיל אַרְבָּעִים
אֶת מְכִילְתָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל
מַהֲדוּרַת הוֹרוֹבִיץ–רַבִּין
שֶׁאָחִי הַצָּעִיר קִבֵּל
כְּשֶׁהִגִּיעַ לְמִצְווֹת
מִיָּאִיר צוֹרָן
נֵרוֹ יָאִיר
שֶׁאִבֵּד מְאוֹר עֵינָיו
בְּגִיל שֶׁבַע
אֶת שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית
שֶׁל רַבִּי יְשַׁעְיָה הַלֵּוִי הוֹרוֹבִיץ
בְּמַהֲדוּרָה יָפָה
מְאִירַת עֵינַיִם
חֲמִשָּׁה כְּרָכִים
שֶׁאֲחוֹתִי וְגִיסִי קִבְּלוּ
לַיּוֹם שֶׁבּוֹ כָּרְתוּ בְּרִית
שֶׁל חַיִּים וְעֵינַיִם
הַיּוֹם אֲנִי חוֹמֵד
אֶת עֶרְגַּת הַלִּמּוּד
שֶׁהָיְתָה לִי אָז
שֶׁסִּמְּאָה אֶת עֵינַי
מִלִּרְאוֹת מֵעֵבֶר לַמִּלִּים
וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ
(קהלת יא, ז)
שי דותן
שמש עלומים
יוֹצֵא לְבֵית קָפֶה עִם אָבִי, אַלְמָן טָרִי,
שֶׁהַבְּדִידוּת הוֹסִיפָה לוֹ מִשְׁקָל
וְהוּא מִסְתַּיֵּעַ בְּמַקֵּל, חוֹצֶה בִּצְעָדִים קְטַנִּים
אֶת פַּארְק הַמַּדָּע הַקּוֹצֵף
שֶׁמֶשׁ עֲלוּמִים.
מָתוֹק לוֹ הָאוֹר, קְרוּאָסוֹן
הַשּׁוֹקוֹלָד, הָרַחֲצָה בִּתְנוּעַת הָרְחוֹב.
הַזּוּג הַצּוֹחֵק בַּשֻּׁלְחָן לְיָד.
הַקָּפֶה שֶׁנִּמְסָךְ בְּאֶשֶׁד חָלָב.
וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ…
וְיִזְכֹּר אֶת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ
(קהלת יא, ז-ח)
אדוה מגל כהן
עיניך
לאמיתי
בִּקְצֵה הָאָבִיב, עַל סִפּוֹ שֶׁל קַיִץ,
בְּרוֹם חוֹמַת אֶבֶן בָּקְעָה מִסֶּדֶק
צַמְרָנִית סְלָעִים. דַּקָּה, נִזְנַחַת,
צָהֹב נִשְׁכָּח בְּאוֹר תָּכֹל.
בֵּין כְּאֵב הַגּוּף לְרַכּוּתְךָ,
מִתּוֹךְ הָעֲגָלָה,
מְלֹא הַבֹּקֶר הָיָה מַבָּטְךָ.
בַּלַּיְלָה, בְּמַגְדִּיר הַפְּרָחִים קָרָאתִי
שֶׁטּוֹבָה הִיא לְהַצָּתַת אֵשׁ.
אֵיךְ יָדְעוּ זֹאת נַוָּדֵי הַמִּדְבָּר?
אֵיךְ יָדְעוּ?
וְהָיִיתִי שׁוּב נַוֶּדֶת, מְדוּרָה
רוֹחֶשֶׁת, שִׂיחַ מְדַמְדֵּם
עַל נַחַל מַחֲוִיר,
וְזָכַרְתִּי אֶת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ
כִּי הַרְבֵּה הָיוּ
וְהִנַּחְתִּי יָדְךָ הַדַּקִּיקָה
עַל לִבִּי וְלָחַשְׁתִּי:
מָתוֹק הָאוֹר, עֵינֶיךָ.
כִּי אִם שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמָח
(קהלת יא, ח)
סבינה מסג
האושר
בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָאֹשֶׁר הַפָּשׁוּט
שֶׁל יוֹם אַחֲרֵי יוֹם
נֶחְוֶה רַק לְאָחוֹר
כְּשֶׁעוֹשִׂים חֶשְׁבּוֹן כְּמוֹ קֹהֶלֶת
כְּשֶׁהַיָּמִים כְּבָר מוּטָלִים בַּעֲרֵמָה
וְאַתְּ יוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ כָּאן מַטְמוֹן
וְצָרִיךְ לְמַיֵּן
לִפְנֵי שֶׁהַכֹּל יֵרֵד
בְּעִסְקַת חֲבִילָה אַחַת
לְטִמְיוֹן.
אֲבָל אֲנִי יוֹדַעַת כְּבָר עַכְשָׁו
בִּזְמַן אֱמֶת,
הוּא פֹּה אִתִּי כָּעֵת
עַל הַמַּחְצֶלֶת
זוֹ הַסִּבָּה שֶׁאֲנִי מְחַיֶּכֶת
כְּמוֹ אַחַת–עִם–צְרָכִים–מְיֻחָדִים
שֶׁלֹּא רוֹאִים לָהּ
אֶת הַסִּבּוֹת.
וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ
כִּי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל
(קהלת יא, י)
גדיאל אברהם דהן
מים עליונים
תָּמִיד הָיִיתִי שַׁיָּךְ
לַחֲסִידוּת שֶׁל הַקַּיָּם
שֶׁלֹּא יְתֹאַר בְּמִלִּים.
אֲפִלּוּ שָׁנִים שֶׁל אֲפֵלָה לֹא הִשְׁכִּיחוּ מִמֶּנִּי
אֶת הַפָּנִים הַזּוֹהֲרוֹת.
הֵן הֵצִיצוּ בִּי בַּשָּׁעוֹת הַקָּשׁוֹת
בְּרֹךְ שְׁמֵימִי
גַּם כְּשֶׁהַמָּוֶת רִחֵף מֵעָלַי
גַּם כְּשֶׁאָבַדְתִּי בְּתוֹךְ חַדְרֵי יַלְדוּתִי
גַּם כְּשֶׁשִּׁקַּרְתִּי לְאִמָּא
וְהָלַכְתִּי לָשֶׁבֶת בַּבַּיִת הַשָּׁבוּר שֶׁל הַתַּאיְלַנְדִּים
שֶׁקִּבְּלוּ חֹפֶשׁ מֵעֲבוֹדַת הַמַּטָּעִים,
רַק חֻלְצָה אַחַת צְהֻבָּה רִחֲפָה עַל הַחוּט כְּמוֹ דֶּגֶל מֻכְתָּם שֶׁלֹּא אוֹמֵר כְּלוּם
חוּץ מִלִּהְיוֹת מְלֻכְלָךְ וְנָטוּשׁ.
גַּם כְּשֶׁלֹּא הָיָה לְאָן לָלֶכֶת
הָיָה לְאָן לָלֶכֶת.
לֹא הָיָה צָרִיךְ כְּלוּם בִּשְׁבִיל לְהַגִּיעַ
רַק לִרְאוֹת אֶת הַקַּיָּם
מִשְׁתַּקֵּף בַּכֹּל
יוֹתֵר מֵהַבְטָחוֹת
יוֹתֵר מִיַּלְדוּת חֲרוּכָה
יוֹתֵר מֵאִמָּא שֶׁנִּשְׁבֶּרֶת
יוֹתֵר מֵאַבָּא בְּגוּף מְפַרְפֵּר בְּלִי אֲוִיר
יוֹתֵר מֵהַכֹּל,
יוֹתֵר מִכָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְתָאֵר.
וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה
וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ
(קהלת יב, א)
סוניה (סופיה) ביידר
↓ באו ימי הרעה
בָּאוּ יְמֵי הָרָעָה,
הִגִּיעוּ שָׁנִים לֹא הָיָה לִי בָּהֶם חֵפֶץ.
שֶׁבַע שָׁנִים שְׁחוּנוֹת
שָׁטָה עַל קֶרֶשׁ רַפְסוֹדָה
בֵּין כְּרִישִׁים קְטַנִּים,
תַּחְתּוֹנֵי הַמּוֹדִיבּוֹדִי שֶׁלִּי סְפוּגִים בִּכְאֵב,
וְהַכְּרִישִׁים מְרִיחִים, הֵם מְרִיחִים.
עַכְשָׁו אֲנִי כַּלְבַּת יָם רוּסִיָּה,
עוֹגֶנֶת עַל חוֹף עֲלִיָּה,
מִתְחַנֶּנֶת שֶׁיִּשְׁמְרוּ עָלַי.
הַמִּשְׁמֶרֶת מַתְחִילָה בְּ–4:00 לִפְנוֹת בֹּקֶר,
אַל תַּשְׁאִירוּ אוֹתִי לְבַד.
רַק כַּלְבָּה,
בְּלִי יָם, בְּלִי קוֹלוֹת נְבִיחָה,
מֵעַל פִּגְרִי חָגִים שְׁחָפִים
מְחַכִּים לְתוֹרָם,
וַאֲנִי —
אֲנִי הִסְפַּקְתִּי לִשְׁכֹּחַ אֶת מוֹת אִמִּי, אֵם כָּל חַיַּי שֶׁלִּי,
לִשְׁנִיָּה אַחַת,
עַד שֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי.
בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת… וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת…
כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ
(קהלת יב, ג-ה)
ציפי לוין בירון
מתוך שירים לדינה
לדינה קטן בן–ציון ז"ל
- אַל
אַל תַּרְגִּיעוּ אוֹתִי
אַל תַּסְבִּירוּ לִי,
תְּנַחֲמוּ, תַּבְטִיחוּ
אַל תַּצִּיעוּ לְהָסִיר אָבָק שַׁמְנוּנִי מִמִּשְׁקָפַי
לְמָרֵק אֶת חַלּוֹנִי
אַל תַּמְלִיצוּ עַל מֵדִיטַצְיָה
אוֹ סִיגַרְיָה רֵיחָנִית.
אֲנִי רוֹצָה לְהִשָּׁאֵר עֵרָה
תַּצְפִּיתָנִית לוֹכֶדֶת סַכָּנוֹת מְחֻפָּשׂוֹת.
אֲנִי רוֹצָה שֶׁכָּל תָּאֵי אַפִּי יִהְיוּ מְגֹרִים
לְאַתֵּר רֵיחוֹת שֶׁתֶן צוֹאָה וְרָקָב,
וְלָלֶכֶת בְּאֵמוּן מָלֵא בְּמַסְלוּל הָרֵיחַ,
כְּתַן אֶל טַרְפּוֹ,
צְמוּדָה לְתָכְנִית הִשָּׂרְדוּת מִסְתּוֹרִית
בָּהּ תְּחוּמִים וַחֲתוּמִים חַיַּי.
- הנה ימים באים
הִנֵּה יָמִים בָּאִים. הִנֵּה לֵילוֹת.
יֵשׁ לְהִתְרַגֵּל לָעֵירֹם
לָרִיק, לַחֹשֶׁךְ, לַקֹּר,
לַנֻּקְשׁוּת שֶׁלֹּא תִּשָּׁטֵף וְלֹא תִּתְרַכֵּךְ
וְגַם לָרִפְיוֹן
לְחַדְלוּת הַפֵּרָעוֹן
וּלְאֵין פַּחַד:
דָּבָר כְּבָר לֹא יַעֲמֹד עָלַי לְכַלּוֹתֵנִי.
נוֹתַרְנוּ אֲנִי וְהַבּוּשָׁה
עַל מַגַּשׁ עֶגְלַת מַתֶּכֶת.
כְּגָבִישׁ שֶׁאֵינוֹ נֶחְתָּךְ
יַחַד לַחֲצוֹת אֶת הַסַּף.
אַל תִּרְחֲצוּ אֶת מַעֲרֻמַּי בְּמַיִם מְטַהֲרִים
אַל תְּחַטְּטוּ בְּאָזְנַי, בְּאַפִּי,
אַל תִּגְזְזוּ אֶת צִפָּרְנַי וּשְׂעָרִי
אַל תְּבַשְּׂמוּנִי
אַל תְּמַלְמְלוּ פְּסוּקִים מִשִּׁיר הַשִּׁירִים
כְּאִלּוּ אֲנִי שׁוֹמַעַת.
כְּאִלּוּ שַׁבָּת,
וּפָנַי לְבֵית הַכְּנֶסֶת.
כְּאִלּוּ אֲנִי נִשֵּׂאת לְחֻפָּתִי.
לֹא הָיוּ הִלְכוֹת טָהֳרָה בְּחַיַּי —
שֶׁלֹּא אֶקָּדֵשׁ בָּן בְּמוֹתִי.
מִי שֶׁלֹּא רָאַנִי עֵירֻמָּה בְּעוֹדִי — שֶׁלֹּא יִרְאֵנִי בְּמוֹתִי,
מִי שֶׁלֹּא טִפֵּל — שֶׁלֹּא יִקְרַב.
הִנֵּה אֲנִי הוֹלֶכֶת אֶל הָאֲדָמָה.
אֶל תַּחַת יְרִיעַת שֶׁקֶט.
שֶׁאָבוֹא אֲמִתִּית.
בְּפַשְׁטוּת גּוּף וְנֶפֶשׁ.
כְּפֶחָם מְקַוֶּה לְיַהֲלוֹם.
בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל
וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת…
גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ
וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה
(קהלת יב, ג-ה)
חנה קרמר
מקלחת
אַבָּא הַמְפֹאָר מְכֻוָּץ בַּמִּקְלַחַת
שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה לוֹ
עֵירֹם וְעֶרְיָה אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי
אֲנִי מַטָּה רֹאשִׁי
לֹא לְהַבִּיט בִּמְקוֹם הָעֶרְוָה
אַבָּא הַמְפֹאָר מְקֻפָּל בַּמִּקְלַחַת
לִכְבוֹד שַׁבָּת אֲנִי מוֹרַחַת
אֶת הַסַּבּוֹן בִּמְהִירוּת
אַתָּה נֶהֱנֶה מֵהַמַּיִם הַשּׁוֹטְפִים אֶת הָרֹאשׁ אֶת
הַזָּקָן אֶת הַגּוּף
שׁוֹטְפִים אֶת הַיָּגוֹן
אֶת הַזִּקְנָה אֶת הַחֲרָדָה אֶת הָרְעָדָה
עַל הַיָּד הַמִּדַּלְדֶּלֶת נִכָּרִים סִימָנֵי הַתְּפִלִּין
שֶׁהִנַּחְתִּי לְךָ קֹדֶם
לִפַּפְתִּי עִמְּךָ אֶת הָרְצוּעוֹת הָעַתִּיקוֹת
שֶׁהָיוּ לִי חֲדָשׁוֹת
אֶת הַבָּתִּים הִנַּחְתִּי כְּבִמְלֶאכֶת קֹדֶשׁ כְּמוֹ
שֶׁמִּלְמֵל בְּצַלְאֵל שָׁעָה שֶׁעָשָׂה אֶת הָאָרוֹן לָעֵדוּת
וְרֵיחַ הָעוֹר וְהַקְּטֹרֶת וְהַשֶּׁתֶן מִתְעַרְבְּבִים לְעוֹלָה
וְאַבָּא הַמְפֹאָר מַה נִּשְׁאָר
הַגּוּף מְעֻוָּת וְהַנֶּפֶשׁ צְלוּלָה
וְיָפָה
אַתָּה מִתְבַּדֵּחַ וַאֲנִי צוֹחֶקֶת
אֶת הַסּוֹפְגָּן מַחֲלִיפָה
רוֹצֶה לִישֹׁן לֹא יָכוֹל
רוֹצֶה לֶאֱכֹל לֹא יָכוֹל
רוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל לֹא יָכוֹל
לִשְׁמֹעַ לִקְרֹא לָרֶדֶת לָלֶכֶת לָשֶׁבֶת לִשְׁכַּב
לֹא יָכוֹל
לֹא יָדַעְתִּי אִם זֶה לַיְלָה אוֹ יוֹם
אַתָּה מְסַפֵּר לִי בַּבֹּקֶר פִּתְאֹם
אִם זֶה חֹל אוֹ שַׁבָּת אֲבָל לֹא חִלַּלְתִּי
לֹא נִבְהַלְתִּי
מְנַסֶּה לְהָרִים אֶת הַמִּכְנָסַיִם
הַיָּדַיִם רוֹעֲדוֹת כְּמוֹ מְתוֹפֵף בִּתְנוּעָה עַזָּה
כָּל הָעוֹלָם רוֹעֵד אִתְּךָ נָע וְזָע נָע וְזָע
כָּל הַתּוֹרָה שֶׁלְּךָ מִתְכַּוֶּצֶת לַמִּשְׁבֶּצֶת שֶׁל טְבִיעַת הָרֶגֶל שֶׁאַתָּה
מַצְלִיחַ לְהָרִים
אַבָּא מְפֹאָר עוֹקֵר הָרִים
רָץ בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים
מִתְקַשֶּׁה לְהָרִים אֶת הַמִּכְנָסַיִם
שׁוֹתֶה מִקַּשׁ הַכּוֹס רוֹעֶדֶת בַּיָּדַיִם
אַתָּה מְסַפֵּר לִי שֶׁיֵּשׁ תִּינוֹק בַּמִּטָּה
יֵשׁ תִּינוֹקוֹת בַּחֶדֶר אַתָּה אוֹמֵר בִּבְעָתָה
הַחֲכָמִים פָּגְשׁוּ זָקֵן אֶחָד וְהָיָה אוֹחֵז תִּינוֹק אֶחָד
וַאֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל הַנָּאצִים שֶׁאָחֲזוּ בְּךָ אֲנִי חוֹשֶׁבֶת
עַל אִמְּךָ
שֶׁאָחֲזָה בְּךָ
אַתָּה נוֹשֵׂא אֶת הַזֹּהַר וְעֶשֶׂר הַסְּפִירוֹת אֶת הַתִּפְאָרוֹת
לֹא רוֹאֶה לֹא שׁוֹמֵעַ וְנִרְדָּם
אֲנִי עָיֵף אֲנִי עָיֵף כָּל הַזְּמַן
מִסְתּוֹבֵב מִפֹּה לְשָׁם
מִכִּסֵּא לַכֻּרְסָה מִכֻּרְסָה לַסַּפָּה מִסַּפָּה לַכִּסֵּא
אַתָּה מְנַסֶּה
לוֹקֵחַ כַּדּוּר מָתַי מִנְחָה?
אֲנִי לֹא חֲדֵלָה לִהְיוֹת אִתְּךָ
בְּרֶגַע שֶׁל שֶׁקֶט נוֹף וּמִרְפֶּסֶת
אַתָּה אַבָּא מְפֹאָר וַאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת
שׁוֹאֶלֶת שְׁאֵלוֹת אֲנִי יוֹנֶקֶת דְּבַשׁ שֶׁיּוֹנֶקֶת חָלָב,
מִשְׁפָּט, אִמְרָה מִפִּי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָאָב
אֲנִי מְבַכָּה עַל הָאָבְדָן
שׁוֹאֶלֶת לְאָן
אֶפְנֶה כְּשֶׁאֲגֹרַשׁ מֵהַגַּן
וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ
(קהלת יב, יב)
אלי גרילק
↓ בין רישומים שחורים
בֵּין רִשּׁוּמִים שְׁחֹרִים
שֶׁאָנוּ לָשִׁים מֵהֶם
מִלִּים
מָקוֹם יֵשׁ
וְאֵשׁ לְבָנָה דּוֹלֶקֶת בּוֹ
אֵשׁ אֵינָהּ בּוֹעֶרֶת
בִּמְדַקְדְּקֵי אוֹתִיּוֹתֶיהָ
אֵשׁ מְכַלָּה
מְפֵרֵי בְּרִית הָאוֹתִיּוֹת
אִישׁ טוֹבֵעַ בְּיָם הַמִּלִּים
וְאוֹמֵר שִׁירָה
וְנֶאֱחָז בַּחַיִּים
יָבוֹא
עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר
(קהלת יב, יב)
איתן דקל
ניסיתי למצוא את השיר שאבד בספר
דִּפְדַּפְתִּי נִדְמֶה שֶׁהָיָה כָּאן הֵיכָן הוּא
הַשִּׁיר שֶׁבַּסֵּפֶר אָבַד שֶׁנִּסִּיתִי נִדְמֶה
שֶׁדִּפְדַּפְתִּי נִדְמֶה שֶׁהֵיכָן שֶׁהַסֵּפֶר הָיָה
הוּא הַשִּׁיר שֶׁנִּסִּיתִי לִמְצֹא בּוֹ דִּפְדּוּף
נִסִּיתִי לִמְצֹא בּוֹ כִּיפוּף וְנִדְמֶה וְהֵיכָן
הָיִיתִי מוּכָן לְקָרְאוֹ כְּפִי שֶׁקָּרָאתִי לְפִי
שֶׁנִּדְמֶה שֶׁקָּרָאתִי רַבִּים שֶׁהָיוּ מְחֻפִּים
בִּכְרִיכָה נִסְמָכִים כִּשְׂמִיכָה נִמְשָׁכִים
כִּמְשׂוּכָה וְרָפִים שֶׁנִּדְמוּ לְשָׁלֵם
שֶׁנִּדְמֶה הָיָה אִם אֶמְצָא אֶת סִפְרָם
קוֹלָם בְּרֹאשִׁי יֵאָלֵם.
סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע
אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם
(קהלת יב, יג)
הרצל חקק
שחרית ללא שחר
1
כְּתִיבָה כֹּה כּוֹאֶבֶת,
שַׁחֲרוּת בּוֹכָה כְּהֶבֶל.
הִיא עֲדַיִן בָּאֲוִיר נוֹשֶׁמֶת,
וְעוֹד רָאִיתִי חֶפְצָהּ כְּאַיִן
תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
שָׂחָה שַׁחֲרִית לְלֹא הַשְׁרָאָה,
זֶה הַשִּׁיר אֲשֶׁר לֹא רָאָה.
מִי יוֹדֵעַ רוּחַ הָאָדָם
עֵת תָּאִיר אִלֶּמֶת בֵּין עָבִים.
כַּחֲלֹף שָׁנִים
מַה יָּכֹלְנוּ לְהָבִין.
2
מִי יִזְכֹּר הַשִּׁירָה
שֶׁנִּכְתְּבָה וּבְאָוֶן נִשְׁכְּחָה.
כֹּה עָמַל הַמְשׁוֹרֵר
פֵּרוּרֵי חַיָּיו זָלְגוּ מִן הַנֵּר:
עַל בְּנוֹת הַשִּׁיר בָּכָה,
כִּי רַבָּה רָעָתָהּ
שֶׁל הַחֲשֵׁכָה.
הַשַּׁחֲרִית נִשְׁדְּדָה וְהִיא
עוֹדָהּ יָפָה. רָטְטָה
וְלֹא תֵּדַע שְׁעָתָהּ.
אֵימָה נִצְנְפָה
בֶּעָנָן. אֲבוֹי אָבְדָה
תְּחוּשַׁת הַזְּמַן.
3
יַלְדוּת לְלֹא מִלִּים.
צְלָלִים מְקִיצִים וְעוֹלִים.
הַיּוֹם וְאָנוּ מְבַקְּשֵׁי חַיִּים
וּמִי יָבִין מַה קּוֹלוֹ.
זָעָה צְמַרְמֹרֶת לִקְרַאת
גִּמְגֵּם הַשִּׁיר שֶׁחָרַד.
כִּי לֹא יִשָּׂא בַּעֲמָלוֹ.
מִמַּכְאוֹבָהּ וּמִתְּהוֹמָהּ
בָּכְתָה שַׁחֲרִית כִּי תָּשׁוּב
אֶבְיוֹנָה אֶל מְקוֹמָהּ.
סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע,
קוֹל הַטַּחֲנָה כְּמַנְגִּינָה
וְקוֹל הַצִּפּוֹר לָתֵת מָזוֹר.
לָתֵת פֵּשֶׁר לַלֵּב לֹא נָדַם,
כִּי זֶה קוֹל הָאָדָם.
סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע…
כִּי זֶה כָּל הָאָדָם
(קהלת יב, יג)
שרית עיני ריץ'
↓ בריאות הנפש בארץ הקודש
בְּרִיאוּת הַנֶּפֶשׁ בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ,
שִׁעוּרִים בְּתִקְוָה.
קֹהֶלֶת יַקִּירִי,
זֶה הָיָה אַמִּיץ מִצִּדְּךָ לָבוֹא
אֲנִי רוֹשֶׁמֶת לְךָ צִיפְּרָלֵקְס
וְטִפּוּל cbt, אֶפְשָׁר גַּם לוֹגוֹתֶרַפְּיָה
תִּבְדֹּק אִם וִיקְטוֹר פְרֶנְקֶל פָּנוּי
אוֹ בּוּדְהָה
שָׂרָה אִמֵּנוּ בְּדֶרֶךְ כְּלָל מְלֵאָה אֲבָל שָׁוֶה לִבְדֹּק
טִפּוּל בִּצְחוֹק יֵיטִיב אִתְּךָ
אָמְנָם כָּעֵת הַכֹּל נִרְאֶה לְךָ הֶבֶל
אֲבָל אַתָּה בְּעַצְמְךָ אָמַרְתָּ
אוֹ שֶׁאוּלַי נִפְלַט לְךָ
כִּי מָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לָעֵינַיִם
אַל תַּאֲשִׁים אֶת הָאִשָּׁה
הָיִיתָ בְּמַנְיָה וְהִרְבֵּיתָ נָשִׁים וְסוּסִים
הַמְּרִירוּת לֹא בָּאָה מִמֶּנָּה
זֶה נָכוֹן שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת כָּךְ אֶת הָעוֹלָם
אֲבָל צָרִיךְ לִמְצֹא עֵינַיִם חֲדָשׁוֹת
עִם אוֹר אַחֵר
מָתוֹק
אוּלַי תְּדַבֵּר עִם אֵלִי שַׁרְעַבִּי
הוּא לִמֵּד אוֹתִי מַשֶּׁהוּ עַל תִּקְוָה וְעַל חַיִּים
הוּא מְלַמֵּד
אֶת כֻּלָּנוּ.
קֹהֶלֶת יַקִּירִי,
אֲנַחְנוּ פֹּה בְּיַחַד
כִּי זֶה כָּל הָאָדָם
סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע
אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם
(קהלת יב, יג)
בנצי בן–משה
זה כל האדם
רָאִיתִי בַּמַּרְאָה אָדָם
וּמֶטֶר וְשִׁבְעִים שֶׁל קוֹמָה,
פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר,
וּמִי כְּבָר סוֹפֵר.
וְשִׁבְעִים קִילוֹגְרַם אֲדָמָה חֲרוּשָׁה
עִם פַּסִּים שֶׁל חֹמֶר אָפֵל,
וְאֵין מִי שֶׁשּׁוֹקֵל.
וְאֶפֶס מַשְׁמָעוּת שֶׁל גּוּפָה,
שֶׁלֹּא מְכִילָה קֻפְסַת
גַּפְרוּרִים אַחַת,
וְאֵין מִי שֶׁמּוֹדֵד.
וְעִם שְׁאִיפָה לְאֵינְסוֹף
וְהַרְבֵּה רוּחַ חַמָּה,
וְלֵב שֶׁעֲדַיִן פּוֹעֵם
אַהֲבָה.
וְזֶה כָּל הָאָדָם.
רננה אייזנברג
↓ נחם אותי קוהלת
נַחֵם אוֹתִי קֹהֶלֶת
כִּידִידְיָה,
סַפֵּר לִי מְשָׁלִים,
סְפֹר אִתִּי כְּבָשִׂים,
בְּטֶרֶם אִישַׁן
אֲחֻזַת חֶרֶב,
בְּטֶרֶם אֶתְעוֹרֵר
מְלֻמֶּדֶת מִלְחָמָה.
נַחֵם אוֹתִי
אַהֲבַת אֶלֶף נָשִׁים
רוֹכְנוֹת עַל מִטָּתִי כְּאֵם
שָׁרוֹת כְּטוֹב לִבָּן.