שירי הגיליון
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי
(במדבר א, א)

אל תהיי חזקה / שרה שקל
רְאִי אֶת הַמִּדְבָּר
הוּא סָדוּק עַד עָמְקֵי כְּאֵבָיו
מְפוֹרָר
מְדֻרְדָּר.
מִסְתַּכְּלִים עָלָיו אוֹמְרִים
כַּמָּה הוּא חָזָק
וְלֹא יוֹדְעִים
שֶׁבְּסוֹדֵי מְעָרוֹתָיו נִקְווֹת דִּמְעוֹת הַמֶּלַח
נְטִיפֵי עֶצֶב מִתְמַשְּׁכִים בְּמַחְשַׁכָּיו

הֲיִי שְׁבוּרָה כְּמוֹ מַעְיָן
הַהֶעְתֵּק הִכָּה בּוֹ הַפְתָּעַת נֶצַח
וְהוּא שׁוֹתֵת מֵאָז, שׁוֹתֵת
נִגָּר

הֲיִי אַתְּ, כְּמוֹ שֶׁאַתְּ בָּעֲלִיּוֹת
כְּפוּפָה, שׁוֹתֶקֶת, מִתְקַדֶּמֶת לְאַט,
וּמְנִיחָה לְטִפּוֹת הַזֵּעָה לִזְלֹג
אֶת תְּשִׁישׁוּתֵךְ הַמִּתְנַשֶּׁמֶת
עַד פְּסָגוֹת
 
 
בגדים של חול/ אלנתן מיה

"וידבר ה' אל משה במדבר סיני"
למה במדבר סיני?
מכאן שנו חכמים: בשלשה דברים ניתנה התורה,
באש ובמים ובמדבר.
(במדבר רבה, פרשה א)

כְּשֶׁנִּקְרָע הַיָּם
בְּצִדּוֹ הַשֵּׁנִי מִתְגַּלֶּה נֵס –
מִדְבָּר יָבֵשׁ וּמְאֻבָּק

מִכָּאן אֵינִי צָרִיךְ לְהַגִּיעַ לְשׁוּם מָקוֹם,
אֲבָל בּוֹכֶה עַל אֲנָשִׁים וַאֲבָנִים
שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם מִדְבָּר.
מְחַפֵּשׁ עֵץ בּוֹדֵד בְּוָאדִי אַכְזָב
לְהִתְעוֹרֵר אֶל עוֹרָהּ הַחוּם
שֶׁל הַשְּׁמָמָה.

זֶה כְּמוֹ שֶׁאַתְּ מִתְפַּשֶּׁטֶת מֵהַשִּׂמְלָה הַלְּבָנָה
וְלוֹבֶשֶׁת בְּגָדִים שֶׁל חוֹל.
מִתְרַגֶּלֶת לְכָךְ שֶׁתּוֹרָה
אֵינָהּ נִתֶּנֶת בִּקְפִיצָה,
בַּהֲטָלַת מַטֶּה, בְּשִׁירָה.
הִיא מִתְהַוָּה בַּהֲלִיכָה,
בִּתְהִיָּה מְיֻגַּעַת, בַּאֲמִירָה:
"כַּמָּה טוֹב שֶׁאַתָּה כָּאן,
הַכֵּלִים בַּכִּיּוֹר".
 
 
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי
(במדבר א, א)

נ.צ. 37459477/ תומר דבורה קהת-שור
מָדַדְנוּ אוֹתָהּ בִּצְעָדֵינוּ
מִשֶּׁקֶט אֶל שֶׁקֶט –
אֶרֶץ רְחוּמָה, סַגְפָנִית
סָגְרָה עָלֵינוּ בְּעֵינַיִם בְּהִירוֹת.
אֱלֹהֵינוּ צִיֵּר אֶת הַמִּדְבָּר לִפְרָטָיו:
אֶבֶן עַל אֶבֶן בְּסַחַף הַנְּחָלִים הִנִּיחַ
מִלֵּא גֵּבִים
בְּסַבְלָנוּת רַבָּה גִּלֵּף מְאֻבָּנִים
רִכֵּךְ אֶת לְחִי הַסְּלָעִים בַּעֲדִינוּת
בְּאַחַד הָעֲרוּצִים שָׁכַח רֹתֶם רָקוּם לָבָן
דְּמָעוֹת עָלוּ בָּנוּ

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
(במדבר ב, ב)

*/ יוסף עוזר
הִנֵּה הֵם בָּאִים מִמִּדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשָׁה ב' וּמִמִּדְרַשׁ תַּנְחוּמָא:
הַחֲלֻקָּה לִשְׁבָטִים, הַפִּלּוּג, אִישׁ עַל דִּגְלוֹ,
לָעָם הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, שֶׁעוֹמֵד מוּל וַיִּחַן לֵב אֶחָד,
הַדְּגָלִים הַמַּפְרִידִים וּמְקַטְלְגִים,
וּמֹשֶׁה שֶׁנִּבְהַל וְ"הָיָה מֵצֵר":
"עַכְשָׁו עֲתִידָה מַחֲלֹקֶת לְהִנָּתֵן בֵּין הַשְּׁבָטִים…
אִם אֹמַר לְשֵׁבֶט יְהוּדָה לִשְׁרוֹת בַּמִּזְרָח,
הוּא אוֹמֵר לִי: אִי אֶפְשִׁי לִי אֶלָּא בַּדָּרוֹם״,
וְאוֹי וַאֲבוֹי, כְּאָז כֵּן עַתָּה –
עַל הֶגְמוֹנְיָה לְבָנָה וּצְהֻבָּה וּשְׁחֹרָה,
וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ קוֹלֵט אֶת הָעִנְיָן וּמֵשִׁיב:
״מֹשֶׁה, מָה אִכְפַּת לְךָ, הֵם מֵעַצְמָן הֵן מַכִּירִין דִּירָתָן.
שֶׁצַּוָּאַת אֲבִיהֶן בְּיָדָם הֵיאַךְ לְהִתְפַּלֵּג בַּדְּגָלִים…
…אֵינִי מְחַדֵּשׁ עֲלֵיהֶם דָּבָר,
שֶׁכְּבָר יֵשׁ לָהֶם טְכָסִין מִן יַעֲקֹב אֲבִיהֶן,
כְּשֵׁם שֶׁהִקִּיפוּ אֶת מִטָּתוֹ, כָּךְ יַקִּיפוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן…"
אַתְּ מְבִינָה? מַשֶּׁהוּ גֶּנֶטִי יֵשׁ כָּאן –
מִטַּת אַחִים עוֹיְנִים, חוֹרְשֵׁי הֶגְמוֹנְיָה,
סוֹחֲרֵי בּוֹר, מַחְלִיפֵי עֲרֵמוֹת נַעֲלַיִם,
סוֹתְמֵי פִּי אָח וַחֲלוֹם,
שׂוֹטְמֵי חֲלוֹמוֹת,
מוֹחֲקֵי אֲנַחְנוּ וְכוֹתְבִים לְדוֹרוֹת "נָחְנוּ",
אִם בֶּאֱמֶת כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ,
יוֹסֵף יוֹסֵף הַיּוֹרֵד וְעוֹלֶה, הַצָּרוּעַ, כִּי הֶחְכִּים מֵאֶחָיו בַּמִּזְרָח.
וְהָאָלֶף הַמְּחוּקָה עוֹד תִּנְקֹם, מְחַכָּה – – –
הִנֵּה בָּאוּ קַמְצָא וּבַר קַמְצָא וְשִׂיחַת הַדְּגָלִים הָרָעָה,
וְהָאָלֶף הַצּוֹחֶקֶת בִּשְׁמָם, צְחוֹק חֻרְבָּן וְשִׂנְאָה,
וַעֲדַיִן נָעָה בִּי רוּחַ דֶּגֶל אַחֶרֶת, וְשָׁרָה –
הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה,
וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה.

19/04/2015

זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים
(במדבר ד, ד)

מסעֵי/ סיון הר-שפי

אַתָּה וַאֲנִי
מִתְחַלְּקִים בַּמַּסָּעוֹת כְּמוֹ
קְהָת, גֵּרְשׁוֹן וּמְרָרִי.
מִי נוֹשֵׂא אֶת הַיְלָדִים
וּמִי אֶת הַמִּזְוָדוֹת
אֶת הַתִּיקִים הַקְּטַנִּים
וְאֶת הַפְּרָחִים מִי
עוֹמֵס אֶת הַגַּג
וּמִי אֶת הַקִּירוֹת
אֶת הָרִצְפָּה הַבּוֹעֶרֶת
וְאֶת הֶחָלָל הַפְּנִימִי.

כְּמוֹ קְהָת, גֵּרְשׁוֹן וּמְרָרִי
אֲנַחְנוּ שְׁלֹשָׁה:
אִישׁ וְאִשָּׁה
נְשׂוּאִים
עַל כַּפַּיִם שֶׁל חֶסֶד.

וּבַיָּמִים הַקֵּהִים
בְּיָמִים גְּרוּשִׁים
בִּימֵי מְרָרִים
כַּלְּוִיִּים אָנוּ בְּסִבְלוֹתֵינוּ
עַל מַעֲלוֹת בֵּיתֵנוּ עוֹמְדִים
וְשָׁרִים

וְלָקְחוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר
וְאֶת נֵרֹתֶיהָ וְאֶת מַלְקָחֶיהָ וְאֶת מַחְתֹּתֶיהָ
וְאֵת כָּל כְּלֵי שַׁמְנָהּ אֲשֶׁר יְשָׁרֲתוּ לָהּ בָּהֶם
(במדבר ד, ט)
 
אפרת בן-יהודה לוין

הגוף כמו בניין ישן שקוע אל קירותיו

הַגּוּף כְּמוֹ בִּנְיָן יָשָׁן שָׁקוּעַ אֶל קִירוֹתָיו
הַשֶּׁלֶד שָׁכוּב מְעֻקָּם
כַּפּוֹת הַיָּדַיִם תְּרִיסִים מִתְקַלְּפִים
מוּגָפִים תָּדִיר
כַּדּוּרֵי הָעֵינַיִם מִתְנַדְנְדִים
בָּאֲרֻבּוֹת,
אוֹר קָטָן וְכָתֹם מִזְדַּעְזֵעַ
בַּנְּשָׁמָה.

 
 
וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן
(במדבר ד, כה)
 
קרן דוד הרטמן

יריעות

אֵלֶּה הַשָּׂדוֹת שֶׁלָּנוּ
מוֹרִיקִים, מַצְהִיבִים, מַכְתִּימִים
תַּחַת יְרִיעוֹת שְׁקוּפוֹת

זוֹהִי הַשָּׁנָה הַקָּשָׁה שֶׁלָּנוּ
מִכָּל שֶׁזָּרַעְנוּ הֵנֵץ רַק אֶחָד
וְהִכְחִיל –

כְּמוֹ הִרְפָּה מֵאִתָּנוּ
(הָיִינוּ חִבּוּק הָעֵצִים הָעַז מִדַּי)
וְנָשַׁר אֶל אֲדָמָה לְדַשְּׁנָהּ בִּקְלִפּוֹת הַדָּם
עַד שֶׁיִּפְקַע שׁוּב דָּבָר מִן הַגּוּף הַדּוֹאֵב בַּשֶּׁמֶשׁ
מִבֵּין שְׂרִיטוֹת הַיֵּאוּשׁ עַל פְּנֵי הַשָּׁרָשִׁים
עַד שֶׁמִּתּוֹךְ הַמָּוֶת נְיַחֵל שׁוּב לַחַיִּים

(עַכְשָׁו נַעֲרִיךְ כָּל רֶגַע יוֹתֵר וְכוּ')

כָּךְ הֵאַצְנוּ אֶת כָּל דִּמְעוֹתֵינוּ גַּם
לְהַשְׁקוֹת שׁוּב בַּחֲשַׁשׁ מָה, בְּאֵימָה,
בְּאַהֲבָה מְיַסֶּרֶת, אֶת אוֹתָן גֻּמּוֹת הָעוֹר
בֵּין שׁוּרוֹת שֶׁל צַלָּקוֹת בַּחֶלְקָה הָרֵיקָה
הַמַּרְהִיבָה בִּמְתִיקוּתָהּ,
בְּאֵלֶּה הַשָּׂדוֹת שֶׁלָּנוּ,
אֵין לָנוּ אֶלָּא לָטַעַת תִּקְוָה
לְהַדֵּק שׁוּב וָשׁוּב וְלִמְתֹּחַ מֵעָל
יְרִיעוֹת שֶׁל צִפִּיָּה.

אוגוסט 2014, צוק איתן
 

וּמַרְאֵה אֵשׁ לָיְלָה
(במדבר ט, טז)

שי דותן

שיר מהמכתש הגדול
 
הַמְשׁוֹרֵר בִּמְחִצַּת שִׁירָיו
כְּמוֹ אֱלֹהִים אֵצֶל כּוֹכָבָיו הַמְרַצְּדִים.
הוּא נוֹשֵׁף עֲלֵיהֶם
מַלְהִיט אוֹתָם לְהִתְחַמֵּם.
 

 
עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ
(במדבר ט, כג)
 
שי דותן

נסיעה בכביש ארבעים לאילת
 
חוֹלֵף עַל פְּנֵי חַוּוֹת בּוֹדְדִים רוֹמְצוֹת
זָר וּמְהַבְהֵב כְּמוֹ חֲלָלִית
הַפָּנָסִים כּוֹרִים בַּחֲשֵׁכָה
מִכֹּחַ הַדַּוְשָׁה מִכֹּחַ הָאִוְשָׁה
בְּלִי כְּבֻדָּה אוֹ יַעַד
מִלְּבַד אֵיזֶה לֶךְ-לְךָ עַתִּיק
 
 
 
וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה
וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ: מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר
(במדבר יא, ד)

חגית מנדרובסקי

סיר הבשר
 
חִוֶּרֶת טָעַמְתִּי
מִן הַשְּׂלָו. נִקְבַּרְתִּי
תַּחַת תַּאֲוָה. יְתוֹמָה
גִּשַּׁשְׁתִּי
בִּקְרִיעָה: 'מִרְיָם!'
מִרְיָם
אֵינָהּ עוֹנָה. מֻכַּת גּוֹרָל
הִיא נָדָה בְּעוֹלַם הַמֵּתִים,
מְדַבֶּרֶת בִּי סָרָה
וְאָנֹכִי מְשִׁיבָה לָהּ
מִלְחָמָה שַׁעְרָה.
אֲנִי מַאֲבִיסָה עַצְמִי
בְּסִיר הַבָּשָׂר, אִמִּי
מַאֲכִילָה עַצְמָהּ שְׁקָרִים.
עַד מָתַי נוֹסִיף לִנְדֹּד
בְּמִדְבַּר הַלֵּב,
כְּמַעְיָן שֶׁאֵינוֹ
מִתְגַּבֵּר
עַל מַכְאוֹבֵי יַלְדוּת.
מִרְיָם, אִמִּי, הֻכְּתָה
בְּסַרְטָן, אֲנִי
בְּסַנְוֵרִים
וֵאלֹהֵינוּ, אֱלֹהִים אֵינוֹ
חָדֵל לְהַשְׁקוֹתֵנוּ
רַחֲמִים.

זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם
אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים
(במדבר יא, ה)

שלומית נעים נאור

כאן בארץ הזרועה
לניסימי

דָּבָר לֹא יֵאָכֵל בְּחִנָּם.
הָאֲרוּחָה תֵּרָשֵׁם בַּגּוּף
רֵיחוֹת הַבַּיִת יְבַשְּׂרוּ מֵרָחוֹק
אֶת חֶסֶד בּוֹאוֹ שֶׁל הָעֶרֶב,
הַבָּצֵק הַנִּלּוֹשׁ שֶׁתֵּכֶף יֵחָרֵךְ עַל הַכִּירָה,
וְאֵין סִימָן לִכְאֵב הַדֶּרֶךְ, לְמַאֲמַץ הַזְּרוֹעוֹת
לִכְוִיָּה בַּיָּד, לַיֹּבֶשׁ הַמַּכֶּה בַּגָּרוֹן, לְקִצְרוֹן הַנֶּפֶשׁ,
לְבוֹרִית הַכְּבִיסָה, לְיַלְדָּה מִשְׁתַּעֶלֶת בַּחֶדֶר,
לִישִׁיבָה שֶׁמִּסְתַּיֶּמֶת מְאֻחָר מִדַּי.
עַל הַחַלּוֹן דָּבֵק אֲבַק יוֹמֵנוּ.

כָּאן בָּאָרֶץ הַזְּרוּעָה.

 
 
שמונה שנים

וְאֵיךְ מִתּוֹךְ כָּל הַחוֹל הַזֶּה בָּנִיתָ לִי בַּיִת
עֲרוּגוֹת הַטַּעַם נָשְׂאוּ אַהֲבָתֵנוּ
טַעַם קִשּׁוּאִים, גַּד וְשׁוּם
וּמִתּוֹךְ סַעֲרוֹת הַחוֹל
פָּתַחְנוּ דֶּלֶת
תָּחַמְנוּ חַלּוֹן
וְהוֹדַעְנוּ לָרוּחוֹת:

זֶה הַבַּיִת.

הָלַכְתָּ אַחֲרַי וַאֲנִי אַחֲרֶיךָ
סוֹבְבִים זוֹ אֶת זֶה כְּבָר שָׁנִים
כָּךְ הָיָה תָּמִיד.

בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ
(במדבר יא, ו)

סבינה מסג

המקום שלי בסלעים

*
מִדֵּי בֹּקֶר

כַּמָּה שִׁירִים קְטַנִּים

לִפְנֵי הָאֲרוּחָה –

הַמָּן
הַיּוֹמִי

הָאֲרוּכָה.

*
אִוְשָׁה מַקְפִּיצָה
מַמָּשׁ  קָרוֹב אֵלַי!

גַּם הַנָּחָשׁ
מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּשְּׁבִיל שֶׁכָּבְשׁוּ רַגְלַי

*

בְּרֶגַע זֶה  נוֹסָף

                  לַהִמּוּר

אִם יֵצֵא  שִׁיר?

הִמּוּר חָדָשׁ:

הַאִם  יֵצֵא    הַנָּחָשׁ?!

וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח
(במדבר יא, ז)

תומר דבורה קהת-שור

מָן

וְעוֹד רָצִיתִי לִטְעֹם מִן הַמָּן הַהוּא, הָרִאשׁוֹן
רֵאשִׁית הַמְּתִיקוּת הָעֲדִינָה, הַמִּתְמוֹסֶסֶת. אַחַר כָּךְ הַיֹּבֶשׁ הַצָּמָא
וְכָל הַשְּׁאָר –
לָבָן עַד הָאֹפֶק הַנּוֹצֵץ. רַצְנוּ לְתוֹכוֹ כְּמוֹ יְלָדִים
זוֹרְקִים חֳפָנִים רַכִּים שֶׁל פָטָה מוֹרְגָנָה, הַבְטָחוֹת מְמֻמָּשׁוֹת, בְּלוּז מִדְבָּרִי
כָּמוּס בַּפֶּה
הַטְּעָמִים כֻּלָּם דּוֹקְרִים בְּעֹז עַל לְשׁוֹנִי
קוּסְקוּס שְׁמֵימִי מְלֹא כָּל הָעַיִן,
הָאוֹר מִשְׁתַּבֵּר בּוֹ בְּצֶבַע הַדְּמָעוֹת
בְּצֶבַע הַשִּׂמְחָה הָרְחָבָה
וְאַהֲבַת אֵם גְּדוֹלָה וַחֲלָבָהּ
לְאֵין שִׁעוּר.

וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח
(במדבר יא, ז)

סיון הר-שפי

נס

כְּמוֹ נִסֵּי הַמִּדְבָּר,
אֲנִי מְגַלָּה
שֶׁאֵינֶנִּי בָּלָה בְּעֵינֶיךָ
כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ
חִנְּךָ לֹא כָּלָה
וְכִי יָדֵינוּ עוֹשׂוֹת
אַהֲבָה גְּדוֹלָה
 
 
הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי? וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים
כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם
(במדבר יא, כט)

אבישר הר-שפי

לפניך

בָּאנוּ נִרְדָּמִים
עֵרִים מְאֹד
מְהַלְּכִים עַל קְצוֹתֵינוּ שֶׁל הָרוּחַ
בָּאנוּ בִּפְעִימוֹת לִבֵּנוּ, חֲדָרָיו
כִּתְבֵי הַסְּתָרִים שֶׁל יֵשׁוּתוֹ
בָּאנוּ בִּבְשָׂרֵנוּ הַנִּרְגָּשׁ
בָּאנוּ בִּנְתִיבֵי הָרַכָּבוֹת הַמְהַלְּכִים בָּנוּ
וּדְרָכֵינוּ הַמִּתְפַּצְּלוֹת
אָנוּ קוֹרְאִים אֶל הָרוּחַ
מֵאַרְבַּע רוּחוֹת שֶׁתֵּהָפֵךְ
וְיִרְטְטוּ הַוִּילוֹנוֹת בֵּין חַדְרֵי הַלֵּב
עֲלִיּוֹתָיו
בֵּין דַּפֵּי הַבָּשָׂר
וְהָעוֹר
בֵּין שִׁבְרֵי הַכֵּלִים
כְּלוֹמַר הִנְנוּ
נְיָרוֹת מְרַשְׁרְשִׁים
נִדָּפִים
מִדְבָּרִיּוֹת רְחוֹקִים
סוּפוֹת חוֹל שְׁתוּקוֹת
בָּאנוּ
לְאוֹר הַתְּכֵלֶת הֶחָמוּר
הַנָּצוּר בָּנוּ
בָּאנוּ לְהִכָּתֵב סְלִילֵי הָאוֹתִיּוֹת
הַמְאַבְּכִים בָּנוּ
בָּאנוּ
בְּאֵין מַפְרִיעַ לָאֶצְבָּעוֹת לִרְעֹד לְהֵרָסֵק
לִתְפִלָּה בָּאנוּ
לְאֵין תְּפִלָּה
שֶׁבָּאנוּ עַזִּים כַּמָּוֶת
וְכַדְּבַשׁ לְהֵעָקֵץ
וְלֹא לְהִשָּׁמֵט בְּשׁוּרוֹת מְתוּקוֹת
בָּאנוּ לְרַחֵם
עַצְמֵנוּ מְאֹד

שָׁמַיִם מַמְטִירִים כּוֹכָבִים עַל רִיסֵינוּ
אוֹר שׁוֹמֵם וּפְרָחִים
עוֹדֶנּוּ

וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח
(במדבר יב, א)

שרית עיני ריץ'

*

הָאִשָּׁה הַכּוּשִׁית
הַכֹּל מֻתָּרִין לוֹמַר עַל אוֹדוֹתֶיהָ
הִיא בּוֹהֶקֶת בֵּינֵינוּ כְּנֶגַע.
הִנֵּה יָבוֹא הָאִישׁ וְיִקַּח לוֹ אוֹתָהּ,
הָאִשָּׁה הַכּוּשִׁית מְהַלֶּכֶת זְקוּפָה
וְיוֹדַעַת
שֶׁלֹּא תַּהֲפֹךְ אֶת עוֹרָהּ.

וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה
עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח
(במדבר יב, א)
רש"י: ומנין היתה יודעת מרים שפירַש משה מן האשה? רבי נתן אומר: מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר למשה "אלדד ומידד מתנבאים במחנה". כיון ששמעה צפורה, אמרה: אוי לנשותיהן של אלו, אם הם נזקקים לנבואה, שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני. ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן.

יעקב עזריאל

בין איש לאשתו

לֹא כְּבֶן-עַמְרָם
שֶׁדִּבֵּר עִם הַשְּׁכִינָה פָּנִים אֶל פָּנִים
אֲבָל פָּרַשׁ מִבַּת-יִתְרוֹ;
וְלֹא כְּבֶן-יִשַׁי
שֶׁרָקַד וּפִזֵּז וְכִרְכֵּר לִפְנֵי אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בְּכָל עֻזּוֹ
אֲבָל עָזַב אֶת בַּת-שָׁאוּל מֵאֲחוֹרֵי חַלּוֹן אָטוּם;
וְלֹא כְּבֶן-אַבְרָהָם
שֶׁשָּׂח לִפְנֵי קוֹנוֹ לִפְנוֹת עֶרֶב
אֲבָל לֹא שׂוֹחֵחַ עִם בַּת-בְּתוּאֵל עַל בְּנָהּ וּבְנוֹ –

אֶלָּא
כְּבֶן-אָדָם
פָּשׁוּט.

וַיֵּרֶד ה' בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל
(במדבר יב, ה)

אורית קלופשטוק

*

אֲנִי יוֹצֵאת כְּמוֹ אֲבוֹתַי אֶל הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל.
הָרוּחוֹת זוֹרוֹת מֶלַח בְּעֵינַי
וְכָל עָנָן נִדְמֶה לִי כְּעַמּוּד
שֶׁיּוֹרֶה לִי אֶת הַדֶּרֶךְ.

וְגַם לִי יֵשׁ מֹשֶׁה כְּבַד פֶּה, הַמּוֹשֵׁךְ אוֹתִי קָדִימָה
וּפַרְעֹה כְּבַד לֵב, הַמּוֹשֵׁךְ אוֹתִי לְאָחוֹר
וְגַם אֲנִי מוֹתִירָה אַחֲרַי אֶת סִיר הַבָּשָׂר,
אֶת הַמֵּתִים, וַעֲבוֹדָה קָשָׁה מְאֹד,
אֲבָל מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי קוֹרֵא לִי בּוֹאִי.

וּמַה יֵּשׁ לִי בַּשַּׂק? לַהֲטוּטִים
וּפַחַד הַחְמָצָה.
אֲנִי יוֹצֵאת כְּמוֹ אֲבוֹתַי אֶל הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת,
מְחַפֶּשֶׂת דֶּרֶךְ בְּמִדְבַּר חַיַּי,
מִתְעַקֶּשֶׁת שֶׁמִּישֶׁהוּ אָמַר לִי בּוֹאִי.

 
 
שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל
(במדבר יג, ב)

אורית קלופשטוק

*

גַּם אֲנִי שׁוֹלַחַת מְרַגְּלִים,
לָתוּר אֶת הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת, שֶׁלְּךָ וְשֶׁלִּי,
לִשְאֹל אִם הַיָּמִים שֶׁעוֹד נָכוֹנוּ לָנוּ יִהְיוּ נְכוֹנִים.
גַּם אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב,
שֶׁיֹּאמְרוּ לִי שֶׁיָכֹל נוּכַל,
וּבֵינְתַיִם,
חוֹמָה.

פרשת שלח, במדבר

וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת
(במדבר יג, כא)

אריאלה נידם-פרץ

*
 
תְּרֵיסַר מְרַגְּלִים מְהַלְּכִים בִּי בֹּקֶר
תָּרִים חֶלְקַת אֱלֹהַי
צֶלֶם וּדְמוּת ז'וּרְנָלִים לָאִשָּׁה.
'רְאִי רְאִי' קַמְטוּטִים וְעִקּוּלִים שֶׁבִּקַּשְׁתְּ
לְטַשְׁטֵשׁ בְּכֹחַל.
הֵם בּוֹחֲשִׁים בְּמִדּוֹתַי
הַשְּׁמֵנָה אִם רָזָה,
מְפַשְׁפְּשִׁים בַּכָּנָף הַשְּׂמָאלִית, הַפְּרוּמָה,
דָּשִׁים בְּרִפְיוֹנִי.
תּוֹלְשִׁים קְצוֹת בְּאוּשַׁי בְּפִינְצֵטָה
וְנוֹגְשִׂים בְּבִצּוּרֵי חֲלוֹמוֹתַי.
רַגְלָם גַּסָּה בְּמַצְפּוּנִי הַזָּב חֲלֵב
אֵם טוֹבָה דַּיָּהּ.
צֵידָה לַדֶּרֶךְ הֵם לוֹטְשִׁים עַיִן בִּלְבָנוֹן אַפִּי
לוֹקְטִים מֵרִמּוֹנַי וּתְאֵנַי
לָשֵׂאת בְּכִתְפֵיהֶם מִבְטַחִי הָאַחֲרוֹן
שֶׁיָּכֹל אוּכַל
בִּי

אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה' וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם
וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה
(במדבר יד, יד)
 
יעל סטטמן

עדיף היה

כְּשֶׁהָיִיתִי מְהַלֶּכֶת בְּאוֹרְךָ
וְאַתָּה לְפָנַי עַמּוּד עָנָן יוֹם וָלֵיל
אַנְחַת הַסְּלָעִים בַּמּוֹרָד וַאֲנִי חֵרֶשֶׁת
לִכְאֵב הַהִתְנַפְּצוּת
עִוֶּרֶת לַשְּׁבָרִים

עָדִיף הָיָה בַּגַּעְגּוּעַ,
כְּשֶׁרָקַמְתִּי שָׁעוֹת בְּטִיסַת לַיְלָה
עוֹרוֹת אֵילִים מְאָדָּמִים, בֵּית קֶבַע
מַכְמִיר בְּבִדְיוֹנוֹ

שָׁנִים אַחֲרֵי וּמָה הָיִיתִי נוֹתֶנֶת
שׁוּב לְשַׁוּוֹת לְנֶגְדִּי פָּנֶיךָ וְלֹא אֶת פָּנַי

 
 
וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה
(במדבר יד, לג)

צור ונטורה

מחפשים פתחים

א
עַכְשָׁו מְשִׁיבִים דְּבָרִים מִקַּצְוֵי אֶרֶץ, מִבָּתֵּי כֶּלֶא
מֵאַרְמוֹנוֹת מְלוּכָה, מִשִּׁכְחָה,
מִתְּהוֹמוֹת.

הַבַּיִת מִתְחַכֵּךְ בְּעָרְפֵּנוּ כְּמוֹ חוּט שַׁרְשֶׁרֶת
לֹא נִשְׁכָּח, כִּוּוּן אֵלָיו
מִן הַמִּדְבָּר הַזֶּה
עַכְשָׁו הוֹלְכִים.

אָנוּ אוֹכְלִים מִמְּעַט הָאוֹרוֹת הַנִּמְצָאִים בְּכֵלֵינוּ, וְהַמָּצוּי
מְחַדֵּשׁ עַצְמוֹ, מְגַלֶּה לָנוּ כָּל יוֹם
פָּנִים אֲחֵרוֹת.

וְאָנוּ בַּעֲלֵי סְדָקִים,
יְשֵׁנִים כָּל לַיְלָה בְּמָקוֹם אַחֵר,
מִנְּטוּעִים הָפַכְנוּ לְחוֹלְפִים בַּמִּדְבָּר. אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ
מְרַכֵּךְ בָּנוּ קְשָׁיִים שֶׁמִּתַּחַת לָעֹרֶף.

בַּלֵּילוֹת, לְעִתִּים, אֲנַחְנוּ לֹא נִרְדָּמִים. וּבַדְּרָכִים
הָעֵינַיִם שֶׁלָּנוּ לֹא מְמַצְמְצוֹת מֵרֹב פִּקָּחוֹן.
הַהֹוֶה עוֹמֵד עָלֵינוּ וְצוֹעֵק: אֲנִי חַי
וּמְחַכֵּךְ עַצְמוֹ עַל עָרְפֵּנוּ, עִם כָּל צַעַד.
אֲבָל עַכְשָׁו הוֹלְכִים.

ב
אַל תִּלְמַד בְּעִיּוּן
אֶת הַפַּעַר בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַגָּדוֹל מִכֹּל, הַשָּׁלֵם
שֶׁיָּכֹלְנוּ לִהְיוֹת.

מַה שֶּׁאַתֶּם חַי וְקַיָּם
וּבַדֶּרֶךְ, עַכְשָׁו מַשִּׁילִים יַחַד
צְחוֹק יָשָׁן.

ג
עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ תִּיק בַּדְּרָכִים.
הַכֹּל לְאַט יוֹתֵר, גַּם קֶצֶב הַמִּלִּים עַל הַנּוֹף.

עַכְשָׁו מְשַׁנְּנִים אֶת הַיָּדוּעַ לָנוּ
מְחַפְּשִׂים מַפְתְּחוֹת בַּמֻּכָּר וּבַצְּעָדִים שֶׁלִּפְנֵי.

עַכְשָׁו מְשִׁיבִים דְּבָרִים שֶׁאָבְדוּ לָנוּ בְּשָׂדוֹת מוֹרִיקִים.
תַּחַת הַשַּׁרְשְׁרָאוֹת מְגָרֵד לָנוּ לֵב חָדָשׁ.
אַחַר כָּךְ יִהְיֶה זְמַן לַכֹּל.

וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר
(במדבר יד, מ)

רותם שובל

חול הזמן
 
בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת עַל הָהָר הַזֶּה
גַּרְנוּ, מְבַקְּשִׁים
מֵהָאֲדָמָה שֶׁתַּחְפֹּן אֶת כְּמִיהוֹתֵינוּ.
בַּבַּיִת הָרִאשׁוֹן בִּקַּשְׁנוּ יֶלֶד.
לְפָנֵינוּ יָשְׁבוּ בּוֹ גְּבָרִים עֲצוּבִים,
צַעֲרָם נִסְפַּג בַּתִּקְרָה עִם עֲשַׁן הַסִּיגָרִיּוֹת,
וְנָשִׁים שֶׁנּוֹתְרוּ מֵאָחוֹר,
חוֹל הַזְּמַן מְלַחְלֵחַ עֵינֵיהֶן.
הַקִּירוֹת שֶׁנִּזְנְחוּ לָחֲשׁוּ לִי
לַטְּפִי אוֹתָנוּ.

הַבַּיִת הַשֵּׁנִי הָיָה קָטָן. שִׁכַּנּוּ בּוֹ
רַק מַה שֶּׁהֶכְרֵחִי – מִטָּה,
שְׁלֹשָׁה יְלָדִים וְהַזְמָנָה לָרוּחַ
לְשַׂחֵק בַּחוֹלוֹת הַצְּמֵאִים.
מִסָּבִיב פָּרְחוּ קוֹצִים,
סְגֻלִּים וּפְרָאִיִּים, מְסַפְּרִים
עַל כָּל מַה שֶּׁצּוֹמֵחַ דַּוְקָא מֵהַחֹם.

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ פֹּה.
הַבַּיִת כְּבָר שֶׁלָּנוּ. אֶפְשָׁר
לְהוֹתִיר חֲרִיצִים בַּקִּיר, לְהַשְׁאִיר
עֲקֵבוֹת לְשָׁנִים.
אֵינֶנּוּ עוֹד עַם נוֹדֵד וְהַחוֹל
סָבִיב אֵינוֹ מִדְבָּר.

 
הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם
(במדבר יד, מ)

סיון הר-שפי

התאקלמות

בַּמָּקוֹם הֶחָדָשׁ
מְעַרְבֹּלֶת חוֹל מִדְבָּרִית
בָּרְאָה אִשָּׁה בִּדְמוּתִי
בַּת בְּלִי בַּיִת

מְסֻחְרֶרֶת
אֶרֶץ שֶׁנִּזְרְקָה בָּרוּחַ
מְשֻׁחְרֶרֶת
עֹז וְחֻלְשָׁה לְבוּשָׁהּ

נָעָה בָּרְחוֹב
לְעֻמָּתִי

וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים
אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל הָעֵדָה
(במדבר טו, לג)

רותם שובל

לשֵם שמים

יָצָאתִי כָּעֵת לְקוֹשֵׁשׁ
מִן הַחוּץ אֶל הַפְּנִים
אֶת כָּל אֲשֶׁר חָסַרְתִּי.
אֶת כָּל אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי
לַעֲרֹם בְּתוֹכִי
וּלְהַעֲלוֹת עַל הַמּוֹקֵד.

אָנָּא,
אַל תִּרְגְּמוּנִי בְּאַבְנֵי יָרֵחַ.
בִּקְהִלּוֹת מְקוֹנְנִים שִׁירוּ
שְׁמִי וְאִמְרוּ –
קוֹשְׁשָׁה הִיא כִּי אֲנַחְנוּ
לֹא יָכֹלְנוּ. קוֹשְׁשָׁה
כְּדֵי שֶׁנִּרְאֶה
הִשְׁתַּקְּפוּת אַהֲבָתֵנוּ
בִּמְאוֹרוֹת הַלַּיְלָה.

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי
וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן
וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה
(במדבר טז, א-ב)

יעקב עזריאל

אוֹן בֶּן פֶּלֶת

קָשֶׁה הָיָה לָנוּ לְהָבִין אֶת מֹשֶׁה –
הַמִּבְטָא הַמִּצְרִי –
הַמִּלִּים שֶׁבָּלַע –
הַגִּמְגּוּם.

אַהֲרֹן הָיָה צָרִיךְ לַחֲזֹר עַל דְּבָרָיו
בְּקוֹלוֹ הַבָּרוּר.

אִשְׁתּוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מֵעוֹלָם לֹא שָׁלְטָה בְּעִבְרִית:
דִּקְדּוּק מְשֻׁבָּשׁ –
אוֹצַר מִלִּים פָּשׁוּט פָּשׁוּט –
אוֹמְרִים שֶׁבֵּינָם לְבֵין עַצְמָם דִּבְּרוּ מִדְיָנִית.

קָשֶׁה הָיָה לָנוּ לְהָבִין אֶת מֹשֶׁה.
כְּאִלּוּ תִּרְגֵּם כָּל מִלָּה בְּרֹאשׁוֹ מִמִּצְרִית.
אוֹמְרִים שֶׁבְּמִצְרִית דִּבֵּר כִּמְשׁוֹרֵר, וּבְמִדְיָנִית כְּפַיְטָן,
אֲבָל בְּעִבְרִית – בְּעִבְרִית –

אוֹמְרִים שֶׁרַק כַּאֲשֶׁר הוֹרִיד אֶת הַמַּסְוֶה
בְּאֹהֶל מוֹעֵד
דִּבֵּר בְּלִי מְחִצּוֹת. בִּרְהִיטוּת. פָּנִים אֶל פָּנִים.
פֶּה אֶל פֶּה. חָפְשִׁי.

קָשֶׁה הָיָה לָנוּ לְהָבִין אֶת מֹשֶׁה.
וְאֵיךְ יָכוֹל הָיָה הוּא לְהָבִין אוֹתָנוּ?
 
 
הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר
כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר
(במדבר טז, יג)

צור וילמן

משה
 
אַחֲרֵי שֶׁהַמְּרַגְּלִים חָזְרוּ, הֶחְלַטְתִּי לְהִשָּׁאֵר.
פָּחַדְתִּי שֶׁהַכֹּל יִשְׁתַּנֶּה. יָדַעְתִּי,
שָׁמַעְתִּי אֶתְכֶם אוֹמְרִים
לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ לְאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ,
כִּי טוֹב לָנוּ חַיֵּי עֹנִי בַּמִּדְבָּר מֵהִסְתָּאֲבוּתֵנוּ בַּשֶּׁפַע.
מִרְיָם וְאַהֲרֹן לֹא וִתְּרוּ
הִמְשַׁכְתִּי לָלֶכֶת אֲבָל כְּבָר יָדַעְתִּי,
אֲנִי אִתְּכֶם לָאָרֶץ הַזֹּאת לֹא נִכְנָס.
לֹא הָיָה לִי הָאֹמֶץ לוֹמַר לָהֶם. קִוִּיתִי
שֶׁהֵם יִפָּרְדוּ מִמֶּנִּי קֹדֶם. חִכִּיתִי,
עַד קָדֵשׁ, עַד הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַחֹדֶשׁ הַחֲמִשִּׁי,
הַרְבֵּה חִכִּיתִי. וְרַק אָז
עָלִיתִי אֶל הָהָר.
וְאֵיזֶה נוֹף יֵשׁ פֹּה. מֵהַפִּסְגָּה
רוֹאִים אֶת כָּל הָאָרֶץ
זְרִיחוֹת נְבוֹ, שָׁמַיִם אֲדֻמִּים-כְּתֻמִּים
כְּמוֹ בְּגַן עֵדֶן.
אֲנִי אֲחַכֶּה מִנֶּגֶד
הַכֹּל עוֹד יִשְׁתַּנֶּה, אֲנִי יוֹדֵעַ.

 
הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר? לֹא נַעֲלֶה
(במדבר טז, יד)
 
טלי גילדין כהן

עדות

אֲנִי כּוֹתֶבֶת לָכֶם מֵעוֹלָם
שֶׁאֵין הוּא הָעוֹלָם הַזֶּה.
לֹא תַּאֲמִינוּ, אֲבָל תּוּכְלוּ לְהַרְגִּישׁ.
אֵלּוּ לֶהָבוֹת סְגֻלּוֹת, כְּחֻלּוֹת,
כְּתֻמּוֹת שֶׁאֵין כְּתֻמּוֹת מֵהֶן,
עוֹר אֶל עוֹר בְּיוֹם הַלֵּדָה וּבְיוֹם הַמָּוֶת.

סָבִיב צְבוּעִים שָׁמֵינוּ בִּצְלִילוּת רַכָּה,
הַכֹּל כּוֹאֵב אֶת הָעֵינַיִם.
לְפֶתַע בָּרוּר לָנוּ לְאָן אָנוּ הוֹלְכִים
וּמַה מְּחַכֶּה לָנוּ בַּדֶּרֶךְ – אַלְפֵי מִיתוֹת.
בְּרוּרָה צוּרָתוֹ שֶׁל מָקוֹם – צוּרָתֵנוּ.
בָּרוּר יָפְיוֹ הַחַי וְהַנּוֹשֵׁךְ.

נֵלֵךְ, וַדַּאי שֶׁנֵּלֵךְ,
יֵשׁ לָנוּ יְלָדִים לָטַעַת בָּהֶם תִּקְווֹת שָׁוְא
הוֹרִים לְהַנִּיחַ בְּמִטָּתָם,
עֲצָמוֹת הַזְּקוּקוֹת לְחֹם וּלְמַגָּע.
הַבְטָחוֹת יְשָׁנוֹת שֶׁהִבְטַחְנוּ לְעַצְמֵנוּ
הַקָּמוֹת לִתְחִיָּה כַּחֲדָשׁוֹת.

אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ
(במדבר יח, כ)

עמיר עקיבא סגל

מדבר הממשות (סדרת הרצאות בתשלום נוסף)
 
אֲנִי רָאִיתִי אֶת הֶעָתִיד וְאַתֶּם לֹא. וּבֶעָתִיד הַכֹּל הוּא הַרְצָאוֹת TED. כֻּלָּם שׁוֹמְעִים הַרְצָאוֹת TED כֻּלָּם מְדַבְּרִים בְּהַרְצָאוֹת TED וִילָדִים נוֹלָדִים אֶל הַרְצָאוֹת TED. שֶׁל חָמֵשׁ דַּקּוֹת. שֶׁל שָׁלֹשׁ דַּקּוֹת. שֶׁל דַּקָּה. שְׁבַע עֶשְׂרֵה דַּקּוֹת רַק לְמֶלֶךְ הַקּוֹפִים. סְפָרִים שֶׁל יוּבָל נֹחַ הֲרָרִי עַל כָּל שֻׁלְחַן קָפֶה. וְאֵין קָפֶה כְּמוֹ שֶׁעַכְשָׁו. רַק קַפְּסוּלָה אוּנִיבֶרְסָלִית. סְפָרִים שֶׁל יוּבָל נֹחַ הֲרָרִי עַל כָּל מַדָּף. וְכָל הַמַּדָּפִים מוֹדוּלָרִיִּים. גְּמִישִׁים כְּמָסַכֵּי מַגָּע. רְחָבִים כְּמִשְׂחֲקֵי רֶשֶׁת. יַצִּיבִים כְּשָׂפָה מְחֻדֶּשֶׁת. מִתְקַדְּדִים כְּרֶשֶׁת חֶבְרָתִית. חָפְשִׁיִּים כְּנוֹתֵן שֵׁרוּתִים שִׁתּוּפִיִּים. מְלֻטָּשִׁים כְּהַרְצָאַת TED. אַתֶּם לֹא רְאִיתֶם שֶׁבֶּעָתִיד הַכֹּל הוּא הַרְצָאַת TED. יוּבָל נֹחַ הֲרָרִי עַל כָּל שֻׁלְחָן. עַל כָּל מַדָּף. הַכֹּל נוֹצֵץ וּמְהַדְהֵד. הַכֹּל זוֹהֵר כָּל כָּךְ. אֵין צֹרֶךְ בָּכֶם יוֹתֵר. אֵין צֹרֶךְ בִּי כְּבָר עַכְשָׁו. רָאִיתִי אֶל הֶעָתִיד. עָתִיד שֶׁבּוֹ, כְּמוֹ הַיּוֹם, הַכֹּל מַתְחִיל וּמִסְתַּיֵּם בַּמִּלָּה אֲנִי.
 
 
וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת בְּגָדָיו
(במדבר יט, י)
 
אפרת ביגמן

*

וְהָיָה מַחֲנֵנוּ קָדוֹשׁ לְהַכְאִיב
לֹא הָיָה בּוֹ פֶּצַע וְחַבּוּרָה
רַק אֲנָשִׁים בְּרִיאִים לְהַחֲרִיד מְשׂוֹחֲחִים שִׁיחוֹת
שׁוֹפְעוֹת צְחוֹק נוֹרָא
מְבַטְּלוֹת בִּתְנוּעוֹת יָדַיִם חִנָּנִיּוֹת
אֶת קִיּוּמִי אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶת טֻמְאַת הַמֵּת
שֶׁנָּשָׂאתִי
בְּמַעְגָּלִים חוֹזְרִים וְנִשְׁנִים
אֲשֶׁר דָּבְקָה בִּבְגָדַי וְלֹא פָּגָה וְלֹא הָיָה אִישׁ שֶׁיֶּאֱסֹף אֵפֶר
וְיֹאמַר – טָהוֹר

 
 
כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם
(במדבר יט, יג)

שמואל מוניץ

לשלוח יד

הוּא הוֹלֵךְ לְאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ בַּמִּדְבָּר.
הוּא הוֹלֵךְ לִשְׁלֹחַ יָד בְּנַפְשׁוֹ.
אֵין בְּיָדוֹ לִמְחוֹת אֶת עִקְבוֹתָיו בַּחוֹל
וְאֵין בְּיָדוֹ לִמְחוֹת אֶת עִקְבוֹתָיו בַּקֹּדֶשׁ.
הוּא שׁוֹמֵעַ צְלִילִים בְּעָצְמָה רַבָּה מִדַּי.
עָיֵף כָּל כָּךְ,
חִוֵּר כָּל כָּךְ
שֶׁלֹּא נִשְׁאָר לוֹ דָּם לִתְרֹם.
הוּא יִמְצָא מְנוּחָה נְכוֹנָה תַּחַת כַּנְפֵי נְשָׁרִים.

הוּא הוֹלֵךְ לְאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ בַּמִּדְבָּר
וְאֵין בְּיָדִי לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ מִיָּדוֹ.
 
 
וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
(במדבר יט, יט)

יונה שפירא

סדר העבודה
 
וְכָךְ הָיִיתִי מוֹנָה בְּךָ –
אֶת סֵדֶר אֵיבָרֶיךָ
אֶת סֵדֶר עַצְמִי
אַחַת לְעֶשֶׂר
אֶת הַצֶּלֶם הַגָּלוּי שֶׁלָּנוּ
שֶׁהוּא מַזֶּה וּמַצְלִיף
כַּשֶּׁמֶן הַנּוֹטֵף מֹר
שֶׁהוּא כַּזַּיִת הַנִּמְסָךְ
וְזַךְ
אַחַת לְעֶשֶׂר.

הָיִיתִי מוֹנָה גַּם אֶת הַדְּמוּת
עַד הָרוּחַ
שֶׁהִיא קְלוּעָה בְּשֶׁל הַמְפֹרָשׁ
שֶׁהִיא מְשַׁכֶּרֶת
בְּמִלִּים פִּלְאִיּוֹת, נָכְרִיּוֹת
בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת
עַד הַצַּמֶּרֶת
הַבּוֹעֶרֶת מִן הַהֵיכָל וְסָבִיב
וְחוֹתֶרֶת לָבוֹא וְלָצֵאת בְּשָׁלוֹם מִן הַקָּדוֹשׁ וְהַשָּׁרוּי
אַחַת לְמֵאָה.

וְכָךְ הָיִיתִי מוֹנָה בְּךָ
אֶת רֵיחַ הַהֲדָרִים
וּמְטִילֵי הַחֹמֶר
אֶת אַהֲבַת זִמְרִי
וְקִנְאַת פִּנְחָס
עַד הַרְבֵּה אֵין קֵץ
עַד
הַחַמָּה בְּמִלּוּאָהּ.
 
 
קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ
וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו
(במדבר כ, ח)
 
אבישר הר-שפי

*

לַעֲמֹד מוּל הָאֲבָנִים
וּלְהִתְחַנֵּן לְהַצִּיב אֶת חַיֶּיךָ
אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע טַבָּעוֹת
אֶל מוּלוֹ הַגֶּזַע
הַחַיִּים
אֶת עַצְמְךָ אֶת נַפְשְׁךָ בְּכַפְּךָ
עַל הָאֶבֶן אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי
לָתֵת לוֹ לִקְרֹא בְּעוֹרְךָ
בְּשַׂעֲרוֹת זְקָנְךָ
אַתָּה, אִשְׁתְּךָ, יְלָדֶיךָ
מַעֲשֶׂיךָ שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ
שֶׁלֹּא יִהְיוּ לָרִיק
וְעַל נִשְׁמָתְךָ לַמְּדֵנִי
אֹרַח חַיִּים

בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה
לִשְׁמֹעַ מִלָּתְךָ
בִּשְׂפָתַי

בְּעִקְבוֹתֶיךָ שֶׁשְּׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים

קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה
אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ
וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע
(במדבר כ, ח)

אפרת בן-יהודה לוין

זריחה במדבר

יוֹשֶׁבֶת עַל סֶלַע מְאֻבָּק
כְּמוֹ אֶבֶן, כִּנְצִיב מֶלַח אוֹ כְּדֶקֶל
יוֹשֶׁבֶת כְּמוֹ הַר אֵיתָן, קֵרֵחַ.
רוּחַ מַחֲלִיקָה.
וּבִקְלִפַּת הַדְּמָמָה
עוֹלִים יוֹרְדִים דָּמִים, אֵדֵי בָּשָׂר רוֹתְחִים
גּוּשֵׁי מוּעָקָה צָפִים מִתְנַגְּשִׁים בְּגִזְעֵי חֲרָדָה.
רוּחַ מַחֲלִיקָה.
מַחְשָׁבוֹת נוֹדְדוֹת כְּמַקְלוֹת
בְּמַיִם עוֹמְדִים.
 
 
וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֺנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם
וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר
וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה
(ויקרא טז, כא)

מרב זקס-פורטל

שעיר לעזאזל
 
הַאִם רָעֲדָה הַיָּד שֶׁמָּשְׁכָה בַּחֶבֶל?
הַאִם תַּשׁ כֹּחוֹ, הַאִם פָּעָה?
הַאִם שָׁאַל: וְאַיֵּה?
הַאִם עָנָה: אֱלֹהִים יִרְאֶה?

הַאִם חָשַׁב עָלָיו מְעַט,
עֵת חָזַר מִן הַמִּדְבָּר וְכִבֵּס
כֻּתָּנְתּוֹ וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ וּפָגַשׁ
כֹּהֵן גָּדוֹל וְאָמַר – עָשִׂינוּ שְׁלִיחוּתוֹ?

הַאִם בַּלַּיְלָה עַל מִשְׁכָּבוֹ,
עֵת הִתְהַפֵּךְ לְצַד אִשְׁתּוֹ,
עָלָה בְּאַפּוֹ רֵיחַ גְּלָלָיו
וְהֶחְמִיצָה מְעַט
שְׁנָתוֹ?

דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול
עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ
(במדבר כ, יז)

תמר עיני להמן

*

הַמִּלִּים שֶׁלְּךָ הִשְׁקוּ
עַד קַו הַצְּחִיחוּת
וּמִשָּׁם לְבַדִּי
לֹא בַּדֶּרֶךְ

לוּ אֶמְצָא עִבּוּרֵי
חֶזְיוֹנוֹת
וְצִפֳּרִים אֲדֻמּוֹת יִרְווּ מֵי בְּאֵר.

מִמֵּילָא אֲנִי כְּבָר לֹא יוֹדַעַת
אֵיךְ לַחֲזֹר
וּמָה הֻבְטַח לִי
וְרַק קוֹלְךָ:
אַל תִּטִּי יָמִין וּשְׂמֹאל
נִשְׁמָע כְּמוֹ אֶרֶץ
שֶלֹּא עָבְרוּ בָּהּ

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר…
יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו
כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל
(במדבר כ, כג–כד)

חנה קרמר

הֹר ההר

נַעֲלֶה לְהֹר הָהָר
בְּכִסֵּא הַגַּלְגַּלִּים
שָׁם אַשְׁכִּיב אוֹתָךְ
הַמִּטָּה בַּמְּעָרָה מֻצַּעַת וְהַנֵּר
אַתְּ תִּפְשְׁטִי כְּלִי אֶחָד וַאֲנִי אֶלְבַּשׁ
תִּפְשְׁטִי אַחֵר
וְאֶלְבַּשׁ
עַצְמוֹתַיִךְ מִתְרַגְּשׁוֹת אַתְּ יוֹדַעַת
שֶׁבִּשְׁבִילֵךְ הַדָּבָר
הֹר הָהָר
קוֹמָתֵךְ נִגְרַעַת
אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁבִּשְׁבִילֵךְ
חָלָל בְּקִרְבֵּךְ וּמְקֻבָּל אֵלַיִךְ לָמוּת
מִיִּסּוּרִים מִתְּרוּפוֹת מִבְּדִידוּת
אַתְּ יוֹרֶדֶת וְיוֹרֶדֶת וּשְׁמֵךְ נֶחֱרַט מִכְּבָר
בֵּין הַמֵּתִים
אֲטַפֵּל בָּךְ
פִּשְׁטִי יָדַיִךְ קִמְצִי פִּיךְ עִצְמִי עֵינַיִךְ
אֵינִי חוֹמֶדֶת אֶת חַיַּיִךְ
לְאוֹתָהּ מִיתָה אֲנִי מִתְאַוָּה
אֲטַפֵּל בָּךְ לֹא אֶתְעַכֵּב
וּמִי יְטַפֵּל בִּי?
קִמְצִי פִּיךְ לִנְשִׁיקָה זֶה לֹא כּוֹאֵב
הִנֵּה אַתְּ מוּכָנָה
מִיָּד תֵּרֵד שְׁכִינָה
 
 
וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם
(במדבר כ, כו)

דביר שרעבי

הפקר

מִיּוֹם שֶׁנֶּחֱרַב הַבַּיִת אֵין לִי אֶלָּא הֵד הֶפְקֵר
(אֲנִי זוֹכֵר אֲסִיפַת אֲבָנִים, חוֹל, תְּלִישַׁת מְזוּזָה)
וּכְשֶׁנִּשְׁמְטָה הָאֲדָמָה מִיָּדָיו הַמְעֻטָּרוֹת פְּאֵר
רָאִיתִי יְלָלָה נוֹפֶלֶת עַל אַסְפַלְט לוֹהֵט
וּמִתְפַּלֶּלֶת
עַד הֵאָסֵף הַגּוּף לִמְקוֹם שָׁלֵם

 
 
וּמֵת שָׁם
(במדבר כ, כו)

שחר-מריו מרדכי

שתֵי לָמוֹת
 
"שלא יתפורר האופק"
('מקום של אש', זלדה)

הַמִּדְבָּר אֵינוֹ שׁוֹבֵק חַיִּים לְכָל חַי. חַיִּים בּוֹ. לְמָשָׁל חַיִּים בּוֹ יְעֵלִים וְשׁוּעָלִים. וְחַיָּלִים חַיִּים בּוֹ. הִנֵּה מוּל עֵינַי חַיָּל נִשְׁעָן עַל טַנְק. יָדָיו צְלוּבוֹת עַל עָרְפּוֹ. מוּל עֵינָיו מְרַצֶּדֶת שַׁיָּרָה חוֹנָה שֶׁל גְּמַלִּים. גַּם גִּבְעוֹת הַחוֹל מְרַקְּדוֹת כְּאֵילִים. כָּכָה זֶה פֹּה: כָּל יוֹם מַקְדִּימָה הַשֶּׁמֶשׁ שְׁעָתָהּ, וּבְאַשְׁלָיַת
הַחֹם נִרְעָד הָאֲוִיר, וְהָאֲוִיר מַקְדִּים שְׁעָטָה לְטוּר טַנְקִים חוֹנֶה וְאָבִי

אָבִי שָׁעַט שִׁשָּׁה יָמִים
וּמִשֵּׁשֶׁת הַיָּמִים לֹא שָׁב
אָבִי חָצָה מִדְבָּר בִּסְעָרָה
עִם שִׁרְיוֹן וַאֲנָשָׁיו.

בְּקִרְיַת בְּיַאלִיק חוֹלְפוֹת הַשָּׁנִים, וְאָבִי הוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם בְּיוֹמוֹ. מִי יוֹדֵעַ אִם הוּא יָשֵׁן כְּשֶׁיְּשֵׁנִים. (בֹּקֶר אֶחָד שָׁאַל הַבֵּן אֶת אַבָּא לִשְׁלוֹמוֹ, וְזֶה שָׁאַל נַפְשׁוֹ לָמוּת. נוֹתְרוּ שְׁנֵיהֶם חַסְרֵי עוֹנִים.)

אָבִי יוֹשֵׁב תַּחַת שִׂיחַ רֹתֶם בַּמִּדְבָּר
שֶׁל הַסָּלוֹן בֵּין חֵיפָה לְעַכּוֹ. מֵעָלָיו הַמְּנוֹרָה כְּבוּיָה.
כְּשֶׁאָבָק מִתְנַשֵּׂא תַּחַת פַּרְסוֹת הַטַּנְקִים בַּחַלּוֹן
לֹא בָּרוּחַ אָבִי, לֹא בָּרַעַשׁ אָבִי, אָבִי
בָּאֵשׁ בַּכְּוִיָּה

אָבִי הַבּוֹעֵר שֶׁלֹּא אֻכַּל בָּאֵשׁ הָיָה פִּצְעוֹ חָזָק מְאֹד. כִּמְעַט וְלֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה. בְּתוֹךְ עֵינָיו הַשֶּׁמֶשׁ מְדַמָּה רִצּוּד-טוּר-טַנְקִים-מַתְמִיד-לִרְעֹד, בְּאָזְנָיו טוּר-טוּר נִשְׁמָע

אָבִי, שֶׁגַּבּוֹ נִטְרָד מִגֵּאוּת הַחוֹלוֹת. שֶׁהִתָּקְלוּת תָּמִיד מְגִיחָה בְּקוֹלוֹ. שֶׁבְּרַעַד הַהִגּוּי שֶׁלּוֹ מַחֲלִיקָה יָדִי מִמִּצְחִי אֶל לְחָיַי עַד זָוִית הַפֶּה שֶׁמָּא אֲגַלֶּה אֶת תָּוֵי פָּנָיו שׁוֹעֲטִים אֶל פָּנַי וּמְגִיחִים עִם שַׁחַר פְּנֵי-סִינַי

אֲנִי רוֹאֶה זֹאת. זֹאת הָאֱמֶת. אָנָּא, מִפָּנֶיךָ
אֶפְנֶה

לַמִּדְבָּר הַצָּחִיחַ בָּעוֹלָם, אֶל אַטָאקָמָה. חַיִּים בּוֹ, כָּךְ קָרָאתִי, שְׁנֵי סוּגִים שֶׁל לָמָה: וִיקוֹנְיָה וּגְוָואנָקוֹ. שָׁנִים עַל גַּבֵּי שָׁנִים חוֹלְפוֹת שָׁם בְּלִי גֶּשֶׁם. רַק רוּחַ מְשַׁגֶּרֶת מִשְׁלַחַת עַרְפִלִּים מֵאֹפֶק הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט. כְּשֶׁקִרְעֵי עֲרָפֶל נִתְלִים אֲנוּסִים בְּצַוָּארָם שֶׁל קַקְטוּסִים, טַל מַרְוֶה אֶת צִמְאוֹן הַלָּמָה. דְּהַר, אָבִי, לְאַטָאקָמָה עַל גַּב שְׁתֵּי לָמוֹת, שְׁנֵי גְוָואנָקוֹ: לָמָּה לְסִינַי וְלָמָּה הֵבֵאתָ אֶת סִינַי עַד עַכּוֹ

אָבִי, שֶׁאֶרֶץ הַצַּבָּר עַל צַוָּארוֹ. שֶׁבְּעֵינָיו מְרַצֶּדֶת שַׁיָּרָה חוֹנָה שֶׁל גְּמַלִּים. שֶׁבְּלִבּוֹ מְרַקְּדוֹת גִּבְעוֹת חוֹל כְּאֵילִים. כָּכָה זֶה. בּוֹא, הַשֶּׁמֶשׁ מַקְדִּימָה שְׁעָתָהּ, וּבְאַשְׁלָיַת הַחֹם נִרְעָד הָאֲוִיר, הָאֲוִיר מַקְדִּים שְׁעָטָה לְטוּר טַנְקִים חוֹנֶה וְאָבִיב בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִצְרַיְמָה, וּבְצֵאת אָבִי אֶל אַטָאקָמָה הִתָּקְלוּת מְגִיחָה בְּקוֹלוֹ:

אָחוֹרָה פְּנֵה, חַיָּל קְרָבִי!
טַנְק שׁוֹעֵט נִצָּת עַכְשָׁו
אָבִי, אֲנִי צוֹעֵק, אָבִי
רֶכֶב יִשְׂרָאֵל
וּפָרָשָׁיו

כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה
(במדבר כא, ה)

אילה גליק מגיד

חוּם זהוב מסמא

אֲנַחְנוּ פָטָה מוֹרְגָּנָה, גַּם אַתָּה יוֹדֵעַ
זֶה לֹא לְתָמִיד.
מַשְׁאַבַּי הוֹלְכִים וּמִתְכַּלִּים. אָרַזְתִּי חֲלוֹמוֹת בְּתַרְמִילְךָ
וְהִטְמַנְתִּי בַּאֲרוֹנֵנוּ.
אֲנִי נִפְרֶדֶת

אַתָּה מִתְעַקֵּשׁ. יֵשׁ רְגָעִים בָּם אֵינִי מַאֲמִינָה,
אַתָּה יָכוֹל טוֹב יוֹתֵר. אַתָּה יָכוֹל
חַיִּים. טָעִיתָ,
כֻּלָּנוּ טוֹעִים.

גּוּפִי מִדְבָּר וְאַתָּה
לֹא שׁוֹמֵעַ.
זוֹ הָאָקוּסְטִיקָה, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ, הַחוֹלוֹת
מַחֲרִישִׁים אֶת אָזְנֵינוּ,
גַּלֵּי קוֹל לֹא עוֹבְרִים כָּאן.
נִמְאָס לִי לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ בְּכָל יוֹם,
נַפְסִיק לְקַוּוֹת. גּוּפִי
כּוֹאֵב

אֲנִי שְׁעוֹן חוֹל מִתְהַפֶּכֶת עָלַי
סוּפוֹת רָעוֹת כָּל שָׁעָה. אַתָּה צוֹחֵק
אַתְּ חוֹלוֹת, לְמַה צִּפִּית

עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה'
אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן
(במדבר כא, יד)

ללי אלכסנדר

עכּוּבית הגלגל

אֵיךְ הָיִינוּ הוֹלְכִים
אַחֲרֶיךָ
מֻכֵּי אַהֲבָה וְחוֹלוֹת,
עַלְעוֹלֵי סוּפָה
מִתְגַּלְגְּלִים,
עַכּוּבִיּוֹת גַּלְגַּל.

מֵיטִיבִים חֲסָדִים רִאשׁוֹנִים,
קַלִּים, מְקֻלְקָלִים.
מִתְגַּלְגְּלִים
כְּעַכּוּבִיּוֹת הַגַּלְגַּל.

מִיצוּעֵי הַמִּישׁוֹרִים הַגְּדוֹלִים
קָרָאתָ לָנוּ:
זֹאת.
וְשָׁאַלְנוּ מִי.

מִי
כִּי הִנֵּה יַד הַפַּחַד הוֹיָה
בָּנוּ, שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל וְנִפֹּל
אֶל לוֹעוֹ שֶׁל רָקִיעַ.
שֶׁלָּנֶצַח
עַכּוּבִיּוֹת גַּלְגַּל.

וּבַלֵּילוֹת הֵחֵלָּה הַסְּפִירָה הַגְּדוֹלָה
הַנִּכּוּס וְחֶמְדַּת הַקַּיָּם.
שׁוֹפְכוֹת אִשָּׁה אֶל בִּרְכֵּי אִישָׁהּ
נֹפֶךְ סַפִּיר וְאַרְגָּמָן,
עוֹטְפוֹת עֶרְיָה בְּעוֹרוֹת תְּחָשִׁים
וְיַחֲפוּת בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.
מַלְכֹּדֶת חֲלוֹמוֹת
מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב.
מִטַּת כְּרוּבִים
שֶׁנִּזָּכֵר לְפָנֶיךָ
רְצוּעִים עֲלֵי פֶּתַח.

בַּחוּץ, עִם הָרוּחַ הַגְּדוֹלָה,
עוֹד סָבְבָה,
מֵאִתָּנוּ וָהָלְאָה,
עַכּוּבִית הַגַּלְגַּל.

וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמשֶׁה
אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם
(במדבר כא, טז)

נועם דרומי

*

הַמִּדְבָּר הוּא קוֹסֵם.
אִשָּׁה מַגִּיעָה אֵלָיו כְּיָם גְּבַהּ גַּלִּים
וְשָׁבָה מִמֶּנּוּ
בְּגֹבַהּ פְּנֵי הַיָּם.

הוּא יִשְׁאַל אוֹתָהּ, אָז מָה הָיָה לָךְ שָׁם?
(לַמְרוֹת שֶׁגַּם הוּא
הָיָה שָׁם אִתָּהּ –
אַךְ לֹא הִבְחִין בְּשִׁנּוּי
הִיא מִתְחוֹלֶלֶת לְבַדָּהּ.)
אֵלּוּ הַפְּרָחִים שֶׁפּוֹרְחִים מִתּוֹךְ הָאַיִן
הֵשִׁיבָה
שֶׁלְּפֶתַע פָּרְחוּ גַּם בָּהּ.
 
 
וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמשֶׁה
אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם
(במדבר כא, טז)

אלון בריימן

*

הַלַּיְלָה
שׁוּב נִבְרֵאת
בְּמִטָּתִי
וְאַתְּ
מִדְבָּר לִפְנֵי הַגֶּשֶׁם
וּשְׁאוֹן הַמַּיִם
עוֹד
צָפוּן בַּוָּאדִיּוֹת

 
 
וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה
(במדבר כא, יח)

מרים קוצ'יק שפר

ממדבר מתנה
 
בַּגִּיל הַזֶּה,
כְּשֶׁלְכֻלָּם יֵשׁ כְּבָר בַּיִת,
אֵיךְ יָצָאתִי אֶל הָאֵין.
חָשַׁבְתִּי, יוֹמַיִם שְׁלֹשָה,
מִמִּדְבָּר מַתָּנָה
הַתִּקְוָה הַמְעֻבֶּרֶת בִּי
תִּינַק חָלָב וּדְבָשׁ

בְּמֶרְחֲבֵי לַהַט נָפְלוּ פְּגָרֵינוּ
קָבַרְנוּ סִימָנֵי שׁוֹט
עַל גַּב שֶׁל סַבָּא וְאָב
מַטְמִינִים עָמֹק, נִזְהָרִים
מִתַּנֵּי מִדְבָּר
עִם עֶרֶב, תִּשֹּׁב כָּאן רוּחַ
לֹא תּוֹתִיר לְצִיּוּן כָּל זֵכֶר.

בִּרְווֹת הַשֶּׁמֶשׁ קָדְקֳדִים,
אֲסַפְסוּפִים עָלוּ בִּי עַל רַפְסוֹדוֹת
תּוֹהוֹת, הִדְלִיקוּ דִּמְיוֹנוֹת
שׁוּמִים וּבְצָלִים

אֵיךְ מְגַדְּלִים יֶלֶד בְּמִדְבָּרִיּוֹת שָׂרָף
מַכּוֹת חֹם, מִכְוַת קָרָה
אַרְבָּעִים שָׁנָה
לֹא מִתְרַגְּלִים לַמְּצוּקָה.

וְגַרְגִּירֵי הַחוֹל הָאֵלֶּה
בְּצַלַּחַת מָרָק
כְּמוֹ בַּמֶּסְטִינְג שֶׁל הָאָח
בְּפִתְחַת רָפִיחַ, בְּמַעֲבַר הַמִּתְלֶה –
אַחֲרֵי אִמּוּן.
בּוֹעֲרוֹת תָּמִיד בֵּין אֶצְבְּעוֹת הָרֶגֶל
בֵּין הַשִּׁנַּיִם, נִדְבָּקוֹת לַחֵךְ.

פִּתְאֹם, אַתָּה נִזְכָּר,
"לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי!"
מִתְאַר גּוּפֵנוּ בַּחוֹל עִם בֹּקֶר.
"עִצּוּב זְמַנִּי", אֲנִי אוֹמֶרֶת, "הַמֶּרְחָב נוֹדֵד".

טַעַם מַיִם מָרִים שֶׁזָּרְמוּ בֵּינֵינוּ
בְּבוֹא עָלַי יוֹם חֹל עָבֵשׁ,
רַק אָהוּב כָּמוֹךָ נוֹטֶה לִשְׁכֹּחַ.
 
 
לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה
(במדבר כג, כד)

אַסְתָר וולק

שמות לנפש

אָמְרוּ עִיר מִדְבָּר
וּמִפֹּה רַק עַמּוּדִים מְבַשְּׂרֵי חַשְׁמַל
גַּגּוֹת עַל גַּבֵּי נְשִׁימוֹת
כְּבֵדִים כְּמוֹ מַבַּט אִשָּׁה
קָבוּעַ לְפִי שָׁעָה.

אָמְרוּ עִיר מִדְבָּר
מִפֹּה רַק שָׁמַיִם מִתְאַבְּדִים לְנַחַל –
אַסְפַלְט מְפֻיָּח שֶׁל סְתָו
בֵּין צִפֳּרִים מְפַרְפְּרוֹת
עַכְשָׁו אוֹמְרִים נוֹאָשׁ.

שָׁם טִפּוֹת בְּלִי כְּתֹבֶת
גּוֹלְשׁוֹת בְּבִיבֵי הַזְּמַן
לְהַפְרִיד עַצְמָן מֵעַצְמָן
מֵהִתְכַּעֲרוּת הַמַּיִם
מִצְּרִיחַת הַחַמָּה.

בֵּין מִזְרָקוֹת
חֲתוּלִים נוֹתְנִים שֵׁמוֹת
לַשְּׁחָפִים
וְגַם אֲנִי נוֹתֶנֶת שֵׁמוֹת לַנֶּפֶשׁ:
עִיר מִדְבָּר
נַחַל בְּלִי עָשָׁן
טֶרֶף.

וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו
וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים
(במדבר כד, ב)

אפרת ביגמן

בלי עם

נוֹפֶלֶת וּגְלוּיַת עֵינַיִם
הַמִּלִּים שֶׁבָּאוֹת בִּי כְּבֵדוֹת
אוֹ חֲלוּלוֹת. מְכֹעָרוֹת. שְׁתוּקוּת
לֹא הָיִיתִי מַנִּיחָה אוֹתָן בַּסָּלוֹן
לוּ יָכֹלְתִּי
לְהָרִים אוֹתָן, לֹא הָיִיתִי
גּוֹרֶרֶת אוֹתָן לַדַּף

וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי משֶׁה… וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה
(במדבר כד, ב)

טלי גילדין כהן

בקשות

לחנה גונן

הַמַּכְתֵּשׁ הַפָּעוּר לְרַגְלַיִךְ,
הָרוּחַ הַשּׁוֹרֵק בְּשֶׁקֶט,
כִּתְמֵי הַצֶּבַע בָּעֵינַיִם,
הֵד צְלִילֵי פְּרָסוֹת,
הָרִים הַנִּשְׁבָּרִים,
הָרֶגַע בֵּין הַשְּׁאִיפָה לַנְּשִׁיפָה

הֵם מְבַקְּשִׁים
בְּלַחַשׁ וּבְעֹז:
אִשָּׁה יָפָה,
אֵשׁ חַיָּה,
אָנָּא,
אַל תְּוַתְּרִי
עַל כֹּחוֹת הַכִּשּׁוּף שֶׁלָּךְ.
צְעָדַיִךְ –
זְרִימַת הַדָּם בְּעוֹרְקֵינוּ הַזְּקֵנִים.
 

וְכָל כְּלִי עֵץ תִּתְחַטָּאוּ
(במדבר לא, כ)

אַסְתָר וולק

*

וְשׁוּב בְּמִדְבָּרִיּוּת צְפוּיָה
לְהַדְבִּיק שָׁמַיִם לַעֲנָפִים
לֹא לִסְמֹךְ עַל שָׁרָשִׁים
וְעִנְיְנֵי אֶקוֹלוֹגְיָה.

וְשׁוּב בְּשַׁיָּטוּת הָעֲנָנִים
בֶּטֶן אֲצִילִית לְבַנְבַּנָּה
נוֹשֵׂאת בְּיַתְמוּתָהּ
חֲתִיכוֹת שֶׁל אִיזוֹלִירְבַּנְד.

מַעֲרֻמֵּי הַטֶּבַע כְּשִׁגְרָתָם
מְפַטְפְּטִים יָרֹק וְגַם כְּחַלְחֶלֶת
דּוֹגְמִים אוֹרוֹת זָרִים בַּאֲוִיר סְחַרְחַר.

עַד הַנֶּגַע –
כְּמוֹ צַוַּאר זָמִיר נִכְרָךְ צַמֶּרֶת
גַּם הַסּוֹף אֵינוֹ מוּאָר
וּמִי בִּכְלָל אָמַר
שֶׁשְּׁמֵי הָעֶצֶב – תָּמִיד מִדְבָּר?

מיכל בר-אור

שירי מדבר
 
הַצָּמָא הוּא אֱמֶת מֻחְלֶטֶת
הָרָעָב הוּא שֶׁקֶר מְתֹעָב
הַטֵּרוּף לוֹחֵשׁ לִי
הָאַשְׁמָה מְגָרֶדֶת
וְהוּא, מְצָרֵף בִּי צֵרוּפֵי זָהָב

כְּמוֹ נַחַל הוּא עוֹבֵר דַּרְכִּי
וּזְרִימָתוֹ צְבָעִים
וְהַזְּמַן מְאֻנָּךְ לִפְרָקִים
וְשׁוֹקֵעַ
וּבַעַל הַבַּיִת יוֹדֵעַ
הוּא מַבִּיט בִּי, מַמְתִּין
וּלְקוֹל שְׁתִיקָתִי מַאֲזִין

גֶּשֶׁם נִתָּךְ כְּמִטְוָח
וְרוּחַ זַלְעָפוֹת נוֹשֵׁב וְנִזּוֹן
מֵעֵץ שֶׁל חַיִּים
מֵרְסִיסֵי בִּדְיוֹן
נוֹכְחוּת שֶׁהִזְמַנְתִּי
מִצֹּהַר לָבָן שֶׁל חַלּוֹן

תַּפּוּחַ שֶׁל דַּעַת
נָחָשׁ שֶׁנִּכְרָךְ סְבִיב צַוָּאר
וַאֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁאָמַרְתָּ
הָסִירִי רַחֲמַיִךְ מֵאוֹתוֹ אַכְזָר
מֵיתְרֵי עִירִי שְׁלֵמִים
חוּשַׁי הוֹמִים בִּי
שׁוּב הוּא שָׁר בִּי שִׁירֵי מִדְבָּר

מִתְנַגֵּן לוֹ נִגּוּן
נִתֶּכֶת שַׁלְהֶבֶת
וְקוֹל הַבָּרָק מַכֶּה בִּצְלִילוּת דַּעְתּוֹ שֶׁל הָרַעַם

אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם,
מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה,
אֵת הָאֲדָמָה
(במדבר לב, יא)

טל חסן

*

כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם נִתָּךְ עַד
אֲדָמָה מְגֻמְגֶּמֶת,
הַחֲבָלִים בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית
מְתוּחִים תָּמִיד –
מָקוֹם לְצִפָּרֵי-עֲתִירָה

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל
(במדבר לג, א)

חנה קרמר

ויסעו ויחנו

נָסַעְנוּ מִסֻּכָּה וְחָנִינוּ בְּאֵיתָם
חֲלוֹם חָרוּשׁ בְּתוֹךְ טַבַּעַת שֶׁל חוֹתָם
הָיִיתָ עַל פִּי הַחִירוֹת וְהָיוּ לְךָ פְּנֵי בַּעַל
הָיִינוּ תָּרִים אֶת עֵינוֹת הַמַּיִם וְהַתְּמָרִים
וְהָלַכְנוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נְבוּכִים נִדְהָמִים
עַד שֶׁחָנִינוּ בְּמָרָה
וְלֹא הָיָה שָׁם מַיִם לִשְׁתּוֹת
אֲנִי הִשְׁתַּגַּעְתִּי מֵאָלוּשׁ מִדָּפְקָה
מִמּוֹסֵרוֹת שֶׁחָנִיתָ עָלַי יַעֲקָן
וְאַתָּה רַק רָצִיתָ לִנְסֹעַ לְקִבְרוֹת תַּאֲוָה
לַחֲנוֹת בְּתָחַת
בְּחֹר הַגִּדְגָּד
כָּל יוֹם חָשַׁבְתָּ נַעֲבֹר יָטְבָתָה
שָׁם תֵּרָגַע נִשְׁמָתָהּ
וְכָל יוֹם נָסַעְנוּ וְחָנִינוּ בַּחֲרָדָה
בְּרִמּוֹן פָּרֶץ בְּצַלְמוֹנָה בְּאֵין מִתְקָה
נִסִּינוּ בְּאֹבֹת וְאִמָּהוֹת וּבְהָרֵי הָעֲבָרִים
וְהָיִינוּ נוֹסְעִים וְחוֹנִים נוֹסְעִים וְחוֹנִים
בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים
וְחָלַמְתִּי לִנְסֹעַ מִקָּדֵשׁ וְלַחֲנוֹת בְּהֹר הָהָר
לָמוּת בִּנְשִׁיקָה וְלַחֲשֹׁב שֶׁהַכֹּל נִגְמָר
אַךְ עַל פִּי ה' נָסַעְנוּ וְעַל פִּי ה' חָנִינוּ
מַסַּע עֲרָבוֹת אֲבֵלוֹת בַּשִּׁטִּים
עַד שֶׁ
מֵהִתְרַגְּלוּת חָנִינוּ
בְּהַר שָׁפֶר
שָׁם נִגְלוּ בְּלִי שֶׁנַּרְגִּישׁ אֲחוֹרָיו שֶׁל אֱלֹהִים
לֹא עַמּוּד אֵשׁ לֹא עָנָן רַק צֵל קָטָן
וּבַלַּיְלָה הַחִוֵּר חָנִינוּ בְּלִבְנָה
מַקְהֵלוֹת עָיְפוּ מֵאַרְבָּעִים שָׁנָה
הַבַּיִת עָצַר מִלֶּכֶת וּשְׁתֵּי נְחָלוֹת
עָלוּ לִפְנֵי נְבוֹ
אֲנִי שָׁכַבְתִּי
הוּא שָׁכַב
חָנִינוּ שְׁקֵטִים בְּעַרְבוֹת מוֹאָב

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם
(במדבר לג, א)

עדי פלד-שריג

במדבר

בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם חָנִיתִי בִּבְאֵר שֶׁבַע, ד' מִזְרָח, וּבָאָה עָלַי מְנוּחָה. מִתּוֹךְ הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר הִתְגַּלָּה שֶׁקֶט. הָאֲנָשִׁים, פְּשׁוּטִים וּצְרוּבִים כְּדַרְדַּר, נְטוּלֵי יֻהֲרָה, לֹא מְצַחֲקִים מוּל עֵגֶל זָהָב, לֹא מְטַפְּסִים עַל אִילָנוֹת גְּבוֹהִים – קוֹרוֹת עֵץ שִׁטָּה מְצֻפֵּי פָּז בְּאֹהֶל מוֹעֵד. הֵקַצְתִּי מִשְּׁנָתִי כָּל בֹּקֶר בְּשֵׁשׁ, אֲפִלּוּ בַּחֹרֶף (אֵין בֶּאֱמֶת חֹרֶף בִּבְאֵר שֶׁבַע, רַק רוּחוֹת גַּבִּיּוֹת). רַצְתִּי עַד לָאוּנִיבֶרְסִיטָה וּבַחֲזָרָה. לֹא לָמַדְתִּי בָּהּ, דִּבְּרוֹת נִמְסְרוּ לִי מֵאַדְמַת הַלֶּס הַצְּהֻבָּה. לֹא בָּאתִי כְּתַיֶּרֶת, לֹא גַּרְתִּי עִם שֻׁתָּפִים מִתֵּל אָבִיב, הִגַּעְתִּי כְּדֵי לְהִתְקַיֵּם. קָנִיתִי אוֹפַנַּיִם יָד שְׁלִישִׁית בְּמֵאָה שֶׁקֶל, נָסַעְתִּי בָּהֶם לַסִּפְרִיָּה הָעִירוֹנִית – לִשְׁאֹל סִפּוּרִים, לִרְאוֹת אֶת הַקּוֹלוֹת הָעוֹלִים מֵהַר הַקּוֹנְסֶרְבָטוֹרְיוּם. עָבַדְתִּי בְּמַאֲפִיָּה קָרוֹב לַשּׁוּק הַבֶּדוּאִי. הָיוּ לִי מִשְׁמְרוֹת לַיְלָה עִם שְׁנֵי אוֹפִים רוּסִים שֶׁהִתְגַּעְגְּעוּ לַקֹּר. לָמַדְתִּי מֵהֶם לְהָכִין סַמְבּוּסָקִים לוֹהֲטִים בְּטַבּוּן אֶבֶן. בַּמִּשְׁמָרוֹת הַיּוֹמִיּוֹת מָכַרְתִּי טוֹסְטִים וּבּוּרֶקָס לְנֶהָגֵי מוֹנִיּוֹת, לְתוֹשָׁבֵי הַשִּׁכּוּנִים. אִישׁ לֹא שָׁאַל מָה אַתְּ לוֹמֶדֶת, מָה אַתְּ מְתַכְנֶנֶת, רֹב הַזְּמַן הָיִיתִי מְחַיֶּכֶת. שָׁנָה חָיִיתִי שָׁם, כְּאַרְבָּעִים, גַּם אַהֲבָה גְּדוֹלָה, כְּנֶגֶד כָּל הַסִּכּוּיִים, צָמְחָה מִתּוֹךְ הַיֹּבֶשׁ. יַם סוּף נֶחְצָה. כַּאֲשֶׁר עָזַבְתִּי אֶת הַמֶּרְחָבִים, אֶת הַחוֹל, אֶת הָעִיר הָעַתִּיקָה, אֶת בִּירַת הַנֶּגֶב, לְמַעַן יְרוּשָׁלַיִם הַגְּבוֹהָה, הַזַּלְעָפִית, הַמְקֻדֶּשֶׁת, תַּם הַמַּסָּע, שָׁבָה הַתִּסְבֹּכֶת, הִכְּתָה בִּי כְּאַרְבֶּה.

וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם הַמִּדְבָּרָה
וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּמִדְבַּר אֵתָם וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה
(במדבר לג, ח)

שפי רוזנצויג

הבית שלך מדבר

בְּרִיצָה לִפְנוֹת בֹּקֶר
אַתְּ שׁוֹאֶבֶת אֶלֶף דְּקִירוֹת
אֶל קַרְקָעִית שֶׁל מֵי מָרָה צְהֻבִּים
הַגּוּף מִתְנַקֶּה
מִתְחַדֵּשׁ
מִסְּתָמָא גַּם הַנֶּפֶשׁ, הוֹ לֹא
הַנֶּפֶשׁ הִיא מַחְבֶּרֶת דַּקָּה וּגְמִישָׁה
הַנֶּפֶשׁ הִיא בּוֹלְעָן
וְאַל תִּקְרַב אֶל הַקַּרְקָעִית.
הַבְּגִידוֹת, הַהַפָּלוֹת, הַסּוֹד הֲכִי יָפֶה
הָאֱלֹהִים שֶׁפִּתְאֹם הִרְגַּשְׁתְּ לֹא הָלַךְ
לֹא הָלַךְ לֹא הָלַךְ
אֲבָל בַּמִּדְבָּר עַכְשָׁו יוֹם שֵׁנִי סְתָמִי שֶׁהַחֹלִי צוֹעֵק מִכָּל פִּנָּה בַּקִּיר הַמְקֻלָּף, בַּחֲרִיקַת הַצִּירִים בַּדֶּלֶת הַנִּטְרֶקֶת הַמִּתְקַשָּׁה לְהִפָּתַח, בָּרִצְפָּה הַדּוֹמֶמֶת קָרָה בַּתִּקְרָה הַנּוֹזֶלֶת
הַבַּיִת שֶׁלָּךְ מִדְבָּר בַּחֹרֶף
עָמוּס בַּחֲטָאִים בּוֹגְדָנִיִּים שֶׁל יֶלֶד בְּאָבִיו וְאִמּוֹ
וְאַתְּ רַק רוֹצָה לְהַפְטִיר חַס וְחָלִילָה
הָאֱלֹהִים הָלַךְ

וַיִּסְעוּ מֵהַר שָׁפֶר וַיַּחֲנוּ בַּחֲרָדָה
(במדבר לג, כד)

חנה קרמר

מה, איפה

טִיּוּל שְׁנָתִי
בַּנֶּגֶב הַדְּרוֹמִי
פּוֹלְשִׁים לְעוֹלַם הַיַּחְנוּק וְהַצֶּפַע
מְעִירִים הָרִים
עוּגוֹת קַצֶּפֶת יְבֵשׁוֹת
צוּקִים שֶׁנָּפְלוּ עָצְרוּ בִּפְרִיז
גֵּבִים רֵיקִים בִּירֹקֶת מְבִישָׁה
אֲדָמָה צִבְעוֹנִית מִכְּתִישָׁה

תַּלְמִידִים בְּאָדִידָס
וּמַה נֹּאכַל וְאֵיפֹה נָלוּן

מֶרְחָב נִשְׁכָּח נָח
צְפַרְדְּעִים יְשֵׁנוֹת בִּתְנוּחַת אַהֲבָה
זוֹגָן מִזְדַּוֵּג עִם מַלּוּחַ
מִצְלָעוֹת אֲרֻכּוֹת גַּבּוֹת אֱלֹהִים
כְּבִישׁ יְחִידִי מָרוּחַ

תַּלְמִידִים בְּטַיְץ
הָאֹכֶל מַגְעִיל וְאֵין הַטְעָנָה

עֵין עָבְדַת עַל סֻלָּם
צִרְחוֹת הַפַּחַד
שֶׁקֶט מִדְבָּר בּוֹלֵעַ הַכֹּל
פֹּה נָלוּן פֹּה נֹאכַל
אֱלֹהִים
תִּתְרַגֵּל בְּכֻרְסָתְךָ הַנִּרְדֶּמֶת
לִשְׁכֵנִים חֲדָשִׁים עִם
קְלִיטָה מִתְקַדֶּמֶת

וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם
(במדבר לד, ג)

אוריה דויטשמן

אֵילת
 
דֶּקֶל תָּמִיר מוּל יָם
מַמְלֶכֶת אֱדוֹם נוֹשֶׁמֶת לְאַט
הַזְּמַן צוֹעֵד יָחֵף אוֹ
בְּכַפְכַּפִּים פְּתוּחִים
גַּלִּים שְׁקֵטִים יוֹשְׁבִים לְכוֹס קָפֶה
בְּנַחַת צָהֳרַיִם
אֲפִלּוּ הַמִּדְבָּר רוֹכֵן חוֹלֵץ אֶת
לְחָצָיו וּמְשַׁכְשֵׁךְ רַגְלָיו
בַּמַּיִם וְנָשִׁים שְׁלֵווֹת
אוֹסְפוֹת אֶת
הֶעָבָר וְהֶעָתִיד אֶל תּוֹךְ
שַׂקִּית קְנִיּוֹת גְּדוֹלָה

וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים
(במדבר לד, ד)

תהילה גריזים

*

צִיר עַל הַזְּמַן
מְשַׁמֵּשׁ לִי כְּדֹפֶק הַמִּדְבָּר.
בְּפִתּוּלֵי הַיְרִידָה מִמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים
בְּקִיר הַמַּכְתֵּשׁ
נִטָּשׁ הַקְּרָב
שֶׁלִּי
עַל הַשֶּׁקֶט.

כְּשֶׁאַתְּ מוֹדֶדֶת אֶת עַצְמֵךְ
זוֹ תָּמִיד
אַמַּת הַמִּדָּה:
כַּמָּה הִתְרַחַקְתְּ מֵהַמִּדְבָּר.

וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח
זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב
(במדבר לד, יב)

יפעת גלבר

מואזין

צְלִילִים בְּנִיחוֹחַ מָלוּחַ-חָרִיף
נִמְלָכִים בִּגְלִימַת יוֹדְעֵי אֲדָמָה
מַה מִלֵּיל אֲנִי שׁוֹאֶלֶת, רָמָדָאן אוֹ עִיד אַחֵר
תָּמִיד קוֹלוֹת מוּאַזִּין מְסוּכִים
בְּאָדֹם שֶׁל זְרִיחָה אוֹ שְׁקִיעָה
תָּמִיד מְסַמְּנִים מֶרְחָבִי הַיָּדוּעַ
עוֹטֵף כִּשְׂמִיכָה

מְפַיְּטִים בִּטְרִיּוֹלָה מַוַואל מִזְרָחִי
וּנְמוֹגִים בְּגַעְגּוּעַ סָמִיךְ
אֶל חֶמְדָּתָם הַקְּרוּאָה בְּהָרִים

יִלְלַת הַתַּנִּים

אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם אֶת הָאָרֶץ
אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן
(במדבר לד, יז)

מתי שמואלוף

קִנאה בַּשירה

אַתָּה מְבַקֵּשׁ
שֶׁיְּקַנְּאוּ בְּךָ, וְלֹא תְּקַנֵּא בָּאֲחֵרִים
שֶׁתִּהְיֶה לְיוֹסֵף, וְלֹא לְאֶחָיו,
וּבְכָל זֹאת יוֹסֵף יָדַע בִּכְדֵי לַעֲלוֹת אֶת אֶחָיו
וּבְכָל זֹאת עָלָה פַּרְעֹה שֶׁלֹּא יָדַע אֶת הַבְטָחָתוֹ
וּבְכָל זֹאת גַּם מֹשֶׁה יָרַד לְמִדְיָן בִּכְדֵי לַעֲלוֹת לַמִּדְבָּר
וְנִקְבָּר בַּמִּדְבָּר, בִּכְדֵי לֹא לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת בַּשִּׁירָה.

וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה
(במדבר לו, ח)

אריאלה נידם-פרץ

*

אִשָּׁה בַּמִּדְבָּר זוֹעֶקֶת אֶת הַשְּׁתִיקוֹת שֶׁבָּהּ
כִּי כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנָיו.
אִשָּׁה בַּמִּדְבָּר נוֹשֵׂאת כַּפַּיִם לַתְּכֵלֶת
לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו.
אִשָּׁה נִמְתַּחַת כַּנֶּשֶׁר מִפִּסְגָּה לְפִסְגָּה
מְבַקֶּשֶׁת רוּחַ גַּבִּית בָּעֲלִיָּה.
מִתְגַּלְגֶּלֶת מִצְּחוֹק בַּמִּדְרוֹן הִיא יַלְדָּה
שֶׁמְּפָרֶשֶׁת 'פָטָה מוֹרְגָנָה'.
אִשָּׁה בַּמִּדְבָּר מַעֲלָה חֶרֶס
לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְנִיפָה לָנוּחַ.
תַּחַת אֵשֶׁל הִיא אֵינָהּ
רַעְיָה לֹא אֵם לֹא בַּת רַק מִדְבָּר
בְּצֵל גֶּשֶׁם אִשָּׁה מְבִינָה
חַיִּים וְיָם אָדֹם מִזְּרִיחָה
וּמִתְפַּלֶּלֶת

הדס שחם זוננפלד

משׂא
(מחזור שירים)

א
מָלֵא אוֹ רֵיק הוּא הַכְּלִי
אַתְּ שׁוֹאֶלֶת
כְּשֶׁהַשִּׁעֲמוּם כְּבָר אֵינוֹ מַעְתִּיק אוֹתָךְ אֶל קַו הַבֶּהָלָה
רְגָעִים אֲרֻכִּים אַתְּ מְשַׁיֶּטֶת בְּתוֹךְ הַמִּיתָה שֶׁהוּא מַצִּיעַ
בַּנְּסִיעָה הַמִּתְמַשֶּׁכֶת הַזּוֹ הָרַדְיוֹ כָּבוּי, כְּתָמִיד
פָּנַיִךְ אֶל הַשֶּׁקֶט
כָּךְ אַתְּ מְוַתֶּרֶת לָךְ יוֹם אַחַר יוֹם
וּלְעִתִּים בּוֹכָה

כָּל אֲשֶׁר נִשְׁאַר חַף מִתְּהוֹם
מָלֵא בַּתָּוֶךְ שֶׁל הַגּוּף
יָבְשָׁה הַתְּהוֹם, עֲצוּרָה מִלֶּדֶת
בְּאֵר פְּשׂוּקַת שְׂפָתַיִם חֲרוּבוֹת
מָלֵא הַתָּוֶךְ שֶׁל הַגּוּף

ב
נִסְתַּלְּקוּ רוּחוֹת אַךְ אַל תִּתְאַבְּלִי
זִכְרִי כִּי קָנִית אֶת עֶצֶם חַיַּיִךְ בָּזֶה,
בִּצּוֹת מְאָרְרוֹת חָרְבוּ
וְעִם כָּל יָפְיָן –
נִמְצֶה בִּדְיוֹ אֶל דַּפֵּי מַחְבֶּרֶת קוֹדַחַת לְצַד מִטַּת סוֹכְנוּת בְּחַדְרֵךְ הַבּוֹדֶה –
חַיַּיִךְ, חַיֵּי יְלָדַיִךְ הוֹמִים
נִסְמָכִים אֶל אֲדָמָה רְקוּעָה, אִמָּם הָאַחַת
זִכְרִי וְנִשְׁמִי לִרְוָחָה
אַתְּ הֲיִי בְּרוּכָה

ג
בַּגִּלְגּוּל הַזֶּה אַתְּ נוֹשֵׂאת עַצְמֵךְ.
אִישׁ נָשָׂא אוֹתָךְ וּבְכָל זֹאת אַתְּ
חִדְלַת רַחֲמִים
כְּאִלּוּ אֶפְשָׁרִית נְבִיעָה מִתּוֹךְ הָאַיִן, סֶלַע הָאֵם
כְּאִלּוּ בֹּקֶר-בֹּקֶר
עֵת יְלָדִים קָמִים רְעֵבִים
נָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לִשְׁפֹּעַ, לָזוּן אֶת הַכֹּל
וַהֲרֵי הוּא אֵינוֹ,
וַהֲרֵי אַתְּ מְגַלֶּפֶת פָּנִים בַּחֹמֶר הַקָּרוּי עֲיֵפוּת,
עַד הִדַּקְּקוּת,
עַד אֵימַת הַקְּרִיעָה
(וּכְאִלּוּ צְפוּיָה הַהַקָּפָה הַשְּׁלֵמָה – יָשׁוּב יִתְמַלֵּא הַבּוֹר מֵחֻלְיָתוֹ)

ד
נִשְׁמִי לִרְוָחָה – אַתְּ
הֲיִי בְּרוּכָה
אַתְּ הֲיִי הַמְּלָאכָה וְשׁוּב הַמְּלָאכָה
מַעֲשִׂים שׁוֹתְתִים מִתּוֹךְ כַּפּוֹת יָדַיִךְ וְאַתְּ שׁוֹתֶתֶת מִתּוֹכָם
נִקְמֶרֶת אֶל סִדּוּר הַחֲפָצִים
נִכְפֶּפֶת אֶל הַכְּבָסִים
וְעוֹלָמוֹת שְׁלֵמִים מִזְדַּקְּפִים עָדַיִךְ
שֶׁאַתְּ לְמַעְלָה מֵהֶם
וְעוֹד יֵשׁ לוֹמַר: שֶׁאַתְּ הֵם
אֵין עוֹד מִלְּבַדָּם, לְבַדֵּךְ
תִּשְּׂאִי
 
 
כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן
(במדבר לה, י)

מאור צברי
 
כל אדם צריך מדבר
 
כָּל אָדָם צָרִיךְ מִדְבָּר
לְגַלּוֹת בּוֹ סִדְקֵי לִבּוֹ
שֶׁהוֹרִישׁ לוֹ מַסָּעוֹ

כָּל אָדָם צָרִיךְ מִדְבָּר
לְהַרְחִיב בּוֹ צְפִיפוּתוֹ
שֶׁהוֹרִישָׁה לוֹ עִירוֹ

לְהִבָּלַע אֶל תּוֹךְ
קְבוּרָה בִּלְתִּי נוֹדַעַת.

אַסְתָר וולק

*

גַּם עֵץ עָשׂוּי לִשְׁכֹּחַ שֶׁהוּא בַּיִת
לְהַצְהִיב פֶּתַע חֶרְדַת שָׁרָשִׁים
לַחְדֹּל גְּמִיעַת אוֹר
יְנִיקַת הַמַּיִם
לְהַסְתִּיר טַבָּעוֹת
מֵעוֹבְרִים וְשָׁבִים

גַּם עֵץ עָשׂוּי לִשְׁכֹּחַ שֶׁהוּא בַּיִת
לְטַלְטֵל צַמֶּרֶת
לְהִתְנַעֵר צִפֳּרִים
לְהוֹשִׁיט זְרוֹעוֹת מַחְטָנִיּוֹת
וּלְקוֹנֵן חֲרָדוֹת
עַל כַּנְפֵי עֲנָפִים עֵירֻמִּים

עַד שֶׁעֵץ נִזְכָּר,
זְמַן לַעֲקֹר
נִמְלָא פִּיו טַעַם נִימִים:
תָּאֵי אֲדָמָה קוֹלַחַת
זַרְעֵי פְּרִי וּמַעֲשֵׂר
פְּרִיצוּת הַשָּׁרָשִׁים.

תומר דבורה קהת-שור

*

מוּל אֵינְתְּשׁוּבַת הַשָּׁמַיִם
הָאָרֶץ שֶׁמִּתְמַעֶטֶת סְבִיבֵנוּ כַּף יָד פְּתוּחָה תָּמִיד

הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ
אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ
(במדבר לה, לד)

מדבר ירוק/ חנה קרמר
הַשָּׁמַיִם נָפְלוּ אֲפֹרִים עַל
הַשָּׂדוֹת הַיְרֻקִּים שֶׁל שְׁבָט
אֲנִי נוֹסַעַת עִם הַחַיָּלִים
בְּאוֹטוֹבּוּס דָּרוֹמָה
הַגֶּשֶׁם אוֹטֵם אוֹתָנוּ
בְּאִינְטִימִיּוּת לַחָה עַל
הַזְּגוּגִיּוֹת הַבּוֹכוֹת מִשִּׂמְחָה
שַׁלְוָה נִכְנֶסֶת בִּי בָּאוֹטוֹבּוּס הַחַם
עַל הַכְּבִישׁ הָרָחוּץ הַמֶּרְחָב מְנֻמְנָם
כָּל הַדֶּרֶךְ לִבְאֵר שֶׁבַע סַבְיוֹנִים
הַחֲרֵדִי הַכָּתֹם מְצַיֵּר בָּאֵדִים
פַּרְצוּף דּוֹמֶה לוֹ
שָׁטִיחַ צָהֹב לִכְבוֹדִי
הָאָרֶץ אוֹהֶבֶת אוֹתִי
אֲנִי קוֹרֵאת בְּדִבְרֵי הָרַב
שֶׁיֵּשׁ שִׁנּוּי בְּעֶצֶם הַגּוּפוֹת אֲבָל
הַצּוּרָה הָרוּחָנִית נִשְׁאֶרֶת
גִּלְגּוּלִים
שֶׁדּוֹר הַמַּבּוּל הִתְגַּלְגֵּל לְדוֹר הַפַּלָּגָה
וְהִיא לִסְדוֹם וְלַמִּדְבָּר וּלְאֶרֶץ
יִשְׂרָאֵל

וְהַגֶּשֶׁם דּוֹפֵק עַל חַלּוֹנוֹת הַנֶּהָג
דּוֹדִי יָרַד עַל הַכְּבִישׁ בַּדֶּרֶךְ הַמְּהִירָה
מְשַׂחֵק אִתָּנוּ בְּמַיִם
הַסֵּמִיטְרֵיְלֵרִים מַרְכְּבוֹת אֵשׁ וְקוֹלוֹת
הַטִּפּוֹת
הֵן דְּמָמָה דַּקָּה שֶׁל צְחוֹקָיו
חַיָּלִים גִּלְגּוּל מֵהַמַּבּוּל
בַּחוּרָה יָפָה מֵהַפַּלָּגָה
עִוֵּר עִם כֶּלֶב נְחִיָּה
מִסְּדוֹם
וְכֻלָּם הִגִּיעוּ לַמִּדְבָּר הַמְפֹאָר
שֶׁיָּרֹק עַכְשָׁו וּפוֹתֵחַ עֲרוּצָיו
לְמַיִם חוּמִים שֶׁל
הָרֶחֶם שֶׁלָּהּ
וְנוֹלָדִים הַפְּרָחִים וְהָעֵצִים הַשְּׁקֵטִים
מֵהָאוֹר שֶׁנִּתְפָּס עַל דָּבָר עָבֶה
וְהַצְּמִיחָה בִּמְקוֹם רִקָּבוֹן
שֶׁנָּשָׂאתִי כָּל הַזְּמַן הָאַחֲרוֹן
מִתְגַּלְגְּלִים בָּאוֹטוֹבּוּס הַדּוֹהֵר
מֵעַל הַזְּמַן וְהַסֵּבֶל
חַסְרֵי קוֹרוֹת חַיִּים
חַסְרֵי שֵׁם הַמְלָצוֹת וּרְאָיוֹת
מְשַׂחֲקִים עִם אֱלֹהִים
כְּדֵי לִחְיוֹת

אֶצְבְּעוֹת יַלְדוּתִי אוֹחֲזוֹת בְּחוּט עָלָיו מְטַפְּסוֹת מִשְׁאָלוֹת כְּתוּבוֹת בְּעוֹפֶרֶת.
אוֹתִיּוֹת וְעוֹד אוֹתִיּוֹת, רְדוּמוֹת.
מְבַקְּשׁוֹת לְהָקִיץ מִתַּרְדֵּמָתָן.
בִּדְמָמָה שָׁם נִשְׁמַעַת חֲרִיקַת הַשֶּׁמֶשׁ בְּמַסְלוּלָהּ.
אַתָּה, מְבַקֵּשׁ לִטְבֹּל כְּאוֹרֵחַ בְּחַדְרֵי חֲלוֹמוֹתַי.
(שמעון פינטו, 'משאלות כתובות בעופרת')

סיון תשע״ט

מִמִּדְבָּר מַתָּנָה – שירים על ספר במדבר
עורכים: רננה אייזנברג ושמואל קליין

"וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר
דֶּרֶךְ יַם סוּף
לִסְבֹּב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם
וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ"
שירת ספר במדבר מתנקזת לפסוק אחד –
ההר, שאליו וממנו הולכים,
הים, האימה הגדולה בסוף הזכרונות ונס השירה,
והדרך, אשר בדור המדבר לא תיגמר לעולם והנפש כבר קצָה בה.
"מִמִּדְבָּר מַתָּנָה" הוא ניסיון ראשון לכנס גיליון מיוחד בין שירת המדבר לספר במדבר. בין השירה שבפסוקים לפסוקים שבשירה. מתוך מאות שירים שהגיעו אל המערכת בחרנו שירים המחוברים למדבר, למסעותיו ולסודותיו, נוגעים ולא נוגעים בסלעיו, בכאביו, בשתיקותיו.
מרבית השירים לא נשלחו בצירוף פסוקים, אך בגיליון נטלנו לעצמנו את החירות לחבר בין פסוקים מפרשיות במדבר לבין השירים. סדר השירים הוא לפי סדר הפסוקים בספר, מראשית ועד אחרית.
שירת היחיד היא גם שירת העם הנודד במעגלי המדבר, קם ונוסע וחונה על פי עמודי שמיו. מפת הספר לפניכם ואתם מוזמנים עִמנו למסע המדברי,
"הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד, אָלִין בַּמִּדְבָּר סֶלָה.