שלוש שנים למותך / מיה טבת דיין
שלוש שנים למותך / מיה טבת דיין שָׁלֹשׁ שָׁנִים לְמוֹתֵךְ אֲנִי יוֹשֶׁבֶת מוּל הַחַלּוֹן הַגָּדוֹל וּמִתְבּוֹנֶנֶת בַּצִּפֳּרִים הָאוֹכְלוֹת מִכְּלִי שֶׁתָּלִינוּ עֲבוּרָן עַל הָעֵץ. אֲנִי נוֹהֶגֶת
שלוש שנים למותך / מיה טבת דיין שָׁלֹשׁ שָׁנִים לְמוֹתֵךְ אֲנִי יוֹשֶׁבֶת מוּל הַחַלּוֹן הַגָּדוֹל וּמִתְבּוֹנֶנֶת בַּצִּפֳּרִים הָאוֹכְלוֹת מִכְּלִי שֶׁתָּלִינוּ עֲבוּרָן עַל הָעֵץ. אֲנִי נוֹהֶגֶת
יום הולדת / מיה טבת דיין נַחְגֹּג הַיּוֹם לָאֲגַמִּים, לַיְעָרוֹת, לָאֲדָמָה, לְכָל מַה שֶּׁהָיִית וְשֶׁהָפַכְתְּ לִהְיוֹת. וְרַק אֶת כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל הָיָה לִהְיוֹת נַחֲרִישׁ. נִמְתַּח כְּגוּמִיָּה
יתמות / מיה טבת דיין בָּתִּים שֶׁהָיוּ שֶׁלִּי נִנְעֲלוּ מִפָּנַי לְעוֹלָם. מֵעַכְשָׁו, הֵיכָן שֶׁלֹּא אֶהְיֶה אֲנִי בַּחוּץ. צִנְצְנוֹת רִבָּה יַזְכִּירוּ לִי אֹשֶׁר אַחֵר וּתְרִיסִים מוּגָפִים יְעוֹרְרוּ
זיכרון / מיה טבת דיין אִמָּא שֶׁלִּי גָּסְסָה וְלַאֲחוֹתִי הָיָה יוֹם הֻלֶּדֶת. נָסַעְתִּי לִקְנוֹת לָהּ חֲצָאִית בַּמָּקוֹם הַהוּא. אַחַר כָּךְ, מֵחַלּוֹן הָאוֹטוֹ רָאִיתִי אוֹתְךָ עִם תִּינוֹק
* / נדיה עדינה רוז אֶת הַבְּלֶנְדֶּר הָרִאשׁוֹן קִבַּלְנוּ לַחֲתֻנָּה אֶת הַבְּלֶנְדֶּר הַשֵּׁנִי כְּשֶׁפִּנִּינוּ אֶת בֵּית סָבָתִי אֶת הַבְּלֶנְדֶּר הַשְּׁלִישִׁי כְּשֶׁנֶּהֶרְגָה אֲחוֹתִי אֶת הַבְּלֶנְדֶּר הָרְבִיעִי
בלון / נדיה עדינה רוז סוֹפֶרֶת שִׁבְעָה, שְׁלוֹשִׁים, נוֹחֶתֶת בְּמוֹסְקְבָה. דָּג מָלוּחַ! הָעִיר קוֹפֵאת בִּמְקוֹמָהּ דְּבוּקָה לַעֲבָרִי כְּמוֹ סֻכָּרִיָּה לַחֵךְ. הַבַּיִת שֶׁהָיָה בֵּיתִי תֵּבַת נְגִינָה עִם
דגים / נדיה עדינה רוז הוֹרַי כְּפוּפִים עוֹד בְּטֶרֶם יִתְכּוֹפְפוּ לְהִכָּנֵס לָאוֹטוֹ. הָאֲוִיר נִדְחָס בַּגַּלְגַּלִּים וּבַגָּרוֹן כָּל מִלָּה יְכוֹלָה לַהֲפֹךְ לְתֶקֶר. כְּנַחַל בְּסוֹף הַחֹרֶף אֲנַחְנוּ מִתְפַּתְּלִים
עשרים ותשעה בינואר אלפיים וארבע / נדיה עדינה רוז דִּבַּרְתִּי אִתָּךְ כְּשֶׁלֹּא עָנִית (לֹא לַנַּיָּד וְלֹא לַטֶּלֶפוֹן בַּעֲבוֹדָה) דִּבַּרְתִּי אִתָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁנָּסַעְנוּ לְבֵיתֵךְ (הוּא הִתְמַלֵּא
תרגיל צפייה בדברים נופלים / אוריה פיציון באום בְּשַׁבָּת יָשַׁבְנוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים חַיִּים. מִישֶׁהוּ אָמַר שֶׁהַכֹּל זָז, גַּם עַכְשָׁו הַכִּסֵּא זָז מַהֵר בְּתוֹכוֹ וַאֲנַחְנוּ לֹא
מקום / אוריה פיציון באום לטלאל כְּשֶׁמַּתְּ הָיִיתִי עַל אָסִיד. אַתְּ שָׁכַבְתְּ שָׁם בְּשַׁעֲרֵי צֶדֶק וַאֲנִי הָיִיתִי בָּאֲוִיר הַיֹּפִי זָחַל לִי מִתַּחַת לָעוֹר הָעֵינַיִם הָיוּ