אירלנד בפעם האחרונה/ דורית ויסמן
אירלנד בפעם האחרונה / דורית ויסמן לזכר דבורה סאקס זוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרוֹנָה שֶׁאֲנִי בְּאִירְלַנְד, אָמְרָה. בְּעוֹד יוֹמַיִם הִיא תַּעֲבֹר בִּיּוֹפְּסְיָה בָּרֵאוֹת. וּבַמִּקְרֶה הַטּוֹב זֶה
אירלנד בפעם האחרונה / דורית ויסמן לזכר דבורה סאקס זוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרוֹנָה שֶׁאֲנִי בְּאִירְלַנְד, אָמְרָה. בְּעוֹד יוֹמַיִם הִיא תַּעֲבֹר בִּיּוֹפְּסְיָה בָּרֵאוֹת. וּבַמִּקְרֶה הַטּוֹב זֶה
כמו אורפאוס / רות נצר הָאֵלִים הוֹנוּ אוֹתְךָ – הִבְטִיחוּ שֶׁאוֹרִידִיקֶה תַּעֲלֶה אַחֲרֶיךָ מֵהַשְּׁאוֹל אֶל אַרְצוֹת הַחַיִּים תָּבְעוּ מִמְּךָ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה כְּדֵי לְהִפָּטֵר מֵאֵבֶל תּוֹבְעָנִי.
* / יוסי סוויד הַמְּכוֹנָה הַמֻּפְלָאָה הַזּוֹ שֶׁרִחֲפָה מֵעַל שָׁלֹשׁ מִלְחֲמוֹת עוֹלָם שֶׁנִּצְּחָה כָּל הַעֲרָכַת רוֹפְאִים אֶפְשָׁרִית שֶׁמּוֹטְטָה כָּל סְטָטִיסְטִיקָה בִּטּוּחִית הִגִּיעָה כָּעֵת לְסוֹף מְעוֹפָהּ
על השקידה / יוסי סוויד מִסִּבְכֵי פְּקָעוֹת מַפַּת עוֹלָם שָׁלֵם רָקַמְתְּ וְאָנוּ טִיַּלְנוּ בּוֹ כָּל עוֹד יָכֹלְנוּ מִלְמַלְנוּ בֵּין מַפְּלֵי מַלְמָלָה הִתְחָרִינוּ בֵּין חוֹרֵי תַּחֲרָה קָטַפְנוּ
בכל שנה פריחת התות / נחום אבניאל מְטַפֶּסֶת אוֹתְךָ בְּמַעֲלֵה לִבִּי. הֲרֵי שְׁנֵינוּ נִרְפֵּאנוּ אָז בָּרוּם הֶעָבֹת, בְּחָסוּת הַיָּרֹק בִּלְבַד הַטֶּבַע שֶׁטּוֹב הוּא מִלְּבַד הָרְחוֹבוֹת, מִלְּבַד
החיים כמשל / נחום אבניאל אֲנִי עֲדַיִן כּוֹתֵב, וְלֵילוֹתֶיךָ מִשְׁתַּקְּפִים בְּחַלּוֹנִי לְאוֹר מְנוֹרַת לַיְלָה שְׁבוּרָה, עֵת הָיִיתָ לְצִדִּי, לֹא רָחוֹק, מֻטְרָד מִשְּׁנָתְךָ וּמֵת מִצְּחוֹק. מֶה עָשִׂיתָ
הבתים של אלוהים / שלומית נעים נאור "גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל?" (איוב ב, י) 1 יֵשׁ בָּתִּים שֶׁאֱלֹהִים לֹא
נבו / רוני צורף הַפָּנִים הוֹלְכוֹת הַפֶּה נִשְׁאָר הַלָּשׁוֹן הוֹלֶכֶת וְנִכְבֶּדֶת בְּתוֹכוֹ נְעָרִים לֹא מָשִׁים מֵאָהֳלָם, וְרַק אַהֲרֹן וֵאלֹהִים מְדַבְּרִים גְּדוֹלוֹת דַּרְכְּךָ. אַחַר כָּךְ אַכֶּה בַּסֶּלַע
* / ענבל קליינר הַקְּצָווֹת הַפְּרוּמִים מַה תַּעֲשִׂי בָּהֶם? סְתוּרִים יִנְשְׁרוּ לְרַגְלַיִךְ, בְּאֵין מְאַחֶה. כִּרְעִי בֶּרֶךְ עַל מְקוֹמֵךְ, הִשְׁתּוֹפְפִי לָאָרֶץ אַתְּ, שֶׁזָּקַפְתְּ קוֹמָתֵךְ בֵּינֵינוּ, שֶׁהִלַּכְתְּ
אבא / יונתן קונדה אַבָּא אֲנִי נִבְחָל וְנִפְעָם מֵהָאֶפְשָׁרוּת לָרֶשֶׁת אֶת הַשְּׁתִיקָה הַזּוֹ כְּשֶׁכָּל הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת מִלְּבַד הֱיוֹתְךָ מִתְרַסְּקוֹת בַּקַּרְקָעִית הַקָּשָׁה וְהַקָּרָה שֶׁל הַמִּלִּים אַתָּה אַבָּא